היום לפני 30 שנה: גרטה וויץ מנצחת את הניו יורק מרתון ה-8 / מנחם לס

November 2, 1986                                                                                 New York

 

מאז שנת 1978, השנה הראשונה שהיא נירשמה לרוץ את הניו יורק מרתון, גרטה וויטץ היתה כה דומיננטית במרוץ שתמיד נראה היה כאילו היא רצה לבדה.

היום היא רצה שוב את המרוץ כאילו לבד בנצחונה ה-8 , וה-5 הרצוף כשהיא מסיינת את ה-42 ק"מ בזמן 2 שע', 28 דקות ו-6 שניות, כשאת רוב המרוץ היא רצה עם גברים כשאין אף נקבה בסביבתה

 

"אני לא יודעת מה קרה", אמרה הנורווגית בת ה-33. "התחלתי עם כל כך הרבה נשים ולפתע הרגשתי שאני רצה רק נגד גברים".

היא סיימה ביתרון של למעלה ממייל מהרצה השנייה ליסה מרטין, ואחריה לאורה פוגלי.

זמנה היה כמעט 3 דקות איטי יותר מזמנה של אליסון ראו מ-1981, הרצה היחידה שגברה עליה בניו יורק.

 

"היום היה עלי להתרכז בגלל הרטיבות הרבה באוויר", היא אמרה.

את תחילת הריצה הובילה האוסטרלית מרטין בת ה-26 שפתחה מהר – מהר מדי – וליד גשר 'פולסקי' היא החלה להאט ווייץ עברה אותה.

בסיום היא אמרה: "עכשיו נראה לי שזה היה מרוצי האחרון כאן, אבל לעולם אין לדעת".

היא צדקה. בשנה הבאה היא ניצחה את מרוצה ה-9, והאחרון.

*******

It was in 1978 that her association with the New York City Marathon began; she was invited to run there by race co-founder and director Fred Lebow, and in her first appearance she not only won but took a full two minutes off the women's world record. She went on to win the race nine times and broke the world record three years in a row. In all, she lowered the women's world record by nine minutes, taking the standard from Christa Vahlensieck's 2:34:47 down to 2:32:30 in 1978, 2:27:33 in 1979, 2:25:41 in 1980, and finally to 2:25:29, which she ran at London in 1983. Besides her marathon victories in New York and the 1983 World Championships in Helsinki, Waitz also won the London Marathon in 1983 and 1986 (the latter in a personal best of 2:24:54), as well as the Stockholm Marathon in 1988 at 2:28:24 (which as of 2011 is still the Stockholm course record for women)

********

פרד לבו, האבא של הניו ורק מרתון רץ את המרתון האחרון שלו ב-1992 כשהוא סובל מסרטן מוחין. הוא בחר בגרטה ווייטס להיות בת זוגתו לריצה ושניהם סיימו יחד בזמן 5:32.35 דק'.

היא עצמה ניפטרה ממחלת הסרטן בגיל צעיר של 57 כשממשלת נורוויה מחליטה לארגן לה לווייה וקבורה מלכותית, למרות שהיתה אישה פשוטה מהעם, אבל גיבורה נורווגית.

 

מנחם לס

בעל האתר, הבוס הראשי, וכותב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 12 תגובות

  1. מנחם, שובב אני מחמיא לך על הפינה הנהדרת הזו. תמיד מעניין וזווית ההתייחסות מיחודת.

    בסיום ריצת המרתון הראשונה שלה, בניו יורק, גרטה וייץ – שהיתה רצת מסלול מצטיינת – "לעולם לא ארוץ את הדבר הזה שוב". זה היה הראשון מבין תשעה ניצחונות רצופים שלה במרתון ניו יורק.
    אגב מרתון ניו יורק ייערך ביום ראשון הקרוב.

    מנחם ברשותך (אני מקוה שזה בסדר) אשתף כאן את אחת הכתבות החשובות ביותר שכתבתי (באתר מועדון ארוחת הבוקר): "ההיסטוריה המרתקת של נשים בריצות למרחקים ארוכים".
    לאחר שסוף סוף תוקן העוות של איסור השתתפות לנשים, במהלך שנות השבעים (הדרך לשם מתוארת בהרחבה בכתבה), גרטה וייץ היתה האלופה הגדולה הראשונה (מבחינת רמת הריצה) וזמן קצר לאחר מכן הצטרפו אליה אינגרד קריטיאנסן בת ארצה, ג'ואן בנוי האמריקאית (אלופת המרתון האולימפי הראשון לנשים 1984) ורוזה מוטה מפורטוגל.
    http://bc-running.com/bcrunning/?p=1246

    מאוד אשמח אם תקראו.

  2. שוחט, היא לא ניצחה 9 ברציפות. היתה לה מעידה אחת.
    אני לא הבנתי בדיוק את כוונתך. היית רוצה שאפרסם את הכתבה שלך כאן?

    1. אתה צודק. היא ניצחה 9 פעמים במהלך 11 שנים. הניצחון האחרון שלה בני יורק היה ב1988. ב1987 ניצחה פרסילה וולש (גם הסיפור שלה מאד מעניין. התחילה להתחרות בגיל מאד מבוגר).
      הכוונה שלי היתה לבקש רשות בנימוס לעצם העלאת הקישור לפוסט, בתגובות (כלומר לוודא שזה בסדר מבחינתך). אם תמצא שיש מקום לפרסמו גם כאן כפוסט, זה יהיה לי לכבוד. אכסניה מאוד ראויה. לשיקולך.

  3. מסתבר שמי שדחף ושכנע את ווייץ לנסות לרוץ מרתון היה מאמנה ובעלה ג'ק. כפי שנחשון ציין במאמר שלו היא מעולם לא רצה מעבר לחצי מרתון עד המרתון של ניו יורק ב-1978.
    הנקמה על הסבל שהוא גרם לה לעבור התעכבה אבל הגיעה בסופו של דבר כשמ-1987 ג'ק התחיל גם הוא להשתתף בחוויה ורץ במירוץ במשך כעשור.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט