אם אני מנכ"ל או מאמן שיקגו (הכי טוב גם וגם) אני אומר לראז'ון רונדו שמשחק הערב נגד שרלוט הוא "להיות או לחדול" עבורו.

פרד הויברג לא הכניס אותו לכל המחצית השנייה במשחק האחרון נגד אינדיאנה כשמייקל קרטר-ויליאמס משחק במקומו. ראז'ון היה כה גרוע בדקות ששיחק שלמאמנו לא היתה ברירה.

לי ישנה אמביציה מיוחדת שדברים יסתדרו בשיקגו כי אחרת אני אראה כאידיוט מושלם. אני בחרתי בהם להיות היריב של קליבלנד בגמר המזרח, אבל עשיתי זאת בתחילת העונה כשהחמישייה רובין לופז,  טאז' גיבסון, ג'ימי באטלר, דוויין ווייד, וראז'ון רונדו שיחקו כאילו שנגעה בהם ידו של מייקל ג'ורדן.

היום הם 18-16, מקום עשירי במזרח, ולראז'ון רונדו רשומים המספרים האלה לצד שמו:

*דקות משחק: 30.2

*נקודות: 7.2

*אחוז קליעה 36.9%

*אחוז קליעה מה-3: 32.7%

*אחוז קליעה מהקו: 54%

*ריב': 6.5

*אסיסטים 7.1

PER*= 11.3

הקליעה שלו הפכה להיות כה מביכה שקבוצות מתחננות בפניו שיזרוק לסל מחצי מרחק, ממרחק, מכל מקום מלבד לייאפ.

יש לבולס פוינט גארד שחזר מפציעה והוא מוכן להיכנס ולשנות דברים ושמו מייקל קרטר-ויליאמס. אני מכיר את החולשות של מייקל כמוכם, אבל לבולס אין ברירה אלא לנסות דרך חדשה.

לבולס ישנו וותיק אחד – דוויין ווייד – והם לא צריכים וותיק שני.

ראיית המשחק של רונדו, והמסירות שלו, הספיקו עד עתה להסתיר את הזריקה שלו –אחת מהגרועות ביותר בליגה – ולפי הטור שכתבתי הבוקר, ראז'ון רונדו אינו מתאים יותר לשטנצה של הפוינט גארד החייב לקלוע 25-30, והרוב מהם מרחוק. ראז'ון הוא האנטיטזה של הטור שכתבתי, אבל אני נשבע לכם שרק ברגע זה ניזכרתי בטור שלי ומה שכתבתי בו.

הבולס חייבת לעשות את משחק הערב נגד קמבה וולקר 'המבחן הגדול' שלו, ואם הוא עובר אותו בהצלחה, להסביר לו שהוא תחת זכוכית מגדלת עד האול-סטאר, ואז יוחלט אם הוא ממשיך כסטרטר, או הוא הופך לשחקן ספסל ומחליף של מייקל קרטר-ויליאמס.

לראז'ון ישנן מוטות ידיים ארוכות, הוא גונב כדורים מצויין, והוא מגן טוב – למרות שהוא פוינט גארד רזה ובין הקטנים בליגה. כל היתרונות הללו פלוס ראיית משחק ומסירה מצויינת הסתירו את חולשתו הגדולה ביותר – קליעה בג'אמפ.

לפי המשחק של היום הוא חייב להיות מושלם בכל הדברים האחרים, להימנע מזריקות מבחוץ אלא אם כן הוא פנוי לחלוטין (וגם אז הוא קולע בסביבות 42% בלבד), ולנסות לקלוע את נקודותיו בחדירות לסל ותו-לא. כמובן שליריבה זה יהיה יתרון כשלא צריכים לשמור עליו מרחוק, אבל בחיים אין טוב ללא רע ואין רע ללא טוב, ואם אתם לא מאמינים לי לכו לשאול את מומי.

אני לא מעוניין להיכנס בכלל לפיאסקו שהיה בדאלאס ומה שקרה בסקרמנטו. אני מדבר שיקגו, היום, עכשיו, הערב ב-8 בגבעת עדה.

כשהוא משחק, לשיקגו אין דבר כזה "משחק חצי מגרש" כי זה 5 נגד 4. לכן איתו שיקגו יכולה לעשות רק דבר אחד: לשחק מהר. השאלה אם דוויין יכול. עד עתה כדוריו של ראז'ון הולכים לדוויין או לג'ימי באטלר  ואז הוא בא לחסום ל-ISOLATION בקרנות. כשזה עובד זה מצויין.

אבל ב-NBA אתה לא יכול להצליח עם דבר מסויים יותר משבועיים-שלושה, ואלה היו 'שלושת שבועות הזהב' של הבולס, עד שכולם קלטו את העניין, ועתה כשראז'ון בא לחסום, השומר שלו עוזב אותו לחלוטין ובא לעזור כדאבל-טים עם השומר על דוויין או השומר של ג'ימי, והם עוזבים את ראז'ון לאנחות לבדו בפינה כי גם דוויין וגם ג'ימי, לא יתנו לו את הכדור כשעליהם יש דאבל טים כי מה הוא יעשה איתו? עוד החטאה, שתיים משלוש פעמים?

אז האם מייקל קרטר-ויליאמס הוא הפתרון?

-אמרתי זאת?

לא אמרתי.

הוא רק פתרון חלקי כי גם לו אין זריקת ג'אמפ להתפאר בה. הוא לא גרוע כמו ראז'ון אבל הוא גרוע. מצד שני הוא גבוה, וחייבים לתת לו צ'אנס רציני כי הצ'אנס עם ראז'ון ניגמר – לדעתי – הערב.

במשחק נגד אינדיאנה היה לו "20-" ב-11 הדקות ששיחק, והויברג הראה לפחות גאטס כשהוא הושיב אותו כל המחצית השנייה. הייתי בטוח שראז'ון יתנפל עליו כפי שהתנפל על ריק קרלייל בזמנו.

אבל…ראו זה פלא. ראז'ון לא רק ישב על הספסל, אלא נעמד ועודד את מייקל ואת כל הקבוצה.

נראה מה יהיה הערב. ממש הצגת תיאטרון מעניינת שיש בה מתח, עניין, ציפייה למה שקורה, מציאת הגיבור הראשי, ולך תדע, אולי התחלה מחדש.