על מקריות, קפקא והטיות אחרות (3) / גרשון רוקח

"ואנשים יוצאים לחפש מקרה שיקרה, אם אפשר במקרה"

הי, מניח שלא כולם יסכימו עם הטענה המרכזית שלי בפוסט… החלטתי ללכת על משהו מעט יותר קונטרוברסלי הפעם. חשוב שנהיה חזקים.

כשהייתי בכיתה ו' כיכבתי בנבחרת בית הספר בתחרות הירושלמית לבתי ספר יסודיים (קט-סל למי שתהה). טוב, כיכבתי זו מילה מוגזמת, הייתי שחקן בקצה הספסל, אבל בכל זאת שחקן נבחרת. עד היום אני שומר בקנאות על המדליה שבה זכיתי באותה תחרות. יום קייצי אחד, נותרתי יחד עם חבר, שלא היה שחקן נבחרת, בבית הספר לאחר שעות הלימודים. יעקב ק. (החבר בעל השם הקפקאי) היה מאותם ילדים שמביאים כדור לבית הספר כך שהעברנו את הזמן המשותף במשחק אחד על אחד.

הגעתי כפייבוריט ברור, הייתי שחקן טוב יותר. קבענו לשחק עד 10 והמשחק נפתח צמוד, הרגשתי שהוא קולע קליעות שהוא לא קולע בדרך כלל. אני מצידי החטאתי כמה ליי-אפים קלים בצד שמאל (במה שהיה ונותר המהלך המרכזי במשחק שלי) ומפה לשם הוא הוליך עלי. החבר היקר התחיל בטראש טוק על כך שהוא מנצח שחקן נבחרת. זה לא היה ממש טראש טוק, אבל זה הכניס בי מוטיבציה. ניסיתי לחזור למשחק, אבל במצב של 7-9 לרעתי, הוא קלע זריקה קשה וניצח את המשחק. למחרת הוא סיפר באוזני מי שרצה לשמוע (האמת שאני לא בטוח שהוא סיפר וגם לא שנגמר 10-7 ותכלס אין לי מושג אם זו היתה זריקה קשה ואם החטאתי ליי-אפים) שהוא גבר על שחקן נבחרת באחד על אחד. נותרתי מבויש. עד היום אני מוכן להישבע שהייתי שחקן טוב ממנו. שאם רק היינו משחקים עוד משחק אחד, העליונות שלי היתה באה לידי ביטוי. אבל לא שיחקנו ואני נותרתי עם השאלה: "איך לעזאזל הפסדתי ליעקב ק.??".

ליגת קט סל ממוצעת.

אחת הקלישאות האהובות על מאמני, שחקני ומנהלי הספורט היא "זה רק 40/48/90 דקות, ובמשחק אחד הכל יכול לקרות". בעונות האחרונות הדבר קיבל משנה תוקף בליגת הכדורסל הישראלית כששיטת הפיינל פור הובילה לחמש קבוצות ש"לקחו" אליפות ממכבי תל-אביב (חולון, גליל, חיפה, ירושלים וראשון) לעומת קבוצה אחת בלבד ב-35 השנים שקדמו לכך. ברור לכולנו ברמה האינטואיטיבית שבמשחק אחד קל יותר להפתיע קבוצה עדיפה מאשר בסדרות. לא נראה לי שהרבה אנשים חושבים שגליל/גלבוע של 2010 היתה מנצחת את מכבי של אותה עונה בסדרה. אגב, זה נכון במידה מסוימת לכל המשחקים הבודדים שיש. למשל, הלייקרס פירקה את הווריורס בשנה שעברה במשחק ליגה סדירה כשהווריורס עמדו על 54-5 והלייקרס על 11-52. מישהו חושב שהלייקרס היו עולים בסדרה של הטוב משבעה??

במאמר הקודם עסקנו בהיורסטיקת הזמינות שגורמת למנהלי קבוצות להעדיף שחקנים שהצטיינו בטורנירים גדולים ולהעניק בכך משקל רב יותר למשחקים מסוימים. ניסיתי להוכיח שרכישות כאלה נטולות היגיון מקצועי (ולעיתים גם כלכלי) ועולות לקבוצות פעמים רבות עשרות מיליוני דולרים. אחת השאלות שעלתה בתגובות היתה: אם זה כל-כך ברור למה זה ממשיך לקרות? התשובה לכך היא במקרה. או שלא במקרה…

כולנו חובבי כדורסל מושבעים וככאלה אנחנו מנסים לנתח לעומק כל משחק שאנחנו צופים בו. אם נשאל איך להסביר את העובדה שקליבלנד זכתה באליפות על חשבון גולדן סטייט תעלינה תשובות רבות- בגלל ההליכה על קרי בהגנה, בגלל החילופים בפיקנרול, בגלל הוויתור של לו על סנטר לאורך הסדרה, בגלל שאזילי היה על המגרש בדקות ההכרעה, בגלל האריסון בארנס ולברון והכל נכון. אבל בסוף הסדרה הזו הוכרעה על זריקה אחת של קיירי אירווינג שנכנסה. זריקה שבדיוק כפי שנכנסה יכולה היתה לצאת. התקפה קודם לכן סטף עושה סטפ-בק על קיירי לשלוש. אפשר לספר לכולם שיש הסבר מקצועי ללמה השלשה הזו יצאה, אבל כולנו יודעים שבדיוק כפי שהיא יצאה (והיא היתה רחוקה מאוד) היא יכלה להיכנס. והמשחק השישי ב2013?? ריי אלן יכול היה להחטיא בדיוק כפי שקלע. עוד רגע תספרו על ווינרים ולוזרים, אבל אני רואה להשאיר את זה רגע בצד.

הרגע האיום ההוא

נעבור רגע לפסקה מהגיהנום ושיעור משנה א' בסטטיסטיקה:

רגרסיה היא כלי סטטיסטי בעל שימוש נרחב במחקר. משוואת הרגרסיה היא משוואה לניבוי גורם מסוים תוך התבססות על מספר גורמים מנבאים. אם ניקח את הניסיון לנבא ציון של סטודנט במבחן בסטטיסטיקה באוניברסיטה כלשהי. נוכל לחשוב על לא מעט משתנים (גורמים מנבאים) שעשויים לעזור לנו לנבא הצלחה או אי הצלחה במבחן. ניתן להניח שכמות שעות הלימוד לבחינה תהווה גורם מנבא איכותי. כך גם מספר שעות השינה בלילה שלפני המבחן. גורמים מנבאים אחרים עשויים להיות האם לסטודנט יש או אין בת זוג, כמה הוא קיבל במבחן הקודם בסטטיסטיקה וכמובן באיזה חודש התקיים המבחן (הציונים שלי היו יורדים דרך קבע באפריל-יוני) ולאן הקבוצה שהוא אוהד הגיעה בפלייאוף. לאחר שיילקח ציון מכל התלמידים של כל התלמידים נוכל לבנות משוואת רגרסיה לניבוי הצלחה במבחן עתידי.

נפתח רגע סוגריים ונדבר על מושג השונות- שונות היא ההבדלים שיש בין הציונים במדגם. אם לכולם יהיה אותו ציון, לא תהיה שונות. למעשה, בכל מדגם תהיה שונות (במקרה שלנו הציונים השונים) והמטרה של המודל הרגרסיבי תהיה להסביר כמה שיותר מהשונות- מכאן שמה "שונות מוסברת". אך אין מודל בעולם שבו סך הגורמים המנבאים באמת מסבירים את השונות בגורם המנובא. תמיד תהיה שונות שנקרא לה "שונות מקרית". שונות שאותה אין לנו דרך לנבא ולחזות. ככל שהשונות המקרית גדולה יותר, כך המודל הרגרסיבי טוב פחות, כיוון שהוא מסביר לי חלק קטן יותר מהשונות.

קו רגרסיה (ידוע גם כ"קו מגמה"). נעים להכיר.

עכשיו, בואו ננסה לחשוב על משחק כדורסל בין שתי קבוצות כמשוואת רגרסיה כשהמטרה שלנו תהיה לנבא ניצחון לאחר הצדדים. אם בין שתי הקבוצות יש פערים גדולים מאוד (דמיינו את מגדל העמק מארחת גולדן סטייט באולם של קרית אתא, כדי לא לתת יתרון ביתיות לחבר'ה מהעמק), פירוש הדבר שסך הגורמים המנבאים עשויים להביא לכדי תוצאה חד משמעית עד כדי כך כדי שגם אם השונות המקרית- זו שאנחנו לא יודעים לנבא או לחזות, תלך כולה לכיוון של החבר'ה מהעמק, סביר מאוד שהקבוצה של דוראנט (סמיילי מאוכזב) תהיה זו שתנצח. ככל שהשונות המוסברת שלנו תיתן לנו תוצאה פחות חד משמעית, כך חלקה של השונות המקרית יעלה. שונות מוסברת בהקשר של משחק כדורסל עשויה לכלול סגל שחקנים, משחק בית או חוץ, המצ'-אפ בין הקבוצות, אפילו הדיספוזיציה הנפשית שעמה מגיעים השחקנים, איכות המאמנים, הזמן שהם משחקים ביחד ועוד ועוד. אך כדורסל לעולם לא יהיה רק סך השילוב בין כל הגורמים הללו.

בכדורסל, כמו בכל דבר, אין דרך לנבא דברים באופן מוחלט, כיוון שיש דברים שאנחנו לא יודעים לנבא. ההבדל בין זריקה שהיא in & out לבין זריקה שנכנסת הוא פער שבחלקו קשור במזל. הצורה שבה אנחנו מסתכלים על משחק היא סטטיסטית – קרי קולע ב-45% לשלוש ודרוזן בהרבה פחות (33.8%). כל אחד מאיתנו מבין שאין פירוש הדבר שבכל ערב קרי יקלע טוב מדרוזן, אלא שבמספרים גדולים, יעילות הזריקה של קרי תהיה משמעותית גבוהה יותר. למעשה, ההבנה הזו זהה להבנה שיש מימדים מקריים במשחק. שקרי יקלע טוב יותר לאורך 20 משחקים, אבל זה לא אומר הרבה על הערב שאנחנו עומדים לקראתו.

כשג'נרל מנג'ר, סקאוט או פרשן צופים במשחק הם לא מרשים לעצמם לומר שהם ניצחו או נשארו במשחק במקרה. הם חייבים לתת הסבר לכל דבר שקורה במשחק. למרות שפעמים רבות השונות המקרית היא זו שמשפיעה. דווקא כשמאמנים מפסידים אפשר לשמוע משפטים שהמשמעות שלהם היא "תכל'ס, זה היה במקרה". אנחנו נתייחס למשפטים כמו "החטאנו זריקות פנויות" או "הם קלעו זריקות קשות" או "שחקן של שלושים אחוז קלע ארבע שלשות במאה אחוז" כאל תירוצים עלובים של מאמנים, אבל למעשה הם מביאים לידי ביטוי את העיקרון שעליו דיברתי- משחק כדורסל הוא דבר מקרי במידה מסוימת. קבוצה טובה יותר יכולה להפסיד משחק בגלל דברים שהם לחלוטין בלתי צפויים. כמובן, מאמן טוב יוכל לעשות התאמות ולשנות דברים תוך כדי המשחק, אך כל הדברים הללו הם לא סך המשתנים שיקבעו מי מנצח.

אז מה המאמן עושה? מאמן אחראי להקטין כמה שיותר את השונות המקרית מחד ולשפר את המצב של הקבוצה בשונות המוסברת. טיירון לו במהלכים שלו במהלך הגמר צימצם את הפערים בשונות המוסברת והפך את הקבוצות לכמעט שוות. מרגע זה ואילך, זה הבדל של שלשה של קיירי שנכנסת או לא, של החלטה ללכת מעל או מתחת לחסימה מבלי לדעת מה היה קורה במצב האחר. השאיפה של כל מאמן קבוצה חלשה היא שהמשחק יוכרע על זריקה שתיכנס או לא תיכנס- על הדברים המקריים. מאמנה של מגדל העמק שמארחת את קרי-קליי-דוראנט-גרין (בקרית אתא, כן?) יחתום על כך שהמשחק יוכרע בזריקת שלוש פנויה. של קרי או של אליאב אוחנון. למעשה, כולנו מבינים שהשונות המוסברת במקרה הזה היא כל-כך גדולה שאין סיכוי שזה יקרה.

נקודה משמעותית נוספת היא חשיבות המשחק. ככל שהמשחק חשוב יותר, כך סביר שאחוז השונות המוסברת יגדל. כל קבוצה תעשה הכל כדי להגיע במקסימום פוקוס ובמוכנות הגבוהה ביותר. האם זה אומר שרק השונות המוסברת תקבע? כנראה שלא… קבוצות טובות יותר מפסידות משחקים גדולים על חריגות סטטיסטיות לא צפויות. זו הסיבה שכדורסל הוא משחק אהוב כל-כך.

אליאב אוחנון. המאמן שלו ישמח לראות אותו קולע שלשה מנצחת (התמונה מאתר מנהלת העל בכדורסל).

אגב, ניתן לחשוב בכל מקצוע ספורט בנפרד על כמה גדולה השונות המוסברת וכמה השונות המקרית. אתלטיקה ושחיה לדוגמא הם בדרך כלל מקצועות עם שונות מקרית נמוכה. בעיניי גם טניס הוא משחק כזה (ניתן בפשטות לבדוק כמה ההפתעות הן נפוצות במשחקים הללו). כדורגל הוא משחק שבו השונות המקרית גדולה יחסית בעיניי. אפשר לתלות את זה בנדירות של הניקוד בכדורגל או בזה שמדובר בחרא של משחק. סתם.

ומה הקשר לפוסט הקודם ולרכישות חסרות הגיון על סמך משחקים בודדים? כולנו – מאמנים, אוהדים, מנהלים וסקאוטים לא מוכנים במידה מסוימת להודות שמשהו מקרי. אנחנו מעדיפים לתת הסברים הגיוניים (עבדנו הרבה על הקליעה שלו השבוע) והגיוניים פחות (הוא שחקן של משחקים גדולים). ולא להבין שלפעמים התשובות לשאלות היא "ככה". שאין לנו דרך להסביר את כל הגורמים שמשפיעים על משחק כדורסל. זה נכון לפני המשחק ונכון אפילו לאחריו (לכל מי שרצה לטעון שכל מה שאני אומר נכון לניתוחים מראש, אבל לא לניתוח שאחר מעשה). אחרי שמשחק מסתיים, אנחנו מלאים בתובנות ומסרבים להכיר שזה פשוט קרה. שיש שונות מקרית שאין לנו דרך להסביר.

אפילוג: יום ספורט חטיבתי. הגדוד שלי מורכב מחבורה של גידמים ופיסחים ולא נמצאו יותר משישה שחקנים ראויים בכל הגדוד. בתוכם, רק אני ונועם ידענו לכדרר. הפסדנו במשחק הראשון באופן מביך והיינו חייבים לנצח במשחק הבא כדי להעפיל לחצי הגמר. לא היה לנו באמת סיכוי. גדוד 82 היו טובים מאיתנו בהרבה. איכשהו נשארנו צמודים. הייתי חלש במשחק הזה. לקראת הסיום קלעתי ג'אמפ שהשווה ל-14-14. גדוד 82 קלע סל מריבאונד התקפה והעלה ל16-14. חצי הגמר היה נראה רחוק. בהתקפה הבאה החטאנו והכדור היה אצלם וכך גם הכרטיס לשלב הבא. חטיפה אדירה של הרס"ר השאירה לנו צ'אנס אחרון- יצאתי למתפרצת ומשום מה עצרתי על קו השלוש, עליתי זריקה שאני קולע ב10% במקרה הטוב. בום. רק רשת. שמונה השניות האחרונות חלפו והעפלנו לחצי הגמר. כולם סביבי חגגו ורק אני יודע שלא היה פה שום דבר מתוכנן. לא הגיון ולא יכולת. רק איזון קוסמי על אותו הפסד ליעקב .ק.

רועי ויינברג

אחד מעורכי הופס. אוהב את מיאמי וגבוהים שמוסרים מעל 4 אסיסטים במשחק.

לפוסט הזה יש 26 תגובות

  1. כתוב מעולה. לא חושב שזה קונטרוברסלי במובן שיהיה מישהו שיתווכח איתך על כך שיש מקריות מובנית בספורט הזה או בכל ספורט שהוא. זה כן בעייתי כשמישהו כמו שלמה שרף (מאמן כדורגל) אומר שהמשחק מוכרע בשפיץ של הנעל.

    1. על השפיץ לא יתווכחו…
      אבל כמה טונות של הסברים נכתבו (רק כאן בהופס) כדי להסביר את האליפות של קליבלנד?… שבסופו של יום, נקבעה על שונות סטטיסטית?
      נניח שהדאבס כן היו לוקחים בסוף. תסכים איתי שהיו מופיעים עשרות מאמרים שהיו מסבירים "בזכות" מה?
      איפה המאמרים האלה היום? הרי המשחק נשאר אותו דבר, רק השלשה ההיא לא נכנסה…
      נראה לי שהנקודה המרכזית היא שאנחנו צריכים ×תמיד× לזכור את המקריות, ואת העובדה שהמוח שלנו נוטה למצוא סדר וסיבתיות גם היכן שאין…

    2. השפיץ של הנעל זה הנגטיב של גרנט שאמר בזמנו שהמשחק המושלם יגמר ב- 0:0.
      הטעויות שהקבוצות עושות משחקות חלק גדול בהרבה של הקליעה שנכנסה או שלא.
      המורכבות של כל מה שאנחנו רואים סביבנו נגרמה מטעויות ושונות סטטיסטית.
      גם אני סקרן לדעת איך נגמר הטורניר בצבא ומי היה ה-mvp?

  2. כמובן שקו הרגרסיה חשוב ויכול לשמש כמודל לנבואה, אבל מה שיותר חשוב הוא סכום המרובעים הקטן (LEAST SQUARE) שיקבע את רוחב הרצועה של כל הנקודות שבגראף הרגרסיה שגרשון הראה.
    אם "בגדול" הקו המאוזן היה "טיב הקבוצה" (שהיה מבוסס על סך היכולות של השחקנים) ומכבי ת"א היתה מקבלת ציון 95, ומכבי תל חי 5, ובצד השמאלי המאונך מספר הנצחונות בליגה במ משתתפות מכבי ת"א, מכבי תל חי, ועוד 2 קבוצות, והיית מוצא את משוואת קו הרגרסיה, אז ברור ש"בבטן" הרצועה הרחב בן נמצאות קבוצות של "50" שניצחו והפסידו בליגה, נבואה על משחק אחד תהיה קשה. אבל בקצה העליון ("HITS") ובקשה התחתון "HITS" כמעט לא היית טועה. כל משחק של מכבי ת"א נגד מכבי תל חי מכבי מנצחת.
    אבל בבטן הטבלה היו יותר מדי FALSE NEGATIVES ו-FALSE POSITIVES מכדי לנבא בוודאות.

    מזל תמיד יכול להשפיע, אבל אם אני אשחק טניס נגד נובאק, הוא יותר מדי רחוק ימינה בקו המאוזן ואני יותר מדי שמאלה, שכל המזל בעולם לא יעזור לי.

    אבל אם אתה לוקח שחקן כמו סטפן קרי לשלשה נגד שחקן כמו – נניח – מריו צ'אלמרס, המזל כן יול לשח לטובת צ'אלמרס פעם או פעמיים. אבל לא אם הם יזרקו 1,000 זריקות לשלוש.

    1. מסכים לגמרי.. זו הדוגמא של מגדל העמק. ככל שהקבוצות קרובות יותר, כך נבואה על משחק אחד היא קשה וההשפעה המקרית גדולה יותר.

  3. היכולת להבין ש"ככה זה" היא היא חוכמת הקבלה האמיתית.
    לא תמיד יש אשמים
    לא תמיד יש סיבה הגיונית
    לפעמים ככה זה בחיים 🙂

  4. צריך לצאת לנתניה ואשתדל לסיים לקרוא באצטדיון (רק התחלתי את קריאת המאמר), אבל הערה קטנה – לייחס את הזכייה של הפועל ירושלים לפיינלפור, כשבעצם מדובר על פלייאוף של 0:8 (והנחה שהיתה זוכה מול אילת בסדרה של הטוב מ-5 אינה רעידה את אמות הסיפים), זה לעשות לה עוול.

    1. כידוע אני בארנה פעם בשבוע ולגמרי נמצא בצד הנכון של המפה 🙂
      מסכים לגמרי לגבי ירושלים (ובמידה מסוימת גם לגבי חולון), לא ייחסתי אליפות מסוימת לשיטה, אבל אין לי ספק (ואני חושב שנאיבי לחשוב) שמכבי לא היתה מאבדת חמש אליפויות ב11 השנים הללו לולא השיטה.

      1. לגבי חולון, אתה יכול למחוק את ה"במידה מסויימת". חולון ניצחה את מכבי ת"א שלוש פעמים באותה העונה, והגיעה למקום הראשון בסיום הליגה הסדירה.

  5. מעולה. לא האמנתי שכל כך אהנה בתקופת הפגרה ושיהיה לנו כל כך הרבה מה לקרוא.

    סוף ראוי ביותר. מה היה בחצי הגמר?

  6. אחלה פוסט.

    חסר לי ההסבר שבעוד שזה נכון שבספואט למקריות יש משקל גדול,
    עדיין טבלת הסיכויים היא לא "God-given" .

    כשריי אלן קלע את השלשה במשחק 6 בסדרת הגמר במדי מיאמי,
    המזל ללא ספק שיחק לטובת ההיט.
    אבל גם למיליון זריקות האימון שריי אלן זרק לפני אותה זריקה גורלית, ולהכרה העיוורת שלו עם המגרש (זו שאפשרה לו לצאת לקו ה-3, ולא לצאת מתחומי המגרש), היה משקל לא קטן.

  7. נהדר לקרא .
    בא נסכים שלמכבי תא יש פשוט מזל נאחס שהופך להיות יותר נאחס ככל שההנהלה יושבים אנשים פחות חכמים …

  8. מבריק מבריק מבריק!
    מתחיל מהתמונה של מאיר אריאל, ממשיך בכתיבה הזורמת ונגמר באפילוג המרגש עד דמעות.
    וזה עוד בלי לדבר על הנושא המעולה שבחרת לכתוב עליו.
    ישר כח!

  9. מאמר מעולה. ברור שאי אפשר לשלוט בהכל, אבל אפשר לנסות להביא למקסימום את התרחישים שיפעלו לטובתך ולמינימום את התרחישים שיפעלו לרעתך.
    נכון שמבחן התוצאה גם משפיע עלינו בניתוח הבדיעבד, אבל כמו שכתבת, החוכמה היא לא לנתח למה קליבלנד כן וג"ס לא בסדרה שהוכרעה ב-122 שניות, אלא איך קליבלנד – קבוצה פחות טובה – הצליחה להביא את הסדרה להכרעה של 122 שניות בהן היכולת האתלטית והתזמון של לברון והבום של קיירי הכריעו את המשחק.
    רוצה לומר, שהחוכמה היא לנתח איך כל קבוצה הביאה עצמה לעמדה הכי נוחה מבחינת צמצום התרחישים האפשריים לטובתה.

  10. אז תגובות בקצרה:
    ראשית, תודה על ההערות, עוזרות לי לחדד את הנקודה. אני לא טוען שהמצב הוא שרירותי לגמרי. הסיכויים שהכדור של ריי אלן ייכנס היו גבוהים יותר כיוון שמדובר בקלעי על. אבל כשם שהכדור נכנס, כך הוא יכול היה לצאת. מתן ניסח את טוב, החוכמה היא להבין מה הביא לידי מצב צמוד ולא להתמקד בכמה מהלכים בסוף שמושפעים גם ממזל. בהקשר הזה, בשנים האחרונות מתייחסים NRtg (יחס הסלים) כמדד איכותי לעוצמה של קבוצה.
    אבל הרעיון המרכזי היה לתת מעט פרופורציות לפרשנות שלנו, "אדם אחד" העלה את הנקודה של הפרשנות במידה והווריורס היו מנצחים. אני מאוד מזדהה עם נקודת המבט הזו. הטורים היו נראים אחרת לגמרי. והכל בגלל כדור שנכנס או לא נכנס.

    ולכל האנשים היקרים שהתעניינו מה קרה בחצי הגמר- במצב של 12:10 לנו, שחקן יריב עלה ל-3 וסיבבתי את הקרסול על הרגל שלו. יצאתי החוצה ואחרי שתי דקות חזרתי צולע לגמרי. בואו נגיד שקיוויתי לצאת וויליס ריד וזה נגמר בערך גרג אודן…

  11. גרשון, תודה רבה. המאמר והדיון אחריו נפלאים.
    דווקא בטניס, טורניר הוא צירוף של "משחקים בודדים" וג'וקוביץ' למשל עף כבר משני טורנירים בהפתעה מוחלטת

להגיב על גרשון רוקח לבטל

סגירת תפריט