יומניקס היקר #1 – עונת היומנים נפתחת / דובי עופר

תוצאת תמונה עבור ‪knicks‬‏

 

שלום לכם מאזינים יקרים וקוראים נכבדים. אנו גאים ושמחים לפתוח את עונת יומני הקבוצות, הזורמת במקביל לעונה הסדירה הרגילה, ומביאה בהמשכים את סיפוריהן של 30 קבוצות הליגה. כתבי הופס יסקרו עבורכם את כולן, מגולדן סטייט ועד פילדלפיה, מהניקס ועד לדנבר, ולצדדים. מדי יום, למעט שבת קודש, תוכלו לקרוא אודות מאורעות החודש כפי שחוותה אותם אחת מקבוצות הליגה, בהגשתו של אחד מכותבי הופס. נקדים ונציין לשבח את נדב וילק, שלקח על עצמו לסקר את מילווקי שאפילו אמא שלה שכחה מקיומה והפסיקה להתקשר, את איל פרנקפוטר המסקר את ממפיס ועדיין לא יודע שההבטחה לפגוש את אלביס היא בסך הכל הלצה, את רפי יצחק הנושא בעולה של פילדלפיה ונגחך על חשבונו של עמרי הלוי, שסיפר לחברים ולמשפחה שהוכתר לכותב בהופס שמסקר קבוצת כדורסל ויגלה בקרוב שבחלקו נפלה ברוקלין.

תודות וברכות לכל הכותבים באשר הם, ולכם הגולשים היקרים, שתגובותיכם הן הדלק המניע של האתר.

ועכשיו ידידים וקוראים, אפשר לפתוח את העונה עם האחת והיחידה – הניו יורק ניקס שלי.

למי שנמנם במהלך שלוש וחצי השנים האחרונות, או הצטרף לאתר באיחור, נגיד שאני אשם על פי הודאתי באהדה לניקס ב31 השנים האחרונות, מאז הייתי בן 10 ופטריק אלויסיוס יואינג נבחר במקום הראשון בדראפט. הייתי שם, כלומר כאן, בשנות השמונים העליזות והמגוחכות עם ג'וני ניומן וג'ראלד ווילקינס,  בניינטיז עם סטארקס, מייסון, אוקלי, לארי ג'ונסון, פט ריילי והחבר'ה, ומאז 99 ועד היום, 17 שנים חשוכות ושוממות כמו רחובות מצפה רמון בערב שישי.

תוצאת תמונה עבור ‪desert foot steps‬‏
לכתי אחרייך במדבר

חלקכם טועה לחשוב שהיומן הקרוב הוא עוד פוסט קינה שגרתי. לא מיני ולא מקצתי. היומן הקרוב הוא סיכום קר, מושכל וחף מביקורת של שלושת השבועות הראשונים, בהם הפסידו הניקס בצורה מחפירה שישה משחקים בהפרש מצטבר של 115 נקודות ופתחו את עונת הציפייה לקיץ הבא.

את ערב פתיחת העונה חגגה הקבוצה ב24 באוקטובר בקליבלנד. כל כך חגגה, של25, ערב המשחק עצמו, הגענו במצב רוח נדיב וחייכני, שלא לומר מבוסם, והפסדנו 117-88. דרק רוז הגיע למשחק מל.א., שם הסתיים משפטו שנסוב סביב השאלה האם יחסי המין הקבוצתיים שקיים עם בחורה ממכרותיו יוגדרו כאונס, או סתם מעשה מכוער אך לא פלילי שמעיד על איכויותיו האנושיות. (התשובה הנכונה היא ב').

ארבעה ימים מאוחר יותר התארחה ממפיס בMSG והפסידה, ואז הפסדנו לדטרויט ויוסטון, ניצחנו את שיקגו בחזרה החגיגית של הבנים האובדים רוז את נואה הביתה, הפסדנו ליוטה, ניצחנו למרבה ההקלה את ברוקלין בדרבי, והפסדנו בגדול לבוסטון וטורונטו. סה"כ מאזן של 6:3, 33% עגולים  שממקמים את הניקס במקומם המוכר – תחתית המזרח. ידידי האופטימי רועי טוען שנגיע לפלייאוף, אבל לך תסמוך על תחושת בטן של אוהד מיאמי.

אז מה למדנו מתחילת העונה של הניקס?

ראשית, הפורזינגיס. הפרויקט הלטבי שלנו קולע העונה 4.5 נק' יותר מהעונה שעברה, עם שתי שלשות למשחק לעומת אחת בעונת הרוקי. מעט ירד במספרים האחרים, אבל מבסס את מעמדו ככלי ההתקפי השני בקבוצה, אחרי מלו. באגף ההתפתחות האישית, הוא משחק הרבה יותר בחוץ וזורק יותר מחמש שלשות במשחק, מהן הוא קולע 40%. שליש מהנקודות של הפורזינגיס מושגות מזריקות לשלוש, ו40% מהצבע. רק 40%, בהתחשב שכך שהבחור הוא 2.21 מ' . יהיה משמח ומעודד לראות את הלטבי הארוך מעלה כמה קילוגרמים ונכנס להתלכלך מתחת לסל, כפי שהראה שהוא יודע בעונה שעברה.

או פשוט ממטיר אלי-אופס באדיבות דרק רוז…

https://www.youtube.com/watch?v=KU2PMx4n5Sc

 

בשאר הגזרות אין יותר מדי הפתעות. כרמלו נשאר הסקורר המוביל, אבל מסתפק ב22 נקודות מדי משחק, ונצפה הרבה פחות מסתובב מתחת לסל והרבה יותר זורק מבחוץ באחוזים רעים מאוד (29% לשלוש), רוז נותן 16 למשחק, אבל מרכז העל של העבר נשאר בעיקר וירטואוז בעיני עצמו שמוסר מעט מדי ובקושי מרכז התקפה, נואה מספק בעיקר ריבאונד וצעקות, קורטני לי אפרוריות, ג'נינגס הבזקים של יכולת אישית ומהלכים מפוקפקים ספורטיבית, וכל השאר ניצוצות קטנים של כדורסל, עם איתותים אופטימיים מכיוון קוזמינסקאס והרנאנגומז, שלמרבה ההפתעה נראים כמו שחקנים פחות או יותר. לאנס תומאס, אגב, שבמהלך העונה שעברה נראה כמו הבטחה, מקבל כמעט אפס קרדיט ומגיב בהתאם.

לא נגענו בנושא המאמן עד כה. ובכן, הורנאסק עדיין לא עיצב ניקס בדמותו, מה שזה לא אומר. קצב המשחק, במבט של פוזשנים, אמנם עלה, אבל היעילות ההתקפית צנחה. הניקס בתחתית הליגה לא רק במאזן, אלא גם בדירוג ההגנתי (מקום 30 ואחרון בליגה), נקודות יריב (מקום 27) ונקודות למשחק (20 בליגה). למעשה, למעט 5.6 חסימות למשחק, שממקמות את הקבוצה במקום התשיעי בליגה, הניקס נמצאים בין המרכז לתחתית של התחתית בכל ההיבטים הסטטיסטיים של המשחק. אז כן, ההכנה הייתה צולעת ולקויה עקב המשפט של רוז, הקבוצה חדשה בחלקה הגדול, ופילוסופיית המשחק של המאמן אמורה לעבור אדפטציה וחידוד פינות לכדי משהו שיזכיר משולש, לשביעות רצון הבוס, ועדיין, הניקס לא נראים כמו "הקבוצה של הורנאסק", אלא יותר כמו עדר שהרועה שלו היה MVP לפני שש שנים ומנסה להוכיח שכוחו עדיין במותניו ולא רק בחלציו.

הנה הסבר מפורט על התקפת הניקס. אמ;לק: חיתוכים, מסירות מהירות, תנועה, פיק אנד רול ואפילו כמה מהלכי משולש מבוצעים לא רע. המספרים מראים שהביצוע כרגע גרוע. נקווה לשיפור.

חיפשתי הסברים דומים על הצד ההגנתי, אבל כל מה שמצאתי הוגבל לגילאי 21 ומעלה ונאסר לצפייה ע"י נשים בהיריון, ילדים ואוהדי כדורסל נורמטיביים.

יתכן שבין השורות העברתי מסר של אכזבה. אז הנה אני כותב בבירור, שחור על גבי לבן. הניקס מאכזבים מאוד. חמישייה שיש בה מלך סלים לשעבר, MVP, DPOY ופורזינגיס צריכה להיראות ולהוציא לפועל הרבה יותר טוב ממה שנראה עד עכשיו. אפשר לקוות שאלה חריקות של ההתחלה, ואפשר גם להסתכל שוב על ההרחקה המטומטמת של כרמלו מול הסלטיקס. לא מלו, האשם בהרחקה הוא לא טוני בראת'רז השופט אלא אתה, כוכב טפש, שלא יודע לסתום את הפה אחרי שקיבלת טכנית אחת וממשיך להטריד שופט שכבר חם עליך.

https://www.youtube.com/watch?v=HeTSmk6LH6Y

אף אחד לא משתכנע מליקוקים פומביים של רוז לאנטוני, המנהיג הדגול, ולא מהשמחה של כרמלו על חזרתו של קורט ראמביס לספסל, והפעם כממונה על ההגנה. מצד שני, האכזבה שפיל ג'קסון כבר מטפטף בתקשורת מאי היישום של המשולש הארור שלו והציוצים המתמיהים/רומזניים של אנטוני לגבי לברון ("הקף את עצמך באנשים שגורמים לך לחייך" עם תמונה של הזוג המאושר עולץ) מרעידים שוב את הפרקט הרעוע ממילא תחת הרגליים של הקבוצה המתוקשרת והבלתי יציבה ביותר בליגה.

ציפיות לקראת יומניקס היקר 2: טרייד.

 

אי אפשר לסיים בלי להיפרד מליאונרד כהן שהלך מאיתנו בשבוע שעבר למקום שבו הבירה קרה, הנשים מחייכות והניקס אלופים כבר עשור. בצ'לסי הוטל הוא מתאר את יחסיו עם ג'ניס ג'ופלין, ובמונולוג לפני הביצוע היפהפה שכאן מספר איך הכירו, כשהיא חשבה שהוא כריס כריסטופרסון החתיך, והוא לא הכחיש. כרגיל אצלו, שווה להקשיב לכל מילה, בעיקר החלק שבו ג'ניס אומרת שהיא מעדיפה גברים נאים, אבל בשבילו she will make an exeption…

דובי

אנטומולוג, אגרונום, עובד סוציאלי ומטפל. גר בערד עם בת זוג + 3 ילדים, כלבה, וחיות.

לפוסט הזה יש 52 תגובות

  1. אחלה ספתח לעונת היומנים!

    פיל ג'קסון גאון!
    הוא החליט לפתוח את הפה על ה-BFF של כרמלו, כך שכרמלו ידרוש/יסכים לטרייד (לכרמלו יש בחוזה זכות וטו על טריידים)

  2. עונג שבת. ואנחנו רק ברביעי.
    בגלל שדובי לא מעז להוציא את זה מהפה, אז דבר אחד חסר כאן – הניקס חייבים להיות בפלייאוף השנה, חייבים ב-ח' דגושה. זו השורה העליונה והתחתונה. כל היתר, דבש.

    1. פלייאוף, וואט?
      אנחנו בחלום רטוב במיוחד של פיל ג'קסון וחזרנו לשנים בין 2007-2013 בהן שחקני הניקס היו בשיאם והמזרח היה הכי קרוב ליורוליג ברמתו?

      1. אני מכיר את ההיסטוריה ואת המנטליות הניו יורקרית לא רע (אוהד מטס, כן?), ובכל זאת –
        קבוצה של מלו ופורזינגוד, תכלס שני אולסטארים, עם דריק רוז שלא צריך להיות גרוע מהעונה הקודמת בשיקגו (לא הלכתי לתקופת ה-mvp), קורטני לי הסולידי, נואה או מי שלא יהיה שירביץ מכות, ברנדון ג'נינגס, הליטאי והספרדי הצעירים –
        אוי ואבוי אם קבוצה כזו לא מכוונת עצמה לפלייאוף. ראבאק, זה 8 הראשונות מתוך 12, במזרח שמראש מוריד את שאריות הנטס ופילי, ומיאמי בעונת למצוא את עצמה. אוי ואבוי.

        1. זו בבירור קבוצה שנבנתה עבור פלייאוף. אין שום ספק שאי אפשר לראות סיבה אחרת לאסוף דווקא את השחקנים האלו לקבוצה חוץ מרצון לפלייאוף.
          אבל – מלו אולסטאר, אבל לא מהזן הסוחף. יותר נסחף.
          פורזארגרוס מעולה ומשתפר, אבל עדיין לא אולסטאר. יש לו עוד מקום להשתפר.
          רוז כבר שנים בנפילה חופשית, גם אם מקזזים לו את הפציעות. הוא מנסה בכוח להיכנס בקיר למרות המוגבלויות שלו ולא לומד להוסיף למשחק שלו.
          קורטני הוא רק סולידי כמו שם המשפחה שלו, ולא יותר (כמו השם הפרטי שלו).
          ג'נינגס גם רק חזר מפציעה ולא ברור מה היכולת שלו או כמה הוא מפחד על עצמו.
          הליטאי והספרדי רק מתחילים להתאקלם בליגה.
          ונואה, נואה סיפור עצוב. אני לא רוצה להיכנס אליו מרוב שזה עצוב.

          1. מדויק מילה במילה. למרבה הצער הפריוויו שלי לעונה, סיכום החודש הראשון, הדברים שכתבת כאן והמציאות חד הם.

  3. דובילה התגעגענו.
    תענוג, צריך לפתוח עם לאונרד כהן כל פוסט עד חשיפת המצבה לעילוי נשמתו ונשמתנו.
    הניקס נראים כמו מה שהם, קבוצה לא מחוברת. יש ניצנים ויש כישרון אבל שוב נראה שהורנסק מאבד את האחיזה, ושוב נראה שהאשמה העיקרית מגיעה מכיוון ההנהלה והשחקנים מריחים דם ומגיבים בהתאם.

    1. לא חושב שהייתה לו אחיזה לאבד. אתה לא יכול לבסס קבוצה כשהכוכב שלך עם עין אחת על הבנק והשנייה החוצה והרכז הפותח חושב רק על עצמו.

      1. לפי העדויות מבתי המשפט במקומות מסוימים דרק רוז דווקא אוהב משחק קבוצתי… אבל בתכלס דובי אתה צודק לגמרי, כבר בקיץ הורמו הרבה גבות על ההבאה של רוז ונואה ונראה שהתחזיות הפסימיות של עוד עונה לאבדון בדרך להתגשם, לתת לכרמלו זכות וטו על טריידים עליו פלוס הכסף שנשפך עליו זה ממש "החטאת וגם פשעת" . הקברניט האמיתי של הספינה הזו הוא ג'קסון רק שנראה שכרגע המצפן אבד לו וה-GPS לא עובד כי לא ברור לאן הספינה הזו שטה

    2. לא יאו7מן כמה לינארד כהן לא היה ידוע בארה"ב ורוב הצעירים בכלל לא יודעים עליו. גם אצל המבוגרים הוא לא נחשב אף פעם כוכב או עילוי כמו בשאר העולם. אולי בגלל זעקתו לעניים ולמסכנים ונטייתו השמאלנית.

  4. תענוג. תמיד יש לי פינה חמה לקבוצה החביבה מהתפוח הגדול.
    קצת מזכירה לי את עצמי
    המון כישרון
    ים פוטנציאל
    קהל מעריצים
    ומיקום מנצח
    אבל בחיים…. נו שויין.. לא ממש מצליח לבוא לידי ביטוי 🙂

  5. מעולה. כל כך מסכים עם זה שחברו. של שחקנים שזכתה בכל כך הרבה תארים והיו כוכבים בפני עצמם במהלך הקריירה לא יכולה להיראות ככה. מרגיש שעד שפיל ג׳קסון לא יעזוב לאף מאמן לא באמת יהיה חופש לאמן כמו שהוא רוצה ויודע, וזה פשוט לא עובד ככה.

  6. יומן חזק עם המון קטנות בין השורות. טרייד אכן מתבקש. עמדות 1 ו-5 חלשות. הם חייבים רכז טופ 10 או אפילו טופ 6-7 כדי לקבל כיוון חיובי.

  7. כבר הייתם שם דובי. ממש על הדרך הנכונה – עם כרמלו או בלעדיו.

    ואז הטרייד עבור רוז וההחתמה של נואה…

    זה כבר לא לירות לעצמכם ברגל, זו יריה ישירה לבוסטון ולשני הסלטיקס שבין הרגליים…

    1. זה נכון לגמרי. הבעיה היא מה שאמרת לפני חודשיים, שג'קסון החליט שלהביא את רוז לשנה אחת יכול רק להועיל או לא להזיק, וכמו תמיד, לחשוב על הקיץ הבא.
      יש בקבוצה כמה טרייד צ'יפס קטנים…
      לשמחתי קראתי הבוקר שקליבלנד מתעניינים ברוז. ועל זה אני אומר, אמן!

      1. הבעיה היא לא ההבאה של רוז לכשעצמה, אלא זה שהיא הובילה להחלפה של שחקן טוב בחוזה מצויין (לופז) בעגלה על חוזה שערורייתי…

  8. דובי נהדר!
    כמו שאמרתי לך בבלוג החי… אל תפתח יותר מדי ציפיות לפריצה אחרת תחטוף פריצת דיסק או רוז יחטוף …😀

    1. אוהד ניקס אמיתי מחזיק בין שש לשבע ציפיות מגירה באופן קבוע, ולו רק כדי להתאכזב בקולניות במרווחים קבועים, מהג'י אמ, מהבעלים, מהרכז, הסנטר, האוהדים, הפרקט ומהגרנדה לה ממוטה, האמא המופקרת של הנ"ל

  9. מה עושים כשהטור שלך יותר מוצלח מהקבוצה שלך?
    הניקס פשוט גמרו את העונה והולכים לים.

    זה ששום דבר טוב לא צמח מפיל ג'קסון (המאמן הכי אוברייטד בתולדות הליגה), לא מפתיע כלל וכלל.

    הדבר העצוב הוא שבעונתו השנייה של פורזינגיס, מתגלה שהשיפור האישי לא בא לידי ביטוי מבחינה קבוצתית.
    במקום להתחיל ולבנות קבוצה סביבו ולתת לו להנהיג, סתמו את הקבוצה עם וטרנים מיותרים חסרי עתיד (נואה) או מצפון (רוז).

    ולגבי ליאונרד כהן הקנדי, אתם עוד תראו איך שחקנים יבקשו טרייד לעבור לטורונטו רק בשביל לקבל מקלט מדיני (וכמובן בגלל האקלים – המקום היחידי שיהיה מספיק נעים)

  10. תודה יא דובי!
    אגב, שמת לב שהולידיי פתאום הפך לשחקן רוטציה חשוב? נראה לי שהוא משחק יותר מג'ניגס עכשיו.

    בכל מקרה, אני כל כך שמח לראות שפורזינגיס ממשיך לזרוק ולא מושפע לרעה מהשינויים בקבוצה.

  11. רק עכשיו קראתי, אני מתנצל על התקופה הצפופה שלא מאפשרת לי לתת תשומת לב לעניינים חשובים באמת – יומן הניקס!
    אין ספק שהניקס כרגע מאכזבים אבל אני עוד מאמין שיהיה שיפור הדרגתי בהמשך העונה רק שזה יספיק רק להשאיר טעם טוב ותו לא (ע"ע האשך)
    עדיין, החוזים הם קצרים כך שבשנה הבאה הכל פתוח.
    למלון מגיע טור משלו, איך שחקן כל כך מוכשר מצליח לגמור קריירה כל כך בינונית ברמה הקבוצתית.

      1. הוא מאוד אגוצנטרית זה בטוח, למרות שסה"כהוא לא בחור רע ואני אפילו קצת מחבב אותו, הרי היו שחקנים יותר אגואיסטים ממנו בליגה. הוא הגיע עם לברון לליגה ושניהם היו הבטחה גדולה. האם חוסר ההצלחה שלו נובע מזה שהוא סקורר בנשמה? לא יודע אבל יש לי תחושת פספוס ענקית לגביו. קצת מזכיר את הקריירה של כריס וובר.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט