פינת הגולש הצעיר: שתיקה רועמת (אורי בן עמי, פ"ת, 14)

שתיקה רועמת

 

כאוהד הספרס אני מרגיש חייב לכתוב על ההתקדמות ועל העתיד שאני צופה לשחקן המדהים שקנה את לבי, קוואי לאונרד, עוד לפני הפיינלס של 2013, בו פרץ לתודעה הרחבה של אוהדי הכדורסל.

אתחיל עם סיפורי האישי על תחילת דרכי עם הספרס. כילד 11 בשנת 2013, שרק התחיל להתעניין בכדורסל באותה שנה, האמנתי שבכל ליגה בעולם אמורה להיות קבוצה שמוצאת חן בעיניי. אז חיפשתי קבוצה כזאת מעבר לים, באיזו ליגה שכולם אמרו עליה שהיא הכי טובה בעולם. הקבוצה שדיברו עליה לרוב אז, היא מיאמי היט כמובן, שזכתה באליפות שנה קודם לכן, אך היו עוד הרבה מאוד דיבורים על איזה שחקן בשם טים דאנקן, המון אנשים דיברו על הפרישה המתקרבת שלו ועל כמה שהוא שחקן גדול. וזה תפס את תשומת ליבי. ראיתי שהוא משחק בקבוצה בסן אנטוניו, עיר די משעממת בתדמיתה, שהכינוי שלה הוא הספרס, שם מגניב דווקא. הצצתי ביוטיוב בעיקר ובכמה כתבות על השחקן ההוא ועל הקבוצה, וראיתי היילייטס מהסוג שלא מראים הרבה בטופ 10 השבועיים.

ראיתי כדורסל טהור. כבר מהגיל ההוא הייתי עם מחשבה שכדורסל בפרט וספורט קבוצתי בכלל, הוא יותר על חכמה, הבנה ופרגון מיכולות אישיות וכישרון. והקבוצה הזו, שתאמה בדיוק לדעותיי, כבשה אותי. כמובן שהייתי מאוהב בטריו האגדי ששיחק שם, אבל היה תמיד עוד שחקן אחד שתפס לי את העין, איזה אחד שקט עם שם של ברווז מתכנית ילדים. רגע.. לא קוראים לו קוואקי, קוראים לו קוואי. שם מיוחד מאוד וקצת מוזר.

שמתי עליו עין למשך כל העונה ההיא, וככל שהזמן עבר, הבן אדם הזה גרם לי לאהוב אותו יותר ויותר. מהסטופים ההגנתיים שלו ועד היעילות ההתקפית הקטנה אך מועילה שלו, אהבתי בו הכל. ואז הגיע הדבר הבא:

טוני פארקר, אחד מהמודלים לחיקוי שלי יחד עם טימי עד היום, מקבל כדור מבחוץ 8.8 שניות לסוף משחק שעל הנייר היה נראה קל, אבל הלך רע מאוד. בפוזשן הזה הספרס היו בפיגור 95-93. הם היו צריכים סל שישים אותם במצב של ניצחון. טוני הלך על פיק אנד רול עם טימי שנוטרל על ידי הגנת קליבלנד, עם עזרה בהגנה של דיון ווייטרס. ומה קורה כשיש עזרה בהגנה? יש מישהו פנוי. המישהו הזה היה קוואי. טוני האדיר ראה אותו פנוי בפינה, מסר לו בגאונות, ובום. 96-95 לספרס, שלוש שניות לסיום, קוואי קולע שלשת ניצחון מהפינה. cold blooded play של השחקן שבאותו רגע הבנתי שהולך להיות העתיד של הקבוצה האהובה שלי. מאז כולנו יודעים מה קרה. finals MVP, פעמיים ברצף שחקן ההגנה של השנה. הישגים מרשימים מאוד.

מגיעים להווה, שבו קוואי משדרג את עצמו כל הזמן. בעונת הרוקי שלו, 7.9 נקודות ב49.3% מהשדה עם 5.1 ריבאונדים. סולידי. עונת הסופמור, העלה את ממוצע הנקודות ב-4 בשיפור של 0.1 אחוז מהשדה, את הריבאונדים ל-6 ובחטיפות היה עם 1.7 למשחק, ושיפור של 4.8% מהעונשין. שיפור נכבד. בעונה השלישית ממוצעיו עלו מעט ברוב הקטגוריות, אך השינוי הגדול יותר הגיע בעונתו הרביעית בליגה, לאחר האליפות ב2014. עלייה ל- 16.5 נקודות, 2.3 חטיפות ו- 7.2 ריבאונדים. אבל רגע… האחוזים שלו ירדו ב4.3%… אז בעונה הבאה הוא תיקן. ובגדול.

תוך עונה אחת בלבד (העונה שעברה), הוא העלה את ממוצעיו ל- 21.2 נקודות ב50.6% מהשדה, למרות ירידה במצעי החטיפות והריבאונדים. בנוסף, קוואי הרב-גוני, שכבר התמחה בזריקות מהמיד-ריינג', הוסיף עוד נשק לארסנל: את הנשק שנכנס לליגה והפך לאחד שכל שחקן שמתיימר להיות סופרסטאר חייב שיהיה לו אותו בכיס – השלשות. את העונה שעברה הוא סיים עם 44.3% מאחורי קשת השלוש. זינוק של 9.4% מהעונה הקודמת! פשוט מדהים. כל השיפורים האלה במהלך הקריירה מעידים על מוסר עבודה מהטובים שיש, מה שאני מניח שהשחקנים המעולים בספרס והמאמן המנוסה (אחד הטובים בהיסטוריה לדעתי) הוסיפו להנחיל לו.

קוואי נחת בפרנצ'ייז הטוב ביותר בשביל כל ספורטאי בעולם, ובמיוחד עבורו. האופי שלו והדרך שבה הוא מתנהל על המגרש ומחוצה לו, היא כמו כפפה ליד עם הספרס. ועכשיו הגיע הזמן שלו לקחת את הקבוצה למקומות שהיא ראתה בתקופת דאנקן שפרש בקיץ. אחרי בחירה אחת לאולסטאר, הוא כנראה יהיה שם שוב העונה. ובצדק. אמנם הממוצעים שלו הם "רק" 24 נק', 6 ריב' ו-3 אס', אבל הוא עושה את זה בדרך מיוחדת, הדרך שלו. בלי יותר מדי רוח וצלצולים, עם רכב משנת 94' למרות משכורת עצומה. ואני מאמין שכשקוואי יגיע לשיאו, האופי הזה גם יאפשר לקבוצה להביא עוד שחקנים מעולים סביבו, ונוכחותו לא תפריע להם כלל, כי הוא פשוט ייתן להם לשחק יחד איתו. לא יכפה זריקות, לא ירצה את הכדור יותר מדי. אחד המתכונים לסדרת אליפויות זה שחקן מוביל שלא מפריע לשחקנים המשניים, והוא בהחלט יכול להיות אחד כזה.

מתפתח פה שחקן שיכול לשלוט בליגה בדומיננטיות מוחלטת עוד שנתיים או שלוש, כשיגיע לשיאו. ואז, אני מקווה שנוכל לצפות בשחקן הראשון שזכה גם בשחקן ההגנה של השנה (כמעט מונופול בליגה בימינו) וגם בתואר הMVP מאז מייקל ג'ורדן ב1988 והאקים אולאג'וואן ב1994. וזה יזרוק את קוואי לתוך שורה אחת עם כמה שמות גדולים מאוד בהיסטוריית המשחק, בעיקר בהיסטוריה ההגנתית של המשחק.

 

מנחם לס

הזקו והוותיק מכולם בצוות. מנסה לכתוב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 21 תגובות

    1. זה אכן צרב לי כשכתבתי, אז דחפתי מילה עליו באמצע המאמר. כואב לי שלא הייתי יכול לרשום עליו קצת יותר כי זו הייתה כבר גלישה מהנושא

  1. תודה רבה. נראה לי שהביטוי הוא 'שבה את ליבי' ולא 'קנה את ליבי' אבלבכל מקרה כתיבה מצויינת ומושא כתיבה ראוי בהחלט.
    השיפור בקליעה של לאונרד הוא פשוט לא יאומן, מהצורה שבה קלע בעונה הראשונה ועד היום. לצוות האימון של סן אנטוניו מגיע שאפו ענקי. חבל שאף פעם לא לימדו את טוני פארקר לקלוע שלשות. היו יכולות להיות להם עוד איזה 2 אליפויות

  2. שחקן אדיר.
    חשבתי שיזכה העונה בMVP אבל זה כבר כנראה לא יקרה.
    הוא לא ישתלט על הליגה כי הוא לר סוד השחקן הזה וזה לאו דווקא נכצב בגנותו.

  3. אחלה.

    רגע של עברית:
    קוואי נכתב kawhi

    אבל הוא נהגה כמו kawaii – מושג מפתח בתרבות הפופ היפנית, "חמוד". כל דובי הפרווה, הלו קיטי, דמויות קרטון מתוקות עד בחילה, והמראה הבובתי. המחמאה הכי גדולה שאפשר לתת לבחורה יפנית. קוואיייי!

    כמובן שהיו כבר אנשים שמיהרו להסביר את ההבדל המשמעותי בין קוואי לקוואי. כמו זה:
    http://i.imgur.com/ODTbVUz.jpg?1

  4. תודה לאורי. הכיף הגדול שלי היא התרומה של גולשים צעירים הכותבים בעברית רהוטה, ומפגינים ידע ראוי בכדורסל!

  5. ברוך הבא ילד,
    יש לך עתיד תמשיך לכתוב.

    למרות שאני מאוד אוהב את גולדן סטייט, ואת המשחק ההתקפי שלה,
    אני מהמר על הספרס בגמר.

  6. בחירה חכמה ומעניינת ללכת על הספרס. יהיה מעניין לראות אותם אחרי עידן פופ, כי יכול להיות שהתדמית שלהם של הכדורסל "החכם" תיעלם…
    בכל אופן, תודה ותמשיך לכתוב!

להגיב על ערן שור לבטל

סגירת תפריט