סתיו משוגע – סיכום המחזור השישי בליגת העל בכדורסל / יאיר זעפרני

פורסם ב - 16. נוב, 2016 ע"י ב - כללי

צילום: עודד קרני, מינהלת ליגת העל

המחזור השישי של ליגת העל בכדורסל הלך בעקבות קודמיו והגיע לסיומו ולי לא נותר אלא ללכת בעקבות ההבטחה לסקור את הליגה הישראלית מדי שבוע כאן באתר.

אז מה היה לנו (ספוילר: היה מעניין!):

במפגש בין שתי הקבוצות שמייצגות אותנו בליגת האלופות של פיב"א ניצחה עירוני נהריה לראשונה בבית העונה את האלופה מכבי ראשון לציון 72-76. יונתן שולדבראנד הוביל את נהריה עם 17, גילברט בראון הוסיף 16 ויינסי גיטס תרם 15 ו-9 ריב'. ג'אבון מקריי תרם 24 נקודות לראשון לציון ששיחררה את הזר אנתוני הילארד. לבוקס סקור

במפגש בין הנציגה הצפונית בליגה לנציגה הדרומית גברה גליל/גלבוע על הפועל אילת 69-84. ג'ייסון סיגרס הוביל את הגלבוע עם 17 נק', קוואלס קלי 15 ומרפי 14. זיו בן צבי החביב שבר שיא קריירה בליגת העל עם 9 נק' ו-7 אס' (שניהם שיאים).  את אילת הוביל רוברט רות'בארט עם 16 נק' כשבאקנר עם 15 ונאור שרון עם 14 עוזרים לו. אילת החתימה את טוני מיצ'ל (לא אותו אחד שמשחק בחיפה), לשעבר מלך הסלים בליגה האיטלקית במטרה להתחזק. לבוקס סקור

במפגש בין קבוצת האוהדים לקבוצת אין לנו אוהדים ניצחה מכבי קרית גת באשקלון את הפועל ת"א 75-82 אחרי רבע אחרון של 16-28. טיישון טיילר, מלך הסלים של הליגה בשבילכם, נצץ עם 25 נקודות ואלכס רוזנברג, העולה החדש הטרי, הפציע עם 17 משלו בקרית גת. הפועל ת"א קיבלה 19 נקודות מהוואל ו17 נקודות מדרל וויליאמס אך בקבוצה של שרון אברהמי עדיין שואלים את עצמם מה קורה עם רביב לימונד (6 נק' בחצי שעה) ואדריאן בנקס (7 נק' ב-21 דק'). מתן נאור הגיע ל-2,000 נק' בליגה במהלך המשחק. סחטיין יא מתן. לבוקס סקור

במפגש בין משתתפות גמר הגביע של 2009, התקמבקה הפועל חולון בדרך לניצחון ביתי רביעי העונה על מכבי חיפה 75-80. שלומי הרוש היה נ-ה-ד-ר עם 24 נקודות והמון סלי קלאץ' שהחזירו את חולון לעניינים, דריון אטקינס שלט ברחבות עם 23 נק'ו-17 ריב' (שימו עין על השחקן היעיל בליגה!) וקליף וויאט הפציץ 19 נק' לקבוצה הביתית. בחיפה וויל גרייבס היה טוב עם 18 נק', פרז תרם 16 ושמחון 13. המאמן, עופר רחימי הורחק אחרי שהעיר לשופט ספי שמש וקצת קילל אותו (תכל'ס – העיר בצדק, קילל? זו גם כבר שאלה של השקפה). לבוקס סקור

במפגש בין שתי הקבוצות הישראליות היחידות בהן שיחק טל בורשטיין, ניצחה בני הרצליה, לראשונה מזה 20 שנה את מכבי ת"א (נתון קצת שקרי, כי הקבוצה התאחדה עם רעננה לעשור כמעט ובתור בני השרון השפיטה את מכבי לא פעם) בתוצאה 82-84 והנחילה לה הפסד ראשון העונה. הרצליה כבר הובילה ב-24 הפרש אחרי 8 דקות אך מכבי התקמבקה ורק סוני ווימס והזמן שנגמר, מנעו ממנה את השלמת המהפך. ג'ף אדריאן הוביל את הרצליה עם 20 נק', כארם משעור שוב היה בכל מקום עם 16 נק' ו-17 ריב' וטוריאן גרין תרם גם הוא 18 נק' להרצליה. במכבי גאודלוק וסילי קלעו 13 כ"א. לבוקס סקור

במפגש בין התגשמות הסיוטים של כל חובב כדורסל אסתטי למציאות של ליגת העל שלנו גברה מכבי אשדוד על הפועל ירושלים 57-70 והשלימה בכך ערב בו כל משתתפות הפיינל פור הישראלי בשנה שעברה מפסידות. ירושלים עוד פיגרה 40-60 5 דקות לסוף והחזירה קצת את כבודה אבל נראתה נורא ואיום בהתקפה. אדם אריאל, אקס ירושלים, הוביל את אשדוד עם 18, ג'ייק כהן המצוין הוסיף 17 ויפתח זיו, השלים ערב של 57 נק' של הישראלים של אשדוד, עם 15 משלו. בירושלים, אני לא רוצה לציין אף אחד אבל אם ממש צריך אז צמד החמד ג'רלס עם 16 ודייסון עם 15 הובילו. הירושלמים קלעו 5/22 מ-3. סליחה, קלעו, לא ממש מילה מתאימה. לבוקס סקור. 

וכך נראית הטבלה הסופר-צפופה של הליגה (רק תביטו מהמקום השלישי ומטה):

 שם הקבוצהניצחונותהפסדיםהפרש סליםנקודות
1הפועל חולון189131+45
2הפועל אילת171090+44
3מכבי ת"א1710119+44
4בני הרצליה161123-43
5הפועל ירושלים141340+41
6מכבי חיפה1413117+41
7הפועל תל אביב131430-40
8עירוני נהריה131447+40
9מכבי ראשון לציון131425+40
10גלבוע/גליל1215142-39
11מכבי אשדוד111676-38
12מכבי קרית גת423298-31

ועכשיו, מסקנותיי הנחרצות על המחזור השישי:

5

אמרתי כבר פעם ואני אחזור על זה גם היום – אני אוהב לראות שחקנים ישראלים על הפרקט. תקראו לזה פרובינציאליות, תקראו לזה רדידות, מצדי תקראו לזה לאומנות. אבל, בלי השחקן הישראלי, דובר העברית כנראה שליגת העל לא ממש הייתה מעניינת אותי לאור הרמה שלה שרחוקה מאוד מהדבר האמיתי. ולכן, ומבלי להתבייש – גם הפעם נפתח את החלק החיובי של ההערות עם פרגון לשחקן ישראלי כשעל הפרק היום – שלומי הרוש (מי שעדיין לא מכיר אותו – שינזוף בעצמו).

הרוש הוא סיפור אנדרדוג קלאסי על שחקן שעד גיל 24 הסתובב בליגה הלאומית ובליגה הארצית, משם התגלגל להפועל חולון והנסיבות הפכו אותו לאט-לאט לשחקן מפתח במדי הסגולים-צהובים. אמרתי הנסיבות, אבל התכוונתי גם לזה שהרוש, שגובהו סך-הכל 1.85, עשה את כל מה שעשה בכוחות עצמו ובכל פעם שהוא קיבל הזדמנות, הוא חיבק אותה בשתי ידיים. מאז 2011 הרוש משחק בהפועל חולון (עם אפיזודה קצרה ולא מוצלחת בהפועל אילת) כשבארבע שנים האחרונות הוא שחקן של לפחות 9 נקודות למשחק.

אלא שכאמור הסיפור של הרוש הוא לא בהכרח כמות הנקודת שהוא קולע אלא הצורה שבה הוא קולע אותן. הווינריות שלי הרוש והיכולת שלו לסחוב קבוצה ברגעים הקשים, האנרגיות המתפרצות שלו שמצאו את המקום המושלם בשביל אנרגיות, המגרש הביתי של הפועל חולון והמנהיגות הטבעית שלו – הם אלו שיוצרים שחקן מיוחד ומישהו שבהחלט יכול לזכות לכינוי 'סמל' בהפועל חולון ובכלל. מה שאני הכי אוהב בהרוש זה שהוא אנושי, הוא לא גבוה במיוחד, הוא לא הכי אתלטי, הוא בטח לא הכי מוכשר אבל הוא עובד קשה, הוא טועה ולומד ומשתפר, הוא מלא כריזמה ונוכחות וכן, כבר אמרתי, הוא משלנו.

וכשזה מתחבר, כמו במשחק מול מכבי חיפה בו 9 נקודות רצופות שלו בסוף הרבע השלישי ובתחילת הרביעי החזירו את חולון למשחק ובסופו של דבר לניצחון (הרוש סיים עם 24 נק' ו-7 ריב') אז זה כיף גדול לראות את זה מהצד.

4

ואם כבר בשחקנים ישראלים עסקינן אז חייבים לפרגן כאן למאיר טפירו, המאמן הטרי שממשיך להאמין בשחקן הישראלי. בן אלטיט, יפתח זיו, ג'ייק כהן, אם אריאל ודניאל יואינג – זו הייתה החמישייה של טפירו שסגרה את הדקות האחרונות במשחק הניצחון של קבוצתו, מכבי אשדוד על הפועל ירושלים. הישראלים של טפירו קלעו 57 נק' (כמו ירושלים כולה) מתוך 70 הנקודות של אשדוד (81%) וסחפה את האשדודים לניצחון. טפירו נצפה לא פעם במשחק מעיר הערות, מלמד ותופח בחיבה על הישבנים של זיו, אריאל ואלטיט הצעירים, מנסה ללמד אותם איך לעשות זאת נכון.

אשדוד שיחקה גרוע במשחק הזה, אבל הנמרצות של ההרכבים של טפירו, האנרגיה של השחקנים הישראלים, ההגנה הבלתי מתפשרת שלהם (וגם זה שהפועל ירושלים ששיחקה מולם נראתה כמו חבורה של רוחות רפאים לבושות אדום), השאירה את הניצחון בעיר הנמל והראתה שהדרך הזו שטפירו מוביל, שכרה מצידה. עכשיו רק נקווה שיתמיד.

3

מילים טובות מגיעות גם לבני הרצליה. הקבוצה של מיקי גורקה, שכבר הסתכלה בעיניים של מכבי ת"א בשנים האחרונות אבל בסוף השפילה מבט, יצאה סוף כל-סוף מנצחת, הרבה בזכות ג'ף אדריאן המעולה, טוריאן גרין החכם וגם כארם משעור האנרג'ייזר.  ובכל זאת אליה וקוץ בה – היה קשה מאוד לראות את הרצליה מאבדת את הראש בדקות האחרונות. קבלת החלטות גרועה, מסירות טיפשיות, ניהול משחק רע של גורקה שהוביל למחסור במוביל כדור נוסף על המגרש,  עבירות טיפשיות, החטאות עונשין, שנמשיך?.

למזלה של הרצליה זה לא נגמר בהפסד למכבים החלשים (ותודה לסוני ווימס) אבל אני חייב לשאול את השאלה מה גורם לקבוצות מקצועניות (וזה קרה גם לנהריה מול מכבי העונה, או למכבי חיפה בגביע בעונה שעברה בשני המקרים זה נגמר אחרת) להיראות כמו קבוצות נוער מפוחדות, כשהן מגיעות ביתרון לדקות האחרונות במשחק מול מכבי ת"א. הרי הלחץ נמצא בצד השני, ההרתעה של מכבי לא שווה הרבה בימינו ואפילו הכדורסל הצהוב, רחוק מלהרשים (דהיינו, לא הרצליה ולא נהריה הובילו בגלל פוקס). אז מה בכל זאת קורה שם? (ותחסכו ממני את התלונות על השופטים).

לא יודע מה איתכם, לי הדקות האחרונות של הרצליה, העיבו על הניצחון של הקבוצה החביבה הזו. מצד שני, נראה לי שהם היו קונים את התוצאה הזאת מראש…

2

ומעניין לעניין באותו עניין. מכבי ת"א אמנם התפוצצה אתמול על פנרבחצ'ה הטורקית  (אפרופו טורקים, אנחנו מתלוננים על הישראלים של מכבי, כמה קלעו השחקנים הטורקים של פנר אתמול? ובכן 0 נק'. אה, סליחה, בובי דיקסון הוא טורקי אז 9) ורמי הדר קיבל עוד קצת אוויר בבלון החמצן הדולף שלו אבל ראוי בכל זאת להתייחס להפסד של מכבי בהרצליה, הפסד בו מכבי נראתה לפרקים כמו בימים הגרועים של שנה שעברה, ולמנות את ההבדלים בינו לבין הניצחון על אוברדוביץ' ושחקניו מאמש.

ארבעה  הבדלים משמעותיים היו בין צמד המשחקים הללו:

  1. סוני ווימס שקלע 22 (9/14 מהשדה) מול הטורקים לעומת 8 נק' (4/15 מהשדה) מול הרצליה.
  2. גאודלוק שיחק במשחק מול הרצליה ולא עלה למשחק מול הטורקים (פציעה קלה)
  3. הישראלים – יוגב לקח אחריות וגם פניני היה טוב מול הטורקים. מול הרצליה פניני קלע 10 ויוגב 7, אבל אוי כמה שמכבי הייתה צריכה אותם בפוקוס גדול הרבה יותר.
  4. הרכב הזרים – דווין סמית' לא משחק בליגה הישראלית אבל באירופה כאן. ויקטור ראד לא נרשם בגלל החוק הרוסי/ישראלי (מחק את המיותר) מול הרצליה אבל נתן 10 נק' והרבה מלחמה מול הקבוצה של השועל.

אחרי שראינו את ההבדלים בואו נדבר עליהם:

נתחיל עם סוני ווימס שמתחיל להתברר שהוא האיש שיכריע לאן מכבי ת"א הולכת. 'סוני סוני אין כמוני' הרגיז מאוד כל אוהד כדורסל שעיניו בראשו במשחק מול הרצליה. הוא שיחק בחוסר חשק, באגואיסטיות וגם את המהלך האחרון, שיודעי דבר מספרים שיועד לגאודלוק הוא לקח על עצמו ובכך פספס הזדמנות להשוות או לנצח את המשחק מול הרצליה.

והנה, מול פנרבחצ'ה ווימס כבר נראה אחרת. הוא היה בכל מקום, שמר היטב, נלחם, חשף שיניים ונשך. אז מה קרה בדיוק? חלק מזה קשור גם לסעיף 2 בהבדלים, יש סיכוי יותר מסביר שגאודלוק וווימס זה לא זה ביחד. החלק השני קשור לזה שווימס הוא השחקן שאין מי שיעמוד מול ווימס (כן, גם לא רמי הדר) אז כשהוא משחק באירופה, הוא מחויב ורוצה ומנסה. בליגה שלנו, פחות אכפת לו. כארם משעור? בשביל מה עכשיו להילחם בזבוב הטורדן הזה.

אז החדשות הטובות הן שכשווימס טוב – מכבי טובה. החדשות הרעות הן – שגם ההיפך הוא הנכון.

ועכשיו נעבור לנקודות 3 ו-4 בהבדלים. בגמרא אומרים 'שגדול המצווה ועושה ממי שאינו מצווה ועושה'. דהיינו, שאם אתה צריך לעשות משהו (מצוות במקרה הזה) ועושה אותו, אז העשייה שלך שווה יותר מאשר אם אתה לא ממש חייב לעשות אותו. על פניו, היינו אומרים שזה צריך להיות הפוך אלא שהגמרא באה ללמד אותנו ש'חובת ההוכחה' היא הרבה יותר קשה מאשר לעשות משהו מתוך בחירה.

באירופה, מכבי לא תלויה בישראלים שלה. הם יכולים לשבת בחוץ 40 דקות ומכבי תוכל לשחק נהדר גם בלעדיהם. אולי בגלל זה יוגב אוחיון, שיודע שלא הכל תלוי בו, יכול להתפוצץ כמו אתמול. בליגה, לעומת זאת, שני ישראלים צריכים להיות בכל רגע על המגרש. אין מציאות אחרת. בינתיים זה נראה שהם לא ממש עומדים בלחץ הנטל הזה.

מכבי של הליגה היא קורבן של השיטה (בצדק או לא בצדק? זה תגידו אתם) גם כשזה מגיע לזרים, שצריכים להיות מותאמים לישראלים. על הצוות המקצועי של מכבי לבחור חמישה זרים מתוך השישה (דווין סמית' בחוץ באופן קבוע. וכן, הוא מאוד חסר), אלא שבהנחה שמקל או יוגב תמיד על המגרש, אז סילי, גאולדוק וגם ווימס (חובב אחזקת הכדור) ביחד זה הרכב בלתי אפשרי. מצד שני בדקות שיוגב ומקל, הם שני הישראלים אז מכבי צריכה לשים שני גבוהים אלא שצירבס ואיברסון לא יכולים לשחק ביחד, ווימס כ-4 זה בזבוז ומכבי צריכה לתת יותר מדי דקות לג'ו אלכסנדר בשביל להתמודד עם כל זה.

ככה מצא את עצמו רמי הדר עם קוביה הונגרית מול הרצליה שהוא התקשה לפתור. מכבי משום מה לא רשמה את ויקטור ראד למשחק והמאמן הצהוב הגיע למצב בו אין לו מספיק אפשרויות בשביל לצאת מהסבך.

אם מכבי ת"א של אירופה היא מספיק עמוקה ורחבה, בבנייה הנוכחית וברמת הנוכחית של השחקנים הישראלים, היא פשוט לא בנויה לליגה בארץ. ביום ראשון הבא מול הפועל ירושלים, המכבים כבר יצטרכו לחפש פתרונות הרבה יותר יצירתיים.

1

ואחרי שסיימנו עם מכבי, הגיע הזמן לעבור ליריבה שלה במחזור השביעי המתקרב, הפועל ירושלים, שמגיעה למשחק מול הצהובים במצב גרוע משל יריבתה.

גם בתור אחד שרואה כדורסל  כ-25 שנה (הזמן טס שנהנים), יש לי מעט מאוד הסברים למה שקרה לירושלים בשבועיים האחרונים. נתחיל מהניצחון על קובאן, השלישי ברציפות שלה ביורוקאפ שהיה אחד המשחקים הטובים של הקבוצה האדומה העונה. ירושלים נראתה פשוט נהדר על המגרש מול קבוצה ששנה שעברה הייתה בפינל פור האירופאי.

חלפו להם שלושה ימים וירושלים חטפה מהפועל חולון 23 הפרש, במשחק שההגנה שלה עד היום לא הגיעה אליו. עוד שלושה ימים עברו והנה ירידת המתח של הליגה עשתה את דרכה גם למפעל האירופאי וירושלים חטפה תבוסה בגרמניה מול אולם ב-26 הפרש כשהיא סופגת 103 נקודות. עוד כמה ימים חולפים וירושלים שוב מפסידה בליגה שהפעם דווקא ההתקפה שלה לא מתפקדת ונתקעת על 57 נקודות אחרי שאשדוד פירגנה לה ב-4 דקות האחרונות.

אז איך קורה שקבוצה שנראתה נהדר לפני שבועיים נראית נורא, פעם בהגנה, פעם בהתקפה, פעם בשני הצדדים בלי ששום דבר מהותי קרה בסגל הקבוצה? איך אפשר להסביר כזה שינוי ביכולת? אולי השחקנים רצו לגרום לפיאנג'יאני להרגיש כמו בבית ואירגנו לו שביתה איטלקית? אולי הפרסומים על חדר הלבשה מפולג עם המאמן נכונים? ואולי דווקא המשחקים הראשונים של ירושלים ביורוקאפ היו היוצא מן הכלל שלא מעיד על הכלל…

ביום ראשון ברחוב יגאל אלון 51 בתל אביב, נתחיל לקבל כמה תשובות לשאלות הללו.

Tags:

12 תגובות ל - “סתיו משוגע – סיכום המחזור השישי בליגת העל בכדורסל / יאיר זעפרני”

  1. מתן גילור

    16. נוב, 2016
    20:37

    מצוין, תודה

    Reply to this comment
  2. דובי

    16. נוב, 2016
    20:40

    שחקנים ישראלים על הפרקט הם הלב והנשמה של הכדורסל המקומי. חייב להתקיים גם במחיר של ירידה זמנית ברמה.
    שחקן מתוצרת מקומית עירונית, או אפילו שחקן ישראלי שמגיע בשביל להישאר, הוא מוקד משיכה כל כך חזק לאוהדי כדורסל מקומיים, שחייבים את זה בכל קבוצה.
    חולוניה, הפועל ת"א, גליל עליון, אפילו נהריה וגבת בזמנו, היו קבוצות ששחקנים ישראלים שרדו בהן תקופות.

    Reply to this comment
    • Ljos

      16. נוב, 2016
      21:17

      נראה לי שאני מתחיל להבין.
      בכדורסל הישראלי יציבות זה הדבר האחרון שקבוצות יכולות להעיד על עצמן. אין מקום לזהות או אמפתיה עם שחקנים, שמתחלפים בקצב שהחוקים בליגה משתנים, וגם הקבוצות עצמן לא תורמות ליצירת ההזדהות. אז מחפשים במקום הכי קל ליצור קשר – המדינה.
      אני קרוב?

      Reply to this comment
      • אפלטון

        16. נוב, 2016
        21:37

        האמת שנראה לי שאתה די קרוב.
        אני בדרך כלל לא סובל מזקפה לאומית, אבל כן בליגה המקומית, חורה לי גם שאין שחקנים מקומיים מובילים, אולי זה באמת עניין של זהות או הזדהות.
        עוד יותר מגניב לי שחקני בית שמחוברים לקהילה ולמועדון אבל זה כבר מוגזם בעולם של היום.
        גלבוע נותנים בראש השנה, איפה הקארמה הזו שכולם מדברים עליה?

        Reply to this comment
    • אסף

      16. נוב, 2016
      23:23

      כל כך מזדהה ומתחבר לדברים שלכם דובי ואפלטון, צל"ש גדול לטפירו שעל אף שהוא רק עונה ראשונה כמאמן לא מפחד ללכת עם הישראלים שלו בהרבה דקות ולתת להם את המושכות, כנ"ל גם בית הלחמי עם צמד הגארדים הצעירים שלו שוכמן-בן צבי וכמובן בהובלת סקוורר המנוסה.
      שימו לב למר דאבל דאבל של הליגה כארם משעור, עשה קפיצת מדרגה רצינית ומנצל את ההעדרות של זליקוביץ' שטרם פתח את העונה להשתלטות בלעדית על משבצת הישראלי הבכיר בקבוצה ובקצב הזה גם מועמד לגיטימי לנבחרת בקיץ

      Reply to this comment
  3. פאקו

    16. נוב, 2016
    22:19

    מעולה יאיר. ההתמקדות בשלומי הרוש במקום.

    Reply to this comment
  4. דורון האסטבן

    16. נוב, 2016
    22:53

    נהדר, מבריק מאד, אוהב את הסיפור על הרוש (מתבייש שלא הכרתי
    מספיק 🙂 ) ומדזהה עם דובי אפלטון והרצון שיהיו ישראלים
    בכל מחיר.

    Reply to this comment
  5. המשגיח

    17. נוב, 2016
    08:08

    נהדר כהרגלך

    Reply to this comment
  6. יניב

    17. נוב, 2016
    11:09

    מצויין וכנראה שלמרות שמכבי בשנים האחרונות הפכה לעוד קבוצה בליגה,לקבוצות קשה להשתחרר מפחדי העבר והם עדיין נותנים את הכבוד שכבר לא מגיע לה וזה אני מניח הסיבה שקבוצות מתחילות לפשל בדקות הסיום מול מכבי

    Reply to this comment
  7. Berch

    17. נוב, 2016
    11:10

    שלומי הרוש הוא הישראל אלימלך החדש. מתוכננת לו משרה בנדל"ן בווגאס בפינה החולונית לאחר הפרישה יחד עם מייק "המשוגע" קרטר ונדמה לי שגם ניב בוגין (לא סגור על זה).

    תודה על הפוסט המפורט והמושקע 🙂

    Reply to this comment
  8. עידן עופר

    17. נוב, 2016
    11:13

    מעולה כמו תמיד יאיר, תודה רבה!

    Reply to this comment
  9. משיח

    17. נוב, 2016
    17:25

    יאיר תודה,
    שלומי הרוש מדהים וכל הזמן משתפר

    מבסוט מגלבועשמצליחים בלי שמות נוצצים לעשות ניצחונות (לא יצא לי לראות את המשחקים) נראה שבית הלחמי עושה שם עבודה טובה

    Reply to this comment

הגיבו