1 על 1 – ראסל ל-MVP/ולדי קוגן ומתן גילור

תוצאת תמונה עבור ראסל ווסטברוק תמונות

ולדי קוגן

הפוסט שאתם עומדים לקרוא יוקדש לשאלה האם השחקן המלהיב בליגה – ראסל ווסטברוק כמובן, יהיה העונה ה-MVP  או שלא? מתן גילור הנכבד אתגר אותי ואני כמובן נעניתי לו.

לדעתי ראסל הוא המועמד המוביל כרגע, ואם העונה הייתה מסתיימת היום הוא בוודאי היה זוכה. הבנאדם מוביל את הקבוצה בכל נתון סטטיסטי כמעט (מוביל בנק', ריב', אס' וחטיפות), כשבניגוד לדעת רבים שהצלחה אישית תפגע בהצלחת הקבוצה, הקבוצה מצליחה מעל למצופה עם מאזן טוב של 8-14, בסה"כ 3.5 משחקים מהספרס במקום השני (ג"ס מעל לליגה כמובן). חשבון פשוט אומר שהקבוצה כרגע בקצב של 52 ניצחונות, בסה"כ 3 פחות מבעונה הקודמת, שבה כאמור היה סגל יותר טוב על הנייר.

אבל בוא לא נתעכב על הסיבות המשניות שבגינן ראסל יכול להיות מועמד אלא ניגש לסיבה העיקרית – העובדה שאחרי רבע עונה הבנאדם מחזיק בממוצע של טריפל דאבל. פאקינג טריפל דאבל ממוצע למשחק!! הישג שנעשה רק פעם אחת ב-7 עשורים שהליגה קיימת, ע"י ביג O בשנת 1962. הליגה ראתה כל כך הרבה שחקנים גדולים מאז, ואף אחד לא הגיע קרוב להישג כזה (ללברון שהוא מועמד טוב לעשות הישג דומה לא הייתה מעולם עונה עם מעל 8 ריב' למשחק, והמקסימום שהוא השיג באסיסטים זה 8.5 למשחק). העובדה שהוא עושה זאת כשכל שחקן ומאמן יריב יודע שהוא הנשק הכמעט יחיד של הקבוצה שלו רק מדהימה עוד יותר.

אם נצלול קצת להיסטוריה הקרובה ונראה מה ייחד את השחקנים שזכו בתואר, נראה שהם לא תמיד משחקים בקבוצה הטובה ביותר (מאז הפרישה של מייקל רק 4 שחקנים שזכו בתואר האישי גם לקחו את התואר הקבוצתי באותה עונה, לברון עשה זאת פעמיים). בהתייחסות לעונה הרגילה לעומת זאת נראה שמאז 1988 כל מי שזכה בתואר סיים את העונה לפחות במקום השני בקונפרנס שלו בעונה הרגילה, מה שמעיד על החשיבות של עונה סדירה מצוינת. פרט חשוב נוסף שאני שם לב אליו, הוא שהשחקן הטוב בליגה לא זוכה בתואר באופן קבוע, כמו שהוא אמור, אחרת ללברון היו לפחות עוד ארבעה גביעים בארון, ולמייקל היו לפחות 10 כאלה. אבל אחרי כל ההקדמה הארוכה הזאת אני מסיק שהדבר שמביא את התואר לזה שזוכה בו זה לא רק הניצחונות, ההישגים והמספרים (למרות שהם חשובים מאוד), אלא הסיפור: האם מה שהשחקן עשה באותה עונה הוא מדהים ואטרקטיבי ככה שאי אפשר להתעלם מההישג, ובמילה אחת – מיוחד?

אם נצלול עמוק, נראה שלכל אחד מהזוכים האחרונים בתואר היה לא רק מאזן, אלא גם סיפור שהפך את העונה שלו והישגיו למיוחדים. סטף קארי הוביל את קבוצתו ל-67 ו-73 ניצחונות בהתאמה בשתי העונות שהוא זכה ב-MVP,  כשעל הדרך הוא מנפץ בכל אחת מהפעמים את שיא השלשות שלו. קווין דוראנט הוביל את קבוצתו למקום השני במערב ב-2014, כשחברו לשעבר ווסטברוק החמיץ כמעט חצי עונה, ועל הדרך העמיד מספרים לא נורמליים של 32 נק' למשחק. לברון שזכה בתואר הוביל את קבוצותיו בכל אחת מהעונות ל-60 ניצחונות ומעלה (מלבד עונת 2012 שבה הוביל את מיאמי ל-46 ניצחונות מתוך 66), כשהשיא היה בעונת 2013 שבה מיאמי ניצחה לא פחות מ-27 משחקים ברצף, מה שהיה בזמנו הרצף השני באורכו בהיסטוריה. דרק רוז שזכה ב-2011 הוביל את שיקגו לעונה נפלאה של 62 ניצחונות עם מספרים מדהימים, ולא פחות העובדה שלראשונה מאז ימי מייקל העליזים שיקגו הייתה פקטור אמיתי. חתיכת סיפור. אפשר להמשיך ככה עם חבר'ה כמו קובי, דירק, נאש ודאנקן שלכל אחד מהם היה את הסיפור האנושי והאמוציונלי מעבר לכדורסל שהועיל לזכייתם בתואר. ואף אחד מהם לא היה בדרך להשוות שיא מיתולוגי כמו ראסל שלנו.

ראסל ווסטברוק עומד בפני היסטוריה שאף אחד לא חשב שתיעשה בימי חיינו, וזה עוד אחרי שבעונה שעברה ראינו שיא מיתולוגי לא פחות מנופץ בניגוד לכל היגיון. אם קרי קיבל את הפרס על מה שעשה בשנה שעברה, אני מאמין שווסטברוק ראוי מאוד לקבל אותו השנה.

מתן גילור

ראשית, רוב תודות לולדי שנענה לאתגר, ואין כל ספק שבתור אוהד הרעם הוא האדם המתאים ביותר לתפקיד.

שנית, אני מעוניין להודות לעידו גילרי וגיא רוזן הנפלאים, שני תותחי על, שלא פעם ולא פעמיים עוזרים לי באיתור נתונים והפניות למקורות.

שלישית, יודגש מעבר לכל צל של ספק – אם ראסל ווסברוק ימשיך בקצב הזה ואם אוקלהומה תמשיך בקצב הזה, ראסל ווסברוק בהחלט ראוי לזכות בתואר ה-MVP לעונת 2016/2017. אין לי כל רצון לטעון אחרת. הטענה שלי כלל אינה שווסטברוק אינו ראוי. היא אפילו לא שיש ראויים ממנו. הניחוש שלי הוא פשוט שווסטברוק, הגם שראוי מאד, פשוט לא יזכה בתואר.

רביעית, להלן הסיבות בעטיין אני סבור כך:

  1. ווסטברוק אכן קולע מספר מרשים של נקודות. אבל האחוזים, אוי האחוזים. ווסטברוק מייצר נקודות ב-46.6 eFG% ו-53.9 TS%. עד כמה המספרים האלה חריגים בשביל MVP? כדי לאתר את הפעם האחרונה בה שחקן זכה עם יעילות כה נמוכה בייצור נקודות נאלץ להרחיק עד עונת 2000/2001, אז אייברסון קלע באחוזים של 44.7 eFG% ו-51.8 TS%. מה אנחנו למדים מזה? שלמרות שיש לדבר תקדים בהיסטוריה, מדובר על מקרה מאד יוצא דופן, שהתרחש בפעם האחרונה לפני 16 שנים.
  2. כפי שולדי ציין, אכן מאז עונת 1987/1988, אז בחור אחד, די סטנדרטי יש לומר, העונה לשם מייקל ג'ורדן, עשה זאת, איש לא זכה בתואר ה-MVP, עת קבוצתו לא מדורגת באחד משני המקומות הראשונים בקונפרנס. האם אתם מבינים? כדי שווסטברוק יזכה בתואר לא צריך לקרות תקדים מזה 16 שנים, אלא מזה 29 שנים.
  3. רגע, אבל המקום השלישי בקונפרנס בכלל משוריין על שמם של המפרשיות. אהה, אז בשביל למצוא מקרה של מתחת למקום 3 בקונפרנס צריך כבר להרחיק עד למוזס מלון בעונת 1981/1982, קרי לפני 35 שנים.
  4. אבל רק רגע, רק רגע אחד, יאמר פלוני אלמוני. הלוא ווסטברוק לא רק עומד על אחוזים נמוכים (יחסית לזוכי MVP), אלא שקבוצתו לא תשיג את אחד משני המקומות הראשונים בקונפרנס. הווה אומר, שרצוי לחפש מצב בו מתקיימים שני התנאים גם יחד! האם היה כדבר הזה? ובכן… היה גם היה! בעונת 1955/1956, בוב פטיט, ייצר נקודות ב-42.9 eFG% ו-49.4 TS% וקבוצתו סיימה במקום השלישי במערב (למרות שכבר הסכמנו שאוקלהומה כנראה לא יגיעו למקום השלישי, אבל אז היה מדובר על מקום שלישי במערב בליגה של 8 קבוצות). אז מה הבעיה? הנה, יש לנו תקדים. בא לציון גואל, השבח לאל ושלום על ישראל. אז זהו, שלא ממש. למה? כי: א. מדובר על לפני 60 שנים. כמה כבר רלוונטי לימינו אנו תקדים שהתרחש לפני 60 שנים? ב. אחוזי הקליעה באותם הימים היו נמוכים משמעותית. האחוזים של פטיט הקנו לו את המקום ה-9 בליגה בקטגוריה זו. זאת תוך כדי שהוא זוכה גם בתואר מלך הסלים. רוצה לומר שבניגוד לווסטברוק, אז היה מדובר על יצרן נקודות יעיל מאד לתקופה, בעוד שווסברוק מאד לא יעיל; ג. תנו לי רגע לקחת אתכם לתואר אחר – MVP של סדרת הגמר. כלל לא רשמי, אבל די ידוע, הוא שהתואר ניתן לשחקן מהקבוצה המנצחת. לית מאן דפליג (טוב נו, יש כמה דפליג, אבל נתעלם מהם – סמיילי קורץ), שבחמש סדרות הגמר האחרונות השחקן הטוב ביותר היה לברון ג'יימס. האם הוא זכה בתואר? שלילי בזנ"טי. ומדוע? כיוון שהמנהג והנוהג הוא שנותנים את התואר לשחקן מהקבוצה המנצחת. OK, אז איך כל החפירה הזו בכלל קשורה לעניינינו? קשורה ורעמסס! כיוון שמהנוהג הזה סטו פעם אחת ויחידה – לפני שהיה הנוהג, קרי בעונה הראשונה לחלוקת הפרס (ג'רי ווסט, 1969). אז מה אני בא לומר? אני בא לומר שאי אפשר להיעזר בתקדים שהתרחש בשנה הראשונה לחלוקת התואר, כיוון שהוא אינו תקדים מייצג. נו? אני מאמין שכבר ניחשתם לבד, נכון? בדיוק. בוב פטיט, היחיד לזכות בתואר עם יעילות נמוכה יותר ביצור נקודות (שוב, לא יחסית לתקופה) ובמקום נמוך יותר בקונפרנס הוא גם השחקן הראשון לזכות בתואר. הווה אומר, שבנקל ניתן להתעלם מהתקדים הלא מייצג. ואם התעלמנו… אז אין תקדים. מסורת זה אחד הדברים הכי חשובים ב-NBA, נאהב זאת או לא. ולא כל כך מהר ישברו מסורת היסטורית ויעניקו תואר לשחקן שלא עומד בקריטריונים שהציבו הזוכים הקודמים בתואר.
  5. טיעון נוסף של ולדי הוא טיעון הטריפל דאבל. בואו נשים רגע בצד את העובדה שמדובר על פיקציה של השיטה העשרונית ואין לדבר משמעות אמתית למשחק (כלומר יש משמעות שהוא קולע הרבה, לוקח הרבה כדורים חוזרים ומוסר הרבה אסיסטים, אבל אין משמעות של הרף הפיקטיבי הזה של ספרות כפולות). כפי שולדי ציין, הדבר כבר נעשה בעבר, על ידי אוסקר רוברטסון. ובכן יקירי, כשאוסקר רוברטסון עשה זאת, בעונת 1961/1962, הזוכה בתואר ה-MVP היה דווקא ביל ראסל. כלומר, ולמרות ש-TD עונתי הוא באמת דבר מרשים ויוצא מדבר הרגיל, אין הדבר מעניק בהכרח את התואר האישי.
  6. נכון, התואר האישי בעיקר מכוון מספרים. ונכון, התואר האישי בעיקר מכוון התקפה, אבל אי אפשר פשוט להתעלם מהפן ההגנתי. וראסל ווסטברוק, חברים וחברות, בעונה הגנתית מזעזעת.
  7. עוד נקודה קטנה, אך חשובה, לסיום – בקצב הזה בכלל לא בטוח שווסטבורק יצליח לסיים את העונה בלי פציעה, שתשבש באופן ניכר את משחקו, לכל הפחות.

לסיכום, האם ראסל ווסטברוק ראוי לזכות בתואר ה-MVP? ודאי שכן. אך האם זה עתיד לקרות? בפרפרזה לכתוב בתקן חשבונאות בינלאומי 37: More not then likely.

ולדי קוגן

ידידי מתן גילור נתן את דעתו, ואני מכבד אותה, אבל לא מסכים איתו.

אני מניח שכולכם תסכימו שהמתחרה העיקרי (ולדעתי היחיד) של ווסטברוק לתואר ה-MVP הוא ג'יימס הארדן. קרי ודוראנט יקזזו אחד את השני, מה גם שהעובדה שהם ינצחו פחות משחקים מבעונה הקודמת תפגע בהם, לברון לא יהיה בטופ 3 פשוט כי העונה הרגילה כבר לא חשובה לו כל כך (וגם כי כדי לזכות בתואר בפעם החמישית צריך לעשות משהו לא אנושי), האישיות של קוואי לא תאפשר לו להיכנס ברצינות לדיון, וחבר'ה כמו אנטוני דייויס משחקים בקבוצות נוראיות. ואם הארדן הוא המתחרה, בוא נצלול למספרים: הזקן קולע העונה ב-44.7% מהשדה (בסה"כ 2% יותר טוב מראסל, למרות שהוא זורק 6 זריקות פחות), 35% מהשלוש לעומת 33% של ראסל, וגם באחוזי עונשין מוביל ב-3%. במספרים אבסולוטיים ראסל קולע יותר (31 לעומת 28.7), מוריד יותר ריב' (10.9 לעומת 7.6), ושניהם מוסרים אותה כמות אסיסטים עם קצת יותר מ-11 כל אחד. ידידי המלומד הזכיר את ההגנה הרעה של ווסטברוק (לא מתנגד לטענה), אבל אין מתחרים להארדן כשמדובר בללוות את השחקן היריב לטבעת.

ואחרי שטבענו במספרים, בוא נחזור לדבר העיקרי שהצבעתי עליו – הסיפור. הסיפור של מי יותר טוב ויותר "מוכר" – של ווסטברוק או של הארדן? בסופו של דבר העיתונאים שיבחרו יצפו במספרים ויראו שאין הבדלים, ואז יכנס הרגש לעניין, ואף אחד לא נשאר אדיש למה שווסטברוק עושה. מה שהארדן עושה זה מדהים ונהדר, אבל ווסטברוק פשוט יותר גדול ומצליח. האמריקאים אולי אוהבים מסורת, אבל הם גם אוהבים לקבוע תקדימים ולחדש, ולתת לווסטברוק את תואר ה-MVP של העונה יהיה תקדים, ולדעתי יהיה תקדים מעולה.

אשרינו שזכינו לצפות בשחקן כזה בזמן אמת.

מתן גילור

ולדי בהחלט כתב יפה ומשכנע, אך אני נאלץ לחלוק על דבריו. לעניות דעתי, בהחלט ישנם עוד מתמודדים לתואר, זולת ראסל ווסטברוק וג'יימס הארדן. קווין דוראנט היעיל ששדרג את ההגנה ויסיים עם המאזן הטוב ביותר וקוואי לאונרד שמבריק בשני צדי המגרש, גם הוא בקבוצה עם מאזן מצוין, לדעתי, בעלי סיכויים עדיפים.

נכון, יש משהו מאד רומנטי בסיפרו של הכוכב הנטוש, אשר סוחב את הקבוצה לפלייאוף, אבל זה לא מספיק. לא לאור כל הדברים שהוזכרו לעיל.

כמו כן, אני מפנה אתכם לטור אשר חזה מי יזכה בתואר בעונה שעברה – http://www.hoops.co.il/?p=52130. שימו לב למי כדור הבדולח המצוחצח ביותר בתחום (סמיילי מוציא לשון).

ראסל ווסטברוק, למרות שהוא ראוי מאד, לא יזכה בתואר ה-MVP לעונת 2016/2017. ברם, הסיפא של ולדי נכונה והיא תהיה גם הסיפא שלי – אשרינו שזכינו לצפות בשחקן כזה בזמן אמת.

לפוסט הזה יש 83 תגובות

  1. לדעתי בדיוק כמו במקרה של הארדן היכולת של ווסטברוק לזכות ב-MVP תלויה בעיקר בהצלחת הקבוצה. מקום 4 במערב ולדעתי זה אפשרי.
    שתי הערות.
    1. מתן, זה שלא נתנו MVP למישהו שקולע בדיוק גרוע כל כך לא אומר שזה משהו שעליו פוסלים. לדעתי הבוחרים יתעלמו מכך. צריך לבדוק אם בכלל היו מועמדים ראויים שלא זכו בפרס כתוצאה מכך (כלומר כאלו שלא נפסלו כתוצאה מכך שהקבוצה החמיצה את הפלייאוף).
    2. ולדי. ההתייחסות שלך להבדלים בדיוק בין הארדן לווסטברוק מטעה. הארדן זורק הרבה יותר שלשות והדיוק האפקטיבי שלו הרבה יותר טוב. בסה"כ הוא קולע ב-52.4% אפקטיבי שזה כמעט 6% יותר מווסטברוק -הפרש עצום. רק כדי לשים בקונטקסט ממוצע הליגה הוא סביב ה-50% כך שווסטברוק הרבה מתחת והארדן מעל. אם משקללים גם את העונשין פנימה הארדן קולע ב-61.2% TS שזה יותר מ-7% מעל ווסטברוק. נוק אאוט של המזוקן.

  2. תודה עידו.
    אין קריטריונים ברורים שאומרים שעל X פוסלים ועל Y לא. הואיל ולדעתי התואר האישי מוכוון מספרים ובמסגרת המספרים סעיף הנקודות נוטה לקבל את המשקל הגדול ביותר ווסטברוק עושה זאת ביעילות נמוכה, מצאתי לנכון לשים זרקור על העניין. כמה זה משפיע על הבוחרים? לעולם לא נדע. הניחוש שלך טוב כשלי. אני רק מצביע על העניין התקדימי או היחסית תקדימי (יענו שלא קרה הרבה זמן). בשל כך, לא ניתן לענות לשאלה שלך, כיוון שראוי לתואר זה עניין סובייקטיבי מלכתחילה.

    1. אני מסכים שזה אכן תקדימי. אבל העונה שווסטברוק נותן היא ללא ספק תקדימית. לכן אני חושב שהוא יוכל לזכות בתואר אם הת'אנדר מסיימים בטופ 4 של המערב.

  3. כל הנתונים והטיעונים פרושים יפה –
    רוצה להוסיף עוד פרמטר, שהוא לגמרי סובייקטיבי. נקרא לו, "חוויית המשתמש". האסתטיקה. עצם המשחק.
    סטף הוא קוסם, פלא טבע, ליאו מסי כזה – ואני משוכנע שהיה גם לזה אפקט בבחירה שלו (למרות שהביצועים שלו הספיקו מעל ומעבר).
    והשחקן השני – אולי הראשון – שנותן לצופי ה-nba היום את החוויה הכי גדולה, נדמה לי – זה ראסל. הוא פשוט מדהים, אתלט-על שנותן לך 48 דקות משוגעות של קצה היכולת, והיא מרהיבה.
    לא במקרה גם קובי וגם מייקל אמרו שהוא האיש שלהם (ושני הצנועים גם הוסיפו, "הוא הכי מזכיר לי את עצמי"). כמו שניהם – חוויה טוטאלית. מהבחינה הזו, ראסל הוא בלי ספק מס' 1. ואם הנתונים יתקרבו לשם כדי לתמוך – מאמין שזה יטה את הכף.

    1. אני לא בטוח שזה הטיפוס שהליגה רוצה שיהיה ה'פנים' של הליגה. דווקא בחירה בקוואי יכולה להוסיף לו קצת פרסונה, כמו שקרי פיתח "הביטס" של כוכב לאחרונה..

        1. מי סטף? אני התכוונתי יותר להצגות לפני המשחקים, החגיגות המוגזמות אחרי שלשה, וההקצנה של לעיסת המגן שיניים. בטח הדוק יגיד שהוא עושה את זה כדי שיהיה משהו שמזוהה אצלו, בסגנון הלשון של ג'ורדן..

        2. בקשר לטענות שקוואי לא יזכה בפרס כי הוא בהספרס, יש בזה משהו, אבל השנה (וקצת פחות בשנים הקודמות) הדומיננטיות שלו בולטת יותר. הוא הרבה יותר גו-טו-גאי מדאנקן (של 10 השנים האחרונות לפחות). והוא גם בולט בהגנה.
          בתכלס, הmvp, כמו הרבה מהפרסים, הוא גם תחרות פופולריות. אני אישית לא מתחבר למשחק של ווסט, עם הראש בקיר שלו, נראה שהרוב כרגע לא מרגישים כמוני

      1. איזה "טיפוס" בדיוק אתה מתכוון שהוא?

        לפי כל מה שאני מבין ושומע, הוא אדם מקסים ונחמד עם לב גדול.

        אתה מכיר משהו אחר?

  4. וואו דיון מאוד מעניין תודה!
    מצד אחד ולדי צודק, ה'סיפור' הוא באמת חשוב לליגה, אבל אני למסקנה אני עם מתן. מכמה סיבות:
    קודם כל התקדים באמת גדול מדי, בעיקר כי ווסטברוק יסיים במקום ה 4 במקרה הטוב.
    ובנוסף, טענה מעניינת שלא עלתה כאן היא שכדי להמשיך ולשמור על ממוצע TD, הוא יצטרך להתאמץ ממש ולשחק על מספרים לפעמים, כמו למסור בכח, וללכת לריבאונד במקום לרדת להגנה. ואת כל זה לעשות גם כשכבר לא יהיה לו ממש על מה לשחק. ואת זה גם האמריקאים כבר לא אוהבים. לא כשזה בצורה מוגזמת ממש.
    כמעט עברתי לצד של ולדי שוב, בקטע של 'זה או ווסטברוק או הזקן', אבל במחשבה שנייה יש מועמדים טובים יותר. קרי ודוראנט כנראה לא ייזכו, כי אפאחד מהם לא בולט מספיק בקבוצה (הנהדרת) שלהם, אבל קוואי הוא בהחלט מועמד מוביל!
    שחקן ההגנה + התקפה המוביל בליגה. כמה שחקנים אתם מכירים שמובילים את קבוצותיהם בשני צידי המגרש! הבנאדם לא נח! וכמובן הספרס תמיד יהיו בטופ.. אה, גם העובדה שהוא עוד לא זכה בתואר לא מזיקה (וגם הארדן כמובן), אז אם הספרס יסיימו מעל יוסטון – אז לנארד הוא הפייבוריט שלי במירוץ.

    אגב גילור, נכון שטריפל דאבל הוא פיקציה של השיטה העשרונית, אבל מספרים זה הכל בשביל האמריקאים. עיין ערך 90/50/40, וכל שאר הסטטיסטיקות על דאבל דאבל, 20+20, 5*5… זה פשוט נח לעין, אין מה לעשות..

      1. צודק, אבל לא יכולתי להתאפק 😉
        מה אתה אומר על הטענה העיקרית שלי? שווסטברוק כנראה לא יסיים עם ממוצע TD, בלי להרוס את המשחק?

  5. כתבה נפלאה. תודה גדולה לולדי ומתן.

    לא הבחנתי אם התייחסתם לאיבודי הכדור של ראס.
    לא רואה משמעות להתייחס לאסיסטים מבלי להתייחס ליחס אסיסטים לאיבודים.
    הארדן, לדעתי, לא מתאים בגלל החור שהוא יוצר בהגנה.

    שוב, תודה רבה

  6. יופי של דיון, חבר'ה!
    על אף הטיעונים ההגיוניים של מתן, אני עדיין עם ולדי משתי סיבות עיקריות:
    1. ממוצע טריפל דאבל שקרה רק פעם אחת בהיסטוריה מנטרל את רוב הטיעונים של מתן.
    2. ווסטברוק הוא השחקן שבשבילו תקנה כרטיס. מחויבות וטוטאליות חסרת פשרות והיילייטס בלי סוף ואת זה הליגה אוהבת.

  7. ולדי קצת איבד אותי ברגע שקרא למתן גילור מכובד, אבל, למזלו ראסל נותן טיעון מנצח. אפילו יגמור במקום ה-10 במערב לא יהיה ניתן להתעלם מההיסטוריה ולכן יקבל MVP

    דיון על רמה, לעומת ה 1VS1 שאני הייתי מעורב בים. אני חושב שלמנחם לקח שבוע לנקות את הבוץ שזרקתי עליו (:

    1. לא מסכים איתך, דעתי שעם אוקלהומה טופ 5 במערב (ולדעתי היא תהיה בלי בעיה עם הכושר של פורטלנד, והפציעות של יוטה וממפיס) אז ראסל mvp.

  8. לגבי היותו "הפנים של הליגה" – ראסל לגמרי אידאלי בתפקיד הזה, אם הוא גם מהווה שיקול:

    נאמן לקבוצה, נותן 101% ויותר מכל שחקן אחר, מחוץ למגרש – איש מקסים, עושה יופי של יח"צ בתוכניות אירוח נוצצות בהן הוא מספר על הפינאט-באטר שהוא אוכל, מתנדב ותורם המון לקהילה, כמובן ה-כוכב הגדול (בלי שום תחרות) של כל מדורי האופנה, המתלבש מס'1 עם מלא סטייל – איפה זה ואיפה קוואי?

    וכמובן, מה שכולם פה שוכחים:

    כל הדיון פה מתנהל על נתונים, אותיות ומספרים. כאילו (בלי להעליב) עיוורים מנהלים אותו. נצמדים רק לאקסלים.

    רבותי – המשחק! המשחק עצמו. ראסל הוא חוויה לכל צופה. כשאדם חושב על פוסטר של כדורסלן – הוא רואה בדמיון משהו כמו ראסל.

  9. ראסל בהחלט יכול לזכות . אם יימנע מפציעות , יתמיד ביכולת שלו ו-OKC תסיים רביעית ואפילו חמישית , הוא יקבל . הוא בוודאי עדיף על הפלופר ממדינת הכוכב הבודד.

  10. וולדי הדגיש את זה חלקית – בעונה ארוכה, אנשים נוטים לחפש את המכנה המשותף ששוזר את העונה מקצה לקצה. שנה שעברה זה היה ג"ס השיא וקובי ברייאנט, שנה לפני זה היה לברון חוזר הביתה וכך הלאה.

    איזה סיפורי על יש לנו העונה? ג"ס עסוקה בלנטרל כל רעש שאינו כולל את הביטוי 'טבעות' לברון משייט במזרח, הקבוצות הצעירות לא פרצו. הסיפור של העונה הזו, חד וחלק, זה ראסל ווסטברוק אוקלהומה הנטושה והנסיון להשיג את הטריפל דאבל העונתי. זה לא משנה האם זו פיקציה או לא כמו שזה סיפור שראסל יספר, בתקווה, לכל אורך העונה הקרובה.
    זה, לדעתי, חתיכת רמפה בדרך לתואר.

    (בפלייאוף, זה כבר סיפור אחר. שמה הסיפור יהיה ג"ס דוראנט לברון בצד השני והנסיון של הקליפרס להגיע סוף סוף לגמר)

  11. לגבי עונה של טריפל-דאבל.
    יש לי הרגשה שהגריק פריק יכול להתקרב לזה, חברים.
    מישהו יכול לשים ת'מספרים של הגריק ?

  12. פוסט מעולה. אני כאן גם עם ולדי. בעיניי הטיעונים שמתייחסים לתקדימים לא מחזיקים מים. לדעתי אנשים (ואני מתייחס כאן למי שבוחרים את ה-MVP) אוהבים להרגיש שהם רואים היסטוריה, ותקדים = היסטוריה. כמובן אם ראסל יחזיק מעמד ביכולת זו (אם גדול מאד).

  13. 1. עוד כתבה פצצה באתר הספורט בישראל (מתחיל להימאס עלי לכתוב זאת 😉 )

    2. לפי הפרשנות שלי ל-V ב-MVP – שחקן שמסיים עונה עם ממוצע של TD חייב לקבל את התואר גם אם הקבוצה שלו ראשונה בלוטרי.

    3. ממש לא מסכים עם סעיף 5 של מתן: המעבר מספרה יחידה בקריטריון למספר דו-ספרתי היא בהחלט נקודת ייחוס. ודאי אם מדובר בתופעה קונסיסטנטית. שחקן בשלוש קטגוריות מנפק מספרים גבוהים = שחקן שעשה הכל על המגרש. נתן את הגוף, את הנשמה והיה דומיננטי מאוד. שזה בדיוק ראסל ווסטברוק. ודאי כשהוא עושה זאת באופן סדרתי.

    4. מזה כמה שנים ראסל הוא השחקן האהוב עלי בליגה. יותר מדוראנט, הזקן, קרי בוקר וכמובן השחצן מאקרון.

    5. מצטרף לחשש הריאלי שכל משחק TD שלו מקרב אותו לפציעה. אם יסיים את העונה בריא ועם ממוצע של TD – יהיה בשבילי השחקן השני בטיבו בכל הזמנים. ריגרדלס אליפות או תואר MVP.

  14. זה יהיה על הקשקש.
    אני בהחלט רואה את ווסטברוק מסיים עונה עם טריפל דאבל בממוצע.
    הבעיה –
    התחרות (על המיקום במערב, לא על ה-MVP)
    נגיד והת'אנדר מסיימים 4 במערב,
    אז אני חושב שאין בכלל שאלה שהוא זוכה.
    (הרי עונת הטריפל דאבל של רוברטסון היא אחת מהפנינים ההיסטוריות של הליגה, לצד 100 הנק' של צ'מברלין, ורצף הניצחונות של הלייקרס)
    השאלה היא,
    מה קורה עם הוא הת'אנדר מסיימים במקום 7 – 8 ?
    הם כרגע במקום השישי, כאשר זה לא מופרך לדמיין מצב בו יוטה עוברים אותם.
    ואז אני חושב שהסטטיסטיקה תהיה לו לרועץ,
    בגלל שהנרטיב יהפוך מ-"עונה היסטורית" , ל-"נתונים אישיים על החשבון הקבוצה".

    בכל מקרה, אחלה פוסט, אחלה דיון.

    1. אם ראסל יעשה TD עונתי זה יהיה גדול יותר מההישג של אוסקר, מפאת השוני הרב בתנאים אז לעומת עכשיו (כלומר עכשיו קשה הרבה יותר). זה מה שגורם לי לחשוב שהוא לא יצליח כי זה פאקינג על גבול הבלתי אפשרי. אפילו אתם-יודעים-מי לא היה מצליח לעשות זאת. פשוט בלתי נתפס שיקרה דבר כזה ב-2016.

  15. פוסט מצויין. אני כבר אמרתי את דעתי על ה-mvp שהוא משחק מכור, אבל לצורך העניין כל עוד אוקלהומה מסיימים במקום ה-4 ומעלה ו-ווסטברוק עם ממוצע טריפל דאבל מגיע לו את התואר.
    למרות הכל קשה שלא להבחין ב'ריפוד' הסטטיסטיקה, במיוחד בצד של הריבאונדים. למעשה כל הקבוצה עובדת בשביל ווסטברוק שישיג את הריבאונדים.
    רואים את זה יפה בטבלה בלינק הבא:
    https://www.google.it/amp/fansided.com/2016/12/05/nylon-calculus-westbrook-triple-doubles/amp/?client=ms-android-google
    למעשה ווסטברוק לוקח כמעט אותו מספר ריבאונדים 'קונטסטד' בהגנה כמו שנה שעברה אבל לוקח יותר מ-3 ריבאונדים יותר משנה שעברה כשאין מסביבו אף אחד- מה שאומר שכולם עושים בוקס אאוט כדי שיקח את הריבאונד.
    יש כאן מאמץ קבוצתי כדי לעזור לווסטברוק, בזה אין ספק. אבל עדיין, זה לא גורע מזה שהקבוצה רוצה בשבילו שיצליח וזה נקודת זכות למנהיגות שלו, והנקודה העיקרית היא הניצחונות. כל עוד הקבוצה מנצחת, סטטיסטיקה כזו נדירה מצריכה הכרה.

      1. לא עושים את זה בתחום הריבאונדים ביוסטון, הם פשוט תלויים בו בהתקפה בצורה בלתי רגילה. דווקא היעילות של הארדן מאוד מרשימה השנה, ואני חייב להגיד גם משהו לגבי האיבודים, שזה גם תקף לגבי ווסטברוק.
        רוב האיבודים זה בניסיון להכין שחקן ללוב או בהקפצה פנימה בפיקנרול. זה אמנם יוצא דופן בכמות הבלתי רגילה אבל מתאים לסגנון המשחק של שתי הקבוצות. בסופו של דבר, כמו שמתן אומר, נכון להסתכל על היחס אסיסטים/איבודים בהקשר של שני השחקנים האלו יותר מאשר על המספר האבסולוטי.
        כמובן שעדיין זו נקודה שדורשת שיפור אצל שני השחקנים, אבל לא כזאת חמורה כמו שעושים ממנה.

        1. (בסוגריים: אני לא ממקטרגי הזקן.
          כיוונתי בעיקר למפגש בן בברלי לווסט.)
          אבל מה שאתה אומר מעניין מצד עצמו. על הנייר, משחק נפלא.

        2. בהחלט נקודה חשובה.
          לא יודע לגבי ווסטברוק, אבל האיבודים של הארדן העונה קורים הרבה בגלל שההגנה של היריב מצליחה להגיע לכדור לפני השחקן מהקבוצה שאמור לקבל אותו, במהלכים כמו ניסיונות להלי-הופס. כלומר – הרבה איבודים קורים לא בהכרח בגלל שהמסירה לא טובה, אלא פשוט כי שחקני היריבה מצליחים להגיע לפני שחקן ההתקפה.

          בעונה שעברה לעומת זאת, היו להארדן הרבה איבודים של "ידי חמאה". כלומר – ניסה ללכת עם הראש בקיר בהתקפה, ואיבד את הכדור אחרי כדרור מיותר מול השומר. וזה היה מאוד מתסכל.
          השנה תחת שיטת ההתקפה הברורה של דאנטוני הארדן לפחות מחפש כמה שיותר את המסירה, ואיבוד תוך כדי מסירה הוא יותר "לגיטימי" מאיבוד של כדרור אגואיסטי.

    1. קשה לי להאמין שמאמן יבוא אם תוכנית שאומרת: "טוב חברה כולכם דואגים שראס יאסוף כמה שיותר ריבאונדים". אני בטוח שווסטברוק מקבל הוראה מדונובן ללכת על הריבאונד מכיוון שכמו שמראים שם זה הופך את התקפה שלהם ליותר אפקטיבית. במיוחד כשהשאר רצים מהר למעלה מה שמאפשר לקבוצה עשות הרבה נקודות במתפרצת.

      אני חושב אבל שהרבה מזה קשור להבדלים משנה שעברה. סטיבן אדאמס היה גם בשנים שעברו הרבה יותר חזק בריבאונד התקפה וקנטר שהוא ריבאונדר ההגנה הטוב ביותר שלהם נמצא על הפרקט מעט זמן יחסית עם ווסטברוק. עכשיו במקום איבאקה ודוראנט שהיה הריבאונדר המצטיין של הקבוצה בעונה שעברה יש את סאבוניס הצעיר ורוברסון.
      בקיצור לדעתי זה שילוב של שני גורמים. גם לקבוצה יש אינטרס שהוא יקח את הריבאונד כדי להוביל את ההתקפה באופן ישיר ובנוסף השחקנים שלידו ריבאונדרים פחות טובים בהשוואה לשנה שעברה.

  16. שמעתי במקרה את גור שלף מדבר היום ברדיו, והוא דיבר על כדורסל קבוצתי מול סולני ועל כך שבשביל זה משחקים 5X5, ומי שרוצה לקחת כדור וללכת לסל כל התקפה שיילך לשחק טניס.

    ווסטברוק היה צריך להיות שחקן טניס.

    1. הו, וואו, ווסטברוק בטניס. מצד אחד כל נקודה מוצלחת מביאה אותו לספרות הכפולות, אפשר לשחק לבד ורק האנרגיות שלו לבדן מסוגלות להכריע כל נדאל שכזה. מצד שני, לגעת בכדור פחות משנייה כל פעם? מה אני? קליי תומפסון?

  17. הדיון מרתק.
    הגעתי למסקנה שאני פשוט לא רוצה לראות את ווסטברוק כ-MVP או הפנים של הליגה, או כל דבר אחר שכזה. יש לו את כל היכולות להיות שחקן באמת מרגש ומהנה לצפייה, אבל הוא דוגל יותר מדי בשלטון ריכוזי. ועכשיו אחרי שהעיף את הטרוצקי שלו, אין מי שיעצור אותו בדרך ל"סוציאליזם בקבוצה אחת".

  18. טור מצוין. גם ולדי וגם מתן טענו נכון לשני הכיוונים.
    עזבו אותכם, ווסטברוק יפצע על בטוח.
    אם הוא לא יפצע, ואם יגמור את העונה עם ממוצע TD אני מאמין ומקווה שהוא יקבל את ה MVP.
    פשוט זו תהיה עונה סטטיסטית מצוינת ומגיע לו בדיוק באותה מידה שבזמנו נתנו את התואר לרוז למרות שלברון היה טוב ממנו פי כמה. הליגה מחפשת קצת גיוון.
    השחקן המהנה ביותר לצפיה בליגה.

  19. ראסל הוא לא רק קליעה.
    הוא כל החבילה
    השחקן בעל הערך ביותר
    רק דיוויס מתחרה בו בזה אבל הוא בקבוצה פח לחלוטין + הסיפור האנושי לגמרי משחק תפקיד. במיוחד באמריקה 🙂

  20. בעניין הפיקציה העשרונית, אני עם מתן.

    הרי יכול להיות שחקן 1 נפלא של 30 נקודות, 11 ריבאונד ו – 7 אסיסטים ללא שום טריפל דאבל !
    לעומתו שחקן 2 של 12 נקודות, 11 ריבאונד ו – 11 אסיסטים, מפגיז TD ללא היכר. כאן השיטה של ספירת TD במערומיה !
    .

    מה ההבדל בין 9.9 אסיסטים ל – 10. אחד נמצא בספירה של TD והשני לא.
    לאמריקאים, אשפי הסטטיסיטיקה, זה נוח. אפשר במלה אחת לסכם הכל והכללים ברורים אבל זה יכול להביא לאבסורד.

    1. לא זוכר מתי ראיתי אי פעם TD "חלש" כפי שאתה מתאר. זה תמיד הולך עם הרבה נקודות, ובמיוחד דומיננטיות ברורה לעין.

  21. טיעונים מצוינים לשני הצדדים.
    אותי אישית השחקן מעצבן, אינני נהנה לראות אותו כלל.
    במיוחד הקטע הזה של לקפוץ על שחקנים כאילו הם כלל לא שם, שמישהו כבר יכניס לו איזה ברכייה בביצים ויגמול אותו מההרגל הזה.
    (מתי הם נגד ג"ס שוב?…)

  22. לדעתי יספיק לו לעלות לפלייאוף אם הוא שומר על ממוצע כזה. נשמע בכל פינת רחוב אמירות כמו "הוביל לבדו את קבוצתו לאחר נטישת דוראנט לפלייאוף עם ממוצע TD".
    יותר מזה – אם יסיימו במקום 8 יש לו אפילו סיכוי גבוה יותר – כי כל העולם ואחותו יתמרקו לקראת הסידרה בין הבן הנאמן עם הטריפל דאבל לבין הבן שנטש לקבוצת העל – זה רק יעצים את הסיפור שלו.
    ומשהו לגבי קוואי – הוא לא יזכה. בקבוצה כמו הספרס השלם גדול מהחלקים וסטטיסטיקה אישית מוקרבת על מזבח ההצלחה הקבוצתית. אתה צריך להיות פ**ינג טים דאנקן עם מספרים מטורפים כדי לזכות ב-MVP עם הספרס.

    ודבר אחרון – תחזית: ראסל יירד מממוצע TD בהמשך העונה. כמו שכל אחד שמתחיל בטרוף ולאט לאט יורד (זוכרים את דיבורי ה-MVP לפול ג'ורג' בתקופה הזו בשנה שעברה?), כך גם הממוצעים שלו יירדו לאזור ה-8-9 ריב' בממוצע ו-9-10 אסיסטים. זה עדיין מדהים בכל קנה מידה, ולכן אני מאמין שאם יגיע לפלייאוף (בטח ממקום 8, או 4 ומעלה) – הוא יזכה.

    1. בשום שלב בעוהנ שעברה פול ג'ורג' לא היה קרוב לטריפל דאבל לא אחרי 20 משחקים ולא אחרי 10.
      אנחנו כבר אחרי יותר מ-20 משחקים והוא מאד יציב. יהיה לו קשה אבל הוא יכול לעשות את זה. יותר קשה יהיה לשמור על למעלה מ-30 נקודות.

  23. טור מעולה כיאה לאתר הפגז שכאן.
    אני עם מתן (ועם דוראנט…). קשה לתת mvp לשחקן שקולע ביעילות נמוכה מאוד, וכפי שכתבו כאן לוקח יותר ריבאונדים בהגנה מהסנטר בגלל שנותנים לו.
    אף אחד לא מתייחס למה שאני טוען בעקביות – זו תהיה עונה נוספת של +70 נצחונות ללוחמים, ואז מרבית התארים האישיים כמו ה-mvp ילכו אליה. דוראנט ממוצב כשחקן הטוב ביותר שלהם וזה יכול להספיק לו בהחלט.

  24. דיון מעולה. נימוקים טובים לכאן ולכאן אבל אני מצביע בלי היסוס לולדי כי לעולם אעדיף מי שרואה את המשחק כרומנטיקן ולא כרואה חשבון

    1. בוא נאמר שבתור מי שהולך למעלה מ40 משחקים בשנה של קבוצתו האהודה, אני חושב שאני יודע מהי רומנטיקה בספורט לא פחות מכל אחד אחר.

  25. למרות שבהחלט יוכל להיות קייס מצויין גם לדוראנט, גם לקוואי, גם לקארי, גם לכריס פול וגם ללברון, ואולי אפילו לדהרוזן בסוף השנה לפי המאזן של הקבוצות, ניתן לדעתי לקבל את הגישה של ולדי, שזה בין הצ'יטה לזקן. אז לדעתי מה שיקבע זה המיקום והמאזן בסוף השנה. אני צופה עוד שיפור אצל הצ'יטה עד סוף השנה – ירידה בנקודות ובהתאם עליה ביעילות הקליעה, בלי ירידה משמעותית בריבאונדים ועם עליה נוספת באסיסטים, כי הוא מקבל ויקבל יותר בטחון בחברים שלו שלדעתי באמת משתפרים ממשחק למשחק. בקיצור אם הוא ירד באחוזי הזריקות שהוא לוקח מתוך כלל הקבוצה (כרגע 27% לעומת אבו-זקן שלוקח 21%), הוא יהיה בכיוון הנכון.
    אז שורה תחתונה כמו שאמרו כאן – מי יהיה מעל מי בדירוג הסופי? אם יהיה הבדל משמעותי – דהיינו אחת הקבוצות מקום 3 או 4, והשניה נניח 6-7, וזה לא בגלל הפרש של משחק אחד במאזן אלא משהו יותר רציני, אז יהיה מגיע למי שיהי ממוקם גבוה יותר, ולא משנה אם לראסל יהיה TD ממוצע שנתי ולזקן יש כמו שיש לו היום בערך. (28.5, 11.4, 7.5).
    בינתיים מה שאנחנו רואים זה שהארדן מעלה את הקבוצה שלו השנה לאחוזי הצלחה גבוהים משמעותית משנה שעברה (68% כרגע לעומת 50% בסיום העונה שעברה) וגם ראס עושה עבודה יפה שלמרות כל השינוי העצום שעברה הקבוצה ואבדן KD ובנסף איבקה, שזה למעשה שינוי טוטלי של הקבוצה, נמצא כרגע על רמה של 64% כאשר בעונה שעברה הם סיימו עם 67%. זאת ירידה זניחה בהתחשב בשינוי.
    אם זה ממשיך ככה הקבוצות יהיו ממוקמות 3-4 או 4-5, צמודות במיקום ובמאזן (נגיד כמו קליפרס וOKC בסיום העונה שעברה) – אז זה יהיה כמעט בלתי אפשרי להכריע.

  26. נפלא.
    בואו נגיד זאת כך: אם הוא מסיים בממוצע של טריפל דאבל, הוא היה מסיים כ-MVP בכל עונה מ-50 העונות האחרונות.

    1. אין ספק מנחם השאלה אם יעמוד בקצב כזה ולא יקרוס בשלב מסוים,
      בכל מקרה נכון שזה חריג אבל בכל מצב בו סוחב את אוקלהומה לרביעייה ראשונה הוא ראוי לתואר .

  27. דיון מעניין מאוד, עם טענות מעולות מ-2 הצדדים שבהחלט גורמות לך להשתכנע לכאן או לכאן.
    אבל!! אני יודע שפתיחת העונה הזאת היא מלהיבה מאוד, והמספרים ששחקנים כמו ווסטברוק והארדן מציגים הם נדירים. אבל נראה שקצת ממהרים להניח פה הנחות, כגון –

    דוראנט גם בדיון על התואר כי גולדן סטייט יסיימו עם המאזן הטוב בליגה.
    קוואי מחוץ לדיון כי הוא אדיש מדיי.
    לברון מחוץ לדיון כי הוא ויתר על העונה.
    אוקלהומה ויוסטון בוודאות לא בטופ 3 במערב וזה יעמיד את ווסטברוק והארדן ביותר קשיים.

    כל ההנחות האלה רלוונטיות להיום, כשאנחנו אפילו עוד לא 30 משחקים מתחילת העונה.
    אני חושב שנהיה יותר חכמים אם דיון כזה יתנהל איפהשהו בסוף מרץ. לדעתי לא מעט מההנחות האלה עלולות להיות מופרכות, ולא צריך לסגור את הבאסטה כבר עכשיו על איך תיראה העונה.

    לא רוצה לצאת קטנוני או משהו, וסורי אם יצאתי כזה (יצאתי, נכון?).
    באמת שהעליתם פה נקודות מעולות וקשה מאוד לקבוע. מה שבטוח זה שאם הפרס מוענק לווסטברוק – אף אחד לא יתלונן. כרגע, הוא בהחלט יותר מראוי.
    נחכה ונראה מה יהיה בהמשך..

    1. חפרן טוב לא מחכה לסימנים של נפט 🙂
      ויותר ברצינות, כמו לא מעט טורים, זה מתחיל מדיון שגורר סקרנות וחיפוש נתונים ומשם מתגלגל לפוסט.
      כל עוד אנשים נהנו מהקריאה אני פחות מודאג מחוסר הרלוונטיות ( שכמובן קיימת).

  28. בקשר לטענות שקוואי לא יזכה בפרס כי הוא בהספרס, יש בזה משהו, אבל השנה (וקצת פחות בשנים הקודמות) הדומיננטיות שלו בולטת יותר. הוא הרבה יותר גו-טו-גאי מדאנקן (של 10 השנים האחרונות לפחות). והוא גם בולט בהגנה.
    בתכלס, הmvp, כמו הרבה מהפרסים, הוא גם תחרות פופולריות. אני אישית לא מתחבר למשחק של ווסט, עם הראש בקיר שלו, נראה שהרוב כרגע לא מרגישים כמוני

  29. אני עם מתן. ווסטברוק נפלא לצפייה והכל אבל באמת יש בו משהו מעצבן עם כל ההליכה לבד לסל נגד 4 שחקנים (אולי זה ההיפסטר הקטן שבי).
    והעונה לא יצא לי לראות המון משחקים (בלשון המעטה) אבל כשכן ראיתי ההגנה של הארדן טובה משל ווסט או לפחות לא גרועה יותר

    וכמובן כתבו מצוין גם מתן וגם ולדי

  30. ראסל ככל שהעונה מתקדמת הוא ירד בכמות הזריקות ויעלה את כמות האסיסטים
    לגבי הריבאונדים וכל הקשקשת של "הקבוצה מסדרת לו" הוא קצת מצחיק ואני גם לא מאמין שזאת ההוראה מהצוות אלא פשוט השחקנים מבינים שהעדיפות היא שראסל יקח את הריבאוד 50/50 הזה ויריץ התקפה שתסתיים כמעט בוודעות בסל מהיר מהצד השני מאשר ששחקן אחר יקח ויעביר לראסל בכל מקרה ואז זה נותן יותר זמן להגנה של הריבה להתמקם ולהסתדר ולכן גם הסטטיסטיקה של אוקי סי ב-פאסט ברייק (בגלל הריבאונדים של ראסל בעיקר) הוא בין הגבוהים אם לא הגבוהה ביותר.
    ולא דיברנו על כמות הריבאוד התקפה שראסל לוקח (לא יודע מה הסטטיסטיקה לשחקן יחסית נמוך שלוקח כמות נכבדה של ריבאוד התקפה) שנותן לנו תשובה לעניין של "הקבוצה מסדרת לו" כלומר,ראסל פשוט יודע להתמקם מצויין כמו ריבאונדרים אדירים כצ'ארלס ורודמן מהעבר.
    בסופו של יום המיקום של הקבוצה יתן גושפנקא לתואר האישי אך אם בכל מקרה ראסל יגמור עם טרייפל דאבל זהו קייס מצויין בלי שום קשר למיקום הקבוצתי.
    אני מאמין כמו שכתבתי בתחילה שראסל ככל שתתקדם העונה תהיה לו ביטחון בשחקנים שלידו ולכן ימסור יותר ויזרוק פחות (כך גם האחוזים שלו יתיישרו לכיוון 48%+)

  31. אוק סיטי בתהליך עקבי של בניה והתקדמות. הם עמוקים מהמפרשיות ויסיימו במקום 3 במערב. תרשמו.
    האנרגיה של ראסל מדבקת והשיפור ברבע הרביעי שם אותם בעמדת ניצחון בכל סדרה – למעט מול המפלצת מהמפרץ (רמה בפני עצמה).
    המאבק על ה MVP פתוח : ראסל, הזקן, קיידי, קאוואי. המיקומים יקבעו.

להגיב על מתן גילור לבטל

סגירת תפריט