מאנדיי נייט בסקטבול – משחקי יום ב' ב-NBA / גיא רוזן

 

ניו יורק ניקס 91 (24 – 36) – טורונטו ראפטורס 92 (36 – 24)
במשפט אחד –
"הניקס היא לא קבוצת כדורסל, היא מחלת צרעת.
איזה אסון לאהוד אותה. איך אנשים מסוגלים."
(סומסום 89 – 89)
הניקס פתחו היטב את המשחק, וסיימו את הרבע הראשון ביתרון של 4 נק'.
ברבע השני הם המשיכו לשחק היטב, ולמחצית הם ירדו עם יתרון של 13 נק',
כאשר טורונטו נראים מרוסקים מנטלית עקב הידיעה שלאורי צריך לעבור ניתוח במפרק כף היד,
ועייפים בגלל הבאק-טו-באק.
ברבע השלישי ההפרש המשיך לצמוח, והפער כבר צמח ל-17 נק'.
אבל אלו הם הניקס.
טורונטו סגרו היטב את הרבע השלישי, והורידו את הפער ל-4 נק' בלבד.
בשביל לתאר את סיום המשחק, אני אשתמש במילותיו הפיוטיות של סומסום:
הניקס מאבדים 17 הפרש, נגד קבוצה שעשתה 2 אסיסטים במחצית, בלי לאורי."
מהלך אחרי מהלך לדרוזן, והניקס לא יודעים לעצור.
פוזשן מכריע, יש להם פאול לתת – ולא עושים כלום. דריק רוז מלווה את דרוזן.
כדור אחרון לניקס, בידיים של מלו. מחטיא על הבאזר מ-3 – בזמן שהיה מספיק לו 2
איזה אסון הניקס. והערב הם כבר מחוץ לפלייאוף, ריאלית. זמן לקפל את הבאסטה."

דרוזן עם 37 נק', ו-8 רב' הצטיין בשורות טורונטו.
כרמלו אנטוני בלט עם 24 נק' עבור הניקס.

 

פילדלפיה סיקסרס 108 (22 – 37) – גולדן סטייט ווריאורס 119 (50 – 9)
סיכום המשחק בקצרה:
"אני מציץ גם בגולדן סטייט – גם הם בלי יותר מדי חשק לזה. משחק שכונתי אול אובר בפילי. השלכות לשלוש.
שתי הקבוצות מחכות לפלייאוף."
(סומסום 89 – 89)
ברבע הראשון והשני זה עוד היה צמוד (3+ לגולדן סטייט במחצית),
אבל לגולדן סטייט, כהרגלה, יש את הרבע השלישי בו היא סוגרת משחקים.
34 – 24 לגולדן סטייט ברבע השלישי, והפער הדו ספרתי לא נסגר עד לסיום המשחק.
דוראנט עם 27 נק', וגרין עם 14 נק', 6 רב', 11 אס', ו-5 חטיפות הצטיינו בגולדן סטייט
(קרי סיים עם 19 נק', ו-0 מ-11 מה-3).
סאריץ' עם 21 נק', 7 רב', ו-7 אס', בלט בשורות הסיקסרס.

 

קליבלנד קאבלירס 102 (41 – 17) – מילווקי באקס 95 (26 – 32)
זה היה משחק צמוד כמעט לכל אורכו, אבל בו זמנית זה היה משחק עם 0 מתח.
הקאבס הובילו במשך רוב המשחק בהפרשים קטנים, עד שברבע הרביעי הם לחצו על הגז, העלו את ההפרש לפער דו ספרתי, וסגרו סיפור.
קיירי (25 נק', 9 אס') ולברון (24 נק', 10 רב', 6 אס') הצטיינו בשורות הקאבס,
ברוגדון (20 נק', 5 אס') בלט בשורות הבאקס.

 

בוסטון סלטיקס 98 (38 – 22) – אטלנטה הוקס 114 (33 – 26)
סיפור המשחק במילותיו של סומסום 89 – 89 :
17 " לאטלנטה בבוסטון, 8 לסוף.
אחרי שההוקס חטפו 20 מאורלנדו.
לא מבין כלום מה הולך פה."
ההפתעה (#1) של הלילה הגיע מבוסטון.
במחצית הראשונה זה עוד היה צמוד –
שוויון בסיומו של הרבע הראשון, יתרון קטן להוקס במחצית.
ואז ההוקס השתלטו על המשחק.
33 – 24 להווקס ברבע השלישי פתח יתרון של 13 הפרש לפני הרבע האחרון, יתרון שגדל עד ל-18 הפרש בתחילת הרבע, יתרון אותו הסלטיקס שוב לא יכלו לסגור.
סיפור המשחק עבור הסלטיקס הוא סופו של רצף משחקי ה-20+ של תומאס (סיים את המשחק עם 19 נק', 4 מ-21 מהשדה),
וסיפור המשחק עבור ההוקס הוא 55 – 40 להוקס ברב', וזה למרות שדווייט האוורד הורחק בתחילת הרבע הרביעי על זה שנתלה יותר מדי זמן על הטבעת אחרי דאנק. באמת.
(זו הייתה הטכנית השנייה שלו במשחק.)
כל החמישייה של ההוקס סיימו את המשחק בדאבל פיגרס,
כאשר שרודר (21 נק', 5 אס') והאוורד (17 נק', 12 רב') בולטים מעל כולם.

 

דאלאס מבריקס 96 (24 – 35) – מיאמי היט 89 (27 – 33)
לילה גדול של קרי. סת' קרי.
זה היה משחק שאופיין בהגנות טובות, ובריצות.
מיאמי פתחו חזק את המשחק וסיימו את הרבע הראשון ביתרון 9 ,
דאלאס חזרו עם רבע שני מצוין, וירדו להפסקה עם יתרון 55 – 54 .
הרבע השלישי גם הוא היה בשליטת דאלאס שפתחו את הרבע האחרון ביתרון של 9 נק',
אבל מיאמי חזרו בריצה משל עצמם, כל הדרך עד ליתרון של 5 נק' (89 – 84), 4 וחצי דקות לסיום.
ואז הגיעו הדקות של דאלאס.
מאותו הרגע עד לסיום המשחק, הם החזיקו את מיאמי על 0 נק'.
6 נק' רצופות של קרי (שלשה, ליי אפ, וזריקת עונשין) החזירו את היתרון לדאלס,
כאשר ההגנה שלהם עושה את כל השאר –
אחרי כל עצירה של מיאמי, דאלאס הלכו לעונשין, כל הדרך עד לתוצאת הסיום –
96 – 89
קרי עם 29 נק', ובארנס עם 24 נק', הצטיינו בשורות דאלאס.
דראגיץ' (24 נק', 6 אס') וווייטסייד (19 נק', 19 רב') בלטו בשורות מיאמי.

 

יוסטון רוקטס 108 (42 – 19) – אינדיאנה פייסרס 117 (31 – 29)

ההפתעה של הלילה (#2)
אחרי שמספר דקות לסיום המשחק, לוח התוצאות הראה 18 – 2 לטובת יוסטון,
ניתן היה לחשוב שהמשחק גמור.
התבוננות חוזרת בלוח התוצאות, עם פתיחת הרבע הרביעי, גלתה שהתוצאה היא 88 – 80 ,
והפעם לזכות אינדיאנה.
אז נכון שיוסטון פתחו חזק את המשחק, אבל מאמצע הרבע הראשון, זו הייתה אינדיאה ששלטו במשחק.
הם נתנו ליוסטון להפציץ מה-3, אבל לא נתנו שום דבר נוסף. שליטה ברב', הן בהגנה, והן בהתקפה, נתנו להם את היכולת לבצע את הקאמבק ברבע השני (יוסטון סיימו את הרבע השני עם 4 רב' בסך הכל, אינדיאנה סיימו את הרבע השני עם 7 רב' בהתקפה),
וכאשר 42 מתוך 88 הנקודות מושגות בצבע, הסיבה ליתרון של הפייסרס הופכת לברורה.
הרבע האחרון המשיך להיות בשליטתם של הפייסרס, שעלו ליתרון דו ספרתי, 103 – 92 , 6 דקות לסיום.
בדקות הסיום הרוקטס עוד ניסו לעשות קמבאק,
כאשר שלשה של לו וויליאמס מורידה את ההפרש ל-2 נק' בלבד דקה לסיום
(וויליאמס החמיץ הזדמנות למהלך של 4 נק' כאשר למרות שסחט עבירה בזריקה, נכשל בניסיון לנק' נוספת מהעונשין),
אבל הפייסרס בעזרתו האדיבה של מיילס עם שלשה גדולה, הצליחו לשמור על היתרון, ולהשיג ניצחון מפתיע.
טיג (25 נק', 8 רב', 6 אס') ומנטה אליס (12 נק', 7 רב', 8 אס') הצטיינו בשורות הפייסרס.
ווילאמס (28 נק') והארדן (25 נק', 7 רב', 12 אס'. אבל רק 5 מ-17 מהשדה) בלטו בשורות הרוקטס.

 

סקרמנטו קינגס 88 (25 – 35) – מינסוטה טימברוולבס 102 (24 – 36)
ברבע הראשון זה עוד היה בכיוון של סקרמנטו שסיימו את הרבע ביתרון 25 – 20 .
אבל ברבע השני הייתה רק קבוצה אחת על המגרש –
מינסוטה ניצלה את יתרונה מתחת לסל, כאשר טאונס כמעט ולא מחטיא (8 מ-9 מהשדה במחצית), ואנדרו וויגינס מנצל את האתלטיות שלו בשביל להשיג נק' קלות.
40 – 19 למינסוטה ברבע השני, העבירו את היתרון לקבוצה האורחת,
יתרון אותו הם השכילו לא לאבד עד לסיום המשחק.
טאונס (29 נק', 17 רב', 3 חסימות) ואנדרו וויגינס (27 נק', 4 חטיפות) הצטיינו בשורות מינסוטה.
קופוס (14 נק', 11 רב') ומקלמור (14 נק') בלטו בשורות הקינגס.

 

לפוסט הזה יש 96 תגובות

  1. בוקר טוב גיא וכולם. חייב להוסיף מילה על הויכוח המרתק מאתמול. כשהייתי צעיר ויפה (היום אני רק צעיר) היה לי מאמן אמריקאי שלא ידע טוב עברית. היה לו משפט אלמותי שאני לוקח איתי כל החיים :
    "היא לא מעניין…"
    במילים אחרות – תירוצים לא מעניינים. אני ידוע שבעבר טענתי כאן שההרחקה של גרין הייתה שערורייתית ולא ספורטיבית והכריעה את הסדרה. טעיתי.
    כנ"ל לגבי 2007.
    מה בדיוק הורי עשה לנאש שהצדיק את הקפיצה של שחקני הסאנס מהספסל ראינו בכדורגל כניסות שגמרו קריירות. נאש עבר, הורי נתן כתף ונאש נכנס בשולחן המזכירות שעשוי מעץ רך וגמיש. נאש ניער את הראש וקם לזרוק עונשין. ביג דיל !
    קובי ב-2002 הקיז דם מהאף של ביבי, אף אחד משחקני הקינגס לא קפץ מהספסל.
    אסור להאשים אף פעם אף אחד. זאת טעות. לקינגס היה את משחק 7, ל-ג"ס היו את משחקי 6+7 וגם לסאנס היו עוד הזדמנויות בהמשך הדרך, באותה הסדרה.
    שטרן ? סילבר ? קונספירציות ?
    "היא לא מעניין…"

    1. לא הפואנטה.
      באותו המשחק דנקן ובואן גם הם קפצו למגרש בהזדמנות קודמת:

      the team submitted a claim that Tim Duncan and Bruce Bowen had also left the bench in an earlier altercation, which was deemed not to be so. Francisco Elson had fouled Suns swingman James Jones so hard that the Spurs players jumped up, as if they thought there would be a reaction — Jones simply got up without incident.

      התגובה של ה-NBA הייתה שהמקרה הנ"ל היה בסדר בגלל שלא נוצרה במגרש "altercation".

      מה שהם למעשה אמרו –
      בגלל שג'ונס לא שלח אגרוף לפניו של אלסון, לא הרחיקו את דנקן ובואן. הם דרך אגב קפצו בגלל שהם חשבו שתהיה "altercation" , אבל הסאנס הנאיביים העדיפו לשחק כדורסל.

      וכל זה, בלי בכלל להתייחס למשחק 3 בסדרה, בו שפט טים דונהי.

      https://www.youtube.com/watch?v=fvkKdXLwt0U

      בתחילת הסרטון, אפשר לקרוא את הביקורת של ביל סימונס (אז ב-ESPN) על השיפוט במשחק. זה היה לפני שפרשת דונהי התפוצצה.

      בשורה התחתונה –
      אני אוהד. במקרה של הסאנס, האובייקטיביות היא ממני והלאה.
      אבל אני לא מסוגל להתעלם מהתחושות שהסדרה הזו השאירה לי.

      1. + 1
        אהבתי את השורה התחתונה.
        לדעתי הדיון איננו על קונספירציה אלא על מושג שנקרא "שיח" (מישל פוקו, למי שמכיר).
        מושג מרתק חובק-כל שלדעתי עשוי לבאר יפה את עניין ההתערבות של הליגה בתוצאות המשחקים – אבל נושא זה ראוי לדיון נפרד (ולא להיום).

    2. אני כבר זקן בדי בשביל back to back אז זו תהיה התגובה היחידה שלי.

      מה שבעצם אתה אומר הוא כשגם כשספורט מוכרע בצורה לא ספורטיבית(וזה אכן קורה לעיתים), ולכן חורג בכך מהגדרת הספורט, אנחנו צריכים להתעלם מזה, להתנהג כאילו הכל היה תקין, ולשקר לעצמנו ולייצר לעצמנו זכרון שווא שהכל הוכרע בצורה הוגנת.

      אם זה עובר עבורך שיהיה לך לבריאות. אני לא מצליח לשקר לעצמי ככה כשאני רואה דברים כאלה.

      אם שחקן נדקר ע"י אוהד משוגע בגב במהלך משחק ונאלץ לפרוש ולהפסיד את המשחק אז הכל בסדר והתוצאה הסופית ספורטיבית כי "היא לא מעניין…"? באמת? ברצינות?

      1. לא אגרור אותך לבק טו בק כי היה לך משחק קשה אתמול (נתת הצגה לא רעה בכלל אבל היה לך עוד סופרסטאר לצדך וגיא היה סופרסטאר בודד שנאלץ לקחת הכל על עצמו ולספק טריפל דאבל).
        תשובתי היא : כן.
        אפשר להתווכח על המושג "הגדרת הספורט" אבל אני לא בנוי לזה בשלב זה.
        I choose not to run
        ד"א, אם שחקן יידקר במהלך משחק (זו טענה היפותטית לשם ויכוח אבל אני זורם) וכוכב הקבוצה השניה יזכה בתואר הקבוצתי והאישי – אז זה מה שייזכר. במבחן הזמן, השאר "לא מעניין…"
        כך שבעצם, גם אחרי התיקון, התשובה שלי היא : כן.
        🙂

        1. סתם אנקדוטה אבל עובדה שכולם זוכרים את מוניקה סלש שנדקרה על ידי אוהד ואף אחד לא זוכר נגד מי היא שיחקה או אפילו מי זכתה בגראנד סלאמים באותה עונה

        2. סלש, אסון הייזל (לאף אחד לא אכפת מהתוצאה), איירטון סנה (שומכאר זכה במירוץ לאחר שעקף את סנה שהוביל עד שהתנגש בקיר בפניה – די ברור מה זוכרים פה)

          אפילו בהישגים שהושגו בצורה ספורטיבית יש מקרים שזוכרים יותר את המפסידות – הונגריית הפלא של פושקש, הולנד של קרויף, ברזיל 82.

        3. מודה שפישלתי עם מוניקה סלש (הספקתי לשכוח) אבל המקרה שלה דווקא מחזק את טענתי – "המרוויחה" העיקרית היא שטפי גראף שתפסה מקום גבוה יותר בפנתיאון הטניס ובפועל הדקירה פגעה במורשת של סלש. בכל מקרה מדובר באירוע חריג והעובדה שהפגיעה היא בשחקנית טניס (מתחרה בודדת) הופך אותו לרב השפעה אף יותר.
          לגבי סנה, פושקש, קרוייף וברזיל 82 (גם אני בכיתי עם דמעות אמיתיות) – לא היו כאן הטיות או שערוריות שיפוט כך שאני לא מבין מה הקשר. ברזיל 82 הייתה מוזיקה בתנועה, מהגדולות בכל הזמנים לדעת רבים (או לפחות המהנה בכל הזמנים) – ובכל זאת, הגיבור של 82 זה פאולו רוסי.
          אפרופו הולנד – ארגנטינה הגיעו לגמר 78 על חשבון ברזיל אחרי 6:0 שערורייתי על פרו. מי שיחקו אז בברזיל ? מי זוכר. כולם זוכרים את מריו קמפס.
          לפעמים זוכרים את המפסידים, זה בסדר, אבל תמיד יזכרו גם שהם הפסידו.

          1. גם לגבי סלש אתה יכול לטעון שלא היה כאן טעות שיפוטית. זה לא שהיא המשיכה לשחק עם סכין בגב.

            הראייה של הניצחון בספורט כחזות הכל, וכדבר היחיד שנצרב בזכרון, היא צרה מאוד.

            לפעמים הלוזרים והמפסידנים משפיעים על המשחק ונחקקים בזכרון יותר מהמנצחים – פיסטול פיט, הולנד טוטאל פוטבול, ג'מייקה מתחת לאפס, ראשיד נאז'מטדינוב, וכ"ו וכ"ו.. הם אולי לא נזכרים כמנצחים בסקור המתמטי, אבל נזכרים כמנצחים בפריטה על מייתרי הלב, לחיצה על בלוטות הרגש, זוכרים להם חסד נעורים על שהקדימו את זמנם, על ההשראה, האמנות, פריצת גבולות… זה הרבה יותר מ 1:0 קטן.

  2. תודה על הסיקור האיכותי והזריז.
    מקווה מאוד שאמביד לא מסובך מדי עם הפציעה כי זה נראה לא טוב.
    מדברים על מעבר של בוגוט לקליבלנד. כמה הם הולכים לשלם לו? הם כבר הרבה מעבר לתקרה.

  3. תודה על הסיקור המוקדם והמעולה!

    מי היה מאמין שדווקא סת׳ היה הלילה שחקן nba מצטיין, בעוד שסטף בקושי היה ברמת די-ליג.
    כמובן שליל משחקים אחד לא אומר כלום, אבל שאפו ענק לסת׳ שלקח העונה ב-2 ידיים את ההזדמנות להפוך לשחקן יותר מלגיטימי בליגה.

    איכשהו ההפסד של יוסטון לא מפתיע אותי.
    הקבוצה חייבת סנטר או פאוור פורוורד שיודע להגן כראוי על הצבע. אם הם יישארו עם הסגל הנוכחי ללא שום שינוי, באמת שאין להם מה לחפש בפלייאוף מעבר לסיבוב שני.

  4. 3 הערות למשחקי הלילה :
    1. סלטיקס – כפי שכתבתי בחלון הטריידים , הם קבוצה לא מאוזנת . לדני איינג' היתה הזדמנות לשפר את העניינים בחלון ההעברות , והוא לא עשה כלום . שימשיך לבנות לעתיד – העתיד לא יגיע .
    2. רוקטס – לכל מי שעשה אותם קונטנדרים נכונה אכזבה גדולה בפלייאוף . גם הם קבוצה לא מאוזנת . קבוצה של ONE TRICK PONY . פוני עם זקן .
    3. מאבריקס – מרק קיובאן לא טיפש . והוא בנה את הקבוצה כמעט מחדש השנה . זה עלה בפתיחת עונה נוראית , אבל כשהפצטעים חזרו , הצעירים התבשלו , וטריידים נכונים השלימו , היא נראית עכשיו המועמדת מספר אחד למקום השמיני במערב . כנראה שהיא תילחם עם דנוור עד הסוף .
    חבל רק שקיובאן תרם לבכיין מקליבלנד את דרון וויליאמס ואנדרו בוגוט .

      1. אני מחזיק לכם (יוסטון) אצבעות שבוגוט יבין שאצלכם יהיה לו גם תפקיד משמעותי יותר, וגם יותר כסף (לא שאני חושב שלפער הכספי תהיה משמעות).
        בוגוט ביוסטון יכול ב-15 דקות במשחק לעזור לקבוצה לשדרג את עצמם לרמה של קונטנדרים.
        השלוב של היכולת שלו לתפקד בתוך התקפה של פיק אנד רול (חוסם נהדר גם לשחקן עם גדור, וגם לשחקן ללא כדור), לצד הנוכחות שלו בצבע, הם התאמה מושלמת לצרכים של הרוקטס.

        1. נראה לי שאת בוגוט מעניינים 2 דברים בלבד שאת שניהם הוא יכול להשיג רק בקליבלנד.
          א.להיאבק באמת על האליפות כי גם הוא יודע שאם כל הכבוד לא הוא זה שינצח את הלוחמים.
          ב.להכאיב כמה שיותר לגולדן סטייט (זה סתם הרגשה שלי לא מבוססת על שום דבר) וזה שוב הוא יכול להשיג רק עם קליבלנד

          1. לצערי 2 הסעיפים נכונים .
            בקשר לשני , לבוגוט תמיד היה פתיל קצר והוא אף פעם לא ידע לשתוק . לפני המפגש הראשון העונה בין דאלאס לג"ס הוא התראיין והתבטא לא יפה על הלוחמים ששלחו אותו לדאלאס בעקבות החתמת דוראנט והבעיה שנוצרה להם בתקרת השכר . בכך הוא שרף את הגשרים ללוחמים . ייתכן שלולא זה הם היו מחתימים אותו מחדש.

          2. ואולי, אולי הווריירס שותלים בקליבלנד קנגורו טרויאני, אחרי הברזילאי טרויאני שקליבלנד שתלה בגולדן.

            לוחמת סייבר 2.0

          3. לדעתי, יש להם כרגע סגל ששווה אליפות.
            אחרי שג'יי אר ולאב יחזרו, יהיה להם סגל עמוק מאוד,
            שבנוי בדיוק בשביל לנצל את היתרונות היחסיים שלברון וקיירי מעניקים לקבוצה.
            על "יד הנפץ" קורבר כבר כתבנו לא מעט,
            אבל הצרוף של דרק וויליאמס חשוב לא פחות.
            הוא גבוה, חזק, ואתלטי מספיק בשביל לשמור על עמדות 3, 4 ואפילו במקרים מסוימים 5.
            הוא נייד מאוד, וחותך המון לכיוון הסל, כך שללברון וקיירי יש איום נוסף על המגרש לסל קל, וכאשר הוא חופשי על השלוש –
            הוא קולע באחוזים טובים.
            עם לאב, ג'יי אר, ודרון וויליאמס, קליבלנד יוכלו לשנות את הרוטציה,
            וג'פרסון, פריי, ושאמפרט ישחקו הרבה פחות (3 השחקנים שתורמים הכי פחות. לא שזה מפתיע, אף אחד מהם לא תוכנן להיות שחקן חמישייה…)

          4. אני לא יודע אם התשובה הזו הייתה מכוונת אלי, אבל אם כן, אני לא מבין, למה מפריע לך שבוגוט יצטרף ? הם יצטרכו לחתוך מישהו מהקבוצה ?

          5. לא מפריע לי. אני מנחש שבוגוט, אם יגיע, יגיע על חשבונו של מקרי.
            אני חושב שההתאמה שלו ליוסטון טובה יותר.

          6. אתה מעדיף את מקרי (בחיי אין לי מושג מי זה) על בוגוט ?

            פפפיייי…. מישהו פה תפסה אותו השאננות..

          7. אני לא מעדיף את מקרי על בוגוט.
            בו ואזכיר לך –
            אני אוהד הסאנס שקפץ זמנית לטיול על העגלה של הקאבס.
            תוך כדי נסיעה אני לא מתבייש לעשות עיניים לעגלות אחרות,
            והעגלה של הרוקטס, אובייקטיבית, צריכים יותר את בוגוט מזו של הקאבס.

            אם אלו היו הסאנס בדיון –
            אז שישרפו כל הקבוצות האחרות…

          8. בקיצור, אתה ה GM של הבוחן מסלול של גולדן, הרגע קיבלת תקן, ואתה עובד במלוא המרץ על שדרוג המסלול מכשולים שלהם.

          9. תראה,
            מצד אחד, כשתופסים טרמפ, לא מתאכזבים עמוקות אחרי הפסד.
            מצד שני,
            אחרי ניצחון אין בשום צורה את תחושת האושר שיש כשזו באמת הקבוצה שלך שזוכה.

            אולי יבוא יום והסאנס יחזרו להיות קונטנדרים,
            ואז תראה אותי מדווח ישירות מאריזונה,
            בגלל שבדיוק לאירוע כזה אני חוסך.
            (כדאי לילדים שלי להחזיק אצבעות שזה לא יקרה בשנים הקרובות. כי אז הבר/בת מצווה שלהם בסכנה…)

          10. אתה רואה גיא כמה טוב זה להיות בללל.
            כי המצב של שנינו פחות או יותר זהה(לייקרס/פיניקס) אבל אני בניגוד אלייך מושקע רגשית בפיינלס ומרגיש אופוריה/דכאון ממש כאילו הלייקרס משחקים 🙂

          11. אני על העגלה של הקאבס רק בגלל ה-"ללל".
            מטריף אותי ספורט ושנאה.
            לא מבין.

            יש רק שחקן אחד שאני "שונא" (בעבר).
            בואן. והסיבות ברורות.
            מעבר לכך –
            לא שונא אף אחד, זה הורס את ההנאה.
            גל השנאה כלפי לברון עורר את האנטי-קונפורמיזם שבי, ומאז אני על העגלה של הקאבס, תורם את האנטי-ניחוסונים שלי בכיף…

          12. אז אני יכול לשאול אותך למה אתה חושב שזה הורס את ההנאה???
            כל עוד זה נשאר בספורט אין שום בעיה מבחינתי לאהוב\לשנוא שחקן.
            אתה יודע גם ל"שונא" זה מילה מאוד חזקה שמשתמשים בה.אף אחד מאיתנו(אני מניח)לא באמת "שונא" הרי הוא לא עשה כלום לאף אחד.
            מבחינתי ולא משנה כרגע הסיבות לברון הוא שחקן שאני מאוד מאוד רוצה שלא יצליח וכמו שכתבתי לך מקודם ה"שנאה" נותנת לי לא מעט בשנים הכאחרונות שחוויתי אופוריה שהוא הפסיד וכן חטפתי גם דיכאון שהוא ניצח.
            למשל שנה שעברה הייתה כמעט שווה מבחינתי להפסד בפיינלס לבוסטון ב2008.
            נ.ב
            רק לברון מצליח להוציא ממנו אמוציות כאלה.אף שחקן בשום ספורט אחר לא גורם לי ככה

          13. על טעם ועל ריח…

            אני אגיד לך למה –
            אם הייתי שונא את קרי, לא הייתי נהנה לצפות באחד מגדולי הקלעים ששיחקו ב-NBA,
            אפילו את הרוקטס שאמללו אותי, אני לא שנאתי.
            איך אפשר לשנוא שחקן כמו אלאג'ואן. מה שהוא עשה ב-95' היה שירה בתנועה.
            אז כל שונאי לברון,
            אין סיכוי שהם נהנו מהתצוגה שלו במשחקים 5 – 6 – 7 בשנה שעברה.
            כי גם זו הייתה תצוגה אדירה.

          14. זאת בדיוק הטעות שלך.כי אני כן יודע להעריך את ההצגות שהוא נותן ואתה יודע מה אפילו קצת יותר ממך לצורך העניין כי כל סל/אסיסט מלווה בקללה עסיסית.וכן אחרי הפיינלס הרגשתי לצורך העניין שהוא עשה לי מה שנקרא IN YOUR FACE וכן למרות ההצגות האלה אני עדיין רוצה שיכשל.
            שים לב שאני לא מערער על יכולתיו הכדורסלניות וכן בצער רב וביגון קודר אני שם אותו מבחינתי אחרי הטופ -4 שלי.אבל עדיין שיתרסק (ספורטיבית כן) הלוואי 🙂

          15. שנה שעברה נהניתי ממשהו אחר באותו הזמן בדיוק. מצטער. (ולעזאזל איתכם. רדפתי אחריכם עד לאיסלנד רק כדי שתופיעו לי מתחת לבית שנה אחרי?)
            אני נהנה ונהניתי מקרי, מהארדן, מדוראנט (גם כשהיה באוקלהומה), מווייד, מלאב, מקיירי, מדאנקן, מקובי, מג'ינופארקר ועוד.
            הסיבה שאני לא אוהב את לברון היא לא כי הוא נגדי.
            אתה משווה בין אולאג'ואן ללברון. איך אפשר להשוות בין חלום לקיר בטון? בין הקלאסה מניגריה לדני בכייני שנדחף לי כל הזמן לגרון כהביאה החדשה?
            מעולם לא היה ואין לי מושג אם יהיה שחקן שכל כך רציתי לכבות את הטלוויזיה בשנייה שהוא הופיע עליה.

          16. לברון בכיין, אבל הוא לא המציא את הז'אנר. מכיר את דנקן ועיניו הגדולות אם המבט "אני? פאול? אני??" שנייה אחרי שמלק את ראשו של שחקן היריבה…

            בכל הנוגע לכדורסל –
            בדיוק על זה דיברתי.
            השנאה מעוורת. יש מעט מאוד שחקנים שמנהלים משחק בחכמה כמו לברון. מגוון המסירות שהוא יודע לספק הוא כמו זה של הגדולים ביותר.

            https://www.youtube.com/watch?v=4rDdHXG1Dqw

            10 האסיסטים היפים בסיבוב הראשון של הפלייאוף בעונה שעברה.
            2 מהם של לברון, וב-2 המקרים אלו אסיסטים שמשלבים יכולת וראיית משחק.
            בכוונה לא בחרתי את המיטב של לברון.

          17. ברור שבכיינים תמיד היו. אבל אי אפשר להשוות בין "אני? פאול? הוא רץ לתוך האגרוף שלי" לבין "אבא שטרן! לקחו לי את הצעצוע! למה אתם כבר פחות מוסתים לטובתי!".
            ותסלח לי שלא צפיתי בסרטון שקישרת אליו. המיאוס שלי מהדחיפה המוגזמת של הטוב ביותר, הטוב ביותר שהיה והטוב ביותר שאי פעם יהיה מפריעה לי להתעלם מכך שהוא קיים.
            אולי מנהל בחוכמה (אין לי כוח להתווכח. מספיק שהדיונים באתר על גולדן-קליב והירידות לעומקו של אד הומינם כלפי המגיבים, לא מצידך, גרמה לי להפסיק כמעט להגיב באתר), אבל משעמם.

          18. Ljos ,
            זה ממש חבל שאתה בוחר לא להגיב.
            לדעתי, אתה אחד המגיבים נותנים הכי הרבה צבע ועניין לאתר.

            מעבר לכך –
            על טעם ועל ריח.

        2. הוא בהחלט יכול להתאים מאוד לרוקטס, ולדעתי גם לסלטיקס.
          אבל יניב צודק שהשיקולים שלו לבחור בקליבלנד ללא ספק יכולים לגבור על שיקולים מקצועיים כאלה ואחרים. מה גם שבתכליס קליבלנד זקוקים לביגמן כמו בוגוט לא פחות מיוסטון ובוסטון.

          1. את בואן לא יכלתי לסבול, שיחק על מנת לפצוע, גם את מטה וורלד פיס אני פשוט לא יכול לראות אחרי המרפק שנתן להארדן.

  5. אני חושב שמישהו בליגה הבטיח לקיובן הצלחה בדראפטים בשנים הקרובות ובתמורה שיביא לקליבלנד קצת עזרה (וויליאמס ובוגוט ) כדי שיהיה עוד קצת אקשן ודרמה לטובת הרייטינג(וכמובן זה עוזר לו ככל שהNBA יותר מצליח ערך הקבוצה שלו עולה גם , לא שהוא צריך עוד כסף )

    קונספירציה קלה 🙂

  6. איך לא שמתי לב שהבחירה שהפליקנס שלחו לסקרמנטו מוגנת טופ 3!!!

    איזה טירוף!!!!
    אתם קולטים מצב שהפליקנס מגיעים למקום 6-7 מלמעטה וזוכים בלוטו ולוקחים לסקרמנטו את הבחירה? זה לא סיכוי מטורף ממקום 6 מלמעטה זה 21% – ולאדי יתלה בכיכר העיר.

    תיאורתית אם סקרמנטו מנצחת בטעות ויוצאת מהטופ 10 הבחירה הולכת לשיקגו. ואז במקום 2 בחירות סיבוב ראשון גבוהות היא מקבלת 2 בסיבוב השני. וואו!

    המצב האופטימאלי הוא שסקרמנטו מסיימת 7 מלמעטה ופילי מתרסקת ואז כשפילי תחליף איתם בחירות זה בודאות יהיה טופ 10 והבחירה של הפליקנס תהיה סביב ה7-8 כי הם לא זכו בלוטו. קיצר ולאדי החליף את קאזינס בשביל באדי הילד וסיבוב של רולטה (עדיין מאמין בבאדי)

    1. אני לא זוכר כל כך הרבה דרמה לפני הלוטרי.

      ללייקרס, לקינגס, לסיקסרס, לפליקנס,
      יש כל כך הרבה מה להפסיד/ מה להרוויח.

      אם, לדוגמה, הפליקנס לוקחים בחירה טופ 3 בדראפט למרות שהם מדורגים 7 מלמעטה,
      אז סביר להניח שלא רק את הקינגס הם מפילים, אלא גם את הלייקרס שידחקו למקום ה-4.

        1. ומה זה יעזור לנו?
          אני משוכנע שכל עוד מקדונו בקבוצה,
          אנחנו לא הולכים לשום מקום.

          נגיד ונקבל את הבחירה ה-1 בדאפט.
          אני, לא מכיר מספיק טוב את המעומדים,
          אבל יש לי את התחושה שאנחנו נבחר ב-"רוביו" של הדאפט,
          וקבוצה אחרת (בטח הלייקרס), יבחור ב-"קרי" של הדראפט.

          1. פספסת את כל הויכוח עם יונתן אתמול על סארבר. אז החיסרון הגדול שלו יהיה היתרון שלנו הפעם. לסארבר יש פתיל קצר עם ה-GMים שלו ונראה לי שמקדונו מהגיע לקצה שלו.

          2. קראתי, ובחרתי לא להיכנס. הייתי שקוע עד לצוואר בוויכוח אחר…

            כל מה שאפשר לעשות זה לקוות.

            דרך אגב, סרבר נבחר בשנה שעברה כבעלי הקבוצה הגרוע ב-NBA.

          3. הסאנס של נאש ודאנטוני היו אחת הקבוצות המלהיבות והחשובות של 20 השנים האחרונות.
            סרבר אולי לא חף מטעויות, אבל הוא לא קמצן. הוא אוהד (אולי קצת יותר מדי – ואז הוא מתחיל לבחוש).
            האם נעשו טעויות באותה תקופה?
            ברור.
            אבל אין דרך שאפשר להציג אותו כ-"סטרלינג".

          4. איך אפשר לאהוד את הסאנס? אלוהים יש קבוצות תמיכה לאוהדים? אני בהחלט רואה את הסאנס אם יקבלו את הבחירה הראשונה יקחו עוד רכז אבל לא פולץ או בול אלא את מליק מונק.

          5. יונתן החסיר פריט קטן של אינפורמציה –
            שום חברת ביטוח לא הסכימה לבטח את הרגל של אמארה.
            מספיק לראות מה קרה אחר כך בניו יורק.

          6. גיא גם אם תקבלו את בחירה מספר אחת או שתיים ואת פולץ או בול. השאלה הגדולה עדיין תהיה הטריידים שתעשו או לא תעשו כדי לשחרר את הפקק בעמדות הגארד ולחזק את הסגל. ותמחל לי, אבל בשנים האחרונות אתם בתחתית שבתחתית כל מה שקשור לטריידים.

      1. טרגדיה מספר 1- הלייקרס מאבדים את הבחירה ופילי זוכה מההפקר בבחירה 4-6 נוספת.

        טרגדיה 2. בוסטון מקבלת את הבחירה הרביעית של הנטס ודני איינג' ירים טלפונים בבהלה לבירד ופורמן רק כדי להגיע ישירות למשיבון.

        טרגדיה 3. הפליקנס זוכים באחד ממקומות 1-3 וסקרמנטו הופכת מבדיחה למקור לרחמים.

        טרגדיה 4. סקרמנטו זוכים בלוטו בבחירה שלהם ופילי מחליפה איתם בחירות ( סקרמנטו תיפול ל5-7 בערך) ובוחרת במקומם את פולטס…

        טרגדיה 5. סקרמנטו נופלת לבחירה 11 עקב התלהבות צעירים וכניסה של קבוצה מלעלה ללוטרי ומעביר את הבחירה שלה לשיקגו.

        טרגדיה 6. דאלאס מנצחת 14 רצוף ומוצאת את עצמה עם המאזן ה11 בטיבו בליגה ומעבירה את הבחירה לפילי על נואל. (לא טרגדיה באמת כי דאלאס שדדה את נואל).

        1. הלוואי שמכל מה שרשמת הדבר היחידי שיקרה זה טרגדיה מספר 2.
          סתם לא איכפת לי איזה טרגדיה תתרחש רק לא מספר 1

        2. יש בי צד מרושע שממש רוצה שטרגדיה 2 תקרה רק כדי לראות את התגובות של אוהדי בוסטון באתר. לתחושתי זה לא יקרה

          1. קבל תגובה:
            איינג' מנהל גדול הוא ידע שהבחירה לא תהיה ראשונה אבל הוא שם עין על פרוספקט מבטיח שייקח את בוסטון לשלב הבא עוד שנה-שנתיים והקטע שאף אחד לא חשב עליו.חוץ מזה איינג מבין שהחלון של האליפות סגור לשנים הבאות אז עדיין טרייד לא היה שווה כי בכל מקרה גם עם באטלר/ג'ורג' בוסטון לא יכלו לתת פייט לגולדן/קליבלנד.עכשיו יש לנו בחירה רביעית+מלא נכסים+מקום בתקרה וברגע שגולדן/קליבלנד יתחילו את הירידה אז בוסטון תסתער על התואר.
            חביבי זה נקרא ראייה לטווח הארוך 🙂

          2. ובכלל זה משחרר אותנו לתת חוזים לכל השחקנים שמסיימים ב2018 ואז ג'יילן כבר יהיה סופרסטאר שהוא ועד עכשיו לא ראו את זה כי משחק על המשבצת של קראודר וגם הפרוספקט בבחירה ארבע יהיה סופרסטאר כי הורפורד יחנוך אותו ובשביל זה החתמנו אותו מקסימום. ואז נתחרה על האליפות.

          3. אני גם הוסיף שאני לא בטוח שהתגובות של אוהדי הלייקרס אם וכאשר תצאו מהשלישיה הראשונה יהיו פחות משעשעות

        3. מתערב ששליש מזה קורה (לפחות 2 אופציות) ויש לי תחושה שאחת מהמהותיות (אלה שקשורות לבחירות בטופ 5) תקרה. וזה בדגש על הבחירה של בוסטון שהתחושת בטן שלי אומרת לי שהיא לא תהיה 1#.

    1. יש לכם אייזיה תומאס, בראדלי, הורפורד, שחקנים שמוכנים לקחת אליפות עכשיו ולא בעוד 3/4 שנים. מה תעשו עם בול/פולץ'/כל שחקן אחר מהדראפט? לא יהיה לו מקום בחמישייה והוא ישב בספסל ולא התפתח.. רוקים חייבים דקות משחק והרבה. ואכלתם אותה עם ג'יילן בראון. על הבחירה הזאת הם יכלו לקבל שחקן כמו קאזינס/באטלר.

      לבוסטון יש הרבה נכסים, הם יכולים לבנות קבוצה שתרוץ לאליפות בקיץ.

  7. עוד קטע. כל מי שתזכה השנה בלוטו יאמרו שהמשחק מכור
    בוסטון. נו ברור הליגה רוצה לתת פייט לקליבלנד במזרח ולתת פרס על זה שלא חטפו את ג'ורג 'מאינדיאנה. מכור!

    לייקרס. מג'יק הגיע ופתאום ה"מזל" השתנה? שהליגה תוותר על הזדמנות לצפר את השוק השני בגודלו? מכור!

    פיניקס. בגלל ש… כי… פיניקס היא… טוב אף אחד לא יתלונן על פיניקס.

    אורלנדו. אין לה סופרסטאר והיא מושכת את אחוז הקהל הנמוך בליגה במשחקי חוץ. היא לא מוכרת מרצנדייס ולא עושה מספיק כסף לליגה. הליגה תסדר להם את הסופרסטאר שהם לא בחרו מאז שאקיל ופני. קיצר מכור!

    פילדלפיה. הליגה דחפה את הינקי החוצה והחדירה את ילד הזהב קולנג'לו. רק מה קולנגלו בינתיים עושה רק שטויות והמהלך מתחיל להראות כמזיק לפילי. צריך לגרום לפילי להראות טוב. ואם לפני 25 שנה אורלנדו קיבלה 2 בחירות שנתיים ברצף למה לא פילי. ברור שמכור.

    ניו אורלינס. ברור שמכור. מה הסיכוי שקבוצה עם קאזינס וAD יקבלו בחירה ראשונה כדי ליצור Big Three לאחר שהגנו על הבחירה טופ 3? מישהו התערב. מכור!

    דאלאס. 20 שנה היא עם מאזן חיובי. דירק בחלק האחרון של הקריירה. בדיוק בשנה שהליגה כביכול נסגרה לגולדן סטייט ולברון חיפש פליימייקר בין בגופות של צ'למרס ולאנס סטיבנסון. מרק קיובן מתחפש לסנטה מושיב את לברון על ברכיו ונותן לו את דיוויל ואת בוגוט. פתאום יש ויכוח מי הפייבוריטית השנה. קיובן נדיב לקבוצה של לברון? מה הוא מקבל בתמורה? כדור זכייה! מכור!

    מיניסוטה. מקום אחרון יחד עם דנבר במכירת כרטיסים ביתיים. זה למרות טאונס וויגינס. הם חייבים רכז להתרומם. הי יש דראפט רכזים. מכור!

    הניקס. כי… למה אני מסביר? מכור!
    סקרמנטו. לליגה יש לב. בכל זאת דיוואץ אחראי לזיווג בין קובי ללייקרס. מכור! רגע מי זאת מאחורה? פילי חטפה את הבחירה. אמרנו מכור?

    1. מושלם , ואשמח שמישהו יסביר בדיוק את מצב הבחירות ואיך כל אחת תקבל מה איזה בחירה הולכת למי ומה צריך לקרות כדי שהבחירות יזוזו

      1. צריך להיות איש הגשם בשביל לזכור את הכל…

        הבחירה של הלייקרס הולכת לסיקסרס, אבל היא מוגנת טופ 3.

        הבחירה של סקרמנטו –
        אם היא 1 – 11 , אז היא של סקרמנטו, אבל אז לסיקסרס יש את הזכות להחליף עם הקינגס את הבחירה.
        אם היא > 11 , אז היא הולכת לבולס.

        הבחירה של ניו אורלינס הולכת לקינגס, אבל מוגנת טופ 3.

        כך שלדוגמה, אם סקרמנט נופלים לבחירה ה-12, והפליקנס זוכים בבחירה ה-3 ,
        לסקרמנטו אין בחירות סיבוב ראשון!
        אבל, אם הסיקסרס זוכים בבחירה הראשונה, הקינגס בשנייה, והפליקנס ברביעית,
        אז לקינגס יש את בחירות 2 ו-4!

        1. אז במידה והלייקרס לא לוקחים טופ 3( מה שסופר ריאלי?) אפשר להגיד שסיקסרס כמעט בוודאות יקבלו 2 בחירות טופ 5 וכמעט בוודאות את הבחירה 1-2

          מצבם טוב

    2. וואו מדהים! ממש מצחיק!
      אגב הסיבה של פיניקס היא כי הליגה רוצה לראות חמישיית רכזים על הפרקט וזה דראפט של רכזים 😃
      אגב מה עם כריס דאן?

      1. פיניקס – אולי 4 רכזים עם דווין בוקר כסנטר. וגם אז גם אם זה מכור אף אחד לא יכעס…

        כריס דאן נהדר. מזכיר לי את בלדסו לפני הפציעה. רכז סופר אתלטי וארוך שיתחיל כמחליף יפתח קליעה בהמשך ויהיה פותח בקבוצת תחתית או מחליף בקבוצת עילית. מה שהוא כבר לא ידביק זה השליטה בכדור שהוא מתקשה בה בשטחים קטנים ומסירות שהוא לא מתכנן אותן מראש (בקולג' השיט הזה עובד בליגה זה נחטף). אולי אם יעבוד חצי שנה בקיץ עם מאמנים פרטיים זה יעזור. וויגינס ממש שיפר את השליטה בכדור הקיץ וגם לו יש משוטים במקום ידיים.

  8. אני חזיתי בכל משחק יוסטון – אינדיאנה והדו"ח שלך מדוייק מאד!
    אני בטוח שאותו דבר יכול להיאמר על שאר המשחקים

  9. דל קרי (האבא, אותו אני מכיר טוב מאד עוד כשהיה שחקן טוב, ובשני משחקי שרלוט ישבתי איתו לאכול וקשקשנו כמעט שעה) אמר לי מזמן שסת' תמיד היה אתלט טוב יותר מסטפן, יותר חזק, ובסתם זריקות לסל על כסף, הוא כמעט תמיד מנצח את סטפן.
    אבל כמובן משחק NBA הוא אופרה אחרת. אמש סת' הראה שאולי הוא סוף-סוף קיבל בטחון ועלה על דרך המלך.

    1. תנועה שליטה בכדור כדרור, קליעה וטכניקת קליעה זריזות רגליים ראייה וקריאה של המשחק, בכל אלה סטף זכה ההפרש כישרון ביניהם אדיר. אבל כל פעם שסת קרי מצליח אני שמח מכיוון שכלל לא פשוט לו לחיות בצל של אחיו היפה והכישרוני יותר

להגיב על גיא הרשע לבטל

סגירת תפריט