הטור של מל לשנה החדשה: הכדורסל החדש של ה-NBA!

 

היום התעוררנו לשנה חדשה, שנת 2017.

התעוררנו גם למשחק חדש, אבל ההתחדשות לא קרתה אתמול או שלשום. היא תוצאה של תהליך שהתחיל כבר לפני כמה שנים, התגבר מאד בשנתיים האחרונות, ועתה פרץ את כל המעצורים ושבר את כל המחסומים כשהמסקנה מובנת ומקובלת על ידי כולם. אוקיי, אצמצם זאת מעט: ע"י כמעט כולם.

מה המסקנה?

המשחק הפך טוטאלית למשחק שבסיסו הוא הפוינט גארד או הקומבו-גארד המסוגל לקלוע 30 נקודות בכל משחק, רק תבקש. זה שחוקי הליגה שינו הכל, וזה ששופטי ה-NBA מעלימים עין מכל סקרין הנעשה בתנועה לשחרורו של סטפן קרי או קליי ת'ומפסון לקליעה חופשית של הווריורס, למשל, זה כבר רק תוספת.

אולי קבוצות כמו מיאמי, פילדלפיה, או סקרמנטו עדיין לא מודות שזה כך כי אין להן את הפוינט גארד המסוגל לכך, אז הן עדיין עומדות על כך שהמשחק עדיין מנוצח או מופסד בשוחות תחת הסל.

כל מה שאדם צריך לעשות זה לקחת את עתוני אתמול ושלשום, ולראות את ג'יימס הארדן עם 53 נקודות או את אייזיה תומאס עם 52 נקודות. אני יודע – כי הייתי שם וראיתי במו עיני – שפעם היה סנטר ששמו היה ווילט צ'מברליין, והוא היה קולע בממוצע 50 נק' לערב ב-1961. אבל אז החוקים היו אחרים, מרכז הכובד של המשחק היה אחר, והסנטרים היו מגזע אחר.

הבה וניתן מבט ב-20 קלעים המובילים נכון להיום:

SCORING GP GS MPG PPG
1 Westbrook, Russell OKC 34 34 34.6 30.9
2 Davis, Anthony NO 33 33 37.2 29.2
3 Cousins, DeMarcus SAC 32 32 34.8 29.0
4 Harden, James HOU 35 35 36.4 28.5
5 Thomas, Isaiah BOS 30 30 33.5 27.7
6 DeRozan, DeMar TOR 32 32 35.4 27.4
7 Lillard, Damian POR 32 32 35.8 27.0
8 Durant, Kevin GS 34 34 34.2 25.9
9 James, LeBron CLE 29 29 37.1 25.6
10 Butler, Jimmy CHI 34 34 36.5 24.6
11 Leonard, Kawhi SA 31 31 33.5 24.4
12 Curry, Stephen GS 34 34 33.2 23.9
12 Irving, Kyrie CLE 29 29 34.8 23.9
14 Antetokounmpo, Giannis MIL 32 32 35.0 23.8
15 Wall, John WSH 30 30 36.2 23.6
16 Walker, Kemba CHA 33 33 33.4 22.7
17 McCollum, C.J. POR 35 35 34.3 22.3
18 Lowry, Kyle TOR 32 32 37.1 22.2
18 Love, Kevin CLE 29 29 32.0 22.2
18 George, Paul IND 27 27 36.1 22.2

 

12 מה-20 הם גארדים (פווינט-גארדים או קומבו גארדים, ואני מחשיב את הגריק-פריק כאשכרה פוינט גארד). לא רק זאת,  אלא הקצב של הזריקות מרחוק (FREQUENCY), והמרחקים משם מטילים את הלבנים  גדלים כל הזמן.

אם תלכו ל-NBA רפרנס תמצאו שהיום קבוצות מטילות 26.6 שלשות למשחק, לעומת 24.1 שלשות למשחק בשנה שעברה. הנה דיאגרמה (שלא כוללת את השלוש שנים האחרונות) בהן נסיונות הזריקה ל-3 עלו מ-2.77 למשחק עד 21.5 למשחק בשנת 2014. מה-21.5 ב-2014 הממוצע עלה ל-26.6 היום. אם הקיווקוו היה ממשיך הוא היה עולה בוודאי ב-75 מעלות,  כמו  העלייה מ-1994 ל-1996:

(הדטה נילקחה מ-https://www.besttickets.com/blog/nba-shooting/)

 

 

 

זריקות השלוש לא באות סתם ככה ללא תשלום בחלק אחר של המשחק.

החלק האחר?

זריקות מה-2, שהם הלחם והחמאה של השחקנים תחת הסל – הסנטרים והפאור פורוורדים למיניהם:

 

הגראף מראה ללא ספק שככל שהשלשות עלו (וכמובן שבעיקר ע"י הגארדים והסמול פורוורדים), ה"צמד" של 2 נקודות ירד. מי קולע את 2 בהנקודות? סנטרים ופאור פורוורדים תחת הסל, והשחקנים החודרים לסל.

באותו זמן גם מספר הפאולים קטן למשחק. למה? רוב הפאולים ניגרמים בד"כ לסנטרים ולפאור פורוורדים העומדים תחת הסל, לרוב עם הגב למגן, ומנסים לקלוע בסיבוב לסל. תנו מבט כיצד מספר הפאולים הוא בירידה למשחק:

 

 

 

נקודה נוספת מעניינית היא לראות אפילו את הפורוורדים הטובים בליגה המעדיפים שני מרחקי זריקה: או תחת הסל (מרחק קרוב מאד) או מרחוק, מאחורי הקשת (השפיץ העולה למעלה – בשורה השלישית של הדיאגרמה הבאה – בסביבות ה-6-7 מטרים, או 25 FEET), הווה אומר שאם כבר, אפילו הסנטרים והפאור-פורוורדים מעדיפים זריקה מה-3 מאשר ממיד-ריינג', אם הם לא תחת הסל:

 

 

ממוצע הקליעות האפקטיבי (EFG)  שהוא מחושב בהתאמה לקליעות מה-3 הוא 50.6% – הגבוה בהסטוריה של הליגה. ממוצע הנקודות  למשחק – 104.4 – הוא הגבוה ב-24 שנה מאז שהיה 105.3 בעונת 1992-93. הממוצע של OFFENSIVE RATING  שהוא 107.5 נק' ל-100 פוזשיונס, הוא אחד הגבוהים אי פעם.

מה הסיבות?

בעבר לכל קבוצה היה כוכב או שניים שהיו קולעים את רוב בנקודות. בוב קוזי, ג'רי ווסטף אלג'ין ביילור, ווילט, ביג O, טייני ארצ'יבלד, אלווין הייז, ריק בארי, ג'ורג' גרווין, אלכס אינגליש, ג'ון הבליצ'ק, לארי, מג'יק, ג'ורדן, וכאלה. היום לכל קבוצה  ישנם שחקנים המסוגלים לימים של >30 אפילו שהם יישכחו די מהר, ושמם לא יוזכר עוד 50 שנה כמו השמות שהזכרתי, ואני מתכוון לשחקנים כמו קמבה וולקר,  דמאר דרוזן, ג'ימי באטלר,  ג'ון וול, סי ג'יי מקלולום,  קייל לאורי,  בראדלי ביל, גורדון הייווארד, קליי ת'ומפסון, דניס שרודר, רגי ג'קסון, מייק קונלי, הריסון בארנס, ועוד איזה 20-30. היום יש כל כך הרבה טלנט המתחלק בין כל כך הרבה קבוצות שהרמה של כולם מעלה את הרמה של הקבוצה, אפילו ללא העילויים של פעם מהסוג של מייקל או לארי.

עוד דבר שברור לי לחלוטין הוא שההגנה של היום כבר אינה ההגנה של פעם. החוקים החדשים שלא מרשים HAND CHECK מקשים כל כך על השמירה שאין דבר כזה לשמור על שחקן כראסל ווסטברוק או ג'יימס הארדן עם שחקן אחד. הוא ישתמש בחסימה (ולרוב הוא אפילו לא צריך חסימה; אתה לא מסוגל לעצרו ללא פאול!). או קח את ג'יאניס אנטטקונמפו, הגריג פריק. הוא בן 22. הוא '7. יש לו צעד מדהים. הוא אתלט עליון. הוא משחק פוינט גארד. כיצד אתה מתכונן לעצור אותו? ומלבד את, הזיברות לא שורקות יותר על חסימות בלתי חוקיות הנעשות בתנועה. עוד אחזור לזה.

כל מה שהמגן מסוגל לקוות זה להקשות מעט על הפוינט גארדים הללו. אתה לא יכול לגעת בו, אז אתה חייב לתת לו מרחק. אבל הארדן או אייזיה תומאס לא צריכים יותר מחצי מטר מרווח ואז הם מנתרים מ-'28 רגל או אפילו '30, וקוברים את העור באחוזים המתקרבים ל-50.. ישנם  היום נמוכים כמה מהירים כמוהם היכולים לכדרר כאומנים בקירקס וליצור לעצמם מספיק מירווח להתרומם, ואז לא משנה כמה גבוה הוא שומרם, ידו לא תצליח להגיע לקשת המעוף של הכדור. פעם היה רק אלן אייברסון אחד. היה רק קובי אחד. היום ישנם כמוהם – או כמעט כמוהם – בקבוצות רבות.

מה אני מנסה לומר? שהתפתחות המשחק היא כזאת בה להתקפה יותר קל ולהגנה יותר קשה. לכן מאמנים כמו טום ת'יבודו שהאמינו שהגנה ובה תמיד תנצח משחקים הופכים לפחות ופחות רלוונטיים.

אלא אם כן ישנו את החוקים, היתרון עובר באופן משמעותי לטובת הקבוצות שישנן להם פוינט גארדים מהירים, וקלעים אחרים מהירים המסוגלים לקלוע שלשות, ולכן אפילו סנטרים  היום שלא מסוגלים לקלוע מה-3 הופכים לפחות אטרקטיביים. כל סנטר היום חייב להוסיף קליעה מה-3 לארסנל שלו כי השללשה הפכה לחלק ממשחק הסנטר.

רוצים הוכחה?

הסנטרים מרק גאסול, פאו גאסול, ברוק לופז, ודמרכוס קאזינס זרקו העונה (עד ה-24 לדצמבר) ב-42% יותר שלשות (בממוצע של ארבעתם) מאשר זרקו באותו זמן בשלוש השנים האחרונות באותו זמן. ברוק לופז בעצמו זרק 139 שלשות ב-26 משחקיו הראשונים מרק גאסול זרק 107 שלשות. ברוק לופז זרק רק 69 שלשות לעונה, בכל אחת מחמש עונותיו הראשונות בליגה.

המשחק השתנה לחלוטין. עד שלא תופיע קבוצה עם פרונט-ליין ענק שיוכיח אחרת,  האנליטיקס של היום מדגיש (ומוכיח!) את יתרון משחק השלשות, SPACING, העברת כדור מהירה, וה-SMALL BALL  המקשה על ההגנות להגיב מהר מספיק. אולי לטהורי המשחק זה לא נעים לשמוע, אבל העובדות בשטח מוכיחות שהמשחק השתנה ממשחק של הגנה למשחק של התקפה.

הנה ההבדלים בין אז לעכשיו, ואני לא מדבר על שנות ה-40 וה-50, ואפילו לא על שנות ה-60 שאני בין היחידים שמכיר. אני מדבר על שנות ה-80 שכמה מהגולשים המגיעים לגיל העמידה זוכרים. כשלארי שיחק נגד מג'יק, כמעט לא היה שחקן חופשי על הפארקט. ההגנות הספיקו לעשות חילופים כי ה-SPACING לא נוצר מהר מספיק, והשחקנים לא היו מהירים מספיק ליצור  LOAD בצד אחד או השני של ההתקפה. אז אנשים כמו פיל ג'קסון שיחקו 'משולשים' ושאר תיחמולים שכל מטרתם אז היתה  להשאיר אדם אחד פתוח בהתקפה, ואז הכדור מגיע אליו.

היום הארדן או ווסטברוק (והרבה אחרים) נשארים האדם הפתוח בכידרור אחד. ואז אם באה עזרה משומר, הרי האדם שהיה שלו נשאר פתוח. מי צריך "משולשים" כשאייזיה תומאס עובד את המגן שלו, ולמגן אין כל אפשרות לעוצרו מלבד עם פאול?.

היום המהירות של השחקנים יוצרת אדם פתוח על הפארקט כל הזמן.  אין צורך ב'משולשים' ואין צורך ב"אינטיליגנציה אירופאית" בתרגילים כי הפוינט גארדים והמהירים האחרים על הפארקט יוצרים "תרגילים" נון-סטופ בעצם תנועתם המהירה ביותר.

היום קיימת עוד בעייה להגנה. הבעייה היא ה-SCREENS שעושות קבוצות כגון הווריורס, וכמובן כל המערביות האחרות. מה זה LEGAL SCREEN?

The league defines a legal screen as “when an offensive player gets to a legal position on the court in the path of a defender for the purpose of slowing down the defender or making him change directions

לפי החוק – –

“When picking a stationary player from the backside, you must give that player a step. When picking a stationary player from the front or side, a player can go right next to him as long as he does not make illegal contact. If the opponent is moving, you must get to your position and give him an opportunity to stop and/or change direction. The speed of the player will determine the distance. You cannot just jump in front of a moving opponent at the last second.”

זה בדיוק העבירה על החוק שהווריורס עושה ללא הפסק, והזיברות נותנים לה. עכשיו כולם העתיקו ממנה, וכל SCREENER נע חופשי ןמחסל  מהמגן של הפורץ כל אפשרות "להישאר" ולהגן על האיש שלו. תנו מבט בווריורס עם ה-"MOVING SCREENS" שלה שמונעים מהמגן כל אפשרות לשמור, וכך סטפן קרי, קווין וראנט, וקייל תומפסון עושים את כל הנצחונות שלהם:

.*

*

המשחק השתנה לא בגלל שבעבר לא היו שחקנים קטנים מהירים. תמיד היו שחקנים קטנים, רוצחים כמו אייזיה תומאס או ג'יימס הארדן. להזכיר כמה? ארל בויקינס…קלווין מרפי…טים הארדאוויי…קווין ג'ונסון…אלן אייברסון…ברון דייויס…מוקי בליילוק…טייני ארצ'יבלד…'פט' לייבר…ניק ואן אקסל. היו הרבה אחרים.

אבל בעבר לגדולים היה מותר לדרוס אותם, לזרוק אותם על הפארקט, ולירוק עליהם, הגמדים הקטנים.

היום אסור לגעת בהם, ועוד עוזרים להם עם "חסימות נעות".

מנחם לס

הזקו והוותיק מכולם בצוות. מנסה לכתוב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 58 תגובות

  1. כל מלה מל. הקבוצה היחידה שמצליחה אכשהו להגן עדיין חוטפת מעל 100 נקודות… (ממפיס ס"א ג"ס) .
    השיטה שלהם זה (כמו שהראיתי בטור שלי 6 על 5 ) זה הגנה על אזור קטן + הגנה אישית. ואז אפשר לעשות שמירות כפולות ולחזור לשחקן שלך במידת הצורך. אין שום שיטה הגנתית אחרת שעובדת.

    מה שאמרת לגבי כך שסנטר חייבים לדעת לקלוע צריך להרחיב שכל שחקן חייב לדעת לקלוע שלשה עם הוא נשאר פנוי על קן ה-3.

    לדוגמא נא ראו את מיניסוטה שרוקי רובוי הוא נון פאקטור . בגלל החוסר יכולת קליעה שלו . (אפשר גם להרחיב לשיקגו) ולמרות טונה של כשרון הם לא יגיעו לכלום בליגה של היום.

  2. ה-moving screen הוא צרה צרורה. אבל אתה לא תוכל כבר לשנות את זה.
    ה-NBA הפך את סטף והקליעה משלוש לסמל המסחרי החדש שלו, ילדים מתאמנים היום על זריקות מהחצי בערך. לכן לא יתערבו בזה, בטח לא עם גולדן סטייט החדשה – אנשים רוצים לראות מטווחי שלוש משוגעים של סטף, קליי ודוראנט, ואל תהיה לי פיקי עם "חסימה נעה".

    1. הMoving screen לא בעיה חדשה ודווקא הליגה התחילה לתת עליה את הדעת (זה היה בדגשים בפלייאוף שעבר). להפיל את זה על הווריורס זה מצחיק במיוחד לאור זה שהעבריין הראשי כבר לא שם.

      1. מי, האוסטרלי?
        חוץ מזה אני אפיל על גולדן סטייט, כי מגיע להם 🙂 בתכלס, לא רואה את הליגה נלחמת ב- show-stopper שלה. עבור זה אנשים משלמים היום. קארי ל-3.

  3. בשלשות זה נחמד אבל לראות את קאזינס וגאסול מפציצים משם לפעמים זה נראה לא כך כך טוב
    הקליעה מחצי מרחק שהייתה הלחם החמאה והקצפת של שחקנים כמו דאנקן וקרל מאלון כבר לא קיימת יותר
    ממפיס שהייתה קבוצות השלשות החלשה בליגה ( ביי פאר ) שינתה קונספט והיום מרק גאסול מפציץ ללא הכרה
    צריך למצוא איזון כלשהוא , כשאתוני דיוויס עובד על שלשות בקיץ …
    לא כל אחד הוא קארי או תומפסון ,לדעתי אופנת הדאון טאון לא תעשה טוב לליגה בלונג טרם

      1. שחקניפ פחות עובדים על יסודות ויותר על זריקות מבחוץ
        הפלייאוף האחרון ניפק משחקים עם אחוז תבוסות הגבוה בהסיטוריה
        משחקים של 10-12 עפים לכיוון ה 25-30
        לצפות במשחק שמרגיש כמו אימון קליעות עלול להבריח חלק מהצופים בעיקר בערבים של 35% ומטה

    1. מומי, כל הליגה נעמדה עלה רגליים לשמע הידיעה שלדעתך זה לא טוב לליגה.
      דעתך בנושא לא ממש מעניינת אף חד אדוני… שחצנות זה מקור לצרות בחיים. שמחת זקנתי בראש חוצות מהי דעתו של נהג הגט טקסי מידן

  4. במילה אחת – מעולה.
    בשתי מילים – הלוואי ויימשך.
    ביותר – הליגה הופכת אטרקטיבית ומהנה יותר עם הזמן. הכדורסל של הנמוכים מוסיף ומשפר את חוויית הצפייה מכל משחק.
    בצליל אחד שמזל שאין אף אחד לידי כרגע – ווהו!

  5. אחלה כתבה. ניכר שהשקעת הרבה זמן באיסוף הנתונים. כל הכבוד! נקודה נוספת שראויה לציון היא העובדה שדור השחקנים ששיחק בליגה כשנוספה קשת השלוש לא תירגל זריקה ממרחק כזה מגיל צעיר. לא היתה סיבה: למה לזרוק מרחוק כאשר מקבלים על זריקה מקרוב את אותן נקודות? כיום, משחק דור שהכיר את קשת השלוש מלידה, והתאמן במשך שנים על הזריקות האלה. גם המאמנים גילו את היתרון של שלוש נקודות בהתקפה אחת: מאמנים גם דנטוני מטיפים לשני סוגים של זריקות: או שלשה או לייאפ.

  6. הסיפור היום , יותר משינוי החוקים , הוא דור השחקנים החדש . מי שצופה במשחקים של פעם , ומדי פעם אני רואה קטעים שלהם ביוטיוב , רואה כמה שחקנים בשנות השמונים -תשעים היו חופשיים מבחוץ , ובכל זאת מיעטו לזרוק. המשחק היום פשוט מהיר בהרבה ומספר הפוזשנים גדל , וזאת משום שהיום השחקנים מהירים יותר ואתלטיים יותר . לכן אין סיכוי לחזרה לכדורסל של פעם , ואף תיקון חוקים לא ישנה את זה .
    ביחס לסקרינים נעים , קשה מאוד לתפוס אותם ולהחליט מתי הם נעים ומתי סטטיים , שובה , בגלל המשחק המהיר . רוב "הסקרינים הנעים "שאתה מביא בסרט , מנחם , הם לא בדיוק נעים . אםתסתכל טוב, זה לא ששהסקרינר נכנס ברגע האחרון בדרכו של המגן – הוא צופה את תנועת המגן , כי הוא יודע עוד לפניו לאן יילך הקלע , והולך ונעמד בחסימה לפניו . מדובר על חלקיקי שניה . כשלא מדובר בסקרין נע בבירור , השופטים יתנו את היתרון להתקפה , וכך צריך להיות .

    1. זה מאד מדויק. פעם הדגש היה רק לסגור את הצבע. רוב זריקות המיד ריינג' והשלוש היו פנויות. היום ההגנה צריכה להימתח הרבה יותר. אולדריג' מתייחס לזה במאמר שלו (תגובה 8).

    2. אתה כנראה לא הסתכלת על הוידאו שהדוק צירף (ואני עושה לך פה הנחת סלב).
      ב-90% מהמהלכים שם רואים את בוגוט או גרין הולכים לאחור 2-5 צעדים בזמן שהמגן מנסה לעקוף אותם.
      מרימים ידיים באוויר סטייל "אני חף מפשע" (עושה לי קונוטציות לפאולים בכדורגל שעושים עם ידיים באוויר. אתה מבין? עד לכדורגל הגענו. פיכסה).
      אין הבדל בין זה לבין לתפוס את המגן עם הידיים כדי לשחרר את המכדרר.
      כל תנועה לאחור שכזו היא עבירה והיא לא חסימה והיא משחררת שחקן לזריקה פנויה באופן לא חוקי.

  7. לטעמי מגיע גם קרדיט מסוים לדיוויד אולדריג':

    http://www.nba.com/article/2016/12/26/morning-tip-evolution-and-state-nba-game

    הרבה פחות מהגנות השינוי נובע מכך שלקח זמן להשתחרר מתפיסות ישנות שאי אפשר להסתמך על קליעה מבחוץ כנשק. מהרגע שהצליחו לסדוק את החומה הזו זה היה רק ענין של זמן. הרבה תודות מגיעות לדאנטוני ודארל מורי.
    ההגנות בשנות ה-80 לא היו טובות יותר (להלן אחוזי הקליעה בתוך הקשת היו אז גבוהים יותר). מה שגורם להתקפות להיות יותר יעילות בימינו הוא השלשות שנכנסות במעל 50% אפקטיבי.
    עוד דבר שלא נכנס כאן והוא בעל משמעות הוא נושא הקצב שחווה תנודות משמעותיות בשלושת העשורים האחרונים.

  8. מאז שדאנקן פרש זה כבר לא אותו דבר…
    עוד עשרים שנה במקום משחק תהיה תחרות קליעות ממגרש שלם….
    אני הופך להיות זקן נרגן שמתרפק על העבר. יופי 🙂

  9. מצוין ונושא מרתק.
    זה היה נושא הפוסט הראשון שכתבתי עליו באתר לפני ארבע שנים בערך.
    אבולוציה זה מה שקורה כשהפרטים מסתגלים לתנאים חדשים ומנצלים אותם לטובתם.
    הליגה שינתה את החוקים כדי להפוך את זה לליגה של גארדים. הפרטים הסתגלו ומנצלים את התנאים ואף מותחים את היתרון היחסי מעבר למה שהליגה חשבה עליו.
    כשגולדן סטייט היתה היחידה שעשתה חסימה בלתי חוקית בכל התקפה בוויק סייד מנצלת את זה שהשופטים מסתכלים רק על מה שקורה ליד הכדור ובתוך הצבע, זה היה סביל, אבל כשכל הקבוצות מתחילות לעשות את זה אז זו הופכת בעיה לליגה.
    כשהארדן מנצל את חוק ההאנדצ'ק לכך ששחקן רק ירים יד אנכית לרצפה בקרבתו והוא ישר יתפוס את זה וינצל את זה, זה עוד עובר. אבל ברגע שעוד שחקנים יתחילו לעשות זאת באופן עקבי (דה רוזן חייב לשיטה את ההצלחה האדירה השנה), הליגה תהיה חייבת להתמודד עם זה.
    כשהליגה חשבה על זריקת השלוש המטרה היתה לרווח את המשחק כדי לאפשר יותר מקום לשחקנים הקטנים להיכנס פנימה. אבל ברגע שקבוצות כמו יוסטון זורקות 40 זריקוות לשלוש (ועוד מדברים שזה לא מספיק והמספר הולך לגדול), אז המשחק כבר נראה אחרת לגמרי ממה שהמתכננים חשבו לעצמם. במקרה הזה לא בטוח שזה מזיק לרייטינג והאהדה למשחק, אבל לדעתי בטווח הרחוק הוא יזיק וגם עם זה הליגה תהיה חייבת להתמודד.
    יש כאן משחק חתול ועכבר בין ה-intelligent designer לבין הפרטים.
    והפרטים תמיד ינצחו.

  10. מאמר מצוין. למי שצופה במשחקים מלפני 20-30 שנה צפוינ חוויה מאכזבת, כמו לראות סרט פעולה ישן. זה פשוט לא זה – השחקנים פחות טובים בהכל (כמעט). בנוסף היה מותר לשמור אישית בלבד.
    כמו שאמרו מעלי חשיבות הקליעה מ-3 עלתה וזה יצר ריווח של המגרש והגארדים האתלטיים של היום מנצלים את זה יפה מאוד.
    מה שלא קרה והוא מה שיקרה בשנים הקרובות לדעתי זה שיפור של ההגנה האיזורית. אמנם בליגה כבר מותר לשמור איזורית אבל עדיין מעט מאוד מאמנים וקבוצות עושים מאמץ מושכל בהגנה האיזורית. השלב הבא באבולוציה הוא שקבוצות יסגלו ויפתחו את הגנת מיאמי של לברון (ואולי ג"ס כיום) – שומר טבעת נייד פלוס ארבעה פורוורדים מהירים או שני פאואר פלוס 3 גארדים גבוהים.

    1. 1+

      ורק תוספת אישית לך ולאפלטון-
      הליגה יכולה לגרום לליגה להיות יותר פופולרית אם תאפשר לשחקנים קצת להשתחרר ותבטל טכניות על שטויות שגורמות לעצירת המשחק ולדימוי של ליגה רכה.

  11. טור פנטסטי. מסכים שהחסימות הנעות הן דבר מזעזע ואני מקווה שיתחילו לשרוק על זה (למרות שזה אומר שדריימונד גרין מקבל 6 עבירות ב-5 דקות) אבל לצערי זה לא יקרה. העתיד הוא שלשות כמובן וחדי קרן כמו פורזינגיס וטאונס הם הביג-מנים של המחר.

    אבל הגנה עדיין מנצחת משחקים. הקטע הוא שמדובר בהגנה קבוצתית חכמה (מישהו אמר ספרס ולא קיבל?) ולא בהכרח בשומר אישי עליון. זה חשוב, אבל ההגנה נבנית עליו – זה מה שהג'אז למשל עושים עם רודי גובר.

  12. מאד מצחיק התגובה של מידן ל"שמחת זקנתי" (בחירת שם מצחיקה)
    קטעים שמידן מוצא הזדמנות להחזיר למומי שלכלך עליו,
    מומי לא שחצן (מילה שלא קיימת בנהגי מוניות) אלא "בדאווין".
    את האמת מומי לפעמים מפתיע בצניעותו,
    לא יכול להפסיק לחייך.

    1. זה עניין של פיצול אישיות. בביקור שלי בישראל ב-2015 מידן היה מידן, והשנה כשבאתי הוא היה מומי מהרגע הראשון עד האחרון. הוא בעצמו לא מרגיש את ההתהפכות מאישיות אחת לשנייה. אפילו בפרצופו חל שינוי ניכר.

  13. מנחם וכולם, האתר מטורף בטיבו, כל כתבה כאן היא פיצוץ אטומי,
    כבר תקופה, הנה לא הספקתי לקרוא את מנחם,
    פי 200 מאתר ישארלי אחר, שליג'וס ואחרים כותבים
    באו משם, איני יודע כי היום חוץ מדורון קרמר פעם בשנה
    לא אכנס לשם, (אולי יש עוד כמה מגיבים, אך אין הרבה כמו גילרי)
    פי 100 מעוד אתר ישראלי (לא רוצה לרדת אך אתם יודעים),
    ההופס פי 50 משאי פעם דמיינתי
    לא מבין איך כל כך הרבה כותבים טובים התקבצו כאן.

  14. גיא רוזן, מידן, יאיר, אפלטון, עידן עופר, מולי, סומסום,
    עמית טבול, אדר שגיא נאור, יואב מודעי, יואב עגל,
    נו פאני סטף, דובי, ברחך בארקלי, עידו גילרי, מתן גילור,
    באמת כולם תותחי על ברמת כישרון ענקית של כתיבה
    יפייפיה.
    איל רדושקוביץ, גיא א הברון מאקרון, רועי, איל יונתן שגב
    ג'ון,
    ג'וג'ו הנהדרת, דרור, דרור2 סקוטי פ.
    וסליחה אך נראה אתכם קוראים בשמות של כולם ובלי להציץ,
    כולכם וגם עוד כמה שכרגע לא כתבתי את שמם,(וסליחה)
    ניחנים בכתיבה אלוהית מדהימה
    באמת תצליחו ותבורכו תמיד!!!

    1. תודה
      הדבא הנכון ביותר שכתבת הוא שאין כל "תחרות" בין הכותבים. כל אחד וכשרונו המיוחד וכל אחד עם השטיק המיוחד שלו.

  15. כל אחד מוסיף עוד צבע לתמונה מדהימה,
    אין תחרות על ההופס
    אין תחרות בינכם
    כי כל אחד כותב בצבע המיוחד והסגנון שלו בצורה הכי טובה.
    כולכם באמת נהדרים
    ההומור שמראה על אינטליגנציה גבוהה מאד
    ברמה מאד גבוהה כאן אצל כמעט כולם, כמובן מי שציינתי ועוד איך.

  16. * בתגובה 20 בפיסקה השניה והשלישית גם תותחי על
    פשוט לוקח זמן לעלות את כולם למודעות הזיכרון,
    דור בלוך, סמיילי הבן הממזר, רון טחן, ואחח
    ברח לי מהראש עוד שם,
    ניב גיא דובי דיברו על דימנציה סוג א'?
    אוהב את כולכם ללא קשרלכתיבתכם
    גם אם לא תכתבו עוד מילה.
    מברך אתכם ואת כל מי שעף מזכרוני לרגע
    בחיים מאושרים וטובים.
    באהבה ללא תנאי.

  17. לשכוח את יניב הנהדר(לדעתי מהראשונים כאן
    ואת הייט אשברי ואת דדי וקיי 700
    ואת האשך המופלא
    כנראה שאזדקק לאוכל בריא זעתר ואורגנו שמשפרי זיכרון
    ויותר מדיטציה.
    ומנחם כמובן
    באהבה לכולם

  18. מאמר חשוב ומצויין מנחם!

    אתה צודק לגבי החוקים. בעבר ציינתי איך כל שינוי חוק נועד או לעצור כוכב או לאפשר כוכב. צדקת גם לגבי השיפוט והפרשנות הסובייקטיבית. אגב חלק גדול מהחסימות הנעות בעיני שופטים מסויימים מכיוון שהן לא חסימות מכיוון שצריך לקבוע מתי השחקן סיים את החסימה ועבר לתנועה או מתי החסימה החלה באמת. בחלק מהמקרים עד שהשחקן לא נטע רגליו בצורה בולטת ולא שם ידיו בפוזיציה עדיין לא החלו את החסימה. שוב זה פרשנות כי החוק לא ברור. בנוסף בחלק לא קטן מהסרטון "המרשיע", מי שהזיז את החוסם הוא שחקן ההתקפה שניסה לעבור דרכו ודחף את החוסם.

    בגדול הווריורס ממממש לא המציאו את השיטות הללו. הן ישנות וניתן לראות אותן עוד בתקופת ריפ המילטון בדיטרויט וריי אלן ופול פירס בבוסטון (פרקינס וגרנט היו האמא של החוסמים הזזים).

    ישנם בעיני עוד 3 מרכיבים שלא הזכרת ושזורים זה בזה:

    1. כסף בכדורסל בית ספרי. אין כמעט שחקנים שלא התאמנו בצורה מסודרת מגיל יסודי. לא מגלים אמריקאים שחורים בשכונות היום בגיל 15-16. הכישרון מתגלה מהר ומשחק במסגרות החל מגיל 11. היום שחקן עובד על קליעה מבחוץ עם מאמן קליעות באולם סגור וסל תקני מקצועני. הרעיון בו שחקני ה"הוד" האתלטים יודעים לחדור ולכדרר וה"לבנים" זורקים מרחוק הולך ונעלם. שחקנים מכל הגבהים וכל המעמדות לומדים לעשות הכל מגיל צעיר כולל עבודה מאומצת על מכניקת קליעה. מאמני קליעה היום התקדמו טכנולוגית לרמות פסיכיות ויודעים לתת לשחקן משובים ברמת הזרת עד לשיפור הקליעה. הפער בין קלעים ולא קלעים בליגה כיום היא רק עד כמה אתה חופשי ומהי מהירות שחרור הכדור (ועמידה בלחץ ועייפות). אגב, הסטנטרים שכרגע נשארים חופשיים כדי לקבור שלשות זו אופנה חולפת. הגנות ימצאו את הפיתרון ולא יאפשרו לנפילים לזרוק בחופשיות זריקה לשלוש שהם קולעים ב-40%.

    2. מוטת ידיים. סקואטים כבר לא אובססיבים לגובה כמו למוטת ידיים. פעם לא יכולת "ללמד גובה". הבעייה היא שגובה גם משפיע לרעה על מפרקים ועצמות. בנוסף הוא נדיר סטטיסטית. למה צריך לחפש פוורוורד שהוא 10"6 כשאפשר למצוא 7"6 עם מוטות ידיים של 3"7 שיכול לשים גג או לקטוף ריבאונד מול כל נפיל ועדיין להינות מקלילות רגליים ומפרקים גמישים. מכיוון שמשחק הגב לסל גוסס גם אין צורך בשוורים כבדים כשאפשר למצוא איילות זריזות ארוכות רגליים. המשחק מהיר יותר כי כמעט בכל הרכב או 4 או 5 שחקנים יכולים תטוס למתפרצת לעשות יורוסטפ או לקלוע מבחוץ בטרנזישן. אנחנו מתקרבים בצעדי ענק לפוזישנלס בסקטבול. הגריק פריק דוראנט לברון ובן סימונס מובילים כדור והגארדים הנמוכים טסים לסיים את ההתקפה.

    3. קהל. הקהל דורש ניצחונות, אבל דור ההיילייטס קודם כל רוצה ריגושים. ממפיס היא דוגמא מצויינת איך למרות ההצלחה אף אחד לא העתיק אותה. זה לא רק הכמות אלא גם האיכות. אין משמעות למיקום הגיאוגרפי אלא כמה ויראליים ההיילטס של השחקן/קבוצה שלך. עילוי הגנתי כטוני אלן או דיקמבה מוטומבו הוא זן הולך ונעלם.

    1. +1 על נקודה 3. זה לגמרי עניין של דור X ודור Y, הדרך המהירה לסיפוק, בלי לטרוח על יסודות וטווח ארוך. כמובן שהם יגבו את זה בסטטיסטיקה וגרפים…

  19. האהבה שהשקעת באתר נושאת פרי או מטע או חלקת עצים
    נושאי פרות טעימים. ממש פרדס.
    המאמר מצוין מרענן, מחדש, יצירתי ועוד.
    התגובה שהכי נהנתי בזמן האחרון שלך
    היא שאתה קורא באתר וצוחק ונהנה מהתגובות,
    זה מה שרציתי שיהיה.
    יותר נכון זו כנראה התוכנית האלוהית של הקרמה שיצרת.
    איזה כיף שהתחברו אליך כותבים מדהימים רבים.
    והנה אתה נהנה מהקריאה
    כמו שהקוראים נהנים שנים רבות מכתיבתך.
    באהבה דורון האסטבן שמאוהב אפלטונית באתר המופלא.

  20. חח ללאסוף החור השחור בין מידן למומי לקח אותי למימדים אחרים,
    גם תודות להוואי, לעומר לדרור לאסי שלם לאתיאל שמשבחים את
    האתר תמיד

  21. נהדר. רוצה לציין שכמות הפאולים שירדה בהחלט מוסיפה עניין לצופים שכן הרבה זריקות עונשין= הרבה עצירות במשחק מה שמאריך ולעיתים ממאיס אותו. עכשיו נותר לטפל ב'האק דה דווייט המעייף. למרות שהשנה לא ראתית כמעט את דיאנדרה והאווארד הולכים לקו במיאוס כזה.

להגיב על מנחם לס לבטל

סגירת תפריט