אנטומיה של משחק / מנחם לס

  1. כשספייק לי עוזב באמצע המשחק (לראשונה אי-פעם!) זה מספר את כל הסיפור

בושה ממש. בושה וחרפה כיצד הניו יורק ניקס מפסידה בבית כמעט על 30 נקודות לקליבלנד, ולא רק שמפסידה, אלא נכנעת כמו איזה קרבן המובל לטבח בידי כוח עליון.

הקאבס אפילו לא נראו שהם מתאמצים. עשו על הניקס העלובה הזאת ללא טיפת כבוד עצמי אימון קליעות ל-3. הקאבס שיחקו ללא כל מאמץ עם חיוכים כאילו משחקים הם נגד נגד נבחרת מגרש המשחקים על רח' 4 והשדרה הששית. אגיד לכם מה: לא הייתי מתפלא אם "מגרש המשחקים של רח' 4" היה נותן לקאבס משחק טוב יותר. הניקס שיחקו בכזאת אי-איכפתיות שהאוהד מס' 1 שלהם – ספייק לי – עזב בתחילת הרבע הרביעי, ולפי DAILYNEWS.COM היתה זאת הפעם הראשונה שלידיעת כותב הידיעה ספייק לי עזב לפני סיום המשחק.

גם לי לא ידוע על משחק ניקס בבית אותו עזב ספייק לי לפני הסיום. כל זמן שהניקס מתאמצים, ספייק לי נישאר איתם עד הסוף המר. אבל כשהם לא שמים זין? למה שהוא – או אנחנו האוהדים – נשים?

האולם מלא עד אפס מקום. פיל ג'קסון יושב בתא שלו ולידן ביל בראדלי,  ופניו מחייכות כאילו שלמה שקורה על הפארקט ולו אין כל קשר. כאילו שכל הדבר העצוב הזה הנקרא ניקס לא שייך לו. למה שלא יחייך כשדפוק בראש כדולן משלם לו 12 מיליון בשנה, והוא מעמיד מוצר שהוא לא רק עלוב ביכולת, הוא גם מבייש בצורה שהוא משחק, ובקלות ואי-איכפתיות בה הוא משחק ומפסיד.

אני לא מגזים כשאני אומר שהיה זה כאילו משחק עם קבוצת ליגת פרימייר נגד ליגה ב'.

האולם היה מלא בכוכבי קולנוע וטיווי מוודי אלן וספייק לי ועד וורן ביטי ועד ליאונרדו ד'קפריו וכוכבי טיווי (המצלמה הראתה לפחות 20 'כבדים'), והכל היה מוכן להצגה. לברון, קווין לאב, וקיירי אירוינג ידעו כיצד להציג. הניקס כולה היתה נעלמה ואיננה, וקיבינימאט עם 20,000 צופים וכל הוי-איי-פיז.

הנה כמה תמונות שמראות מעט שההשפלה שהלכה בגארדן הלילה:

 

 

 

 

 

 

       

 

מה הכי עצוב בכל העסק?
שפיל ג'קסון, זה שאמור לפתח קבוצת-על בניו יורק עבור 48 מיליון ל-4 שנים, גרם בעצמו הרבה להשפלה.
קודם הוא כאילו דיבר על הבעיות שישנן ללברון בשפה האנגלית כשהוא לא הבין את כוונתו של הזן מאסטר כשכינה את קבוצת הארגון והמנהלה של לברון "A POSSE". הצורה שהוא אמר זאת יכולה היתה להיות מובנת כאילו לברון, שהוא בקושי בוגר תיכון, הוא האשם באי הבנת ה-IDIOM.
לברון נעלב מאד וסרב לענות לשאלות בעניין, וכל מה עשה היה לזרוק אחרי כל סל מבטים לעבר האזור בו ישב פיל ג'קסון, והתבדח עם הסנטור לשעבר בשעה שהקאבס מורידה למוצר שלו את המכנסיים.
מה שלברון עשה כתשובה לג'קסון היה להתחפש לרכבת משא במשקל מיליון טון הדוהרת 100 מייל לשעה, וכל נמושות הניקס עפים מפניה ימינה ושמאלה.
ה-FREIGHT TRAIN בשם "לברון" שמה 25 נק' ב-32 דקות דומיננטיות לחלוטין כשהוא הופך את הניקס לחגבים בתפוח הגדול שלהם..
אתם חושבים שבזה נגמר הסיפור?
אז תתפלאו. בבוקר המשחק פיל ג'קסון מצא את הזמן לדבר עם עיתונאי ניו יורק ולומר להם ש-"כרמלו אנטוני מחזיק בכדור יותר מדי, ובגללו 'משחק המשולשים' הופך לבלתי אפשרי".
כשאנטוני התבקש להגיב לפני המשחק הוא סירב לומר מילה בנידון. הוא רק ענה שהדבר המעניין היחיד אותו הם חברי הקבוצה והניסיון לנצח.
אבל הוא ענה – LAYED AN EGG יותר נכון  – (אתם יודעים את המושג באנגלית, 'הטיל ביצה'*) עם ערב של 4 מ-9 ל-8 נקודות כשהוא החליט בקושי לזוז ובכך לענות לפיל ג'קסון עד שג'ף הורנסק הוציא אותו כשהקאבס כבר הובילה ב-34 נק'.

החמישייה השנייה של הניקס צימצמה מעט נגד החמישייה השנייה של הקאבס.

אז זהו המצב רבותי בניקס: דריק רוז סובל שוב בגבו; פיל ג'קסון מקטרג על שחקנו הטוב ביותר ובמקום לעזור לקבוצה שהוא מנהל הוא רק מזיק לה; והשחקן הטוב ביותר של הניקס משחק ללא חשק בגלל הזאן מסטר.

זה היה כה מגעיל שאפילו ספייק לי קלט זאת ועזב את הפארקט החולה עליו משחקת קבוצה חולה, שמנוהלת ע"י מנכ"ל/נשיא דפוק.

מנחם לס

הזקו והוותיק מכולם בצוות. מנסה לכתוב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 31 תגובות

  1. מסכים עם הנאמר אבל להגנתו צריך לזכוף אבל את הבחירה בפונזינגס שהייתה בחירה מאוד מפתיעה ולא אהודה אבל שיחוק בסופו של דבר.

    1. אין ספק שיש לו מוח כדורסל. הבעיה שמאז השושלת עם שיקגו האגו שלו קצת עבר את הרף הסביר והוא השתגע קצת. אני במקומו הייתי מדבר קצת פחות בהתחשב בזה שהקבוצה שהוא מנהל לא הגיעה עדיין לשום מקום, והגעה לפלייאוף תהיה המקסימום שהיא תשיג העונה. קבלות מהעבר זה דבר נחמד ויפה אבל אין מה לעשות איתן בחנות תכשיטים של הNBA.

  2. הסיפור של המשחק זה הדיסינג המוחלט שלברון ו"הכנופיה" הפגינו כלפי הניקס. הם באו לשחוט אותם כנקמה על הדיבור של פיל ג'קסון, וקינחו עם השלכות בקבוקי מים, בזמן שהמשחק מתנהל:

    https://vine.co/v/5xWAtqdFgPW

        1. זה מזלזל במשחק עצמו לדעתי – מביך ביותר. תחשבו כמה ילדים רואים את זה ולומדים שזה בסדר להתנהג כמו מפגרים כי הם ראו את לברון וקיירי זורקים בקבוקי מים כמו שני ילדים מופרעים

          1. עוד לא הבנתי איך דבר כזה, ב-30 הפרש ו-50 שניות לסיום, נחשב מזלזל. זה הרבה פחות מזלזל מטראש טוק למשל, וזה גם לא מופנה ספציפית לשחקן או לקבוצה היריבה.
            סתם מנסים לחמם ולמצוא עניין במשחק שהיה גמור כבר. חבל שחלקכם משתפים עם זה פעולה.

          2. על זה נאמר כבר במקורותינו: "פחחחחח…."

            משתעשע עם בקבוק, שלפי מה שנראה הם מנסים לזרוק אותו ושינחת "על הרגליים" מחוץ לתחומי המגרש (רואים איך הם ממהרים לאוספו ברגע שהוא עף לתוך המגרש).
            בקיצור – אתם מצפים שכל שחקן על הספסל בכל מצב יהיה דרוך ויסתכל למגרש, לא ידבר ולא יתקשר עם חבריו שלידו?!?

            אתם זוכרים שמדובר במשחק כדורסל? (עם דגש על המילה משחק). תנו לאנשים ולקהל להינות קצת. זה לא משחק צמוד, הכדור בכלל לא קרוב (ולכן גם המצלמה לא אמורה להיות) – די לטהרנות!

  3. צריך לקחת את המשחק הזה בפרופורציות הראויות:

    הניקס במשחק בק-2-בק, אחרי טיסה ממיאמי.
    משחק רביעי בשישה ימים, אחרי ריצה יפה מאוד של 4 נצחונות רצופים וסופסוף מאזן של יותר מ-50 אחוז נצחונות.
    דריק רוז פצוע.
    קליבלנד הגיעה בחמת זעם, כל סיפור פיל ג'קסון גרם ללברון להתכונן כמו למשחק פלייאוף-שיא, רצון להשפיל ולדרוס.
    ובכושר שהקאבס היו בו היום – כל קבוצה בליגה, אולי אפילו גם זו שמחוץ לליגה – היתה מפסידה, ובצרורות.
    הקאבס קלעו 22 מ-40 לשלוש – זה חתיכת נתון היסטרי, גם האחוז המעולה, ו-22 שלשות, זה הכי הרבה שקבוצה קלעה אי פעם נגד הניקס בגארדן. אי פעם.
    הקאבס גם קיבלו המון שריקות (תוצאה של השיפוט המאוד לא ביתי, וגם כמובן העייפות של הניקס), 31 פעם לקו, 26 בפנים.
    על שלשות ועונשין, שני הדברים אלה המשחק נחתך: סלי שדה היו לניקס 35, לקאבס 39. ריבאונדים – הפרש 3, איבודים – 4, אסיסטים – 1. לא משהו שמסביר כזה פער אדיר בתוצאה. הקליעה המדהימה מהפרימטר והמון הליכות לקו. שם ההבדל.

    כן – הניקס היו עייפים, חסרים וחלשים מאוד, אבל זה גם הקאבס שהיו בתצוגה אדירה ממש.

  4. מצטרף לסומסום, מילה במילה.
    הניקס לא ברמה של קליבלנד בכל מקרה, וגם לא אמורים להיות שם העונה.
    זאת הניקס שבנויה הכי טוב במילניום הנוכחי, בטח כשמסתכלים עם הפנים קדימה ולא מעלים יותר מדי ציפיות לעונה הנוכחית.
    הקרדיט על זה הוא רק לג'קסון, שבחר נכון בדראפט והביא חתיכות משלימות אלוהים יודע מאיפה אבל זה עובד בסדר גמור בינתיים
    הבעיות היחידות הן, כצפוי, הנוכחות של רוז והחוזה הארוך מדי של נואה, אבל יחסית לשגיאות הקולוסאליות הרגילות של הניקס אלה זוטות.

  5. לפיל ג'קסון פשוט אסור לדבר בתקשורת. כל ציוץ שלו גורם לבלאגן. שפשוט ישתוק, ושיעזוב את המשולשים האלה לעזאזל. הבן אדם עם פטיש בלתי נשלט למשולשים, זה כבר ברמה של הפרעה אישיותית.

  6. אני עם ינון בעניין זריקת הבקבוק. לא רואה פה יותר "דיס" מכל דיבור שחצני אחר או פרצופים על הספסל, וכ"ו.
    החברה משועממים במשחק נגד הניקס, לא ביג דיל. הביגוד של ווסטברוק במסיבת עתונאים זה דיסינג הרבה יותר גדול בצופי הליגה 🙂

    1. צודק, זה בערך כמו להיות משועמם מספיק מהמשחק, עד כדי כך שבזמן פסק הזמן של היריבה לעשות שכיבות שמיכה. נו ביגי.

  7. אחת הטעויות הגדולות שאפשר לעשות בתור מאמן מבחינה טקטית זה לכפות שיטת משחק לא מתאימה לקבוצה, לא רק מבחינה טקטית אלא גם מבחינת אופי. דמיינו את גולדן סטייט נסמכים רק על משחק גבוהים. לא רק שאין להם את הכלים המתאימים, אלא זה יסרס להם את כל הכיף שבמשחק.
    אני מסכים שהתקפת המשולש זוהי התקפה גאונית וכל עוד יש שכל בראש של השחקנים וכוח ללמוד אותה- היא יכולה להצליח בהמון קבוצות.
    כשהכוכבים שלך הם מלו, שאני לא בטוח עד כמה יש לו כוח באמת ללמוד עכשיו שיטה כל כך מסובכת, או פורזינגיס, שמה שצריך עכשיו זה בעיקר להתפתח ולדרוס, לא בטוח שזה מתאים לקבוצה מבחינת האופי.
    מבחינת הכלים- צר לי, אבל לניקס אין שחקן פוסט משמעותי שיכול לתפקד כסנטר במשולש, שיוכל לאיים גם כשחקן פוסט, לכווץ הגנה וכל מה שמשתמע מהיות סנטר בהתקפת המשולש. כשנואה לא כל כך עונה על הקריטריונים בתור שחקן פוסט מאיים, פורזינגיס יותר מאיים מכמה עמדות אחרות בהתקפה, הררנוגומס עוד צעיר ואוקווין…

    אם מישהו רוצה לסתור או לתקן, אשמח לשמוע

כתיבת תגובה

סגירת תפריט