היום לפני 37 שנה: מרי דקר מטרפת את המדיסון סקוור גארדן / מנחם לס

8/2/1980. מדיסון סקוור גארדן מפוצץ ורועש כאילו היה זה הגמר בין הניקס והלייקרס 7 שנים קודם לכן.

הקהל הגדול ביותר אי פעם בתחרות א"ק עמד ורקע ברגליו משך 4 דקות ושנייה אחת במדיסון סקוור גארדן (18,310 צופים), והרץ לא היה האתלט האהוב מס' 1 בעיר ניו יורק – אימון קוגלן האירי ששבר כאן את השיא העולמי בריצת מייל באולמות סגורים. הרץ – רצה – היתה מרי דקר בת ה-21 שפתחה בדהירה שהסוס סקרטרייט לא היה מתבייש בה 7 שנים קודם לכן בבלמונט כשהוא קבע את השיא העולמי הניצב בגאווה עד היום למרחק מייל וחצי.

היא סיימה את ריצת ה-1,500 מ'  85 יארדס לפני הרצה השנייה – חצי סיבוב – בזמן שיא עולמי של 4:00.8 דק'. היתה זו ריצתה הראשונה במדיסון סקוור גארדן מאז 1974 כשהיא הופיעה כנערה מהתחכון עם פוני-טייל כשהיא מנצחת את כל הריצות הארוכות באליפות התיכונים באולמות סגורים.

 

בין לבין היא הפכה לרצת המרחקים הטובה בעולם, פרשה מא"ק, עברה ניתוח רגל מסובך, וחזרה לרוץ. בינואר 26, באוקלנד שבניו זילנד היא שברה את השיא העולמי לריצת מייל בחוץ בזמן 4:21.7 דק'.

זמנה הערב ב-1,500 מתורגם ל-4:19 דק' במייל, זמן בלתי אנושי ממש בגלל הסיבובים החדים בגארדן הידועים לשימצה. היא פתחה את רבע המייל הראשון (למרות שהריצה היתה 1,500 מ' בגארדן ישנה נקודת הרבע מייל) בזמן בלתי נשי לחלוטין של 60.3 שניות, שהיה מהיר יותר מזמן המנצח במייל גברים באותה נקודה.

הקהל המבין של הגארדן חש שמשהו מיוחד במינו קורה לנגד עיניו ו-18,000 גברים, נשים, וטף, נעמדו ולא הפסיקו לעודדה עד שחתכה את הסרט בשיא עולמי מדהים. "לא הייתי מצליחה לעשות זאת ללא הקהל המדהים", היא אמרה בסיום.

פרנצי לרו, הרצה הטובה ביותר בארה"ב באותו זמן לא השתתפה בריצה בגין פציעה.

 

מנחם לס

הזקו והוותיק מכולם בצוות. מנסה לכתוב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 4 תגובות

  1. אף פעם לא הבנתי את הקטע של אתלטיקה באולמות. למה אשכרה יש ענף מיוחד של זה? מה רע באתלטיקה הרגילה, באיצטדיון לפני 40 אלף איש?

    (באותו הקשר אפשר גם לדבר על הקטע של ריצת מייל, אבל זה נושא אחר)

    תודה על הסיפור שלא הכרתי.

  2. בא"ק באולמות ישנה אווירה כמו באגרוף. כולם יושבים קרוב, ולכל התחרות ישנו טעם וריח אחרים לחלוטין מא"ק בחוץ, בשמש, וממרחק של 100 מטרים מהנעשה.

  3. ידעתי עליה רק מהאולימפיאדה… פרובנציאלי שכמוני 🙂
    נראה לי שתחרויות באולמות זה בעיקר בגלל מזג האוויר. ניו יורק בתחילת פברואר לא להיט לאתלטיקה קלה בחוץ…
    אם אתה רץ בניו יורק בתקופה הזו זה בשביל שלא יקפא לך התחת…

כתיבת תגובה

סגירת תפריט