יומן ברוקלין נטס (1) – יש תקווה / עמרי הלוי

ברווווק – לין, ברוווווק – לין! נשמעת השאגה באולם.

כבר באמצע הרבע השלישי התחילו אוהדים משועממים לעזוב כשהקליפרס כבר מובילים ב-20.

סמל השינוי של הנטס. קילפטריק.

2 דקות עוברות להן מתחילת הרבע הרביעי וטרבור בוקר נאבק בפוסט נגד שני שחקנים. בוקר בסוף מצליח להוציא את הכדור אל הקשת, שם שון קילפטריק מנצל את את ההזדמנות ומצמצם את ההפרש ל-13. בתוך דקה קילפטריק מצליח להוסיף עוד 5 נקודות בעזרת שלשה נוספת ונקודות מהפוסט.

דוק ריברס, שהתחיל להרגיש את יצירת המומנטום של הנטס, לוקח פסק זמן ומכניס את החמישיה הפותחת שמחזירה את ההפרש לדו ספרתי. משלב זה שון משתלט על המשחק: 5:30 דקות נשארו על השעון כששון מצליח בשתי התקפות זריזות לסחוט אנד וואן ולהוסיף עוד סל אחרי הטעיה מרשימה.

שלשה על הראש של דיאנדרה ג'ורדן, פול אפ מחצי מרחק והגנה נפלאה משווים את המשחק. בהתקפה הבאה קילפטריק חודר ומוציא לברוק לופז לשלשה פנויה שמעלה את הנטס ליתרון. לאחר שלשה מדהימה של פול נשאר לנטס זמן להתקפה אחרונה והכדור הולך לקילפטריק שמצליח להוציא זריקה שמתגלגלת על הטבעת אך לבסוף יוצאת.

בהארכה הוסיף שון עוד 11 נקודות ל-38 סה"כ כולל 5 בהארכה השניה – יותר מכל שחקני הקליפרס. הנטס עשו את הבלתי יאומן וניצחו.

אלו ממכם שקראו את היומנים של ברוקלין עונה שעברה אולי זוכרים שהבאתו של קילפטריק מהדי ליג הייתה הצעד הראשון של מרקס כג'נרל מנג'ר של הקבוצה. חזונו של מרקס בבניה מחדש של ברוקלין הייתה ללכת על שחקנים שקבוצות אחרות זלזלו בהם ולבדוק מה הם שווים כשנותנים להם הזדמנות אמיתית. הוא עשה זאת עם קילפטריק, ג'רמי לין , טרבור בוקר וג'ו האריס.

הצעד השני של מרקס הייתה הבאתו של המאמן קני אטקינסון אשר מצליח להוביל את הנטס נטולת גרמי לין הפצוע למאזן קרוב לזה של קבוצת העתיד ממינסוטה. אטקינסון מפעיל רוטציה רחבה מאוד הכוללת 12 שחקנים (ללא לין, כן?) המקבלים 13-28 דקות למשחק.
ברוקלין משחקת בקצב השני בליגה ובעזרת פיתוח הזריקה משלוש של ברוק לופז, הנטס משיגים הרבה נקודות קלות ממשחק מעבר. ברוקלין קולעת 105 נקודות למשחק, כמות המדרגת אותה במקום ה-10 בליגה בקטגוריה זו, אבל מהצד השני הם הקבוצה שסופגת הכי הרבה נקודות למשחק בליגה ומדורגים במקום ה-29 ביעילות הגנתית, רק לפני פורטלנד.

נראה שהקצב הגבוה של הנטס עושה טוב לסגל ובאופן מפתיע בעיקר לביגמנים כאשר לופז נותן עונת קריירה ומדורג בטופ 30 של מדד ה-PER. בוקר, בעונת קריירה גם הוא, מדורג בטופ 50.

הנטס זורקים הרבה שלשות. היחידים שזורקים יותר מהם הם הרוקטס, אבל הם לא קולעים אותן באחוזים גבוהים מה שגורם ליעילות התקפית נמוכה.

המשחק המהיר וריבוי השלשות מאפשרים לגאנרים הרבים שיש בסגל להתפרע כאשר ארבעה שחקנים קולעים כ-15 נקודות במשחק לפחות ו-2 נוספים בדאבל פיגרס. כמות הנקודות הממוצעת של בוקר, בוגדנוביץ', קילפטריק, לין, האריס והמילטון היא שיא קריירה (יחד עם רונדה הוליס ג'פרסון, שחקן בשנתו השנייה בליגה, מדובר ב-7 מ-9 הקלעים המובילים של הנטס. אחד מהשניים שנותרו הוא רוקי). ראוי לציין כי הקבוצה הגישה הצעה לדונטאס מאטיונאס, אבל הרוקטס השוו את ההצעה והחליטו להשאיר את השחקן אצלם.

אחרי הכל ברוקלין לא קבוצת צמרת והיא עדיין כנראה אחת מחמשת הקבוצות החלשות בליגה אך כשהחזרה של גרמי לין ושל כריס לוורט (הבחירה ה-20 מהדראפט האחרון) מסתמנת כקרובה מאוד ואכן הרוחות בברוקלין נושבות לכיוון חיובי ובהחלט אפשר להרגיש את השינוי שמרקס ואטקינסון עושים.

רועי ויינברג

אחד מעורכי הופס. אוהב את מיאמי וגבוהים שמוסרים מעל 4 אסיסטים במשחק.

לפוסט הזה יש 29 תגובות

  1. השינוי הגדול הוא פחות בתוצאות ויותר בתודעה. ,
    לקבוצה ולאוהדים ברור שזו קבוצת פח,
    ההבדל הגדול הוא שיש תחושה שכל ניצחון הוא דרכה של הקבוצה לומר לסלטיקס, לתקשורת, לשאר הליגה –
    "! F U"
    וכאשר קבוצה נמצאת בסיטואציה לא תחרותית, גם זה משהו.

    1. מסכים. זאת יצירה של מנטליות ארגונית טובה בהרבה – בועטת יותר ומאמינה בעצמה יותר ממה שהלך שם בתקופה של בילי קינג. זה אולי הדבר הכי חשוב השנה, יחד עם הזינוק העתידי במשכורות של קילפטריק, האריס ושות'.

    2. אין לי בעיה שיגידו לסלטיקס מה שהם רוצים, כל עוד הם ממשיכים להפסיד והבחירה הגבוהה שלנו לא בסכנה – ועם כל הכבוד היא ממש לא.

    1. תודה רבה גיא .
      כמו שכתבת בתגובה הראשונה יש תחושה של אנחנו נגד העולם כך שבהרבה ערבים המשחקים שלהם צמודים ומהנים לצפייה.
      יהיה מעניין לראות מה יקרה בהמשך העונה כשלין יחזור ונראה משחק קצת יותר מסודר .

  2. אחלה, תודה רבה. המשחק עם הקליפרס היה הבונבון בלילה המשוגע של העונה, וגם המשחק הכי מלהיב שיצא לי לראות כל השנה. של ברוקלין! מי היה מאמין.

  3. קבוצה מהנה לצפייה ויעילה לניפוח סטטיסטיקות אישיות של השחקנים בה
    (וגם מולה), האמת שאם רגע רצינות בהחלט יכול להתגבש שם בסיס נחמד לבנות עליו בהמשך (בוגדאנוביץ'-קילפטריק-ג'פרסון) ושחקנים מנוסים יותר מעט כמו לין ולופז. ייתכן שלא הכול שחור כמו שהיה נראה בפתיחת העונה.

  4. לגמרי אוהב את מה שקורה שם, ובעיקר כמו שגיא אמר- את הגישה שמתפתחת שם. גישה של מיספיטס שאומרים 'בואו נראה לכולם', מבלי להתרפס מראש כמו מינסוטה ופילדלפיה.
    קבוצה שמוכיחה למה נכון וצריך לשנות את שיטת הדראפט, וכמה שיותר מהר.

      1. כי העובדה היא שהשיטה גורמת לטנקינג ומורידה תחרותיות. קבוצה כמו ברוקלין שאין לה בחירות דראפט ותמריץ לטנקינג, נראית כמו קבוצה שלפחות מנסה לנצח.

        1. לדעתי פשוט צריך לשחק שוב עם האחוזי סיכויים בלוטרי, ככה שיהיה בערך כמו פעם, שגם לקבוצה שסיימה מקום 11 יהיה צ׳אנס לזכות במקום 1, ולא כמו היום שזה סיכוי אפסי, ואת 4-5 המקומות הראשונים כמעט תמיד יקחו ה4-5 קבוצות הכי חלשות.
          ככה כל מועדון חלש יידע שגם אם הם מכוונים נמוך, עדיין הסיכוי שיקבלו בחירה מס׳ 1 הוא לא כזה גבוה, וקבוצות בינוניות שניסו לכוון לפלייאוף אבל בכל זאת סיימו מקום 11-12 (כמו הקינגס) יוכלו להיות מצ׳ופרות פתאום עם איזה בחירת טופ 3.

          1. צריך מאד להיזהר עם זה בגלל שדווקא הצעה כזו תדפוק קבוצה כמו ברוקלין שהולכת לסיים למרות הכל עם אחד המאזנים הגרועים בליגה. בסופו של דבר זה מאד קשה למדוד כמה קבוצה מתאמצת לנצח והשיטה הזו מבטיחה שבאופן יחסי הקבוצות החלשות יותר יזכו לסיכויים הטובים ביותר להשתפר בזמן שהיא לא מבטיחה שלזרוק עונה לפח תביא לשיפור משמעותי בעתיד. אנחנו לא רוצים להגיע למצב שקבוצות בעל סיכוי גבולי לפלייאוף יותרו על המאבק כי יהיה להן סיכוי גבוה יותר לזכות בבחירה הראשונה בדראפט.

          2. עידו זה בדיוק המצב שצריך להיות שימנע מקבוצות להיתקע בלימבו של מקום 9-10.
            יש צ'אנס שווה לכולם ורצון להילחם על כל משחק. זה לא שיש קבוצות עשירות יותר ועשירות פחות ויש תקרת שכר שדואגת שהתנאים יהיו פחות או יותר שווים. זה לא שיטה שמנציחה חולשה. ההפך, היא מקדשת מאמץ.

    1. למרות שזה לא נראה ככה – הנטס באמצע תהליך ריבילד .
      הטרייד על יאנג עבור שחקן צעיר היה צעד מתבקש (למרות שלדעתי הוא היה שווה בחירה גבוהה יותר) שכתבתי עליו כבר באמצע העונה שעברה -http://www.hoops.co.il/?p=62252 .
      בוקר, המילטון ואפילו אנטוני בנט נותנים יופי של תחליף בפחות כסף ועם גישה שמתאימה יותר לרוח הנוכחית של המועדון.

    1. מבחינת אחוזים – אין ג'אמפ שוט שאי אפשר לשפר.

      מבחינת איך שהיא נראית – שון מריון סיים קריירה עם 48.4% מהשדה, 33% מהשלוש (2 ניסיונות בערב) ו-15 נקודות במשחק. אני בטוח ש-RHJ, שמאוד מזכיר אותו, יחתום על אותם מספרים.

  5. יומן מצויין על קבוצה המנוהלת מצויין ע"י מרקס. וקילפטריק הוא לוחם שאהבתי עוד מסינסינטי, והוא בן המקום (אוקיי, יונקרס) ומאד פופולרי. אני גם מחזיק אצבעות לטרבור בוקר מאונ' קלמסון שכנה, שכה מצליח. כשג'רמי לין יחזור, הנטס תהיה לגיטימית מאד.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט