כנגד ארבעה בנים וארבע שלא יודע לחסום / גרשון רוקח

דמיינו שאתם מחפשים שותף לדירה/בן או בת זוג/ רכז לקבוצה שלכם, כמובן שבעולם אוטופי הייתם מקבלים הכל. שותף שמנקה ומבשל, כיף לכם איתו אבל יודע לתת ספייס, מטפל בחשבונות וקם איתכם למשחקי אן.בי.איי. גם בציפייה לבן/בת הזוג שלכם עשויה להיות לכם רשימה של תכונות ויכולות: חכמה, יופי, הכלה, הומור, תחומי עניין דומים ועוד. כשתחפשו רכז, תרצו שתהיה לו הקליעה של סטף קארי, השליטה בכדור של קיירי אירווינג, יכולת ניהול המשחק של כריס פול, יכולת המסירה של סטיב נאש, הגנה של קאווי לנארד, סגירה לריבאונד של קווין לאב ויכולת חסימה של חסן וויטסייד. המשותף לכל אחד משלושת המקרים הוא שכנראה שתאלצו להתפשר על משהו מהדברים. כנראה שהשותף החדש שלכם לא עומד בכל הציפיות שלכם. וגם אם הוא עומד בכל הציפיות שהגדרתם לעצמכם, כנראה שאם הייתם ממציאים שותף הוא לא היה נראה בדיוק כמו הבחור השעיר שאתם מחכים שיסיים לצחצח שיניים בבוקר.

השותף השעיר

לאחר שהסכמנו על העיקרון הזה, שחייבת להיות פשרה, ברור לכולנו אינטואיטיבית שנעדיף שהפשרה תיעשה במדדים שהם פחות חשובים עבורנו. אם דירה נקייה היא הדבר החשוב ביותר עבורי, לא אתפשר על שותף שמשאיר פירורים של שקדי מרק בכל הבית. אם אני לא יכול לסגור את היום בלי מנת סלט ניסוואז מלווה בשוק ברווז ואורז קשמירי, כנראה שלא אתפשר על שותף שניזון מקורנפלקס, חלב וערגליות תות (או כזה שאין לו כסף לפינוקים שאני רגיל אליהם…). כשאני בא לחפש רכז, אני לא אמצא את השחקן האידיאלי כפי שהופיע לעיל. אני אצטרך להתפשר על משהו. ההעדפה תיקח בחשבון שני נתונים עיקריים: מה הקבוצה שלי צריכה ובעיקר מה אני צריך משחקן בעמדה הזו.

בשפה הקוגניטיבית נקרא לזה משקולות – כשאנחנו באים לקבל החלטה, אנחנו לוקחים בחשבון מדדים רבים. אך לכל מדד חשיבות אחרת, מידת החשיבות תגדיר את מידת ההשפעה של המדד על ההחלטה. משקולת היא בעצם הדרך להגדיר את החשיבות של כל משתנה בקבלת החלטה.

נניח שאני מחפש רכז חדש לקבוצה שלי, ויש בשוק הפרי-אייג'נסי שני שחקנים זהים לחלוטין ביכולות שלהם מלבד שני הבדלים: הראשון הוא קלעי נפלא אך חוסם (בלוקר, אבל תכל'ס אפשר גם סקינר) בינוני והשני הוא בלוקר אדיר אך קלעי בינוני. אני חושב שכל ג'נרל מנג'ר בליגה יעדיף את הראשון. הסיבה פשוטה: יכולת קליעה של רכז אקוטית הרבה יותר לתפקיד שלו מאשר יכולת חסימה. יכולת חסימה היא בונוס נחמד, אבל תכל'ס כמעט כל אספקט אחר של המשחק הוא משמעותי יותר לרכז.

דובי – מומלץ

הסדרה בין הת'אנדר לספרס בגמר המערב של 2014 היא אחת הסדרות המשובחות והמשונות שיצא לי לראות. שישה משחקים. חמישה מהם הסתיימו בבלואו-אאוט חד משמעי. רק המשחק השישי של הסדרה היה צמוד וזכור בזכות התעלות של דאנקן בהארכה ומשחק עצום של בוריס דיאו (שאת מה שאני חושב עליו כבר כתבתי כאן). רק תזכורת קטנה למי ששכח- הספרס שאחרי סדרה קשה מול דאלאס בסיבוב הראשון, טיאטאו את הבלייזרס של אולדריג', הגיעו לסדרה במומנטום משובח ואחרי שני משחקים בטקסס התוצאה עמדה על שתיים-אפס קליל באופן מרגיז. אילולי זכרנו איך ה2-0 הזה הסתיים ב-2012, היינו כבר חוגגים את העליה לגמר. ואז, לאחר שכבר הוכרז שסיים את העונה, במהלך וויליס רידי (אני יודע שהאנלוגיה לא מושלמת, הלאה) חזר סרג' איבקה למשחק השלישי והמומנטום של הסדרה השתנה מקצה לקצה. איבקה ניצל את הקו הקדמי המוגבל טווחית של דאנקן וספליטר ונותר קרוב לטבעת כדי להפריע ולחסום לכל מה שזז. התוצאות היו מיידיות- הת'אנדר דרסו את הספרס במשחקים שלוש וארבע והיו שראו בהם פייבוריטים לשחזר את המהפך של 2012 ולהעפיל לגמר נוסף מול לברון.

במשחק החמישי עשה פופ את המהלך שמבחינתי מגדיר את הקריירה של איבקה מכאן ואילך. פופ ויתר על ספליטר בחמישייה והלך עם מאט בונר (לפני שבודקים את הקשרים של ביבי ומולכו, צריך שמישהו יבדוק מה הסיפור של פופ עם בונר… אבל זה לפוסט אחר). ההיגיון היה פשוט- בונר שיחק בעמדה 4 והוא קולע מבחוץ. כדי שאיבקה יוכל להפריע לבונר לזרוק, הוא חייב להיות מחוץ לצבע. אם איבקה מחוץ לצבע, פירוש הדבר שהוא לא נמצא בתוכו. כך, עם שינוי קטן ומתבקש ביטל פופוביץ' את היתרון העצום שהעניקה המטריה האווירית של סרג' איבקה. בדקות שבונר לא היה על המגרש, פופ שיחק עם בוריס דיאו (שניצח לספרס את המשחק השישי) ובכך מנע מאיבקה את האפשרות להישאר תקוע בתוך הצבע. אגב, מספרי החסימות של איבקה בסדרה לאו דווקא מתיישרים עם התזה הזו לגבי הניצחון בסדרה, אבל יכולת החסימה של איבקה היא הנושא החשוב.

פופוביץ' ובונר. חשד לניגוד עניינים.

כשאיבקה הגיע לליגה, יכולת החסימה שלו היתה טובה. במהלך השנים הוא הפך אותה למצוינת. אני זוכר שאחרי עונת 2011-12 (שהסתיימה כזכור בהגעה לגמר של הת'אנדר) היו דיבורים על כך שתואר מלך החסימות של הליגה סגור לשנים ארוכות קדימה. אני מודה שאפילו חששתי שאיבקה ימחק את חאכים מרשימת החוסמים הגדולים בכל הזמנים ויעלה למקום הראשון. איבקה נבחר באותן שנים (2012-2014) לקבוצת ההגנה הראשונה ובשתיים מתוכן היה החוסם הטוב בליגה. העונה באורלנדו עומד איבקה על 1.5 חסימות למשחק ו-1.8 פר 36 דקות. 40% ממה שנתן בעונה הקסומה ההיא ב-2011-2012.

עונהחסימות למשחקחסימות פר 36 דקות
2009/101.32.6
2010/112.43.2
2011/123.74.8
2012/133.03.5
2013/142.73.0
2014/152.42.6
2015/161.92.1
2016/171.51.8

זו ירידה הזויה, כמעט בלתי נתפסת. דמיינו שחקן שהיה מלך הסלים של הליגה בעונתו השלישית בליגה, הופך בעונה השמינית לשחקן של 10 נק' באותו מספר דקות, כל זאת כשאר המדדים שלו לא משתנים. נכון שזה לא נשמע סביר? זה בדיוק המצב עם איבקה וחסימות. גם היום, אני מניח שאם נישאל מה היכולת הבולטת ביותר של איבקה, רובנו הגדול נדבר על יכולת החסימה החריגה שלו. אז זהו, שהמספרים כבר לא כל-כך חריגים. נראה לי שלכולם ברור שאיבקה לא שכח לחסום. זה לא הגיוני ששחקן בשיא הקריירה יאבד באופן כמעט מוחלט את הכישרון המרכזי שלו. הוא היה ונותר שחקן בעל יכולת חסימה עילאית. בעיניי, עדיין אחד מטופ-5 חוסמים מבחינת יכולת החסימה.

פוסט שלם רק בשביל תמונה של החלום.

אז מה ההסבר? כל הסבר לגבי העובדה שאיבקה שיכלל את היכולות ההתקפיות שלו ומשקיע פחות בצד ההגנתי הן חלקיות במקרה הטוב ולא סבירות במקרה הרע. ההסבר, כמעט כמו כל דבר שהשתנה בליגה הזו בשנים האחרונות, מסתכם בספייסינג ובסטרץ' 4. איבקה לא חוסם כי איבקה לא נמצא במקום שבו חוסמים.

הציוות של איבקה בעמדה מספר 4 מסרס את יכולת החסימה שלו. כמה מסרס? תסתכלו על הטבלה למעלה. איבקה, ממש כמו באותה סדרה מול פופ, לא יכול לעמוד בפנים ולחכות לשחקן החוסם, בגלל שהוא צריך להפריע לזריקות של הראיין אנדרסונים והקווין לאבים של העולם. כל הליגה מלאה היום בסטרץ' 4, הרבה יותר ממה שהיה נפוץ לפני חמש או שבע שנים. אפשר לחשוב שקבוצות משתמשות בזה בעיקר נגד איבקה כדי להרחיק אותו מהסל, אבל מבט על הסגלים של הליגה יגלה שכמעט כולן מחזיקות בשחקן בעמדה 4 שקולע מבחוץ. במקרים רבים זהו השחקן המוביל שלהן בעמדה 4.

בעצם, באופן פרדוקסלי, איבקה עצמו הוא מיקרו קוסמוס לתהליך שסירס את יכולת החסימה שלו. בשלוש העונות הראשונות שלו זרק איבקה שש שלשות בסך הכל. בשלוש העונות האחרונות איבקה זורק בין 2 ל-3 שלשות במשחק, כולל עונה של למעלה משלוש זריקות למשחק.

מספרית, בעונה שעברה איבקה זרק פי 30 שלשות משהוא זרק בשלוש העונות הראשונות שלו בליגה ביחד. כמובן שההוספה של הזריקות לשלוש של איבקה לרפרטואר הן לא הסבר משכנע לירידה שלו בכמות החסימות. זה מרחיק אותו מהסל בצד של המגרש שבו לא צוברים חסימות. אבל בעיניי זה מהווה את הפתח להבנת המקור של הירידה הכל-כך דרסטית הזו. פתרון אפשרי יכול להיות לשחק עם איבקה בעמדת הסנטר, כפי שסקוט ברוקס עשה מדי פעם (בעיקר בפלייאוף), איכשהו זה לא ממש קורה וגם על זה אפשר לדון בפוסט נפרד (בעית גובה, חוסר יעילות כשחקן החוסם בפיקנרול ובמצבי פוסט-אפ ועוד). מעשית, בקבוצה עם ווצ'ביץ' וביומבו, נראה שאיבקה חתום וסגור בעמדה מספר 4. עמדה שממנה, ככל הנראה, יכולת החסימה הייחודית שלו לא תבוא לידי ביטוי.

אבל הפוסט הוא לא על איבקה, לפחות לא רק עליו. למספרים שלו של יש השלכה משמעותית על ההתנהלות בשוק השחקנים. ג'נרל מנג'ר שמחפש פאוור-פורוורד לקבוצה, צריך להפחית בערכה של המשקולת שהוא מעניק ליכולת החסימה (ואנתוני דייויס משחק המון כסנטר למי שרצה להעלות את זה), ממש כמו שמאמן שיש לו רכז שיודע לנהל את המשחק יפחית במשקולת של יכולת המסירה של השחקן בעמדה 2 ויגדיל את המשמעות של משקולת הקליעה וההגנה (D&3).

שחקנים בעמדה 4 יכולים להיות חוסמים טובים מאוד, אבל היכולת שלהם להביא את היכולת הזו לידי ביטוי הולכת וקטנה עם כל פורזינגיס (בימים שהוא 4) שנכנס לליגה. לצורך העניין, אני מאמין שהרבה ממה שהשקיעה אורלנדו בקיץ באיבקה (והיא השקיעה יותר מדי) היה מתוך אמונה ומחשבה על יכולת החסימה שלו. מעשית, יכולת החסימה של איבקה אולי מרשימה, אבל אין לה את האפשרות לבוא לידי ביטוי בשעה שהוא נאלץ להסתובב על הקשת ולהפריע לזריקות. היכולת לחסום (ובכלל להיות רים פרוטקטור איכותי) פחות חשובה היום לשחקן בעמדה 4 מהיכולת לבצע חילוף אגרסיבי על גארד. זו הסיבה שדריימונד גרין הוא אחד השומרים הטובים בליגה וסרג' איבקה לא נמצא בכלל בדיון.

שומר על שיותר מסוכן ליריבו בהתקפה.

הנקודה המשמעותית מהדיון הזה היא שתופעת הסטרץ' 4 לא רק העלתה את קרנה של יכולת מסוימת ואת המשקולת הניתנת לה בשעה שמחפשים שחקן בעמדה 4, אלא גם גרמה לכך שיכולת אחרת שהיתה משמעותית מאוד בעבר, הולכת ומאבדת מערכה. כשחושבים על זה, זה מה שקרה גם ליכולת הפוסט-אפ בעמדת הסנטר, אבל זה נושא לפוסט אחר.

רועי ויינברג

סגן עורך הופס. אוהב את מיאמי וגבוהים שמוסרים מעל 4 אסיסטים במשחק.

לפוסט הזה יש 28 תגובות

  1. גרשון, אני מאוד אוהב את הכתיבה שלך. משלבת בין כלים פסיכולוגיים לניתוח כדורסל מצוין.

    לדעתי הוא יכול להיות יעיל במיוחד כסנטר. הוא חלש בהגנה על הפיק-נ'-רול, נכון, אבל ליד פאוור פורוורד שמשלים אותו בתחום הזה הוא אפקטיבי מאוד בהתקפה, בלי קשר לזה שהוא סטרץ' פייב מושלם. הלוואי שיגיע למינסוטה.

    כל הסטט' מראות שפשוט לא משתמשים בו נכון. קשה לראות קו קדמי שלו ושל ביומבו מסתדר לאורך זמן ביחד ו-ווצ'ביץ' סתם מונע ממנו להיות קרוב לטבעת. אולי ליד ארון גורדון הוא יראה יותר טוב הגנתית ויוכל לעשות מה שהוא מתמחה בו, בדומה לגמר המערב (משחקים 1-4) מול הווריורס.

    מבחינת ההתנהלות בשוק השחקנים – זה עניין של היצע וביקוש. אני חושב שיותר מהמגמה הכללית מנג'רים פועלים לפי מה הקבוצה שלהם צריכה, וכיצד הם יוכלו להוציא את המקסימום מהאופציות הקיימות. יכול להיות שנראה בקיץ קבוצה שצריכה מישהו כמו איבאקה ותוציא ממנו 110%, בניגוד לאורלנדו שמוציא בקושי 60%.

    תהליך דומה עובר על כל האל ג'פרסונים והגרג מונרוים של הליגה שהפכו משחקני חמישייה קטלניים למחליפים חשובים ותו לא. איפה הימים שהתפקיד הזה היה שייך לשחקנים שכל מה שיש להם הם שלשות ומומחי הפוסט-אפ הובילו קבוצות?

  2. נהדר, מסכים לגמרי. למרות שצריך לזכור שגם איבקה עצמו הוא סטרץ' פור מבחינה התקפית. רוב הזריקות שלו בOKC היו ג'אמפים אחרי כיווץ הגנה מחדירות של ווסטברוק או דאבל אפים על KD

  3. מצוין כרגיל.
    אני חושב שהמשקולת שמשקלה גדל בכל העמדות בשנים האחרונות היא ללא ספק יכולת הקליעה לשלוש.

  4. גרשון קנית עם התמונה של החלום חוסם, ועוד את מי הוא חוסם.
    אני מסכים עם הניתוח שלך. איבקה גוזל עבודה (של חסימות) ממנו עצמו – הוא שחקן שזורק הרבה מבחוץ, כמו שאמרו כבר סטרץ' 4, אז אין לו מה להתלונן שעוד שחקנים למדו את הטריק ואז לא נשאר את מי לחסום.

  5. פוסט מעולה!

    לתחושתי, לצמיחה של החשיבות בשחקים שסובבים אותו, הייתה השפעה לא קטנה על מיקומו בהגנה הקבוצתית.

    ביום בו הת'אנדר השכילו להבין שפרקינס זה לא זה,
    החשיבות של איבקה כ-"ממלא מקום סנטר" – קטנה.

  6. הכתיבה שלך נהדרת. תמשיך!

    הוספה שלי… ערכה של חסימה כמדד עבר פיחות בשנים האחרונות. עדות לכך היא הביקורת שחטף וויטסייד על הגנתו הגרועה שנה שעברה כשהפקיר שומרים כדי לצוד חסימות. היום מודדים מי עשה עליך סלים היכן ובאיה אחוזים. מודדים כיצד הקבוצה שלך מגנה כשאתה על המגרש. כשזה המצב המוטיבציה לרוץ לחסום מכל עמדה נמוכה יותר וכך כשיש כבר חסימה היא מחוייבת מציאות.

    איבקה נתן כמה סדרות הגנה מדהימות שנה שעברה יחד עם אדמס. אורלנדו עוד לא הוכיחה שהיא יודעת מה לעשות עם שחקנים. לא בפיתוח ולא בהרכבים. אין להם שחקנים שלמים. יש רכז שלא קולע קלע שלא שומר ווינג שהוא בכלל פאוור פורוורד פאוור פורוורד שצריך לשחק סנטר או לצד מגן טבעת וסנטר שהוא לא מגן טבעת וחלש פיזית.

    1. פוסט נפלא ונקודה מעולה של ג'ון.
      פעם כמות החסימות היתה כמעט הדרך הסטטיסטית היחידה לכמת איכות הגנתית, היום כשיש כל כך הרבה כלים יודעים שזה לא בהכרח מצביע על איכות הגנה של שחקן.
      לגבי איבאקה, באמת נראה שאחת מהאיכויות שלו נעלמת בהגנה עם הסטרצ' פור אבל ברור שהוא לא סנטר, בטח שלא בקבוצה עם כל כך הרבה שחקני פנים, אבל אצל ווגל וההגנה שלו, האורך ומוטת הידיים של איבאקה יכולים לשמש כמגן פרימטר מצוין וזה לא פחות חשוב.

  7. אחלה פוסט. מצטער אבל בא לי להגיב דווקא להערת ביניים שלא ממש קשורה לפוסט – מה הסיפור עם פופ ובונר. אז ככה, זה הכל קשור למעמד המטורף של פופ בספארס, כשהוא לא צריך לתת שם דין וחשבון על כלום אבל ממש על כלום – זאת פחות או יותר הקבוצה של אבא שלו. אם בא לו לתת 14 מליון לג'ינובילי בגיל 50 סתם כי הוא אוהב את הבנאדם, או אם בא לו להשאיר את בונר לידו ל10 שנים כי… ככה הסתדר לו הבוקר ואין לו כוח להסברים אז סו בי איט. קיצר, כנראה שפופ מחבב את הגי'נג'י, פה זה מתחיל ופה זה נגמר.

    1. אני דווקא רואה את זה אחרת.
      הספרס שמרה על בונר הרבה שנים כי הוא זול, ועושה משהו אחד, שלשות כמובן, בצורה טובה מאוד. רול פלייר מושלם לתפקידים מיוחדים, בדיוק כמו בסדרה המדוברת עם אוקלהומה.
      אבל השנה נגמר, בונר עזב. מה שכן, הביאו במקומו את ברטאנס, עוד גבוה ג'ינג'י שקולע שלשות מצויין. לדעתי הוא עדיף על בונר בשאר האספקטים של המשחק

  8. אחלה של פוסט!!!! בבקשה תכתוב יותר!
    צריך לשקלל גם נתונים נוספים שקשה למדוד , למשל – איך הגארדים בקבוצה שומרים על חדירה ,מהמרים על חטיפה וסומכים על הרים פרוטקטור (ואז יש לו הרבה הזדמנויות לחסום) או מזיזים רגליים ומונעים חלק מההזדמנויות לזרוק ולהיחסם.
    ובהחלט בכדורסל של היום יכולתה חסימה יכולה לבוא לידי ביטוי טוב יותר מעמדה 5.

  9. תודה על התגובות.. קצת לנקודות שהעליתם-
    מסכים לגמרי עם ג'ון. חסימות כבר לא נחשבות למדד הגנתי חשוב במיוחד, אך הרבה פעמים הן מהוות ביטוי לקרבה לטבעת. הרבה יותר חשוב לבדוק יכולת כרים-פרוטקטור כשבאים לבחור שחקן גבוה לקבוצה והדוגמא של וויטסייד בהקשר הזה מעולה. עם זאת, גם בכדורסל של היום, יש לחסימה אפקט מעשי ופסיכולוגי משמעותי שגם בעידן הסטטיסטיקות המתקדמות חשוב לשים לב אליו.
    לגבי השימוש באיבקה, באמת מנסה לחשוב איך נכון מבחינת אורלנדו לשלב אותו. בינתיים, נראה שווגל לא מצליח להוציא את המקסימום מהשחקנים שלו. בעולם מקביל, נייט מקמילן מצליח להוציא בדיוק את המינימום באינדיאנה. שמישהו יזכיר לי למה ווגל לא שם???

  10. יופי של פוסט
    אכן לא ברור מה שעובר על איבקה באורלנדו
    לדעתי יתכן והוא חסם יותר כשנדרש לכך לצד גבוה אנמי כפרקינס
    ברגע שהקו הקדמי של OKC עמוס באדמאס וקנטר נשאר לאיבקה פחות :לחסום"
    שחקן שיוצא לחסימה מהמר קצת שאם יכשל הוא משאיר את הצבע חשוף מעט
    אגב גם להווארד יש ירידה חדה במשפרי הבלוקים לאורך העונה
    בכל מקרה נקודה מעניינית ופוסט מעניין

להגיב על מתן גילור לבטל

סגירת תפריט