זכוכית מגדלת (16): המאמן – סטיב קר / עידו גילרי

פורסם ב - 11. נוב, 2016 ע"י ב - כללי

בסדרת הכתבות הדו שבועית אנו מפנים את זכוכית המגדלת אל עבר מאמני הליגה.

לפוסטים הקודמים בסדרה.

 

סטיב קר

גיל: 51

קבוצה נוכחית: גולדן סטייט ווריורס (שנה שלישית)

מאזן בליגה: 26-147 (85%)

טיפוס מאמן: "מאמן של שחקנים"

הרבה אנשים מפרשים זאת כזחיחות או אפילו שחצנות, החיוך הקטן שנדמה כי תמיד מרוח לו לסטיב קר בזווית הפה. אבל הם טועים, ארשת הפנים הזו היא תולדה של משהו אחר לגמרי – פרספקטיבה. זו ההבנה שלא משנה אם אתה מנצח או מפסיד עדיין מדובר רק בכדורסל ותמיד תהיה הזדמנות נוספת.

הדרך של סטיב קר כקלעי איטי ולא אתלטי לעולם הכדורסל המקצועני לא הייתה סלולה אבל גם דרכו מחוץ למגרש הייתה לא פשוטה. הוריו של סטיב נפגשו באוניברסיטה האמריקאית בביירות שם עבד אביו מלקולם קר – מזרחן בעל שם, נצר למשפחה שעשתה רבות למען ניצולי השואה הארמנית. מתוקף תפקידו של אביו חייו המוקדמים של קר נעו על הקו בין המזרח התיכון לקליפורניה עם תחנות בקהיר ביירות, טוניסיה ופריז. בנאום מול הסטודנטים המסיימים באוניברסיטת אריזונה ב-2004 קר סיפר איך החוויה הזו גרמה לו לקבל ולהבין שאנשים הם שונים אחד מהשני או כמו שניסח זאת בחוש ההומור האופייני לו "זה היה שימושי כשדניס רודמן הפך חבר לקבוצה".

לאחר שבתיכון עבר לקליפורניה ניסה סטיב לקבל מלגה לשחק כדורסל במכללות אך לא זכה להרבה התעניינות, וכמעט אמר נואש לאחר שגונזאגה העדיפה לתת את המלגה לרכז בעל נתונים דומים שכיסח לו את הצורה במבחנים.  בסופו של דבר עם קצת שכנוע קיבל קר את המלגה האחרונה שהייתה לאוניברסיטת אריזונה להציע לאחר שאבא הרים טלפון ללוט אולסון מאמן הווילדקאטס הטרי. כשהעתיד נראה ורוד, בעודו מפלס את דרכו בעונתו הראשונה באריזונה, העולם לפתע התהפך עליו. בשלוש לפנות בוקר ב18.1.1984 צלצל הטלפון בחדרו הקטן במעונות עם ההודעה הנוראית שאביו, ששימש כנשיא האוניברסיטה האמריקאית בביירות באותה עת, נרצח בשתי יריות לראשו על ידי מתנקשי הג'יהאד האיסלאמי.

קר לא נסע ללוויה ויומיים מאוחר יותר עלה למגרש למשחק מול אריזונה סטייט היריבה הגדולה. על המגרש הוא מצא מפלט מהאסון שפקד אותו וקבר 5 מ-7 שעזרו לווילדקאטס, שהיו אחת הקבוצות החלשות במכללות רק עונה קודם, לחולל הפתעה גדולה. החוויה המעצבת הזו גרמה לקר להבין שיש דברים גדולים מכדורסל, שדברים נוראיים קורים למיליוני אנשים ברחבי העולם כל יום, ואף אחד אינו חסין. נקודת  המבט הזו אפשרה לו להתמודד עם הקשיים בהם יפגוש בעתיד בעולם הכדורסל כשאותו חיוך מבויש לא יורד מפניו.

זה אפשר לו להתגבר על החמצת עונה שלמה באריזונה עקב קרע ברצועה. הוא גם לא נשבר כשבעונתו האחרונה במכללה אוהדי ASU היריבה השנואה צעקו לו לפני המשחק קריאות "PLO, PLO"  ו-"אבא שלך היסטוריה". קר המזועזע  בלע את הכאב ופרק את הזעם במגרש עם 6 שלשות בחצי הראשון בדרך להשפלה של הסן דווילס. כמה שבועות מאוחר יותר הוא הגיע עם חבריו לפיינל פור בפעם הראשונה בתולדות המכללה.

היו זמנים במערב

גם הכניסה בשערי ה-NBA לא הייתה ודאית כשנבחר אחרון בסיבוב השני של דראפט 1988. אבל קר השתמש ביכולת הקליעה הפנומנלית שלו מבחוץ ככרטיס החבר שלו בליגה בה שיחק במשך 15 עונות. כשקר נכנס לליגה השלשה הייתה עוד כלי חדש יחסית ולכן הוא לא זכה לזרוק כמו הקלעים של ימינו, אבל עד היום קר הוא קלע השלשות המדויק ביותר בתולדות הליגה עם 45.4% מחוץ לקשת בקריירה.

למרות שהיה שחקן ספסל לאורך כל הקריירה לא היה חסר לקר ביטחון עצמי ומה שאפשר לו להיות בורג משמעותי בחמש אליפויות (3 עם הבולס של ג'ורדן ועוד 2 במדי הספרס של דאנקן ורובינסון). הביטחון הזה בא לידי ביטוי בעימות פנים אל פנים עם מספר 23 האחד והיחיד שאין מתווכחים איתו. באימוני טרום עונת 1995/96 קר ספג טראש טוק ודחיפות מג'ורדן נון-סטופ עד שבלב מסוים פשוט נמאס לו והוא החל לענות, ואז כשג'ורדן נכנס לסל גם לדחוף אותו בעוצמה. מייקל כאמור לא התכוון לעבור על זה בשתיקה וזינק על קר במה שנגמר בפנס בעין של הלבנבן החצוף לפני ששאר חברי הקבוצה הספיקו להפריד. אבל כנראה שזה עזר לקר לרכוש את אמונו של ג'ורדן שסמך עליו מספיק עם הסל המכריע של עונת 1996/97:

לאחר שפרש ב-2003 עבר לכיסא הפרשן ב-TNT והפך די מהר למועמד מבוקש למשרות אימון/ניהול. כך ב-2007 לקח על עצמו את תפקיד הג'נרל מנג'ר בפניקס סאנס, אותה קבוצה שבחרה בו בדראפט כמעט 20 שנה קודם. הסאנס היו באותה תקופה בצומת דרכים בקצה עידן ד'אנתוני בקבוצה. סדרת המהלכים שביצע קר הביאה לתחייה זמנית מחודשת שלקחה את המועדון עד לגמר המערב ב-2010  לאחריו הודיע קר במפתיע על סיום דרכו בקבוצה.קר חזר לתפקידו ב-TNT והסאנס התדרדרו מדחי אל דחי.

יותר מכל המהלכים שהצליח קר לבצע בולט מכולם זה שדחף אליו אבל לא התממש בסופו של דבר. בשבועות לקראת דראפט 2009 התקיימו מגעים אינטנסיביים בין הסאנס לבין גולדן סטייט על עסקה שתשלח את אמארה סטודומאייר לווריורס תמורת הבחירה ה-7 בדראפט באם סטף קרי יהיה עדיין זמין. שני הצדדים היו קרובים מאד לסגירה כשבליל הדראפט הווריורס התעשתו והחליטו בעיקר בזכות התעקשותו של דון נלסון לשמור את הצלף הכחוש לעצמם. מעניין לחשוב מה היה קורה לו הייתה יוצאת העסקה לפועל. אולי קר היה מאמן היום את קרי דווקא בסאנס.

קר המשיך להיות מוערך מאד בקרב מקבלי ההחלטות בליגה וזה היה רק עניין של זמן עד שהוא יקבל שוב את המפתחות לקבוצה. בסופו של דבר לאחר עונת 2013/14 הסכים קר שהיה גם הפייבוריט למשרה בניקס להפוך למאמן הראשי של הגולדן סטייט ווריורס. קר קיבל לידיו קבוצה צעירה ששיחקה בהרבה התלהבות, ומתחה את הקליפרס בסדרת מרתקת של שבעה משחקים בפלייאוף.

בעונתו הראשונה, עם הרכב זהה כמעט לחלוטין, הווריורס חרכו את הליגה. בהנהגתו של ה-MVP סטף קרי הם הגיעו ל-67 ניצחונות ואליפות ראשונה במפרץ מאז שנות ה-70. בעונה שאחרי הם הפכו עוד יותר מפחידים ושברו את השיא האלמותי של הבולס של 1995/96 כשסיימו עם 73 ניצחונות לעומת 9 הפסדים בלבד. זאת למרות שקר נאלץ להחמיץ את החצי הראשון של העונה עקב בעיות גב. למרות היכולת חסרת התקדים בעונה הסדירה, בפלייאוף הבחורים של קר חרקו ושמטו יתרון 1-3 מול קליבלנד כשהם מאפשרים אליפות היסטורית לקאבס.

 

סגנון אימון ושיטת משחק

למזלו של קר לאורך הקריירה הוא עבר תחת ידיהם של מספר אגדות אימון מהן שאב ידע והשראה. בקולג' היה זה לוט אולסון ששם את אריזונה על המפה ולקח את האוניברסיטה לארבע הופעות פיינל פור ולאליפות אחת. ב-NBA שיחק קר עבור לני ווילקנס (4 עונות), פיל ג'קסון (5 עונות) וגרג פופוביץ (4 עונות).  לכל אחד משלושת הענקים הנ"ל רשומים מעל 1000 ניצחונות ויחד הם אחראים ל-17 אליפויות ועוד 4 גמרים ב40 השנים האחרונות. מכיוון שמדובר בשלושה סגנונות מאד שונים הייתה לקר שישב די הרבה על הספסל הזדמנות להתבונן וללמוד מהטובים ביותר. וקר אכן למד ורשם הכל. תחילה בזיכרונו ויותר מאוחר כשכבר חשב על עתיד כמאמן גם במחברתו. הוא ליקט ואגר מהלכים ומערכים, מתכונן ליום שבו יהיה מוכן לכס האימון.

class in session

יש קולות הטוענים שקר פשוט קוטף את פירות עבודתו של קודמו בתפקיד, מארק ג'קסון.  בסופו של דבר הסגל איתו הביא קר אליפות לווריורס היה כמעט זהה לזה איתו הגיע ג'קסון ל-51 ניצחונות רק עונה קודם. בסה"כ ניתן לצפות להתקדמות מסגל שרץ עוד עונה ביחד ששחקניו הצעירים התבגרו. יש הזוקפים את ההצלחה גם להתקדמות המטאורית של סטף קרי בשנים הנ"ל וכראיה מביאים את הצלחת הקבוצה תחת לוק וולטון בזמן שקר נעדר עקב הכאבים בגבו.

למרות כל זאת קשה לתאר עד כמה שינה קר את הקבוצה הזו והפך אותה למפלצת שהיא. לא רק באווירה השונה מג'קסון הווקלי  אלא בעיקר מבחינה התקפית. תחת ג'קסון הווריורס היו קבוצת הגנה קשוחה וקבוצת התקפה לא רעה, אבל  מאד סטטית וכזו שהסתמכה בעיקר על יכולת אישית של שחקניה לייצר נקודות בעצמם. קר הביא איתו סגנון משחק קבוצתי ומהיר שהתבסס על המון תנועה של הכדור והתפנות של הקלעים דרך תנועה בלי כדור.

תחת ג'קסון הווריורס קלעו אמנם ב-51.7% אפקטיבי מהשדה אך היו מדורגים רק 12 בליגה ביעילות התקפית עם 105.3 נקודות לכל 100 התקפות.  שנה מאוחר יותר כשקר מחזיק במושכות הם קפצו ל-109.7 ב-54% אפקטיביים מהשדה. כאמור השינוי הזה נבע ממהפך בסגנון המשחק. גולדן סטייט של ג'קסון הייתה האחרונה בליגה במסירות למשחק עם 247 בלבד ובהפרש גדול של 15 פחות מהבאה בתור. למרות שהקבוצה הצליחה ליצור לא מעט נקודות מאסיסטים סגנון המשחק היה סוליסטי ומבוסס בידודים. זה בא לידי ביטוי בכך ששחקני גולדן סטייט החזיקו בכדור 3.05 שניות בממוצע בכל פעם שהוא היה עובר דרכם כשהם מקפיצים אותו 2.55 פעמים בממוצע בכל הזדמנות כזו. בשני הפרמטרים היה זה הנתון הגבוה בליגה (משהו שדומה מאד לאוקלהומה סיטי של העונה שעברה).

תחת קר הכדור כמעט לא עומד במקום ולא רואה את הרצפה אלא נמצא בתנועה כל הזמן כשהשחקנים עצמם נעים גם הם ללא הרף דרך חסימות. במהפך העצום שחולל קר הווריורס מסרו עונה מאוחר יותר 316 מסירות למשחק (בטופ 10 של הליגה) והובילו את הליגה באסיסטים, בנקודות כתוצאה מאסיסטים, ובמצבי קליעה לאחר מסירה. זה קרה בעיקר כי זמן אחזקת הכדור הממוצע ומספר ההקפצות הממוצע ירדו בהתאמה ל2.41 שניות (הנמוך בליגה) ו-1.81 הקפצות (השני הכי נמוך).

אז מה בעצם סטיב קר עשה שהפך את הווריורס לכזו מפלצת התקפית? בבסיס של ההתקפה שקר יצר יחד עם אלווין ג'נטרי עומדים רעיונות אותם ישמו שני הענקים איתם זכה באליפות כשחקן. אם תרצו קר יצר גרסת טורבו להתקפת המשולש לה מטיף פיל ג'קסון. לזה הוא חיבר רעיונות אותם שאב מההתקפה הזורמת שבה גרג פופוביץ' סחף את הספרס לאליפות האחרונה שלהם. התוצאה היא התקפה בה חשיבות עצומה לחסימות בין אם מעל לקו העונשין או מתחת לסל. זה מאפשר לקלעים להגיע בתנועה לזריקות חופשיות  או במקרה וההגנה מגיבה כדי למנוע את הזריקה ליצור מצב חופשי לשחקן שנע לאיזור שהתפנה כתוצאה מכך.

היופי בשיטה הזו מעבר לכך שהיא מהנה לצפייה היא שאפילו כשסטף קרי קולע 30 נקודות בממוצע כולם מעורבים. הכדור עובר בין כולם וכל אחד יודע שהוא צריך להיות מוכן. התוצאה היא קבוצה מלוכדת שבה ביום נתון כל שחקן יכול לתרום משחק טוב. זה גם מה שמאפשר לקבוצה קלוט את מי שהוא אולי השחקן ההתקפי הטוב בליגה – קוין דוראנט, מבלי לפגוע בשחקנים האחרים בקבוצה (כן, זה עוד יגיע).

ההתקפה היא רק צד אחד של המגרש ואי אפשר לנצח בלי לעצור את הקבוצה השנייה. גם בהגנה הווריורס מיישמים עקרונות קבוצתיים. גולדן סטייט נאמנה לרעיון של כדורסל ללא עמדות, שתופס תאוצה בליגה, נוטה לעזור הרבה מאד בהגנה ולהחליף בתדירות גבוהה על חסימות אפילו במחיר של להשאיר שחקן כמו סטף קרי על לברון ג'יימס. מצד שני העובדה שרוב שחקני הווריורס מספיק גבוהים ואתלטים כדי לשמור על מספר עמדות הטקטיקה הזו  לרוב משתלמת  עבורם.

הגנת הווריורס תלויה לא מעט בתקשורת בין השחקנים מכיוון שאינה מבוססת על שמירה של אחד על אחד ולא אחת נראה שחקנים שומרים על איזור מסוים. ההגנה הקבוצתית הזו הייתה נקודת חוזק בעונת האליפות של הווריורס אבל גם מה שהפך לנקודת תורפה בתחילת העונה הנוכחית כשניכר שחסר תיאום בין השחקנים בהרכב החדש.

כמנהל משחק קר זוכה לעיתים לביקורת על היצמדות למסגרת חילופים קבועה ובנטייה לא להגיב למתרחש על המגרש. אבל דווקא קר הראה נכונות להחליף הרכבים ולהתאים אותם ליריבה כשהוא אינו נעול על תוכנית משחק כשהיא לא עובדת. את הגישה של לתת לשחקנים לפתור את הבעיות על המגרש הוא ירש מפיל ג'קסון אבל הוא יודע גם לשבור את השקט שהוא מפגין על הקווים ולהראות הרבה אמוציות כשהוא מרגיש שזה הכרחי.

מערכת יחסים עם ההנהלה והשחקנים

בתור אחד שהתחיל את דרכו מחוץ לקווים כג'נרל מנג'ר קר מבין את החשיבות שבתיאום בין ההנהלה לבין צוות האימון. בניגוד למארק ג'קסון לפניו שהסתכסך עם ההנהלה שסימנה לו בשלבים את הדרך החוצה קר שומר על שלום בית. בסך הכל הוא ובוב מאיירס ה-GM של הקבוצה משדרים על אותו הגל ולא נרשמו חיכוכים עד עתה גם כשהקבוצה מבצעת מהלך ענק כמו החתמת קווין דוראנט.  אחד הדברים שקר למד מתקופתו בקליבלנד תחת לני ווילקנס הוא ההסתמכות על עוזרי המאמנים. קר נותן המון מקום לעוזרים שלו להתבטא בין אם זה היה אלווין ג'נטרי בהתקפה או רון אדאמס בהגנה, כשהוא מקפיד לתת להם קרדיט באופן קבוע.

אחת התכונות החשובות של קר היא הדבקות בגישה חיובית אותה שאב מלוט אולסון מאמנו באריזונה שאמר עליו בזמנו שהוא "השחקן החכם ביותר אותו יצא לי לאמן". קר הוא "מאמן של שחקנים" שנוטה להקשיב לרחשי ליבם של שחקניו ואף לשאול אותם לדעתם. יחד עם זאת הוא אינו חושש להביע ביקורת ולתקן ואף להוציא לפועל את רעיונותיו. מה שמאפשר לו לממש את אלו הוא אותה גישה ישירה אך כנה אותה אימץ מגרג פופוביץ. הוא יגיד לשחקן את דעתו בלי ללכת מסביב או לרפד אותה בחנופה. הישירות הזו היא שאפשרה לו להעביר בצורה כל כך חלקה מהלך לא פשוט של הורדת אנדרה איגואדלה הותיק לספסל עבור האריסון בארנס הצעיר. הכנות של קר עזרה לאיגואדלה להבין את החשיבות של המהלך להצלחת הקבוצה והוא קיבל אותו עליו ללא ויכוח או עימות.

כל היכולות של קר כמאמן יצטרכו לבוא העונה לידי ביטוי על מנת לגרום למהלך של הבאת קווין דוראנט לקבוצה לעבוד ולהביא אליפות שניה תוך שלוש שנים.  בין אם יצליח או לא, קר תמיד יודע שבסופו של דבר זה רק כדורסל.

 

 

קריאה נוספת:

http://uproxx.com/dimemag/steve-kerr-middle-east-armenia-warriors/

http://articles.chicagotribune.com/1993-10-24/features/9310250053_1_malcolm-kerr-ann-kerr-arab-world

http://www.si.com/nba/2015/02/20/golden-state-warriors-steve-kerr-stephen-curry-klay-thompson-joe-lacob

http://www.espn.com/nba/story/_/id/12273986/how-golden-state-warriors-built-nba-best-defense

http://bleacherreport.com/articles/2321088-how-the-golden-state-warriors-became-one-of-nbas-best-defensive-teams

http://grantland.com/the-triangle/golden-state-warriors-nba-title/

 

Tags: ,

43 תגובות ל - “זכוכית מגדלת (16): המאמן – סטיב קר / עידו גילרי”

  1. אחד העם

    11. נוב, 2016
    10:08

    טנקס. בזמנו היה מודל חיקוי ללא מעט בני אנוש נטולי נתונים פיזיים או אתלטיות שרק רצו לשחק כדורסל.

    Reply to this comment
  2. אפלטון

    11. נוב, 2016
    10:21

    תודה, השלשה הזו מזכירה לי ימים כואבים.
    לדעתי, למרות הביקורות שקיבל שנה שעברה, קר המאמן הכי טוב בליגה אחרי פופ וקרלייל (תחרות עם בודנהולצר וסטוטס כשהאחרון פחות כריזמתי).
    השינוי שהוא עשה בגולדן סטייט מבחינת סגנון לעומת ג'קסון פשוט עצום, קור הרוח שלו על הספסל במשחקים צמודים מרשים ביותר והוא דווקא ממש לא מקובע מבחינת ניהול הדקות והמשחק.
    השנה זה מבחן רציני בניהול שחקנים ואגו, ואני מאמין שאין אדם יותר מתאים ממנו בליגה לזה.

    Reply to this comment
    • רועי ויינברג

      11. נוב, 2016
      11:42

      טיירון לו גם שייך לרשימה הזאת. במיוחד אחרי הגמר האחרון.

      Reply to this comment
      • אפלטון

        11. נוב, 2016
        11:46

        ממש ממש לא. אבל ממש.
        טיירון לו לא עשה שום דבר שמגיע לו להיכנס לרשימה הזו.
        הגמר הזה רשום על לברון, נקודה סוף פסוק.
        קר חידש והביא לרמות ביצוע גבוהות ביותר את ההתקפה של סן אנטוניו, משולבת עם אלמנטים של המשולשים והתקפת דאנתוני. ההתקפה של גולדן סטייט מרוויחה מאוד משני קלעים ברמות היסטוריות אבל היא כל כך הרבה יותר מעבר לזה

        Reply to this comment
        • עידו גילרי

          11. נוב, 2016
          11:48

          זה מתחיל להפחיד. עכפדיו זה בו זמנית.

          Reply to this comment
          • אפלטון

            11. נוב, 2016
            11:52

            אל תדאג יש לנו עונה שלמה לא להסכים, רק תתחיל ללכלך על הארדן 😉

          • עידו גילרי

            11. נוב, 2016
            11:56

            דווקא אני יותר בצד שלך כאן. אבל לא הומר מוחלט כמו אוהדי הרוקטס.

      • עידו גילרי

        11. נוב, 2016
        11:47

        לו בסך הכל המשיך את מה שהוא ובלאט יצרו יחד. אני חושב שהעונה הנוכחית היא המבחן האמיתי שלו.

        Reply to this comment
    • עידו גילרי

      11. נוב, 2016
      11:46

      אני מתחיל להסכים איתך יותר מדי. אני צריך להיות מודאג?

      Reply to this comment
  3. רועי ויינברג

    11. נוב, 2016
    10:49

    אחלה פרופיל. אני חושב שהוא יכל להגיב יותר טוב בגמר, במיוחד במשחק שבו בוגוט נפצע והוא שיחק עם פאקינג איגודלה בסנטר.

    מעניין לראות איך ההגנה שלו תתפקד בלי שומר אדיר ברמה של בוגוט שיכול גם להגן על הטבעת וגם לסגור אנשים רחוק ממנה, פצ'ואליה לא כזה וההגנה לא טובה במיוחד עד עכשיו.

    Reply to this comment
    • עידו גילרי

      11. נוב, 2016
      11:44

      דווקא הדוגמא הזו ממחישה את הגמישות שלו. הם לגמרי לא היו במשחק כשגם אזילי וגם ספייטס לא מתפקדים. הוא ניסה משהו שהיה יכול להוביל לשינוי מומנטום. זה לא עבד, אז הוא ניסה דברים אחרים בהמשך הסדרה.

      Reply to this comment
  4. Ljos

    11. נוב, 2016
    11:24

    משובח. כמו קר.
    תמיד כיף לראות את הקבוצה שלו משחקת. אין ספק שהוא הוציא את המיטב מהשילוב של השחקנים בגולדן סטייט. והוא עדיין רק בתחילת העונה השלישית שלו. הליגה צריכה פופוביץ' חדש, עדיף אחד פחות ציני, והוא מועמד בכיר.

    Reply to this comment
    • עידו גילרי

      11. נוב, 2016
      11:41

      אני דווקא מת על הציניות הפופוביצ'ית.
      נו אתה עדיין הולך עם הסן דווילס?

      Reply to this comment
      • Ljos

        11. נוב, 2016
        12:02

        אני פחות מתחבר לכל ההאק-א-נאש שלו.
        אפלטון הלך עם שדי השמש. נראה לי שבסוף אבחר ואנסה לזגזג בין שתי קבוצות: למרות השם, אריזונה וויילדקאטס בגלל סטיב קר ולאורי מרקאנן שהרשים אותי באליפות אירופה האחרונה. ומרילנד טראפינס, בגלל שכשרושמים טראפינס בגוגל מוצאים תמונה של צב קטנטן נוגס בתות ענקי, וזה הדבר הכי חמוד בעולם.

        Reply to this comment
        • עידו גילרי

          11. נוב, 2016
          12:11

          אני התכוונתי להוריד אותכם מהם יותר בגלל היחס המזעזע לקר ופחות בגלל הארדן. אבל כל סיבה שתבחר עושה מבחינתי את העבודה.

          Reply to this comment
          • Ljos

            11. נוב, 2016
            12:54

            אז עשית את עבודתך נאמנה.
            עוד משהו שאני צריך לדעת לפני שאני נכנס לעניינים?

          • עידו גילרי

            11. נוב, 2016
            13:18

            לא, אתה מסודר.

  5. פאקו

    11. נוב, 2016
    11:38

    מעולה עידו.

    Reply to this comment
  6. מנחם לס

    11. נוב, 2016
    13:33

    תודה על מאמר מושקע המתאר גם את אופיו ועברו של סטיב קאר, שמסבירים את אופיו והפילוסופיה שלו כמאמן. אני תמיד הערכתי אותו כטיפוס מאד חיובי שעם כל השקט שלו הוא אינו תמים או וותרן, ומסוגל לעמוד על שלו, אפילו נגד מייקל ג'ורדן.

    Reply to this comment
  7. המשגיח

    11. נוב, 2016
    15:24

    מעולה עידו. הכתבה הכי טובה שקראתי על קר בכל שפה.

    Reply to this comment
  8. מתן גילור

    11. נוב, 2016
    15:39

    נפלא.

    Reply to this comment
  9. יואב

    11. נוב, 2016
    16:34

    מצוין. מאוד אוהב את הכדורסל שלו ואת פילוסופיית המשחק שלו.

    Reply to this comment
  10. יאיר

    11. נוב, 2016
    17:02

    מאמר פשוט מצוין

    1000+

    Reply to this comment
  11. יניב

    11. נוב, 2016
    18:11

    מעולה מה עוד שאני גם מאוד אוהב אותו. תמיד נראה שלוקח הכל בפרופורציה כפי שכתבת הוא הבין מגיל צעיר שכדורסל זה לא הכל בחיים. מה עוד שמאוד אהבתי את תגובתו לבחירה של טראמפ

    Reply to this comment
  12. Mbk

    11. נוב, 2016
    18:45

    לקר אחוזים גדולים בהצלחה של גודלן סטייט אבל גם מניות רבות בהפסד בעונה הקודמת
    בסך הכל ובגלל הסגל המאוד חזק שלו יש לו פוטנציאל עצום להיות מאמן HOF
    הוא עשה שינוי קטן גדול כשהוריד את איגאודלה לספסל
    אם תשאלו את בוגוט לא מגיע שום קרדיט למרק ג'קסון

    בשנה שעברה הוא נכנע לשחקנים דוגמת דרימונד גרין שהתעקשו ללכת על השיא 9-73 ולא על האליפות

    Reply to this comment
    • עידו גילרי

      11. נוב, 2016
      19:05

      מידן, אשמח אם תוכל לפרט בקשר לחלק הגדול של קר בהפסד בפלייאוף בעונה שעברה.
      כלומר ברור שכמאמן יש לו את האחריות למנוע קריסה שכזו בעיקר מבחינה מנטלית. כמו גם לדאוג ששחקן כמו גרין לא יאבד את הצפון. אבל השאלה היא האם אתה רואה משהו מעבר לכך?

      Reply to this comment
      • Mbk

        11. נוב, 2016
        20:38

        הוא היה זחוח במשחק 5
        במשחק 6 הוא לא הגיב כשקליבלנד חיסלה את המשחק ברבע הראשון
        המשחק 7 ניהול המשחק שלו היה נוראי עם יותר מידי דקות לורזאו ואזילי שלמעשה גמרו לו את המשחק
        בשיוון 89 הקבוצה סיימה עם 0 מ 8 מתוכם 6 מדאון טאון
        הייתי מצפה לתרגיל לפחות כשחזרו מטיים אאוט

        Reply to this comment
        • אפלטון

          11. נוב, 2016
          21:12

          לדעתי זה ממש טעות לשפוט מאמן על פי החלטה כזו או אחרת. כל מאמן, כולל פופ הגדול, פיל ג'קסון ובטוח שאאורבך (למרות שלא ראיתי) עשו הרבה מאוד טעויות נקודתיות.
          מאמן צריך לשפוט על פי הנחלת שיטה, סגנון, וכמובן הצלחה לאורך זמן. השינוי שחל בגולדן סטייט לעומת המאמן הקודם הוא שינוי שנראה נטו של המאמן. וההתנהלות הכוללת שלו, וכמובן השיטה הברורה והחדשנית שהכניס נותנת לו את מירב הקרדיט אצלי.

          Reply to this comment
        • אשך טמיר המקורי

          12. נוב, 2016
          07:51

          מסכים, אין לי נתונים אבל יצאתי מהסידרה עם ההרגשה הברורה שקר הפסיד אותה.
          אשם מס' 2 – קרי.

          Reply to this comment
        • עידו גילרי

          12. נוב, 2016
          18:13

          תודה על ההתייחסות,
          לגבי הזחיחות כבר הבעתי את דעתי – זה הכל בראש שלנו.
          בנוגע למשחק 6. הוא דווקא כן הגיב, אמנם לא ברכבת חילופים אבל הגיב. זו הבעיה של המאמן שהמהלכים שלו תמיד נמדדים במבחן התוצאה וזו תלויה בביצועי השחקנים.
          לגבי משחק 7 וראז'ו ואזילי שיחקו יחד 20 דקות. הם היו נטולי סנטר וגם הרכב הסמול בול לא עבד. זו הייתה שמיכה קצרה ושוב אלו שחקנים (לפיחות אזילי) הוא נסמך עליהם במהלך העונה. אני גם הרגשתי שאזילי יותר מדי על המגרש, אבל האם אתה מעיף שחקן שסמכת עליו במהלך כל העונה בגלל שלושה מהלכים רעים? על קרי או ת'ומפסון בודאי לא היינו אומרים את זה. מה לגבי בארנס שהיה חושך כל הסדרה.
          אני מסכים שהוא היה צריך לקחת טיים-אאוט אחרי הסל של אירווינג ואני לא רוצה להוריד ממנו אחריות (אחרי הטיים אאוט שהי מאוחר יותר הם חזרו עם תרגיל אבל פישלו בביצוע) אבל אני דווקא לא חושב שניהול המשחק שלו היה מזעזע.

          Reply to this comment
  13. גיא

    11. נוב, 2016
    18:56

    מאמר מצוין!

    השנה, עונת מבחן לקר.
    לראשונה הוא יצטרך להתמודד עם אגו.
    עד עונת האליפות (כולל), הם עדיין היו קבוצה של שחקנים צעירים שצריכים להוכיח את עצמם.
    בשנה שעברה הם ניצחו כל כך הרבה, שבעיות אגו לא הספיקו להיווצר.
    השנה, יש את ההפסד בפיינלס האחרון, ואת ההצטרפות של שחקן כוכב חדש.
    אם הוא יצליח לשמר את האופי של הקבוצה מהשנים הקודמות,
    אז לראייתי, הוא יוכיח שהוא בטופ של המאמנים ב-NBA.

    Reply to this comment
    • עידו גילרי

      11. נוב, 2016
      19:06

      אני חושב שהקריירה שלו תישפט בעיקר על מה שיקרה העונה.

      Reply to this comment
      • אפלטון

        11. נוב, 2016
        19:11

        אני לא. אני חושב שיש לו הרבה מאוד שנים בליגה. הקריירה שלו תיבחן על היכולת להחזיק קבוצה בצמרת לאורך זמן, דווקא בעונה הבאה וזו שאחריה כשיהיו החלטות מאוד קשות ללוחמים ואולי רמת הכישרון תרד מעט.
        אם יצליח להוציא 2 אליפויות מהשלוש השנים הראשונות שלו כמאמן כמובן שזה יתן לו פוש רציני בכניסה לHOF אבל דווקא אצל מאמנים ההמשכיות היא הקובעת. ולדעתי יש לו את כל הנתונים כדי להפוך לאחד מהגדולים באמת.

        Reply to this comment
        • עידו גילרי

          11. נוב, 2016
          19:45

          הוא התחיל באימון מאוחר ולא נראה לי שהוא ימשוך הרבה לתוך שנות ה60 שלו. אם הווריורס לא יקחו אליפות העונה, יחד אם הפסד האליפות בעונה שעברה יהיה לו קוף גדול מדי על הגב.

          Reply to this comment
          • אפלטון

            11. נוב, 2016
            20:06

            לא נראה לי שאם הוא יפסיד אליפות השנה אז הקריירה שלו תתדרדר. יש לו לפחות עוד 10-15 שנה כמאמן (אלא אם הגב ימשיך לעשות בעיות) ואני מאמין שאת רובה יבלה בצמרת הליגה.
            אתה חושב שאם יפסיד את האליפות המעמד שלו בגולדן סטייט יתערער?

          • עידו גילרי

            12. נוב, 2016
            18:15

            לא חושב שהמעמד שלו יתערער, אני כן חושב שהוא יקבל סטיגמה ציבורית כלוזר, ואת זה קשה להוריד מהגב.

  14. עידן עופר

    11. נוב, 2016
    20:05

    מעולה! תודה רבה!!

    Reply to this comment
  15. נמאצק

    11. נוב, 2016
    20:54

    לא חושב שמישהו מתאים יותר לאמן את גס העונה מאשר אחד המקובלים או אולי הגברת רגב המחוברת דרך הפלאפון המביא מדליה לרבנים המקובלים …
    אליפות לגס השנה מאד מאד תפתיע אותי ….החיבור בין השיטה של קאר לשחקן ושמו דוראנט יכולה להצליח רק לאחר תיקון גדול וחשוב בהשתתפות עשרה מקובלים בעמוקה .
    ומאחר ואני לא משוכנע כי קאר וכן דוראנט שמרו על הקשר למקורות המזרח תיכוניים שלהם אני מפקפק בסיכויי ההצלחה.
    כתבה שכיף לקרוא אף אם היא לוקה בחסר בענין המיסטי משהו …

    Reply to this comment
    • עידו גילרי

      12. נוב, 2016
      18:17

      דוראנט לגמרי לא מהווה בעיה במשחק הקבוצתי של הווריורס. זה מדהים כמה מהר הוא השתלב. יש להם בעיה עם שחקני הספסל שעוד לא מוצאים את מקומם בהיררכיה החדשה וגם לא מעט בעיות של תיאום הגנתי. זה בא ידי ביטוי בהבדלים עצומים בתפקוד בהגנה בדקות מסוימות בתוך משחק ובין המשחקים עצמם.

      Reply to this comment
  16. אשך טמיר המקורי

    12. נוב, 2016
    07:45

    כתבה פשוט אדירה על אחד האנשים המוכשרים והתותחים בליגה (ובוודאי אחד החכמים שבהם).
    ידעתי מה הוא הולך להביא לג"ס וניבאתי להם במהלך עונתו הראשונה שתי אליפויות רצופות, כשהשלישית תלוי באם יצליחו לשמור על שלד השחקנים.
    לא הייתי רחוק כל כך.
    והממזר החכם עוד עלול לשלב את דוראנט בהצלחה וליצור מפלצת 2.0 לעוד שנים רבות…

    Reply to this comment
    • עידו גילרי

      12. נוב, 2016
      18:18

      חשבתי שעכשיו הם הפכו לשטן הדגול מבחינתך, לא?

      Reply to this comment
  17. עגל

    13. נוב, 2016
    14:43

    שוב אני מגיע אחרון אחרי שהמסיבה הסתיימה.
    זו כתבה מצוינת המאירה צדדים רבים בסטיב קר. בעיקר ניתן להבין כמה הבחור הזה חכם ונחוש. יש לו בייב פייס אבל הוא עושה את מה שצריך. יודע להסתדר עם האגו של כל הגדולים ולהוציא מהמערכת את המיטב (רק לראות את נאום הנצחון שבו הוא צוחק על ג'ורדן שפחד לקחת את הזריקה האחרונה, איזה חוש הומור. השלשה ההיא עוד כואבת לי).
    בקיצור יש לו עתיד גדול. חבל שהוא לא מאמן את קליבלנד . . .

    Reply to this comment
  18. עידן הרחוק מכפר פרנסיסקו

    23. פבר, 2017
    17:22

    נפלא !
    תענוג לקרוא את הכתבות והתגובות .
    תודה שוב .

    Reply to this comment

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *