בעוד שלושה ימים מייקל בן 50: ספור 1 מ-3 / מנחם לס

בעוד שלושה ימים מייקל ג'ורדן יהיה בן 50. כל יום אצרף פוסט אחד ש/כתבתי בעבר עליו!

בניגוד לכל חוקי כח המשיכה

 

שיקגו בולס – יוסטון רוקטס

שיקגו סטדיום, שיקגו, 1987

 

הוא מקבל כדור, מטעה כאילו הוא נכנס ימינה, אבל זז שמאלה, עכשיו הוא מקפיץ את הכדור. שני השומרים עוקבים אחרי כל תנועה… הוא ממשיך להקפיץ. מקפיץ… ועכשיו מטעה בראשו, מבצע PUMP קטן ואז, רגליו השריריות אך הרזות משקיעות כוח מתפרץ עצום נגד רצפת הפרקט, והוא מנתר.

השומרים מנתרים אתו. אחרי עלייה של מטר באוויר השומרים מתחילים לרדת. הוא ממשיך להתרומם. עולה, עולה ועולה… כוח המשיכה החליט לעשות הפסקה של שלוש שניות. הוא לא מתחיל בירידה עד שראשו נמצא כבר בגובה הטבעת.

שם, כשהוא כרבע גוף מעל השומרים, שהחלו כבר בירידה לפני כמה עשיריות השנייה, הוא משחרר את הכדור ונותן לו לצלול ברכות לטבעת. אפשר לרשום עוד שתי נקודות. היה זה עוד סל, אחד מיני רבים, בניצחון קבוצתו "שיקגו בולס" על "יוסטון רוקטס" 100-107. ב-48 דקות משחק קלע מייקל ("אייר") ג'ורדן נקודה לדקה. 48 נקודות. סליחה, יותר מנקודה לדקה כי הוא שיחק רק 39 דקות. הוא יכול לדפוק כרטיס. יום עבודה נוסף בא לסיומו.

מבחינה ביומכנית, יש לו גוף מושלם. לא נמוך וקל מדי בשביל מספרי 3, 4, ו-5 לחגוג עליו, ולא גבוה וכבד מדי בשביל מספרי 1 ו-2 לסחררו ולעוברו כאילו היה עמוד חשמל בקרית שמונה. אם אדריכל של בני אנוש היה מתבקש ליצור את הגובה והמשקל האידיאליים למשחק כדורסל, הרי מידותיו של "אייר" היו משמשים לו כמודל: 1.97 מטרים, 90 ק"ג. הוא כבר היה לאייקון  הספורטיבי הגדול של האומה. הוא השחקן המדובר והמוסרט ביותר בין כל שחקני ה-NBA. צעיר (בן 23) יפה מראה, שרירי ללא אונקייה של שומן, ומיליונר, אחד שבקלות יכול לגמור את הקריירה כאחד מגדולי שחקני ה-NBA בכל הזמנים, אם לא הגדול שבהם. מדוע עליו אפשר להגיד "הגדול מכולם" ביתר קלות מאשר על וילט צ'מברליין, למשל? כי ג'ורדן הוא שחקן ללא תפקיד מוגדר. הוא לא פוינט-גארד. הוא לא שוטינג-גארד (קלע). הוא לא סמול-פורוורד. הוא לא פאואר-פורוורד. הוא לא והוא כן. הוא בעצם הכל חוץ מסנטר, ולכן קל יותר לומר עליו "הטוב מכולם" ללא צורך להגדיר תפקיד או עמדה.

מדוע אנחנו אוהבים אותו כל כך? מאותן הסיבות שאנחנו אוהבים את פיטר פן: הוא יכול לעוף. והוא גם מין ילד שלעד יישאר ילד, תמיד יחייך ויתרומם לתקרת האולם כשלשונו משתרבבת בחוץ, סמלו המסחרי.

"מתי התחלת לשחק עם לשונך בחוץ?" אני שואל אותו לפני כחודש ב"מדיסון" במשחק ניקס – בולס, כחלק מריאיון שהביא לכתבה עליו  ב"7-ימים" של ידיעות אחרונות.

ג'ורדן מחייך: "הלשון לא תמיד בחוץ. היא בחוץ רק כשאני עולה לסל. כשאני מרגיש שהזריקה תהיה קשה, כשצריך להתרכז. זה דבר לא מודע. זה פשוט קורה. זה כנראה חיקוי שהעתקתי מאבי, כשהיה מתקן דברים בבית. אתה יודע, כשהיה מנסר או תולה תמונה. לשונו הייתה תמיד בחוץ, זה נדבק בי".

אני לא מוותר. "עד כמה ההרגל מושרש? האם זה לא קצת מגוחך שמיליונר בן 23 יתרומם לסל עם לשון בחוץ?"

הוא לא כועס, לא מתעצבן ולא נעלב. להיפך: "ניסיתי גם ניסיתי. אני יודע שאני משמש דוגמה לילדים רבים, שמחקים אותי בכל תנועה. זה לא רק מגוחך, זה אפילו מסוכן. פעם, במשחק נגד אוניברסיטת דיוק, נחתתי עם הלשון בחוץ וכמעט נשארתי ללא לשון. מאמני באוניברסיטת צפון קרולינה, דין סמית, היה צועק עלי כל הזמן: "מייקל, הלשון, מייקל. תכניס את הלשון". ניסיתי, ואחוזי הקליעה ירדו בלי הלשון מ-50 אחוזים ל-30. בסוף סמית ויתר. גם בובי נייטף שאימן אותי באולימפיאדהף ידע שכאשר אני מתאמץ הלשון משתרבבת החוצה. כשהיה רואה אותי עולה לג'אמפ עם הלשון בפנים הוא היה לוקח פסק זמן וצועק עלי: "מייקל, כבר חמש דקות אני לא רואה את הלשון שלך…" והוא צוחק את צחוקו המלא והכובש כשהוא מספר לי זאת. כי זאת עליכם לדעת: קשה ביותר לתפוס אותו לבד, אבל כשאתה כבר נמצא אתו כמה דקות הוא המתראיין הקל מכולם. אתה מיד מרגיש מין קשר חברות אתו. מובן שהוא לא נעשה חברך בעשר דקות, אך זאת ההרגשה שהוא משדר.

לג'ורדן יש עוד כמה סמלים מסחריים: סרט הפלסטיק הכרוך סביב זרועו השמאלית, סרט לבן במשחקי בית, סרט אדום בחוץ. גם המגן הפלסטי על ברכו השמאלית (שחור או אדום), מגן המולבש על ברך בריאה לחלוטין. ומלבד זאת, מכנסיו הארוכים המזכירים את אלוף העולם לשעבר באגרוף, לארי הולמס. לאייר ג'ורדן הצעיר עוד אמונה תפלה אחת: נעליו אף פעם אינן שרוכות עד הסוף.

אך שום מנהג או אמונה תפלה אינם מפריעים לו להיות אחד המעופפים הווירטואוזים המופלאים ביותר שריחפו אי פעם ב-NBA. האם יש מישהו אחד כאן בעולם, במאדים או בכוכב צדק המסוגל להתעופף עד לסוף קרש הסל, להסתובב 360 מעלות באוויר ולסיים את המבצע בדאנק אדיר? אם כן, שיקום.

אני לא רואה אף אחד קם.

לפני כשנה אמר לי ג'ורדן בהזדמנות אחרת: "לפעמים אני מרגיש שיש לי כנפיים, שאני יכול לעוף. אני מרגיש שאני יכול לעשות כל מה שעולה על רוחי. אני יודע שאפשר לקחת הצהרה כזאת כהתרברבות, אך זה ממש מה שאני מרגיש".

כך הרגיש בוודאי לפני כחודש, כשקלע 50 נקודות נגד ניקס במדיסון סקוור גארדן, באחת מהצגות הכדורסל הנהדרות שראיתי אי פעם. הרגשה דומה אחזה בו מין הסתם נגד וושינגטון בולטס לפני שלושה שבועות, כשפתאום קלע 21 נקודות ברבע האחרון (סיים עם 43). הארטילריה שלו היא אין סופית: התעופפות לדאנקים עם ובלי סיבובים. עליה לקליעת ניתור מאזור הקשת תוך כדי התרוממות שאין להשתוות אליה. קלעית ניתור מחצי מרחק, אחרי PUMP או PUMP DOUBLE, ואז כניסה מתחת לסל וסיום בדאנק או בקליעת קרש עדינה.

ההליקופטר בן ה-23 הוא קומבינציה של ד"ר ג'יי, אלג'ין ביילור, ג'ון הבליצ'ק וארל מונרו. הוא מתעופף מעולה כמעט כמו הד"ר; יש לו הווירטואוזיות של ביילור, הסערה של ג'ון הבליצ'ק, וההצגה של ארל "דה פרל" (הפנינה) מונרו.

מייקל ג'ורדן הוא היום השואו של ה-NBA. דומיניק וילקינס ורון הרפר מפגרים כמה סיבובים באוויר אחריו. ההצגה של ג'ורדן היא הצגת היחיד הגדולה בתבל. זרקו את הכדור, שחררו את מכונת "הנקודה לדקה" ותוכלו לחזות בתצוגה, שהיא ספק כדורסל ספק ריקוד בלט באוויר.

אבל זוהי, מתברר, הצגת היחיד האחרונה שנשארה בליגה. קארים הזדקן, לד"ר הברכיים כבר דפוקות, מג'יק ג'ונסון הוא אולי הצגה שיכולה להשתוות לג'ורדן, אך הוא לא מסוגל להתעופף. לארי בירד? אותו באים לראות עובד, לא מציג. הוא תקוע על הרצפה כשהוא סובל מה"מחלה הלבנה" – אי יכולת ניתור. בירד לא נותן הצגות. הוא משפשף את סוליית נעלו השמאלית ואז הוא מבצע. דומיניק וילקינס הוא ה-"HUMAN HIGHLIGHT FILM", אבל הוא משחק בקבוצה דפוקה, אטלנטה הוקס, ולעולם לא נוכל לתהות על קנקנו עד שיראה שהוא וינר אמיתי, אחד שמנצח במשחקים הגדולים. וכך מייקל נשאר לו כבלרינה יחידה, בודד בפסגת ההימלאיה הכדורסלנית.

השאלה הגדולה היא, האם ילמד אי פעם שהוא חלק ממשחק קבוצתי? ג'ורדן זורק כיום 31.5 אחוזים מכל הזריקות של קבוצתו. הוא קולע 38.7 אחוזים מהנקודות של הקבוצה. הממוצע שלו עומד על 37.7 נקודות למשחק, הממוצע הגבוה ב-NBA העונה והשני בגובהו אי-פעם אחרי ה-50.4 של וילט צ'מברליין. ג'ורדן נמצא גם בין 20 הראשונים בליגה בריבאונדים (10.2 למשחק, ממוצע אדיר לשחקן שאינו פאואר-פורוורד או סנטר).

ממוצע האסיסטים שלו עומד על 3.5 למשחק בלבד. וזו בעיה. כי גארד עם 3.5 אסיסטים למשחק הוא כמו מרצדס מפוארת שיש לה רק חמישה מתוך שישה מהלכים, והמהלך החסר לה הוא המהלך האחורי. אבל שוב: האם הוא גארד? אני לא יודע בדיוק מה הוא, אבל אני יודע בוודאות שהוא השחקן הטוב בעולם.

ג'ורדן הואSHOW  MAN ONE, נכון, אבל לא מרצון. אולי מכיוון שהוא עדיין לא מרגיש שיש לו ארבעה שותפים לחמישייה שהוא יכול לסמוך עליהם. עובדה ששאר השחקנים לא מתלוננים. שאל את צ'רלס אוקלי, סטיב קוטלר, ג'ון פקסון וארל קיורטון, ארבעת האחרים בחמישייה הפותחת של שיקגו, והם יגידו לך: "מייקל הוא לא אגואיסט. לפעמים הוא דווקא מוסר לנו בשעה שהוא יכול לזרוק. אין לנו כל טינה. הוא הסופרסטאר ואתו ניפול או ננצח". הסנטר הוותיק השני, דייב קורזין, אמר לי כשהבולס שיחקו נגד הניקס: "אין בנו כל קנאה. כל שחקן שיכול ומסוגל לקלוע 40 נקודות למשחק עם דיוק קליעה של 48 אחוזים הוא או. קיי בפנקס שלי. מצדי, שיזרוק יותר".

שדרן הכדורסל המפורסם של CBS אל מקוויר, בעבר מאמנה של מרקט – אתה לקח אליפות – הידוע כאחד ממוחות הכדורסל המוערכים ביותר בבית האטלנטי, אמר עליו: "מייקל ג'ורדן הוא השחקן הגדול אי פעם באחד על אחד. השאלה הגדולה היא אם הוא גם מעלה את רמת המשחק של אלה המשחקים אתו? לארי בירד עושה זאת. גם מג'יק עושה זאת. ג'ורדן? זה עדיין סימן שאלה. אבל חייבים להוסיף באותו נושא שלג'ורדן אין את הצוות הטוב שיש לשני הכוכבים בירד ומג'יק".

משכורתו של הדבר החדש של הכדורסל עומדת היום על מיליון דולר לשנה לחמש שנים. היא אמנם נמוכה בהרבה מזו של בירד, מג'ק או קארים. אך ג'ורדן אינו מתלונן: "חתמתי על החוזה הזה כשהייתי ממש צעיר מתחיל בכדורסל, מיד אחרי שהחלטתי לעזוב את אוניברסיטת צפון קרוליינה אחרי שנתיים. זה מה שהייתי שווה כשהייתי בן 20. אבל אני לא דואג, הכסף עוד יבוא". ורבותי, הוא כבר בא: נעלי הכדורסל "נייקי אייר ג'ורדן" כבר עשו ממנו מולטי מיליונר, שמשכורתו כשחקן היא רק פסיק קטן בסעיף ההכנסות שלו.

מלבד כל התכונות של ג'ורדן יש לו תכונה נוספת, יוצאת דופן לסופרסטאר ברמתו: הוא אוהב את משחק הכדורסל כמו נער צעיר, וכך הוא מתנהג ומשחק. ב-29 לאוקטובר 1985 הוא נחת מטיול נוסף בשחקים על רגלו השמאלית. עצם קטנה בכף הרגל נשברה וג'ורדן גמר בכך עם עונת 1985. כך לפחות המליצו הרופאים וכך חשבנו כולנו. היחיד שלא חשב כך היה אייר עצמו, שהחליט לחזור ולשחק  בפלייאוף נגד סלטיקס. אמרו עליו אז שהוא מטורף, שהוא מסכן את עצמו בפציעה שתגמור לו את הקריירה. אבל ג'ורדן רק חייך. כשלשונו משורבבת כרגיל בחוץ הוא כמעט חיסל במו ידיו את בוסטון סלטיקס הגדולה. 49 נקודות במשחק הראשון ו-63 במשחק השני סיכמו את שתי תצוגות הכדורסל "בק-טו-בק" (רצופות) הנהדרות שנראו אי פעם בפלייאוף על ידי שחקן יחיד.

הגארד של הסלטיקס, דניס ג'ונסון (שנחשב לגארד השומר הטוב ביותר ב NBA), אמר אחרי שעבר על בשרו את חוויית ג'ורדן ואחרי שהסלטיקס סוף סוף גברו על מייקל והבולס ופילסו את דרכם לשלב הבא: "ליידיס אנד ג'נטלמן. כמו שראיתם במו עיניכם, מייקל ג'ורדן הוא שחקן בלתי ניתן לשמירה". לארי בירד אמר אחרי ה-63 שקלע גו'רדן: "ראיתי היום את אלוהים משחק כדורסל ומחופש למייקל ג'ורדן".

למרות כל המחמאות והסופרלטיבים המוצדקים, ג'ורדן לעולם לא ייכנס להיסטוריה כאחד מהגדולים אם לא תתחיל קבוצתו לנצח. כי נגד כל ההתעופפות, הדאנקים והנקודות, שולפים לארי בירד ומג'יק ג'ונסון שטרות מסוג אחר: אליפויות NBA. לשיקגו בולס אין כיום צוות שיכול לעזור לג'ורדן לקחת אליפויות. אבל חכו לדראפט של סוף העונה: בעקבות מכירות מתוחכמות וחילופי שחקנים השיגה שיקגו שלוש בחירות בסיבוב הראשון של הדראפט. ג'ורדן זקוק כיום קודם כל לסנטר דומיננטי ופורוורד ברמה של קווין מקהייל כדי שיוכל לנצח עם שיקגו. שלוש הבחירות בשנה הבאה, מטרתן הייתה להשיג בדיוק את הדרוש, ואז, כשהצוות יהיה מושלם, רק השמים יהיו הגבול שיעצור את מייקל ג'ורדן. כי זה שמייקל ג'ורדן יכול להתעופף – אנחנו יודעים. שהוא אינו ניתן לעצירה – אנחנו גם יודעים. שהוא לוחם השונא להפסיד – זה עתה למדנו. שהוא ה-SHOW MAN ONE הגדול אי פעם גם את זה אנחנו כבר יודעים. עכשיו נותר לגאון הזה רק להראות לנו דבר אחד: שהוא יודע גם לנצח.

 

**************************************

 

היום קשה לי להאמין שפעם תהיתי על הווינריות שלו. המספרים מתנפצים על פני ואני עומד בוש ונכלם: שש אליפויות NBA. חמש פעמים MVP של סדרת הגמר, עשר הופעות רצופות בחמישייה הראשונה של המזרח באול-סטאר. שתי מדליות זהב אולימפיות. מוטב שאפסיק כאן.

ואם על משכורתו "העלובה" של ג'ורדן תהיתי ב-1987 (משכורתו הייתה, אם לדייק, 737,500 דולרים עלובים), אז גם כאן לא היה מקום לדאגה: הוא סיים קריירה עם 104,898,500 דולרים ממשכורות ועוד כחצי מיליארד דולר הכנסות מנייקי, ממגרשי הגולף שבבעלותו, הסרטים שהופיע בהם ופרסומות בהן השתתף, ועוד ידו נטויה. למרות שאין לדעת בוודאות, הדעה הרווחת היא שהוא הספורטאי העשיר בעולם – בעבר או בהווה.

 

 

מנחם לס

הזקו והוותיק מכולם בצוות. מנסה לכתוב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 67 תגובות

  1. מנחם, אתה לא מבין מה עשית לי עם הכתבה הזו – זו הכתבה שבגללה התחלתי לאהוד את מייקל כילד בן 8. יש לי עדיין עותקים של כתבות שכתבת בידיעות אחרונות מודבקים על בריסטולים.
    תודה, תודה ושוב תודה ושרק תמשיך להיות האוהד הכי ילדותי שיש…

    1. אני מצטרף ליוסי ולכולם. בדיוק ב87 הפכתי לאוהד שרוף של כדורסל אמריקאי, והכל בזכות הכתבות שלך . גם אני הייתי תולה את הכתבות שלך לפתיחת העונה על הקיר. תודה על השהחזרת אותי לימים ההם.

  2. priceless אני חושב להתחיל לשמור את כל הכתבות האלה שלך שאם מחר תריב פה עם מישהו ותסיים לכתוב פה שזה עדיין ישאר לי איפשהו.

    אני לא מאמין שאי אפשר למצוא את ההשוואה שעשית בין קובי למייקל….
    יא אללה עם הדורפן הזה.

    1. 46, עלו כתבות על שלוש
      הכל מתוייג, אני מטפל בזה

      ומנחם לא יריב עם הנהלת האתר (הוא המנהל) והמנהלהבא לבטח לא ימחק זאת.

  3. מנחם, מעולה.
    טוב נו, מישהו חייב לפתוח את זה והיה די ברור שזה יגיע, אז אני לוקח את מטח הנאצות שיגיע מהמגיבים על עצמי ואשאל את מנחם.
    נכון לגיל 28, האם לא ניתן לאמר שלברון מתקרב ואף משתווה למייקל באותו הגיל?
    התארים די דומים. למייקל ממוצע נק' גבוה יותר, אך באחוזים נמוכים יותר וג'ימס עם יותר קרשים ובונבונים (ואם אני לא טועה גם מדד טוב יותר – שוב, נכון לגיל 28).
    אני אף אחטא בספקולציה ואומר שאם ללברון היתה חשובה השורה הסטטיסטית כמו למייקל או לקובי הוא היה זורק הרבה יותר (הרי באחוזים הנוכחיים לאף אחד לא היה מפריע אם היה זורק עוד 10 זריקות במשחק ויורד ל-50%) ובהחלט היה מסוגל לתת הצגות של 40-50 נק' כ-10-15 פעמים בעונה.
    זאת ועוד, בניגוד לג'ורדן, לברון יכול לשחקן את כל התפקידים ולשמור כמעט על כל שחקן בליגה.
    גם המידות שלו פתאום נראות יותר "מושלמות" מאלה של ג'ורדן, הואיל והוא משלב את הניתוןר של מייקל עם עוצמה של רכבת מגנטים ב-300 קמ"ש.
    אחרי כל זאת, אני שב ומדגיש, מייקל ג'ורדן שחקן גדול יותר מלברון ג'ימס. ברם, אם אנו שופטים אותם נכון לגיל 28, האם זה דמיוני כל כך לומר שיש כאן שחקן שסוף-כל-סוף מסוגל לקרוא תיגר על תואר "שחקן הכדורסל הגדול בכל הזמנים"?

    1. אני אהיה מוכן להתחיל לדבר על השוואות אחרי האליפות השלישית של לברון.
      מלבד זאת, מייקל היה אתלט טוב מלברון, ושחקן אול אראונד טוב יותר (ביחוד שחקן הגנה טוב יותר). היתרון הגדול של מייקל על כולם היתה כף ידו האדירה בגודלה. יד לו כף יד של שחקן בגובה 2.20. הוא מחזיק בכדור כאשכולית ולכן יכול לבצע עם הכדור דברים מדהימים. כף ידו של לברון קטנה מהממוצע לשחקנים בגובהו. לכן כמעט לא תראה אותו משתעשע עם הכדור כפי שמייקל היה.

      יכול להיות שבגיל 28 הסטטיסטיקה שלהם די שווה, אבל ללברון זאת השנה העשירית ב-NBA ולמייקל בגיל 28 היה רק 8 שנות NBA.

      עוד יתרון של מייקל היה הרקורד המדהים שהצליח להוביל את הבולס במשחקי העונה, כולל הרקורד שהוא עדיין שיא.

      והיתרון הגדול והאחרון הוא הסטטיסטיקה העליונה של מייקל במשחקי פלייאוף.

  4. וואו!
    איזו נוסטלגיה!
    זוכר את עצמי כילד (אוהד הלייקרס, כמובן) נדהם מהתופעה הזו שנקראת מייקל ג'ורדן.
    כיף גם לקרוא כתבה כזו בפרספטיבה של היום, של לאחר שראינו למה הוא מסוגל ומה הוא השיג.
    היה ברור שהוא הולך להיות שחקן טוב, אפילו מצוין, אבל הטוב מכולם?
    לזה בוודאי לא ציפו בשנתיים-שלוש הראשונות שלו.

  5. MG – נחיה ונראה. ללברון יש את הכל, אבל עוד לא ידוע אם יש לו את אותה ווינריות מטורפת של מייקל. אחרי הריפיט של השנה זה יתחיל יותר להתבהר…

    1. צביקה, אבל מה עם תשובה על החלק הראשון?
      האם נכון לגיל 28 לברון עדיף על מייקל?
      לזה אין מה לחכות. אם אין תשובה עכשיו, כבר לא תהיה לעולם.

  6. מנחם היקר

    אין ספק ריגשת וטילטלת אותנו קשות…. לקרוא כתבה כזו שגם אם פעם היית רלוונטית (ולאחר שני עשורים די הזוייה…) ולהבין את נקודת המבט של עיתונאי בשלהי הימים ההם, מה אומר ומה אדבר, מרתק ביותר

    בנוגע למה שMG העלה על ההשוואות בין ג'ימס ומייקל
    בתור חובב מושבע של רכבת המיפלץ מאוהיו אני אשמח להשוואה על הגדול מכולם, אבל יש נקודה אחת שדי חסרה בלברון שיש בשפע אצל מייקר, כריזמה ווינריות. אולי זה לא מדד יבש כמו גובה או כמות נקודות למשחק אבל זה הראה לנו שהדברים האלו יכולים לנצח משחקים ובמיוחד במאני טיים. לברון עוד ילמד אני בטוח ויקבל מה שמכנים – רוע (במובן הטוב של המילה…) ויראה לכולם שאף אחד לא יפספס (ויעצור…) את הרכבת הזאת

    מי יודע אולי בעוד 20 – 30 שנה כתבות על לברון יהיה חתיכת נוסטלגיה נוטפת

  7. אני מסכים גם עם MG וגם עם עמוס…ובגלל זה אני רוצה לראות את הריפיט. זה יראה לי שהוינריות שראיתי בסדרת הגמר בשנה שעברה (אתם זוכרים את המבט שלו במשחק ההוא?), נשארה באותו להט.

  8. ל MG , למייקל אחוזים נמוכים יותר? על מה אתה מדבר? ג'ורדן של שיקאגו בולס סיים את הקריירה ב 93 עם 51.5% אחרי הפרישה הראשונה, ב98 אחרי הפרישה השניה מהבולס הוא סיים את הקריירה עם 50.5%, ג'ורדן לקריירה קלע באחוזים הרבה יותר מטורפים משל לברון שקולע עד היום בקריירה ב 48.8% . ג'ורדן שיחק עם חוקים הרבה יותר אכזריים שמקשים על שחקנים להגיע קרוב לסל, גם hand check וגם חוק ה 3 שניות החדש. מה שאומר שלברון יכול להגיע לטבעת בהרבה יותר קלות. ניתור? ג'ורדן מחזיק בשיא ה NBA שזה אומר 48 אינץ' לברון? 44
    כל הקישקושים האלה של התקשורת זה רק כדי שאנשים יפלו לתוך ההשוואה המטופשת הזו, לברון הפסיד פעמיים בגמר והיה צריך קבוצה של עוד שני כוכבים (אחד בסדר גודל של עד מקום 3 בליגה) כדי לזכות מול קבוצה של שחקנים חדשים יחסית בליגה. מי שחושב שסקוטי פיפן היה כוכב בתחילת דרכו אין לו מושג על מה הוא מדבר, פיפן הפך לשחקן גדול רק בגלל שהיה עם ג'ורדן בקבוצה, הנתונים שלו בתחילת דרכו היו זוועתיים עם 7 ו 14 נקודות למשחק. מה שג'ורדן עשה בשיקאגו בשנתו הראשונה, הוביל את הקבוצה בריבאונדים אסיסטים חטיפות ובמה לא, לברון לא עשה בקליבלנד בכל שנותיו. אל תשכח שג'ורדן נפצע בשנתו השניה ועדיין אנשים סופרים לו את השנה הזו, הוא שיחק בקושי 14 משחקים לעזאזל, מה שמשנה באמת זה לא הגיל אלה כמה עונות אתה כבר בליגה. ג'ורדן הוא מלך החסימות לגארד בכל הזמנים, מקום שני בחטיפות בממוצע בכל הזמנים (מקום שלישי בכללי) מקום ראשון בנקודות בממוצע בכל הזמנים וזה רק בעונה הרגילה, אם תבדוק את הנתונים עבור פליאוף אתה תראה שגם מקום ראשון יהיה בזיוני לתת לו כי המרחק ממקום שני הוא כל כך גדול. יום טוב.

    1. תגיד, אתה אמיתי?
      בדיוק בשביל אנשים כמוך כתבית כמה פעמים "עד גיל 28", אז למה לכל הרוחות אתה מביא לי נתונים של קריירה שלמה?
      לפני שאתה מנהל דיון, למד הבנת הנקרא!!
      ועוד לכתוב שהגיל לא משנה? נו באמת…
      אתה באמת חושב שרוקי בגיל 18 זה כמו רוקי בגיל 23?

    2. אחד הדברים היפים באמת אצל מייקל ג'ורדן חוץ מכל הנתונים שרן קרט נתן וחוץ מזה שהוא על אנושי זה המוטיבאציה המטורפת שלו, דבר שאצל לברון פשוט לא קיים. מספיק לראות את הנאום של מייקל ג'ורדן בכניסה להיכל התהילה ואני לא מדבר על כמות הכריזמה המפחידה שנשפכה שם, שמייקל סחף את כולם בחדר אלא רק על ההסברים שלו למה הוא בעצם הכי טוב, מה דחף אותו, מה הניע אותו. הוא מסביר כל נקודה מהחיים האישיים שהאחים שלו נלחמו איתו כיריבים, עד להתכסחות עם ואן גנדי או פט ריילי.היה לו קשה עם זה? הוא נהנה מזה, הוא נהנה מהתחרות והוא פורח תחת התחרות – כמו הגדולים ביותר או במקרה שלו כמו הגדול מכולם.
      מי שפיספס:
      https://www.youtube.com/watch?v=XLzBMGXfK4c

      1. אבל למייקל היו גם את הנקודות השליליות מאד, כגון יחסו עם מאמן התיכון שלו, שמייקל לא סלח לו מעולם (למרות שהיה חולה נפש, נרקומן, אבל גם אישיות מקסימה) על שבשנתו הראשונה בתיכון כשהיה בכיתה ט', מאמנו שם אותו ב-JV (ג'וניור וורסיטי).. ג'ורדן בנה על זה ספור שלם – למעשה לא נכון ביסודו – על "המאמן שלא חשב שאני טוב מספיק לשחק כדורסל בנבחרת התיכון". המאמן רק רצה לתת לו שנת הכנה טובה בה ילמד את היסודות הנכונים לפני שיפרוץ קדימה בכיתות י', י"א, ו-י"ב. לצערי המאמר שתרגמתי מספורטס אילוסטרייטד נמצא בדה באזר, ואין לי דרך להוציאו משם.

        אם יש למישהו לינק על המאמר שהופיע בספורטס אילוסטרייטד על מאמנו של מייקל בתיכון זה יהיה פנטסטי. אחד המאמרים הטובים שקראתי בספורט.

        1. מנחם, זכור לי שבאתר הישן תירגמת את הכתבה והבאת אותה לפנינו,
          הכתבה הטובה ביותר שקראתי אי פעם!
          למרות שלכבוד יום הולדתו של הגדול מכולם צריך להביא כתבות מפרגנות אתה פשוט חייב להביא את הכתבה הזאת שוב! חייב חייב חייב!!!!
          !!!!must

  9. חברים יקרים:
    אני לא חושב שאפשר "לקבל רוע" ו"להפוך לוינר". אני לא ממש זוכר, אבל אני מאמין שגם בגיל 28 מייקל היה לב העניין. בכל משחק. רק תפילה יכולה הייתה לעזור מולו. כדי לנצח אותו היית זקוק להתעלות חד פעמית או למזל גדול. לא מכיר את מייקל אישית, אבל אני די בטוח שגם בתור ילד במגרש הוא היה רע. הכי רע שיש. לברון איננו מנהיג טבעי, וגם הקליעה שלו פחות יציבה. מייקל תחרותי מלברון וזה משפיע על היכולת. מייקל חלם לנצח. תמיד. בכל מחיר. לברון חולם על הרבה דברים אחרים. למייקל לא היה אכפת "מה יגידו אם אחטיא…" לברון לפעמים מפחד מהזריקה האחרונה. וזה כבר בנפש. קשה מאוד להשתנות בדברים כאלה. לדוגמא,
    לקובי לא אכפת. בעצם להמון שחקנים לא אכפת. לברון לא עושה את הבלתי יאומן כמו מייקל. (אני מדבר על מהלכים מכריעים). פיזית הוא עדיף, אבל הוא אינו וירטואוז גדול וגם כיום יש שעולים עליו בתחום, (וייד, קובי, כריס פול וטוני פארקר וכמובן מאנו, ג'ונסון, לילארד ועוד ועוד). וכל זה לא בגלל שאין לו את הכישרון. פשוט חסר לו הדמיון… התשוקה.

  10. ההשוואה עד גיל 28 מעניינת, אך לא הכל בסטטיסטיקה.
    לגבי קריירה שלמה נחיה ונראה מה יקרה עם לברון כשהוא לא יהיה בעל "עליונות אתלטית" כמו היום. הוא יצטרך לפתח דברים חדשים.
    מייקל שיפר את הקליעה מבחוץ וכן הוסיף את הקליעה בנפילה לאחור וזאת כי כבר לא יכל לחדור ולנתר כמו בהתחלה.

    הכתבה והדיון אחריה -> תענוג

  11. נתונים סטאטיסטיים למשחק בקריירה-פליאוף מייקל נגד לברון
    מייקל לברון

    דקות 41.8 43.8
    נקודות 33.4 29.7
    אחוזים מהשדה 48.7 45.2
    אחוזים ל3 33.2 30.1
    אחוזים מהקו 82.8 74.4
    בלוקים 0.9 0.8 (למרות הגובה)
    חטיפות 2.1 1.6
    אסיסטים 5.7 7.3
    ריבאונדים 6.4 8.3
    איבודים 3.0 3.7

    בסדרות גמר המצב יהיה הרבה יותר מביך ללברון.
    ג'ורדן גם מחזיק בשיא נקודות למשחק פלייאוף בודד 69
    וגם לסדרת פליאוף בודדת 43.5

    ג'ורדן 6 פעמים בגמר 6 אליפויות
    לברון 3 פעמים בגמר 1 אליפויות

    ועוד לא הגענו לשנים שהוא יזדקן, ולמזלו הוא גם לא נפצע לעונה שלמה כמו מייקל.

    בסופו של דבר לברון לא יכל לסחוב את קבוצתו לשום מקום, ולכן הוא ביצע מעבר פחדני בליגה הרבה יותר רכרוכית מבתקופתו של מייקל.

    כל השוואה היא טיפשית, מי שראה את מייקל יודע טוב מאד שאי אפשר להשוות את לברון, אני לא מדבר על מי שעובד בתקשורת ומקבל הוראות ליצור באז כמו שחקני עבר וכל מיני קלישאות מיותרות.

  12. התכוונתי לומר שגם כיום יש שחקנים שעדיף לתת להם את הכדור ביד למהלך מכריע. כל אלה עדיפים בעיניי מלברון.

  13. mg אתה ולברון בדיחה מהלכת.
    ללברון אם כבר הכי אכפת מהשורה הסטטיסטית שלו. ורואים זאת על משחקו. לפעמים הוא יעדיף מסירה מטומטמת על פני זריקה כשהוא פנוי וזה משתי סיבות. או שהוא פחדן או שהוא מחפש טור אסיסטים מנופח.
    היחיד דניתן להשוותו לגורדן לעולם יהיה קובי. ללברון אין משחק אחד על אחד שאפילו מתקרב לאחד מהם, הוא לא סקורר טוב כמוהם, לא שחקן קלאץ מספיק טוב. רק בואו נחככה עד שהגיל ישפיע עליו ויאבד את האתלטיות. נראה מה יהיה איתו אז בניגוד למייקל וקובי שמשנים את המשחק שלהם בהתאם לשינויים הגופנים. מעניין מה לברון יהיה בלי המהירות, הניתור והכוח שלו… אפס כמו שתמיד היה.
    לברון עאלק… הצחקת אותי

    1. האמת, כתבתי לך תגובה ארוכה ומפורטת, אבל אז החלטתי שאין טעם, כיוון שאין לך תרבות דיון מינימאלית.
      אחרי שאני רואה שאתה כותב שלברון בדיחה(תזכיר לי כמה שחקנים קלעו 30 נק' ביותר מ-60% 5 משחקים ברציפות…), אני מבין שגם אין לך מושג בסיסי בכדורסל.
      מילא היית כותב שהוא אוברייטד. מילא ההית כותב שהוא לא בין הגדולים. אבל בדיחה? לברון הוא בדיחה?
      תת רמה.

  14. ג'יימס הוביל את קליבלנד לגמר בעונה רביעית שלו בליגה, בהיותו בסך הכל בן 22, בתצוגות מעולות, והפסיד רק בגמר לספרס – קבוצה מעולה שהולה ע"ע שלישיה של אלופים כבר פעמיים באותו זמן (דאנקן, פרקר וג'ינובלי). בוענה שאחרי כן הם הוא הפסיד 4-3 בסיבוב השני, לבוסטון, שזכתה לאחר מכן באליפות עם השלישיה הגדולה.
    מייקל בעונתו הרביעית והחמישית הודח בגמר המזרח ע"י הפיסטונס שאח"כ זכו באליפות.
    בקיצור רן – אתה לא בדיוק הוגן כלפי ג'יימס. בגלל זה אני אומר שהריפיט זה המפתח. מייקל זכה באליפות בעונתו השישית בליגה בגיל 28 ולברון בעונה תשיעית בליגה גם בגיל 28. מפה נראה מה קורה. אם ג'יימס ירשה למישהו לקחת ממנו את התואר או לא.

  15. כתבה מעולה
    ההישג הכי מרשים של מייקל לטעמי הוא מאזן של 6 מ 6 בסדרוך גמר
    לברון עומד על 1 מ -3+ מדללית ארד אולימפית .קובי 5 מ 7
    להשוואה לפי גיל אין משמעות , קובי בגיל 24 עמד על 3 אליפיות אז מה ?
    אם תפתחו דיון לגבי חמיישית כל הזמנים , מייקל הוא היחיד מבין כל הגדולים שמקומו מובטח , על כל עמדה אחרת יש שלל מועמדים.
    לעמדת הסנטר יש לי לפחות 4 מועמדים ראוים , פאור פורוורד 3 בירד ומג'יק יהיו ב 90% מהחמישיות אבל מייקל יהיה ב 100%.
    מייקל היה תחורתי , אלנגטי , ווינר
    הסיבה שמלייקל אין 10 אליפיות , הוא שיחק במזרח של בוסטון הגדולה והבד ביוס מדטריוט , מול מי לה ברון מתמודד במזרח ? כרמלו ?
    וכמובן פרישת הבייסבול שלו ……
    כנער הייתי נגד מייקל בכל סדרה אפשרית , היום אני מבין שהוא בלתי נתפס ,ללא עוררין.
    בתחילת שנות האלפיים השתשעשתי ברעיון שקובי אולי יהיה גדול ממיקל , רעיון בלבד המציאות אחרת ……
    אם דוראנט לא יפצע וישכיל לזכות במספר טבעות הוא יהיה אולי הראוי ביותר להשוואה. ( למרות שהאופי של מייקל הוא רצחני יותר )
    היו שחקנים גדולים וימשיכו להיות , אבל מייקל יש רק אחד.
    אגב יום ההולדת של מייקל בכלל ב 17 לחודש , שזה בעוד חמישה ימים , אגב גם מיקי בקרוביץ חוגג באותו היום

  16. אני ילד בן 75, מה לעשות. תיכף אסביר למה.
    השחקן הנערץ עלי מכולם הוא לארי בירד. לארי הוא לא מייקל, אבל אני הערצתי את גאוניותו על הפארקט, וכיצד שיחק חצי קריירה עם גב דפוק.
    השחקן השני שתמיד הערצתי (כשחקן! היום פחות כאדם) הוא מייקל.

    אז למה אני זקן עם נשמה וראש של ילד? כי מצד אחד אני לא רוצה שאף שחקן אחר לא יגיע לרמתו של מייקל (אגב, אני מסכים עם מי שכתב שאם כבר להשוות, אז את קובי יותר מלברון בגיל 28).

    ז"א שמצד אחד אני לא הייתי רוצה שללברון תהיה קריירת פלייאוף נפ]לאה כמו למייקל. אבל מצד שני אני אוהד מיאמי דפוק…

  17. גם בשבילי לארי הוא מספר אחד. אבל כמובן אין ויכוח בין הגדולים ביותר (מגיק, לארי) על עליונותו של מייקל. עכשיו – לברון מתמודד עם הצל העצום זה אם ירצה או לא ירצה, כי כולנו כבר אחרי מייקל והוא תמיד יהווה רפרנס. כמו שציינתי בינתיים ג'יימס עושה זאת לא רע. אם הוא "יחזיק" את האליפות היטב, ויזכה בעוד כמה אליפויות בשנים הבאות עם הצגות פליי-אוף כמו שהוא נתן בשנה שעברה, אז הוא יזכה להיכנס לרווח שבין מג'יק ולארי לבין מייקל…

  18. כיף לקרוא גם בפעם ה-200! (אני מכיר את המאמר)

    מנחם, לרגל יום הולדתו ה 50 של מייקל, מגיע לנו 50 כתבות על הגדול מכולם. אז יאללה לעבודה נשארו לכם עוד 49 :]

    פרויקט ה 50 של הופס!

  19. אין ספק שהנאום המצורף למעלה, של MJ בכניסתו להיכל התהילה הוא תצוגת תכלית מכוערת של כל מה שמייקל האיש היה ועודנו:
    קטנוני, סוגר חשבונות, מעליב, דורך על חלשים, משולל כל גרייס, במרדף ניצחי אחר רפיוטיישן.

    זו פשוט הוכחה ניצחת להיעדר כל קורלציה בין הספורטאי לאדם. גם אתלטים ענקיים יכולים להיות אנשים קטנים.

  20. בקשר למה שכתבת על הכתבה על מאמנו בתיכון של מייקל:
    מנחם, זכור לי שבאתר הישן תירגמת את הכתבה והבאת אותה לפנינו,
    הכתבה הטובה ביותר שקראתי אי פעם!
    למרות שלכבוד יום הולדתו של הגדול מכולם צריך להביא כתבות מפרגנות אתה פשוט חייב להביא את הכתבה הזאת שוב! חייב חייב חייב!!!!
    !!!!must

  21. @צביקה, אתה יודע מה, אני זורם איתך, אבל לא נגעת בנקודה החשובה שלברון עבר קבוצה כדי לזכות באליפויות, מילא קבוצה רגילה, אבל קבוצה עם וויד שלדעתי בזמן לא קטן מהקריירה שלו היה מספר 1-2-3 בליגה, מה יש לך לומר על זה אחי?

    1. גם פושקאש, די סטפאנו, זידאן, רונאלדו, קרויף, מראדונה וכיו"ב עברו קבוצות ע"מ לזכות בתארים.
      יש לי הרגשה שאם היית שואל שחקן גדולים שלא זכו באליפות כמו יואינג או בארקלי, אם הם היו יכולים לחזור לעבר ולעבור קבוצה ע"מ לזכות באליפות (ככינור ראשון), הם היו עונים במילה אחת – "כן".
      אני באמת לא מבין למה זה כ"כ נורא.
      בוא נניח שזה כן משנה, וזה עוד יותר מגביר את גדולתו של מייקל, אבל האם זה רלוונטי לעניין "מי היה שחקן טוב יותר עד גיל 28"? שים לב, לא מי שחקן יותר גדול, אלא מי שחקן יותר טוב (כדורסל נטו).
      ד"א, לרגע לא אמרתי שלרבון טוב יותר. אני רק אומר שעד גיל 28 בהחלט יש מקום לדיון.

      1. בארקלי עבר מפילי' לפיניקס כדי לנסות לזכות באליפות. השאלה האמתית היא אם הוא היה עובר לשיקגו כדי לזכות..?

  22. I think that Lebron's place in history is aimed less on dethroning MJ, but removing Larry from classical the all-time opening team:

    Magic
    Michael
    Larry
    PF – probably Duncan
    C – you can choose your flavour

    1. ינון אני חושב שאתה צודק אבל עד שזה יקרה יש עוד זמן.
      ואם חוקי הטבע יגיעו גם לג'יימס הוא לא יכול לבנות על האתלטיות המדהימה שלו לאורך זמן (עוד שלוש – ארבע שנים מעכשיו)

  23. מחנם- היית אליל, נשארת אליל ולעד תהיה!

    וואוו, לאיזה מסע בזמן לקחת אותי!!!

    הכתבה הזו נכתבה בימים שגיליתי את הליגה. חיי מפיסות מידע ופרורים של ערוץ המזרח התיכון…

    אצלי בירד תמיד ישאר ראשון בלב. את מייקל שנאתי על שהיה כל כך טוב, אבל למדתי להכיר ולהוקיר את גדולתו הייחודית והבלתי ניתנת לשיחזור.

    מייקל היה אינדיבידואל כל כך גדול שהוא גימד לחלוטין את חוקי הענף. הוא פעל נגד עקרונות המשחק הקבוצתי (there's no i in team, but there is in win…) והיה אלוף בלתי מעורער למרות זה ובגלל זה…

    כשאני מסתכל על הליגה שגדלה על ברכיו אני עדיין אוהב אותה אהבה עזה אבל עם המון טינה להירו-בול שהשתלט על עקרונותיה הבסיסיים. אני עדיין מפנטז על ליגה שמנסה להיות לארי-מג'יק…

    להשוות את קובי (ורק עכשיו בשלהי הקריירה אני מוכן לעשות את זה) למייקל זו בדיחה עלובה. ייתכן שקובי הוא שחקן האחד על אחד הטוב בהיסטוריה. אבל קובי לא מכופף את חוקי המשחק כפי שג'ורדן עשה- כשלקובי יש קבוצה אלופה לידו הוא אלוף, בכל קבוצה פחות מזה הוא בד"כ יותר נזק מתועלת…

    לברון לא שייך עדיין לשיחה הזו משום שעדיין רב הנסתר על הגלוי. אומר רק זאת – לברון הוא לא ג'ורדן, אבל לזכותו שהוא גם לא ממש מנסה…

  24. יפייפה…שירה של כדורסל. ממש מרתק איך נאמרו על לברון אותם משפטים, שהוא לא מנצח וכו וכו וכו, אם לברון ייקח אליפויות ברצף הכל ישתנה.

  25. MG
    אין לך מה להתלונן או להתעצבן. הבאת את זה על עצמך. אני מצטט:

    "אז אני לוקח את מטח הנאצות שיגיע מהמגיבים על עצמי ואשאל…"

    1. 100%. אבל יש צורה.
      אפשר לפסול כל מה שכתבתי (ושוב, לא הבאתי שום מסקנה), אבל לכתוב שאני ולברון זו בדיחה מהלכת (מילא אני, אבל לברון אם כבר בדיחה רצה) זו תת רמה.
      בכל מקרה, איפה כתבתי שלא אגיב לנאצות הללו? אני לוקח אותן על עצמי ומוכן להתעמת איתן.

  26. "מייקל ג'ורדן הבא" היו הרבה ועוד יהיו. מבחינתי, דרישת הסף היא לשחק עם 38 מעלות חום וקילקול קיבה רצחני נגד מלון, סטוקטון ועוד שלושה, לקלוע 38 נקודות ולנצח את המשחק כשאתה במצב שכל אדם אחר היה מגיע ממנו לאישפוז.

    מי שיעשה את זה יקבל ממני טפסים להגשת מועמדות ל"מייקל ג'ורדן הבא" ואז נתחיל לדבר.

  27. 1. מנחם גם אני מצטרף לאלו שעשית להם את זה בכתבות אז בידיעות .אני זוכר אותך כותב על בארקלי ובמיוחד על הכושים מהרחוב בהארלם.

    2. הרשו לי לצטט את פדרו בתגובתו הנפלאה במאמר של אלעד אייל על אוטי.
    פדרו אומר שכמו שעל המאמר של אוטי הכותרת היא "הלוזרית שלא מפסיקה לנצח"
    כך ניתן לכתוב כאן על ג'ורדן "הווינר שלא מפסיק להפסיד" ענק …..

  28. לרן – אני חושב ש1. מנהלי/בעלי קליבנד לא השכילו לבנות קבוצה מספיק טובה סביבו (ג'ורדן ראה איך בעונה חמישית שלו משחקים לידו פיפן וגראנט – אז הוא הבין שיש לו עם מי להביא אליפות, או 2 או 3…).
    2. למה ששחקן לא יתעסק גם במימד של "לבנות קבוצה" אם הוא יכול? זה מה שלברון עשה במהלך שלו. לגיטימי לגמרי לטעמי.
    3. אם הקבוצה הזאת של ההיט תיקח עוד 2-3 אליפויות, ותשכיל לבנות את אלו שיפצו על הירידה בכושר של וייד ובוש בעוד 3-4 שנים (לברון ישאר בכושר על עוד עשור לדעתי), הם בהחלט יכולים לקחת כמות מכובדת של אליפויות בעשור הקרוב. ולברון ימשיך לשבור שיאים, ואז נדבר.
    4. השאלה של MG היית לגיטימית לגמרי ושווה דיון. אני חשבתי שלאחר ההצגה של שנה שעברה כבר לא נשמע את הביקורת הארסית על לברון אלא רק נהנה מההצגות שלו ונהנה מהדור המוכשר שמנסה להלחם באתגר שהוא מציב לכולם.

  29. חברים כל מי שמנסה להשוות בין לברון למייקל הוא או אוהד מיאמי מושבע או ילדון שכנראה לא זכה לראות את ג'ורדן לייב ומנסה להעצים את ההווה בגלל פספוס העבר.
    לפני שאני מנמק למה לברון לא יהיה לעולם מייקל דבר אחד חשוב להגיד – סבלנות! אני ממש לא מבין איך אפשר להכניס לויכוח שחקן שנמצא רק במחצית הקריירה שלו, לטעמי פרספקטיבה של כמה גדול שחקן נמדדת רק לאורך זמן ובעיקר לקראת שלהי הקריירה שהמהירות והכח זה כבר לא אותו הדבר, אבל נו מה אפשר לצפות מדור האינטרנט והפרסום וכל החרטה.
    ועכשיו לעניינו – כתבתי את זה כבר עשרות פעמים – כשרון זה לא הכל, הגדולה של מייקל היתה לא האתלטיות יוצאת הדופן שלו אלא האופי, האישיות, הטירוף, הידיעה שאם הוא בסדרת גמר הוא לא מפסיד, אני לא יכול להסביר את זה אבל אפילו ב98 בלי יתרון הביתיות נגד קבוצה שעל הנייר היתה טובה יותר עם אחד האולמות הכי קשים היה ברור לי מראש מי מנצח את הסדרה הזאת, זה משהו שאף שחקן אחר בהיסטוריה לא הצליח לגרום (אולי ראסל אבל אני צעיר מידי בשביל לדעת). לברון לא יהיה כזה ועם המעבר הפאתטי למיאמי הוא לדעתי סתם את הגולל על איך הקריירה שלו תיזכר (למרות שאוהדי ספורט – כמו מצביעי ביבי – יש להם זכרון קצר מאוד), חבל כי בקליבלנד היו ניצוצות כאלה בעיקר בסדרת גמר המזרח נגד דטרויט. וזה באמת לא משנה אם מיאמי יקחו השנה, או אם הוא יתן עוד איזה רצף אידיוטי של אחוזי וקליעות כאלה או אחרות (לפעמים הסטטיסטיקות כלכך מפגרות שאני מנסה להבין מי האידיוט שמחליט מה בדיוק נספר ברצף? למה לא סופרים רצף משחקים של 23 נקודות עם 53.1 אחוז ו3 אססיסטים עם נעל אחת שחורה וגרב צהובה…), בשורה התחתונה לברון לא משחק באותה רמת קושי (מתחילת הקריירה שלו היה לו המזל להיות בקונפרנס מאוד חלש), הוא משחק עם עוד שני סופר סטארים מוכחים, והשיפוט כלפיו זאת שערוריה – הלוואי והיו סופרים כמה עבירות שחקן סוחט, אני משוכנע שהוא היה מוביל את הרשימה.

  30. גם אתה קצת מדבר כמו ילדון על המעבר. אני מסכים איתך ואומר את זה שבא נחכה ונעשה מאזן בסוף, אבל אתה צריך גם להיות הוגן. כל אחד שמביא משהו חזק וגדול לליגה צריך להתמודד עם הצל הענק שיצר מייקל, שמאחר שבמיוחדותו תפס ללא עוררין את המקום הראשון, אז כל כשרון חדש ועצום תמיד יושווה אליו. זאת השוואה מלחיצה מאוד ואולי בכלל לא הוגנת, אבל מה לעשות, מייקל קבע את הרף המטורף ועכשיו זה הופך להיות קנה המידה או המטרה להגיע אליה. לכן כתב בזהירות MG – הבה נבדוק את ההשוואה ביניהם, עד גיל 28, עם אליפות ראשונה ביד. מסתבר שאם עושים זאת בהגינות לברון יוצא לא רע כ"כ, וההשוואה לא לגמרי מופרכת.
    אגב, הליגה חזקה מאוד ואף אחד לא עושה ללברון חיים קלים. אם זה נראה כאילו זה קל לו – זה אומר משהו עליו, לא על הליגה…

    1. הליגה אולי שיוויונית אבל חזקה היא ממש לא, תעשה סקירה של כל הקבוצות שלברון היה צריך להתמודד איתם בפלייאוף לעומת אלה שג'ורדן התמודד ותקבל פרספקטיבה. ואני בכלל לא נכנס למאזן הנוכחי של מיאמי שבמערב היום הוא שווה רק מקום שלישי.
      לגבי השאלה עד גיל 28 הייתי לוקח את ג'ורדן הרבה לפני (וגם קובי ומג'יק), וזה לא רק ענין האליפות זה ההצגות וההשתלטות המוחלטת ונתינת הטון על המשחק, זה לא ממש חוכמה לעשות את זה כשמשחקים איתך עוד שני תותחים והלחץ עליך קטן יותר, זה חוכמה כשאתה האלפא דוג היחידי, כמו שאמרתי לברון הראה ניצוצות אבל בשנה האחרונה בקליבלנד הוא נכשל וכנראה שהוא לא בנוי לזה.

  31. כפי שכבר ציינו פה ג'ורדן התמודד מול מפלצות אגרסיביות וחוקי שיפוט שונים שהקשו עליו עוד יותר. לברון התמודד מול מזרח חלש בהרבה ושיפוט נדיב בהרבה. ג'ורדן היה סקורר אמין יותר ווינר גדול פי כמה מלברון גם בגיל 28.
    אין להשוות את התחרות שהייתה מול ג'ורדן ולברון, זה שתי אופרות שונות לגמרי. מישהו מכם באמת חושב שג'ורדן היה מושפל מול ס"א כפי שקרה ללברון בגמר הראשון שלו? ג'ורדן היה נלחם כמו אריה פצוע. ג'ורדן הפך את כולם סביבו לתחרותיים ווינרים יותר משהיו, ללברון אין השפעה דומה על חבריו לקבוצה. האופי שלו כספורטאי תחרותי והערך המוסף שלו לקבוצה עולים לאין שיעור על לברון. לעולם כבר לא נדע אם לברון יכול היה לזכות בקליבלנד בטבעת, אבל הצטרפותו למיאמי גורעת מאוד מהישגיו. במיאמי משחק לצידו שחקן שהוא כל כולו קילר אינסטינקט, וייד שמו, וזה החיזוק שלברון היה צריך. ג'ורדן מעולם לא פחד להכריע משחק. לברון הצטרף למישהו שיעשה בשבילו את הזריקה האחרונה ולכן הוא גם פחות מפחיד את הליגה. כריזמה וטראש טוק לא קונים במכולת, ובזה לברון אף פעם לא יהיה הטוב ביותר. גם לא בעוד הרבה שנים.

  32. אני לא מבין למה כולם חושבים שעוד 3-4 שנים יגמר ללברון האתלטיות ואז צריך לבדוק איך הוא יגיב.
    ב-6 משחקים האחרונים, לברון הראה לכולם איך הוא יגיב. הוא משחק (וצריך לשחק יותר) בפוסט, ולך תנסה לשמור עליו באחד על אחד. אם מביאים עליו עזרה, אני לא חושב שיש שחקן יותר טוב ממנו בשביל להוציא לקלעים..

    ואני זכיתי להיות פה במיאמי ולראות בלייב (תודות לדודה שלי, ממושב VIP ליד לפט ריילי) 2 מתוך הרצף של לברון באחוזים מטורפים.

  33. לברון עדיין לא מייקל אבל הוא היחיד שעוד יש לו פוטנציאל להיות מיקל. השליטה של לברון במשחק היא אבסולוטית, הגוף האתלטי שלו מושלם משל כל שחקן בעבר והוא סה"כ בן 28. כמובן שלהשוות כרגע זה בלתי אפשרי אבל אם יש מישהו שמשחק כיום שיכול להגיע לרמת האלוהות של מיקל זה רק לברון.
    ואגב, ראיתי את כל ה 6 משחקים האחרונים של מיאמי וההצגה של לברון היא פשוט פנומנלית במונחים הסטוריים.

להגיב על Rondi לבטל

סגירת תפריט