מעורב הופס ליום שלישי: כשהיה 75-80 הזברות נתנו משחק לספארס / מנחם לס

1. סטפן קרי בעיגולים: מה שהעיגול יותר גדול – משם הוא קלע יותר!

הנה כל העונה של סטפן קרי בעיגולים:

 

play

 

 

2. למה אני שונא את הספארס?

 

(זה ניכתב אחרי שהפוסט כבר פורסם: ברגע זה מאמן הגריזליס דייויד פיסדייל קרע את השופטים. הוא אשכרה האשים אותם בהפסד. "הספארס זרקו 18 זריקות תחת הסל וקיבלו 35 שריקות פאול". לדבריו "ממפיס זרקה פי שניים תחת הסל וקיבלה חצי מהפאולים". הוא עזב בדפיקת אגרוף את שולחן מסיבת העתונאים. זה יעלה לו במאה אלף, אבל הוא אמר את האמת, שכתבתי אותה ל-פ-נ-י  שהוא אמר אותו דבר)

(לא בא לכם להתחיל לבכות?)

אעשה זאת בקיצור. בגילי לא כדאי לי להתחיל לכתוב ספר. או לקנות בננות ירוקות. אז בקצרה:

  1. ראיתם את הפלח מאמן? כשהתוצאה שווה או קרובה, הוא יושב על כסאו אילם כמדוזה. כשהם מובילים ב-22 נק' נגד הממפיס הוא קופץ מכסאו, צורח הוראות, עושה רושם שהוא יודע מה הולך וצועק על שחקניו כאילו הם עומדים להפסיד. אבל אני גם לא אוהב את  העובדה שהוא החל להתלבש כבנאדם. פעם הוא היה קונה את החליפות ב'וולמארט' ו'טארגט'. היום הוא כבר קונה אותן ב'מייסיס'. אגב, לפני וולמרט וטארגט, זה היה שוק פשפשים. הוא גם החל לענות למראייניו כמו בן אדם שפוי. אהבתי אותו הרבה יותר כשהיה מקסימום רבע נורמלי.

2. פאו גאסול. הראיתם אי-פעם שריקה נגדו שלא מלווה בהרמת ידיים, חיוך שטני מלא ליגלוג על השופט שהעז לשרוק משהו נגדו? עוד לא היתה שריקה אחת – ולו גם אחת!!! – שהוא לא הגיב עליה בחיוכו המגעיל, הסטנאפטי, היהיר, והמשפיל. וכשהוא קולע שלשה? זרועו נשארת מורמת לעשר שניות כדי שכל העולם יראה את הזרוע שעשתה זאת. ברגעים כאלה בא לי לכרות לו אותה. זוהי הצדעה כמו של הנאצים רק יותר גבוהה (כפי שעשה עם השלשה שעשתה 75-88). אני מקווה רק שגולשים לא יתחילו לכתוב כאן שאני משווה אותו לנאצי.

3. האנטיפטיה של הספארס מדבקת. כל שחקן חדש שמגיע נידבק בה. הערב, בסוף הרבע הראשון, וינס קרטר וקייל אנדרסון דחפו אחד את השני. האשמה היתה באנדרסון הצעיר ללא ספק. בסדר.  וינס נתן בצעיר מבט האומר "אתה לא ניכנס לעימות עם שחקן הנמצא בליגה כמעט 20 שנה". ומה עשה קייל? תקע בוינס את אותו מבע חייכני מלגלג ומשפיל, מהסוג של פאו גאסול. כיצד הוא מעיז? כיצד הוא מעיז להסתכל ככה על וינס קרטר, ולחייך בסטנאפ'תית כזאת?  בסרקזם ועוקצנות כזאת? אפסון כמוהו חייב לעמוד דום כשהוא ניתקל באגדה כמו וינס קרטר. כיצד מעז הוא להראות חוסר נימוס ודרך ארץ מול שחקן ואישיות כקרטר? אילו הייתי פופוביץ' הייתי לוקח טיים-אאוט ומכניס לו באבי-אביו. מה שוינס קרטר היה צריך לעשות זה לסטור לו.

שמתי לב שהצעיר הזה מתחיל לאבד שערות. אני מתפלל שעם כל תסרוקת המסרק שלו יהיה מלא שערות, כאילו סרקת כיבשה בקיבוץ של עגל.
*

*
4. מאנו ג'ינובלי. היכן להתחיל?  מוטב שלא אתחיל.

5. עוד לא ראיתי משחק אחד בסן אנטוניו שהשיפוט לא היה בו ביתי באופן מיוחד, ומוגזם, יותר מאשר בכל בית אחר. זוכרים את הסל של של זאק רנדולף שעשה 75-80 ? אולדרידג'  ניתלה עליו ממש. רק בגלל שרנדולף כזה גדול וחזק הסל ניכנס, אבל היה פאול ברור שלא נישרק שהיה צריך לעשות 76-80, אבל זה מסוכן מדי לספארס, והזיברה בלעה את משרוקיתה. זה היה המשחק. ממש כאן. מכאן  כל הפך להיות ספארס. עוד משחק שהשיפוט הביתי הרס מומנטום שלם. מאותו רגע והלאה זאק רנדולף הפסיק לשחק. כל ההקרבה והמלחמה של הגריזליס שהורידו הפרש של 22 ל-5, והיה צריך להיות 4, נהרס עם בליעת משרוקית אחת. אולי אתם לא מאמינים מה דבר כזה יכול לעשות ל-PSYCHIC של קבוצה שלמה, אבל זה יכול להרוס ריצה שלמה, וראיתי מספיק משחקים כששריקה מגעילה או חוסר שריקה מגעילה הרסו מומנטום שלם של קבוצה העושה הכל לחזור מדפיציט גדול למצב קרוב לשוויון. זה פשוט מחסל לך את כל הרצון והאנרגיה. זה מה שבדיוק קרה לגריזליס. זאק רנדולף הוא הטיפוס שייפגע יותר מכל אחד אחר מדבר כזה. מאותה שנייה הוא נעלם מהמשחק.

(וואללה שטוני פרקר, קאווי לינארד, ודני גרין הם היחידים בין השחקנים העיקריים של הספארס שלא גורמים לאספרין כאב ראש. אפילו אולדרידג' כבר נידבק!).

קאווי? אני אוהב את השחקן הזה. בא לשחק וזהו. לא עושה פרצופים, לא מתווכח, לא לועג, לא משפיל. משפיל אותך רק בפיידאוויי שמזכיר לי יותר ויותר את עבודת הרגליים של מייקל ג'ורדן.

3. למה אני אוהב את קיירי אירוינג?

 

האמת? אין לי מושג למה. אני פשוט אוהב אותו כשחקן. הוא לא חכם במיוחד; הוא לא שומר טוב במיוחד, ואין לו חדירה ארסית במיוחד. אבל הס"ה שלו הוא על הכיפאק, והוא אף פעם לא פוצה ומצפצף. יש לי גם רושם שכמו מריו צ'אלמרס במיאמי היט, הוא לא שם במיוחד על לברון ג'יימס. הוא עושה את שלו ולא שם קצוץ על המלך (ולברון יודע זאת טוב-טוב אז הוא לא מתעסק עם קיירי).

4. מתי צ'ארלס בארקלי ילמד לשלוט בפיו?

כשאייזיה תומאס נראה בהקרנת המשחק נגד שיקגו בוכה כשנשאל על מות אחותו, צ'ארלס בארקלי אמר שלראות את אייזיה בוכה בפני הטיווי הוא מראה ש-"מביך" אותו. בתחילה אימרת הכנף שלו עברה ללא תגובות מיוחדות כי היה יותר מדי כדורסל לדסקס, אבל היום החלו אנשים לדבר ולהתדיין על מה שאמר האציל, שלפעמיו מדבריו לא משודרת כל אצילות:

*

*

אייזיה קלע 33 נק' ב-38 דקות אבל לא היה קולני כרגיל אחרי המשחק הלילה הוא טס לטוקומה, וושינגטון, להיות עם משפחתו. בראד סטיבנס, מאמן הקבוצה, אמר שמשתדלים לארגן – אם זה יסתדר מבחינת לוח הזמנים – שכל הקבוצה תטוס לטקומה לאזכרה לזכרה של אחותו של אייזיה, שיינה, שנהרגה בתאונת דרכים. מסתבר שאברי בראדלי, שאף הוא בן טקומה, מכיר את שיינה עוד מבית ספר עממי.

הבעייה של הטיסה לטקומה היא שזו כמובן טיסה לכל רוחבה של ארה"ב, טיסה של 6 שעות נטו לפחות עם שלוש שעות הבדל (זמן פסיפי), ואז חזרה לשיקגו, למשחק השלישי שייערך ב-21 לאפריל. זוהי סחיטה פיזית ורגשית שתהיה ללא ספק קריטית מדי, וקשה לי להאמין שהמחווה שבני הקבוצה הציעו ייצא לפועל.

 

5. שימו לב: היכולת (או האומנות) לחסום יורדת עם השנים!

החסימה היא אומנות כדורסל שנישכחה. לברון ג'יימס הוא היחיד המזכיר שעדיין חסימות שוות משהו ב-NBA. הערב החסימה שלו על מיילס טרנר בדקה האחרונה של המשחק מנעה אי נעימות גדולה. אם אתם זוכרים את החסימה ההסטורית שלו נגד אנדרה איגודלה מגולדן סטייט בעונה שעברה יודע על מה אני מדבר. מי שלא זוכר, הנה היא מזוויות שונות:

החסימה נגד אנדרה איגודלה:
*

*

והנה החסימה הערב נגד מיילס טרנר:

*

*
בליגה אין ותר שחקנים גבוהים טובים כמו בעבר. אין ווילט צ'מברליין, אין ביל ראסל, אין קרים עבדול ג'אבר, אין אולג'ואן, אין שקיל. הסנטרים הדומיננטיים הולכים ונעלמים, ואיתם שחקנים גבוהים בפאור פורוורד, ובכל עמדה אחרת. פעם אפילו ג'ייסון קיד ודוויין ווייד היו חוסמים. החסימה הולכת ונעלמת. אני זוכר זמנים שהחסימה היתה הדבר המטרף ביותר במשחק. מלהיבה יותר מחמישה דאנקים. המדיסון סקוור גארדן כולו היה נעמד על רגליו וצורח בהתלהבות כשפטריק יואינג או דייב דבושר היו חוסמים זריקה, ואז תוקעים מבט "בחסום" כאילו היה טיפוס נחות ומפגר. מישהו חסם אותך? הוא שדד ממך את הגבריות. יותר לא יעמוד לך לעולם. חבל שזו יכולת ההולכת ונעלמת כי כל במשחק הפך למשחק של ילדות העומדות מאחורי הקשת וזורקות ביצים לסל.

אני גאה ושמח שחייתי בימים שהכדורסל היה משחק לגברים, משוחק ע"י גברים, והנצחון היה סמל לגבריות ולא למוקיונים בקירקס הזורקים שלשות מחצי המגרש.

מתוך 10 הקבוצות שחסמו יותר "חסימות למשחק" מכל האחרות, רק אחת חייתה במאה הזאת כפי שמראה הטבלה למטה.

המשחק הולך ומאבד את היכולת המלהיבה ביותר שלו. אני מציע שתשמרו כמה הקרנות להראות לנכדים שלכם כי אולי כשהם ידלו, תהיינה איזה 5 חסימות למשחק, לכל הקבוצה!

*

כמה מהחסימות המיוחדות של העבר:

*

*

6. בפעם המאה: בכדורסל של היום ההגנה מפסידה להתקפה

אני לא מכריח אף אחד לקרוא את הקטע הזה. מצידי לכו לקרוא את 'ישראל היום'. אני מסתכל עתה על הפייסרס בקאבס ואותו סיפור: כל המשחק מבוסס על התקפה. אין היום מגינים.

מי המועמדים ל-MVP? ווסטברוק, הארדן, קאווי לינארד, ולברון.

אפילו קאווי ולברון תורמים הרבה יותר בהתקפה מאשר בהגנה. כבר שנים על גבי שנים שלא היה שחקן מועמד ל-MVP שהמיוחדות שלו היא הגנה. לא היה "BIG MAN" אמיתי בין מועמדי ה-MVP מאז שקיל אוניל. אנטוי דייויס הוא 'ביג מן' שמיוחדותו היא התקפית, לא הגנתית.

הייתי אומר שהביג-מן היחיד בליגה שיש להזכיר את שמו בין עשרת המועמדים הראשונים הוא דריימונד גרין, והוא כלל לא "BIG".

ניילון קלקולוס בחן את ה-RPM (ה- REAL PLUS/MINUS ) של השחקנים לראות כמה מהם הם הביג-מן בליגה. להזכירכם, ה-RPM הוא נסיום לחשב את הפלוס/מינוס של כל שחקן לא רק בחישוב הנקודות בעד ונגד כשהוא משחק, אלא לוקח בחשבון גם את השחקנים שהוא שיחק איתם (שימו את הייט-אשבורי או שייקה בקבוצה אחת עם דוראנן, סטפן קרי, לברון, וראסל ווסטברוק, ואני מבטיח לכם שיש להם סכוי לסיים עם "פלוס-מינוס" לא רעים בכלל למרות שהם לא מסוגלים להבדיל בין כדור-סל לכדור-עף), ונגדם. ז"א RPM לוקח בחשבון בנוסף לפלוס/מינוס של השחקן, את ההשפעה של השחקנים המשחקים איתו ונגדו).

Jeremias Engelmann, הראשון שחישב RPM, הרכיב עבור ESPN טבלה הכוללת RPM הגנתי ו-RPM התקפי.

הנה התוצאה:

 

 

בגדול, הטבלה מנסה להראות אם התרומה של שני השחקנים עם ה-RPM ההגנתי הטוב מכולם (גרין וגובר) היא שווה, גדולה יותר, או קטנה יותר מהשחקנים המובילים ב-RPM ההתקפי (ראסל, הארדן, סטפן קרי). במילים אחרות, מה משפיע יותר על הנצחון ש הקבוצה, ה-RPM ההגנתי של גרין או גובר, או ה-RPM ההתקפי של קרי, ווסטברוק, או הארדן?

שוב, ושוב, ושוב –  ווסטברוק משחק בקבוצה חלשה אז כמובן שה-RPM ההתקפי שלו IS COMPOUNDED ואין דרך לנטרלו, אלא בהערכות שמנסים לעדן ולדייק בהן כמה שיכולים.

עד עתה ישנם יותר מובילי RPM התקפי  מאשר מובילי RPM הגנתי בהשפעתם על נצחונות כפי שאתם רואים מהריכוז הגדול יותר בצד הימני למטה מהצד השמאלי למעלה.

 

7. הצגה מוקדמת של הרוקי'ס של 2018 של-SWIMSUIT MAGAZINE של  SI

טוב, אשך, אין ברירה. נחכה עד שהן תגדלנה!

(הערה: בגלל גילן הרך – כולן מתחת לגיל 21 – התמונות צנועות).

שמה של הנערה החמודה בתמונה השנייה הוא שושנה (SHOSHANA)

 

 

 

 

מנחם לס

הזקו והוותיק מכולם בצוות. מנסה לכתוב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 78 תגובות

  1. למה לבכות, דווקא צחקנו הרבה.

    אבל רק להסתייג קצת בעניין פאו. הוא באמת הג'נטלמן הגדול של הליגה. אבל יכול להיות שהוא קצת סנוב, מה לעשות, ככה זה הקטלונים, הם חונך ככה, מול כל הספרדים הערסים מסביבו. אמא שלו בטח עד היום מאוכזבת שהוא לא נגן פסנתר. ואח שלו מארק בחליל צד.

    ובקשר לחסימות – הזדמנות טובה להזכיר את החסימה הגדולה בכל הזמנים (שייחנק לברון), טייש על רג'י מילר, שתיחנק גם אינדיאנה, צ'ייס דאון בלוק שלא נמאס לראות מיליון פעם, והקבוצה הגדולה בכל הזמנים. במשחק הפלייאוף המפורסם, שנגמר בתוצאה שגולדן סטייט עושה ברבע:

    https://www.youtube.com/watch?v=8QJ4iwqnLKc

    1. קרא מה קרה עם דייב פיסדייל אחרי שכבר פירסמתי את הפוסט, והוא גם טוען שהזיברות נתנו לספארס את המשחק. זה יעלה לו 100,000$ אבל הוא אמר את האמת.

      1. ראיתי עכשיו את מסיבת העיתונאים.
        פיזדייל נראה כמי שהתערב עם חבר על חצי מיליון דולר שיצליח לקבל קנס של 100,000 מהליגה

  2. מנחם פתחת חלש אבל במאני טיים התעלית!!

    מסכים איתך לגבי החסימות, הפעולה הבודדת שאני הכי נהנה ממנה. רוצה לנחש לאיזו קבוצה יש הכי הרבה חסימות למשחק? הילדות עם הקוקיות, הכוסיות, הרכות והעדינות מהמפרץ… במקרה זאת גם ההגנה השניה הכי טובה בליגה.

  3. מעורב מצוין
    רק בהונגריה קוראם לבארקלי ההציל.
    אנחנו צריכים לכנותו החציל
    אבל זה תפוס בטאבו ע"י מומי
    אז נקרא לו ראש מלון 🙂

  4. מעורב השנה
    הכל ומהכל , לא לקנות בננות ירוקות יציאת השנה
    סיפור על גאסול (פאו ) , הוא היה אחד השחקנים שהכי פחות אהבתי בליגה בעיקר בגלל הפרצופים והמראה של ילדה בוכייה שהרגע איבדה את אמא בים
    כשעבר לליייקרס לא ידעתי אם לצחוק או לבכות ….
    חבר טוב שידע את דעתי עליו היה עוקץ אותי אחריי כל משחק גדול שלו באל איי
    בסוף מתרגלים הוא חתיכת שחקן שעבר השפלה באל איי מה שמנע וימנע מכל בן גאסול ב 100 השנה הבאות לשחק בלייקרס

  5. https://www.youtube.com/watch?v=wPynGb6h-aA

    (הקטע בו לבארקלי "לא נוח" עם הדמעות של תומאס.)

    בדרך כלל אני נמנע מלהתייחס לכל מה שמתרחש מחוץ לאולם הכדורסל.
    אבל קשה שלא לחוש אמפתיה וסימפתיה לתומאס.
    כל מי שפגש טרגדיה או אבל יודע עד כמה קשה להתמודד עם ענן כזה של סערת רגשות.
    וראו, ראו בבירור עד כמה היה לתומאס קשה.
    ואז הוא נתן משחק ענק, 30+ נק', 50%+ מהשדה.

    אני חושב שזה משחק, שלמרות ההפסד, יכנס לפנתאון של ההופעות הגדולות של גדולי הסלטיקס.

    ובקשר לבארקלי?
    אני מופתע שהמילים שיצאו לו מהפה היו כל כך עדינות…

  6. מעורב חריף.

    בנוגע לצ'אק, וואלה הגזימו בתקשורת עם כל הרעש סביב האמירה שלו.
    ציטוט:
    I'm not feeling comfortable with him sitting on the sideline crying like that. that makes me uncomfortable because that tells me he's not in shape to play

    את זה אתה מתרגם למביך מנחם? באמת הייתי יכול לקרוא ישראל היום וזהו.

    וואלה דוק מרב שנאה לספרס שכחת שמאז שאקיל דאנקן לקח mvp פעמיים. גם גארנט. ניחא.

    חמודה שושנה.

    1. מה זה "לא היה לו נוח"? כשהגעתי עם הבנות בנות ה-3 וה-6 לישראל 3 חודשים אחרי מותה של רינה בת ה-34 אנשים נמנעו מלפגוש אותי. שנים אח"כ אמרו שהרגשיו "לא נוח". ואני הרגשתי נוח להגיע עם שתי יתומות לישראל?

  7. אחלה טור מנחם…

    עם זאת, אני לא כ"כ מסכים איתך בעניין גרין. אתה אומר שהוא לא "ביג", אבל זה לא הכי מדוייק… אחד הוא "ביג" בגופו (גם אם חסרים לו כמה סנטימטרים גובה), שניים – משחקים איתו כביג מבחינת העמדה. כך שבשורה התחתונה הוא עונה להגדרה… ובטח בתוצאות. הבנאדם חיית הגנה. בל נשכח את הטריפל דאבל המיוחד שיש לו – ללא החלק של הנקודות.

    דבר נוסף, אכן בלוקים, חסימות והגנה טובה גורמים לקהל להדלק וכו'… אבל יותר מלהיב זה משחק מהיר עם קליעות משוגעות.

    אחרי הכל, כדורסל זה "שואו". והקהל יותר אוהב משחק אקטיבי עם נקודות מאשר משחק עומד ומגעיל.

    יש אינספור דוגמאות לכך…
    מאחר ואני לא מומחה גדול ב-NBA (התחלתי לראות רק לאחרונה, מודה) – אלך יותר לדוגמאות של אירופה/ישראל אם אתה מעט עוקב.

    האם יותר מלהיב לראות משחק של פאו-אוליפיאקוס, או של מכבי-ריאל (בעשור הקודם, עם שאראס וכו') ?

    משחק הכדורסל הוא "פוט דה בול אין דה באסקט". כל המסביב זה נלוות…

    ואם צריך דוגמא של ה-NBA, מה יותר כיף לראות, משחקים של גולדן סטייט-פורטלנד? או של סאן אנטוניו-ממפיס? התשובה בגוף השאלה.

    זה אומר הכל.

  8. מבאס מאד השריקות שלא נשרקו בנקודה מאד משמעותית במשחק
    אפשר רק לדמיין מה קורה לשחקנים אחרי הובלה במשחק הראשון ובסופו תבוסה שמחצית שלמה הקבוצה פלוס מינוס לא מצליחה לייצר כדורסל
    לבוא במשחק הבא ולתת מחצית מעולה עד שמצמצמים ל5 נקודות בסופו של דבר אתה מפסיד בגדול שוב
    משער שפיסדייל עשה מהלך מודע בשביל לגבות את הכדורסל שממפיס משחקת לקראת משחקי הבית ומבחינה פסיכולגית להשאיר לשחקנים את ההרגשה שהם שוים כמו שהם נראו באותה נקודת זמן

      1. לא מסכים. הוא היה טעון וניסה לסתום את הפה 2-3 שאלות… ואז התפוצץ. מעבר לזה הוא צודק. לא רוצה להגיד שהמציאו שריקות או אי-שריקות – אבל בודאות היתה חוסר אחידות בשריקות לכל קבוצה. בדקות שמנחם כתב עליהן לספרס שרקו כמעט בכל מקרה גבולי – וממפיס לא קיבלו שריקות במקרים האלה. היה נדמה שהם שורקים לעבירות של שחקני ספרס רק כשממש אין ברירה

        1. ככה זה הרגיש לי. הצגה. הגיע למסקנה שהפיצוץ המבוקר הזה שווה לו נקודות בהמשך הסידרה ויצא לתת נאום זועם מתוסרט מראש.
          בייחוד כשהוא אמר ״take that for data״, היכה על השולחן וברח מהר החוצה.

  9. מישהו היה צריך לספר לפיסדול שכל השושלת של דאנקן בנויה על שיפוט
    כזה,

    אני בספק גדול אם השיפוט יצליח לעזור לספרמס מול הזקן.

  10. תודה מנחם מעורב מצויין.
    מה שניחם אותי אחרי שיברון הלב שהיה לי ביוני האחרון בהכתרת המלך היה שיש בקבוצה שלו גם שחקנים סימפטיים שאשמח שיקבלו טבעת – קיירי לאב ופריי – אני בהחלט שמח בשבילם שהם קיבלו טבעת – מגיע להם.
    אני חושב שלברקלי ישנה בעיה אמתית בתקשורת – זו לא עוד פאלטה זו לא עוד חוסר הבנה לדעתי הבן אדם סובל מקושי מסויים – מזכיר לי את אייל ברקוביץ' זו לא פוזה זה הבן אדם וזו מצוקה אמיתית.
    את פאו אני די מחבב הוא נראה לי בסך הכל בחור טוב – פשוט לא באד בוי מקועקע למוות.
    למרות שהוא מקועקע למוות אייזאה הוא דמות להערצה בשבילי, ואחרי שאני אוריד את התמונה של דריימונד גרין מהדסקטופ אני אשים תמונה שלו. שניהם דוגמאות מדהימות עד כמה אסור לגורמים מסויימים להיות אלו שמכתיבים לך את החיים. פקינג בחירה 60 עם 174 (שזה שש ס"מ גבוה ממני) ועדיין אחד מעשרת השחקנים הכי דומנטיים השנה בNBA

    1. אין בעיה עם ברקלי – אמר שהוא לא מרגיש בנוח לראות את IT בוכה לפני משחק – והתכוון שהוא לא כשיר רגשית כרגע. זה שהוא טעה זה משהו אחר (תומאס היה טוב למעט 2 החטאות עונשין של התרגשות בהתחלה, שחסרו לבוסטון מאוד בסוף), אבל הכוונה שלו לא היתה אלא דעה מקצועית. יכל להתנסח טוב יותר זה בטוח.

  11. מנחם, מעורב משובח אבל לא הזכרת אותי.
    אגב, למה שלא תכתוב על יכולת המסירה העלובה ביותר של פול גורג. האיש פשוט לא קורא את המגרש נכון

  12. מעורב פנטסטי. ה-shotchart של קרי מאוד מעניין ומראה את המורי-בול: הבחור לא זורק בכלל מהמיד ריינג', ובצדק.

    מדד מעניין הוא כמות החסימות פר פוזישנים למשחק, זה משהו שאבדוק עוד מעט ושווה לראות איך הוא גדל או קטן עם השנים.

  13. ראיתי שלושה רבעים ראשונים בספרס. השיפוט באמת היה נורא ואיום. אני לא הבנתי מה קורה ואחרי לעצמי אולי ממפיס אגרסיביים אך זה לא היה המצב.

    בכלל חוששני שבגלל הסימפטיה של כל העולם לגרג פופוביץ כי הוא המאמן הגדול ביותר וגם כי הוא גבר, שמכבד את כולם ועושה כדורסל מהיסודות מהפכני ויפה, יש נטייה לתת להם שריקות. כנ'ל גם לגבי קאווי הוא פשוט גבר מרוכז עובד קשה לא נראה לי שלאף אדם בעולם יש משהו נגדו. זה כנראה משפיע על הזברות.

    אבל מה שקרה נגד הגריזליס זה שערורייה.

  14. ראיתי עכשיו את מסיבת העיתונאים של פיזדייל.
    מה יש לומר? מלך!!!
    זה פעם שניה שאני רואה אותו ויש לי תחושה שהוא הולך להיות אחד הגדולים!

  15. תודה על המעורב!
    גורם ההתקפה בליגה כמו היום משמעותי יותר מההגנה.. אבל זה לא אומר בהכרח שההגנות ירדו ביכולתם אלא עלייה של יכולת הקבוצות בהתקפה. המשחק של ג״ס נגד פורטלנד היה עם התקפות פנטסטיות. הדבר נובע בעיקר מאיכות הקליעה של השחקנים היום בליגה! היום הליגה עם יכולת קליעה מפחידה.

  16. יש שני פרצופים מתוך ה-20 שאני לא מזהה (למרות ששניהם נראים לי מוכרים). אני מזדקן?
    [מתכוון לזה שמתחת לבאטלר וזה שמתחת למילסאפ]

      1. ציטוט מהפוסט, על פאו:

        "זוהי הצדעה כמו של הנאצים רק יותר גבוהה (כפי שעשה עם השלשה שעשתה 75-88). אני מקווה רק שגולשים לא יתחילו לכתוב כאן שאני משווה אותו לנאצי."

        אז, א) תמיד טוב לנתץ תקוות 🙂
        ב) מגוחך להשוות לנאצי ואז לומר שאתה לא משווה לנאצי
        ג) אפשר למצוא מיליון השוואות אחרות, בלי להשמיץ כ"כ את גאסול ובעיקר בלי להפוך את ההשוואה ליומיומית.
        יכל לכתוב שפאו מניף את ידו כמו פסל החירות ומסמל תקווה לכל אוהדי SA, העייפים והעניים

  17. גם אני חסיד של חסימות, הטבעות משעממות אותי (וזו גם הוצאת אנרגיה מיותרת . . .)
    נ.ב. אין אצלנו אפשרות לסרק כבשים. ישנה כלביה גדולה ומצליחה אז אפשר לסרק כלבים

  18. מנחם אתה גדול!
    זה הטור הכי קורע שקראתי בחיים שלי! 🙂
    התחלת את הפלייאוף הכי חזק שאפשר ומאז אתה הולך ומגביר את הקצב.

    לגבי העימות סלו-מו – קרטר, ברור שקרטר האשם. סלו-מו ילד טוב ספרס, רק שמר עליו חזק ונקי. התגובה של קרטר מתסכול שנותנים להם בראש.
    סלו-מו לא הגיב לפרובוקציה אבל גם לא התרגש. ככה זה כשהפלח מנטור שלך.

    לגבי שושנה – גם לסבתא שלי קוראים שושנה. אבל היא קצת יותר מבוגרת מ-21 והציצי שלה בברכיים.

  19. ראיתי עכשיו את הריאיון של פיזדייל (לא ראיתי את המשחק).
    ברור שהוא עצבני באמת.
    ואני מנחש שבצדק.
    השיפוט בליגה נוראי ומוטה כוכבים וקבוצות חזקות.
    לא ספורטיבי, מגמתי ודוחה.
    הרעה הגדולה של הליגה הזאת.

      1. לא מסכים. הרבה יותר מעניין מבחינת הקהל לראות סינדרלות והפתעות. המצב היום, שבו הפלייאוף בגדול הוא הצגה בדרך לסיום שהמפיקים תיכננו, כולל העזרה מהשופטים כדי להאריך ו/או להכריע סדרות, היא הדבר הנוראי ביותר שקרה לליגה הזאת.

  20. איך בנאדם מסוגל לשחק כדורסל במצב כזה?
    בסדר, עבדו בשביל הפלייאוף כל השנה וזה , אבל בחייאת קצת פרופורציות!
    אתם מכירים בנאדם אחד שהיה חושב לבוא לעבוד יום אחרי טרגדיה משפחתית כזאת? אז למה אם זה ספורטאי שמגיע זה ראוי להערצה??

    ושאק ובארקלי וכל אלה מספרים סיפורי עבר על עוד ספורטאים "שהתגברו" ובאו לשחק למרות הכל.
    לדעתי זה ממש שגוי

    1. ספלאש, יש הבדל בין שחקן כדורסל (בטח ברמות האלו) ועוד שחקן שהוא היסוד של הקבוצה, לבין כל אדם אחר.

      מדובר כאן "בקבוצה". ברגע שבורג אחד יוצא, כל הקבוצה מפסידה. וכשהבורג הזה הוא כ"כ חשוב, אז השחקן עצמו מרגיש אחריות כלפי החברים… זה מלמד עליו כמה הקבוצה חשובה לו. כמה הוא מקריב ורוצה שהקבוצה תצליח.

      זה אכן לא קל, וטענות מכל כיוון (בעדו או נגדו) הן בסדר. אבל בסופו של דבר צריך לכבד את ההחלטה שלו.

      1. מסכים איתך שזה מראה עד כמה הקבוצה והניצחון חשובים לו, וזו בדיוק הבעיה.
        לא מדובר פה על רמטכ"ל או לפחות עובד יצרני, זה בסה"כ כדורסל! בידור!
        הפסד לא הפסד, זה לא אמור לעמוד לו מול העיניים בשעות כאלה, במקום להיות עם המשפחה.
        בשביל מה הוא משחק ועובד כ"כ קשה, אם לא בשביל המשפחה שלו?
        או שמה שבאמת חשוב לו זה המורשת שלו ככדורסלן.
        מצטער, אני לא מבין ולא מקבל את זה

        1. אני חושב שקל לשפוט אבל לא תמיד נכון. אנחנו לא יודעים מה בדיטק היה שם, על הוא והמשפחה שלו דיברו ומה היו השיקולים והתחושות סביב זה. לא שופטים אדם בשעת צערו וכל התמודדות עם אבל היא לגיטימית.
          מסכים לגבי הפרופורציות ושמשפחה זה דבר הרבה יותר חשוב מעבודה. אבל אני לא בטוח שזה מה שעמד לנגד עיניו כשהוא החליט לשחק.

  21. איך אתה יכול להגיד אומנות החסימה ולא להזכיר את גרין?
    יש לך ממש אנטי לגולדן סטייס וסן אנטוניו… חבל.

    מהלכי החסימה שלו היו הקטליזטור שניצח את המשחק האחרון

  22. מנחם!
    בתור אוהד שרוף של הספארס אני לא יכול להסכים איתך יותר מה זה צריך להיות? הלוואי שהגריזליס יקחו את שני המשחקים הבאים הספארס מתחילים להיות יהירים בלי סיבה כלשהי! מה הם עשו בשלוש עונות אחרונות? לעוף בסיבוב ראשון ושני מול קבוצות נחותות?
    משהו לא בסדר בראש של פופוביץ הוא התחיל להאמין שהוא איזה גאון גדול, וכל הקבוצה נדבקת בשטויות שלו. הם הולכים לחטוף בראש.
    וקאווי הזה אלוהים החדש האמיתי איזה סטייל יש לו

כתיבת תגובה

סגירת תפריט