ליגת גוש-דן וכל השאר – סיכום הסיבוב הראשון בליגת העל / יאיר זעפרני

פורסם ב - 27. דצמ, 2016 ע"י ב - כללי

צילום: דודי אוחיון, מינהלת ליגת העל

בשעה טובה הסתיים לו אתמול הסיבוב הראשון של ליגת העל בכדורסל. זאת אומרת, הסיבוב לא ממש הסתיים כי יש עוד משחק השלמה של קרית גת מול נהריה ממחזור 10 שעוד לא שוחק, אבל לפחות לכל הקבוצות יש 11 משחקים באמתחתן (לחלק מהן יש גם 12), מה שמלמד אותנו ששליש ראשון של הליגה חלף עבר לו והגיע הזמן להביט אל הקבוצות ולציין היכן עומדת כל-אחת.

סיקור זריז של תוצאות השבוע: מכבי ראשון לציון נחלה את הפסדה הביתי הראשון העונה, 93-84 מול מכבי ת"א, עירוני נהריה הנחילה לגלבוע/גליל את התבוסה הגדולה בתולדות המועדון (שקיים רק 7 שנים…) 62-106, הפועל חולון גברה בחוץ על מכבי קרית גת המתדרדרת 67-75, מכבי חיפה ניצחה  באילת 85-93 במה שמכונה ברחבי הליגה 'דרבי הטוני מיצ'לים' (35 נקודות לג'ון דיברלתמיאו! והוא אפילו ישראלי) בני הרצליה חזרה למסלול הניצחונות אחרי שבוע הפסקה עם 61-73 על מכבי אשדוד ואילו הפועל ירושלים גברה בפעם השנייה בשבוע על הפועל תל-אביב  65-72.

וכך נראית הטבלה שיש לזכור שחלק מהקבוצות בה יש להן עודף משחקים (למה? במופלא ממני לא אדרוש!) ובאופן מעניין שש הראשונות שבה נמצאות באזור המרכז (5 קבוצות לגוש-דן) כשכל הקבוצות מהקצוות סוגרות את הטבלה.

 שם הקבוצהניצחונותהפסדיםהפרש סליםנקודות
1הפועל חולון2211187+55
2הפועל אילת2112102+54
3הפועל ירושלים191461+52
4מכבי ת"א1914111+52
5בני הרצליה181531-51
6עירוני נהריה181573+51
7מכבי ראשון לציון171645+50
8מכבי חיפה1617128+49
9גלבוע/גליל1518152-48
10הפועל ת"א141985-47
11מכבי אשדוד132090-46
12מכבי קרית גת627349-39

ועכשיו לסיכום הסיבוב על פי סדר הטבלה כמו שהוא כיום.

*

מכבי ת"א

החדשות הטובות: הטבלה – שמלמדת אותנו שהצהובים במקום הראשון.

החדשות הרעות: היכולת – שמלמדת אותנו שהטבלה זה לא הכל בחיים.

החדשות בהרחבה: מכבי ת"א מסיימת סיבוב ראשון שהיה יכול להיות גרוע בהרבה מהמאזן בו הוא הסתיים (2-9 וניצחון נוסף בנהריה). לצד שני ההפסדים, שבשנים האחרונות מתקבלים איכשהו בהבנה במועדון, מכבי לא הייתה רחוקה מלהפסיד לנהריה (פעמיים) ושרדה מותחנים גם בחיפה ומול הפועל ירושלים. למעשה, מכבי ת"א ניצחה רק פעמיים העונה בהפרש דו-ספרתי ורוב המשחקים שלה היו בהחלט מעניינים לצפייה ולא כאלה שבהם היה ברור לכל אורך המשחק מי תנצח.

או במילים אחרות, מכבי של השנה ממשיכה את התהליך של הכמה שנים האחרונות שהפך אותה להיות 'קבוצה ישראלית טיפוסית". כזאת שיכולה להפסיד או לנצח בכל יום נתון, חסרת זהות ברורה וסגל קבוע, דרך מגובשת וחזון ארוך טווח.

ועדיין, עם תקציב של 110 מיליון ₪ או משהו באזור, למכבי עדיין יש יותר מה להציע משאר הקבוצות בליגה, דבר שמתבטא במקום הראשון בסוף הסיבוב. אנדרו גאודלוק נראה דקות רבות מאוד כמי שגדול על הליגה הזו בכמה ממדים (קולע בליגת העל 16.8 נק' למשחק ב25.1 דק' בממוצע למשחק ומפגיש ב61% מחוץ לקשת!), ויקטור ראד מתגלה במשחקים האחרונים כפתרון מעולה בפרונט בליגת הגמדים שלנו, לדי.ג'י סילי יש קילר אינסטינקט וגיא פניני וסילבן לנדסברג כישראלים מובילים זה בהחלט מספיק בביצה המקומית.

אלא שכמו שלמדנו בשנים הקודמות ואנחנו לומדים מדי פעם בפעם במשחקי הליגה, זה אולי מספיק בגדול אך רחוק מלהספיק במשחק נתון. בסגל של מכבי, המכווץ בשל חוק הישראלים וחוק הצעירים, אין מספיק ביטחון בשביל לדעת שזה הולך לתפקד ברגעי המאני טיים. מי שראה אותם במשחק הגביע מול גליל/גלבוע יבין כנראה על מה אני מדבר. וזו כנראה, הסיבה הכי גדולה לדאגה במכבי ת"א עד כה.

איחולים לסיבוב הבא: אותו מאמן. מהתחלת הסיבוב ועד הסוף.

הפועל חולון

החדשות הטובות: מקום שני בליגה, קבוצה אנרגטית וסוחפת, זרים איכותיים וישראלים לוחמניים – חולון כמו שחולון צריכה להיראות.

החדשות הרעות: בחולון, כמו בחולון, תמיד יש תחושה שהאגדה הזאת תיכף תסתיים.

החדשות בהרחבה: כמעט מהרגע הראשון של העונה, הפועל חולון סימנה לנו שהיא חזק בעניינים. היא התחילה את הסיבוב עם חמישה ניצחונות בשישה משחקים ולמרות שני הפסדים מרגיזים באמצעו הצליחה לסיים את הסיבוב עם שלושה ניצחונות חוץ חשובים שלימדו אותנו שהיא לא רק נותנת הצגות מול הקהל הביתי.

הקסם של חולון העונה מתבטא בשני דברים. קודם כל ההגנה שהיא אחת הטובות בליגה ומשחקים רבים מחזיקה אותה צמוד גם בדקות בהן ההתקפה לא מתפקדת ושנית, ווינריות של שחקניה (מי אמר קליף וויאט?) שעוזרת לה לנצח משחקים צמודים ולהפוך את המשחקים במאני טיים שלהם. מעבר לזה, עושה רושם שהצוות המקצועי בחולון פגע בול השנה עם מרבית חלקי הסגל. יש לחולון גו-טו-גאי ברור (קליף וויאט, מלך הסלים של הסיבוב), את השחקן הכי יעיל בליגה (דריון אטקינס, לטעמי שחקן הסיבוב), מנהיגות ישראלית (שלומי הרוש כמובן אבל גם גוני יזרעאלי בדקות לא מעטות), אקס פקטור (ג'יימס בל הלא יציב שכשהוא פוגע הוא אחד השחקנים הכיפיים לצפייה בליגה) ושחקני נשמה שמקריבים מעצמם למען הקבוצה (טוני יאנגר קודם כל, יזרעאלי וצוברביץ').

מעל לכל אלו יש לה את דן שמיר המנוסה והמחושב שמוביל את החבורה המלוכדת, מנהל משחק בשלווה ובחוכמה, מכין את הקבוצה שלו היטב למשחקים ולטעמי ראוי לתואר מאמן הסיבוב (אם הוא לא היה תחת חוזה, לדעתי הוא היה המועמד הכי טוב למכבי ת"א בסבב המינויים הנוכחי).

אז מה הבעיה של חולון? הבעיה היחידה שאני מוצא כרגע היא שהשמיכה אולי קצרה מדי. פול דילייני המנוסה נפצע וגמר את העונה, זר אחר טרם הגיע, אם בכלל (קרטיס קליי שוחרר זה מכבר) ובהחלט יכול להיות שבליגה ארוכה השמיכה הזו תהיה קצרה מדי. אז חולון אמנם לא משחקת בשתי מסגרות  וזה אולי עובד לטובתה אבל האינטנסיביות בליגה תגבר וגם הזמן ייתן את אותותיו וחולון צריכה להכין את עצמה לכך.

איחולים לסיבוב הבא: לא להביט למטה ועל הדרך גם מקום בגמר הגביע (לפחות!).

בני הרצליה

החדשות הטובות: הסיבוב הכי טוב של הרצליה מאז ההיפרדות ממכבי רעננה ומפרויקט בני השרון.

החדשות הרעות: יש עוד שני סיבובים…

החדשות בהרחבה: ימים אופטימיים עוברים להם באולם היובל בהרצליה. יש קלישאה שאומרת ש'אם תחשוב טוב – יהיה טוב' והיא בהחלט מצליחה להשיג אחיזה במציאות במועדון הקטן מהשרון.

הרצליה הלכה על העונה הזאת ברצינות. הנהלת הקבוצה החליטה לשחק השנה באירופה, סגל ישראלי מחויב נבנה, זרים בעלי פוטנציאל הגיעו ומיקי גורקה קיבל שנה נוספת על מנת להוביל את הקבוצה קדימה. ושלוקחים את העניינים ברצינות אין פלא שהתוצאות בהתאם.

אז נכון, הרצליה לא הייתה הקבוצה הכי נוצצת בליגת העל, היא גם הייתה רחוקה מלהרשים במשחקים באירופה (וכשאני כותב 'רחוקה מלהרשים' אני מגלה נדיבות מוגזמת) אבל היא גם ניצחה את מכבי ת"א, שמרה על מאזן בית כמעט מושלם ורשמה במהלך הסיבוב ארבעה ניצחונות רצופים שנותנים לה נכון להיום את המקום השלישי. ותאמינו לי שבשלב הזה זה מספיק.

אז מה עובד טוב בהרצליה העונה? נתחיל מהשחקנים. אתם בטח מצפים שאני אציין קודם כל את כארם משעור, אבל סליחה על חוסר הפרובינציאליות אני מעדיף להתייחס קודם לשחקן הכי טוב של הרצליה העונה – ג'ף אדריאן. אדריאן שהגיע להרצליה עם רזומה עשיר ומרשים במיוחד, הוא אחד היתרונות היחסיים של הרצליה על פני קבוצות אחרות. הוא מסיים מצוין בצבע, יעיל וחכם, יודע לקחת את הכדור שצריך, מושך את ההגנה ואחת משתי הסיבות שהרצליה היא קבוצת הריבאונד הטובה ביותר בליגה כרגע. הוא הצליח להשתלב היטב בקבוצה מהשרון ועושה את זה ללא מניירות של כוכב.

לצידו יש כמובן את משעור, שכמות המלל שנכתב עליו בהחלט מוצדקת. משעור פורץ השנה בגדול, מגלה ורסטיליות, יעילות והמון לחימה. הוא עוד זקוק לליטוש (שיפסיק לזרוק שלשות או שיתחיל לקלוע אותן. מה שבא לו) אבל אף אחד לא ציפה ממנו למספרים מרשימים כמו 13.8 נק' ו9.4 ריב' למשחק. יחד עם קו אחורי לא רע שכולל את טוריאן גרין וסטיבן דניס יש להרצליה הרבה מה להציע וחזרתו של אבירם זליקוביץ' לעניינים, אחרי פציעה שהשביתה אותו בשלושת חודשי פתיחת העונה, גם היא בשורה טובה.

קרדיט מגיע כמובן לצוות המקצועי ולמאמן מיקי גורקה שמלמדים אותנו את מה שאולי הכי חשוב לזכור – המשכיות היא דבר מאוד משמעותי ומה שיכול להיות יתרון יחסי חשוב בליגת העל שלנו. הרצליה תקווה לגלות המשכיות גם בסיבוב השני…

איחולים לסיבוב הבא: שגם הסיבוב הבא יהיה 'הטוב ביותר של הקבוצה מאז שחזרה להרצליה'

הפועל ירושלים

החדשות הטובות: לירושלמים לא מפריע לוותר על הליגה בשלב הזה של העונה.

החדשות הרעות: רואים את זה בטבלה…

החדשות בהרחבה: הפועל ירושלים החליטה להטיל השנה את כל (בנק) יהבה על היורוקאפ. אורי אלון, הבעלים של הקבוצה, התראיין לא אחת על כך שמה שחשוב לו זה אירופה וכמו שמכבי ת"א נבנתה דרך הצלחה בניכר, כך גם הפועל ירושלים צריכה לעשות. התוצאה של כל זה היא כמובן שירושלים הצליחה להעפיל בצורה מרשימה יחסית (יחסית לשנים הקדומות של המועדון) לסיבוב השני באירופה. תופעת הלוואי היא שהיא מסיימת את הסיבוב הראשון עם מאזן סולידי של 5-6 ומאזן חוץ מביך שכולל ניצחון אחד בחמישה משחקים.

וכאן בעצם נשאלת השאלה האם המאזן הזה מבטא באמת חוסר אכפתיות מהליגה או שהוא מצביע על ליקויים ברורים בבניית הקבוצה שדורשים תיקון מידי. על פניו, נראה שהתשובה היא גם וגם. לא הגיוני בעליל שקבוצה עם תקציב עודף כמו ירושלים מסתבכת כל-כך במקומות כמו אשדוד וגן נר ובמשחקים ביתיים מול הפועל אילת ועירוני נהריה. אין לזה שום הצדקה. לשמוט משחק אחד או שניים בגלל שאננות, מילא, אבל חמישה?

ירושלים נכון לעכשיו היא קבוצה חסרת איזון. חסרת איזון בין גבוהים לגארדים, חסרת איזון בין ישראלים לזרים, חסרת איזון בין אירופה לליגת העל. היא גם חסרת מוטיבציה (מקום אחרון בריבאונד למשל). כשהיא תפתור את הבעיות האלה זה בהחלט צריך לבוא לידיי ביטוי בליגה שלנו. בינתיים, הכישרון העודף שלה כמו גם קרטיס ג'רלס וג'רום דייסון, מצליחים לשמור אותה עם הראש מעל המים. עם זאת, אל תצפו שמה שיש לה עכשיו יספיק במאי כאשר הם יצטרכו לזכות באליפות.

איחולים לסיבוב הבא: שהליגה תעניין אותם. ולא בגלל הדחה מאירופה.

מכבי ראשון לציון

החדשות הטובות: לאלופה יש את אחד ממאזני הבית הטובים בליגה.

החדשות הרעות: וגם את אחד ממאזני החוץ הגרועים בה (כולל הפסד חוץ בגביע להפועל באר שבע).

החדשות בהרחבה: את הסיבוב הראשון של מכבי ראשון לציון אפשר לסכם בשתי מילים: היה צפוי. כי אין מה לעשות, היה צפוי שאחרי זכייה באליפות תבוא הבומבה שתלמד את המועדון מעיר היין שזה בסה"כ היה צירוף נסיבות מוצלח. היה צפוי שאחרי שרוב השחקנים שהביאו את האליפות לקבוצה נטשו אותה, ייקח זמן עד שייבנה שלד מנצח חדש. היה צפוי שההשתתפות במסגרת אירופית סיזיפית תגבה מחיר בפציעות, בהפסדים ובחוסר יציבות, והיה גם צפוי שיהיו פה חילופי זרים, קשיי קליטה של שון דאוסן אחרי הניסיון להגשים את החלום האמריקאי ולא מעט הפסדים.

ולכן, בהתחשב בכל אלה, אולי אפשר להגיד שהסיבוב הראשון של מכבי ראשון לציון היה די הצלחה. זאת אומרת, אמנם באירופה הקבוצה מגלה לנו את האמת העצובה על הכדורסל שלנו (שגם בכדור הכתום אנחנו לא הליגה השישית בטיבה ביבשת), אבל בכל מה שקשור לליגה ראשון חזק בעניינים וכשהיא תעבור למשחק אחד בשבוע (והיום הזה לא רחוק) והסגל המשתנה יתעצב ויתגבש, היא תגלה שהיא לא רחוקה מלהיות עוד יותר למעלה בטבלה.

איחולים לסיבוב הבא: לנצח יותר מפעמיים רצוף, לנצח יותר בחוץ. לנצח יותר באופן כללי.

הפועל תל-אביב

החדשות הטובות: יש לאדומים מתל אביב המון פוטנציאל שרק מחכה להתממש.

החדשות הרעות:  אלו היו החדשות גם בכל אחת מהשנים הקודמות.

החדשות בהרחבה: גם השנה הפועל ת"א ממשיכה להיות קבוצה ה"what-if"- הקלאסית. שוב נראה שלקבוצה שנבנתה על חורבות אוסישקין יש המון פוטנציאל שרק מחכה לטוויקים קטנים וכיוונונים עדינים בשביל להתפרץ ולהחזיר את המועדון לימיו הגדולים. אלא שגם בסיבוב הראשון של העונה הנוכחית זה לא קרה ואם ניסיון העבר מלמד אותנו משהו זה שהאוהדים האדומים צריכים לחשוש שזה גם לא ייקרה בעתיד.

על פניו נבנה השנה בהפועל ת"א סגל איכותי. ריצ'ארד הוואל הוא זר מצוין ויעיל מאין כמוהו, אלנדו טאקר הוא אחד הסקוררים המשובחים שיש לליגה שלנו להציע ודרל וויליאמס גם הוא בול פגיעה. הסגל הישראלי טומן בחובו הרבה פוטנציאל עם תומר גינת ותמיר בלאט הצעירים ועם לימונד ונאור הוותיקים והמנוסים. אז מה בדיוק לא ממריא בהפועל ת"א?

את התירוצים נחלק השנה בהפועל ת"א לשלושה, כאשר לשניים מהם מצאה הקבוצה כבר פתרון: הראשון הוא היעדר רכז. אז אמנם יש להפועל ת"א רכז, אדריאן בנקס (וגם בלאט ג'וניור אבל הוא עוד בוסר)  אלא שבנקס פשוט לא ממש איתנו. קבלת ההחלטות שלו מאכזבת, יחס האסיסטים – איבודים שלו מחפיר וניהול המשחק שלו לוקה בחסר. על המשבצת שלו הפועל ת"א החתימה את מארק ליונס ואולי מאקס ראשון לציון תבוא הישועה.

הבעיה השנייה היא סוגיית רביב לימונד. לימונד התחיל את העונה מאוחר בגלל פציעה בקרסול אבל חזר הרבה לפני הלו"ז הראשוני שניתן לפציעה. הוא אמנם חזר אבל היה רחוק מאוד מהיכולת שאנחנו מכירים ורגילים ממנו. בפועל, החזרה שלו הקשתה על הקבוצה, הנוכחות שלו נראתה כמו נטל על ההתקפה והיריבות ניצלו את האיטיות שלו לעשות עליו סלים קלים בהגנה. האדומים החליטו לתת לו לנוח לעת עתה (עד שיחלים לגמרי) ויש לקוות שזה ישחרר קצת את הפקק. זה משאיר את הפועל ת"א בינתיים עם סגל ישראלי קצר (מה דגן יבזורי עושה בימים אלו?!) אבל אולי עדיף ככה.

וכאן אני מגיע לבעיה השלישית שנמצאת בעמדת המאמן. יכול להיות שכשיש בעיה מקצועית במועדון תל אביבי לא תמיד המאמן הוא הבעיה אבל יכול גם להיות שבמקרה של הפועל המקומית, המאמן לא יכול להוביל את הקבוצה ליותר מהתקרה שהיא מגיעה אליה (ההגנה של הפועל ת"א, הגרועה בליגה דרך אגב, היא לגמרי תוצאה של אימון). אברהמי הוא לא מאמן רע, אבל יש תחושה שמהסגל הזה אפשר להוציא יותר, והאמת שהתירוצים הולכים ונגמרים…

איחולים לסיבוב הבא: שילוב מוצלח של ליונס, יותר תפוקה מהישראלים והעיקר הבריאות.

הפועל גלבוע/גליל

החדשות הטובות: ההפתעה החיובית של הסיבוב

החדשות הרעות: מכאן הם כבר לא יפתיעו אף אחד

החדשות בהרחבה: אחרי כמה שנים של דשדוש, החליטה גלבוע/גליל לחדש את המסורת אותה היא ייבאה מאחד המועדונים אותם היא ירשה בתהליך האיחוד, ולמצב את עצמה כקבוצת קולג'ים. תחת שרביטו של המאמן אריאל בית הלחמי נבנה סגל צעיר, דינאמי ואנרגטי, שכולל שלושה זרים שזה עתה סיימו את הקדנציה במכללות, חבורה עיקשת של ישראלים שאוהבים לעבוד קשה וג'ייסון סיגרס, האיש שהוביל את הקבוצה בליגה הלאומית ונשאר לתקוע איתה יתד.

ולא תאמינו – זה עבד. גלבוע/גליל נתנה סיבוב ראשון מוצלח (בטח ביחס לציפיות הנמוכות), הציקה למרבית קבוצות הליגה, הייתה הקבוצה היחידה שניצחה גם את מכבי ת"א וגם את הפועל ירושלים וגילתה שאמנם כישרון זה דבר חשוב, אבל זה לא הכל בחיים. מי שצפה במשחקיה (לא מספיק אנשים לפי נתוני הצופים של מינהלת הליגה) יכול היה לראות קבוצה מאומנת לעילא ולעילא, ממושמעת (אם כי מבולגנת. בפקודה כמובן), חכמה וחצופה שמנצלת את חסרונות היריב לטובתה היא. וחוץ מזה, שמונה מתוך אחד עשרה משחקים של הקבוצה הסתיימו בחמש נקודות ומטה, אז גם מתח היה.

ובכל זאת, אליה וקוץ בה. התבוסה של גלבוע/גליל לעירוני נהריה אולי הייתה מקרה בודד של נפילת מתח אבל יכול להיות שהיא גם רומזת שהקסם הזה הוא קצר מועד. בסופו של דבר, שוחק מאוד לשחק משחקים שלמים של לחץ על כל המגרש ומה גם שקבוצות מוצאות פתרונות לכך ומתכוננות בהתאם. לכן, סביר שגלבוע/גליל לא תמשיך לכהן בתואר הפתעת העונה ותזדקק לניצחונות היפים שהשיגה בסיבוב הראשון על מנת לשמור את עצמה בחוף מבטחים.

איחולים לסיבוב הבא: לאסוף עוד כמה ניצחונות לימים קשים.

הפועל אילת

החדשות הטובות: סיבוב סביר עם ניצחונות חוץ נאים בחולון ובירושלים.

החדשות הרעות: סיבוב סביר עם הפסדי בית למכבי חיפה ולעירוני נהריה

החדשות בהרחבה: אז מה שלום הפועל אילת אחרי סיבוב אחד של משחקים? תלוי באיזה יום אתם שואלים אותה. עושה רושם שמכל הקבוצות הלא יציבות בליגה, הצליחה הקבוצה של עודד קטש לגלות את חוסר היציבות הגדול מכולם. גם זה הישג…

אילת פתחה את העונה עם ניצחון אחד בארבעה משחקים (לזכותה ייאמר שזה היה במשחק הבית היחיד שלה במשחקים הללו) ואחר כך היא שוב ניצחה פעם אחת בשלושה משחקים ומצאה את עצמה במרתף הטבלה ליד קרית גת. בשלב הזה שחררו באילת שניים מהזרים (לה קוונטין רוס וסירדומינק פוינטר), החתימו את טוני מיצ'ל מספר 2, ובעקבות כך הצליחו לרשום שלושה ניצחונות רצופים, כולל אחד מרשים במיוחד בארנה בירושלים. ובדיוק אז, כשנראה היה שהעניינים חוזרים למסלולם בעיר הנמל הדרומית, סיימה הקבוצה את הסיבוב בהפסד מצער למכבי חיפה בבית.

מבולבלים? גם אנחנו! כמו קבוצה טיפוסית של עודד קטש, אילת היא קבוצה שהולכת עם השחקנים שלה וכשאלה לא יציבים ומגיעים למשחקים רק לפרקים (המבצע אינו כולל את לנדון מילבורן שממעט לדפוק נפקדות) אז הקבוצה כולה מגיעה למשחק גם היא רק מדי פעם. יש באילת הרבה פוטנציאל, זה נכון, יש לה גם סגל רחב עם לא מעט ישראלים שיכולים לתרום (קולמן, רותבארט', ניסים, מנקו שהצטרף, נאור שרון) אלא שלא כולם מגיעים תמיד לאותו משחק באותו זמן, וככה קשה מאוד לייצר קבוצת כדורסל מצליחה. ואכן, בינתיים, הפועל אילת היא לא כזאת, לפחות בינתיים.

איחולים לסיבוב הבא: יציבות, כבר אמרנו?

מכבי אשדוד

החדשות הטובות: אשדוד מסיימת את הסיבוב במקום השמיני, לא רע בהתחשב בציפיות.

החדשות הרעות: זה רק בגלל שיש לה משחק עודף…

החדשות בהרחבה: או הו, איך שהצהרות ערכיות, נעלמות ברגע שהן עומדות במבחן המציאות. בתחילת העונה, כשלאשדוד היו שני ניצחונות, אפס הפסדים ורק שלושה זרים בסגל דיברו במועדון מעיר הנמל על כך שהם מאמינים בשחקן הישראלי ועל-כן החליטו לתת אמון במה שיש להם בסגל. שמונה הפסדים ושני ניצחונות בלבד אחר-כך, ולקבוצה יש פתאום חמישה זרים (אחד על תנאי) והקרדיט שהישראלים שלה מקבלים הולך ופוחת. אז נכון, זה בסדר גמור, אבל אולי עדיף היה לא לצאת בהצהרות מוגזמות.

ואכן, אם צריך לסכם את הסיבוב הראשון של אשדוד העונה (והרי זה מה שאנחנו עושים פה, לא?) נגיד שאשדוד היא קבוצה של הרבה הצהרות ומעט מאוד כיסוי. מהקבוצה הצעירה והתוססת על טהרת הישראלים תחת שחקן העבר המבטיח מאיר טפירו, נשארה קבוצה חלשה, עם ההתקפה הגרועה בליגה ועם ארבעה ניצחונות העונה ששניים מהם הם על קרית גת ואחד על הפועל ירושלים ברמת אפאתיות שוברת שיאים.

איפה הבעיות של אשדוד? איפה לא. קודם כל הזרים לא מספקים את הסחורה. דניאל יואינג הוא בהחלט לא מה שחשבו שהוא יהיה, דהיינו עוגן התקפי ותיק וטוב אלא מתגלה כשחקן אחרי שיאו שקולע באחוזים איומים. צ'ייס סימון ואד דניאל הם לא יותר מאשר צמד פורוורדים סבירים והישראלים אמנם מספקים את הסחורה (בדגש על ג'ייק כהן) אבל עדיין לא מספיק טובים בשביל להשיט את הספינה הזו.

ויש כמובן את מאיר טפירו, בעונת הבכורה שלו כמאמן, שגם אם אין עדיין תשובה מובהקת כדאי לשאול האם הוא ראוי להוביל את הסגל זה והאם מאמן אחר (מי אמר צביקה שרף? עוד הבטחה שהבטיחו לנו באשדוד וחזרו ממנה) יכול היה להוציא מהסגל הזה יותר? איכשהו, מההיכרות שלי עם המועדון עד כה, יש סיכוי שבקרוב מאוד נגלה את התשובה.

איחולים לסיבוב הבא: עקביות וסבלנות.

מכבי חיפה

החדשות הטובות: המשחק האחרון באילת

החדשות הרעות: רוב מה שקרה לפניו

החדשות בהרחבה: קשה לי להאמין שיש מישהו שציפה שמכבי חיפה תמצא את עצמה בתחתית הטבלה בסוף הסיבוב הראשון, עם ארבעה ניצחונות בלבד. אז נכון שכמעט כל שנה נוחתת בחיפה (ובכל קבוצה בליגה בעצם) חבורה חדשה של שחקנים, רובם אלמוניים שמגיעים מליגות בדרום ומרכז אמריקה, אבל עד השנה זה עבד ולרוב זה הספיק בשביל מקום בצמרת. אלא שכנראה שהשנה דברים לא עברו חלק כל-כך בחיפה בקיץ והקבוצה סיימה את עשרת המשחקים האחרונים עם שלושה ניצחונות בלבד. אולי הניצחון של חיפה באילת, שהיה המשחק של ג'ון דיברתלימאו שחזר סוף סוף מהפציעה, לצד שובו לקבוצה של גרגורי ורגאס, מנהל המשחק המצוין, יוציאו את חיפה לדרך חדשה.

סה"כ הסיבוב הראשון לימד אותנו שלחיפה יש סגל ישראלי עמוק, מהטובים בליגה. יש לה את הישראלי הכי טוב כרגע בכל מה שקשור לסיפוק נקודות – עמית שמחון, יש לה את עוז בלייזר היעיל שמשתפר כל הזמן, יש לה את ג'ון דיברתלימאו, הישראלי עם השם המסובך ביותר אבל שחקן בעלייה (תרתי משמע) שמפלרטט כל הזמן עם ממוצע דו-ספרתי בנקודות (המשחק האחרון באילת העלה אותו בגדול מעל לממוצע), יש לה את ווילי וורקמן שנמצא שם תמיד שצריכים אותו ותורם לא מעט עם הרבה צניעות ואולי מתישהו העונה יהיה לה גם את דניאל קופרברג, מי שאמור להיות סנטר העתיד של ישראל (פצוע). הבעיה היא כרגע בזרים, כאשר מלבד להיט ההטבעות, טוני מיצ'ל שבהחלט מגלה יכולת טובה, יש לה את וויל גרייבס האנוכי מדי, את אורלנדו מנדז ולדס שלצד משחקים מעולים מציג משחקי חלשים מאוד ואת אלכס פרז שמגלה אנמיות בדקות רבות על המגרש. צירופו של ורגאס כאמור, צפוי לשפר את המצב, עם זאת, עושה רושם שלחיפה יהיה עומס לא קטן של גארדים ואנשים שרוצים את הכדור אצלם ביד, משימה לא פשוטה בשביל עופר רחימי.

ומכיוון שהזכרנו את המאמן החיפאי, נציין שעכשיו, כשלרשותו כנראה הכלים המתאימים, חובת ההוכחה עליו. עוד סיבוב כזה כנראה לא יעבור בשקט בעיר הכרמל.

איחולים לסיבוב הבא: להפוך את רוממה למגרש ביתי על כל המשמעויות של הדבר, לשפר עמדות בטבלה ואם אפשר גם להדיח את הפועל ירושלים בגביע המדינה כמיטב המסורת (לא משנה באיזה שלב) מה טוב…

עירוני נהריה

החדשות הטובות: הסיבוב הראשון נגמר סוף-סוף.

החדשות הרעות: לא בטוח שהצרות של נהריה נגמרו איתו.

החדשות בהרחבה: בהתחשב בציפיות המוקדמות, הסיבוב הראשון של נהריה הסתיים רחוק מאוד ממה שהקבוצה ייחלה לו. ארבעה ניצחונות באחד עשר משחקים והופעות לא מעודדות במיוחד גם במסגרת האירופאית, הדחה בגביע המדינה מול קבוצה מהליגה השנייה והרבה לחץ ועצבים, לא היו בתוכניות של המועדון מהצפון, שפינטז על עוד עליית מדרגה בדרך לשיבה אל בין הגדולות של הכדורסל הישראלי.

אבל תכניות לחוד ומציאות לחוד, עושה רושם שנהריה השנה אמרה 'הופ' עוד לפני שקפצה. סביר בהחלט שהמועדון המתקמבק עוד לא נמצא בשלב מתאים לשתי מסגרות בשבוע, ובכלל, צריך להשתתף קצת ולפתח זהות בשביל לחשוב בגדול.

אז מה השתבש בנהריה? קודם כל, הזרים של נהריה לא סיפקו את הסחורה כמו שציפו. מרקיז טיג שוחרר אחרי שרב עם אריק אלפסי (למרות 15.3 נק' ו6.2 אס' למשחק), ינסי גייטס לא מככב כמו שציפינו (קולע באחוזים רעים אם כי הוא בכלל לא רע), דרווין קיצ'ן לא עשה את השינוי המיוחל, ניק פאוסט עדיין בגדר חידה וגילברט בראון מזכיר רק לעיתים נדירות את השחקן שקלע 38 נק' במשחק פתיחת העונה מול מכבי ת"א. במקביל, גם הישראלים של הקבוצה הצפונית (ואת זה ידענו מראש) הם לא ברמה מספיק גבוהה. יהונתן שולדברנד מתגלה כמי שלא יכול להיות הישראלי המוביל של מועדון, על ניב ברקוביץ' ידענו את זה גם קודם וסטו דאגלאס הוא לא יותר מאשר רול-פלייר חביב. כל זה משאיר את עירוני נהריה עם סגל לא מספיק בשביל שתי מסגרות ואולי אפילו בשביל מסגרת אחת. במקביל, נהריה ניצחה רק פעם אחת העונה בבית וכשביתך הוא לא מבצרך, קשה מאוד להיות בצמרת. נהריה תקווה שהניצחון האחרון על גליל/גלבעו (44 הפרש להזכירכם) מסמל תחילה של עידן חדש. אם תשאלו אותי – אני בספק גדול.

איחולים לסיבוב הבא: שישחקו רק במסגרת אחת. בחיי שאני מקווה בשבילם שיודחו מאירופה (סיכוי סביר שזה לא ייקרה).

מכבי קרית גת

החדשות הטובות: אפשר קודם את הרעות?

החדשות הרעות: הקבוצה הכי חלשה בליגה ומועמדת כמעט יחידה לירידה.

החדשות הטובות: החדשות הרעות לא מעניינות כמעט את אף אחד.

החדשות בהרחבה: מה יש להגיד על קרית גת שלא אמרתי כבר? הקבוצה עם הסגל החלש בליגה וללא מגרש ביתי בישובה, נמצאת, כצפוי, במקום האחרון. קרית גת הספיקה במהלך הסיבוב הראשון להחליף מאמן (אלעד חסין החליף את נתי כהן), לשחרר ארבעה מהזרים שלה (ואת אורי קוקיה), לחטוף תבוסות מאשדוד, אילת ומכבי ת"א ולא לנצח אפילו במשחק חוץ אחד (וזה לא שבבית הם עושים חיל עם שני ניצחונות בלבד). עושה רושם שגם בהנהלת הקבוצה (עירית קרית גת?) החליטו להתייאש והשבוע שוחרר ממנה מרקו קילינגסוורת' האהוב, בגלל שהוא עולה יותר מדי כסף.

במקום לכתוב על הבעיות של קרית גת, אולי עדיף לכתוב על הדברים הטובים שלה, זה בוודאי יהיה יותר קצר. ובכן, טישון טיילור הוא חתיכת שחקן ואייל שולמן מצדיק את הקרדיט שהוא מקבל. מעבר לזה, אני לא רואה הרבה סיבות למסיבה בקרית גת והטבלה, כמו גם ההגנה וההתקפה השניות בחולשתן בליגה, מוכיחות את זה.

המאמן החדש אלעד חסין יצטרך הרבה סיוע מהספונסר שמופיע על הקבוצות של הקבוצה ('אין עוד מלבדו') בשביל שהקבוצה תישאר בליגה, אני במקומו הייתי מסתפק בלהישאר תחרותיים.

איחולים לסיבוב הבא: כמו שאמרתי – להישאר תחרותיים.

Tags:

19 תגובות ל - “ליגת גוש-דן וכל השאר – סיכום הסיבוב הראשון בליגת העל / יאיר זעפרני”

  1. MBK

    27. דצמ, 2016
    22:00

    תודה על הסיקור האדיר
    מכבי תל אביב מזכירה לי את סופרמן בגרסת קנט קלארק
    תמו הימים של משחקים שקבוצות היו מפסידות 20 הפרש ויוצאות בהרגשה שהם ניצחו את המשחק
    מה שעוד יותר מדהים שזה קורה בעונה שמכבי לכאורה התחזקה מאוד ובו זמן שאר הקבוצות נחלשו ( להוציא ירושלים )

    עם השנים הפערים בין הזרים יהיו עצומים , המחירים עולים ואני לא מבין איך קבוצה ישראלית ממוצעת תצליח להנחית כאן גבוהים זולים ( היו הצלחות יחסיות עם אוסמן סיסה , שון ג'יימס , טרנס מוריס , קלייבורן )
    עונה אחת טובה והם בטורקיה או רוסיה עם חוזה מחומש לפחות

    Reply to this comment
  2. מנחם לס

    27. דצמ, 2016
    23:31

    שמע, יאיר, סתם מסקרנות ניכנסתי פעם ראשונה מזה שנתיים או שלוש ל'ספסל'. אין לאף אחד סקירה כזאת. אני משער לעצמי כמה זמן השקעת בסקירה הזאת.
    לא יאומן.
    אני קראתי בשקיקה כל מילה כי אני לא יודע הרבה על אף קבוצה מלבד מכבי, ולמדתי המון.
    אני מקווה שהגולשים מעריכים מה אתה עושה עבורם.

    Reply to this comment
    • יותם פלדהיים

      28. דצמ, 2016
      02:19

      +1 כשרואים סקירה כזאת מקיפה מתחילים להבין את רמת ההשקעה של הכותבים באתר הנהדר הזה.
      תודה רבה על כל ההשקעה ליאיר ולשאר הכותבים!!!!

      Reply to this comment
      • ניב

        28. דצמ, 2016
        03:19

        מצטרף לברכות שלכם. תודה על ההשקעה האדירה והניתוח המעניין.
        נהנה מהליגה הזאת ועוקב אחריה באדיקות.

        Reply to this comment
  3. דורון האוהב

    28. דצמ, 2016
    01:46

    יאיר זעפרני, איש השנה של הטיים מגזין,
    אך לא בקטנות עסקינן
    יאיר איש השנה של ההופס.

    Reply to this comment
  4. דורון האוהב

    28. דצמ, 2016
    01:49

    בטח שאין סקירה שאפילו מתקרבת לזו באף מקום (בלי לבדוק)
    אנשים קוראים בזכות שזעפרני שכותב ולא בגלל הליגה.
    וכך מתחילים לחבב את הליגה,
    בעולם מתוקן הליגה היתה חוטפת את זעפרני
    רק בשביל שיכתוב בשבילה ויביא לה אוהדים.

    Reply to this comment
  5. ערן שור

    28. דצמ, 2016
    02:58

    כתוב מצויין ומושקע מאוד. תודה על המאמץ. אם רק הליגה הייתה עומדת בסטנדרטים דומים. אני אישית הייתי שמח פשוט לראות פחות זרים בכל קבוצה (געגועים לשנות השמונים והתשעים עם שני זרים בקבוצה). גם אם הרמה הייתה יורדת קצת (כמה עוד היא כבר יכולה לרדת), לפחות היינו חוזרים לימים שבהם הכרת את השחקנים והם גדלו אצלך בבית.

    Reply to this comment
  6. עידן עופר

    28. דצמ, 2016
    07:18

    ענק יאיר, תודה רבה על ההשקעה, מעולה.

    Reply to this comment
  7. Berch

    28. דצמ, 2016
    07:21

    תודה על הסקירה המשובחת.
    כשאתה מציג את הדברים ככה אני מעז להריח פוטנציאל לאליפות נוספת בחולון.
    אחרי שחגגנו בכיכר סטרומה
    מגיע גם לקריית שרת – באולם החדש 🙂

    Reply to this comment
  8. אסף

    28. דצמ, 2016
    09:11

    קודם כל יאיר מצטרף לכולם מעלי למחמאות על העבודה המדהימה שאתה עושה כל שבוע ומוציא עניין מהמוצר הזה שנקרא הליגה הבכירה בישראל כאילו מדובר מינימום ביורוליג….
    אתייחס לכמה נק' מהסיכום:
    1. גלבוע גליל זו הקבוצה הכי מהנה לצפייה בליגה עד כה, לא מפחדים ללחוץ ולהיות אגרסיבים בהגנה ובלי יותר מדי סוגי הגנות מתחלפות ומתחכמות למיניהם ובהתקפה פשוט מנצלים את המהירות והאתלטיות של הסגל הצעיר שלהם ומנסים לרוץ בכל הזדמנות. ניצול מקסימאלי של הסגל שלהם עד עכשיו כולל הישראלים ושלישיית הצעירים שאריאל בית הלחמי סומך עליהם של שוכמן-בן צבי-הובר. קרדיט אדיר לאריאל בית הלחמי על התאמת הסגנון לחומר שבידיו והאמון בשחקנים לדעתי ראוי לתואר מאמן הסיבוב. ואם כל המחמאות מסכים איתך שעכשיו כל הליגה מוכנה להם ויהיה לא פשוט לצבור עוד נצחונות במאבק הירידה הצפויה להם מול אשדוד וקריית גת.
    2.שלוש קבוצות מפתיעות לרעה עד כה- נהריה שעל פניו יש לה סגל טוב מאוד ולא מסתדרת עם השילוב בין שתי המסגרות שבה משתתפת, כמו כן חסר לה קלעי יציב שייפתח את ההגנות מולה , מה שכן כל הכבוד על הסבלנות שם, לא מפטרים מאמן, החליפו זר בעיקר בגלל בעיות משמעת ומאמין שהסגל מספיק טוב בשביל לא להיות צלע רביעית במאבקי התחתית. אילת- יותר מדי בלאגן באגף הזרים המתחלפים שם, מנקו זה חיזוק מצוין לשלד הישראלי שלהם ונק' לאופטימיות שאילת תחת קטש מסורתית מתחילה חלש ומגיעה לשיא ברגעים הנכונים, נכון שקשה לבנות על זה כשיטה אבל מאמין שאם ייצרו יציבות באגף הזרים הם ימצאו דרכם לפלייאוף (בכל זאת 8 מתוך 12).
    חיפה- מסכים שגם כאן הבעיה בזרים ובעיקר בגארדים, ורגאס שהגיע אמור לאזן בתחום זה ולדעתי יביא שיפור יכול להיות שאחד מצמד הגארדים הדרום אמריקאים הנוספים צריך להפרד לשלום כי באמת נוצר שם עומס. מקווה שקופרברג יתחיל לקבל דק' יותר באופן שוטף כמחליף של מיצ'ך (יש לו בהחלט מה להציע).
    3.הפועל ת"א סובלת מאוד מהמצב הבריאותי של לימונד, כל הסגל נבנה סביבו בתור הישראלי הבכיר של הקבוצה וכרגע די מאלתרים שם מבחינת הגארדים עם בלאט שנותן עונה נהדרת אבל עדין צעיר שיש לו עליות וירידות ובנקס שיציבות היא המילה האחרונה שניתן להגיד עליו והדבר הטוב ביותר שהוא יכול לעשות זה לקבל אזרחות לשם שינוי ולא לתפוס מקום של זר. אין ספק שליונס יוסיף רבות בתקווה שימלא את החלל של לימונד. נק' לזכות הפועל מלבד בלאט השילוב החלק של ישראלי צעיר נוסף בעונת הבכורה בליגת העל-תומר גינת (מסתמן כהתפתחות הגרסא הצעירה של מתן נאור) והתחלת ההכנסה של שחקן הבית צוף בן משה לרוטציה גם בגלל הפוטנציאל וגם בגלל הפציעה של לימונד.

    Reply to this comment
  9. רועי ויינברג

    28. דצמ, 2016
    09:31

    סיכום מעולה שהשלים לי הרבה מליגה שלא עקבתי אחריה בכלל. תודה רבה.

    Reply to this comment
  10. אהרון שדה

    28. דצמ, 2016
    09:43

    מעולה כרגיל .
    אם יורשה לי הייתי מציע להראות את הטבלה לפי מאזנים ולא לפי נקודות כך היינו מגלים יותר בקלות את הבור שח אשדוד.
    התובנות הקטנות שלי.
    מכבי תל אביב : בעונה קטסטרופה באירופה …..אבל לא כל כך בגלל איכות הסגל ולראייה הסגל הזה לא הובס באף משחק יורוליג למעט התבוסה הביתית לבמברג.
    זה יותר ניהול ואימון מאשר כישרון.
    אבל למכבי הזו בור גדול מאד ולכן לדעתי תיאלץ להסתפק בליגה המקומית שכרגע פחות מעניינת אותה.

    חולון והרצליה : שתי הפתעות העונה אך בלוגה הצמודה ובגמר הקמפיינים האירופאים הקבוצות מלמטה יסגרו עליהם אט אט .
    ספק אם יספיק בסופו של יום לפייינל פור.

    בחולון נציין כמובן את ואייט שחקן הסיבוב שלי ואת שמיר מאמן הסיבוב שלי.
    בהרצליה את משעור …הישראלי של הסיבוב.
    אם זליקוביץ שחקן של דאבל פיגרס אשתקד ידע להשתלב אחרי הפציעה הם בהחלט מסוגלים להפתיע ….כפיים לגורקה.

    ירושלים : התייחסות שלי בעניין " הליגה לא מעניינת אותם "
    אני עצמי הצעתי לירושלים כבר לפני עשור ויותר לעזוב בשלב זה את הליגה לטובת אירופה …..אך בתנאים אחרים והתירוץ הזה חא נראה לי מדוע ?.
    1. כי במפעל שבו 4/5 עולות לשלב הבא הוא לא מפעל כל כך רציני או לפחות לא בשלבו הראשוו ….זה בדיוק השלב שהיה נכון להתמקד דווקא בליגה…..אם כבר להתמקד באירופה אז זה מהסיבוב הזה שם כל משחק באירופה על כל הקופה (6 משחקים 2/4 עולות ואז סדרות הטוב מ 3…אם וכאשר ).
    ובכלל בשביל להתמקד באירופה צריך לדעת שתהיה …אירופה.
    מכבי למשל יודעת מראש שתשחק 30 משחקים באירופה לפחות.
    הפועל יכולה לגמור עונה עם 8 משחקים וגם אם היא לא פח מוחלט אף אחד לא מבטיח לה יותר מ 14 משחקים….

    ראשון , הפועל תל אביב .

    ראשון ….זה יכול היה להיות יותר גרוע …מכל הסיבות שהבאת
    הפועל תל אביב : זה יכל להיות הרבה יותר טוב ….ולהערכתי אם אברהמי יוחלף ( ואיני מאחל לו זאת ) זה גם יהיה לה הרבה יותר טוב.

    חיפה , אילת , נהריה.
    בגדול אני מעריך שכל הקבוצות הללו צפויות להתקדם בטבלה אחרי שיגמרו את הקמפיין האירופאי הכושל ( נהריה ) או קצת יתגבשו ( אילת ) או שסתם יחזרו מהפציעות ( חיפה ) .
    לכן הליגה לא סגורה ואף צמודה ביותר.
    נהריה למשל תתחזק בסיבוב הזה לאחר ההדחה הצפויה מאירופה….ואז בסיבוב השלישי שישוחק להבנתי פעמיים בשבוע היא תהיה עם יתרון מול קבוצות כחולון והרצליה.

    אשדוד :
    התחיל טוב נגמר רע ….מזל שיש קריית גת כמצנח ביטחון.
    בכל זאת הישראלים הרשימו לפחות בחלק מהמשחקים.

    קריית גת .
    בניגוד ליאיר אני מסמפט אותם.
    אני רק מקווה שגם אם ירדו ליגה זה יהיה לאחר מאבק….שכן ליגה ללא מאבקי תחתית מאבדת הרבה מערכה.
    בהקשר זה נזכיר את הפועל תל אביב מאשתקד ….שחודש לסוף העונה הסדירה הייתה בסכנת ירידה….ולבסוף הייתה רחוקה סל אחד מפיינל פור.

    Reply to this comment
  11. מתן גילור

    28. דצמ, 2016
    09:43

    מצוין. תודה על ההשקעה.
    מאמין שמכבי בסגל מלא שווה מקומות 5-7 ותגיע לשם. הואיל וממש לא בטוח שירולשים יסיימו במקום השני, אפילו לא בטוח איזה מקום עדיף.

    Reply to this comment
  12. אהרון שדה

    28. דצמ, 2016
    09:45

    וכמובן ששכחתי את הגליל שנתנה יופי של סיבוב ו…קלקלה בסוף.
    בכל זאת כבוד גדול לבית הלחמי סגן מאמו הסיבוב שלי.
    שלקח זרים לא יקרים והצליח יפה מאד עם ישראלים צעירים.

    Reply to this comment
  13. פאקו

    28. דצמ, 2016
    10:12

    סיקור מופתי פשוט.
    תיקון קטן בקשר לחולון: היא כן צפויה להחתים שחקן במקום פול דילייני. זה יהיה ג׳ורדן טיילור, שכבר שיחק אצלה בעבר (בכפוף לבדיקות רפואיות).

    Reply to this comment
    • אסף

      28. דצמ, 2016
      12:46

      פעם קודמת ששיחק אצלה השאיר רושם טוב מאוד

      Reply to this comment
      • פאקו

        28. דצמ, 2016
        16:01

        נכון מאד. סבל אחר כך מפציעה לא פשוטה, לכן חולון בודקת אותו היטב לפני שהיא מחתימה אותו.

        Reply to this comment
  14. אלעד אייל

    28. דצמ, 2016
    15:33

    סיקור נהדר יאיר!
    כל הכבוד על ההשקעה וההתמדה.

    Reply to this comment
  15. משיח

    28. דצמ, 2016
    16:55

    תודה על הסיקור המצויין

    Reply to this comment

הגיבו