זוכרים סנטר ושמו רוברט פריש? / מנחם לס

 

 

כשכתבתי את הטור של היום ושמתי אותו בחמישייה של הסלטיקס, פתאום חשבתי שאולי לא הכנסתי את ספור רוברט פריש – אחד מ-50 האגדות – לאתר, אחרי הכתיבה הראשונית והמקורית.

אז החלטתי להכניס את "THE CHIEF" לקריאה קלה לקראת שבת.

*******************************

 

רוברט פאריש


אני תמיד אזכור את פאריש כאחד הסנטרים הטובים מכולם, כשחקן הרציני ביותר (עד שאתה מכיר אותו…) שחייך בכל קריירת הנבא שלו ארבע פעמים, וכשחקן ששיחק יותר משחקי כדורסל ב-21 עונותיו בנבא – 1,611 – מכל שחקן אחר.

================================================
הסנטר בעל ה-MID-RANGE SHOT הטוב בהיסטוריה
================================================

רוברט לי פאריש נולד ב-1953 בעיירה פצפונת בלואיזיאנה – שרבפורט. עיירה בת 2,000 תושבים שנכנסה להיסטוריה בגלל ההוצאה למוות של שני צעירים שחורים בני 14 ו-15 בתחילת המאה שעברה שהואשמו באונס ורצח של אישה לבנה. רק אחרי תלייתם מצאו את האשמים האמיתיים – שני חוואים לבנים מעיר לא רחוקה, אך מאחר ואי אפשר להאשים ולהעניש אשמים יותר מפעם אחת, השניים חיו עד לשיבה טובה.

פאריש הוא טיפוס כה שקט ופרטי שהיה לי קשה למצוא פרטים על ילדותו. הוא אף-פעם לא הסכים לדבר על כך, או על כל נושא אחר שבעולם. הוא דיבר במשפטים של "כן" ו-"לא", וכשהוא ישב בשולחנו ב-"ערב הראיונות" של הנבא לפני האול-סטאר, שולחנו היה תמיד כמעט ריק. טיפוס עם פרצוף רציני – אפילו זועף – ולדבר איתו לא היה התענוג הגדול בעולם. כל מה שאנחנו יודעים על ילדותו הוא ששיחק בתיכון "וודלון" שבשרבפורט.

הוא סיים את לימודיו בקולג´ שחור קטן, "סנטנרי קולג´ אוף לואיזיאנה", ומלבד העובדה שהיה 2.14 מ´, שקלע ממוצע ל-4 שנים של 21.6 נק´ עם 16.9 ריב´, לא ידעו עליו הרבה. הוא ניבחר ע"י הגולדן סטייט בסיבוב הדראפט הראשון של 1976 בבחירה השמינית, וב-1980 נעשה הטרייד הגדול שהעבירו לסלטיקס. שם שיחק כמעט כל הקריירה שלו מלבד שנותיו האחרונות כשמ-1994 הוא שיחק עבור שרלוט, ומ-96 עבור השיקגו בולס.

פאריש זכה בשלוש אליפויות עם הסלטיקס (1981, 1984, 1986), ואליפות אחת עם הבולס (1996) וניבחר להיכל התהילה ב-2003, ול-50 האגדות ב-1996. היה 9 פעמים אול-סטאר. עונתו הטובה ביותר מבחינה סטטיסטית הייתה עונת 1981-1982 בה קלע 19.9 נק´ עם 12.5 קטיפות למשחק. במשך תקופתו הסלטיקס היו בפלייאוף 13 פעמים וניצחו את הדיביזיה האטלנטית 9 פעמים, ואת אליפות המזרח 5 פעמים.

יחד עם לארי בירד וקווין מקהייל, הוא היה הצלע השלישית ב-´פרונט-ליין´ הנחשב לטוב בהיסטוריה של הכדורסל. לפאריש היה סיבוב עם הוק קטן מתחת לסל – זריקה שכמעט אין דרך לעצור, וכששומרו היה גליית שדחף אותו החוצה, הוא "יצא" מאזור הצבע מרצון כי אז הייתה לו את הזריקה מ-3-5 מטרים הטובה מכל הסנטרים האחרים. את התואר "זורק חצי-המרחק הגדול בין הסנטרים" נתנו לו ביל וולטון, פט ריילי, ורד אורבך. הסמל המסחרי של זריקתו הייתה קשת גבוהה מאד, אחת מזריקות הקשת עם הזווית הגדולה ביותר, שהייתה בלתי ניתנת לחסימה. הוא היה גם קלעי פאול מעולה, דבר די ייחודי בין הסנטרים.

================================================
14 שנים עם הסלטיקס
================================================

פאריש שיחק בסלטיקס מ-1980 עד 1994. יחד עם מקהייל ובירד הוא היה ידוע כאחד מ"השלישייה הגדולה". שם הוא עשה את רוב הקריירה שלו שהסתכמה ב-1,611 משחקים, 23,334 נק´ (13 בהיסטוריה), 14,715 ריב´ (שישי בהיסטוריה), שישי גם בגגות (2,361), ושישי במספק נקודות מהשדה (9,614).

הוא סיים קריירה של 21 שנה עם 14.5 נק´ ו-9.1 ריב´ למשחק. אבל ממוצעיו הם גדולים בהרבה אם אתה מוציא את שנות הרזון שלו בשרלוט ובבולס מהמשוואה. בספרו "הצ´יף של מגרש הכדורסל" הוא כותב שלמרות ששיחק ב-4 קבוצות נבא, "אני סלטיקי בנשמתי. לפעמים אני שוכב בלילה בעיניים עצומות וניזכר ברגעי משחק נפלאים עם לארי וקווין. לא היה טוב מזה!"

הטרייד לסלטיקס היה טוב מדי מכדי להאמין לו: עבור ג´ו בארי קרול וריקי בראון, רד אורבך קיבל את הצ´יף, ובחירת דראפט סיבוב ראשון בעונה הבאה, בחירה שהביאה לירוקים את מקהייל. טרייד זה נחשב לגרוע ביותר בהיסטוריה, ולטוב ביותר בהיסטוריה, תלוי אם אתה משחק ליד "גשר הזהב", או ליד במת הפארק של "תזמורת הטיילת מבוסטון" – אחת המעולות בעולם (ששאול אגררי, הבת גלימי ששיחק בנבחרת הכדורמים של ישראל בשנות ה-40 המאוחרות וה-50 המוקדמות, ניצח עליה כמה שנים!).

אבל אני לא מבין אלה הנותנים את הקרדיט "לראש היהודי של רד אורבך". כי הוא לא ידע כמה טוב פאריש יתפתח להיות, והוא לא ידע שבחירת הדראפט של העונה הבאה תביא לו את מקהייל, שחקן שהוא לא שמע עליו עד ממש לפני הדראפט, ושהוא בחר בו רק על-פי המלצה של מכר.

 

הכתם היחיד בקריירה של פאריש מחוץ לכדורסל היו גרושיו מאשתו ננסי סעעד שהאשימה אותו ב-1995 בעשר שנים של סבל פסיכולוגי ופיזי מידי הצ´יף, וכן שזרק אותה מכל המדרגות בחודש השמיני להריונה. אני זוכר את תדהמתי כשהדבר נודע. פאריש תמיד נראה לי כג´נטלמן למופת. כאדם שלא ייגע בזבוב! הייתה זו אשמה של "האש-האש" שאיש לא חפץ לדבר עליה, ושפאריש הכחיש, והיא נפתרה בסידור מחוץ לבית הדין. את האמת על מה שהיה שם לא נדע לעולם כי שני הצדדים חויבו בדין שתיקה לעולמים על המקרה.

פאריש נעשה הסנטר הפותח של הסלטיקס כשדייב קאונס הפתיע את כולם בהודעת פרישה. פאריש מיד נענה לסלטיקס עם עונה ראשונה של 18.9 נק´ ו-9.5 קטיפות. בגמר הנבא הוא עמד ראש בראש מול מוזס מלון כשהוא מסיים 17 משחקי פלייאוף עם ממוצע של 15.0 נק´ ו-8.6 ריב´. כמובן שמלבד מוזס מלון, הוא שיחק את רוב שנותיו בסלטיקס נגד סנטר אחר, מהצד השני של היבשת, בשם קארים עבדול ג´אבר. אני הייתי מגדיר את שנות המשחק ביניהם כשוויון, אולי עם יתרון זעיר לקארים בגלל ה-4 אליפויות שלו לעומת ה-3 של הצ´יף.

עונתו השנייה בסלטיקס הייתה גם העונה הטובה ביותר שלו כשהוא מסיים שני בבחירת ה-MVP ללארי בירד, הראשון. באול-סטאר של אותה שנה קלע 21 נק´ כשהוא נותן משחק מזהיר של 9 מ-12 מהפרקט. אפילו בסדרת הפלייאוף נגד פילדלפיה ב-1986 – פילדלפיה הנחשבת לאחת הקבוצות הטובות אי-פעם – פאריש זהר עם 21.3 נק´ ו-11.3 ריב´ בסדרת ההפסד.

אחרי שבירד פרש ב-1992 ומקהייל ב-1993, פאריש נשאר היחידי מהפרונט-ליין הנפלא. אבל עדיין בגיל 40, וללא לארי או קווין משני צידיו, הוא נתן לסלטיקס עונת 1993-1994 11.7 נק´ ו-7.3 ריב´ טובה, לפני הטרייד לשרלוט. ב-1996 הוא חותם כפרי אייג´נט עם הבולס. הוא שיחק ב-43 משחקים, עלה בחמישייה ב-3 מהם, והצליח לזכות בטבעת הרביעית שלו, כחבר קבוצתו של מייקל ג´ורדן.

רוברט פאריש משמש היום בסלטיקס כיועץ ומדריך ה-BIG MEN.

 

השלישייה הגדולה תחת הסל בתולדות הכדורסל

מנחם לס

הזקו והוותיק מכולם בצוות. מנסה לכתוב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 30 תגובות

  1. אחד היחידים שהעז לענות לג׳ורדן בבולס, והיחידי שהצליח.
    באחד האימונים באותה עונה ששיחק בבולס כשג׳ורדן ניסה להוציא אותו מהמשחק אחרי שהקבוצה השנייה התחילה לצמצם פערים (אחרי שפריש נכנס) ענה לו פריש משהו כזה- תסתום אתה לא תצליח לאיים עליי כמו על שאר השחקנים, לי יש טבעות משלי ומייקל אולי בפעם היחידה בקריירה שתק

    1. איך שפאריש מספר את זה, מייקל אמר לו:
      I'm going to kick your ass
      ופאריש הסתכל עליו והחזיר:
      no you're not
      ומאז ג'ורדן לא העז להעיר לו יותר.

  2. תודה רבה
    היה גם מטביע אימתני בצעירותו. אחד הסנטרים הגדולים אי-פעם ושמו לא מוזכר מספיק ברשימות אלה.

  3. לפחות שתי טעויות:

    בירד זכה בתואר ה-MVP לראשונה ב-84' כשפאריש כבר שיחק כמה וכמה שנים בקבוצה.

    הסלטיקס לא הפסידו סדרת פלייאוף ב-86' כי זכו אז באליפות…

    בכל מקרה יישר כוח על כל מאמריך!

  4. שרבפורט היא ממש לא עיר קטנה בלואיזינה (מעל 100,000 תושבים) ואני לא יודע מאיפה הסיפור על הרצח שם. זה חשוב מכיוון שזה התווה את כל מסלול הקריירה של פאריש. זה לקח לא מעט שכנוע מהמאמן בתיכון להביא את פאריש לשחק כדורסל. כשהוא סוף סוף הסכים ולמד את המשחק זה הביא את בית הספר שלו לאליפות המדינה. זה גרר הרבה מאד הצעות ממכללות בדרג I אבל פאריש רצה להישאר קרוב לבית ובחר בסנטנארי קולג' שבשרבפורט.
    כאן הגיע הטוויסט בעלילה. פאריש שלא הצטיין אקדמית עשה מבחן תואם SAT שהקולג' המיר לציון מקביל והחליט שהוא תקין אקדמית (הוא היה אחד מכמה אתלטים שעברו את אותו תהליך). ה-NCAA שהחליט באותה שנה להיאבק בתופעה הזו שהייתה די נפוצה פסל את הקולג' מלהשתתף בטורנירי סוף העונה למשך 6 שנים והתעלם מכל התוצאות שלהם. כך יצא שקריירת מכללות מזהירה לא זכתה למספיק תשומת לב. אני די בטוח שאם לא היו פוסלים אותם פאריש היה נבחר באחד משני המקומות הראשונים. בדראפט.
    הבחירה הנמוכה הביאה את פאריש לווריורס בשנות הדעיכה שלהם. כך שוב למרות שהצטיין לא זכה למספיק תשומת לב. מי שכן שם לב הוא אורבך שהבין כמה הוא מוכשר. הטרייד נעשה לפני הדראפט ב-1980 כשהסלטיקס יודעים שהם נותנים בחירה ראשונה ו-13 ומקבלים את הבחירה ה-3 ואת אחד הסנטרים הטובים בליגה.
    פאריש לא עובד או עבד בסלטיקס אחרי פרישתו (הם הציעו לו להיות "יועץ שיווק" או שקר דומה כלשהו ב-2005 אבל הוא סירב בטענה שהשכר נמוך מדי). למעשה לפני כמה שנים היה סיפור לא קטן שהוא התלונן איך לא נותנים לו צ'אנס ואפילו החברים שלו בירד ומקהייל לא עונים לטלפונים שלו.
    הסיפור לגבי היחסים האלימים עם אשתו לשעבר אולי נשמעו בשעתו מפתיעים אבל אם נזכרים שהוא כבר הרביץ לבחורות שמעצבנות אותו בלי הפסקה אולי אפשר להבין שהסימנים כבר היו שם:
    https://www.youtube.com/watch?v=a550n_V_3-E

    1. שאלה לא קשורה אבל עלתה לי בהמשך לסרטן שהעלית ולכך שסומסום אומר שגרין הוא hof.
      אתם לא חושבים שלמביר ראוי ל hof? הבנאדם היה ציר מרכזי בשתי אליפויות. כששון מריון פרש דיברו עליו כמועמד, אז איך למביר לא בהיכל?
      וכן אני יודע שהוא היה השחקן השנוא בליגה, אבל עדיין

      1. עקרונית יש לו קייס גבולי אבל הוא כבר איחר את המועד לבחירה "ישירה" אולי מתישהו ייכנס דרך ועדת הותיקים (נצטרך לחכות לפחות 15 שנה בשביל זה).

    2. חחח… תראו את הסרט שמגיע אחר כך, בירד הג'ינג'י החמוד, הרבה לפני ששמעו בכלל על רון ארטסט – מלמד את הבאד גירלז של דטרוייט מי בעל הבית, באולם שלהם. חבט בליימביר (לא ממש הצליח), זרק עליו כדור, אז מגיע רודמן הגיבור הגדול ובירד מנפנף גם אותו. איזה חמוד.
      ד"א, מי שמחפש תגרה אמיתית בין כוכבים, יש את זו של בירד ו-ד"ר ג'יי. הדוקטור מאוד לא אלגנטי שם, די שפל אפילו אפשר לומר' ויש לו שני חברים פרחחים – אחד מוזס מלון ואחד שזכה לכינוי "האציל".
      https://www.youtube.com/watch?v=u4oF34p3-rQ

      1. נכון זה כתוב בוויקיפדיה. אבל אין לזה שום סימוכין שם. למיטב ידיעתי אין לפאריש שום תפקיד בסלטיקס. כמו שאמרתי היה לפני כמה שנים כל הסיפור שהוא התלונן איך כולם זרקו אותו ולא עונים לו לטלפונים. הוא קיבל הצעה לפני יותר מעשור להיות יועץ לענייני PR אבל דחה אותה בגלל שהרגיש שהצעת השכר לא מכובדת.
        אין לי מושג מעבר למה שאני קורא ושומע לכן אולי אחד מאוהדי הסלטיקס כאן יוכל לעדכן אותנו האם באמת יש לצ'יף תפקיד ממשי היום בארגון.

  5. פאריש היה סנטר אדיר ו-HOF ברור אבל מספרי הקריירה שהבאת הם לא בפרספקטיבה הנכונה.
    בנקודות הוא 32 בכל הזמנים
    בריבאונדים 9 בכל הזמנים
    בסלי שדה 22 בכל הזמנים
    ובחסימות 11 בכל הזמנים
    רוב זה נובע מהיכולת שלו לשחק כל כך הרבה שנים ולא להיפצע. משהו שאין לזלזל בו בכלל.

  6. שחקן ענק שה"בעיה" היחידה שלו היתה שהוא שיחק עם ענקים ממנו. שיחק בשנים בהן ידענו על הנבא בעיקר (או רק) מהטורים המצויינים של מנחם לס, ככה שאם לא עושים לו מספיק כבוד כיום, אז מנחם – חלק מזה זה גם עליך. היה מקצוען ענק עם מוסר עבודה חולני.
    כנראה טיפוס די מפוקפק – הרביץ לאשתו והוא לא פשט גם את הרגל או משהו? ההתבכיינות שלו על הסלטיקס שהסכימו לתת לו ג'וב "רק" ביחסי ציבור (שמונים אלף לשנה), או על מקהייל ובירד שלא סידרו לו ג'וב עם 6-7 ספרות משכורת גם די פתאטית. בירד אגב מכחיש שפריש אי פעם פנה אליו וביקש עבודה.

  7. גם אני אהבתי אותו מאד.
    רק שאלה… איך 23 אלף נקודות ורק 9600 מהשדה?
    כל כך הרבה מהקו????

    יותר הגיוני שלא הבנתי את המספרים

  8. שחקן ענק
    אם הוא אכן מכה נשים זה פוגע בתדמית שלו
    למרות שכונה הציף בגלל הדמיון לדמות מהסרט קן הקוקייה והנה ידוע כשחקן שקט האמרה שלו אחרי הטרייד לבוסטון נכנסה לפנתאון – בתרגום חופשי – מהבית שימוש לפנטהאוז
    From an outhouse to a penthouse

  9. הדברים עליו ברשימותיי:
    שותף ראוי ל"שלושה הגדולים" של הסלטיקס בהנהגת בירד; שחקן יעיל וטוב שעושה את הדרוש למען הקבוצה. פט ריילי, רד אוארבך וביל וולטון אמרו עליו שהוא הקלעי מחצי מרחק הטוב ביותר בין שחקני הציר בכל הזמנים! משובח בהגנה ובהתקפה (למרות אחוזים לא טובים בגמרים ובייחוד ב-84' ו-86'), טוב ומעלה בכ"ח, חט' וחס', אך איבד יותר מאשר מסר וכמעט כמו מה שמסר וחטף יחד.
    כונה "הצ'יף" בגלל דמיונו לצ'יף בסרט "קן הקוקיה" בגילומו של ג'ק ניקלסון (הסרט בוים ע"י מילוש פורמן לפי ספרו של הסופר האמריקני קן קיזי באותו השם ויצא לאקרנים ב-1974 וזכה בחמישה פרסי אוסקר לסרט, שחקן, שחקנית [לואיז פלטשר], במאי ותסריט הטובים ביותר).
    שיחק 1611 מש' ב-21 עונות עד גיל 43 ושלושתם שיאי נב"א, וזכה כמחליף די שולי באליפות רביעית במדי שיקאגו ב-97' כשבפלייאוף שיחק רק בשני מש'..
    עד הירידה מהשיא שווה 18-17 נק' בכ-55% מהשדה, 11-10 כ"ח ומעל 1.5 חס' (היה לו עונות בטווח 3-2 חס' למשחק ועונות בסביבות חסימה למשחק) ב-30 וקצת דק' למשחק בעונה הסדירה. נתוניו בקריירה שווים ביחס ל-36 דק' 18.4 נק', 11.6 כ"ח, חטיפה ו-1.9 חס'. בארבע העונות הראשונות שיחק בגולדן-סטייט כשבשנתיים הראשונות שיחק 18 ו-24 דק'. בשנתיים האחרונות בקבוצה שיחק ב-30.6 דק' למשחק ובהם השיג 17.1 נק' (50.3% מהשדה ו-70.6% מהקו), 11.5 כ"ח, 1.53 אס', 1.1 חט', 2.24 חס' (2.9 ו-1.6) ו-3.1 אי'. בעונות 13-3 (גיל 35-25) השיג 17.8 נק' (54.4% מהשדה ו-72.4% מהקו), 10.6 רי', 1.8 אס', 0.9 חט', 1.8 חס' ו-2.5 אי' ב-32.8 דק' למשחק בעונה הסדירה, כשמעונתו הראשונה בסלטיקס והחמישית בקריירה עד סוף העונה ה-17 (עד גיל 39) קלע ב-55.75% מהשדה כשאחוזיו נעים בטווח 59.8-53.5; בתשעת הפלייאופים (127 מש' מ-184 בסה"כ) בשנים 90'-82' (גיל 36-28) שבהן שיחק יותר השיג 16.4 נק' (50.4% מהשדה ו-73.5% מהקו), 10.05 רי', 1.5 אס', 0.8 חט', 1.8 חס' ו-2.3 אי' ב-36.1 דק' למשחק. יש לציין שאחוזי קליעתו מהשדה בפלייאוף לא היו יציבים ונעים בטווח 59.8-47.1 (למעט שני המשחקים בפלייאוף האחרון שהיו במדי בשיקאגו שבהם קלע ב-14.3% בלבד).
    בגמר 81' שבו זכה הסלטיקס באליפות הראשונה מה-3 בעידן בירד ובעונה הראשונה של פאריש ומקהייל בקבוצה, השיג פאריש 15 נק' (50.6% מהשדה ו-63.2% מהקו), 7.7 כ"ח, אסיסט, 1.2 חט', 3.3 אי' ושתי חס' ב-27.8 דק' ששווים 21.6 נק', אחד-עשר כ"ח, 1.44 אס', 1.7 חט', 2.6 חס' ו-4.8 אי' ביחס ל-40 דק'; ב-84' השיג 15.4 נק' (44% מהשדה[!!!] ו-58.8% מהקו, 11.4 רי', 1.3 אס', 1.6 חט' ו-1.6 חס' ושני אי' ב-36.6 דק'; ב-86' השיג בגמר 12.7 נק' (41% מהשדה[!!!] ו-50% מהקו), 6.8 רי', אסיסט, 0.5 חט' ו-1.7 חס' ב-31.8 דק' ששווים 15.9 נק', 8.6 רי', 1.3 אס', חטיפה, 2.1 חס' ו-2.6 אי' ביחס ל-40 דק'.
    בכל הקריירה השיג 14.5 נק' (53.7% מהשדה ו-72.1% מהקו), 9.1 רי', 1.4 אס', 0.8 חט', 1.5 חס' ב-28.4 דק' למשחק, 2.075 אי' למשחק (1.373 אס' ו-0.76 חט') ב-28.9 דק' (בעונתו הראשונה עדיין לא חושבו האי') בעונה הסדירה; 15.3 נק' (50.6% מהשדה ו-72.2% מהקו), 9.6 רי', 1.3 אס', 0.8 חט' ו-1.7 חס' ב-33.4 דק' למשחק, 1.98 אי' (1.28 אס' ו-0.8 חט') ב-34.13 דק' למשחק.

  10. שלושת הגדולים/השלושה הגדולים

    בירד-מקהייל-פאריש: השלישייה הגדולה והקו הקידמי הגדול ביותר
    בירד הגיע לסלטיקס ב-79/80' באותה עונה שבה מג'יק הגיע ללייקרס והמשיכה את היריבות והידידות הגדולה הגדולה שהחלה במכללות. בירד הגיע לאחר 3 עונות באוניברסיטת מדינת אינדיאנה, להבדיל מאוניברסיטת אינדיאנה המפורסמת כשהוא כוכבה היחיד (למעשה הוא היה בקבוצה מעונה השנייה מ-4 שנות המכללה המורשות שלו כשהוא בתחילת העונה הראשונה הוא ניסה להתקבל לאוניברסיטת אינדיאנה שמאמן קבוצת הכדורסל שלה היה בובי נייט, אך בירד שבא מיישוב קטן באינדיאנה קיבל הלם מכל ההמולה של האוניברסיטה הגדולה, תפס רגליים קרות וברח משם, ובסופו של דבר לא שיחק כדורסל באותה שנה ולא היה באוניברסיטה או מכללה. הסלטיקס בחרו בו בדראפט 78' במקום השישי (מקום אחד לאחר פרוויס שורט ושישה מקומות לפני מייק מיצ'ל) לפני שנתו האחרונה באוניברסיטה. מקהייל ופאריש הגיעו שנה אחריו כמקהייל נבחר שלישי בדראפט 80' ופאריש מגיע בעסקת חליפין מגולדן-סטייט. בשנים הראשונות מקהייל שותף מעט יחסית כשהוא מחליף של סדריק מקסוול שהיה הפאוור-פורוורד העיקרי (שגם זכה ב-MVP של סדרת הגמר ב-81'), ובהדרגה עולו מספר דקותיו כשבעונתו הראשונות שיחק 20 דק' למשחק בעונה הסדירה, בעונתיים הבאות שיחק כ-28.5 דק' למשחק, ואח"כ עלו דקותיו כמחליף למעל 31 דק', עד שהגיעו ל-33.6 ב-84/5'. ב-85/6' כשמקסוול כבר לא בקבוצה והוא למעשה הפאוור הטבעי היחיד שיחק 35.3 דק' למשחק. לאחר מכן בעונות היותר בריאות שיחק 39-38 דק' למשחק. בפלייאוף הראשון שלו שיחק רק 17.4 דק' למשחק וב-3 העונות הבאות שיחק 30-25 דק' למשחק, ולאחר מכן בעונות הבריאות שיחק 40-38 דק' למשחק (ב-88' אף שיחק 42 דק' למשחק).
    בירד היה כמובן ראש וראשון לשלישייה, המנהיג הגדול והווינר הגדול ביותר, כוכב-על גדול וגאון כדורסל למרות נחיתות גופנית יחסית, כשמקהייל שהיה כוכב-על (וזאת על אף יכולת גופנית מוגבלת כמו בירד) ופאריש שהיה כוכב גדול, משלימים אותו בצורה המושלמת ביותר. מקהייל ופאריש כמו שחקנים נוספים בסלטיקס היו גם הם וינרים לא קטנים ושחקנים עם חוכמת משחק מכובדת (אך לצערי הלייקרס היו לא פחות וינרים וחכמים). בירד הביא את הגאונות במשחקו והיה נפלא גם במשחק חוץ וגם במשחק פנים, מעולה בקליעה, ברי', במסירה ובהגנה קבוצתית וטוב בחט', כשחסרונו הוא שמירה אישית לא מרשימה. מקהייל ופאריש הוסיפו מצדם יכולת משובחת ויעילה מאוד בהגנה ובהתקפה כאחד. אף שפאריש ביכולתו הכוללת לא היה מהשורה הראשונה של הסנטרים בכל הזמנים, אך עדיין הוא היה יעיל מאוד עם יכולת קליעה מעולה מחצי מרחק כמו הטובים ביותר, טוב ומעלה בקליטת רי', חוסם טוב ויכולת טובה מאוד בהגנה. מקהייל נחשב לכל הדעות לאחד מעשרת הפאוורים הגדולים בכל הזמנים עם יכולת קליעה מעולה מחצי מרחק, טוב ברי', שומר מצוין וטוב מאוד בחס' יחסית לעמדתו ולאתלטיות המוגבלת שלו. השילוב ביניהם עשה אותם לשלישיית הקו הקדמי (או קו הבסיס) הטובה ביותר בל הזמנים. ליכולתם המקצועית יש להוסיף את יכולתם להתעלות ברגעים המכריעים ובמשחקים הגדולים.
    הנתונים
    השלישייה הגדולה בירד-מקהייל-פאריש בשנים בהן שלושתם היו בבריאות סבירה+ (בעונות 81'-88') נתנו לבוסטון בעונה הרגילה (לא כל השלושה השתתפו בכל 656 המשחקים – בירד השתתף ב-629 מש', מקהייל ב-616 ופאריש ב-634) ממוצעים של 61.3 נק' (56% מהשדה, 36.8% מהשלוש ו-80% מקו העונשין), 27.7 רי', 10.2 אס', 2.9 חט', 4.3 חס', ו-7.5 אי':
    החלק של בירד – 25.46 נק' (51.9% מהשדה, 37.3% מהשלוש ו-88.4% מהקו), 10.05 רי', 6.34 אס', 1.7 חט', 0.9 חס' ו-3.15 אי' ב-38.82 דק' למשחק ב-629 מש' מ-656 בסה"כ;
    החלק של מקהייל – 17.97 נק' (56.7% מהשדה ו-77.3% מהקו), 7.53 רי', 1.7 אס', 0.38 חט', 1.9 חס', 1.95 אי' ב-31.49 דק' למשחק (ב-6 העונות הראשונות שימש כשחקן הששי כשהוא עולה במספר הדק' מ-20.1 בעונה הראשונה ל-35.3 בעונה השישית) ב-616 מש';
    החלק של פאריש – 17.88 נק' (55.1% מהשדה ו-72.7% מהקו), 10.15 רי', 2.24 אס', 0.85 חט', 1.7 חס' ו-2.4 אי' ב-32.93 דק' למשחק ב-634 מש'.
    הממוצעים של השלישייה הגדולה למשחק פלייאוף באותן עונות הם: 59.7 נק' (50.9% מהשדה, 35.2% מהשלוש ו-80.9% מהקו), 28 רי', 9.5 אס', 3.1 חט', 4.6 חס' ו-7.5 אי' ב-136 מש':
    חלקו של בירד: 24.76 נק' (47.6% מהשדה, 36% מהשלוש ו-89.2% מהקו), 10.63 רי', 6.54 אס', 1.93 חט', 0.93 חס' ו-3.16 אי' ב-42.68 דק' למשחק.
    חלקו של מקהייל: 18.72 נק' (56.7% מהשדה ו-78.1% מהקו), 7.51 רי', 1.6 אס', 0.37 חט', 1.79 חס' ו-2.06 אי' ב-33.93 דק' למשחק.
    החלק של פאריש: 16.26 נק' (50.2% מהשדה ו-72.2% מהקו), 9.9 רי', 1.31 אס', 0.83 חט', 1.875 חס' ו-2.32 אי' ב-35.22 דק' למשחק.
    השנה הגדולה ביותר של השלישייה הגדולה הזו הייתה ב-86/7' ובה השלישייה השיגה 71.2 נק' (56% מהשדה, 39.1% מהשלוש ו-83.8% מהקו), 29.8 רי', 12.2 אס', 3.1 חט', 5 חס' ו-8.2 א' ב-36.3 דק':
    ממוצעי בירד – 28.1 נק' (52.5% מהשדה, 40% מהשלוש ו-91% מהקו), 9.2 רי', 7.65 אס', 1.8 חט', 0.95 חס' ו-3.2 אי' ב-40.6 דק';
    ממוצעי מקהייל – 26.1 נק' (60.4% מהשדה ו-83.6% מהקו), 9.9 רי', 2.6 אס', 0.5 חט', 2.2 חס' ו-2.6 אי' ב-39.7 דק';
    ממוצעי פאריש – 17.5 נק' (55.6% מהשדה ו-73.5% מהקו), 10.6 רי', 2.2 אס', 0.8 חט', 1.8 חס' ו-2.4 אי' ב-37.4 דק';
    העונה השנייה הטובה ביותר לשלישייה היא עונת 84/5' שבה השיגה 66.1 נק' (54% מהשדה ו-79.7% מהקו), 30.1 רי', 10 אס', 2.7 חט', 4 חס' ו-7.6 אי' ב-36.4 דק':
    ממוצעי בירד – 28.7 נק' (52.2% מהשדה, 42.7% מהשלוש ו-88.2% מהעונשין), 10.5 רי', 6.6 אס', 1.6 חט', 1.2 חס', 3.1 אי' ב-36.5 דק';
    ממוצעי מקהייל – 19.8 נק' (57% מהשדה ו-76% מהקו), 9 רי', 1.8 אס', 0.4 חט', 1.5 חס' ו-2 אי' ב-33.6 דק';
    ממוצעי פאריש – 17.6 נק' (54.2% מהשדה ו-74.3% מהקו), 10.6 רי', 1.6 אס', 0.7 חט', 1.3 חס' ו-2.4 אי' ב-36.1 דק';
    העונה השלישית בטיבה בנתונים היא עונת 87/8' בה השיגה השלישייה 66.9 נק' (56.2% מהשדה, 41.2% מהשלוש ו-83.2% מהעונשין), 26.1 רי', 10.4 אס', 2.8 חט', 3.3 חס', 7.1 אי' ב-34.6 דק':
    ממוצעי בירד – 29.93 נק' (52.7% מהשדה, 41.4% מהשלוש ו-91.6% מהעונשין), 9.25 רי', 6.25 אס', 1.64 חט', 0.75 חס' ו-2.8 אי' ב-39 דק';
    ממוצעי מקהייל – 22.59 נק' (60.4% מהשדה ו-79.7% מהקו), 8.38 רי', 2.67 אס', 0.42 חט', 1.44 חס' ו-2.2 אי' ב-37.3 דק';
    ממוצעי פאריש – 14.34 נק' (58.9% מהשדה ו-73.4% מהעונשין), 8.49 רי', 1.55 אס', 0.74 חט', 1.14 חס' ו-2.1 אי' ב-31.2 דק';
    עונת 85/6' שהייתה עונת השיא של קבוצת בוסטון סלטיקס בשנות ה-80 ומהעונות הטובות ביותר בכל הזמנים של קבוצה כלשהי היא רק הרביעית בטיבה מבחינת נתוני השלישייה הגדולה. בעונה זו השיגה השלישייה 63.2 נק' (53.2% מהשדה, 42.3% מהשלוש ו-81.2% מהקו), 27.4 רי', 11.2 אס', 3.25 חט', 4 חס' ו-7.7 אי' ב-35 דק':
    ממוצעי בירד – 25.8 נק' (49.6% מהשדה, 42.3% מהשלוש ו-89.6% מהקו), 6.8 אס', 2.02 חט', 0.62 חס' ו-3.2 אי' ב-38 דק';
    ממוצעי מקהייל – 21.3 נק' (57.4% מהשדה ו-77.6% מהעונשין), 8.1 רי', 2.66 אס', 0.43 חט', 2 חס' ו-2.2 אי' ב-35.3 דק';
    ממוצעי פאריש – 16.1 נק' (54.9% מהשדה ו-73.1% מהקו), 9.5 רי', 1.79 אס', 0.8 חט', 1.4 חס' ו-2.3 אי' ב-31.7 דק'.
    העונה החמישית בטיבה של נתוני השלישייה היא עונת 83/4' שבה זכתה באליפות השנייה שלה בניצחון בשבעה מש' על הלייקרס ובה השיגה השלישייה 61.6 נק' (52.7% מהשדה, ו-80.1% מהקו), 28.2 רי', 9.6 אס', 2.8 חט', 3.9 חס' ו-7.1 אי' ב-35.2 דק':
    ממוצעי בירד – 24.2 נק' (49.2%, מהשדה ו-88.8% מהקו [מהשלוש הוא היה חלש בשנה זו עם פחות מ-25%]), 10.1 רי', 6.6 אס', 1.8 חט', 0.9 חס' ו-3 אי´ ב-38.3 דק';
    ממוצעי מקהייל – 18.4 נק´ (55.6% מהשדה ו-77.6% מהעונשין), 7.4 רי', 1.3 אס', 0.3 חט', 1.5 חס' ו-1.8 אי' ב-31.4 דק';
    ממוצעי פאריש – 19 נק´ (54.6% מהשדה ו-74.5% מהעונשין), 10.7 רי´, 1.7 אס´, 0.7 חט´, 1.5 חס´ ו-2.3 אי´ ב-35.8 דק´.
    העונה השישית בטיבה היא עונת 82/3' שבה השיגה השלישייה בממוצע למשחק 57 נק' (52.8% מהשדה ו-75.8% מהעונשין), 28.3 רי', 8.9 אס', 3.3 חט', 5.1 חס' ו-7.3 אי' ב-33 דק'. ביחס ל-36 דק' הנתונים האלה שווים 62.2 נק´, 30.9 רי', 9.7 אס', 3.6 חט', 5.6 חס' ו-8 אי':
    ממוצעי בירד – 23.6 נק' (50.4% מהשדה ו-84% מהקו), 11 רי', 5.8 אס', 1.9 חט', 0.9 חס' ו-3 אי' ב-37.3 דק';
    ממוצעי מקהייל – 14.1 נק' (54.1% מהשדה ו-71.7% מהקו), 6.7 רי', 1.3 אס', 0.4 חט', 2.3 חס' ו-1.9 אי' ב-28.6 דק';
    ממוצעי פאריש – 19.3 נק' (55% מהשדה ו-69.8% מהקו), 10.6 רי', 1.8 אס', חטיפה, 1.9 חס' ו-2.4 אי' ב-31.5 דק'.
    העונה השביעית בטיבה היא ב-80/1' שבסופה זכו באליפות הראשונה שלהם ובה השיגה השליישייה 50.1 נק' (51.2% מהשדה ו-76.1% מהעונשין), 24.8 רי', 8 אס', 3.1 חט', 5.2 חס' ו-7.1 אי' ב-29.2 דק'. ביחס ל-36 דק' הנתונים שווים ל-61.7 נק', 30.6 רי', 9.9 אס', 3.8 חט', 6.4 חס' ו-8.8 אי':
    ממוצעי בירד – 21.2 נק' (47.8% מהשדה ו-86.3% מהקו), 10.9 רי', 5.5 אס', 2 חט', 0.8 חס' ו-3.5 אי' ב-39.5 דק';
    ממוצעי מקהייל – 10 נק' (53.1% מהשדה ו-75.4% מהקו), 4.4 רי', 0.7 אס', 0.3 חט', 1.8 חס' ו-1.3 אי' ב-20 דק';
    ממוצעי פאריש – 18.9 נק' (54.5% מהשדה ו-71% מהקו), 9.5 רי', 1.8 אס', חטיפה, 2.6 חס' ו-2.3 אי' ב-28 דק'.
    העונה השמינית בטיבה הייתה ב-89/90' שבה כבר סחבה השלישייה פציעות, אך עדיין נתנה עונה טובה שבה השיגה השיגה השלישייה 60.9 נק' (52.4% מהשדה, 33.3% מהשלוש ו-86.1% מהשדה), 27.9 רי', 10.9 אס', 2.3 חט', 3.6 חס' ו-7.2 אי' ב-34.2 דק'. ביחס ל-36 דק' הנתונים שווים 64.2 נק', 29.4 רי', 11.5 אס', 2.4 חט', 3.8 חס' ו-7.6 אי':
    ממוצעי בירד – 24.3 נק' (47.3% מהשדה, 33.3% מהשלוש ו-93% מהקו), 9.5 רי', 7.5 אס', 1.4 חט', 0.8 חס' ו-3.2 אי' ב-39.3 דק';
    ממוצעי מקהייל – 20.9 נק' (54.9% מהשדה ו-89.3% מהקו), 8.3 רי', 1.4 אס', 0.4 חט', 1.9 חס' ו-2.2 אי' ב-33.2 דק';
    ממוצעי פאריש – 15.7 נק' (58% מהשדה ו-74.7% מהקו), 10.1 רי', 1.3 אס', 0.5 חט', 0.9 חס' ו-2.3 אי' ב-30.3 דק'.
    העונה התשיעית בטיבה היא עונת 81/2' שבה השלישייה השיגה 56.4 נק' (52.4% מהשדה ו-78% מהקו), 28.5 רי', 8.7 אס', 3.2 חט', 5.6 חס' ו-7.8 אי' ב-36.8 דק':
    ממוצעי בירד – 22.9 נק' (50.3% מהשדה ו-86.3% מהקו), 10.9 רי', 5.8 אס', 1.9 חט', 0.9 חס' ו-3.3 אי' ב-38 דק´;
    ממוצעי מקהייל – 13.6 נק' (53.1% מהשדה ו-75.4% מהקו), 6.8 רי', 1.1 אס', 0.4 חט', 2.3 חס' ו-1.7 אי' ב-28.4 דק';
    ממוצעי פאריש – 19.9 נק' (54.2% מהשדה ו-71% מהקו), 10.8 רי', 1.8 אס', 0.9 חט', 2.4 חס' ו-2.8 אי' ב-31.7 דק'.
    עונת הפלייאוף הגדולה ביותר של השלישייה הגדולה הייתה ב-86' שבה זכתה בוסטון סלטיקס באליפות האחרונה עד 2008. בפלייאוף זה (18 מש' שבכולם השתתפו השלושה) השיגה השלישייה הגדולה בממוצע למשחק 65.8 נק' (52.6% מהשדה, 40.4% מהשלוש ו-83.1% מהקו) מהשלוש), 26.7 רי', 12.3 אס', 3 חט', 4.7 חס' ו-7.7 אי' ב-38.44 דק'. ביחס ל-40 דק' הממוצעים שווים 68.5 נק', 27.8 רי', 12.8 אס', 3.1 חט', 4.9 חס' ו-8 אי':
    ממוצעי בירד – 25.9 נק' (51.7% מהשדה, 41.1% מהשלוש ו-92.7% מהקו), 9.3 רי', 8.2 אס', 2.1 חט', 0.6 חס' ו-2.6 אי' ב-42.8 דק';
    ממוצעי מקהייל – 24.9 נק' (57.9% מהשדה ו-79.4% מהקו), 8.6 רי', 2.7 אס', 0.4 חט', 2.4 חס', 2.7 אי' ב-39.7 דק';
    ממוצעי פאריש – 15 נק' (47.1% מהשדה ו-65.2% מהקו), 8.8 רי', 1.4 אס', 0.5 חט', 1.7 חס' ו-2.4 אי' ב-32.8 דק'.
    הפלייאוף השני בטיבו מבחינת נתוני השלישייה היה ב-87' שבו הפסידו בגמר ללייקרס. בפלייאוף זה (בירד השתתף ב-23 משחקים, מקהייל ופאריש ב-21) ממוצעי השלישייה למשחק היו 66.1 נק' (53.1% מהשדה, 33.3% מהשלוש ו-83.9% מהשדה), 28.6 רי', 10.4 אס', 2.6 חט', 3.9 חס' ו-7.5 אי' ב-39.63 דק'. ביחס ל-40 דק' הממוצעים שווים 66.7 נק', 28.9 רי', 10.5 אס', 2.6 חט', 3.9 חס' ו-7.6 אי':
    ממוצעי בירד – 27 נק' (47.6% מהשדה, 34.1% מהשלוש ו-91.2% מהקו), 10 רי', 7.2 אס', 1.2 חט', 0.8 חס' ו-3.1 אי' ב-44.1 דק';
    ממוצעי מקהייל – 21.1 נק' (58.4% מהשדה ו-76.2% מהקו), 9.2 רי', 1.9 אס', 0.3 חט', 1.4 חס' ו-2.6 אי' ב-39.4 דק';
    ממוצעי פאריש – 18 נק' (56.7% מהשדה ו-76.7% מהקו), 9.4 רי', 1.3 אס', 0.9 חט', 1.7 חס' ו-1.8 אי' ב-35 דק'.
    הפלייאוף השלישי בטיבו לשלישיית BMP הוא פלייאוף 81' שבו זכתה בוסטון באליפות הראשונה מהשלוש בשנות השמונים ובו השיגה השלישייה 45.4 נק' (49% מהשדה, 37.5% מהשלוש ו-78.8% מהקו), 26.1 רי', 8 אס', 3.8 חט', 3.6 חס' ו-7.1 אי' ב-30.2 דק'. ביחס ל-40 דק' הממוצעים שווים 60.2 נק', 34.6 רי', 10.6 אס', 5 חט', 4.8 חס' ו-8.4 אי':
    ממוצעי בירד – 21.9 נק' (47% מהשדה, 37.5% מהשלוש ו-89.4% מהקו), 14 רי', 6.1 אס', 2.3 חט', 1 חס' ו-3.6 אי' ב-44.1 דק';
    ממוצעי מקהייל – 8.5 נק' (54% מהשדה ו-63.4% מהקו), 3.5 רי', 0.8 אס', 0.2 חט', 1.5 חס' ו-0.9 אי' ב-17.4 נק';
    ממוצעי פאריש – 15 נק' (49.3% מהשדה ו-67.2%), 8.6 רי', 1.1 אס', 1.2 חט', 2.3 חס', 2.6 אי' ב-28.9 דק'.
    הפלייאוף הרביעי בטיבו בנתוני השלישייה הגדולה היה ב-82' שבו הסלטיקס הפסידו בגמר המזרח לפילדלפיה. בפלייאוף זה השיגה השלישייה בממוצע למשחק 52.9 נק' (48.6% מהשדה ו-74% מהקו), 30.9 רי', 8 אס', 2.75 חט', 7.7 חס' ו-7.75 אי' ב-35 דק'. ביחס ל-40 דק' הממוצעים שווים 60.5 נק', 35.2 רי', 9.1 אס', 3.15 חט', ו-8.8 חס':
    ממוצעי בירד – 17.8 נק' (42.7% מהשדה ו-82.2% מהקו), 12.5 רי', 5.6 אס', 1.9 חט', 1.4 חס' ו-3.2 אי' ב-40.8 דק';
    ממוצעי מקהייל – 16.2 נק' (57.5% מהשדה ו-75.5% מהקו), 7.1 רי', 0.9 אס', 0.4 חט', 2.25 חס' ו-1.3 אי' ב-28.7 דק';
    ממוצעי פאריש – 21.3 נק' (48.8% מהשדה ו-68% מהקו), 11.3 רי', 1.5 אס', 0.4 חט', 4 חס' ו-3.25 אי' ב-35.5 דק'.
    הפלייאוף החמישי בטיבו בנתוני השלישייה היה הפלייאוף בשנת 85' שבו הפסידה ללייקרס. בפלייאוף זה השיגה השלישייה 65.2 נק' (50.1% מהשדה ו-82.9% מקו העונשין), 29.4 רי', 8.8 אס', 3.3 חט', 4.8 חס' ו-8.1 אי' ב-39.6 דק'. ב-40 דקות זה שווה 65.85 נק', 29.7 רי', 8.9 אס', 3.3 חט', 4.85 חס' ו-8.2 אי':
    ממוצעי בירד – 26 נק' (46.1% מהשדה ו-89% מהעונשין), 9.1 רי', 5.8 אס', 1.7 חט', 0.95 חס' ו-2.85 אי' ב-40.8 דק';
    ממוצעי מקהייל – 22.1 נק' (56.8% מהשדה ו-80.7% מהקו), 9.9 רי', 1.5 אס', 0.6 חט', 2.2 חס' ו-2.86 אי' ב-39.9 דק';
    ממוצעי פאריש – 17.1 נק' (49.3% מהשדה ו-78.4% מהקו), 10.4 רי', 1.5 אס', חטיפה, 1.6 חס' ו-2.4 אי´' ב-38.2 דק'.
    הפלייאוף השישי בטיבו של השלישייה הגדולה היה ב-84' שבו זכו הסלטיקס באליפות אחר שגברו על הלייקרס. באותו פלייאוף השיגה השלישייה בממוצע למשחק 57.2 נק' (51.6% מהשדה ו-72.6% מהקו), 28 רי', 8.3 אס', 3.5 חט', 4.5 חס' ו-7.4 אי' ב-36.7 דק'. ביחס ל-40 דק' הממוצעים שווים 62.35 נק', 30.5 רי', 9 אס', 3.8 חט', 4.9 חס' ו-8.1 אי':
    ממוצעי בירד – 27.5 נק' (52.4% מהשדה, 41.2% מהשלוש ו-87.9% מהקו), 11 רי', 5.9 אס', 2.35 חט', 1.2 חס' ו-3.8 אי' ב-41.8 דק';
    ממוצעי מקהייל – 14.8 נק' (50.4% מהשדה ו-77.7% מהקו), 6.2 רי', 1.2 אס', 0.1 חט', 1.5 חס' ו-1.65 אי' ב-30.5 דק';
    ממוצעי פאריש: 14.9 נק' (47.8% מהשדה ו-64.6% מהקו), 10.8 רי', 1.2 אס', 1 חט', 1.6 חס' ו-2.4 אי' ב-38.2 דק'.
    הפלייאוף השביעי בטיבו עבור השלישייה הגדולה היה זה של 88' שבו הסלטיקס הפסידו בגמר המזרח לדטרויט כשיכולת השלישייה כבר מתחילה להיות יותר ויותר מושפעת מהפציעות (ההשפעה החלה בגמר של 87'). בפלייאוף זה השיגה השלישייה בממוצע למשחק 64.6 נק' (52% מהשדה, 39.4% מהשלוש ו-85.5% מהעונשין), 26.7 רי', 10.4 אס', 3.2 חט', 3.7 חס' ו-7.4 אי' ב-41.275 דק'. ביחס ל-40 דק' הממוצעים שווים 62.6 נק', 25.9 רי', 10.1 אס', 3.1 חט', 3.6 חס' ו-7.2 אי':
    ממוצעי בירד – 24.5 נק' (45% מהשדה, 37.5% מהשלוש ו-89.4% מהקו), 8.8 רי', 6.8 אס', 2.1 חט', 0.8 חס' ו-2.9 אי' ב-44.9 דק';
    ממוצעי מקהייל – 25.4 נק' (60.3% מהשדה, 100% מהשלוש [זריקה אחת שלמה] ו-83.9% מהעונשין), 8 רי', 2.4 אס', 0.4 חט', 1.8 חס' ו-2.3 אי' ב-42.1 דק';
    ממוצעי פאריש – 14.7 נק' (53.2% מהשדה ו-82% מהעונשין), 9.9 רי', 1.2 אס', 0.65 חט', 1.1 חס' ו-2.2 אי' ב-36.8 דק'.
    יש לציין שלא כל השלישייה השתתפה בכל המשחקים בכל פלייאוף. העונות ששלושתם השתתפו בכל משחקי הפלייאוף הן: 81' (17), 82' (12), 84' (23), 86' (18) ו-88' (17). ב-85' בירד השתתף ב-20 מש' כשמקהייל ופאריש השתתפו ב-21, ב-87' בירד השתתף ב-23 מש' ומקהייל ופאריש ב-21. ב-83' הסלטיקס הפסידו בסיבוב הראשון.

    1. עכשיו שמתי לב שיש כמה טעויות דקדוקיות:

      בסוף השורה הראשונה צריכה לבוא נקודה.

      במשפט "למעשה הוא היה בקבוצה מעונה השנייה מ-4 שנות המכללה המורשות שלו כשהוא בתחילת העונה הראשונה הוא ניסה…" צריכה לבוא ה"א היידוע בתוך" "מעונה" (אחרי המ"ם) ובהמשך צ"ל "כשבתחילת העונה ניסה.."

      צ"ל "כשמקהייל" במקום "כמקהייל".

      זה מה שמצאתי בקריאה מהירה.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט