*******************
עומר קול הוא חייל בן 21 מרחובות שאוהב ועוקב אחרי ה-NBA כבר כמה שנים.
*******************
איזה כיף זה לראות את ראסל ווסטברוק משחק. פשוט כיף. כמה אנרגיות, כמה נחישות וכמה חוצפה ורוע. הוא הערס שכשעושים כוחות בשכונה אתה רוצה שיהיה איתך ואתה מפחד שיהיה נגדך, מהסוג שצועק על החברים שלא משחקים טוב ומחייך רק כשהוא מנצח. ולא מדבר עם אף אחד כשהוא מפסיד. כמה ילדותי ככה עוצמתי. ואם דיברנו על ילדותיות ודיברנו על ווסטברוק, למה שלא ניקח את זה צעד קדימה? לילדות של ווסטברוק ולתקופה שלפני ה- NBA, כשעוד לא ידעו לאן יגיע הילד הצנום מלונג ביץ', קליפורניה.
ווסטברוק נולד ב- 12 לנובמבר 1988 לזוג הורים בשם ראסל ווסטברוק האב ושאנון הורטון וגדל בצד הפחות כיפי ונוצץ של לוס אנג'לס. הוריו של ווסטברוק היוו נדבך חשוב מאוד בהתפתחותו, הם הרחיקו אותו מהרחובות ומהצרות וחינכו אותו למצוינות ולנחישות שמאפיינות אותו עד היום. בכלל, לאביו חלק משמעותי ב- DNA ובעיצוב דמותו. כשעוד היה עוד ילד רזה ונמוך יחסית בחטיבת הביניים לקח אותו אביו, שחקן רחוב לא רע בעברו, תחת חסותו ואימן אותו להיות חזק, גם מנטלית וגם פיזית. הם היו הולכים מידי יום לפארקים ומגרשים ומתרגלים זריקות, שכיבות סמיכה, כפיפות בטן, אימוני זריזות במגרשי חול ותרגילים נוספים שאביו הכין לו במיוחד. "תעבוד יותר קשה מהם, תעבוד יותר קשה מכולם" הוא היה אומר לראסל, הוא גם לימד אותו לשנוא את התחושה הזאת שמתעלמים ממנו, את התחושה שהוא 'עוד אחד', לא לתת לזה לקרות.
לילד שההטבעה הראשונה שלו הייתה בגיל 17 ולא היה השחקן הבולט ביותר בקבוצתו זה היה חשוב, למבוגר בן 28 שמתחרה על תואר ה- MVP ב- NBA זה עדיין חשוב. מדי קיץ הוא עדיין חוזר לאותם הפארקים בבית ילדותו ומתרגל את אותם התרגילים שאביו לימד אותו, "אני יודע מה אני עושה" הוא עונה למפקפקים.
נגענו בזה שראסל הטביע לראשונה רק בגיל 17, לאחר שקפץ בקיץ שלפני שנתו האחרונה בתיכון כ- 12 וחצי סנטימטרים. רק אז הוא החל לבלוט עם ממוצעים של 25.1 נקודות, 8.7 ריבאונדים ו- 3.1 חטיפות למשחק. למרות זאת הוא עדיין לא היה מהנערים המבוקשים ביותר לגילו, לא זה הביא אותו ל- UCLA. קרי קיטינג היה זה שהביא אותו לשם. קיטינג, עוזר מאמן ב- UCLA, היה כנראה הבן אדם היחיד שבאמת ראה את הפוטנציאל של ווסטברוק בגילאים הללו. הוא היה נוסע לבדו שעות למשחקים משמימים באולמות שכוחי אל בשביל לראות את ווסטברוק ויותר מזה, היה לו חשוב להראות לאביו ולמשפחתו של ווסטברוק מי באמת מאמין בו. לא שזה היה קשה, קיטינג כמעט תמיד היה הסקאוט היחיד בקהל. "הוא שיחק כמו עטלף מהגיהינום", הסביר קיטינג את האובססיה והאמונה בראסל. הדבר הבא שקיטינג עשה היה לשכנע את בן האוולנד, מאמנה הראשי של UCLA, ללכת ולראות את ווסטברוק.
השעה 6 וחצי בבוקר של יום לימודים, הוואלנד נכנס לאולם האימונים בתיכון לאוזינגר כשהאולם ריק לגמרי מלבדו ומלבד נער רזה שניגב את רצפת האולם. הוא בא לראות בפעם הראשונה את ווסטברוק. לאחר מספר דקות הצטרף אליו רג'י מוריס, מאמנה הראשי של הקבוצה, השניים החלו לדבר ולאחר סמול טוק קצר אמר מוריס להוואלנד בהתלהבות שהוא לא יצטער על כך שבא לראות את ראסל. "באמת איפה ראסל?" שאל הוואלנד את מוריס. "הנה ממש שם", ענה לו מוריס והצביע על הנער שניגב את רצפת האולם, "מנגב". לאחר מספר דקות הגיעו שאר השחקנים, ווסטברוק אסף את כולם לחדר ההלבשה, שלהב אותם כאילו היה יום משחק, הוביל אותם חזרה למגרש והתחיל לסדר אותם בשורות לייאפים ותרגילים. "הזכרון הראשון שלי מראסל היה כמנהיג", נזכר הוואלנד, "זה ללא ספק היה מרשים ביותר".
אך גם משם לא הכל הלך חלק, גם ב- UCLA ווסטברוק התקשה לקבל דקות משמעותיות ושיחק בממוצע רק 9 דקות למשחק כשלפניו ברוטציה גארדים מנוסים יותר כארון אפללו ודארן קוליסון. אחד מהדברים שהפריעו להאוולנד באימוניו הראשונים עם ווסטברוק הייתה העובדה שלאחר זריקות ווסטברוק תמיד היה מתנפל על ריבאונדים בהתקפה במקום לרדת ישירות להגנה כפי שהוא דרש מהגארדים שלו. מזל שהוא לא וויתר על זה, מצחיק לחשוב שבחלוף הזמן התכונה הזאת תעזור לו להיות אחד מהגארדים הריבאונדרים הטובים ביותר בהיסטוריה של המשחק.
למרות הכל, ווסטברוק לא היה מוכן לתת לעונה הראשונה שלו ב- UCLA להוריד אותו מהמטרה שלו. הוא פשוט עשה את מה שחינכו אותו לעשות תמיד, לעבוד קשה יותר מכולם. הוא לקח את הקיץ שבין עונתו הראשונה לשנייה ברצינות שיא כשבכל יום היה קם ב- 6 בבוקר והולך לאימון קליעות שלאחריו הגיע אימון בחד"כ. מאוחר יותר בערב היה ווסטברוק הולך לשחק 1 על 1 כנגד כל שחקן מקצוען שהיה בעיר. הוא התחרה בטובים ביותר, בין השאר קובי בראיינט, קווין גארנט וכרמלו אנטוני, מעטים מהם הצליחו להשתוות לאתלטיות ולמהירות של ווסטברוק. בקיץ הזה ראסל התחיל להיות מכונה. למאמנים ב- NCAA אסור לצפות באימונים של שחקנים בפגרה, אך הוואלנד התחיל לשמוע מיותר ויותר שחקני עבר ב- UCLA כמו בארון דיוויס וארל ווטסון על המכונה שראסל הפך אליה. "הם פשוט היו באים ואומרים לי 'וואו'" אמר האוולנד "הוא פשוט התפוצץ באותו הקיץ". לעונה הבאה ראסל כבר הגיע מוכן, הוא העמיד ממוצעים של 12.7 נקודות, 4.3 אסיסטים ו- 3.9 ריבאונדים למשחק תוך שהוא מציג הגנה קשוחה ועוזר להוביל את UCLA לפיינל פור. בשלב הזה קיטינג כבר היה יכול לחייך ולטפוח לעצמו יפה על השכם, הוא שם את הכסף על הסוס הנכון.
בכלל תקופת האוניברסיטה הייתה תקופה נהדרת לווסטברוק, תקופה שבה הילד מהשכונה הענייה הגיע לעולם תרבותי חדש מבחינתו וניסה לקחת כמה שיותר ממנו. בזכות חברו לקבוצה, לוק רישאר מ'בה א מוטה, הוא נחשף לתרבות האפריקאית ונהנה מהראפ הקמרוני ומהמטבח המקומי, הוא התעניין בחיים ביואנדה, בירת בקמרון, עשה סלפים עם תיירים סינים שהיו באים למכללה ומדבר עם בני 80 שבאו לאוניברסיטה בשביל לרכוש עוד קצת השכלה. הוא נהנה מהעולם החדש שנגלה בפניו וחיבק אותו בשתי ידיים, האוולנד אמר עליו שהוא היה הבחור הכי מקובל בקולג'. הוא לא הפסיק להנות מהעושר התרבותי ומההוואי של האנשים שהיה לו שם. שם הוא גם הכיר את זוגתו, נינה ארל, שחקנית כדורסל במכללה בעצמה שלימים נהפכה לאשתו.
לאחר שנתו השנייה כבר היה ברור שווסטברוק הולך לצאת לדראפט, האוולנד ניסה לשכנע אותו להישאר אבל זה היה אבוד. התחזיות ניבאו לווסטברוק בחירה בעשירייה השנייה של הדראפט, אך ההכנה שלו לדראפט שינתה את פני התמונה לחלוטין. ראסל שכר את המאמן האישי רוב מקלאנגן ואמר לו שהוא רוצה להתאמן כל יום בשבוע, ללא שום מנוחה, ממש כפי שאמר לאביו בילדותו כשרצה שיאמן אותו גם בחג ההודיה. ווסטברוק ניבחן באותה העת אצל מספר קבוצות אך ארל ווטסון ששיחק באותו הזמן בסיאטל סופרסוניקס היה זה שדחק במאמן הקבוצה פי ג'י קרליסימו להביא את ווסטברוק, זכר לרושם שהאחרון השאיר עליו במשחקי האחד על אחד שקיים בין שנתו הראשונה לשנייה במכללה. הקבוצה העדיפה ללכת על סנטר, הכוונה הייתה להביא את ברוק לופז מתוך מחשבה שהוא יתאים יותר לשחק ליד קווין דוראנט, כוכב הקבוצה. אך הכל השתנה לאחר אימון הניסיון של ווסטברוק בקבוצה, ווסטברוק הגיע אליו 45 דקות לפני סם פרסטי, לאחריו גם פרסטי ידע, ווסטברוק הוא הבחור שלו. כן, גם ארל ווטסון יכול לטפוח לעצמו על השכם.
באותו הדראפט ווסטברוק נבחר רביעי כשלפניו נבחרים דרק רוז, או ג'י מאיו ומייקל ביזלי. מדהים לראות איפה הוא היום ואיפה הם.
לא סתם כיף לראות את ראסל ווסטברוק, את כל מה שהוא עשה הוא השיג בזכות הרצון לעבוד קשה יותר מכולם. מספיק לראות משחק אחד שלו בשביל להבין כמה לא מדובר בקלישאה שחוקה. שחקן גדול בזכות.
עידו
20 פבר 2017 12:33:05הקלידו את התגובה כאן…
עידו
20 פבר 2017 12:33:55+100
מוש השור
20 פבר 2017 13:33:35מעולה, כבר אמרתי כמה פעמים, אחד השחקנים היחידים שאני אקום לראות אותו משחק באמצע הלילה
ma
20 פבר 2017 13:59:20תודה על יופי של פוסט!!
המשגיח
20 פבר 2017 14:22:23מעולה
אופיר מתתיהו (בן 14)
20 פבר 2017 14:42:46פוסט אדיר!! בשכונה יש לנו בדיוק ילד כזה…
סמי
20 פבר 2017 14:48:44משובח
מולי
20 פבר 2017 14:49:15כל הכבוד על הפוסט. עונג לקראו!
Berch
20 פבר 2017 15:18:01שחקן גדול בגוף קטן (יחסית)
מרתק
גיא א
20 פבר 2017 15:33:43מאמר מצויין. למדתי!
איתי
20 פבר 2017 15:37:46יופי של כתבה!
גיא
20 פבר 2017 16:17:18יופי של מאמר נהניתי מאוד, חשבתי שהוא הגיע מכזה רקע
חגי
20 פבר 2017 16:20:49תודה על הכתבה, שחקן ענק, הMVP שלי העונה
דינגו
20 פבר 2017 16:48:47אחלה מאמר, תמיד מעניין לקרוא על רקע אישי של שחקנים, לדעת מאיפה הם באו ומה עבר עליהן מעבר למשחק כדורסל פרופר.
תודה
יהודה
20 פבר 2017 17:45:16בן אדם מרשים
נותן 100 אחוז כל משחק
מדהים
captain beefheart
20 פבר 2017 18:16:01(הוכן כפוסטון עצמאי אך לגמרי מתאים לתגובה כאן):
תהרגו אותי שבע פעמים, תסרקו את בשרי במסרקות ברזל, השקוני באמוניה, השמיעו לי שיר של קרן פלס – ועדיין לא אבין כיצד אפשר להטיל דופי בשאיפה ל-TD, ועוד כזו שמתבצעת נון סטופ ע"י שחקן היסטורי נדיר, אי שם בערבות אוקלהומה.
כי זה מה שאני קורא פה ושם בזמן האחרון. הרצון הטבעי לגוון בשאלות, להציג עמדות מקוריות ובכלל לגלות ביקורתיות – מוביל לעתים למחוזות האבסורד. וזה לגמרי המקרה כאן.
לשאול למה ווסטברוק "רדף" אתמול אחרי TD זה כמו לשאול את בר רפאלי למה הביאה אמש שש חברות שקרעו לך את הצורה עד חמש בבוקר (ולפני צאתן גם ניקו את הבית פלאס החצר ואחת גם העמידה עוגה).
הרי TD כולל בעצם מהותו שתי קטגוריות שבשום יקום ובשום מצב אינן יכולות להיחשב "רעות". שמעתם על ריבאונד רע? שמעתם על אסיסט רע? בחייאת שומשומין, זה מגוחך. בסעיף הנקודות יכולה להיות מגרעת בצורת אחוזים נמוכים. אבל שני הסעיפים האחרים (אצל ראסל לא ראיתי חטיפות/בלוקים) הם חד משמעיים כלפי מעלה.
לשון אחר: כל שחקן שעשה TD (למעט כזה שבו האחוזים לנקודות מזעזעים ועל כל אסיסט מוצלח היתה גם מסירת פארש, ואין דברים כאלה) – הוא ה-MVP הברור של קבוצתו באותו ערב. בהנחה שהדו-ספרתי שלו בנקודות הושג באחוזים סבירים, שתי הקטגוריות האחרות מראות שהוא גם רץ הכי הרבה, חשב הכי הרבה, נלחם הכי הרבה, הפעיל הכי הרבה ובקיצור – היה המנוע של הקבוצה לכל דבר ועניין.
לשון שלישית: אם הוא לא היה על המגרש, קבוצתו היתה מפסידה כמעט בוודאות.
זה מה שאני חושב על TD.
ראסל עושה את זה ערב ערב (!!!) לפי ממוצעיו העונתיים. לדעתי האישית, מאז ימי הוד רוממתו לא נראה שחקן כזה על המגרש. אפשר לבקר אותו מכל מיני כיוונים (וגם זה לא יהיה חכם במיוחד. הבחור תותח) אבל להתעסק עם "מרדף אחרי TD" – זוהי רפות הבנה במיטבה.
לביא שוורצגורן
20 פבר 2017 18:56:29השקוהו באמוניה!
איזה יופי של תגובה
Beba
20 פבר 2017 20:20:15מסכים עם כל מילה!
מוכן לשתות איתך אמוניה.
ווסטברוק מדהים בעל קנה מידה. גם אני מאז "היז איירנס" לא ראיתי כזאת מקצוענות ודחף פנימי לנצח. אתלט על, מקצוען אמיתי ונשמע כמו בחור על הכיפאק בנוסף לזה
הייט-אשברי
20 פבר 2017 20:25:50מסכים בהחלט . אם ימשיך כך , הוא ה- MVP הבלתי מעורער . מגיע לו לזכות .
Idan SF
23 פבר 2017 10:28:46Super !!!
שי אבן צור
20 פבר 2017 18:41:20תודה רבה! יופי של פוסט.
אני חוזר ואומר – ראסל הוא HOF בטוח. מקווה שיזכה לענוד טבעת.
מנחם לס
20 פבר 2017 18:48:10נהניתי מאד מקריאת הפוסט!
אפלטון
20 פבר 2017 19:59:45תודה, סיפור נהדר שכתוב נפלא.
באמת מדהים היכולת של ווסטברוק למצוא את האנרגיות הצטרפות האלו בכל משחק ובכל פוזשן. השחקן הכי תחרותי בליגה.
אתנחתא מוסיקלית
20 פבר 2017 20:32:37https://m.youtube.com/watch?v=dJnZRCqJXkA
שאלה לאיש התקשורת, בכיר המוסד וההומו בארון שאול מייזליש
20 פבר 2017 20:44:04שאולי, לפי דעתך האם ישמח משה שבן דתו מפר את הדיבר 'לא תרצח'?
עוד שאלה
20 פבר 2017 20:46:45שאוליקו, האם לדעתך ישמח חגי כשיגלה שר.צחת את אביו יוסף?
ועוד שאלה אחת
20 פבר 2017 20:48:57מה לגבי בת-גלים, שאולון, האם היא תשמח כאשר היא תגלה שאתה עמדת מאחורי המבצע שמטרתו הייתה רציחתם של בנה גיל-עד וחבריו אייל ונפתלי??
רק עוד שאלה אחת וזהו
20 פבר 2017 20:50:39האם אתה מאמין באלהים?
amitlahev
20 פבר 2017 20:56:46פוסט אדיר על שחקן גדול. אני שמח שבזכות העבודה הקשה הוא הגיע לטופ. הוא "דפוק בראש" חיובי שבכל פעם שעולה על הפרקט מדובר על גמר הנבא מבחינתו וזה ראוי להערצה. יש לו תשוקה אינסופית למשחק כמו רבים מאיתנו ולכן מאוד קל להזדהות איתו. הקטע שהוא לא מאפשר להתעלם ממנו באמת חזק אצלו. יש סרטון בתום משחק ליגה שהוא הולך לחדר ההלבשה ולוחץ ידיים לנערים שעובדים באזור המנהרה. אחד מהם ייבש אותו. ראס הסתובב אליו והגיש את היד ללחיצה במבט מאיים אומר: "אני ראס הגדול ואתה די אלמוני אבל אתה עדיין תלחץ לי את היד"
איתן
20 פבר 2017 22:29:51ראשית אחלה פוסט!
לגבי מה שאתה מתכוון זה היה בירידה לTO או סוף רבע, והנערים הם שחקני OKC, והבחור שפיספס את היד שלו הוא ג'רמי לאמב לגבי המבט זאת לא הפרשנות שאני הייתי נותן:
https://www.youtube.com/watch?v=EpPudPqdvY0
ספלאש
21 פבר 2017 17:58:03זה היה בשאקטין אם אני לא טועה
צביקה
20 פבר 2017 20:57:32יופי של פוסט!
ג'וזה
20 פבר 2017 23:03:42לא אוהב את סגנון המשחק שלו,אבל הילד ענק,שחקן גדול אין ספק
סער ברעם
21 פבר 2017 12:24:02עומר, תודה רבה!
נהנתי לקרוא
captain beefheart
21 פבר 2017 15:09:41באיחור: הפוסט עצמו נהדר וסייע לי להבין כי RW הוא השחקן שאני הכי אוהב מאז אתם-יודעים-מי
אוהד ס"א
21 פבר 2017 16:59:55אני לא אוהב את הסוליסטיות והדומיננטיות של ווסטברוק.
ה- OKC באופן כללי הם הנמסיס שלנו
אבל אני לא יכול שלא להוריד את הכובע ולהעריץ שחקן ויריב שמונע ע"י תשוקה כל כך גדולה למשחק.
מהבחינה הזאת, הוא מזכיר לי את בארקלי: ביחס ההפוך בין מה שהטבע נתן לבין מה שהוא הצליח להפיק ממנו
ספלאש
21 פבר 2017 17:56:42וואו רק עכשיו נכנסתי לכתבה, ויודעים משהו מדהים!
ווסטברוק נולד בדיוק יום אחד לפניי ! אני ב13.11.88, הוא ב12..
אחח, לחשוב מה היה קורה אם היינו מוחלפים בלידה..
לחם מטוגן
21 פבר 2017 18:45:11כישרון בטירוף ואנרגיה לא נגמרת אבל הוא בלתי ניתן לאילוף ולא צפוי. לא הייתי בונה איתו קבוצה🏀
אלעד
21 פבר 2017 20:32:00אם רק היו משחקים בסטריט בול אין ספק שווסטברוק היה הראשון להחר כמעט אצל כל אחד. אבל התשוקה והאטרף יוצאי הדופן שלו לעיתים לא מועטות פוגעות בשיקול הדעת שלו על המגרש. וכן, גארד שהולך בכל הכוח על ריבאונד התקפה ולא יורד ראשון להגנה, יתכן שהוא יסדר לקבוצה שלו כמה ריבאונדים מפתיעים, אבל כנראה שגם כמה מתפרצות של 3 על 2 או 1. נגד קבוצות בינוניות ומטה, זה יעבוד. נגד הטובות ביותר זה יכשל. ועדיין, אי אפשר שלא להעריך אותו ולא להתרשם מהנתונים המטורפים שהוא מעמיד
כדורסל זה כדורסל
23 פבר 2017 14:19:00פוסט נהדר, תמשיך לכתוב!
כדורסל זה כדורסל
23 פבר 2017 14:19:09הקלידו את התגובה כאן…
איתן בן דוד
24 פבר 2017 08:17:53כתוב נפלא, תודה!
שום
28 פבר 2017 14:07:58פוסט מעולה