למה לברון ג'יימס צריך להיות האמ.וי.פי? / רועי ויינברג

אחרי מאמרו של עומר מזיג אתמול על קוואי לנארד, וכחלק מסדרת פוסטים שתסקור את המועמדים לפרס השחקן המצטיין של העונה באחד המירוצים הצמודים ביותר של השנים האחרונות, הגיע הזמן להציג את הקייס של לברון ג'יימס, 4 פעמים MVP ואולי בדרך לפרס החמישי. אז למה הוא צריך להיות אמ.וי.פי?

התשובה הבסיסית ביותר נמצאת במספרים. 26 נקודות, 8.3 ריבאונדים ו-8.8 אסיסטים למשחק (כל הנתונים בכתבה מלפני משחקי הקאבלירס מול אורלנדו ויוסטון), כשהשניים האחרונים שיאי קריירה והוא עם אחוזים אפקטיביים (סטטיסטיקה שמחשיבה שלשות כזריקה ששווה נקודה יותר מ-2 נקודות) של 58.8%. היחידים בהיסטוריה שעשו עונה כזאת, של 26 נקודות, 8 ריב', 8 אס' ואחוז אפקטיבי של 50% מהשדה לפחות, הם אוסקר רוברטסון ב-1962/63 ומייקל ג'ורדן ב-1988/89. שניהם שיחקו יותר דקות מלברון בצורה משמעותית, קלעו באחוז פחות טוב מהשדה (ואחוז אפקטיבי פחות טוב כמובן). חוץ מזה, בשנים האלו ביג-או היה בן 24 וג'ורדן 25. לברון השנה בן 32.

העונה הזאת טיפה דוהה בעונות מטורפות של שחקנים אחרים, אבל זאת פשוט עונה נהדרת. 8.8 אסיסטים בערב, לסמול פורוורד, זה מספר עצום. גם 8.3 ריבאונדים למשחק, וכל זה שהוא עם 18 זריקות בערב, כמות הזריקות הכי נמוכה מאז השנתיים האחרונות במיאמי. השיטה של קליבלנד מבוססת עליו לחלוטין גם בלי הקליעה שלו, כשהוא מוקף בקאץ'-אנד-שוטרים נהדרים כמו קייל קורבר, צ'אנינג פריי, קווין לאב ושות'.

זה בעצם אולי הטיעון המרכזי לכך שהוא צריך לזכות. מבחינת שחקנים שזכו כבר כמה פעמים בפרס, הם צריכים עונה מיוחדת במימדים שלהם, או כלי נשק חדש. כנראה שכל שחקן אחר של 26-8-8 היה מקבל את הפרס, אבל ג'יימס לא משווה לכל שחקן אחר בליגה, אלא לגדולים ביותר. זה עדיין שווה את הפרס, גם כשהוא בעונת הקליעה אולי הטובה ביותר שלו.

לברון אף פעם לא קלע כל כך הרבה שלשות במשחק (1.8) כמו העונה. היו עונות שהוא זרק יותר, אבל עם כמעט 39% זה הפך אותו לעוד יותר בלתי ניתן לעצירה. הוא עדיין אחד השחקנים הכי אקספלוסיביים בליגה, וכשהוא מתחיל לרתוח המשחק נגמר. ב-9 משחקים העונה הוא קלע 4 שלשות או יותר וכולם היו ניצחונות, רובם בהפרש משכנע. כששחקן שכבר עכשיו חבר של קבע בחמישיית הליגה הראשונה מוסיף לעצמו קליעה מרחוק, לצד השיפור בריבאונד, בניהול המשחק ובהגנה, זה צועק MVP.

לא מדברים מספיק על ההגנה שלו. הוא מוריד את האחוזים של היריב בצורה טובה, והשתפר בתחום מאז האול-סטאר שהוא מגן על כמות הזריקות השנייה הכי גבוהה במשחק בתקופה הזאת אחרי טריסטן תומפסון. זה יותר טוב מקוואי לנארד, פעמיים שחקן ההגנה של העונה, וכמובן שגם משחקנים כמו ווסטברוק והארדן. ההגנה של קליבלנד סופגת 4.3 נקודות פחות כשהוא על המגרש, וגם בצד הזה על המגרש הוא אחד השחקנים המשפיעים ביותר בליגה, אם לא המשפיע בהם (ותודה לגיא רוזן על הנתון).

קליבלנד פשוט הרבה יותר טובה איתו. רואים את זה כל פעם שהוא נח. כל פעם שהוא לא משחק מפסידה, בממוצע ב-16 נקודות הפרש. ראוי לציין כשזה קורה גם כשקיירי אירווינג וקווין לאב נחים בחלק מהמקרים, אבל בלעדיו לא בטוח בכלל שהם שווים יתרון ביתיות במזרח. לכן יש לו קייס לא רע בכלל לתפקיד השחקן המשפיע ביותר בקבוצה שלו, שבניגוד לאחרים במעמד הזה הוא במקום הראשון בקונפרנס ולא בשביעי.

הוא מצליח לסחוב קאבלירס די מוגבלים, עם שני שחקני חמישייה שסובלים מפציעות משמעותיות לאורך כל העונה ושלושה שחקני רוטציה משמעותיים שהגיעו לקבוצה רק לאחרונה, למקום הראשון בקונפרנס שנה נוספת ובדרך לעונה של 55 ניצחונות. זה עומד ברף ההצלחה הקבוצתית שנדרש מהאמ.וי.פי, ולמעשה שם את החותמת הסופית על כך שהוא ראוי לפרס החמישי.

רועי ויינברג

עורך הופס. אוהב את מיאמי וגבוהים שמוסרים מעל 4 אסיסטים במשחק.

לפוסט הזה יש 108 תגובות

  1. תודה רועי, באסה שבזבזנו את כל הכוחות אתמול.
    אז פשוט מזמין אותך לצפייה במשחק אמש שמסמל את העונה.
    לברון שחקן ענק. הטוב בדורו. אבל העונה יש שני שחקנים שנותנים עונה אישית טובה יותר, ואחד מהם גם לוקח את הקבוצה שלו למאזן טוב יותר.

    1. אני חושב שלהארדן מגיע (כל עוד ס"א לא ראשונים בליגה), אבל הטיעון של משחק בודד, ועוד כזה בו לברון 40 דק' B2B 40 דק' עם טיסה באמצע, כשהוא קולע במשחק האחרון 29 נק' ב-70% EFG%, אם כבר עומד לזכותו ולא לחובתו.

  2. לטעמי זה הארדן וראסל ביחד, אבל הדבר שצריך לצאת איתו מכאן הוא –

    לברון לא רק שחקן ההתקפה הכי טוב, אלא גם שחקן ההגנה הכי טוב –
    או לפחות, יותר טוב מקוואי לנארד. זה ממש מפתיע.

    1. אני לא כל כך מבין איך "הוכח" שלברון מגן טוב יותר, אם ההגנה סופגת יותר נקודות כאשר הוא על הספסל אולי זה רק מוכיח שהמחליף שלו פחות טוב מאשר המחליף של קוואי/השיטה של הספרס יותר מוצלחים, וזה לא מוכיח את העדיפות של לברון על קוואי…

  3. אתמול הרגשתי צורך לכתוב למישהו את זה:

    'אם מישהו אי פעם טען שלברון לא צריך לזכות בMVP כי הוא כבר זכה ביותר מדי תארים אתה יכול לראות בזאת כהצדקה ללקיחת הטענות שלו בערבון מאוד מוגבל.'

    במקביל זה נכון גם לגבי הטענה הנסיון לשימוש בטענה זו לשם המטרה ההפוכה כמו שמוצגת כאן
    'מבחינת שחקנים שזכו כבר כמה פעמים בפרס, הם צריכים עונה מיוחדת במימדים שלהם, או כלי נשק חדש. כנראה שכל שחקן אחר של 26-8-8 היה מקבל את הפרס, אבל ג'יימס לא משווה לכל שחקן אחר בליגה, אלא לגדולים ביותר'

    עכשיו באמת שאני כבר עייף מהדיון הזה אבל למרות שג'יימס נותן עונה מצויינת הקבוצה שלו מתפקדת(במובן של באופן כללי לאורך העונה) בצורה משמעותית מתחת לרמה שהיא צריכה להציג אפילו כאשר לוקחים בחשבון את הפציעות.

    לבחור שורת נתונים מסויימים ולהציג שרק עוד זה וזה עשו זאת בעבר זה טיעון מאוד מגמתי ובעייתי וניתן לעשות זאת ע"י בחירת הנתונים עבור כמעט כל שחקן שאתה רוצה להציג כבחירתך לMVP. אני מניח לדוגמה שכשמישהו יעשה כתבה כזו על ווססטברוק הוא יבחר להביא נרמול של הסטטיסטיקה שלו לעומת עונת הטריפל דאבל של ביג O. אנשים רציניים אמורים לראות דרך טיעונים כאלו ולא לקנות אותם כמו שהם אלא לראות אותם כמו שהם(נחמדים אבל…).

    קליבלנד טובה יותר עם לברון, זו כלל אינה שאלה. אבל זה נכון כמעט לכל קבוצה והשחקן הכי טוב שלה. בקבוצות שהשיטה הינה לבנות את השיטה סביב היכולות של השחקן מספר 1 שלך בשביל להביא אותה לידי מיצוי מקסימלי(כמו אצל הקאבס, הרוקטס, והתאנדר כדוגמאות הברורות ביותר) אין זה מפתיע כלל שהצניחה בלעדיהם גבוהה ומורגשת ביותר. אין בכך בהכרח להעיד לרעה(יחסית) על שחקנים שמשחקים בתוך שיטה שמבוססת על עקרונות קבוצתיים שאינם בנוים להביא למיצוי מקסימלי מיוחד את יכולתו של שחקן זה או אחר. למעשה ניתן גם בהחלט לטעון את ההפך. ששחקן שמצליח לבוא לידי ביטוי בצורה כל כך בולטת בשיטת משחק קבוצתית שאינה בנויה להביא למיצוי מקסימלי של היכולת שלו עושה דבר יותר מרשים משחקן שמצליח בשיטה שתפורה ספציפית בשבילו ושאינה באה על חשבון מיצוי היכולות של שחקנים אחרים בקבוצה. מה נכון יותר? who knows. בסופו של דבר זו בחירה של המאמן איך להביא למיצוי מקסימלי את היכולות של שחקני הקבוצה.

    טוב אין לי כח לעוד טענות שיש לי אז אניח לאפלטון לטעון את טענותיו ולמי שרוצה להתייחס לנתוני ההגנה לעשות זאת גם כן.

    *כל זה לא בא לגרוע מאומה מכך שלברון שחקן ענק שנותן עונה ענקית.

    1. אפלטון בזבז את כל התחמושת אתמול. נשאר עם מחסנית ריקה.
      חוזר ללילה לבן ומסדר נשק ביום רביעי.
      כולם ראויים, אין ספק. אבל יש אחד ראוי יותר. ואני מוכן לשים כסף שהוא לא יזכה. יש קונספירציות שאני מאמין בהן.

        1. אני מוכן לשים עוד בירה על השולחן בהתערבות הזאת. וזו תהיה הבירה שאני הכי אשמח להפסיד.
          אין כאן קשר לכדורסל. שיקולי מרקטינג וברנד נטו.
          זו הקונספירציה היחידה שאני מוכן להאמין בנוגע לליגה הזו. כמה שיקולי הברנדינג מכריעים הצבעות ופרסים.

    2. אני לא יודע כמה קליבלנד אנדר-פרפורמינג העונה. אף אחד לא באמת ציפה שתהיה להם ביתיות לכל אורך הפלייאוף, אלא רק ראשות המזרח ויחסית שמירת כוחות מבחינה קבוצתית. לדעתי הם יעמדו בזה ולכן זה לא עונה חלשה.

      1. מלבד זה שבחלקים לא מבוטלים מהעונה הם שיחקו כדורסל לא טוב(ואם מישהו הולך לטעון שהיה משבר מכוון ומתוכנן של לברון אז כדאי שיבוא ויסביר לי איך זה הולך יד ביד עם mvp ולא מהווה עילה להוצאה אוטומטית מהדיון), כמה ניצחונות חשבת שיהיו להם העונה?

          1. באמת? מבחינתי בהתחשב בסגל ומצב התחרות הם היו צריכים במינימום להגיע ל62(לא במינימום 64) . (והפציעות שלהם לא מביאות אותם למקום של המאזן שלהם כרגע(בקצב של 54 נצחונות)

          2. ראיתי בשתי העונות הקודמות הם קיירי ולאב נפצעו לא מעט וחשבתי שלברון יוותר על יותר משחקים. לא האמנתי שיגיעו ל-60. מסתבר שצדקתי. 🙂
            מצד שני, חשבתי שג"ס יעשו 68+ וזה לא יקרה.

  4. בלי קשר לדיון על העונה הספציפית, נראה לי מקום טוב לכתוב בו א הנתון הבא (ותודה לעידו שאישר את נכונותו):
    אחרי המשחק הלילה, לברון הוא השחקן היחיד בהיסטוריה שבנקודה כלשהי בקריירה זרק מעל 20,000 זריקות, כשמעל 20% מהן מטווח 3 הנקודות, וקלע יותר משהחטיא.
    ואם להיות מדויקים, לברון זרק 20,542 זריקות מהשדה, מתוכן 4,234 לשלוש, קלע 10,272 והחטיא 10,270.
    זה נכון שהפרויקט והדיון הוא לגבי MVP, אבל אם וכאשר לברון לא יזכה, ולדעתי כרגע יש מומעד אחד לפחות עדיף עליו, זו בכל זאת עוד עונה (במקרה שלו מיני רבות) שתקבע בסופו של דבר את מקומו בטופ 5 היסטורי.
    עצם זה שבגילו, עם הקילומטרז' שלו ומספר העונות שלו, הוא בכלל בדיון עם כל הצעירים הללו, ועוד בעידן הנוכחי של כדורסל סופר אינטנסיבי, זה אומר דרשני.

    ועוד מילה לגבי הדיון – יש עוד חמישית עונה. דברים יכולים להשתנות. כלומר, כנראה שלא יצטרפו מועמדים, אבל בין המועמדים דברים יכולים להשתנות ולא מעט.
    למשל, אוקלהומה במקום רביעי או יוסטון רק 2 משחקים מס"א או קאבס יורדים למקום שלישי במזרח (מה שיוציא את לברון לגמרי מהדיון).
    רק שימו לב מה שטענתי מתחילת העונה – ככל שמתקדמים למאזן ולמיקום הקבוצה יש יותר חשיבות ולא לחינם המטוטלת שבהתחלה נטתה לכיוון ראסל פתאום נעה לכיוון הארדן/קוואיץ

    1. כאחד שחושב שאין באמת דבר כזה טופ 5 היסטורי (או טופ 3 או טופ 18 וכו'), נראה לי שרק שונאים של כדורסל ושונאים של אנשים על בסיס ווטאבר מתכחשים או מסוגלים להתכחש שלברון שחקן מהדרגה העליונה ביותר שיש לכדורסל להציע.

    2. תראה יש רק 4 שחקנים שעונים על הקריטריון של מעל 20000 זריקות כש20% מהם ל-3. זה מרשים אבל כמו שציינתי הרף כאן גבוה מדי כי רק מתחילת שנות ה-2000 שחקנים זורקים בתדירות כזו מה-3.

  5. פחח, איזה עייפים אנחנו. היה צריך לחכות עם הכתבה כמה ימים לתת לזקנים להתאושש מהבק טו בק. איפה המחליפים שלנו. אנחנו נחים כאן כאילו היינו לברון 😉

  6. איך שנראים ג"ס בלי KD זה גם מחזק את הקייס שלו. באמת עונה מטורפת. הארדן, ראסל, קאוואי, ג'יימס וKD, כול אחד מהם יש לו קייס ממש טוב. לא גבולי. פשוט ממש טוב.

  7. לא מבין למה מוציאים את הגמד מחוץ למשחק (אייזיאה תומאס ) שחקו שבא משום מקום אם גובה כזה.. לא רק שבאמת מגיע לו גם מראה איך שחקן בא משום מקום ויכל לעשות פלאים..

    1. כי לצערי הוא מדרגה או חצי מדרגה מתחת ללברון, המזוקן ,ראסל וקוואי. ואני אומר לצערי כי בעיני מה שהוא עושה בהתחשב בנתונים הפיזיולוגיים שלו די מדהים. (אבל כמו שמתן הזכיר מעלי זה פחות נכלל השיקול)

    2. חוצמיזה שהבנאדם מינוס הגנתי גדול…
      למרות כל מה שהוא עושה על הפרקט קל מאוד לקלוע עליו ב-ג-ל-ל הנומך שלו.

  8. הארדן די זהה מספרית ללברון ומוביל קבוצה פחות טובה למאזן זהה ,אין למשל ברוקטס שום שחקן שני ברמה של אירווינג ,יודעים מה אפילו לא שלישי ברמה של לאב נכון שלרעתו לעומת לברון משחק הגנה פחות טוב ועדיין לדעתי מגיע לו יותר (ואין במאמר לטעון שללברון לא מגיע פשוט למזוקן מגיע יותר)

  9. כתבתי את זה אתמול לגיא אבל אני אחזור על זה שוב.

    גם אני מאד התלהבתי בהתחלה מהיכולת להפיק נתונים הגנתיים ממצלמות המעקב. ככל שחולף הזמן אני לומד שהנתונים הנ"ל כמעט חסרי משמעות. מבחינה סטטיסטית לא ניתן להפריד את הרעש מהמהות. זה נובע בעיקר מכך שאלו נתונים מבוססי קרבה. כלומר אין להם באמת יכולת לשקף עד כמה שחקן זה או אחר שומר טוב או לא. כמעט עבור כל שחקן יש תנודות עצומות בין השנים ולאורך השנה. זה נכון במיוחד לכל מה שקשור לזריקות מבחוץ. המקום היחידי שבו ניתן לראות איזושהי קונסיסטנטיות הוא ההגנה על הטבעת.
    גם נתוני ON/OFF יכולים להיות מאד מטעים במיוחד כשבאים להראות עד כמה לברון טוב כשההגנה שהוא מוביל היא בין הגרועות בליגה.

  10. כל זה טוב ונחמד אבל אם העונה הייתה מסתיימת היום ללברון לא מגיע MVP נקודה סוף פסוק. הארדן מוביל את יוסטון למאזן יותר טוב כשאין לצידו אף שחקן שמתקרב לרמה של אירווינג שלא לדבר על כינור שלישי ברמה של קווין לאב, כנל לגבי קוואי. אז נכון היו פציעות ושחקנים שהצטרפו לא מזמן ובכל זאת לא הייתי מצפה מקבוצה כמו קליבלנד לחטוף רצפים של הפסדים בצורה ככ תדירה. לברון גם נעלם בלא מעט רבעים מכריעים העונה במשחקים נגד מועמדי MVP אחרים שהתעלו נגדו וניצחו אותו (כמו נגד ווסטברוק ואוקלהומה, נגד קוואי והספרס ואתמול נגד הארדן ויוסטון) ככה שאין סיבה שהוא ינצח אותם במירוץ לתואר הMVP.

    1. לקוואי יש את אולדריג'. זה שחקן שהוביל קבוצה לפלייאוף ונתן שם הופעות ענק בתור הכוכב שלה.
      עם כל הכבוד לקיירי ולאב, לא מבין איך אפשר לטעון שאולדריג' לא שחקן (לפחות) ברמה הזו.

      1. התכוונתי בעיקר להארדן, אבל אולדרידג' העונה רחוק משיאו, ומלבדו אין לספרס אף כוכב (גאסול, פרקר וגינובילי בגילם המתקדם הם הכל חוץ מכוכבים), ללברון יש 2 כאלה בשיאם.

  11. הבעיה של לברון זה שהוא מושווה ללברון. כלומר רף הציפיות ממנו כל כך גבוה שגם כשהוא עושה עונה מדהימה (וממשיך ביכולת הגבוהה לשלוט בליגה) זה עדיין לא מספיק (עקב ציפיות שאולי אף שחקן אחר בהיסטוריה לא התמודד איתן).
    הוא שוב יהיה בחמישייה הראשונה אבל אני בספק שיקבל את ה-mvp בגלל שיש שחקנים שנותנים עונה מיוחדת לרמה שלהם (ווסטברוק עם TP היסטורי והארדן עם עונה פנטסטית ומאזן קבוצתי).

    1. הפעם אני דווקא לא חושב שזה לרעתו אלא רק לטובתו.
      הרי אובייקטיבית, אם נסתכל על נתונים נטו הוא נותן עונה פחות טובה מווסטברוק והארדן שנותנים עונה ברמות היסטוריות.
      לברון כשמשווים אותו אליהם נותן עונה פחות טובה. כשמשווים אותו לעצמו הוא נותן עונה מעולה. בטח כשמתייחסים לגיל ולקילומטרז' שלו בליגה.
      הטיעון היחידי שעובד לטובת לברון זה אם לוקחים עכשיו את מקבץ השנים מאז הפעם האחרונה שזכה ואומרים שלאורך התקופה הוא היה השחקן הטוב בליגה.

      1. מה היסטורי במספרים של הארדן? נניח ווסטברוק שמכה את השיטה העשרונית, אבל הארדן? רק בעשור האחרון יש המון שחקנים עם מספרים טובים משלו שלא זכו בתואר.

        1. אחרי היום לא הייתי מצפה דווקא ממך לטיעון כזה.
          אין אף עונה בהיסטוריה של הליגה עם:
          25 נקודות למשחק
          10 אסיסטים למשחק
          5 ריבאונדים למשחק
          מעל 50% אפקטיבי
          המספרים של הארדן:
          29 נק', 8 ריב', 11 אס', 53% אפקטיבי
          אם תוריד את אחוזי הקליעה רק אוסקר רוברטסון השיג עונות כאלו

          1. אם הכוונה לאיזו קומבינציה מיוחדת אז סבבה. אני מניח שגם קומבינציית הנקודות/כח/אס/אחוזים די מיוחדת. אבל אין פה משהו חריג מבחינת מדדים כמו קרי בעונה שעברה.

          2. זו קומבינציה במונחים של הנתונים שבדרך כלל מודדים כדי להחליט מי השחקן הכי טוב. והיא חריגה מאד (כמו גם זו של ווסטברוק או לברון דרך אגב).

          3. אני מסכים עם זה. אבל הטענה של מתן אל אפלטון הייתה לגבי ה"היסטוריות" של המספרים של עונה של הארדן.

          4. אוף, נעלמו לי מילים בתגובה האחרונה. זה בדיוק מה שרציתי לכתוב. שגם לברון ווסטברוק עושים קומבינציות היסטוריות, אז זה פחות רלוונטי.
            קרי עשה PER טופ 10 עם 50/40/90 ועם 73:9 קבוצתי, כשהוא מלך הסלים החטיפות.

          5. מתן, נדבר על זה בפוסט ביום רביעי אבל בגדול הדרך שלי לקבוע את ה-mvp היא שקלול הנתונים האישיים יחד עם מאזן הקבוצה.
            ווסטברוק והארדן עליונים בנתונים האישיים.
            לברון עולה על ווסטברוק במאזן הקבוצתי וקאווי עולה על כולם במאזן הקבוצתי ונמוך מכולם בנתונים האישיים.
            השאלה איפה שמים את המשקל, וכמובן איך משקללים את פקטור ההגנה.
            בגדול אצלי אחרי שקלול הנתונים האישיים יחד עם מאזן הקבוצה הארדן בראש.

        2. להוסיף:
          הכי הרבה טריפל דאבלים עם 40+ נק' מאז אוסקר רוברטסון (4)
          הכי הרבה טריפל דאבלים של 50+ נק' מאז ווילט צ'מברליין (2)
          אולי ההופעה הבודדת הגדולה בכדורסל המודרני עם משחק של 53 נק', 17 אס' ו-16 רב'. היחיד אי פעם להציג משחק של 50-15-15.
          בנוסף הוא גם מוביל את הליגה בדאבל דאבלס (52), קטגוריה שמסורתית שייכת לביגמנים. לעשות את זה עם אסיסטים, אני לא הצלחתי למצוא מישהו שעשה את זה במילניום הנוכחי, אבל אני חושד שזה לא קרה עשרות שנים.
          בקיצור, אכן עונה היסטורית. בכללי, לא רק להארדן.

          1. זה שאין ביגמנים שנותנים דאבל דאבלס לא קשור להארדן. אני מניח שמג'יק או סטוקטון נתנו מספרים דומים אבל אין לי נתונים.

        3. מתן אני אשמח שתראה לי אילו שחקנים נתנו עונות עם מספרים כמו של הארדן ולא זכו בתואר. כי אני מתקשה לזכור

          1. היסטורית השיש שחקן שעשה TD עונתי ולא זכה ושחקן שעשה 50/26 ולא זכה.
            אבל לגבי העונות האחרונות (שוב, לא כקומבינציה ספציפית, אלא מספרים ביחס לליגה):
            דיוויס 2015
            לברון 2014
            דוראנט 2013, 2016
            וויד 2009, 2007
            פול 2009
            אלו לא מספרים "כמו של הארדן" כי הקומבינציה שלו באמת יחודית, אבל כמו שעידו כתב גם של ווסטבורק או של לברון, אז זה קייס ליחודיות, אבל לא לעליונות.
            אין משהו עליון במספרים של הארדן העונה מבחינה היסטורית.

          2. טוב זה וויכוח באמת שקשה לעשות כי הקריטריונים של מה 'מיוחד' מעורפלים. כשאני מסתכל על היחודיות של העונה הזו אני מדבר על מאבק MVP בין 3 שחקנים שמשפיעים על המשחק בכל קטגוריה סטטיסטית.
            הרי זה היה כל הזמן כרטיס הביקור של לברון. שהוא כל כך מיוחד כי הוא האול אראונד פלייר הגדול בכל הזמנים (ואני מסכים עם הקביעה הזו אגב). השנה יש שני שחקנים שעולים עליו במקבץ הזה, באופן משמעותי. גם אם האדג' שלו זה עדיין בהגנה.
            אני לא זוכר עונה עם כל כך הרבה אנומליות סטטיסטיות מכל כך הרבה מועמדים.

        4. תראה מתן, אין לי בעיה כל עוד אתה מבין שזה לחלוטין סוביקטיבי. תשים לב שהארדן הרבה מעל הסף שציינתי ב"קןמבינציה" כלומר הוא בהחלט מתעלה בכמה תחומים בו זמנית באופן שלא נראה עד עתה.

  12. אתה צודק מתן ועדיין שים את הסגלים של קליבלנד-ספרס-יוסטון ויודע מה אפילו אוקלהומה מול יוסטון כולן טובות יותר וכאן המשמעות הגדולה של הארדן לעומת השאר

  13. לדעתי הסגל של הארדן לא נופל מהסגל של קליבלנד (נכון לרגע זה).
    לברון לא נופל מהארדן ואם היה ביוסטון יכול להיות שיוסטון היתה טובה יותר.
    ועדיין אני בעד הארדן כי אם יש מגיע אז לו מגיע ועל איך שהוא היה ה- centerpiece היחיד שלקח על כתפיו את המועדון.
    רטרואקטיבית על מה שהוא עשה ב-3 שנים האחרונות. למרות ההגנה, למרות האיבודים ולמרות הזקן.

  14. יש דרכים רבות. לבחור MVP .
    ביל סימונס מthe ringer (לשעבר espn/grantland) רוצה להמציא דרך מבחינה תפיסה דימיונית ולא סטטיסטית.
    אם יש כמה מועמדים שמתלבטים ביניהם פשוט צריך להעביר אותם מקבוצה לקבוצה.
    כלומר- האם הארדן יכול לתפוס את מקומו של לברון בקליבלנד?
    האם לברון יכול להגיע לאותם ההישגים של הספרס ללא קוואי?
    ומה לגבי קוואי, האם הוא יכול למלאות את נעליו של הארדן ביוסטון?

    מה דעתכם על השיטה הזו?

    1. הבעיה היא שזה לא עובד. אתה לא יכול לשים את לברון במערכת כמו של הספרס ולצפות שהוא יראה אותו הדבר כמו שהוא נראה בקאבס. כל הנוכחות שלו משנה את איך שהקבוצה תבנה ותשחק. וזה נכון גם בכיוון ההפוך.
      אתה לא בונה קבוצה סביב לברון באותה צורה שאתה בונה קבוצה סביב קוואי או הארדן *וכו' וקבוצה שלברון הינו מרכזה לא תשחק כדורסל באותה צורה שקבוצה שמרכזה הוא הארדן או קוואי וכו'.

      *והייתי אומר גם ווסטברוק בשביל ההגינות התחרותית אבל מה שלא יהיה שיש שם באוקלהומה זה לא קבוצה

  15. רועי כתבת מצויין ואחלה טענות, אבל לדעתי ה-MVP של העונה זה ראסל ווסטברוק בלי לדבר בכלל.. לא רק בגלל הטריפל דאבלים אלא בעיקר כי אם הוא לא היה משחק שם אוקלהומה מקום אחרון במערב כנראה. לברון, נותן את העונה הכי טובה שלו במדי קליבלנד לדעתי אי פעם, אבל עדיין יש לו שחקנים מצויינים לידו ובמשחקים שהוא לא ישחק ושאר השחקנים כן ישחקו קליבלנד עדיין יכולה לנצח 96% מהקבוצות בליגה.. זה לא אותו סיפור עם ווסטברוק. ווסטברוק השנה זאת תופעת טבע!! לברון ימשיך להילחם על ה-MVP של סדרת הגמר..

  16. תענוג של תגובות ואין הרבה להוסיף אז רק קצת השלמות סטטיסטיות לגבי נשוא הפוסט:

    א. 4.3 איבודים, הכי הרבה בקריירה. זאת תמונת המראה של 8.9 אס למשחק (גם כן הכי גבוה בקריירה). בסה״כ יחס אס/איבודים לא מרשים במיוחד. הנתון גם רלוונטי ביותר ביחס להארדן וראסל. מאבד כדור נוסף ביחס לעונה שעברה (עלייה של 30%) כשהעלייה בדקות לא מסבירה את זה (5% עלייה).

    ב. הכי מעט חסימות וחטיפות בקריירה.

    ג. אחוזי העונשין הנמוכים בקריירה.

    ד. לא סתם אנחנו רואים נתונים סטטיסטיים פסיכיים העונה, קצב המשחק עלה פלאים, כל סנטר 2.15 קולע מכל מקום על המגרש מה שמעלה את הפוטנציאל לאסיסטים בהתקפה וגורם ליותר ריב של הגארדים (כי הגבוהים יוצאים החוצה לשמור על הגבוהים היריבים שזורקים שלשות) בהגנה.

    1. נקודה קטנה אחרונה – אם אצל הארדן ראסל אפשר להגיד שהעלייה בנתונים נובעת מהשיפור שלהם כשחקנים אצל לברון אפילו יותר קל להסביר את העלייה בשינוי שעוברת הליגה מאחר ובגיל 32 אין סיבה הגיונית אחרת שהוא באמת השתפר. גם אם נגיד שהוא המשיך להתבגר כשחקן ולשפר אלמנטים מסוימים במשחק זה היה אמור לפחות להתקזז עם הגיל והשחיקה של שחקן בעונה ה-14 שלו.

    2. לגבי הריבאונדים, מאחר שכמות השלשות עולה הריבאונדים ניתזים רחוק יותר.
      לא סתם ככל שכמות השלשות עולה כמות טריפלדאבאלים עולה.
      מה שגורם לטריפלדאבל שדריימונד עשה השנה ללא נקודות (4 בלבד) להראות עוד יותר מדהים, כל מה שהכוונה הזאת היתה צריכה זה קואדרופל-דאבל!!!!

      איפה כל המלעיזים שניבאו שהעונה יהיה משעמם??

    3. היחס שלו טוב יותר ממוצע קריירה וטוב יותר ממוצע הקריירה של פיגורות כמו ג'ורדן ובירד (כמובן עם כמות אסיסטים גבוה בהרבה).
      עבור פורוורד ועובר כמות האסיטים הזו מדובר על יחס מצוין. לא פחות. רק לראות שהארדן וווסטבורק *הרכזים* מחזיקים יחס נמוך יותר. או קוואי שמוסר הרבה פחות ומחזיק יחס נמוך משמעותית.

      1. בגלל זה אני חושב שצריך לקחת בערבון מוגבל את כמות האסיסטים של השניים. כמו שאי אפשר להסתכל על כמות נקודות בלי להתייחס לאחוזים כך איבודי הכדור משלימים את התמונה של כמות האסיסטים.

  17. יותר נכון לומר למה לא צריך לדחוף בכוח את לברון ל MVP.
    לא תמיד השחקן הטוב ביותר לוקח את תואר מצטיין העונה.
    כמו בכדורגל מסי ורונאלדו הם בוודאות השחקנים הטובים ביותר אבל אם למשל שחקן כמו לואיס סוארס יבקיע 35 שערים בקבוצה כמו ליברפול ויקח קבוצה אנדרדוגית מובהקת למרחק נגיעה מהתואר יגיע לו MVP אלא אם כן מסי מציג מספרים מטורפים.

    אותו דבר לברון לעומת קוואי או הארגן או ווסבטרוק.
    בוודאות קליבלנד היא אנדר אצ'יברית מבחינת מאזן נצחונות בעונה הרגילה.

    כיוון שMVP הוא פרס המוענק לעונה רגילה (!!!!!!) כל פרמטר אחר לא רלוונטי!!!!

    כל משפט שמתחיל ב מה היה קורה אם הארן משחק ב… ולברון משחק בקבוצה אחרת גם כן לא רלוונטי! הסגלים נבנו בהתאם לסופרסטארים שמשחקים בקבוצה. ולא, לברון לא יכול להוביל את יוסטון לעונה טובה יותר כי הוא מתבכיין מדי- לא בקטע רע זה מי שהוא.
    הוא צריך לשחק בקבוצה הטובה ביותר כדי להפיק את המירב מעצמו וכדי למקסם את היכולות.

    אגב זה עובג הפוך, זה לא אומר שאם הארדן היה משחק בקליבלנד התוצאות שלה היו יותר טובות.

    MVP הוא שילוב של יכולת אישית, הישגי הקבוצה ומימד נוסף של כוכבנות ונתינת טון שקשה לאמוד במספרים.

    כולם- לברון, הארדן, ווסטברוק וקוואי עומדים חזק מאוד בכל הקטגוריות הללו.
    ההבדלים מתגלים כאשר מחדדים את הרזולוציה.

    האם לברון נותן עונה פנומנלית מבחינה מספרית? התשובה היא לא- הארגן וווסטברוק יותר. האם הקבוצה מגיעה למספר נצחונות משמעותי? התשובה היא לא- היא כרגע במאזן הרביעי בליגה.
    האם לברון מציג משהו אחר מעבר למספרים העונה- התשובה היא גם שלא.

    לדעתי מבין הארבעה ללברון הכי פחות מגיע וזה יוכרגע בפוטו פיניש.
    אם אוקלהומה יגיעו ל 50 נצחונות אין כוח שימנע MVP מווסטברוק.

    במידה ולא, ויוסטון מגיע לאיזור ה 58 נצחונות לדעתי זה של הארדן.
    במידה והספרס מקום ראשון אני לא מתחלף עם אלה שצריכים להצביע יהיה קשה ללכת נגד קוואי.

  18. אתם עדיין שוכחים שהמטרה הכי חשובה בספורט הזה היא לנצח.
    1. ללברון יש את הקבוצה הכי יקרה ואת השחקן השני הכי טוב בפער מכל שאר אלו שמשחקים (למרות שאולדריג' חשובמלא פחות). הארדן וווסטברוק בכלל מוקפים בנגרים, בטח אלו שביוסטון שבלעדיו יכולים לעשות חמוצים.

    2. לברון וקליבלנד במאזן עלוב, כך גם ווסטברוק. אבל ווסטברוק נותן שורה סטטיסטית טובה בהרבה, אז אם כבר אז כבר.

    3. באמת שנמאס לשמוע כבר את כל אלו שטוענים שלברון נותן הגנה דומה לשל לנארד – אתם בכלל רואים משחקים או רק מתשאלים את basketball reference עבור כל מיני מדדים סטטיסטים נטולי מתאם סטטיסטי?
    אף אחד לא רואה שלנארד שומר את השחקן הכי טוב של היריב בעמדות 1-4 באופן קבוע, לילה אחרי לילה, –ללא– קשר לזה שהוא קולע 26+ נקודות במשחק?
    אז סליחה שאין לו ממוצע טריפל דאבל, כי לשמור ולתת ממוצעי טריפל דאבל גם ג'ורדן לא נתן. אה, ג'ורדן גם לא היה מוריד 10 ריבאונד ומוסר 9 אסיסטים במשחק.

    אם מערבבים את כל הנתונים, היחידים שמגיע להם הם הארדן ולנארד.
    בכל מצב שהספארס לא ראשונים בליגה, התואר צריך ללכת אוטומטית להארדן. הארדן לוקח קבוצה של כבשים חסרי מושג ובונה להם שטף וצורת משחק יעילה ובעיקר מלהיבה. ווסטברוק פשוט דוחף את כולם לצד כשהוא מריח כדור באיזור.

    הארדן כרגע הוא שחקן הכדורסל הכי שלם בליגה (ונעלים עין מההגנה הפאתטית שלו במשחק נגד הקאבס, ראיתי את התקציר והוא פשוט היה עלוב שם).
    לברון ודוראנט גם בקטגוריה הזו, ולנארד כבר שם לגמרי אם מסתכלים על ההגנה ומקזזים את היעדר הריבאונד והאסיסטים.
    ווסטברוק עושה הכל בכח, לא בחוכמה יתרה ולא ביעילות, לכן הקבוצה שלו מגעילה.

    היה והספארס יסיימו במקום הראשון, כשלנארד ממשיך עם התצוגות המדהימות שלו בשבועות האחרונים, בוודאי אם ישמרו על קצב הנצחונות הנוכחי – יהיה לו יתרון על הארדן אבל אז המדיה תצטרך להכריע עבור 2 דמויות מאוד לא טיפוסיות ודי מוזרות יש לומר.

    ודבר אחרון, לברון הוא אכן הטוב בליגה, רק שהקבוצה שלו משחקת גרוע, מכוער ומשיגה הרבההההההה פחות ממה שציפו ממנה. אז למה מגיע לו? כי בפליאוף יש לו עוד הילוך? כי הם נחים לקראת הפליאוף? כי העונה הסדירה במזרח לא חשובה להם? כי הם סומכים על עצמם גם ללא ביתיות? יופי, אז תנו את התואר לאלו שקרעו את התחת לאורך -כל- 82- המשחקים.

  19. לברון לא צריך לקבל MVP.

    איך שאני רואה את זה, יש ארבעה מרכיבים לבחירת הMVP.
    1. הצלחה קבוצתית
    2. תרומת השחקן להצלחה הנ"ל
    3. סטטיסטיקה אישית
    4. סטאר קוואליטי (לצערי ולצערו של לאונארד)

    בקטגוריה 1 לברון מקבל ציון נמוך.
    כן, הקאבס ראשונים במזפח, אבל הם אכזבה רצינית (במערב היו בקושי משיגים יתרון ביתיות), ובהתחשב בכך שהסגל (היקר בהיסטוריה כמדומני) נבנה לפי רצונותיו של לברון, זו נקודת מינוס נוספת עבורו.

    בקטגוריה 2, מבין כל המועמדים התרומה של לברון (יחסית כמובן) היא הכי נמוכה, הקאבס היו קבוצת פלייאוף גם בלעדיו (קיירי ולאב היו דואגים לזה), מה שממש לא בטוח לגבי יוסטון וOKC (הספרס היו בפלייאוף גם אם פופוביץ היה עולה לפרקט בעצמו).

    בקטגוריה 3, אין מולי סטטיסטיקות מלאות להשוואה, אבל נראה לי שכל רביעיית המועמדים די שווים, עם קיזוזים לפה ולשם (הרבה איבודים מול מעט אסיסטים, הגנה מול התקפה, וכו').

    בקטגוריה 4 לברון בטופ.

    לפי השקלול הזה לדעתי הקרב הוא בין הארדן לקאווי.
    אם להארדן הייתה חצי מההגנה של קאווי הייתי הולך איתו בעיניים עצומות, מצד שני נאש נבחר פעמיים לMVP עם הגנה לא פחות גרועה, אז יש תקדים…

  20. לברון שחקן גדול והיסטורי אין בכלל ספק אבל לטעמי העונה הוא אפילו לא צריך להכנס לדיון הmvp כי חד וחלק יש שלושה שחקנים שפשוט נותנים עונות משוגעות ופשוט יותר טובים ממנו (לשניים מהם גם מאזן יותר טוב..). אחלה כתבה אבל לא רלוונטית

    1. לקאוויי יש מאזן טוב יותר, אבל המספרים שלו פחות טובים.

      לווסטברוק יש את הממוצע של הטריפל דאבל, אבל האחוזים שלו מזעזעים, המאזן שלו פחות טוב, וההגנה שלו בינונית.

      להארדן יש מספרים קצת יותר טובים, ומאזן קצת יותר טוב, אבל ההגנה שלו מזעזעת.

      כך שלדעתי, מה שכתבת, לא מדויק.

      אני חושב שאם לוקחים בחשבון את כל הנתונים, הן בהתקפה, והן בהגנה, מקבלים שהנתונים המספריים של הארדן ושל לברון דומים
      (יתרון להארדן באסיסטים ובנקודות, יתרון ללברון בהגנה ובאחוזים מהשדה), וטובים יותר משל ווסטברוק וקאוויי (ויסלחו חובבי השיטה העשרונית…).

      ואז השאלה היא –
      כמה משקל נותנים למאזן.
      הפער בין יוסטון לקליבלנד במאזן הוא מינימלי.
      לספרס יתרון ברור.

      אם נותנים יותר משקל למאזן, אז הבחירה היא קאוויי.
      אם נותנים יותר משקל לנתונים הסטטיסטיים,
      אז לדעתי, מי מה-2 (לברון והארדן) שקבוצתו תסיים את העונה עם מאזן טוב יותר, לוקח את היתרון.

      אישית, אני אהיה שלם עם בחירה בכל אחד מה-3:
      הארדן, קאוויי, לברון.
      (ונכון לנתונים של היום, אני נותן את היתרון להארדן.)

      אבל בכל מקרה, אני לא מסכים עם המשפט:
      "שלושה שחקנים שפשוט נותנים עונות משוגעות ופשוט יותר טובים ממנו".

      1. ממוצע טריפל למשחק גם באחוזים פחות טובים זה עונה יותר טובה (ווסטברוק).. הארדן ללא ספק בעונה יותר טובה מלברון וקוואי עם המאזן הכי טוב.. לברון בעונה נהדרת אבל קליבלנד ממש לא עומדים בציפיות ולא רק זה הם מחתימים כל מה שזז ושביחסים טובים עם לברון..
        דעתי האישית היא שדווקא ווסטברוק עם אחוזים לא טובים והרבה איבודים צריך לזכות רק על ההיסטוריה שהוא הולך לעשות ורק לחדד את הנקודה שהאתר פה מכיל הרבה מביני כדורסל כמעט אף אחד פה לא האמין ובצדק שאוקלהומה יגיעו לפלייאוף העונה.

        1. למה ממוצע טריפל למשחק גם באחוזים פחות טובים זה עונה יותר טובה?

          אלו לא סתם אחוזים פחות טובים, אלו אחוזים הרבה פחות טובים –
          59% אחוז מהשדה ללברון,
          42.1% מהשדה לווסטברוק.

          יש 12 שחקנים בשורות הת'אנדר עם אחוז אפקטיבי גבוה מה-46.7% של ווסטברוק.
          יש 2 שחקנים בקליבלנד עם אחוז אפקטיבי גבוה מה-59% של לברון –
          קורבר, ודרק וויליאמס.
          ה-2 מגיעים לאחוזים הנ"ל בעיקר דרך אסיסטים של לברון.
          ראיתי לא מעט ממשחקי אוקלהומה. ווסטברוק זורק יותר מדי. המון פעמים שחקנים עומדים לידו, וממסתכלים.
          בקליבלנד, שחקן כמו דרק וויליאמס, ששום קבוצה לא רצתה, הופך ל-"כל מה שזז", בגלל שהוא יודע שאם הוא ישחק נכון, הוא יקבל את הכדור.

          אני לא מסכים לטענה על חוזק הסגל של אוקלהומה.
          על אחת כמה וכמה שבודקים מי שיחקו וכמה (קווין לאב כבר החמיץ רבע עונה, ג'יי אר החמיץ יותר מחצי עונה, 2 סנטרים מחליפים גמרו את העונה מוקדם מאוד).
          קנטר, אולדיפו, אדאמס. זה לא הסגל של ברוקלין…

          ואם נמשיך ונבדוק את המספרים עוד יותר לעומק, ונסתכל על הנתונים של ה- ON/OFF , נגלה שבין כל 4 המעומדים עליהם אנחנו דנים, נתוניו של לברון הם הבולטים ביותר. גם בהתקפה, וגם בהגנה.

          בכל הנוגע להארדן – הוא לא חוצה את הרף העשרוני בריבאונדים, אבל לפחות הוא כן חוצה את ה-50% אפקטיבי (52.9%).

          לכן, שוב –
          בשכלול ההגנה הבינונית של הארדן ושל ווסטברוק,
          אני חושב שהמסקנה עליה הגעתי (נתוניו הסטטיסטים של ווסטברוק נופלים מאלו של הארדן ולברון) היא הגיונית.

          1. נכון, כבר בתגובה עצמה כתבתי שה-59% זה אחוז אפקטיבי.
            לעונה כולה, ללברון 54% מהשדה, לא 47%
            (דרך אגב, בחודש וחצי האחרונים, ללברון יש 59% מהשדה, 65.7% אפקטיבי.)

  21. להראדן עומדת לרועץ עובדה אחת חשובה מאוד:
    המאמן שלו יזכה בתואר מאמן העונה, ונמחליף שלו בתואר השחקן השישי. לא ייתכן שגם ה-MVP יילך לנציג של אותה קבוצה. [וגם – יש לו זקן וזה מכוער…]

    בקיצור – ראסל ייקח, ובצדק.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט