על תבונה ורגישות / סער ברעם

סער ברעם עוסק בשיווק דיגיטלי, בן 24 מהוד השרון.

ראיתי את הסיפור בו גל מקל מקבל 19 שניות משחק כטעות של רמי הדר בתחילה. קורה, 19 שניות, כל שחקן רוטציה לגיטימי יבין. אבל מה שקרה באמת הוא הרבה מעבר: יש הרבה שחקנים (ובפרט שחקנים ישראלים) שהם שחקנים הבנויים על רגש, מוטיבציה, אמון וביטחון. נוכל לראות את זה במספר מקרים בולטים מאוד של ריבים בין שחקן למאמן.

האפרטיף: עודד קטש – מתן נאור

ב-28.4.15 קטש, אז מאמן בהפועל תל-אביב, הקפיץ מהספסל את מתן נאור, קפטן הפועל תל אביב, בשביל לעשות סדר בבלאגן במשחק של הפועל. לאחר טעות של נאור זמן קצר לאחר עלייתו למגרש, קטש הוריד אותו לספסל. החוק הלא-כתוב אומר שאם שחקן עושה טעות אחת ורק העלת אותו אתה לא מוריד אותו לספסל אלא נותן לו להתחמם. קטש, אולי בזכות התרומה המיוחדת של נאור להפועל, הבין את טעותו והתנצל.

לאחר המשחק קטש הגיב על המעשה: "פעלתי קצת בחוסר רגישות… אני חושב שדווקא בגלל שזה מתן, עם כל שחקן פחות מחויב אולי הייתי חושב פעמיים, אבל מתן הוא 100% לטובת הקבוצה ולכן אולי איתו זה קרה. זה היה חילוף מקצועי לגמרי, ועשיתי טעות. זה היה חסר רגישות ואני חושב שהוא יודע שלא ניסיתי לפגוע בו".

היה ונשאר סמל בהפועל ת"א. מתן נאור.

נאור הגיב: "אני לא פגוע, קטש לא צריך להתנצל. הכל בסדר ואין שום בעיה".

מנה מקדימה: דייב יגר – עומרי כספי

באופן מפתיע ולמרות שמצאתי תמונות של קטש ונאור (לא הוכנסו משיקולי עריכה – ר.ו), אפילו לא מצאתי תמונות של עומרי כספי בצוותא עם דייב ייגר לרפואה.

מתוך 19 משחקים שהיו לסקרמנטו, כספי שותף בעשרה בלבד ובהם קיבל 18 דקות בממוצע. זה חסר עקביות. כספי בעונה שעברה היה שחקן של דאבל פיגרס ובורג משמעותי בסגל מבחינת התנהלות אישית ודמות לחיקוי לפי מה שנאמר על ידי מאמנו דאז וחבריו לקבוצה. למרות זאת, השנה הוא לא מקבל קרדיט. כספי הוא גם שחקן של אנרגיות – הוא מתאמץ ונראה בדרך כלל כמו השחקן המחויב ביותר על המגרש. זה בא לידי ביטוי בתנועה ללא כדור, בעבודה בהגנה (גם אם הוא לא המגן הכי טוב) ובניצול יתרונות במשחק ריצה. העונה ניכר שעומרי כספי לא בטוח בעצמו ומשתדל אך ורק להימנע מטעויות.

כספי העונה. פיזית בא מוכן.

המנה העיקרית: גל מקל – רמי הדר

"הצד של מקל"

מקל, 28, רכז וכבר שיחק ב-NBA. יש לו תוצאות מוכחות בדמות אליפות עם מכבי חיפה ועבר עשיר בחו"ל שכולל את דאלאס וניו אורלינס. השחקן אמור להיות בטופ האירופי או לכל הפחות שחקן עם הבנה וידע כדורסלני מעולים. בגיל 28 לא אמורה להיות שום ירידה ביכולת, וממי שיודע כבר להתנהל בתור מקצוען, לא היינו מצפים לכזו התנהגות כלפיו במכבי. מקל צריך להיות שפיץ ומופת ישראלי במכבי. אמנם ראינו את היכולת הטובה שלו בעיקר במסגרת ליגת העל העונה, אבל שחקן יוצר שהוא לא סקורר באופן מובהק צריך את הביטחון בדקות שלו. כמו שאנחנו רואים ומכירים, במכבי אין דבר כזה ביטחון, ככה שהמאמן החליט על קיצור הרוטציה באופן שפוגע במקל.

"הצד של הדר"

רמי הדר הוא מאמן שנכנס לאמן באחת הקבוצות האמוציונליות, והלחוצות, באירופה. לאחר פיטוריו המהירים מאוד של ארז אדלשטיין, מאמן מוערך מאוד, הוא צריך לתת את הטוב ביותר למערכת. תוך כדי שהדר מקפיץ חזרה את אוחיון (כפי שתראו בסרטון) מזרחי פונה אליו (בבקשה להשאיר את מקל על המגרש) בטענה שזה לא הזיק. לפני שהוא מצליח להביע את דבריו הדר, שמאמן באחת הקבוצות הלחוצות ביבשת (שמושיבה את הבעלים על הקווים), מוריד אותו מזה ב"לא עכשיו, שמעון". בסוף המשחק הדר הגיב שהשיקול היה "מקצועי נטו". הדר לא התכוון להשפיל את מקל, הוא פשוט העדיף להשאיר את אוחיון על המגרש ברגע שלא נשרקה לחובתו עבירה. שיקול קר נטו.

סיכום שלי – רמי הדר, באופן קר וחלק, צודק. אם מקל לא בתוכנית המשחק ואכן יורד ברמה המקצועית מאוחיון, מאה אחוז. אבל… הכנסת כבר את מקל למשחק והוא לא החריב את המשחק לחלוטין? תישאר איתו דקה, שתיים. זה שחקן שנבנה על ביטחון ואמון.

בסרטון תוכלו לראות את המהלך שהוביל לחילוף (אוחיון אחראי לעבירה, בינינו) והחילוף-המתקן המהיר.

הדג'סטיף האופטימי: מת'יו דלבדובה – דיוויד בלאט

דלבדובה לא פעם ולא פעמיים גילה את הערכתו הגדולה לבלאט. בלאט התייחס אליו בתור שכיר חרב, נתן לו כמות דקות ענקית ביחס ליכולת ולוותק שלו בליגה וקיבל את זה בחזרה בגדול. דלבדובה היה השחקן הכי נאמן בקבוצה, ובזמן שאחרים נפצעו (לאב ואירווינג בפלייאוף הקודם) דלבדובה נכנס למשבצת של דניאל גיבסון בפלייאוף 2007. הוא היה צריך להיות ליד לברון הגדול בלי שחקנים שיכולים לקחת את הנטל והמחויבות הגדולה עליהם.

בפלייאוף 2015, כשדלבדובה (מכורח הנסיבות) הפך להיות שחקן מרכזי בקליבלנד, הוא חווה את העומס המלא של סופרסטארים. נטל התקפי, הגנתי, הרבה עבודה קשה. הוא קיבל המון קרדיט על זה ואפילו אושפז עם התכווצויות חמורות במהלך סדרת הגמר הקודמת.
תוכלו לראות את ההערכה של בלאט לדלי כאן, בסרטון של 6:20 דקות.

לסיכום, יש משהו מיוחד במאמן שמעריך את השחקן שלו ולכן עדיף לשים את האסימונים על שחקנים מחויבים יותר, מעריכים את עצמם ויודעים מה הם שווים. בכל אופן, ההצעה שלי למאמנים היא לא להתנהג בצורה המקצועית והקרה לחלוטין – מתנהלים פה, בסך הכל, עם גברים שבדרך כלל צעירים יותר מהצופים. פסיכולוגית, עדיף לכם לתת להם טיפה יותר ספייס כי תקבלו חזרה שחקנים המעריכים את המאמן, המוכנים להקריב עבורו ולתת אקסטרות בכל מקום – בין אם על המגרש או מחוצה לו.

רועי ויינברג

סגן עורך הופס. אוהב את מיאמי וגבוהים שמוסרים מעל 4 אסיסטים במשחק.

לפוסט הזה יש 27 תגובות

  1. אני חושב שצריך להתחשב יותר בשחקנים (במשחקים שלא משנים יותר מדי, לא במשחקי 7 בפלייאוף) בלי קשר לגיל שלהם. שחקן בגיל 18 ובגיל 38 יכול להעלב, כמו כל אדם בכל גיל.

    הדר שגה כשלא נתן למקל להמשיך לשחק – אם הוא היה נותן לו איזה 5 דקות (או לא משתף אותו כלל) הוא היה משיג טיפה יותר ביטחון ויכל להיות שחקן טוב, אם לא דומיננטי, בליגה.

    לפחות אף אחד מהזוגות שהזכרת לא סיים כמו ספירוול וקרליסימו

  2. תודה רבה. יש שחקנים שאם הם יקבלו גב מהמאמן אז הם יהיו מעולים (כגון: כספי, מקל, אוחיון וכ'ו) לעומתם יש שחקנים שלא משנה כמה גב הם יקבלו מהמאמן הם לא ישתפרו משמעותית.

    1. מוזר מאוד שהשחקנים הישראלים המובילים כאלה. לא?

  3. אם הזכרת את בלאט שווה לציין את מערכת היחסים שלו עם קווין לאב שלא סמך עליו ובאופן די קבוע וויתר עליו ברבע רביעי לטובת טריסטן תומפסון ומוזגוב. עוד מהלך שלא ממש עזר למאמן המצוין

    1. אין ספק. מוזר לי שהוא לא הצליח להשתמש ביתרונות המשמעותיים שיש לו – ריבאונד, האסל טוב ויד רכה

  4. 1. רמי הדר טעה בהתנהלות שלו. אני חושב שמקל מספיק חזק מנטלית כדי להירגע מהתקרית הזאת ולהמשיך לעבודקשה ולהישאר מחוייב. מקל דווקא נראה לי כאחד שלוקח את זה לצד החיוביויש לו רצון אדיר להוכיח למאמן.
    2. היתה תקרית ונגמר. קרה, קורה ועוד יקרה. יהיה טוב בשביל מכבישלא יעשו מזה פסטיבל ויכבסו את הכביסה בבית במקום להוציא את זה החוצה (כמו לשאול את המאמן במסיבת העיתונאים איך הוא הצליח להפסיד…)
    3. בצד המקצועי מקל בבעיה. כל מי שמחשק לפניו ברוטציה טוב ממנו והתקפית יכול לתרום יותר ממנו (במיוחד הזרים ואף לנדסברג שהוא סקורר). היתרון לדעתי של אוחיון על מקל זאת ההגנה והעובדה שהוא לא "הורג" את הכדור ומעיף אותו קדימה (מה שמקל מתקשה לעשות). אני פשוט לא רואה ממי מקל לוקח דקות באירופה ובארץ הוא ישחק בגלל חוק רוסי ורוטציית מנוחה לשחקנים שלפניו. הוא הפך להיות שחקן לליגה בארץ כרגע.
    אני לא אתפלא אם הוא ירצה לקום וללכת. לאורך הקריירה מקל הוכיח שבראש ובראשונה הוא מעוניין לשחק (ולהנהיג קבוצה) ופחות מתעסק בצד הכספי.
    אני גם חושב שישנה בעיה נוספת שהיא ווימס וגאודלוק. כרגע הם המוציאים לפועל העיקריים ומנהלים את במשחק (עם סילי וקצת אוחיון) והרבה יותר נוח להם עם השחקנים שמשחררים את הכדור ולא מכדררים לאורך כל ההתקפה בלי למסור להם. אני לא אתפלא עם גם זו הסיבה מכיוון שרמי הדר הולך איתם (בכל זאת, שחקני מיליון הדולר) ומקשיב להם.

  5. נניח שה19 שניות היו טעות. להט המשחק. סבבה.
    מה לגבי העובדה שהוא שוב הכניס אותו לחצי דקה בסוף המחצית?
    אתה רוצה שחקן שיעלה לתת עבירה תעלה צעיר. לא שחקן כמו מקל עם הוותק שלו. לא מתאים.

  6. שני הסנט שלי:

    1. ברור שרמי הדר לא התכוון שזאת תהיה הסיטואציה, העניין הוא שמאמן צריך גם לשים דגש לפסיכולוגיה של השחקנים ולהיות רגיש למה שעובר עליהם. גם אם כבר הכנסת את מקל בטעות תן לו לשחק עוד קצת, מקסימום יעלה לך בסל ואז תוציא אותו. במיוחד שזה הגיע דווקא אחרי המשחק הכי טוב של מקל העונה ויכול להיות שאם היה על המגרש היה יכול לתרום, הוא לא איזה ילד שעלה מהנוער.

    2. הסיטואציה אליה נכנס רמי הדר מהווה חלק חשוב לכך שהסיטואציה התרחשה – כשאתה מוצא את עצמך כמאמן ראשי במכבי תל אביב משום מקום ובלי שעשית מספיק בשביל להיות שם וכשחרב הפיטורים מונחת על צווארך בכל דקה, אין לך אפשרות לתכנן לטווח ארוך ואתה רק חיי ממשחק למשחק. לכן, אם זה ישרוף את מקל כשחקן אבל לא יפגע בתוצאת המשחק מול אנאדולו אפס התוצאה הראשונה לא מובאת כשיקול אלא רק המשחק הנוכחי. מאמן שמתנהל עם חשיבה על העונה בכללותה יש אינטרס לנסות להכניס את מקל לעניינים גם בגלל הליגה וגם למקרה של פציעה של אוחיון או סילי שהם הגארדים הבכירים ברוטציה. אבל רמי הדר חיי מיום חמישי ליום ראשון ושני הפסדים רצופים כבר מנדנדים לו את הכסא.

    1. כל כך, ועל זה דיברתי במאמר הקודם לגבי המותג המכביסטי. המאמן הוא המותג בקבוצות טופ – קח את התקופה של פרגי ביונייטד, פופ בספרס או אפילו סלואן בג'אז

  7. מה אם השחקן הוא כוסית שלא פוגע ממטר כבר כמה שנים???

    1. את האמת שחשבתי על זה כמה פעמים במהלך הכתבה.
      אם אתה מאמן אתה חייב לדעת להתחשב גם בפרימדונות… כמובן, עד גבול מסוים.

  8. אני אימנתי 10 שנים ברמה שעבורי נחשבה לגבוהה. ניצחתי כמאמן עם אוניברסיטת אדלפי את אליפות ארה"ב. הייתי אז בן 37, לא 79 ורציתי דבר אחד: לנצח.
    עשיתי כמה שגיאות שפגעו מאד בשחקנים ואז אפילו לא חשבתי על כך. הדבר החל להציק לי שנים אח"כ. דבר אחד שעשיתי שמשך 40 שנה לא סלחתי לעצמי עליו היה כשהקשבתי לשחקני ולמעשה שיקרתי לשוער שהיה אמור להתחיל כשוער ראשון שלי אע"פ שהבאתי שוער חדש, הרבה יותר טוב ממנו, ובמשחק אימון נגד "נבחרת שאר העולם" שהיתה צריכה משחק אימון לפני משחקה נגד הניו יורק קוסמוס עם פלה, כל שחקני (וכמובן אני) העדפנו שהשוער "החדש" יוג'ין דו'שטו (שהפך למקצועני מצויין אחרי שסיים את 'אדלפי') ישחק, ולא השוער אנדי הרטיג (במקרה היה אפילו יהודי) שהיה אמור להיות השוער מס' 1 אלא אם כן יפסיד מקומו לוג'ין.
    זה היה משחק במשך חופשת הקיץ ולא צילצלתי לאנדי להודיע לו על המשחק.
    הפסדנו ל"נבחרת העולם" 1-2, ובסוף המשחק פרנץ בקנבאור ניגש אלי, לחץ ידי, ואמר שזוהי הפתעה עצומה עבורו לראות רמה כזאת בכדורגל מכללות.
    כמובן שלאנדי נודע על המשחק, ובשנתיים שנותרו לו כג'וניור וסניור הוא כמעט לא דיבר אותי. פשוט התעלם ממני. הפסיד את מקומו ליוג'ין, אבל המשיך לבוא לאימונים כי הוא היה על מילגת כדורגל, ונעלם אל השחור.

    הדבר אכל אותי משך שנים. הוא נעלם ולא ידעתי כיצד להתקשר אליו ולהתנצל שוב ושוב. ראיתיו לפני שנתיים ביובל ה-40 לזכייתנו באליפות ה-NCAA. הוא ניגש אלי, חיבק אותי, וממש כמעט נישק אותי. מסתבר שהוא הפך לאיש עסקים מצליח, ומאמן ג'וניור קולג' בסנט לואיס. כשהתנצלתי שוב הוא חייך: "דוק, לפני איזה 5 שנים היה לי מקרה דומה ועשיתי בדיוק מה שאתה עשית…".

    זה מעט עזר לי להתגבר על רגשות אשמה בנות 40 שנה.

    פעם כתבתי על כך מאמר שלם.

    כשמאמן שוגה, הדבר לעשות הוא להודות בשגיאה, להתנצל עליה, ולא לעשותה שוב. אם המאמן לא חושב שהוא שגה – אז אין כל בעייה ולא משנה מה אחרים חושבים.

    1. אני זוכר שכתבת על זה בסדרת הכתבות על אדלפי. בהחלט מעורר מחשבה

  9. תודה סער. מסכים עם הדברים.
    יצוין שמאז הדר התנצל ומקל היה השחקן הטוב ביותר של ת"א בניצחון על מכבי אתמול.

    1. לא חשבתי שיהיה אחרת. אחרי הכל, מדובר במקצוענים

  10. לא הכרתי את הסיפור על קטש ונאור. אני רק מכבד את קטש יותר על מה שאמר.
    טור נכון וצודק. בטחון זה משהו שנבנה לאט….

  11. זה טור מצוין על נושא מאוד כאוב שקורה יותר בכדורסל כמובן אבל גם בכדוריד ובענפי ספורט אחרים. אין ספק שהמאמן צריך לחשוב על העתיד הרחוק ולא רק על המשחק הנוכחי. במכבי ת"א זה קצת קשה כידוע . . .

  12. מאמר מצויין ומעורר מחשבה.

    שני צדדים למטבע.

    פסיכולוגיית המריטוקרטיה. קבוצה שבה יש תרבות בה מי שהכי טוב משחק, מצמיחה שחקנים מחוייבים ועובדים קשה. בגלל המוביליות שחקן חמישייה יעבוד קשה כדי לא לאבד את מקומו ושחקן ספסל יודע שגם אם נבחר במקום ה-30 ובחמישייה משחק אול סטאר יש לו סיכוי להתמודד או לחכות להזדמנות. כמובן שצריך להגדיר יכולת ומשך זמן. כמו ששחקן שמפשל פעם אחד לא צריך לדאוג למקומו גם שחקן שנותן הבלחה חד פעמית לא צריך להיות מוכתר ולהחליף מקום עם הקבוע.

    הצד השני זה הפסיכולוגיה של היחסים. מכיוון שאין גורם אחד שמשפיע על המשחק צריך להבחין מי משפיע על ההחלטה ומי מקבל אותה. אם שחקן חשוב מאוד שלך חסר כימייה עם שחקן שעל פניו הוא טוב צריך להכניס את זה למערכת השיקולים. חוסר כימייה בין מאמנים לשחקנים או בין שחקנים אחד כלפי השני חייבים להשפיע על השיקול.

    1. לא ידעתי שיש מושג כזה, אבל הוא מתקשר בהחלט למצב כיום: לתת את הדקות לטובים ביותר

  13. תודה סער.
    לא ידעתי על הסיפור עם נאור, מעניין.

  14. למקל יש אליפות עם גליל בנוסף לאליפות עם חיפה

כתיבת תגובה

סגירת תפריט