מנפצים את המעטפת- ניתוח התקפת הרוקטס / אפלטון

פורסם ב - 11. ינו, 2017 ע"י ב - כללי


– ראשית ולפני הכל ארצה להודות לעידו גילרי הגדול שעזר לי בנבכי הסטטיסטיקות וניסה לשמור אותי ישר ומאוזן.
– כל הנתונים בפוסט מה- 10.1.2017

לפני שהתחילה העונה, היו לא מעט אוהדים ופרשנים שהעדיפו לקפוץ ישר לגמר הפלייאוף ולוותר על חתחתי העונה הרגילה. הרי הכל סגור וחתום. יש לנו גמר בין גולדן סטייט לקליבלנד. שנה שלישית ברציפות. הליגה פשוט לא מעניינת.

ואז התחילה העונה. והיא מסתמנת כעונה היסטורית. יש לנו קרב MVP אפי בין שני שחקנים שאולי לא היה כמותו. היעילות ההתקפית של קבוצות שוברת כל מחסום וכל שיא סטטיסטי אפשרי נשבר בכל משחק.

כולם מדברים על הקפיצה המדהימה ביעילות ההתקפית. ממנחם לס ועד זאק לואו, אנחנו מנסים להבין מה קורה השנה שהוא כל כך שונה. כמובן שהשימוש הנרחב בזריקת השלוש תורם לקפיצה כפי שמנחם תיאר במאמרו המצוין.

3 קבוצות ממוקמות בטופ 5 בהיסטוריה של הNBA מבחינת יעילות התקפית.

גולדן סטייט (1), יוסטון (2, ביחד עם לייקרס 86' הגדולים) וטורונטו (5).

את גולדן סטייט ניתן להסביר באסופת כשרונות התקפיים נדירה, טורונטו היא אנומליה שעוד צריך להסביר, אבל כמובן שבחרתי להתמקד ביוסטון.

הרוקטס תמיד היו פורצי דרך בכל מה שקשור לחידושים במשחק, במיוחד בשימוש הנרחב בקשת השלוש. גם בעונות האליפות הרוקטס הובילו את הליגה בניסיונות מהשלוש. עם ההבאה של מורי והתפתחות האנליטיקס המעטפת נמתחה עוד ועוד. פיתוח מודל בטא החל כבר לפני 3 שנים בריו גרנדה וואלי, קבוצת הדי ליג של הרוקטס. שם מורי החל בניסויי המעבדה.

הנה הפוסט מלפני 3 שנים: http://www.hoops.co.il/?p=25197

אמנם ה'מוריבול' מתבסס על כמה עקרונות בסיסיים של מיקסום של קליעה אפקטיבית, אבל מה שנכון על צג המחשב לא תמיד קל לביצוע במציאות. לא מספיק להביא צוות ארטילריה מהמסייעת שישבו על איזה פיסטין עם פק"ל קפה ויפציצו משלוש תוך אכילת וופלות בטעם חלווה. נראה שהשנה, בפעם הראשונה מאז הגיע מורי לקבוצה, יש לו את התנאים המושלמים לניסוי. תסתכלו על רישום הקליעות של הרוקטס עד עתה. כאילו נלקח היישר מתכנת מחשב (הצבעים ביחס לממוצע הליגה).

מקור בלינק: https://16winsaring.com/a-look-inside-the-houston-rockets-historic-long-range-assault-2c1dd56f5bda#.s5drn3jwl

הרוקטס לא רק מובילים את הליגה בזריקות לשלוש, אלא מנפצים כל שיא וכל מחסום מנטלי בקטגוריה הזו. עם כמעט 40 זריקות למשחק הם זורקים כ-8 זריקות יותר מכל קבוצה אחרת בהיסטוריה (הרוקטס עצמם ב2014 עם 32 זריקות למשחק). הבאה אחריהם, קליבלנד עם 33 זריקות למשחק מעבר לקשת. הם גם קולעים את הזריקות באחוזים לא רעים של 37% (מקום 6 בליגה).

אך מעבר לזריקות לשלוש הרוקטס גם במקום השני בליגה באחוזים עד מטר מהסל (אחרי ג"ס). הם דואגים שכל הזריקות שלהם יהיו זריקות נוחות (לייאפים ודאנקים) או שלשות. הם ניטרלו לחלוטין כל זריקה שמגיעה ממטר ועד קו השלוש.

אך השאלה המעניינת יותר היא- איך הם עושים זאת?

הכל כמובן מתחיל בהארדן. הארדן הוא השחקן המושלם ל'מוריבול'. הוא יכול לחדור על כל שחקן באחד על אחד, הוא משחקני הפיקנרול הטובים בליגה ויכול לזהות ולמסור לשחקן פנוי גם מהצד השני של המגרש. סוללת הקלעים שמסביבו פותחת את המשחק. ליוסטון יש 5 שחקנים שקולעים מעל 4 זריקות שלוש למשחק. אריק גורדון (שמוביל את הליגה בקליעות לשלוש באחוזים נהדרים של 41%, ונחזור אליו בהמשך), ריאן אנדרסון (41%), טרבור אריזה (37.7%) ופטריק בברלי (41%). הארדן למעשה הוא הקלע הפחות טוב מבין החמישה עם 35% לא רעים מעבר לקשת. יחד איתם, קלינט קפלה מקום שישי בליגה כשחקן המתגלגל בפינרול, בטופ 3 בליגה באחוזים ל-2 כש-60% מהנקודות שלו מגיעות מהידיים של הארדן.

משחק פיקנרול ללא דופי, יחד עם עוד 3 שחקנים שמחכים מעבר לקשת ושחקן שיודע למצוא אותם הוא משחק כמעט מושלם. אך יש בזה יותר מזה. אנדרסון וגורדון עומדים 2 מטר מאחורי קו השלוש, מותחים ומפזרים עוד יותר את ההגנה המסכנה. יוסטון למעשה משחקים התקפה מתפרצת במה שהיה נקרא עד היום- 'משחק עומד'.

בניגוד לווסטברוק ואוקלהומה, שם תכנית המשחק היא שווסטברוק יקח את הריבאונד וירוץ קדימה בכל הכוח, או בניגוד לגולדן סטייט שמשחקים בקצב טורבו היסטורי, ביוסטון משחקים מעט שונה. אמנם הם משחקים בקצב מהיר, כיאה לקבוצה של ד'אנתוני, אבל זה לא תמיד נראה ככה. לג'יימס הארדן יש יכולת מיוחדת לשנות מהירות תוך כדי תנועה. הוא מנהל את קצב המשחק. הוא לא ירוץ ישר קדימה למתפרצת אלא יחכה לפירצה בהגנה, ואז יתקוף במהירות.

בהתקפה הבאה תשימו לב איך הארדן הולך לאט וברגע שמזהה את אנדרסון עומד כמטר מאחורי קו השלוש, מהירות המשחק עוברת מ-0 למאה. בלי מסירות מיותרות מסביב לקשת או אלף חסימות לשחרור לקליעה. יוסטון למעשה במקום השני בליגה באסיסטים (שוב אחרי גולדן סטייט המפוארת) אך מקום 26 בליגה במסירות למשחק. (אגב פילדלפיה מובילה במסירות למשחק- ד'ש לרפי).

ההתקפה הבאה מבטאת את חוסר האונים של ההגנה. 3 קלעים עומדים בפינות, והראל עומד מאחורי המגן ומחכה. הארדן יכול לחדור בקלות ויש לו 4 אופציות מסירה לנקודות קלות, או להיכנס בעצמו כל הדרך אל הסל.

 

 

 

 

 

 

 

במקרה הזה, נואה בוחר לעזור וזה מה שיוצא

נקודות קלות. לא פלא אם כך שהרוקטס מובילים את הליגה בזריקות חופשיות לשלוש (כשהמגן נמצא לפחות 4 פיט מהשחקן הזורק) ועם אחוזים כל כך גבוהים ממרחק 0. הארדן מוביל עונת MVP מהנדירות בהיסטוריה, כאשר הוא אחראי בלעדית בנק' או במסירות ל-57 נק' במשחק. הכי הרבה בהיסטוריה של המשחק.

אך השימוש המטורף של הארדן כמוביל כדור גם גורם לו לנפץ את שיא האיבודים שלו עצמו (אלא אם ווסטברוק יצליח להשיג אותו). האיבודים הרבים של הארדן נלקחים בחשבון כחלק מתכנית המשחק. הוא אמר בראיון לפני כשבוע שזה מפריע לו יותר מלמאמן. ד'אנתוני מבקש ממנו לבצע מסירות מסוכנות כחלק מתכנית המשחק. המרווחים הגדולים והמסירות שחותכות את כל ההגנה, לפעמים עוד מהחצי, גורמות מצד אחד לאיבוד, אך מצד שני שומרות על קצב התקפה גבוה ופחות מסירות מיותרות. אי הוודאות של התקפה מתפרצת צריכה להישמר גם במשחק העומד לפי ד'אנתוני. המאמן רוצה לשמור את ההתקפה בלתי צפויה, והיצירתיות של הארדן במסירות היא מה שמניע את הכל.

מלבד הארדן וסגנון ההתקפה המושלם בשבילו, ה-X פקטור האמיתי ברוקטס השנה הוא אריק גורדון.

הרבה סימני שאלה הורמו בעקבות חתימתו של גורדון בקבוצה. האם הוא יוכל להיות יעיל עם היסטוריית הפציעות המוזרות שלו, איך הוא יסתדר עם הארדן והאם הוא בכלל רוצה לשחק כדורסל. ביוסטון הוא נהנה מכל רגע, וגם משחק כאולסטאר. הוא מוביל את הליגה בקליעות לשלוש, לפני סטף קארי (סופסוף יוסטון לפני גולדן סטייט במשהו) והיכולת החשובה ביותר שלו היא הוורסטיליות שלו במשחק לצד הארדן, שם הוא תופס מקום כספוט אפ שוטר מהטובים בליגה. כשהארדן נח על הספסל גורדון מוביל כדור בצורה פנומנלית, משתמש ביכולת שלו לחדור וכן משמש כספוט אפ שוטר כשבברלי מנהל את ההתקפה. למעשה כשהארדן על הספסל גורדון מעלה את הממוצע שלו פר 36 דקות ל-29.2 נק' כספק הנק' העיקרי.

בכלל הספסל של הרוקטס השנה הוא אחד מהכלים החזקים שלהם. בלי שמות מפוצצים אבל משחקים כיחידה מאורגנת ואנרגטית הם נותנים את הבוסט איפה ששנה שעברה היתה נפילה תהומית כשהארדן ישב לנוח.

אנחנו רואים שספסל חזק הוא אחד הפרמטרים החשובים ביותר בכדורסל המודרני. כל חמשת הקבוצות הבכירות- ג"ס, ספרס, קאבס (בצורה חלקית), טורונטו ויוסטון הן בעלות תפוקת הספסל החזקה ביותר בסטטיסטיקות המתקדמות. הספסל של הרוקטס ממוקם במקום השני ביעילות התקפית, שלישי ב-net rating, ורביעי באחוזי קליעה אפקטיביים (ts%).

גם מבחינה הגנתית הרוקטס מפתיעים לטובה. אמנם הם בסך הכל במקום 16 ביעילות הגנתית, שזו היתה המטרה המוצהרת בתחילת השנה. אך מאז ה-17 בנובמבר, שפטריק בברלי חזר מהפציעה שניטרלה אותו בפתיחת העונה, הרוקטס כבר בטופ 10 של הליגה מבחינה הגנתית.

התחזיות הנוכחיות חוזות לרוקטס עונה של מעל 60 נצחונות. זוהי קפיצה מדהימה של יותר מ-20 ניצחונות בעונה.

אז הרוקטס היא לא רק הארדן. אמנם הזקן הוא המנצח, המחזיק בשרביט ודואג שהכל יעבוד, אבל הרוקטס הם קבוצה שלמה. החזון של ד'אנתוני הגיע להרמוניה עם ה'מוריבול' והרוקטס ממשיכה לנפץ את גבולות המעטפת.

תחזיקו חזק, אנחנו ממריאים.

Tags:

75 תגובות ל - “מנפצים את המעטפת- ניתוח התקפת הרוקטס / אפלטון”

  1. ido

    11. ינו, 2017
    13:32

    כתוב מצוין . אני אוסיף קצת על דאנטוני.
    השיטה של דאנטוני בפניקס שממשיך בוסטון זה פיק אנד רול גבוהה חדירה ולי אפשר או גלגול החוצה . בפניקס הוא תחום את זה ל7 שניות ונעצר רק בכל ועוצמת הבן אנטוניו.

    עם יוסעו השיטה השתכללו כי כל ועוצמת לא עובדים על הארדן רק מפנים אותו לזריקות פנויות מהעונשין וכי יש בצוות כל כך הרבה כשרון מקו ה 3.

    בניגוד לשיטת השטחים הפנויים של גס מול הפיק אנד רול אין ממש שיטה הגנתי ויוסטון יכולים להגיע הכי רחוק שאפשר

    Reply to this comment
  2. ido

    11. ינו, 2017
    13:33

    בוסטון = יוסטון. ספר טפשון

    Reply to this comment
  3. שגיא נאור

    11. ינו, 2017
    13:35

    אדיר אפלטון!!

    אני חושב שצורת ההגנה הכי יעילה נגד צורת המשחק הזו היא חמישיית פורוורדים אתלטים שיכולים להחליף על הכל מה שיעקר את הפיקנרול לחלוטין. הסנטרים של הרוקטס, ננה, הראל וקפלה אינם יעילים במיוחד במשחק פוסט ולכן לא יוכלו לנצל מיס מצ'ים על שומר נמוך בצורה טובה (למרות שקפלה השתפר בזה וגם ננה יכול לעשות זאת בצורה מסוימת).

    40 שלשות למשחק זה מטורף (בתכלס הנתון החשוב הוא אחוז הזריקות לשלוש מתוך כלל הזריקות) ואם הרוקטס רולעים אותם באחוזים טובים אין סיבה שהמגמה הסו לא תמשיך.

    Reply to this comment
    • אסף

      11. ינו, 2017
      14:40

      בקיצור יוטה שהיא בהחלט אופציה לפגישה עם הרוקטס בסיבוב ראשון..
      השטף ההתקפי של יוסטון מרהיב אבל בסופו של דבר אני חושב שבפלייאוף היא תקום ותיפול על ההגנה שלה שדווקא בשלב זה לפחות לעומת מה שאני חשבתי שיקרה מפתיעה לטובה יחסית.

      Reply to this comment
    • אפלטון

      11. ינו, 2017
      15:10

      יוטה וממפיס הם בהחלט הקבוצות שעושות הכי הרבה צרות בגלל היכולת של השחקנים שלהם לשמור על הארדן באחד על אחד (אלן והיל) יחד עם הגנת פיקנרול מצוינת ורים פרוטקטור נהדר.
      הבעיה של יוטה שאין להם מספיק כוח אש התקפי לעמוד מול יוסטון לאורך זמן והספסל שלהם לא מספיק חזק. ממפיס בהחלט יעשו צרות וגם יש להם ספסל חזק וקליעה לשלוש מספקת. הם הקבוצה שהכי לא כדאי לרוקטס לפגוש (גם לגולדן סטייט אגב).

      לגבי אחוז השלשות מדובר על 45% מסך הזריקות שזה נתון מטורף אבל ברוקטס מאמינים שאפשר למתוח אותו עוד קצת. הנתון המעניין זה שהם לא סתם מטיחים שלשות אלא אלו זריקות טובות ופתוחות בגלל סגנון המשחק.
      גם זריקות ה-2 הן כמעט אך ורק יקחו זריקות טובות ופנויות כמו שכתבתי.
      זו היעילות שהם מדברים עליה.

      Reply to this comment
      • אסף

        11. ינו, 2017
        16:17

        כל מילה מדויקת אפלטון, לגבי ממפיס כשהם בריאים זו הקבוצה עם היכולת הכי טובה להציב התאמות לכל אחת מהמערב בגלל הגארדים הארוכים יחסית וההגנתיים שלה ובעיקר בגלל הצמד זיבו-גאסול מתחת לסל

        Reply to this comment
  4. גיא

    11. ינו, 2017
    14:29

    יופי של פוסט, יופי של ניתוח!

    אני מאוד נהנה מיוסטון השנה, ואני חושב שאפשר להבין את זה מהתגובות שלי, מאז קדם העונה.

    אני גם חושב שהניתוח של ההתקפה שלהם מדויק.
    אבל –
    לקוצה יש בעיה אחת.
    אין את השחקן "שישחרר את הלחץ".
    כל קבוצה של קלעים לפעמים נתקלת בימים בהם הזריקות מבחוץ לא נכנסות.
    בפלייאוף, זה אפילו קורה יותר.

    במצב כזה, לדוגמה, הקאבס הולכים על ISO של לברון או של קיירי, כאשר אם היריבה מצופפת את הצבע, אז לברון עדיין יכול להשיג יתרון יחסי במשחק עם הגב לסל מההיי פוסט.

    למעשה, לכל האלופות שאני זוכר (למעט גולדן סטייט 2015) היה שחקן שהצטיין בלהשיג נק' בפוסט,
    כאשר ב-2012, זה היה למעשה המעבר של לברון ל-PF שהציל למיאמי את העונה, והביא להם את האליפות.

    יהיה מעניין לגלות אם יוסטון תהיה אחת הבודדות שמסוגלות ללכת רחוק בלי משחק פוסט עקבי.

    Reply to this comment
    • אשך טמיר המקורי

      11. ינו, 2017
      14:45

      1+
      לג"ס היה את דייוויד לי שעשה בדיוק את זה ומילא תפקיד מכריע

      Reply to this comment
      • גיא

        11. ינו, 2017
        14:53

        ב-2015, השחקן ששיחק את משחק הפוסט הכי מוצלח בגולדן סטייט היה לווינגסטון.

        Reply to this comment
        • יונתן שגב

          11. ינו, 2017
          15:03

          1+ ולא רק בגלל שלא היה מישהו אחר, גם כי לווינגסטון היה אחלה שחקן פוסט

          Reply to this comment
    • אפלטון

      11. ינו, 2017
      15:13

      נכון, והכוונה שלהם להפוך את קפלה לשחקן פוסט יעיל קצת נקטעה עם הפציעה אבל הוא בהחלט היה בדרך.
      חוץ מזה להארדן יש משחק פוסט לא רע בכלל והוא חזק מרוב השחקנים ששומרים עליו. מגוון היכולות שלו הן פשוט נדירות. כמו לברון קטן יותר (רק עם הגנה פחות טובה).

      Reply to this comment
      • עידו גילרי

        11. ינו, 2017
        15:39

        לדעתי זו תהיה טעות מצד הרוקטס לפתח משחק פוסט, זה נוגד את השיטה ויכול להיות מקל בגלגלים.

        Reply to this comment
  5. פאקו

    11. ינו, 2017
    14:38

    איזה אחלה פוסט.

    Reply to this comment
  6. אשך טמיר המקורי

    11. ינו, 2017
    14:42

    כתבה מושקעת, מרתקת ונהדרת.

    מה חבל שכל התיאוריות הנחמדות האלה יתרסקו כשיתחיל הפלייאוף.
    אז הארדן יחזור לנטייתו להירו בול, השלשות ימאנו להיכנס משל פי הטבעת בעצירות לאחר אכילת אשכול בננות ירוקות.
    בצד השני השלשות יפלו על ראשם כחומר משלשל ביום בהיר, יחפרו עליהם בצבע וזיעת הזקן של הארדן תתמלא בניחוח הפחד.

    הארדן שחקן שמעמיד מספרים אדירים כשהוא באיזור הנוחות שלו, ומזעזעים (מבחינת אחוזי קליעה ואיבודים) כשהוא לא.
    מול שומר חזק ויריבה שתדע להוציאו מאיזור הנוחות שלו (דאודורנט?) הוא יחזור למנהגיו הנלוזים ואיתו כל המשחק של הרוקטס יקרוס כמגדל קלפים.

    Reply to this comment
    • גיא

      11. ינו, 2017
      14:51

      אם אני טועה, אני מתנצל –
      לדעתי לא צפית בהרבה משחקים שלמים של יוסטון השנה.
      יש לקבוצה שיטה, וטביעת האצבע של המאמן מורגשת.
      קבוצה שכזו, לא פתאום תשכח איך משחקים בפלייאוף.
      בהחלט יכול להיות שהיא תודח בנקודה מסויימת בפלייאוף,
      (אני לא רואה איך זה קורה לפני הסיבוב השני, בו יש סיכוי לא קטן שהיא תפגוש את הספרס)
      אם הם מפסידים לספרס, אז קודם כל –
      קל לספרס, זה לא יהיה.
      ובנוסף, זו לא פחיתות כבוד, וזה בטוח לא "קריסה של מגדל קלפים".

      Reply to this comment
      • אשך טמיר המקורי

        11. ינו, 2017
        14:59

        דווקא יצא לי יותר מדי לצפות בהם השנה (בילוי שלא כ"כ מועדף עלי) – הקודי שלי נוטה לתת קישורים שעובדים רק למשחקים שלהם והיום למשל התבאסתי שמכל המשחקים שרציתי לראות רק את שלהם יכולתי (הגננת נמה את שנת היופי שלה בחדר עם המחשב).

        סיבוב שני והדחה מכובדת מול הספרס זה כמובן לא קריסה – הדחה 4-1 מול יוטה / ממפיס בסיבוב הראשון כן.

        ברור שיש שיטה, רק שהשיטה הזו פגומה ולא מתאימה לפלייאוף והיא תהיה הסיבה להתמוטטות!

        Reply to this comment
        • עידו גילרי

          11. ינו, 2017
          15:37

          אני חושב שאתה טועה. השיטה טובה ולכן הם מצליחים (בין אם אתה אוהב את הארדן או מתעב אותו).

          Reply to this comment
      • יניב

        11. ינו, 2017
        15:18

        קודם כל מעולה.אחר כך גיא זה נכון שיש להם שיטה ודאנטוני מוכיח השנה שלא נס ליחו ובאמת יופי אבל ברגע שהארדן יחליט לשחק כמו שהוא רוצה אז שום שיטה ושום מאמן לא יכלו למנוע את זה.אני לא יודע אם זה יקרה או לא אבל אני יותר חושב כמו האשך שבמידה והעסק יתחיל לקרטע אז הארדן יחזור לסגנון שהוא מכיר ויודע

        Reply to this comment
        • עידו גילרי

          11. ינו, 2017
          15:38

          השיטה הזו לא שונה מאיך שהארדן אוהב ורגיל לשחק היא פשוט מגבירה את הדברים שהוא יודע לעשות .

          Reply to this comment
        • גיא

          11. ינו, 2017
          15:40

          time will tell

          Reply to this comment
    • אפלטון

      11. ינו, 2017
      15:51

      אשכוס קודם כל תודה, ושמח לראות שחזרת לעצמך. זה לא אותו דבר בלעדיך.
      לגבי השלשות, זה חצי נכון. אין באמת סיבה שהמשחק יאט בפלייאוף או ישתנה. זה לא שיש כאן שפנים או תכנית משחק מיוחדת להתכונן אליה.
      ווליום השלשות הגבוה דווקא משחק לטובת יוסטון מבחינה סטטיסטית. אם פעם היו זורקים 20 שלשות למשחק. היית מתחיל משחק 9-1 מהשלוש וזהו, הלכה תכנית המשחק.
      כשאתה כבר זורק 40-50 שלשות במשחק, כבר ראינו משחקים שהרוקטס התחילו עם 17-1 מהשלוש. ועדיין סיימו בסביבות 30%, שזה 12-15 שלשות למשחק. משהו כמו 40-50 נק' שהקבוצה השנייה צריכה להתמודד איתם
      אני אישית לא אוהב את סגנון המשחק הזה, מה אני אגיד לך. אבל הוא יעיל בצורה מגעילה

      Reply to this comment
  7. ערן

    11. ינו, 2017
    14:45

    נפלא!

    לא יצא לי לראות הרבה משחקים של יוסטון השנה, אבל הפוסט הזה בהחלט עושה תיאבון. איזה כיף להיות אוהד כשהקבוצה שלך נראית ככה. ובטח כשזה ממש לא צפוי, לאחר שמי שהיה לכאורה השחקן השני בטיבו עזב ואת המצטרפים החדשים הספידו לא מעט.

    אגב, חבל מאוד שעומרי כבר לא שם. הוא היה יכול להשתלב נהדר במשחק הזה שמתאים בדיוק לסגנון המשחק שאימץ לעצמו — רק שלשות וליי-אפים. בכלל, כספי די נדפק עם הטיימינג — קודם נפלט מיוסטון לפני שהשינוי שמתאים לו כל כך הגיע ואחר כך נתן את עונת השיא בסקרמנטו דווקא אחרי שחתם על חוזה נמוך לשנתיים. ועכשיו הוא עם מאמן חדש שלא מאמין בו ועלול לפספס את הגל של חוזים מטורפים בהזדמנות אולי האחרונה שלו.

    בכל מקרה, זה פוסט על יוסטון, אז עוד מילה על דאנתוני. כל כך הרבה לעגו לו כשהכריז שהוא הולך להפוך את הזקן לרכז. והנה, הוא זה שצוחק אחרון. במקרה או שלא, הוא אחראי על שתיים מהקבוצות שמשחקות כדורסל התקפי מהמשובחים בהיסטוריה (השנייה כמובן פיניקס האגדית שלו ושל נאש).

    Reply to this comment
  8. asi

    11. ינו, 2017
    14:52

    מצוין תודה. בהמשך לשגיא הגנת הפורוורדים גורמת לסנטרים להעלם מהמשחק. זה ממש פולואפ לנושא של מנחם שהכדורסל השתנה בשנים האחרונות.

    Reply to this comment
  9. יונתן שגב

    11. ינו, 2017
    15:03

    תודה רבה! נהנתי והחכמתי…

    Reply to this comment
  10. ערן

    11. ינו, 2017
    15:07

    אגב, יוסטון באופנה עכשיו. הנה עוד כתבה מעמיקה מוואלה:

    http://sports.walla.co.il/item/3030709

    Reply to this comment
  11. הממזר של ג'ון סטוקטון

    11. ינו, 2017
    15:10

    מעניין

    5 שחקנים עם מעל 4 קליעות 3 למשחק ?

    הארדן תמיד היה הרכז, דאנטוני לא שינה לו את התפקיד, אלא את הגדרת התפקיד (רכז מההוצאת כדור, ולא מהחצי)

    מעניין איזה סטאר מורי הולך להנחית בקרוב, בטוח קיבל תיאבון.

    תתחדשו.

    Reply to this comment
    • הממזר של ג'ון סטוקטון

      11. ינו, 2017
      15:21

      ה 5 שחקנים שקולעים יותר מ 4 זריקות 3 למשחק לא מסתדר עם 37% ל40 נסיונות.

      Reply to this comment
      • עידו גילרי

        11. ינו, 2017
        15:32

        זה כמובן זריקות. אם הם היו קולעים ככה היה אפשר לסגור את הליגה (זה 60 נקודות לפני שהתחלת למצמץ בכלל).

        Reply to this comment
        • הממזר של ג'ון סטוקטון

          11. ינו, 2017
          15:52

          חשבתי כבר באמת השתגעו שם

          Reply to this comment
    • bobby

      11. ינו, 2017
      15:46

      נכון שהארדן היה תמיד מוביל הכדור בקבוצה, אבל עד שהגיע דאנטוני הוא לא תמיד חיפש את המסירה, וגם כשחיפש התמהמה הרבה זמן עד שמסר.
      השנה סוף סוף נוצר הסוויץ׳ בין שחקן שיכול למסור, לשחקן שמוסר.

      אפלטון –
      תודה על הניתוח המעולה, מי ייתן והריצה הזאת תימשך עד סוף העונה ובפלייאוף.

      Reply to this comment
  12. Berch

    11. ינו, 2017
    15:28

    יוסטון אפילו יותר מפתיעה מבוסטון…. 🙂
    פוסט מעולה

    Reply to this comment
  13. עידו גילרי

    11. ינו, 2017
    15:36

    השנה הזו מוכיחה משהו שלמעשה היה ברור כבר לפני 5 שנים המורי-בול עובד. ברור שצריך שחקנים מתאימים לשם כך אבל העיקרון עצמו נכון. אם תיקח את הזריקות בעלות היעילות הכי גבוהה אז גם ההתקפה שלך תהיה טובה. הרוקטס הרבה יותר מהווריורס אחראים על משיכת כל הליגה אחריהם אל מעבר לקשת השלוש ואחרי העונה זה אפילו יתעצם. עד מתי? עד שיהיה המאמן האמיץ הראשון שאומר: אני לא נותן שלשות פנויות אפילו במחיר של נקודות קלות מתחת לסל. זה כמובן יצריך תוכנית הגנתית חדשה אבל אין לי ספק שהשלב הבא באבולוציה של המשחק יגיע מהצד ההגנתי.

    Reply to this comment
    • אפלטון

      11. ינו, 2017
      15:42

      אני חושב שהווריורס יותר מהכל הוכיחו שסגנון המשחק הזה יכול להביא גם הישגים. על פני דוקטרינת בארקלי- Jump shot teams don't win championships
      בלי ההצלחה של הווריורס לדאנתוני לא היתה היום עבודה ומורי לא היה מעז ללכת עד הסוף עם הרעיונות שלו.
      הלקח שדאנתוני מדבר עליו יותר מהכל הוא שאם יש לך חזון, חייבים ללכת עליו All in. גם הוא בעצמו לא האמין לגמרי בדרך שלו עד שגולדן סטייט זכו באליפות.

      Reply to this comment
      • הממזר של ג'ון סטוקטון

        11. ינו, 2017
        15:50

        זו לא דוקטרינה, זה סתם משפט מטומטם שתפס.

        כבר בתקופתו ג'ורדן לקח על בארקלי ערימות של אליפויות בלי סנטר, ועם קליעות מיד ריינג' וג'אמפ שוט.

        Reply to this comment
    • הממזר של ג'ון סטוקטון

      11. ינו, 2017
      15:46

      אם כבר עכשיו קליעת הליי אפ היא הכי משתלמת (שלא לדבר על הטבעה) למעט אולי שלשה מהפינה, אני לא מבין את הגישה של לתת נקודות קלות, שיהפכו להיות עוד יותר קלות ברגע שתיתן מתחת לסל, אני כן חושב שיהיה הימור מסוים, אבל לא דרסטי, והמתח והריקוד הזה תמיד יהיה דינמי, אלא אם כן האחוזים מה 3 יקפצו. בטוח שיש כבר כאלו שעובדים על תוכנת אנטי מורי.

      Reply to this comment
      • עידו גילרי

        11. ינו, 2017
        15:50

        ברור שהכוונה היא לא לתת כל הזמן לייאפים כי כמו שציינת זו זריקה הרבה יותר טובה. אבל יש איזשהו פחד אצל מאמנים לעשות רוטציות ולקבל קצת יותר סלים קלים מהצפוי כתוצאה מפספוס ברוטציה.
        אני אחדד. האתגר יהיה להכריח קבוצות לזרוק בחזרה המיד-ריינג'. הבעיה היא כמובן הריווח שמקשה מאד גם למנוע זריקות מתחת לסל וגם זריקות מבחוץ. מהבחינה הזו הרעיון שהעלו כאן של חמישיית פורוורדים (או במילים אחרות כדורסל נטול עמדות) הוא הכיוון.

        Reply to this comment
        • הממזר של ג'ון סטוקטון

          11. ינו, 2017
          16:05

          טוב.. מיד ריינג' זה כבר לא "נקודות קלות מתחת לסל"

          סורי, לא רואה את זה קורה.

          עם יהיו חמישיות של פורוורדים, לא יהיו קבוצות 3 סטייל קארי וקליי להגן מפניהם…

          אני רואה גיוון בליגה. בגלל שנוספו כל כך הרבה אלמנטים התקפיים למשחק, וגם משום שהוא פתוח יותר לחתך האוכלוסיה בעלי גובה יותר ממוצע, אני חושב שיהיו יותר סוגים שונים של קבוצות.
          כבר היום זה נראה כמו פארק יורה אחד גדול עם אוסף שלם של יצורים, ולכל אחד תכונות אחרות עם יתרונות וחסרונות. בשונה משנים עברו שלא היה איזון בין ה 2 נק' ל 3 נק', היום בניגוד למה שחושבים יש הרבה יותר איזון, וזה נותן יותר תפקידים ואפשרויות.

          Reply to this comment
        • הממזר של ג'ון סטוקטון

          11. ינו, 2017
          16:20

          בנוסף, פורוורדים הם מהחתך אוכלוסיה עם הגובה היותר נדיר, עכשיו לך תמצא לאייש 15 30 קבוצות עם חמישיה של 2.10 ומעלה עם כישרון. לא קל.. לא כולם דוראנט, קאווי או לברון.

          Reply to this comment
          • עידו גילרי

            11. ינו, 2017
            17:00

            אתה יותר מדי נצמד למילה. Lets move forward.
            כמו שאמרתי לעמדות יש במקרה הזה פחות משמעות. אם תרצה אז גארדים גבוהים וסנטרים רזים. הכונה היא שכל שחקן יוכל לכסות את הקלעים בחוץ.
            אנחנו כבר רואים ניצנים לזה באיך שהווריורס לדוגמא משחקים הגנה. אם נקבל את הגמר הצפוי זה יהיה מבחן מעניין.

          • הממזר של סטוקטון

            11. ינו, 2017
            22:58

            כפרה עליך, איך אני אמור לנחש למה אתה מתכוון כש אתה כותב :

            "מהבחינה הזו הרעיון שהעלו כאן של חמישיית פורוורדים (או במילים אחרות כדורסל נטול עמדות) הוא הכיוון." ואתה מכוון לדברים שששגיא כתב פה :

            "אני חושב שצורת ההגנה הכי יעילה נגד צורת המשחק הזו היא חמישיית פורוורדים אתלטים שיכולים להחליף על הכל מה שיעקר את הפיקנרול לחלוטין"

            נשמע לחלוטין שמדברים פה על גבוהים ותו לא. מה גם שכשסומסום בזמנו העלה את הרעיון לראשונה, הוא פינטז על חמישיה של – הפריק היווני, פול ג'ורג', קאווי, דוראנט, לברון, שנראה כמו משהו "נטול עמדות" באופן יחסי.

            קליבלנד משחקת הגנת נטולת עמדות, לא פחות ואולי יותר מגולדן. TT פחות סנטר מזאזא, עם יכולת יותר טובה ניידות בהגנה, לברון הוא לברון, פוינט פורוורד, שמשק סנטר עוד במיאמי, ואנחנו לוקחים אותו כמובן מאליו.

    • Ljos

      11. ינו, 2017
      15:55

      השנה הזו מוכיחה לי דווקא למה המוריבול נכשל. בעיניי המוריבול הוא לא רק לקחת את הזריקות שנחשבות הכי יעילות. הוא לחפש את השחקנים שזורקים את הזריקות הכי יעילות ביעילות הכי גבוהה, ופשוט להעמיד אותם שיזרקו את היעילות שלהם על הסל בלי הרבה מחשבה. העונה ד'אנתוני והארדן מוכיחים שזה בכלל לא כזה פשוט.

      Reply to this comment
      • עידו גילרי

        11. ינו, 2017
        17:01

        אתה נצמד באדיקות לתורה הכתובה. אני מתכוון לרעיון הכללי. אכן היו גם דברים שמורי היה חחיב ללמוד ולשנות.

        Reply to this comment
  14. S&M

    11. ינו, 2017
    15:44

    מרתק. גם הכתבה המתורגמת. תודה!

    Reply to this comment
  15. דוד

    11. ינו, 2017
    15:57

    הרגע הזה שנזכרים שאמרת שהתחזית האופטימיות היא 50 נצחונות ועכשיו הם בדרך למעלה שישים!!!

    Reply to this comment
    • אפלטון

      11. ינו, 2017
      16:06

      לגמרי. אני לא האמנתי בקבוצה הזאת. בטח לא ככה. ידעתי שהארדן יקח אותם לפלייאוף בכל מקרה ושיהיו יותר טובים בלי הווארד שתקע את השטף של המשחק. אבל ציפיתי לעונה של 48-50 נצחונות ומקום שישי. גג מקום רביעי
      גיא היחידי אני חושב שבאמת האמין בקבוצה הזאת ככוח רציני במערב.

      Reply to this comment
      • ערן

        11. ינו, 2017
        16:42

        אפרופו הווארד, נראה שהוא הפך לשחקן מהסוג של סטפן מרברי — כאלו שמשפרים קבוצות על ידי העזיבה שלהם. עד שלא יוכח אחרת, גם רודי גיי הוא כזה. עליהם ועל שכמותם כתב אוסקר וויילד:

        Some cause happiness wherever they go; others whenever they go

        Reply to this comment
  16. Mbk

    11. ינו, 2017
    16:27

    פוסט מעולה אפלטון
    אגב אני חושב שגם לקליבלנד היה /יש ORtg חריג
    טורונטו הייתה עם הרייטינג הטוב בליגה עד לפני שבועיים ,זה נתון שעולה ויורד
    יוסטון כבר ברצף של 29 משחקים עם 10 שלשות ומעלה
    אני לא יודע איך לאכול את הארדן וד׳אנטוני
    לדעתי המנייה של שניהם רותחת והם לא זוכים למספיק קרדיט
    תרגיל פשוט – החלפה של הארדן בווסטברוק לא תשפר את יוסטון מי שחושב שכן מוזמן לשכנע מדוע

    Reply to this comment
  17. רועי ויינברג

    11. ינו, 2017
    17:02

    כתבה מעולה. אני באמת מנסה לחשוב איך אפשר לעצור אותם ואין דרך – אולי חמישייה של פורוורדים כמו שהציעו מעליי, עם מגן מספיק חכם ששומר על הארדן ויודע לקלוט מתי הוא מאט (קוואי?).

    כרגע יש להם זכיות ב-MVP, גם COY וגם שחקן שישי. לא חושב שקרה אי פעם שזכו בשלושת הפרסים ביחד, שווה לבדוק.

    Reply to this comment
  18. יואל

    11. ינו, 2017
    17:02

    לא ראיתי אותם הרבה העונה, קשה לי להתלהב מיוסטון כרגע,האמת סבבה לכולם, טוב לליגה שהולך להם.
    בפלייאוף אני מצפה מהם להתרסק צ'יקצ'אק,( סיבוב שני זה טוב)אם לא אני אתרשם.בלי הגנה הם לא הולכים לשום מקום.

    Reply to this comment
  19. גרשון רוקח

    11. ינו, 2017
    17:09

    אחלה של פוסט… תודה

    Reply to this comment
  20. Ghost Rider

    11. ינו, 2017
    17:15

    מעולה, תודה

    Reply to this comment
  21. מלובני

    11. ינו, 2017
    17:18

    עדיין מעדיף את ווסטברוק בתור MVP : )

    Reply to this comment
    • אפלטון

      11. ינו, 2017
      18:04

      אין לך שום נתון אמיתי לתמוך בדיעה הזו.
      הארדן גם מביא את הקבוצה להצלחה מסחררת ביחס לווסטברוק, גם אחראי ל-57 נק' למשחק שזה נתון מדהים. לא היה כזה בהיסטוריה של המשחק. גם מגן טוב יותר וגם קולע באחוזים יותר טובים.
      אז בגלל שווסטברוק עובר את ה-10 על הקשקש בריבאונד בעוד שהארדן על 8.5 ריבאונדים למשחק? זה נראה לך טיעון רציני?

      Reply to this comment
      • מלובני

        11. ינו, 2017
        18:29

        כנראה שכחת שאתמול( או שלשום?) תמכתי בך שלטעון נגד הארדן העונה זה מטומטם והוא באמת הבחור המוביל לMVP ,אז אמרתי את זה זה שאני מעדיף את ווסטברוק בסרקזם

        Reply to this comment
        • מלובני

          11. ינו, 2017
          18:30

          אמרתי שהטיעון היחידי שאפשר לזקוף לזכותו של הציטה זה שיש לו סיפור יותר משכנע מהארדן והאמרקאים אוהבים סיפור טוב , אבל מבחינת כדורסל אין שאלה

          Reply to this comment
        • אפלטון

          11. ינו, 2017
          19:06

          אז בסדר 🙂

          Reply to this comment
  22. מלובני

    11. ינו, 2017
    17:18

    וכתבה מעולה כמובן

    Reply to this comment
    • אפלטון

      11. ינו, 2017
      18:15

      ותודה 🙂
      תודה לכל המגיבים. יש לנו באמת עונה נהדרת עם קרב MVP מהמשובחים אי פעם

      Reply to this comment
  23. ולדי קוגן

    11. ינו, 2017
    17:42

    הם משחקים את שיטת דאנטוני מפיניקס, רק הרבה יותר מהר ויותר שלשות. לדעתי יסיימו מקום 3 במערב בסוף. בפלייאוף לעומת זאת הסגנון הזה לא יעבוד, מבחינתי הם אנדרדוג מול רוב הקבוצות שיעלו לפלייאוף.

    Reply to this comment
  24. מנחם לס

    11. ינו, 2017
    17:47

    כתבה מעולה אבל ברור שהיא ניכתבה ע"י אוהד הקבוצה.
    עם כל הדיבורים למעלה על "העתיד" (משחק של 5 פורוורדים), זה עדיין עניין של יכולת ואינטיליגנציה. שחקנים כמו אייזיה תומאס, הארדן, כריס פול, וכאלה, תמיד יצטרכו בכל קבוצה כי המוח והידע שייך להם. ישנם מעט מאד פורוורדים כמו לארי בירד. בד"כ לחמישה פורוורדים בגובה 2.08 מ- 2.10 יש ס"ה IQ של כריס פול אחד.
    קבוצה עם שני גארדים ושלושה פורוורדים (או שניים וסנטר) תמיד תנצח קבוצה של 5 פורוורדים. למעשה תמיד תאכל אותה.
    מה שהיה הוא שיהיה – הכל תלוי בכשרון ויכולת של השחקנים שיש לך.

    Reply to this comment
  25. שמייקל

    11. ינו, 2017
    18:16

    לפי המיתולוגיה היוונית, זאוס בעל הזקן ויורה הברקים בדיוק כמו הארדן של ימינו, הפך לברבור כדי לשכב עם לדה(היום זה נקרא זואופיליה…סקס עם בעלי חיים…) וכך נולדה הלנה מטרויה היפה בנשים. הארדן העונה עבר מטמורפוזה בדיוק כמו זאוס ובמקום רק לירות ברקים(שזו כמו לשחק טניס כנגד הקיר ע"פ האבא מאמריקן פאי) החליט להפוך את העונה הסדירה לפור פליי מתמשך חבריו לקבוצה ולענג אותם באסיסטים בלי סוף ובכך להוליד עונה יפה כמעט כמו הלנה ההיא ורק נותר לחכות למלחמה בפוסט סיזן.

    Reply to this comment
  26. צביקה

    11. ינו, 2017
    18:51

    פווסט מעולה. וזה עוד בלי מילה על הראל. מאז שקפלה נפצע (11 משחקים) הדקות שלו עלו מכ-15 דקות לבערך 28, בהם הוא קולע 15.4 בדיוק של למעלה מ70%, לוקח 4.6 ריבאונדים, מוסר כמעט 2 אסיסטים, עושה 1.3 בלוקים. בקיצור יש פה PF מעולה בצמיחה. משחקים של 28 ו29 נקודות כמעט בלי החטאות, משחק הגנה מצויין (אמש, 3 בלוקים ו2 גניבות, בנוסף 14 נקודות ללא החטאה מהשדה).
    יוסטון יכולה גם להגיע לגמר המערב. ומה שכן כל החבורה שדיברנו עליה, בלי שו שינוי, תהיה הרבה יותר טובה בשנה הבאה. ויש שם עוד פרוספקטים שיש מה לעשות אותם:
    למשל: אונקו קיבל צ'אנס רק במשחק אחד ל-8 דקות. קלע 6 נקודות ללא החטאה, לקח 3 ריבאונדים מסר אסיסט אחד וגנב כדור אחד, ועשה עבירה אחת. לא איבד כדור. יש פה כנראה פוטנציאל רציני.

    Reply to this comment
    • עגל

      11. ינו, 2017
      18:54

      וגם קלע בזריקת סבתא מהעונשין!

      Reply to this comment
  27. המשגיח

    11. ינו, 2017
    18:58

    פששש. מצוין. אפילו הבנתי מה כתוב

    Reply to this comment
  28. עגל

    11. ינו, 2017
    18:58

    אפלטון שומר לנו על הגחלת ועל האינטרסים. הניתוח יפה מאוד והרוב כבר נאנר מעלי. דווקא בתור אוהד יוסטון אני לא מת על הסגנון הזה, יותר מדי שלשות מעצבן בעין. אבל אם זה עובד מה יש לומר. מה שחסר לנו זה PF או סנטר סביר ואם קאפלה/הארל/ווטאבר רק ישמרו על הבריאות ויתנו ביצועים סבירים הקבוצה תהיה מאוזנת להפליא.
    הדרך לעצור את יוסטון היא לשים עליו שומר שינטרל אותו כמה שאפשר. ישנם רק שנים שיכולים באמת להזיק לו ואלה לברון וקוואי. לברון לא ישמור עליו יותר מכמה דקות פה ושם כי זה יתיש אותו. אבל עוד חזון למועד, להפגיש את יוסטון עם קליבלנד בגמר זה חלום!

    Reply to this comment
  29. עגל

    11. ינו, 2017
    19:03

    עוד משהו לגבי קרב ה MVP – פעם, לפני שאקיל ולברון כל קרבות ה MVP היו משובחים. בעונה בה מאלון לקח את ה MVP לג'ורדן היתה תחרות מטורפת בין שניהם. כנ"ל עם דאנקן וגארנט, בסוף זה עניין של טעם וריח.

    Reply to this comment
  30. סומסום

    11. ינו, 2017
    19:34

    הסבר מעולה, תודה.
    נשמע כאילו יוסטון הם האקרים שעלו על באג בסיסטם.
    לכן על כורחך שמישהו בצד השני יישב, או כבר יושב, וימצא את הדרך לסתום את הפירצה.

    Reply to this comment
  31. תמיר

    11. ינו, 2017
    20:44

    כתבה מעולה. את יוסטון ראיתי השנה ולא עפתי. הפורפליי הזה נחמד לעונה הסדירה. בפלייאוף אין שום דרך שבה תצליחו לשכנע אותי שקבוצה שבה שחקן אחד אחראי על כ-50% מהנקודות עדיפה על כל קבוצה אחרת מאוזנת יותר.

    מספיק תביאו על הארדן דאבל טים לפני החצי ותכריחו את שאר החבר'ה לשחק 3 על 4 וזהו. הלכו 50% מהנקודות. בעונה הסדירה אף אחד לא עושה את זה כי זה מעייף. בפלייאוף תהיו בטוחים שהוא יראה דאבל טים וטריפל טים בכל פאקינג פוזשן.

    Reply to this comment
  32. שגיא

    11. ינו, 2017
    23:32

    כתבה ענקית.
    מזכיר את השיטה של קליבלנד, חדירה של לברון\קיירי והוצאה לאחד משאר השחקנים (שלכולם שם יש יד טובה מחוץ לקשת) או לטריסטן תומפסון.

    Reply to this comment
  33. דורון האסטבן

    12. ינו, 2017
    02:25

    +גדול לשמייקל על המיתולוגיה,

    Reply to this comment
  34. דורון האסטבן

    12. ינו, 2017
    02:34

    כתבה יפיפייה, אפלטון, מופלא!
    גם שדאנטוני מרגיע את הארדן על האיבודים מראה על מאמן טוב,
    לא חושב שהם ישברו, אלא יתעלו בפלייאוף
    הטילים רוצים להגיע לירח ולא להשאר בחלל,
    המסירות של הארדן יפות וחכמות
    הזקן בונה, ראסל בחלקו הורס.
    ניב מיגנט אחלה תגובות (בריפרוף מעייפות),
    כתבה מקצועית ביותר
    גיא רוזן (יש לנו הרבה גיא מוצלחים) חזה את מטח הטילים
    בתחילת העונה.
    תודה לכולכם.

    Reply to this comment
  35. עידן עופר

    12. ינו, 2017
    07:59

    מעולה אפלטון, תודה רבה.

    Reply to this comment
  36. אדם אחד

    12. ינו, 2017
    20:56

    איך אני אוהב כתבות ברייקדאון כאלה!
    תודה.

    Reply to this comment
  37. יואב מודעי

    13. ינו, 2017
    00:41

    פוסט מדהים. מקצועי להפליא.

    Reply to this comment

הגיבו