יומן שארלוט #2- יציבות זה (לא) שם המשחק – הגולש איתי גרסון

יומן שארלוט #2- יציבות זה (לא) שם המשחק – הגולש איתי גרסון (בן 13 מירושלים)

לוגו שארלוט הורנטס

תקציר הפרקים הקודמים:

החודש הראשון של העונה החל מצוין, כאשר הקבוצה מתפקדת טוב, משחקת הגנה אגרסיבית והתקפה מהירה וקבוצתית, ובניגוד לכל הציפיות מאיימים על המקום השני במזרח. מאוחר יותר אירעו מעידות ונפילות (חלקן קלות, חלקן קשות), וההורנטס מאבדים גובה אך מחפים על כך בניצחונות גדולים על יריבות מהמזרח (דטרויט, בוסטון, מילווקי) ומצליחים לסיים את החודש במאזן 12-9 שמספיק למקום השלישי במזרח. קמבה ווקר נבחר לMVP  החודש והעתיד נראה טוב.

8.12.16

הוא התעורר באמצע פארק השעשועים  Carowinds בשארלוט, כשמסביבו כל הקבוצה של שארלוט- סטיב קליפורד, השחקנים, הבעלים (העז כמובן) ואפילו המעודדות. מסביב היו הרבה אוהדים עם פריטים שהיה ברור שנקנו במחיר מוגזם בחנות המזכרות של הצרעות, ועל הפנים של השחקנים ניכר כי היו שמחים כמו תינוקות בחנות ממתקים. ואז כל האנשים שהיו במקום, כולל הוא ושאר האוהדים, עלו לרכבת ההרים- והתחושה הייתה מוזרה: על כל עלייה, יש ירידה, והרכבת הייתה במין מצב כזה:

רכבת הרים בשיא הגובה על סף תהום

אחרי זמן מה, היה לגיבורינו ברור שהרכבת אינה הולכת להפסיק, וברגע של חוסר שיקול דעת- קפץ ממנה ואז… החליק הוא מן המיטה ונופל על גבו בנחיתה. המצב לא היה מוצלח במיוחד מבחינת בריאותו, אך הצליח הוא לנסוע לרופא הקבוע שלו, כדי לנסות להבין איפה הבעיה. כאשר הגיע לרופאו, קיווה שלא יבשר לו רעות- אך הרופא אמר לו שיש חדשות טובות, וחדשות פחות טובות: הטובות הן שהוא יהיה בסדר- זמן ההחלמה יהיה רק כמה ימים וכמובן יש מרשם למשככי כאבים. והחדשות הרעות? את המשחק של הלילה יצטרך לראות בביתו, מבלי כל ברירות. כך יצא גיבורינו מהרופא עם פציעה בגב, משככי כאבים, וכמה ימי מחלה מהעבודה, ובין כה וכה, הצטער הוא על קבוצתו, שאת המשחק שלה לא יוכל לראות אלא במעונו.

10.1.17

אחרי הניצחון של קבוצתו על יוסטון, ניסה לחשוב על דרך טובה לסכם את החודש, כהרגלו, ומיד נזכר ברופאו ובפציעה שנגרמה לו לפני בדיוק 33 ימים. הוא פתח את היומן, וכתב:

"יש לי חדשות טובות, וחדשות רעות: הטובות, המצב עדיין טוב, ואנחנו מקום חמישי במזרח העמוס. הרעות? היציבות שלנו נעה בין ההחלטיות של יאיר לפיד לבין מכבי ת"א".

למה, אתם וודאי שואלים?

אז זה התחיל טוב-  W גדול על הפיסטונס, 87-77, עם 25 נקודות של ווקר, 14 ו15 של ניקולס באטום ומשחק טוב של מרווין וויליאמס ומרקו בלינלי (12 ו-13 נק' בהתאמה). דראמונד עם דאבל דאבל מפלצתי של 26 על 20, לא יכול לעשות את זה לבד.

ההורנטס ממשיכים את רצף הנצחונות ל-3 עם בלו-אאוט על המג'יק 109-88, עם כמעט טריפל דאבל של ניק באטום (16, 9, 7), ויום טוב של רוב השחקנים.

מכאן מתחילה רכבת ההרים- רצף 4 הפסדים רצופים שמתחיל אצל הקאבס, ממשיך אצל הפייסרס והוויזארדס (נו באמת) ומסתיים אצל הסלטיקס. הבעיה היא… ניחשתם נכון- היציבות. קמבה ווקר נעלם (ואף נעדר ממשחק מול הסלטיקס בשל סיבות אישיות); מייקל קיד- גילכריסט מגיע  לעבודה יום כן יום לא, יום למה לא; הספסל שקט (להוציא את בלינלי ולאמב) ובאטום הוא היחיד שנשאר לסחוב. כשקולעים בממוצע 98 נק', וחוטפים 108, יש בעיה.

אבל היי, ניצחון גדול 107-99 על ההוקס עם דאבל דאבל של ווקר, תרומה אדירה של זלר את וויליאמס (16 ו-19 בהתאמה) ובלינלי (עם 19 נקודות) מתחילים את רכבת ההרים החיובית.  שני ניצחונות נוספים על הלייקרס הצעירים והבולס (יריבה חשובה במזרח) כאשר באטום ממשיך ביכולת החיובית (טריפל דאבל נגד הבולס ו- 23 נק' נגד הלייקרס), ווקר עם 28, 10, 8 מול הלייקרס וזלר את וויליאמס ממשיכים לזרוח. בלינלי, לאמב וקמינסקי נותנים תרומה טובה מהספסל, וכמו שהמאמן שלי אומר- הספסל מנצח משחקים".

 

אז לפני שנרדם, נזכר בחלום שחלם לפני המשחק מול הניקס: הוא ראה את כרמלו אנת'וני, מול MKG, בפוסט. כל המדיסון סקוור גארדן עמד על הרגליים, אנת'וני מסתובב, זורק… בום!

אולי זאת בדיעבד הייתה תזכורת למה שקרה בפעם הקודמת כששיחקנו מול קבוצה ניו- יורקית.

אחרי הטראומה של הפסד לנטס (!!), חייבים לפרוק עצבים: ההורנטס מפוצצים את המג'יק 120-100, עם 20, 8, 9 של באטום, 21 ו7 של ווקר, 14 ו-13 בהתאמה ללאמב וסשנס,  וגם זלר וMKG  בחגיגה עם 12 נק' כ"א.

מחברים אחד ועוד אחד ומקבלים עוד ניצחון על ההיט, 91-82, עם עוד כמעט-טריפל-דאבל של ניקולס באטום (16, 8, 13) וג'רמי לאמב ממלא את מקומו של בלינלי הפצוע עם דאבל דאבל של 10 על 10.

אבל כמובן, מה שעבד נגד ההיט והמג'יק לא יעבוד נגד אתם-יודעים-מי, והצרעות מסיימות את 2016 ב109-121 כואב נגד הקאבס, על אף 37 נקודות של ווקר (4TO ), ופלירטוט עם טריפל דאבל של באטום (13, 8, 6). לברון קשוח עם 32, 9 ו- 6 ולאב עם 28 ו- 10  במשחק שבו אירווינג לא שיחק (האמסטרינג).

ושוב, נחבר אחד ועוד אחד ונקבל הפסד לבולס, 111-118, כשג'ימי באטלר מגיע ביום בינוני של 52 נקודות ו- 12 ריבאונדים. מהצד שלנו קמבה ווקר נותן 34 נקודות עם 10 ריב'. איך לעזאזל רוצים לנצח כשחוטפים 120 נקודות כל משחק?!

איך חוזרים חזרה ומונעים הידרדרות? תופסים את הצ'יטה, כמובן. ניצחון 123-112 על אוקלהומה, עם דאבל דאבל של MKG  (סוף סוף סוף) ו- 28 נקודות של ווקר.  מהצד השני מחזה נדיר בטבע: ראסל ווסטברוק לא מסיים עם טריפ-דאב (33, 8, 15), ובנוסף סטיבן אדמס ואולדיפו עם 18 וקנטר עם 22.

להגיד לכם את האמת, איטליה זה אחלה מקום- האוכל טוב, האנשים נחמדים, הערים גדולות ומפותחות והכפרים מדהימים. אבל לעזאזל בלינלי- תפעיל ת'מוח. ההורנטס מפסידים לפיסטונס 114-115 למרות 34 נקודות של ווקר, 19 ו18- של וויליאמס והאווס בהתאמה, ודאבל דאבל של מק"ג (10 על 14). מהצד השני, הנסיך טוביאס עם 25 נקודות, המלך דראמונד עם 22 על 10, רג'י ג'קסון עם דאבל דאבל (22 11) והחיה מבוסניה עם 15 נקודות ו- 19 ריבאונדים.

חטפנו בראש מהספרס במשחק שאין הרבה מה לדבר עליו לצערי, חוץ מההופעה של דיוויס ברטנס עם 21 נקודות ו- 4/5 לשלוש. ההורנטס, חסרי באטום מובלים ע"י ווקר ולאמב עם 18 ו- 13 בהתאמה.

ומה עוד יש לספר? ובכן:

החודש לא התנהל בצורה מעולה, והמאזן ביחס לחודש הקודם מעיד על כך. למרות זאת, יש הרבה אופטימיות לגבי האופי של הקבוצה שהצליחה להילחם ולנצח קבוצת טובות ממנה במשך העונה, ולגמור משחקים צמודים כשצריך. ניקולאס באטום מחפה על החודש הקודם בתצוגות שיא כל ערב, ווקר ממשיך להוביל והספסל ממשיך לתרום- לאמב, בלינלי והאווס. מצד שני, MKG קצת איבד את הצפון בכל הקשור להתקפה, מרווין וויליאמס משחק טוב לפרקים, אך קודי זלר הוריד הילוך מהחודש הקודם ולכן הקו הקדמי קצת חשוף (שוב, למרות יכולת טובה לפרקים של השלושה ובמיוחד וויליאמס).

תסריט אופטימי לחודש הבא: ההורנטס נדלקים שוב ופותחים ברצף ניצחונות שיחזירם למקום השלישי במזרח, ועל הדרך מק"ג והקו הקדמי חוזרים לאופנה ומובילים את ההורנטס במדד הקשיחות, כשווקר ובאטום מובילים את ההורנטס במדד הכדורסל. ההגנה נראית טוב, ההתקפה עוד יותר וכל הפרטים הקטנים עובדים.

תסריט פסימי: רכבת ההרים נמשכת וההורנטס  פעם למעלה ויותר מדי פעמים למטה כאשר הקו הקדמי ממשיך לישון והקו האחורי לא יכול לעשות הכול, הספסל נעלם כשצריך אותו (היי בלינלי), וכל מה שצריך בתור קבוצת פלייאוף שאמורה להיות קשוחה בעצם לא מתקיים. הבלגן מביא את הצרעות למקום ה#7 במזרח וסטיב קליפורד לא מבין מה קרה פה.

תסריט ריאלי: אני הולך על התסריט האופטימי.

MVP  החודש: ניקולס באטום. היה גדול בשני הצדדים של המגרש, לא מעט טריפל-דאבלים והרבה ריבאונדים וראיית משחק טובה. לא פעם ווקר נתן לו את הכדור והוא הלך לעבודה וקלע באחוזים טובים כמעט כל משחק, לא כפה כלום ולא עשה דברים מטופשים כמעט. שחקן יעיל, טוב, איכותי."

סגר את היומן, והלך לראות קצת סרטים ישנים.

 

מולי

איש של מילים: כותב סדרתי, עורך, מתרגם ופילוסוף של ספורט. אפשר לראות חלק ממה שפרסמתי כולל קישורים ליומן הקורונה ורשימת פרסומים כמו "על ספורט ומהויותיו", "מסע בעקבות אוהדים", "ליקוטי ספורט" ו- "בלוז של תקוות ומורדות - סיפורי קבוצת הניו אורלינס פליקנס 2015-2017" ורבים אחרים... באתר: https://hamuli4u.wixsite.com/muli4u

לפוסט הזה יש 19 תגובות

  1. Damn sun איזה יומן! ריגשת! המשך כך!
    !!!!!!!!!!!!!!!!!
    אין סיכוי שאתה בן 13!!!!!
    שפיץ!!!!!!!!!!
    ממש העיפרון החד הקלמר!!!!!
    ידע יפה!!!!!!!
    !!!!!!!
    המשך כך!!!!!!
    !!!!!!!!!!!!!!!!!!

  2. קבוצה חביבה, תקועה קצת על ציון בי פלוס אבל לאוהדים משרלוט אני בטוח שזה מספיק.
    יופי של יומן, תמשיך לכתוב.

  3. יומן מעולה שמנתח את הקבוצה הזאת בצורה מושלמת. הצטרפו לבוץ המזרחי מהבחינה של חוסר היציבות, אני מאמין שיש בקבוצה הזאת את מה שצריך בשביל לצאת משם. נהניתי מאוד לקרוא.

    1. הם נכנסו למצב ששיקגו מילווקי נמצאות בו- הכישרון קיים כמובן, המאמן טוב והעומק ישנו. נשאלת השאלה למה הקבוצות הללו לא עולות למעלה, והתשובה כנראה מקורה בחוסר היציבות.

  4. אני מכיר את שרלוט טוב יותר מאשר את רוב הקבוצות האחרות, וממש הצלחת לתת יומן מדוייק ומקצועני ביותר על הקבוצה. אתה ללא ספק כוכב צעיר שנשמע הרבה ממנו!
    תודה

  5. כל הכבוד. מוציא מים מהסלע היבשושי.
    רק מה עם לי מרווין, אהובי משכבר הימים. המרטין וויליאמס הזה, שלחלוטין ידעתי מי הוא לפני תחילת העונה, נראה שמשחק תפקיד חשוב בקבוצה. אז עד כמה זה באמת נכון העונה לגבי מרווין וואיאנס?

    1. נדמה כי וויליאמס חשוב במכונה בעיקר בגלל העובדה שהוא גבוה שיכול לזרוק. מק"ג ו-ווקר חיים בצבע ויכולים למסור אליו תמיד כשיתבקשו.

      1. זה רק קצת זלזול בהיעלמות הארוכה שלו ובקבוצה האפורה בה הוא משחק. יש לי בעיקר הערכה ליכולת שלו לחזור מקבר הזכרון שלי ששמתי אותו בו. קצת כמו שתספר לי שטיירוס תומאס (בחירה רביעית 2006) פתאום הופך לחלק מוביל מקבוצה מזרחית סמי מצליחה.

  6. יומן מצוין, תודה. כמו עוד 3,4 קבוצות בלבל הזה במזרח יכולה לעשות קפיצה ותקוע יצד במקום הרביעי. כמו אינדיאנה, כמו שיקגו. כמו מילווקי,
    כתבתי על זה תדובה אתמול – זה לא עניין של חוסר יציבות אלא רצה די אחידה בין הקבוצות.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט