היום לפני 30 שנה: הכדור עובר בין רגליו של ביל בקנר / מנחם לס

 

 

אוקטובר 25, 1986                                                             איצטדיון שיאה

 

Mookie Wilson’s Grounder. Bill Buckner’s Legs

לפעמים זה ממש מפחיד להיווכח שכמה וכמה מאורעות שחזית בהם אישית ובזמן חי נחשבים לרגעי הספורט הגדולים של ארה"ב.

ישבתי באיצטדיון שיאה עם אשתי גייל, אוהדת מטס מטורפת כשזה קרה. אולי כבר ראיתם בכמה משחקים שחזינו בהם בבלוגים חיים איזה משחק אסטרטגי , טקטי,תחבולני, ומלא ערמה הוא משחק הבייסבול. כל כך הרבה דברים יכולים לקרות בעת ובעונה אחת, או אחד אחרי השני.

כזה היה המשחק הששי בין הניו יורק מטס לבוסטון רד סוקס בוורלד סרייס של 1986. בוסטון מובילה 3-2 במשחקים. היא צריכה עוד נצחון אחד בשני המשחקים האחרונים והיא מנצחת את הוורלד סרייס.

בגלל המאורעות שקרו, והפלייז הבלתי נתונים לנבואה או אפילו הסבר, משחק זה – עם כל מה שקרה בו – ייחשב לעולמים כאחד ממשחקי הבייסבול הגדולים אי פעם. לא הטובים אי-פעם, אבל THE GREATEST EVER.

בתוך המהומה והטרוף, המטס ניצחו איך שהוא 5-6 עם שלושה RUNS באינינג העשירי. "צ'אב" פיניי – אז נשיא ליגת ה-NL הגדיר את המשחק במילה אחת שניכנסה ללקסיקון הספורט האמריקאי. כל מה שיכול היה לומר בסיום המשחק היתה מילה אחת:

IMPOSSIBLE!"

לא היה רגע כזה לאף קבוצה ניו יורקית – או כל קבוצה אחרת בליגה – מאז הרגע ההוא בו חבט בובי ת'ומפסון את ההום ראן שניצח לניו יורק ג'איינטס את הפננט נגד הברוקלין דודג'רס מפיץ' של ראלף בראנקה ב"חבטה שנשמעה בכל העולם" באינינג התשיעי ב-1951.

מאז לא קרה שקבוצה ניצחה בצורה כל כך "IMPOSSIBLE” ו-"IMPROBABLE”. שני שרופים. סטרייק אחד ו-NO BALLS על החובט השלישי. אף אחד על הבסיסים, והמטס מפגרים ב-2 RUNS. .

ועדיין איכשהו, בצורה מטורפת-משוגעת-מטמטמת חושים, המטס ניצחה. ממש כשהרדסוקס האמינו שהגיע הסוף "לקללת הבמבינו", "THE CURSE” שהביא עליהם בייב רות' שבגללה הם לא הצליחו לנצח וורלס סרייס מאז 1918, ופתאום המטס באים עם שלושה SINGLES ע"י גארי קרטר, קווין מיצ'ל, וריי נייט, ואז WILD PITCH  ע"י בוב סטנלי שמוקי וילסון GROUNDED, ואז או אז ביל בקנר, איש הבסיס הראשון המצויין והמנוסה של הרד סוקס מתכופף לאסוף את הכדור הפשוט ואז – שומו שמיים, הולי ג'יזוס – הכדור עובר בין רגליו, שגיאה שבוודאי לא עשה מאז שיחק כילד בליטל ליג…

ריי נייט מגיע הביתה, והמטס מנצחים 5-6 משחק שהבוסטון רדסוקס היה שני סטרייקים מלנצחו ולנצח את הוורלד סרייס.

אשתי גייל היתה חצי מעולפת. אני לא מגזים. היא לא היתה מסוגלת להסתכל ורק שאלה אותי מה קרה:

"הכדור עבר לבאקנר בין הרגליים וריי נייט ניצח את המשחק!".

היא לא ידעה כיצד להגיב אז היא סתם החלה לבכות.

למחרת, המשחק השביעי, היה מין משחק ANTI CLIMAX אחרי הטרוף של היום הקודם שלא היה אף פעם כמוהו, וכנראה גם לא יהיה,והמטס ניצחו אותו 5-8 ואת הוורלס סרייס.

דייבי ג'ונסון, מנג'ר המטס הוותיק, אמר אחרי המשחק: "אני לא אדם רגשני. ראיתי וחוויתי הכל בבייסבול. לפחות חשבתי כך עד מה שקרה היום. אני עדיין מבולבל".

אני זוכר את דרל סטרוברי כוכב המטס מתייפח כילד.

ביל בקנר – אחד משחקני הבייסבול הגדולים ששיחק 20 שנה במייג'ור ליג, ובשנת 1986 חבט 310. עם 22 HR (ס"ה 2100 חבטות בקריירה)  ייזכר לעד בפלוקלור האמריקאי כשחקן WHO EPITOMIZED את 'קללת הבמבינו'.

הכדור שעבר בין רגליו של בילי בקנר:

Regardless of Schiraldi's pitching, Stanley's wild pitch or any of the other perceived shortcomings that led to Boston's loss in the 1986 World Series, Buckner's error epitomized the "Curse of the Bambino" in the minds of Red Sox fans, and he soon became the scapegoat for a frustrated fan base.[13] Despite the fact that Buckner's error came after the score was already tied and the best he could have possibly done was to send Game 6 into an 11th inning, Buckner began receiving death threats and was heckled and booed by some of his own home fans. Meanwhile, he was the focal point of derision from the fans of opposing teams on the road—especially when he faced the Mets in Spring training 1987, and the first time he came to bat at Yankee Stadium during the regular season.[14] The Red Sox released Buckner on July 23, 1987, after recording a .273 batting average, two home runs and 42 RBI through 95 games.[citatio

בשנת 1990 הוא חזר לבוסטון רד סוקס. כשהגיע למגרש 45,000 צופים נתנו לו STANDING OVATION שנימשך דקות ארוכות!

מנחם לס

בעל האתר, הבוס הראשי, וכותב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 5 תגובות

  1. כרגיל, לשמוע על בייסבול הרבה יותר מעניין מלראות אותו.
    סיפור נהדר. מקווה שגם השנה יהיו סיפורים לספר לנכדים שראינו בלייב

  2. המשחק הכי גדול, הסדרה הכי גדולה, הקבוצה הכי גדולה.

    גרי קארטר, קית' הרננדז, וולי באקמן, ריי נייט, רפאל סנטנה, דריל סטרוברי, לני דייקסטרה, קית' מיטשל, מ-מ-מ-מוקי ווילסון.

    וארבעת הפיצ'רים: דוקטור קיי דוויט גודן, בובי אוחידה, אלססססיד פרננדז, רון דארלינג. הרליבר המצחיק רוג'ר מקדאוול. וג'סי אורוסקו, שסגר את הכל.

    סרט חובה לכל אוהד מטס וניו יורק של 1986:
    https://vimeo.com/157847585

כתיבת תגובה

סגירת תפריט