מתחת לרדאר / עידו גילרי

הסתיימה לה עוד עונת NFL ו-20 קבוצות יצאו כבר השבוע לחופשה. לא מעט מהן עם מאזנים לא מרשימים בעליל שהוציאו אותם מהמירוץ לפליאוף כבר לפני שבועות. למרות זאת גם בקבוצות האלו היו לא מעט שחקנים שנתנו עונות טובות שמשאירות מקום לאופטימיות. בחרתי להתמקד דווקא בשחקני עונה ראשונה-שנייה שטסו העונה מתחת לרדאר. טוב זה לא ממש שלא שמנו לב אליהם אלא שהם לא זכו למספיק אור זרקורים על יכולתם  רק בגלל הקבוצות בהן הן משחקים. הכישרון המתפרץ של אלו יוכל בשנים הקרובות לגרום לקבוצות שלהם לנסוק מעלה. אז הנה הצצה קטנה לאלו שיכולים להיות השמות הגדולים בשנים הבאות  ולסחוף איתם את הקבוצות שלהם לפלייאוף.

ג'ורדן הווארד (ראנינגבק, שיקגו ברס)

כשזה נוגע לכשרונות העולים בעמדת הראנינגבק כולם דיברו בלי סוף העונה על איזיקל אליוט בקאובויס. גם דיוויד ג'ונסון שנתן עונה שנייה אדירה באריזונה זכה ללא מעט כותרות. בכל ההמולה הזו קצת חמקה לה מעיננו עונת הרוקי המצויינת של ג'ורדן הווארד. למה? שיקגו, זה למה.

כשהברס נתנו למאט פורטה הותיק ללכת בסוף העונה שעברה הם תכננו לשים את הכדור בעיקר בידיים של ג'רמי לנגפורד בו בחרו שנה קודם. ג'ורדן הווארד שנבחר בסיבוב החמישי בדראפט היה בכלל אמור למצוא את מקומו כשלישי ברוטציה אחרי קאדים קארי. אבל הווארד מהר מאד קיבל את הכדור לידיו לאחר שלנגפורד נפצע במשחק השלישי של העונה מול דאלאס וקארי עוד קודם במשחק הראשון מול האיגלס. עד סוף העונה הוא רשם 1313 יארד על הקרקע ועוד 298 באויר עם 7 כניסות לאנדזון.

אז אפשר לומר טוב נו מה כבר יש להם לעשות שם בשיקגו חוץ מלתת את הכדור לרץ שיעשה כמה יארדים לפני הפאנט. אבל הווארד דווקא לא קיבל הרבה כדורים ועשה את היארדים שלו ב-5.2 לנשיאה (כולל 10 ריצות מעל 20 יארד), יותר מאליוט לדוגמא שעשה זאת ב-5.0 יארד לנשיאה. רק 5 שחקנים אחרים בהיסטוריה של הליגה השיגו מעל 1300 יארד במעל ל-5 יארד לנשיאה בעונת הרוקי שלהם. רשימה מצומצמת מאד שכוללת בין השאר בנוסף לאליוט גם את בארי סאנדרס ואדריאן פיטרסון.

משחק השיא של הווארד היה מול הוויקינגס בשבוע 8 כשהוא משיג 153 יארד על הקרקע ו-49 באוויר יחד עם שני טאצ'דאונים שנתנו לברס ניצחון 10-20. עכשיו נותר רק לקוות שמישהו שם בשיקגו יבין שבמקום לתת לקאטלר או בארקלי לזרוק חטיפות לכל כיוון אולי עדיף לשים קצת יותר כדורים בידיים של הילד המוכשר ואולי נראה שינוי בכיוון הרוח בעיר הרוחות.

 

יאניק אינגוקוואי (דיפנסיב אנד, ג'קסונביל ג'גוארס)

כשבאים לדבר על קו ההגנה אי אפשר להתעלם מהפוטנציאל העצום של ג'ואי בוסה בסן דיאגו. אבל מבחירה מספר אחת בדראפט מצופה הרבה והוא לפחות בינתיים מספק קבלות. לכן נסתכל על מישהו שפחות זוכה לאור זרקורים מיידי.

הגקסונביל ג'גוארס סיימו עוד עונה מזוויעה במאזן 13-3, השישית ברצף עם 5 ניצחונות או פחות. היינו מצפים שהדבר יוביל להצטברות של כישרון כתוצאה מבחירות דראפט גבוהות. אבל יותר מדי נפילות בהימורים על כישרונות התקפיים וגם לא מעט חוסר מזל השאירו אותם לדשדש בעליבותם. בעונה האחרונה הם הלכו כבר על השקעה טוטאלית בהגנה עם בחירה בשחקני הגנה ב-6 מתוך 7 הסיבובים.

אחת ההצלחות המיידיות מדראפט זה היא ה-DE יאניק אינגוקוואי ממרילנד שהם בחרו בסיבוב השלישי. הוא אמנם היה על המגרש רק בכ-2 מכל 3 סנאפים בהגנה אבל הוא הוציא מהם את המיטב. אינגוקוואי  רשם 8 הפלות ק"ב בנוסף ל-29 זירוזים (מקרים בהם השחקן גורם לק"ב לזרוק את הכדור לפני הזמן). לאלו הוא הוסיף 4 פאמבלים כפויים חטיפה של כדור מוסט והסטה של 3 מסירות מיעדן. בסך הכללי נראה שבג'קסונביל מצאו  מישהו העונה על כל הדרישות משחקן קו הגנה מודרני.

 

מייקל תומאס (וויד רסיבר, ניו אורלינס סיינטס)

ניו אורלינס נאלצה לעבור בשנים האחרונות תהליך החלפה של סגל התופסים הקיים. גם כתוצאה מעזיבתו של ג'ימי גראהם בשוק החופשי וגם מהזדקנות מטרות ותיקות כמו מרקיז קולסטון שאת מקומו תפס ברנדין קוקס. כחלק מהתהליך בחרו הסיינטס בסיבוב השני של הדראפט האחרון במייקל תומאס, רסיבר מצטיין מאוהיו סטייט.

לסיינטס היו תקוות גדולות שתומאס הגדול והחזק, אך בעל ידיים טובות, יהיה מטרה אמינה לכדורים של דרו בריס. בניגוד לכל הרסיברים שנבחרו בסיבוב הראשון, תומאס מיהר להציג קבלות כשתפס העונה 92 כדורים (9 בליגה) ל-1137 יארד, 474 מתוכם לאחר התפיסה, ו-9 מהן היו ל-TD.  רק 3 שחקנים אחרים בהיסטוריה תפסו מעל 90 כדורים והשיגו מעל 1000 יארד בעונתם הראשונה. טרי גלן, אנקואן בולדין ואודל בקהאם ג'וניור. רק OBJ השיג יותר כניסות לאנדזון מתומאס (12).

העונה הראשונה של תומאס הוכיחה שיש אמת בפרסום והוא מפצה על מהירות ואתלטיות בינונית בידיים בטוחות שאפשרו לו לקלוט  76% מהמסירות שנזרקו לעברו כשהוא מפיל רק 1.7% מהן. זהו אחוז התפיסה הגבוה ביותר עבור תופסים שנזרקו לעברם לפחות 90 מסירות. רק לשם השוואה  אודל בקהאם ג'וניור קלט רק 60% מהמסירות שנזרקו לעברו (צריך כמובן לזכור שאלמנט הקושי אצלו גבוה יותר), וג'ייסון וויטן ה-TE הותיק למשל תפס 73% מהמסירות לעברו.

יחד עם ברנדין קוקס נראה כי תהליך החלפת המשמרות במצבת הרסיברים בניו אורלינס הושלם. אם רק הסיינטס יוכלו לעשות את השינוי המיוחל בהגנה נראה שבריס ולהקתו יוכלו להתמודד שוב על הפלייאוף.

 

מרקוס גולדן (ליינבקר,  אריזונה קארדינלס)

לאריזונה קארדינלס הייתה השנה עונה נוראית לאחר העפלה לגמר ה-NFC בעונה שעברה. למרות זאת היו כמה נקודות אור בולטות גם בשחקנים הצעירים של הקבוצה. השם החם ביותר היה כמובן הרץ האחורי דיוויד ג'ונסון שנתן עונה שנייה נהדרת אחרי עונת רוקי מרשימה. אבל הוא זכה לדי הרבה תשומת לב תקשורתית אז נפנה את שלנו למישהו שקיבל קצת פחות.

אחת הבעיות המרכזיות של הגנת אריזונה בשנים האחרונות הייתה הלחץ על הק"ב. לקבוצה היה סקנדרי נהדר אבל קו הגנה שנותן יותר מדי זמן ליריב. מתוך מחשבה על שיפור נקודת התורפה בחרו הקארדינלס במרקוס גולדן בסיבוב השני של דראפט 2015.  הליינבקר שייצר בקולג' במיזורי 14 הפלות ק"ב בשנתיים האחרונות שלו במכללה היה אמור להביא את הכח המתפרץ שלו גם למקצוענים. השנה הראשונה הייתה די מאכזבת כשגולדן לא מצליח למלא את המשימות שהמאמנים הטילו עליו בעקביות. העונה גולדן המשיך לעלות ברוטציה מהספסל אבל כבר  היה על הדשא ב-70% ממהלכי ההגנה. זה אפשר לו להראות את היכולת הנהדרת שלו ליצור לחץ מתמיד על הק"ב של היריבה. גולדן רשם 12.5 הפלות ק"ב, עוד 14 זירוזים ו-4 השמטות כדור כפויות. יחד עם צ'אנדלר ג'ונס שהגיע מהפטריוטס וקלאיס קמבל הותיק הוא עזר לקארדינלס להוביל את הליגה בהפלות ק"ב. גולדן ספג ביקורת לא פעם מאריאנס המאמן על חריגה מהמשימה במהלך נתון אבל ניכר שאריזונה מצאה פיתרון לבעיית הפאס ראש שהייתה לה.

https://www.youtube.com/watch?v=hPdB3iNllAI&t=34s

 

מלווין גורדון (ראנינגבק, סן-דייגו צ'ארג'רס)

הסן דייגו צ'ארג'רס היו בטוחים שהם סוגרים את עמדת הרץ האחורי לשנים ארוכות כשלקחו את מלווין גורדון בבחירה ה-15 של דראפט 2015. כל כך בטוחים שהם הסכימו לתת לפורטי ניינרס בחירת סיבוב רביעי וסיבוב חמישי תמורת החלפה של שני מקומות שתאפשר להם לקחת אותו. אבל תקוות לחוד ומציאות לחוד. השנה הראשונה של גורדון הייתה נוראית כשהוא לא מצליח להזיז את השרשראות ביעילות עם ממוצע של 3.5 יארד לנשיאה בלבד. גרוע מכך הוא לא שם נקודות על הלוח כשלא השיג אפילו טאצ'דאון אחד ב-217 הכדורים שהיו בידיו. אבל מה שהטריף את מאמניו ואוהדי הקבוצה יותר מכל היו השמטות הכדור הרבות (6 במספר) שחלקן הגיעו בעיתוי גרוע מאד והובילו להפסדים.

העונה נראה שגורדון למד ושיפר כמעט כל היבט במשחקו. ראשית, האיבודים צומצמו כאשר בכמעט 300 נגיעות בכדור הוא השמיט רק פעמיים. מעבר לכך גורדון הפך לרץ אמין כשהיו חסרים לו רק 3 יארדים לעונת 1000 ראשונה כשהוא מוסיף עוד 419 יארד באויר. אבל יותר חשוב מהכל הוא העובדה שהשנה הוא רשם 12 טאצ'דאונים, 10 על הקרקע ו-2 במסירה. מבין הרוקיס ושחקני העונה השנייה רק זיק אליוט ודיוויד ג'ונסון עשו יותר. כנראה שאחרי הכל הצ'ארגרס עשו עסקה טובה.

 

ג'ורדן היקס (ליינבקר, פילדלפיה איגלס)

בפוטבול של ימינו המבוסס על משחק המסירה הדגש בהגנה עבר לשחקנים היוצרים לחץ על הק"ב  ואל שחקני הסקנדרי שמונעים את התפיסות. כך הועם זוהרו של תפקיד הליינבקר האמצעי שעומד במרכז ההגנה. למרות זאת התפקיד הפך סבוך מתמיד מכיוון שבנוסף למניעת הריצה הליינבקר של ימינו חייב לדעת גם לכסות מגוון של שחקנים במשחק המסירה.

ג'ורדן היקס הוא בהחלט מודל אפשרי לליינבקר האמצעי של ימינו. היקס נבחר על ידי הפילדפיה איגלס בסיבוב השלישי של דראפט 2015.  בעונתו הראשונה הוא הראה די מהר ניצוצות אבל הושבת במחצית העונה עקב פציעה. עד אז הוא כבר רשם לזכותו 42 תיקולים, סאק, 3 פאמבלים כפויים ו-2 חטיפות (אחת שהוא החזיר לטאצ'דאון).

העונה עם עזיבתו של צ'יפ קלי וקיקו אלונסו בן טיפוחיו היקס כבר הפך לבורג מרכזי בהגנת האיגלס ופתח בכל 16 המשחקים. כמצופה מליינבקר הוא רשם 58 תיקולים ועוד 28 אסיסטים. אך החוזק הגדול של היקס הוא בהגנת המסירה כשהוא חוטף 5 מסירות ומסיט עוד 11 ממסלולן. בשני המקרים מדובר במספר הגבוה ביותר של שחקן שאינו נמנה על החוליה האחורית.

אם שתי העונות הראשונות הן סימן לבאות נראה שבפילדפיה צומח כוכב.

 

 

לפוסט הזה יש 14 תגובות

  1. אחלה פוסט.

    האוורד הוא אחת הסיבות שבמהלך העונה בחרתי בשיקגו כמנצחים.
    (לא עזר. הפסידו)
    עכשיו רק שיעיפו מהקבוצה את צמד הקאטלרים,
    ואפשר להתקדם.

    1. תגדיר גיים צ'יינגר.
      לאף שחקן שאינו בעמדת ה-QB אין את היכולת לשנות גורל של קבוצה לבדו. אפילו ג'יי ג'יי וואט לא מספיק.
      לכל אחד מהם יש את היכולת להפוך לשחקנים דומיננטים לאורך זמן.
      ג'ורדן הווארד בדומה לזיק אליוט מתחיל קצור את פירות ההשקעה של הברס בשחקני קו התקפה. עם עוד תוספת קטנה שם הוא יוכל לתת בשקט עונות של 1600 יארד ו-10-15 TD.
      ג'ורדן היקס כבר עכשיו נראה שחקן דומיננטי מאד ולדעתי כבר בעונה הקרובה ידברו עליו המון.

  2. יופי של פוסט. בהחלט שם זרקור על שחקנים טובים שמשחקים בקבוצות פח. דרך אגב, מה קורה עם הצ'ארג'רס וסן דייגו? יש דיבור שהם יעברו ללוס אנג'לס. לא בטוח שלוס אנג'לס מוכנה כבר לשתי קבוצות פוטבול.

  3. אני רוצה להוסיף 2 שלדעתי יהיו גדולים ביותר תוך שנתיים שלוש. הראשון הוא דני שלטון, ה-NOSE TACKLE של הבראונס שאמנם למד ושיחק עבור ה'האסקיס' של וושינגטון, אבל הוא בן לאם מסמואה ואב מפרו, ולדעתי הוא כבר בין הטובים ביותר. ענק שמשחק בתאווה ואגרסיביות שלא רואים
    השני הוא דני (דניאל) הטנטר, הדפנסיב אנד של הוייקינגס שממשיך את המצויינות של הדפנב[=סיב ליין של הוייקינגס, ונשמע עליו רבות.
    גם טדי ברידג'ווטר, הקוורטרבק הצעיר של מינסוטה הוא מצויין, אבל הוא ניפצע בברך ומייק זימר המאמן כבר אמר למפרע שהקוורטרבק שיעלה בעונה הבאה הוא סם ברדפורד. רק מאמן אהבל מדבר כך על העונה הבאה.

  4. האנטר באמת נתן עונה מצויינת. לשלטון לא שמתי לב כל כך. כנראה בגלל שהוא משחק בבראונס. אני לא רואה באיזה עולם ברידג'ווטר לא חוזר לפתוח. זימר בטח יגיד שהוא צריך להרוויח את זה אבל אני בטוח שעד תחילת העונה הבאה אם השיקום ילך כמו שצריך הוא יהיה הק"ב הפותח.

  5. תודה עידו.
    הפוסט נעלם כל כך מהר ובגלל זה אין תגובות לדעתי.
    החבר'ה האלה באמת אלמונים בשבילי. אולי בשנים הבאות נתוודע אליהם יותר

להגיב על רועי ויינברג לבטל

סגירת תפריט