זכוכית מגדלת(23)- ריק קרלייל / אסי שלם

בס"ד
לשבור את הראש מחדש- קרלייל

זכוכית מגדלת- ריק קרלייל / אסי שלם

בסדרת הכתבות הדו שבועית אנו מפנים את זכוכית המגדלת אל עבר מאמני הליגה.

לפוסטים הקודמים בסדרה.

ריק קרלייל

גיל: 57

קבוצה נוכחית: דאלאס מאבריקס

מאזן: 661 – 474(58.2%)

טיפוס מאמן: "הארכיטקט"

איזה כבוד לכתוב על המאמן השני בטיבו בליגה אחרי פופ כמובן.

יש מאמנים שלא משנה איזו קבוצה תהיה להם הם תמיד יצליחו להוציא את המיטב כמו שנאמר במטאפורה המפורסמת: להפוך את הלימונים ללימונדה.

כשחקן בוסטון של ה'80 ריק קרלייל בהחלט קיבל את יסודות המשחק הנכונים. שיטה, היררכיה וקבלת החלטות נכונה. בירד ומקהייל הם מוחות כדורסל מבריקים וריק למד מהם היטב.

קרלייל (שני משמאל) לצד הגדולים של הסלטיקס- וולטון, בירד ודני איינג'

אין ספק ששיא הקריירה שלו ייזכר כמאמן שניצח את הקבוצה הטובה ביותר של העשור האחרון: המיאמי היט של לברון-ווייד-בוש. נזכיר שוב שהשני אחריו שניצח את החבורה הנוצצת הזו הוא פופביץ' בכבודו ובעצמו.

אני חושב שהגמר ההוא של 2011 בין מיאמי לדאלאס הפגיש את שתי הקבוצות הכי שונות בNBA. ומכאן נוכל ללמוד הרבה מאפיינים על קרלייל.

הקבוצה שנבנתה ע"י ריילי הציגה כישרון, כישרון, ועוד קצת כישרון. שחקני העל בצירוף שחקנים משלימים שייתנו קליעה (מייק מילר, ג'יימס ג'ונס, צ'לאמרס, האוס) והגנה (ג'ואל אנטוני, יודוניס האסלם). שיטת משחק? ריווחים, 1X1 ומשחק ריצה מתי שניתן.

מנגד ראינו קבוצה מבוגרת יחסית, עם כוכב אחד בהתקפה, ועם טון IQ כדורסלני. אין ספק שג'ייסון קיד הוא הרכז הכי גדול שעבר אצל המאמן. יחד איתו היה קל ללמד את השיטה ובעיקר להוציא לפועל. נוביצקי קיבל את הכדור בבלטות מהן הוא יעיל מאוד, משחק מעבר יעיל עם ריווח לקליעות מהפינה של JET, סטיבנסון וסטויאקוביץ'. ולא נשכח כמובן את נשק יום הדין- JJ בריאה.

שחקן כמו JJ בריאה הוא הברקה ברורה של המאמן. שחקן מוגבל לכל הדעות עקב קוטנו המזערי שהפך לכוכב ששבר את הלייקרס האיימתניים. מספיק להזכיר את תקרית אנדרו ביינום שיצא מדעתו אחרי הפורפרה שעשה ממנו בריאה בחצי גמר המערב. המאמן מיקסם אותו התקפית כשנתן לגארד הזריז לחדור את ההגנות של היריב, לגרום לעזרה ולמצוא ביעילות קלעים פנויים.

גם הגנה טובה ראינו אצל הקבוצה. צ'אנדלר, סטיבנסון ושון מריון חיפו על הגיל והאיטיות של נוביצקי, טרי וקיד וסיפקו מטריה אוירית וחטיפות בעת הצורך. דאלאס הציגה קאדר פחות מוכשר מהלייקרס, ובטח ממיאמי המפחידה. אבל בקור רוח ובהוצאה לפועל מדוייקת הצליחה להגדיל את היתרונות ולצמצם את החסרונות. בקיצור: סאן אנטוניו ספרס.

MY WAY OR HIGHWAY

בדיוק כמו צביקה שרף שלנו, קרלייל הוא מסוג המנהיגים שלא ייתן לך לשחקניו למשוך את החבל יותר מדי. החיבור בינו לבין רונדו היה נראה לי חיבור נפלא בין מוח כדורסל מבריק לשחקן מבריק.

אם הייתי GM של קבוצה לא אטרקטיבית ונכשלתי, הייתי מביא דבר ראשון את המאמן הזה. הוא היה מציב את השלד, את הדרישות המקצועיות ובמהלך כמה עונות משפץ ומעדכן את המבנה הקיים עד להקמת קבוצה אלופה. ממש חבל שדייויד בלאט לא קיבל צ'אנס ליותר מעונה וחצי בקאבס כי לטעמי "קבוצות כוכבים" שורדות רק במהלך שיא היכולת של הכוכבים. לאחר שמתחילה הירידה וצריך להיפטר מהכוכב הנופל צריך שלד חזק שיחזיק את הקיים. לעשות Rebuild כל שנתיים-שלוש לא נראה לי רציני מבחינה מקצועית.

נגלוש טיפה מקרלייל לבוסטון סלטיקס. מקבוצה רעה של כוכב ושאריות הם הביאו את אלן וגארנט ועם רונדו המתפתח הביאו אליפות. כשזה התפרק, איינג' בחר בתהליך חדש של בניה עם מאמן קולג'. את הפירות רואים כבר עכשיו. בעיני שיטה ארוכת טווח טובה יותר מפרוייקטים דוגמת ההיט עם הBIG-3.

שימו לב למאזן הנפלא שלו:

דאלאס כבר הרבה מעבר לשיא של נוביצקי ועדיין עולה בעיקביות מדי שנה לפלייאוף. במקום לפרק ולעשות 'טאנקינג' הם ממשיכים לדחוף קדימה ולנסות להשיג את הפיסה החסרה. לדעתי טאנקינג והפסדים לא קיימים בלקסיקון של קיובן וביחד הם דוחפים קבוצה בינונית למקומות 4-8 בפלייאוף מאשר להישאר בחוץ ונסות לדוג כישרון מהדראפט.

יש לזה כמה מעלות: 1. לשמור על ה"רוח המכבית"- מועדון מנצח לא יכול להרשות לעצמו להצטייר כמפסיד. זה גורם לשחקנים טובים להעדיף קבוצות אחרות.

2. מחויבות למשחק- קשה לי מאוד עם השיטה בNBA לפיה אין ירידת ליגה ובכך אתה לא "מעניש" מועדונים חלשים ואפילו מעודד אותם עם הגדלת הסיכויים בדראפט. ברור שיש לזה גם יתרון באיזון הכוחות בליגה אבל החיסרון ברור.

3. מחויבות לאוהדים- אפשר למכור מנוי / כרטיס למשחקי עונה כשאתה לא באמת עושה את המירב לנצח בהם?

אני חושב שאם… ורק אם דיאנדרה ג'ורדן היה נוחת בדאלאס זה היה נותן להם את הערך המוסף לחזור ל'טופ'. עוגן הגנתי בדומה לטייסון צ'אנדלר של האליפות ההיא ולטעמי הרבה יותר אפקטיבי בהתקפה מלאכול את השאריות של בלייק ורדיק. קיובן ממשיך לחפש את הפיסה החסרה. כשהיא תגיע היא תמצא מאמן שישים אותה במקום הנכון וידאג לסחוט את הלימון.

 

מצד שני ולמרות כל ההסברים המנומקים לא ניתן להתווכח עם מאזן מבהיל של 21-8 (נכון ל22.12.16) כמעט זהה לזה של פילדלפיה 76'.

מה התכניות קדימה? נראה שבדאלאס סימנו את האריסון בארנס בתור הכוכב הבא. הקפיצה בממוצעים שלו מוכיחה שהוא מסוגל להיות סקורר מוביל והגנה טובה תמיד היתה לו. מיני קאוואי לינארד ואולי המאבס הולכים בעקבות הספרס ליום שאחרי (דאנקן / נוביצקי). הבעיה שהספרס עושים את זה ונשארים למעלה, בדאלאס כולם פתחו מצנחים כי הנחיתה הקרובה הולכת להיות כואבת מאוד.

 

 

 

לפוסט הזה יש 19 תגובות

  1. כל מילה ומעל הכל אסטרטגיית האנטי-טאנקינג.

    מאמן נהדר שהוכיח את הורסטיליות שלו כשכיכב הן בשמש נצחית והן בדאם אנד דאמר.

  2. תודה רבה! יהיה מעניין לראות מה יעשו עכשיו כדהפצועים חוזרים. האם ינסו להלחם על הפלייאוף או שילטשו עיניים לדראפט המדהים שבדרך. לדעתי הם יכולים לעדות את הפליאוף השנה, השאלה אם הם רוצים…

  3. הדיעה שלי עליו היא אמביבלנטית. לפעמים אני מעריץ אותו ולפעמים אני בז לו.לפעמים אני יודע שהוא מאמן טוב, אבל לאחרונה יותר ויותר אני שואל מה כל כך טוב בו.

  4. תודה אסי.
    דאלאס קצת בבעיה כי באמת בגלל השיטה עדיף להם, To sit this one out, ולדוג איזה דג טוב בדראפט מאשר לעשות עוד מלחמה על מקום שמיני וסיבוב ראשון. הבעיה שלא השחקנים, לא המאמן ולא הבעלים בנויים מנטלית לטנקינג.
    לגבי קרלייל, גם אני חושב שהוא המאמן הטוב בליגה אחרי פופ. מעניין יהיה לאיזה כיוון ילכו בעידן פוסט נוביצקי.

  5. ניתוח מעולה על מאמן טוב מאוד שיחסית מאכזב העונה. יש סימני חיים מסויימים בדאלאס שלו עכשיו (3 ניצחונות ב-4 המשחקים האחרונים אחרי פתיחת עונה מסוייטת).

    אני עדיין לא חושב שיגיעו לפלייאוף, אבל מקום 11 סביר בהחלט, יחד עם בחינת הפוטנציאלים שיש שם לעתיד. יש גם עונות כאלו.

  6. תודה על הניתוח!

    עם כל הכבוד וההערכה לבעלים כמו קיובן שלא רוצה שהקבוצה שלו תהיה מפסידה, לפעמים מועדון צריך לקבל בראש מורם שלקבוצה יש יכולת רעה, ולקוות לבחירת דראפט טובה.
    אנשים נוטים לשכוח שהספרס הנפלאים נבנו סביב בחירה מס׳ 1 בדראפט 97, שהגיע אחרי עונה גרועה שלהם בעקבות פציעה של האדמירל.
    לכו תדעו אם הם היו מגיעים למה שהם היום אם האדמירל לא היה חווה את אותה הפציעה..

  7. פוסט מעולה. נראה איך ייראו דאלאס לאחר שהפצועים יבריאו וייכנסו לעניינים. קרלייל בהחלט מוציא מים מן הסלע.

  8. טופ 5 של המאמנים בליגה בלי ספק, פעמים רבות מוציא מים מהסלע ומחיה קריירות של שחקנים שנחשבים גמורים או חסרי סיכוי להצליח בליגה. (צ'נדלר בזמנו, בראה, טרי בעונת האליפות ועוד…)
    לא אופתע אם יצליח להשחיל גם השנה את דאלאס לפלייאוף על אף פתיחת העונה הזוועתית ומרובת הפציעות דבר שבעיניי יהיה מרשים למרות שאין להם מה למכור מעבר להדחה מהירה.
    כתבו את זה מעלי אבל העובדה שתמיד הקבוצה תחתיו משחקת בשביל לנצח ולא הולכת לטנקינג ראויה להערכה רבה, המסר שעובר מקיובן וממנו תמיד לשאוף לנצח הוא מבורך. (הרי בקלות יכלו עכשיו לפרק את החבילה ולוותר על העונה הזו)

  9. כתבה יפה! עדיין זוכר את הטעות שאינדיאנה עשו אחרי שלארי בירד פרש מאימון. במקום למנות את העוזר קרלייל למשרה, הם הלכו אז על אייזיאה תומאס הכושל ובזבזו שנתיים של הסגל המוכשר במזרח. באותה התקופה קרלייל הניח את היסודות ליריבה הגדולה שלהם במזרח, דטרויט.

    יכול להיות שאם הפייסרס היו הולכים ישר על קרלייל למשרה, לרג'י, מרק ג'קסון ושאר החבר'ה היתה היום טבעת…

  10. מאמן מצוין. בפרספקטיבה לאחור רואים שגם היו להם שחקנים מצוינים באליפות שלקחו מול מיאמי. פחות סטאר קואליטי אבל עדיין המון כשרון ואינסוף ניסיון ושכל – נוביצקי, הג'ט, ג'ייסון קיד, טייסון צ'אנדלר, שון מריון, סטויאקוביץ' – אלה לא שחקנים פראיירים.
    אני עדיין מאמין שדאלאס יכנסו לפלייאוף אם כולם יהיו בריאים (ויודחו בסיבוב ראשון). על חשבון יוטה

  11. פוסט מעולה על מאמן מבריק.
    הכוח למאמנים! נמאס מכוכבים שעושים מה שבא להם בקבוצה. קבוצה צריכה להתנהל עפ"י המאמן שלה. הלוואי שיהיו יותר כמוהו.

  12. אחד המאמנים החביבים עליי בליגה. זוכר עדיין את העוול שנעשה לו גם בדטרויט וגם באינדיאנה עם פיטורים נמהרים למרות שהקבוצות שיחקו מצויין. שמחתי לראות אותו מקבל את הרידמפשן בדאלאס.

להגיב על ערן שור לבטל

סגירת תפריט