בחייאת סומסום- הבוכנות לא טבעו באגמים /גל אל איי

בפריוויו יום ראשון הפדגוגי שלו, הזכיר המחליף של מומי את סדרות הגמר מרוממות הנפש שנערכו בין לוס אנג'לס לייקרס ודיטרויט פיסטונס בשנים 1989-1988 והמהדורה המעודכנת שלהן ב-2004. עד היום חרוט היטב בזיכרוני משחק מס' 6 בפורום ב-88, כשאייזיה תומאס עם קרסול נקוע כמעט מנצח לבדו את מג'יק-חיים-של-מומי וחבורתו, ובסוף נופל שדוד לאליפות שניה ברציפות (וחמישית בעשור) של פאט ריילי ונבחרת השואו-טיים. זו הייתה שבה הגעתי ללוס אנג'לס ומאז אני אוהד שרוף, באש ובמים, אפילו של הסגולים-זהובים מהדורת 2017, שמזכירים יותר קבוצת יורוליג מאשר את האריה השואג שהפיל חתיתו על הליגה בשנות ה-80 ובסוף העשור האחרון של 2000.

כיוון שאני נהנה במיוחד מתגובותיו ותובנותיו של סומסום, "לייט-בלומר" באתר שכמעט כל פוסט שלו הוא פנינה, וצוחק בד"כ בצורה פסיכוטית למדי מהברקות הפיפי-קקה של האשך התמיר המאוד מקורי, החלטתי להגיע לסטייפלס סנטר כדי לבחון מקרוב את מושא הערצתם של נושאי הגרבטר רודמן ולאמביר. יש לי הערכה רבה לאוהדים של קבוצות כמו הפיסטונס; לעומת אל-איי מפוצצת האוכלוסין, עיר המלאכים, השמש, החופים, הכוכבים והקבלנים הישראלים של הוואלי, דטרויט מסמלת בעיניי את חורבנה האורבני של אמריקה. עיר שכמיליון מתושביה, כ-50 אחוז, נטשו אותה בעשר השנים האחרונות, שמזג האוויר בה מדכא, ושהסיכוי שתשחזר את ימי הזוהר הספורטיבים שלה ותחזור לצמרת המזפח שקולים לאלו שהלייקרס יעשו השנה את הפלייאוף (על כך בהמשך).

שתי הקבוצות הגיעו אחרי שלושה הפסדים רצופים; לא סתם הפסדים, מפלות בהפרשים גבוהים. הפיסטונס התחילו ב-1 מ-11 מהשדה, והלייקרס גרמו לקהל בסטייפלס תקווה מסוימת כשהובילו את הרבע הראשון ב-8 והשאירו את האורחים על 23 נקודות בלבד. ברבע השני יחסי הכוחות התאזנו, האין הגנה של הלייקרס נכנסה לקצב והמהלך האחרון של המחצית מסמל יותר מכל את האימפוטנטיות וחוסר הבגרות של המקומיים: התוצאה 57:56 ללייקרס, 2.5 שניות לסיום הרבע והכדור אצלם. דיאנג'לו ראסל מעיף כדור עצל לכיוון אינגראם, דראמונד קוטף אותו באוויר, מסתובב ומשגר שלשה משלושת רבעי מגרש עם הבאזר. השלשה ה-14 של הסנטר ב-4 שנות קריירה, 2 הפרש לאורחים במחצית.

הרבע השלישי התאפיין בקרשים, איבודים וקשר מקרי לכדורסל איכותי מצד שתי הקבוצות. התוצאה 67:67 נשארה על הלוח במשך חמש דקות תמימות שבהן הלכתי להשתין, לקנות בירה ולחפש אוהדות מדליקות ביציעים, למזכרת ולמען שמירת הבריאות הנפשית של האשך. ברבע האחרון הקהל סוף סוף נדלק, כשזובאץ' נכנס ל-6 דקות משמעותיות, קלע ארבע נקודות ובעיקר חסם ועשה סדר מתחת לסל בהגנה. דטרויט מצידה נזכרה לשחק מסודר, ג'קסון החל לנהל כמו שצריך, מרקיף מוריס היציב עשה את שלו וטוביאס האריס קלע שלשה מכריעה בדקות הסיום. הלייקרס מצידם המשיכו להסתמך על לו וילאמס, יום אסל יום באסל, והקלאנקרים שלו יחד עם אלה של ראסל בדקותיים האחרונות קבעו הפסד ביתי נוסף, כואב במיוחד, ליריבה מזרחית לא ממש אימתנית או מוכשרת במיוחד.

הלכתי לשמוע את הסיכום של ואן גנדי בחדר ההלבשה. קודם כל מדובר בגבר עדין מראה, בעל עיניים כחולות, עם שפם מטופח ויכולת קומינקטיבית משובחת. איפה הוא ואיפה רון ג'רמי. ואן גנדי חזר והדגיש שהמצב בטבלה זה לא מה שמדאיג אותו אלא הצורה בה הקבוצה מתנהלת: "אחרי פתיחת עונת טובה, אנחנו כבר שישה שבועות לא משחקים כמו שצריך. אני שמח על הניצחון הערב, אבל דברים לא ישתנו מהיסוד עד שלא נתחיל לשחק כמו שצריך. הספסל היום נתן לנו את הניצחון: אייש סמית, סטנלי ג'ונסון וארון ביינס היו עם הפלוסים הכי גבוהים, וזה מול הספסל של הלייקרס שהוא עם התפוקה ההתקפית מהגבוהות בליגה. אבל אני שוב חוזר ואומר: שום דבר טוב לא יקרה עד שנתחיל לשחק כמו שצריך".

סטן ואן גנדי. כל דימיון בינו לבין רון ג׳רמי על אחריות מומי בלבד

בחדר ההלבשה המרואיין המבוקש ביותר הוא רג'י ג'קסון למרות משחק פושר (16 נק' ו5 אס'). דראמונד (16 נק', 14 ריב' 1-4 מהעונשין) יושב שעה ארוכה על הסלולרי עם מגבת על חלציו. הרגליים שלו זה משהו שלא מן העולם הזה, במיוחד השוקיים; גזעי סקויה בדמות אנוש, מדהים. טוביאס האריס (23-7) הוא גבר אדיאתלטי אדיר מימדים והפונציאל הכי לא ממומש לדעתי אצל הפיסטונס, עם יכולויות להיות אול-סטאר שמשהו עוצר בעדן. ארון ביינס הוא ענק לבן עב-בשר, נגר מדופלם שנגד קבוצה כמו הלייקרס יכול לחגוג עם 6 נק', 4 ריב' ותספורת מחרידה, ללא ספק אחת המכוערות באסושיאיישן.

אה, והיה שם גם אחד, בנו אודריך, ש"שיחק" 20 שניות ומיהר להתפנות מהר ככל האפשר מחדר ההלבשה. ה"שיחה" בינינו, כמצוות סומסום מלומדה, התנהלה כך:

– היי בנו, ווייב בול מהופס ישראל. אתה עוד זוכר את החומוס בתל אביב?

"בוודאי".

– אתה עוקב אחרי מה שקורה במכבי?

"בוודאי.. ועכשיו אני חייב ללכת!", כך אודריך, כשמבט של מי שנזכר בשטן בעייניו.

בנו אורדיך שומע את המונח ״מכבי תל אביב״ ומבעיר מנועים

בחדר ההלבשה של הלייקרס שקט ורגוע. ראנדל היה נורא הערב (2 נק' 10 ריב', 3 איבודים), סוואגי פי מקשקש את הקלשיאות הרגילות, לו וויליאמס מנסה לא להתייאש, זובאץ' זוכה לאור זרקורים (בכושר טוב לאחרונה במדי הדי-פנדר, קבוצת המילואים של הלייקרס) וראסל מנסה להיראות שופוני אנש עם 20 נק' ב-9 מ-18 אבל רק 26 דקות על הפרקט, כשוולטון מחזיר אותו ברבע האחרון רק 3 דקת לסיום. קלארקסון מהספסל ממשיך לתת עבודה (16 נק' ב-7 מ-12 והרבה תנועה ואגרסביות). דיוויד אולדרידג', הכתב הוותיק של tnt מתייחד איתו כשכולם עוזבים. אני מפריע לשיחה בינהם ושואל את אולדרידג': באיזו שנה לדעתך הלייקרס יחזרו לפלייאוף?

אולדרידג': מה זאת אומרת? יכול להיות שהשנה, למה לא? הקרב על המקום ה-8 פתוח, הם לא כל כך רחוק מאחור ויש עוד חצי עונה. הם רק צריכים לההתחיל לחזור ולנצח…

קלארקסון פותח את העיניים הפיליפיניות היפות שלו לרווחה ומפטיר: וואלה, אתה צודק…

ואני רק מדמיין מה הדוק-המייסד מגרינוויל ושונא הלייקרס מס' 1 ביקום היה עושה במעמד הזה.

ג׳ורדן קלארקסון מנסה להישאר אופטימי, מתראיין לדיוויד אולדרידג׳, כתב האן.בי.איי הוותיק של אי.אס.פ.אן
לו וילאמס מנסה לתרץ עוד הפסד (ואת שלושת הקלאנקרים שלו בדקות האחרונות)
מראות קשים מחדר ההלבשה, סומסום. בובאן

מנחם לס

בעל האתר ועורך ראשי

לפוסט הזה יש 24 תגובות

  1. מעולה גלץ
    עד עכשיו התלבטתי עם עצמי האם להיות בעד הפסדים או ניצחונות.היכולת בחודש וחצי האחרונים גרמה לי להבין שעדיף שנמשיך עם ההפסדים

  2. מזל טוב לגל שהיית במשחק גם אם הרמה לא היתה משהו. הלייקרס זו אחת הקבוצות היחידות בליגה שאפשר להנות מהם גם כשהם זבל מוחלט. כל מה שמסביב עם האוהדים והמעודדות זה פאן פשוט בלי לחץ של נצחונות. רק קובי לא היה קשור לכל זה בשנה שעברה. העברית שלך מצוינת בשביל מי שחי בחו"ל הרבה שנים. ממה שזכור לי דווח על בנו אודריך שהוא נחמד וקומוניקטיבי, אולי הפעם באמת מיהר לאנשהו . . .

  3. מעולה אחי. מתעלה על עצמך מפעם לפעם.

    והמצב של הלייקרס? נחת אמיתית למנחם, וגם לי. כידוע, בדומה לאוהדי הפועל ומכבי, הדבר היחיד שמשמח אוהד סלטיקס כמעט כמו ניצחון הוא הפסד של הירבה המושבעת.

  4. עד כמה התדרדר מצבם של הלייקרס?
    להוציא פוסט עליהם זה כמו להוציא מים מהסלע.

    התמזל מזלנו שאתה דווקא יודע להוציא מים מהסלע!
    תודה, גל.

  5. הכותרת שבה 3 מגיבים חשובים מומי סומ גל..
    היא מסוג הכותרות שהכי כיף לראות,
    הכוכבים כאן באתר הם המגיבים והכותבים (בעיניי האוהבות),
    הפוסט פיצוצי לגמרי, אתה חייב להמשיך לכתוב,
    מצחיק ונהדר ביותר.
    (אם היית יודע כמה אני עייף ובקושי מקליד היית מבין שזו
    מחמאה כפולה ומכופלת גל המופלא)

כתיבת תגובה

סגירת תפריט