תיזה על ה-GM המודרני בחיק ה-NBA (חלק ראשון) / הגולש יונתן S

**********************

יונתן S בן ה-23 מתגורר במושב לא רחוק מת"א ומתכונן ללימודי ב.א בפסיכולוגיה באוניברסיטת ת"א בשנה הבאה

***********************

 

תיזה על ה-GM המודרני בחיק ה-NBA

 

ה-NBA, כמו ארגונים רבים אחרים, מורכב מהרבה גורמים. חלקם חשובים יותר וחלקם פחות. חלקם שכיח ורב יותר וחלקם נדיר וכמעט לא קיים. כמו בכל ארגון, גם ב-NBA יהיו את הגורמים שיעמדו בחזית. אותם דמויות זוהרות שרבים שואפים לחקותם. לפעמים אפילו ילדים מתלבשים כמוהם ומחשיבים אותם כמקור להשראתם. הם הסמל. הדמות. הלפיד הזוהר.
וכן, כמו בכל ארגון, גם כאן, מאחורי אותן דמויות זוהרות, עומד אדם אפור יותר, מוחבא מאור הזרקורים. כזה שפחות מעניין אותנו. מן "לירן חולצה אפורה" – תמיד יופיע בתמונות ורגעים מפורסמים, אך לא נוכל לעצור את עצמינו מלשאול "רגע….מי זה בעצם…? אני תמיד שוכח…".

חרף אותה אנונימיות, רבים מאותם "לפידים" שעומדים בחזית, אלו שנראים לנו כל כך נוצצים, כריזמטים וחזקים, משליכים את סיבת הצלחתם על העובדה שקיים מאחוריהם אותו "לירן". הריי בעולם מושלם, לירן היה זוכה גם הוא לתהילה. אבל בתוך תוכו הוא יודע שכך לא נראית השגרה שלו והיא לא מלאה במחמאות כלפיו. הוא זה שעושה את העבודה השחורה ובסוף גם לא תמיד מקבל את הקרדיט. טוב…זה גם תלוי באיזה ארגון הוא נמצא בו, אך הנקודה היא שלירן תמיד יהיה לירן – מופיע בתמונות והאוכלוסייה הפשוטה תמיד לא תדע את השם שלו. או שבעצם כן – זה "חולצה אפורה שמו".

אכן כן, GM אינו מהתפקידים הזוהרים שיש לנו בליגה, אך אילו מאיתנו שעוקבים ומעיינים לעומק, יודעים עד כמה התפקיד הזה הוא קריטי ומשפיע.  לפני שנתחיל רק, אנו נעשה מה שעושים בכל תזה וננתח את קבוצת המחקר שלנו – הרקע שלה.

  • בו נראה….אחד מהם היה בעברו סוכן שחקנים (בוב מאיירס, גולדן סטייט ווריורס). רגע, תעשו את זה 2 בעצם (גם פלינקה, ל.א לייקרס).
  • יש לנו מביניהם 10 שהיו שחקנים מקצועיים בעברם (דני איינג', בוסטון סלטיקס. שון מרקס, ברוקלין נטס. סטיב מילס, ניו יורק ניקס. מסאיי יוג'ירי, טורונטו ראפטורס. לארי בירד, אינדיאנה פייסרס. פט ריילי, מיאמי היט. ארני גראנפלד, וושינגטון וויזרדזס. דוק ריברס, ל.א קליפרס. ולאדה דיבאץ, סקרמנטו קינגס. דל דמפס, ניו אורלינס פליקנס).
  • ל-5 מהם יש עבר גם באימון (איינג', מרקס, בירד, ריילי, ריברס), כאשר לצידם עוד 4 עם קריירת אימון, אך ללא קריירת משחק מקצועית (בריאן קולנג'לו, פילדלפיה 76. גר פורמן, שיקגו בולס. סטן ואן גאנדי, דטרויט פיסטונס. מייק בודנהולצר, אטלנטה הוקס). ו…יש לנו 4 שמתפקדים כמו במכללות בתפקיד GM+COACH (ואן גאנדי, ריברס, בודנהולצר ות'יבודו).
  • יש לנו 3 לא אמריקאיים (דיבאץ הסרבי, יוג'ירי הניגרי ומרקס הניו זילנדי). ועוד 2 שלא נולדו בארצות הברית, אך נחשבים לאזרחים לאחר שהיגרו למדינה עם משפחתם (ריק צ'ו, שארלוט הורנטס. היגר עם משפחתו מבורמה. ארני גראנפלד היגר עם משפחתו מרומניה. אגב, צ'ו הוא גם האסייתי-אמריקאי הראשון בהיסטוריה בתור מנג'ר בליגה).

אין ספק שיש לנו המון סיפורים מעניינים מאחורי אותם מנהלים. למשל, ניל אולשי, GM הטרייל-בלייזרס, בכלל התחיל את הקריירה שלו במשחק (שיהיה ברור – לא משחק כדורסל…תיאטרון). דריל מורי, ה-GM של היוסטון רוקטס, המציא את סטטיסטיקת ה-TSֵ% (אחוז הזריקה הטהורה בתרגום בינוני של גוגל טרנסלייט), שהיום כל אנליסט בכיר שמכבד את עצמו משתמש בה. רובם מרוויחים מצויין. בשונה מהם, יש לנו גם את יוג'ירי שהתחיל את הקריירה ללא שכר ומימן לעצמו את הנסיעות שכרוכות בעבודתו ונחשב היום לסיפור הצלחה וסמל נוסף להתממשות

החלום האמריקאי. צורת העבודה של אותם מנהלים היא שונה מאוד מבחינת כל אחת מהפיגורות המדוברות. חלקם מנהלים את הפרנצ'ייז כמו הממלכה הפרטית שלהם (כמו ריילי ות'יבס). הם האוטוריטה הראשית וזאת שקובעת איך הדברים יתנהלו. מאידך, יש גם כאלה שדי מוגבלים וכנראה שאת ההחלטות החשובות הם לא מבצעים (למשל, דיבאץ ומילס). ואת אלו שכן? הם צריכים גם לדווח לפני כן לאדם בכיר מהם (מילס לפיל ג'קסון הנשיא של הניקס). אגב, יש כאלה שחבל שאין עליהם את ההחמרות האלו, אבל זה כבר נושא אחר לדיון…המסקנה העיקרית מכאן היא פחות להכיר לעומק את המשתתפים בקבוצת מחקר, אלא להכיר אותם כרגע כקבוצה בעזרת אותם נתונים כלליים שיחדיו יוצרים אפיון מסויים. מדובר באנשים שרובם בעלי ניסיון רב בתחום, משכילים ובעלי השפעה בארגונים שהם נמצאים בהם.

כמה מה'צארים' שהם נשיאים, מנכ"לים , ואחראים על כל BASKETBALL OPERATIONS

(ארבעת התמונות הבאות וה-CAPTIONS הן אחריותו של הדוק לס)

"שקט! אני היחיד המדבר כאן, והיחיד שקובע!"

למה אני מחייך? כי אני היחידי שיכול לפטר אותי!

 

"אתה רוצה להתווכח איתי?"

 

"איך עבדתי על כולם? עשו ממני נשיא, מנכ"ל, ומאמן, ואני הכי פחות מוכשר לכל אחד משלושת התפקידים!"

 

גם מסרי יוג'ירי מטורונטו הוא נשיא ומנג'ר, אבל עליו אין לי כל משפט לומר מלבד משפט מכובד אז נשאיר אותו בחוץ.

 

דבר שני שנבצע לפני שנתחיל את השיח המרכזי הוא בעצם הגדרת הנחקרים – מה הם בעצם (התכונה שמשותפת לכולם)?
לכן, נסביר קצת על מבנה ההנהלה והתפקידים הנכללים בה. לעומת ענפים אחרים שיש לנו בעולם, כולל בענף הכדורסל, הנהלות הליגה לא בנויות במבנה אחיד.

התפקיד שנשמע לרוב הוא ג'נרל מנג'ר (GM), אך קיימים גם תפקידים כמו נשיא לענייני כדורסל ((President of basketball operations, יועץ בכיר, מנהל/ יו"ר ההנהלה (Executive) ואפילו בעלים המעורבים במתרחש בחזקה שלהם.

קשה לקבוע מה הממשקים הקבועים של כל תפקיד בהנהלה, אך כמו שכבר נרמז, ברוב הקבוצות יש ג'נרל מנג'ר, שבאופן כללי אחראי על עיצוב הקבוצה. הוא קובע מי המאמן, הוא בוחר שחקנים בדראפט, מחתים שחקנים לקבוצה, חותך שחקנים מהרוטציה וכיוצא בזה. תפקידו גם להכיר את חוקי הליגה לאשורם ולדעת כל שינוי שמתבצע בהם באופן שוטף.

יש קבוצות שלוקחות את זה צעד קדימה, כמו למשל הניקס, וממנים גם נשיא לענייני כדורסל, בנוסף לג'נרל מנג'ר. התפקיד הזה לא קיים ברוב הקבוצות, אך באילו שכן הוא לרוב ינהל את הממשקים שנוגעים לטווח הארוך יותר במועדון והניהול המקצועי היומיומי הוא יניח למנג'ר תחתיו לבצע. עדיין שניהם עובדים לטווח הארוך, אך המנג'ר הוא דמות יותר מבצעת והנשיא יהיה הדמות האחראית והמפקחת. למה זה לא קיים בכל הקבוצות ניגע כבר בהמשך.

ישנן דוגמאות מעטות יחסית לממלאי התפקיד. דוגמא לכך הוא ג'קסון בניקס שהזכרנו כבר. אך כמו בהרבה ארגונים, לא כל מבנה של ההנהלה מתנהל כמו האידיאל ולמרות שג'קסון נקרא הנשיא לענייני כדורסל, הוא בעצם גם הג'נרל מנג'ר (סליחה מתבקשת נציין כאן כלפיי סטיב "חולצה אפורה" מילס). בלייקרס, לעומת זאת, המינוי אמור להיות דומה יותר לאידיאל והוא שמג'יק יהיה הזרוע המפקחת של הבעלים בקבוצה, כאשר פלינקה יהיה הזרוע המבצעת והוא יתעסק בניהול היומיומי. ישנה כמובן את הוותיקה ביותר שמינתה אדם לתפקיד זה, הלוא היא ההיט. פט ריילי הוא דוגמא מצויינת לאותו מנג'ר שמנהל את המועדון כמו ממלכה משלו. גם כאן נציין שהמקרה הינו יוצא מהכלל, היות שריילי מתנהל ללא GM ותחתיו מאוגדים גם תפקיד הנשיא וגם תפקיד המנג'ר. בשורה התחתונה, ניתן להבין די בקלות שאין כל כך קביעות לגביי מהות התפקיד, אך עם זאת, בדרך כלל המינוי הוא צעד שנעשה כדי לתת לבעל סמכות את המפתחות מהבעלים. בכך הבעלים יהיו יותר פסיביים בניהול הפרנצ'ייז ויאצילו את סמכותם על אדם מיומן.

בנוסף לשני התפקידים שצויינו כבר, ישנם מועדונים שגם מעסיקים יועצים בהנהלה (ראו ערך הווריורס וג'רי ווסט). יועץ להנהלה ישמש לרוב, כמו בכל גוף המכיל הנהלה בכירה, אדם נוסף שעוזר לחשוב על דרך לשפר ולעזור לפרנצ'ייז לצמוח ולהתפתח. כמו שניתן כבר להבין, גם התפקיד הזה הוא שרירותי ולא בעל הגדרה קבועה, אך בנוסף לכך, הוא כמעט ולא קיים כבר.

("יועץ" מאחורי הקלעים)

מעל כולם תמיד יעמוד הבעלים. גם כאן, התנהלות הבעלים משתנה ממועדון למועדון וזה תלוי מאוד במי מדובר. יש מועדונים כמו המאבס עם מארק קיובן, בהם הבעלים מאוד מעורב ומבצע גם החלטות בעצמו לפעמים. הוא כמובן לא היחיד, אך בדרך כלל, הדוגמא הזאת מתבטאת בצורה שלילית, שכן ברוב המועדונים בהם הבעלים מנסים להיות מעורבים מדי, ההתנהלות בו פחות מסודרת (ואני מחמיא כאן…). לעומת אותם משליטי מרות (ביניהם גם קיצוניים חולי שליטה), יש גם הנהלות בהן יעדיפו הבעלים לקחת צעד אחורה ולתת את המושכות לאדם מנוסה ובקיא בענייני הליגה. חלקם אף יעסיקו נשיא מועדון, אך רובם מעדיפים לחלק את האחריות בינם לבין שאר אנשי ההנהלה שבראשם עומד המנג'ר.

 

(מרק קיובן – בעל קבוצה המאמין שהוא יודע ומבין יותר מכולם)

אם עד כאן זה היה מובן, אז מצויין. לאחר שנקבעה קבוצת המחקר והוגדרה התכונה שמשותפת להם ומאפיינת אותם, ניתן להגדיר את המטרה בפרוייקט והיא לנתח את החשיבה שנעשית מאחורי קבלת ההחלטות של המנג'רים בליגה. מדוע ההחלטות שהם מבצעים נראות לפעמים תמוהות? האם יש לכך תשובה? כמובן שחלק מאותן החלטות לא ניתן יהיה להבין לעומק וגם בעוד 10 שנים אנשים יתהו מדוע הן קרו בכלל (זה המקום לצחוק שנייה על כל טרייד תמוה שיצא לעולם לראות לאחרונה…), אך הרבה מההחלטות שמבוצעות במועדונים ע"י המנג'רים נעשות לאחר מלאכת מחשבת וכנראה שיש מאחוריהן החלטות שהן לא מבוססות רק על פוטנציאל שקיים בשחקן. לאחר שמנסים לפשפש יותר בנושא, ניתן לנסות ולהסיק כמה וכמה מסקנות.

את לב התזה ניתן להגדיר עכשיו בכמה "דברות" שעל פיהן המנג'רים עובדים והן גם סוג של שפה משותפת שהם חולקים ביניהם. יש הרבה כללים שניתן לרשום כאן, ננסה להגביל ולצמצם זאת לרשימה העיקרית להלן:

1 – בשביל לבצע עסקה, נדרש ששני הצדדים ירצו בה.

2 – כל דבר שניתן להעביר בעסקה, הוא נכס. כל נכס הוא בעל ערך מסויים.

3 – עסקה מתבצעת קודם כל על חוזה. אחר כך היא מתבצעת על שחקן.

4 – ערך של נכס אינו קבוע ואף משתנה מתגרן לקונה.

ננסה לנתח טיפה את המשמעות שעומדת מאחורי כל "דיבר".

הדיבר הראשון הוא "הראשון מבין שווים" והוא זה שאיתו תמיד תתחיל כל עסקה פוטנציאלית. הריי אם צעד מסויים לא מעוניין בטרייד, אנו נתקשה לגרום לו להסכים עליו. עדיין ניתן לנסות לשדל אותו לקחת חלק באותה עסקה שתוצע וייתכן שהוא גם יסכים בסוף, אך חשוב להבין שבמידה ואותו מנג'ר לא יראה שהוא מרוויח בעסקה, לטעמו, הוא כנראה לא יהיה עם מוטיבציה לבצע אותה במתכונת שנדרשה ממנו. אנו חשופים להמון מקרים כאלה, שבעצם מגיעים אלינו בדיווחים שאנו רואים ובהם רשום "הצדדים לא קרובים מספיק…X דורש יותר ממה ש-Y מעוניין לתת". המסר מאחורי זה הוא שהרבה מהמקרים נגררים למצב שאין באמת רצון מאחד הצדדים לבצע את המהלך. זה עלול לקרות עקב חוסר לחץ שנתון עליו, חוסר עניין לבצע עסקה על הנכס שנדרש ממנו להכליל בעסקה וכיוצא בזה. צריך שתהיה סיבה קונקרטית לשני הצדדים, כדי להתאחד ולבצע מהלך מסויים, גם אם הסיבה של כל צד היא לא בעלת אותו משמעות (נניח אחד חושב באופן כלכלי, השני חושב על שיפור יכולת הקבוצה).

דוגמאות בולטות שהקביעה הזאת נשנעת עליהן –

פברואר 2011. 3 ימים לפני הדד-ליין. הניקס מבצעים את אחד הטריידים הזכורים בשנים האחרונות, כאשר מעבירים בטרייד מורכב את אנתוני לתפוח הגדול.

למה דווקא הטרייד הזה? העסקה הזאת היא דוגמא מצויינת, מכיוון שהניקס יכלו גם לחכות בקיץ להביא את מלו ללא תמורה חזרה. אבל הרצון של הניקס, גבר על ההיגיון, ולמרות קבוצה צעירה ומצויינת שהורכבה בניו יורק, דוני וולש, GM הניקס באותה תקופה, לקח את ההחלטה שזהו הרגע המתאים להביא את מלו. גם אם זה דורש לוותר על חלק מהעתיד למענו. לעומת הניקס, הנאגטס לא היו מעוניינים באותה עת להעביר את הסטאר המובהק שלה. הם הערימו המון קשיים על הניקס, למרות שבתוך תוכם ידעו שהם עלולים להפסיד את מלו בקיץ והם יישארו בידיים ריקות. בכך, הסיטואציה מהווה דוגמא לשני המצבים – כשיש רצון למהלך וכשאין רצון למהלך. כשלא היה רצון למהלך, הנאגטס הערימו את דרישותיהם כלפי הניקס. בהתחלה זה היה רק גאלינרי, אך מאחר והמוטיבציה לא הייתה בשמיים, הם דרשו גם את ווילסון צ'אנדלר. הריי "אם כבר דורשים ממני משהו מוגזם, גם כך אני אעשה".

שני השחקנים פתחו בחמישייה המלהיבה של הניקס באותה תקופה והיו אבני הפינה של עתיד הפרנצ'ייז בניו יורק. ובכך, חוסר הרצון לקחת חלק בטרייד הביא לדרישה מוגזמת ולכן הצפי היה שזה יסמן לניקס את כוונותיהם האמיתיות של דנבר שלבסוף תבין, תיקח צעד אחורה והשיחות בין הצדדים ייפסקו. זה היה המצב כשהצדדים לא היו מעוניינים במהלך. אך רצה הגורל, והרצון של מלו הכתיב הרבה ממה משם והלאה. ככל שהנאגטס התקרבו לדד-ליין, הם נדרש מהם לחשוב על המצב בכובד ראש. מסאיי יוג'ירי, מנג'ר הנאגטס באותה תקופה, החליט שהוא מחדש את השיחות עם דרישות ברורות מצידו לדוני וולש (מנג'ר הניקס דאז) ושהוא יקבל את מבוקשו. ובכך, טרייד שבתחילתו היה אמור להיות מבוסס על גאלינרי + שחקן משלים כלכלית בטרייד (דובר בעיקר על הסנטר אדי קרי), תמורת אנתוני, הפך לאחד המהלכים המורכבים שהוצאו לפועל בשנים האחרונות והכליל 3 קבוצות ומעבר של 12 שחקנים (הטרייד השני הכי עמוס שחקנים בהיסטוריה). יתרה מכך, ברגע שהצדדים היו מגובשים יחדיו על ביצוע המהלך, לקח להם חצי יממה להוציאו לפועל, לעומת הפרק הקודם שנמשך שהדיווחים באותה תקופה נפרשו על כמות ימים שחרגה מעל שבוע.

(כרמלו אנטוני – במרכז אחד הטריידים המסובכים והבומבסטיים בתולדות הליגה)

שורה תחתונה – ללא קיום החוק הנ"ל, ככל הנראה שלא נקבל כאן ביצוע של עסקה בפועל.

הדיבר השני הוא יחסית פשוט – כל דבר שניתן להעביר הוא נכס וכל נכס הוא בעל ערך מסויים. איך הוא בעל ערך מסויים? כיוון ולכלל הנכסים יש חוזה שרשום עליהם (כנ"ל על בחירות עתידיות, להן יש חוזה שקבוע ע"פ מיקום הבחירה בדראפט. חשוב גם לציין שבחירות הם מקרה ספציפי שטריידים עליהם דווקא לא מבוצעים משיקולים כלכליים, אך עדיין חשוב לדעת שאפילו כאן יש תמחור). מועדון יכול להעביר כל נכס שנמצא תחתיו וזאת תחת המגבלות הקיימות. למשל, בליגה יש חוק הנקרא   "Stepian Rule" על שמו של המנג'ר הידוע לשמצה של הקאבס בשנות ה-80, טד סטפיאן. טד ביצע באותו עשור מספר עסקאות על בחירות הדראפט של הקבוצה, תמורת ווטרנים. ההחלטות הללו דרדרו את המועדון רבות ופגעו ביכולתו להשתפר בטווח הארוך. אגב, העסקה המפורסמת ביותר שהוא ביצע היתה ב-1980, כאשר העביר את הבחירה של דראפט 82' ללייקרס תמורת דן פורד והבחירה שלהם בדראפט. אותה בחירה התגלגלה להיות הראשונה באותו דראפט והלייקרס, בדיוק אלופים טריים, השתמשו בה כדי לבחור את ג'יימס וורת'י, במהלך שסימן את ה-Dynasty של המועדון בשנות השמונים וכך גם הלאה.

(הטרייד שהתחיל דיינסטי בלייקרס)

 

דוגמא טובה ליכולת של מנג'ר להעביר כל נכס שנמצא תחתיו היא ההסכם למעבר של דוק ריברס לאמן את הקליפרס ביוני 2013, תמורת בחירת סיבוב ראשון מהקליפרס. ריברס, מאמן הסלטיקס באותה שנה, היה מעוניין לעבור לאימפריה המתגבשת בקליפרס וראה בה אתגר חדש לקריירה שלו. איינג', שהבין שהוא עלול להפסיד את מאמנו המוערך ללוס אנג'לס, החליט לנסות מהלך חריג שלא זכור שנוסה בליגה עד אז. לאחר שבירר זאת עם הנהלת הליגה, התברר שחוקי הליגה כן מאפשרים לבצע עסקה של מעבר מאמן לקבוצה אחרת. ובכך, המקרה שנראה בעיניי רבים כמקסם שווא, הוצע לפועל והראה שכל עוד יש לקבוצה נכס רשום, ניתן לסחור בו.

 

שורה תחתונה – באפשרות המנג'ר להעביר כל נכס שהמועדון בעל זכאות עליו וזאת תחת המגבלות המוכתבות לו ע"י הליגה וחוקיה.

בחלק הבא יורחב על שאר החוקים שנקבעו ומה המסקנה שמתגבשת לאחר ההתעמקות בנושא.

לבינתיים אנחנו נפרד עם שאלה – איזה טריידים נוספים לא יצאו לפועל, עקב חוסר רצון של אחד המנג'רים (לא שמועות על ניסיונות, אלא מקרים ידועים וקיימים) ומה הייתה התוצאה לכך בטווח הארוך?

(מחר החלק השני)

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

מנחם לס

בעל האתר, העורך הראשי, וכותב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 26 תגובות

  1. וואו איזו השקעה…. תענוג….

    כריס פול לא עבר כי המנג'ר של כל המנג'רים לא הסכים 🙂

    1. המנג׳ר של המנג׳רים באותה תקופה היה גם הג׳נרל מנג׳ר של ניו אורלינס ולכן זה התאפשר.

  2. ברוך הבא. הערכת יכולות ניהול היא תמיד עניין בעייתי מכיוון שאנחנו תמיד ניזונים משמועות ורכילות ובעיקר בגלל שהתוצאות בשטח מושפעות הרבה פעמים מגורמים שלא ניתן לצפות אותם מראש.

    הערה קטנה- טד סטיפאן בהחלט עשה מלאכת קודש בהחרבת הקאבס אבל דווקא הטרייד על הבחירה בוורת'י הוא ירושה מהבעלים הקודמים. בהרבה מובנים הקרדיט על וורת'י מגיע דווקא לדונלד סטרלינג והקליפרס.
    ובכלל ההעברה שהתחילה את הדיינסטי הזה היתה זו של גייל גודריץ לג'אז שסידרה להם את הבחירה במג'יק.

  3. תודה, מעניין מאוד.
    אני חושב שאחד הדברים המעניינים אם מסתכלים על מה שנקרא ה-Front office בהתנהלות, האנשים שאוחזים במושכות, הוא ההתמקצעות שעברה על הליגה בשנים האחרונות.
    ג"מ, ותקן אותי אם אני טועה, לא היה בכלל חלק אינטגרלי מקבוצת nba עד השנים האחרונות. זה תפקיד שנכנס יחסית לאחרונה עם ההפיכה של ה-cba למפותל ומסובך וההבנה כמה חשובה הירידה לפרטים בכל עסקה וכל טרייד שמתבצע.
    הייתי שמח לראות בתיזה שלך דווקא על עסקאות קטנות שהראו על חוסר ידע או מקצועיות של הג'י אם שפגעו בקבוצות.
    דוגמא שאני זוכר היא של דוק ריברס שלקח משכורת מינימום באמצע עונה על שחקן שאני כבר לא זוכר את שמו. העסקה הקטנה הזו הביאה את הקליפרס מעבר לתקרה ופגעה באפשרות שלה לעשות טריידים בעונה שלאחריה.
    אז כן, לא צריך להיות עורך דין כדי להיות ג'י אם אבל אם אתה לא מבין בזה, חשוב מאוד שתקיף את עצמך באנשים שמבינים בזה. כאן ריברס נכשל למרות שהגיע ממועדון שבנוי על האצלת סמכויות כזו.
    דני איינג' הוא הדוגמא הבולטת ביותר. בוסטון מבין הראשונות לקחת להנהלה ולצומת קבלת ההחלטות בוגרי ניהול חשבונות ומנהל עסקים ולשים את המפתחות בידיים שלהם, כולל בניית והרכבת טריידים וחשיבה קדימה.
    סן אנטוניו אולי נחשבת לאינקובטור המאמנים בליגה, אבל איינג' טיפח ופיתח אצלו את המוחות שעומדים מאחורי מהפיכות ה'אנליטיקס' והחשיבה העסקית.

    1. דני איינג' אחראי על הזוועה הנקראת ריאן מקדונו. שיקח את המהפכה שלו ויחזיר לנו את השנים האבודות.

      1. הוא גם אחראי לזה שגוק ריברס חושב שהוא יכול להיות ג'י אם, אף אחד לא אמר שהמערכת מושלמת.
        מקדונו זה בכלל מסתורין. מעניין מה הוא מחזיק על הבעלים שעדיין יש לו עבודה.

  4. הספקתי רק לרפרף. מרתק! אקדיש יותר זמן בהמשך.
    תודה רבה!

  5. תודה על אחלה פוסט, וברוך הבא!

    יש כל כך הרבה נעלמים במשוואה שבסופו של יום תתן ציון ל-GM,
    רובם קשורים למזל.

    הספרס לדוגמה. מהללים אותם, ובצדק.
    אבל כל כך הרבה מההצלחה שלהם קשורה לעובדה שהם זכו בבחירה הראשונה בדראפט באחד המקרים הבודדים בהם הגיע שחקן שידענו שהוא גיים צ'יינג'ר. (ב-25 השנים האחרונות אלו היו שאקיל, דנקן, ולברון. שחקנים שעוד לפני הדראפט יגדענו שייבחרו ראשונים, והייתה את התחושה שמדובר בשחקנים בוני קבוצה.)

    פורטלנד, היא דוגמה הפוכה לספרס.
    הם עשו את הבחירות הנכונות, ובנו קבוצה שהייתה אמורה להיות אימפריה. רוי, אלדרידג', והבחירה הראשונה בדראפט שהביא לקבוצה את אודן.
    רק המזל הרע סיים את הקריירה של ברנדון רוי מוקדם מהצפוי (והוא היה בשיאו באמת שחקן מיוחד), ואותו מזל רע בכלל לא נתן לקריירה של גרג אודן בכלל להתחיל.
    למעשה, עדיף היה לפורטלנד "לזכות" בבחירה השנייה בדראפט, בגלל שאין בכלל ספק שאודן היה נבחר ראשון.

    (ויש את הניקס, עליהם הרחבת. שם אין נעלמים. יש חור שחור, והוא הבעלים של הקבוצה…)

    1. +1 כל מילה בסלע

  6. אחלה פוסט

  7. כל כל הרבה מילים חכמות והמילים אר.סי ביופורד לא מופיעות?

    1. וואו לא יודע איך הוא לא עלה לי מיד לראש! ללא ספק מודל לחיקוי לכל מנג'ר בליגה.. בושה בתור אוהד של הספארס..

  8. יונתן כתבה נהדרת באמת שאפו!
    הייתי שמח לכתבות נוספות על מאסאי יוג'רי דריל מוריי וgmים אחרים בעלי שם סתם כדי להכיר יותר לעומק את התפקיד

    1. על יוג'ירי כתבתי לפני כשבועיים

  9. תודה לכולם, מעריך את הרעיונות והח"ח.

    כמה דברים:

    זה נכון לציין את הספרס. מועדון ראוי לציון ללא ספק. אך הרעיון שלי בכתיבה היה להראות שאין מועדון שלא מופעלת בו חשיבה וניתוח כיום. גם אם היא מביאה בסוף לתוצאות עגומות, אנשים לא ביצעו החלטות ללא חשיבה מצידם. לכן, ראיתי בדוגמאות של הספרס כמפרגנות מדי למנג'רים, לטעמי.

    וכך גם לגבי מורי. לא ציינתי אותו, גם בחלק השני שיפורסם מחר, למרות שמאוד רציתי, מאותה הסיבה שלא נעשה שיח על ביופורד.

    אך אם נשים הכל בצד לרגע, חשוב לי להבהיר שזהו לא העיקר. כשיקראו גם את החלק השני מחר יותר אנשים יבינו שהמטרה כאן היא לדבר על התפקיד באופן כללי. להסביר את קבלת ההחלטות מאחוריו. ולכן, שיח רחב על יוצאי הדופן בתפקיד לא יביא בהכרח לסקירה איכותית כאן. זה כמו שבסקר דעת קהל, ישענו בעיקר על האנשים האיכותיים בקבוצת המחקר. האם זה עושה צדק בניתוח? לדעתי לא.

    אגב אורחא, בעיניי לפחות, ביופורד, מורי ומאיירס הם מנג'רים שדורשים כתבות משל עצמם. יש הרבה מה לדבר עליהם והם בעלי שיטות ייחודיות במיוחד. הם יוצאי דופן. כמובן שבאופן חיובי. ייתכן שאבצע עליהם כתבות בעתיד. אחשוב על זה.

    1. אז אם תכתוב על ביופורר ומוריי אתה חייב לכתוב גם על הינקי

      1. כן אני יודע מנחם כתבה נהדרת כמו תמיד! בזכותה זכיתי להכיר את הסיפור שלו והייתי שמח לקרוא בהרחבה כמה שיותר עליו נשמע סיפור מרתק על איש גדול מהחיים

  10. זה לא בעלה וזה לא השם שלו. והוא בכלל התחיל לעבוד ב-11/5/2016.

    אני הולך לעשות ממנו קציצות.
    ד"ש למיכל.

  11. פוסט נהדר! עדיין לא מבין למה לתת כל כך הרבה סמכויות כמו בארבעת הדוגמאות שהבאת, עם ריילי, ריברס, תיבודו וואן גנדי, מוכשרים ככל שיהיו.
    הייתי מפריד את המקרה של ריילי שכן הוא לא המאמן שזה כבר עול כבד שלא תחת כתפיו ומשאיר לו זמן להיות מנג'ר איכותי והוא גם סיפק קבלות כבר גם כמאמן וגם כמנג'ר.
    אבל שלושת האחרים, איך קרה שקיבלו כל כך הרבה כוח? ועוד בליגה כל כך מקצועית שמנתחת כל שטות ששחקן אכל או סטטיסטיקה קיימת ושווה מיליארדים, מזניחים חלק כה מהותי כמו ניהול, תמוה בעייני ולא רואה איך משהו טוב יכול לצאת מזה.
    ריברס ותיבודו לא מצדיקים אמון כה רב ואין מאחוריהם היסטוריה של אובר אצ'יבריות מהסגלים שעמדו לרשותם, או הפגנת מוח כדורסל מבריק עד כדי מתן אמון כה מוחלט. לואן גנדי אני עדיין נותן תקופת חסד בשלב הזה…

    1. ריברס וואן גנדי קיבלו סמכויות שהן מעל ומעבר היכולת והידע שלהם. גם ת'יבודו.

  12. מאוד שמח שהתחלת לכתוב אצלנו, כבר הרבה זמן מגיב נהדר. מסכים עם החלקה לקבוצות והטענה שהכל tradeable, ולמה לא בעצם? איינג' שיחק אותה עם המעבר של ריברס. בחירת סיבוב ראשון מכלום.

  13. יונתן, פתאום נזכרתי שהפעם האחרונה שקבוצת צמרת בחרה בחירת לוטרי זו היית בוסטון עצמה, אלופה דאז, בסיפור הטרגי עם ליין ביאס. אם אני זוכר נכון זו היית בחירה שנייה בדראפט ולארי בירד ביקש אותו בעצמו.

    1. בוסטון בשנה שעברה? (בראון, הבחירה ה-3 שהגיעה מברוקלין)

      1. וכמובן שיש את תחילת שנות ה-80' בהן קבוצות לא חכמות חילקו בחירות דראפט לכל עבר –

        1979, הלייקרס בוחרים במג'יק עם הבחירה של יוטה.
        1980, הסלטיקס בוחרים במקהייל בבחירה השלישית אותה קיבלו מגולדן סטייט,
        1982, שוב הלייקרס עם הבחירה הראשונה, הפעם מקליבלנד. הם בוחרים בג'יימס וורת'י.
        1984, הסיקסרס בוחרים בצ'ארלס בארקלי בבחירה ה-5 אותה קיבלו מהקליפרס.

    2. הפיסטונס בחרו במיליציץ בדראפט של 2003

  14. יונתן תודה על המאמר המושקע. אני לא רואה היום שום תחום שמקביל לניהול פרנצ'ייז אולי חוץ מניהול זכיינית טלוויזיה (ארז טל מקבילו של לברון?). כל המאפיינים של ניהול עסק ומותג שם אבל ברקע העובדים שלך הם גם עובדים שלך וגם המוצר שלך וזה משנה את כל הדינמיקה והמורכבות ויוצר מורכבות ומוקדי כוח שלא תמיד מחזיקים באותם אינטרסים. ניהול סיכוניפ הוא עניין מורכב. לדוגמא הדילמה של איינג':

    אם רצה את פול ג'ורג' (לפי הדיווחים כמובן) היה צריך להיפטר מהבחירת הנטס+ קראודר פלוס 2 מתוך בראדלי, ג'יילן בראון ומרקוס סמארט. אילו היה עושה את זה היה מאבד גם את הבחירה גם את הווינג עם החוזה הטוב בליגה וגם עוד 2 נכסים הגנתיים בתמורה לג'ורג' שכלל לא התחייב שישאר שם. מצד שני הקיץ יהיה להם את גורדון הייוורד ללא איבוד שום נכס. בנוסף המחיר של פול ירד הקיץ. בנוסף ב2018 הוא חופשי ועד אז ישנה תקווה שלברון יאבד מכוחו. אבל אז נכנסנו לניהול סיכונים.

    מה אם משכנתי את עתיד הקבוצה בעד הרבה נכסים וג'ורג' לא נשאר או נפצע? ואם אחכה בקיץ מי מבטיח שהיוורד יחתום אצלי. ומה עם ג'ורג' יכנס לאחד מחמישיות העונה ויוכל לקבל מאינדיאנה את חוזי החוזים ואז לא ישאיר 40-50מיליוןעל השולחן. ומה אם יסכים לעבור ללייקרס? קיצר יש פה אלמנט של ניהול סיכונים והרבה מזל.

    אתה כותב מוכשר ואני מאחל לך המון בהצלחה

כתיבת תגובה

סגירת תפריט