מיוחד להופס: יהוא אורלנד – ריאיון פרישה / יאיר זעפרני

פורסם ב - 23. אוק, 2016 ע"י ב - כללי

צילום מאתר מינהלת הליגה

תקופת החגים שמסתיימת השבוע והליגה הטובה בעולם שנפתחת ביום רביעי רומזים לנו שהגיע הזמן לחזור לשגרה. הקיץ נגמר, החופש הסתיים והימים הקצרים של החורף עומדים בפתח. כהרגלה, הייתה הפגרה בת שלושה וחצי החודשים בכדורסל המקומי מעניינת. מכבי ת"א והפועל ירושלים חידשו את מסע החימוש השנתי, פיב"א ואיגוד הכדורסל עשו שרירים על הקבוצות המקומיות, 75% מהשחקנים בליגה החליפו גופיה וסמל לקראת העונה הבאה ואמרה סטודמאייר ואנדרו גאודלוק חתמו קבע בארץ הקודש.

בין לבין, דיברו כאן לא מעט על הפרישה של מאיר טפירו, מגדולי הכדורסלנים של הדור האחרון בגיל 40. אם תשאלו אותי, אני התרגשתי הרבה יותר מידיעה לא מאוד מובלטת על פרישה נוספת בשמי הכדורסל הישראלי. אחרי 17 שנים ברחבי הליגה (רק לחמישה שחקני ם בתולדות הליגה יש רצף ארוך יותר), הודיע הקלעי יהוא אורלנד שהוא תולה את הנעליים. כחובב אנדרדוג מושבע, אורלנד הוא בדיוק השחקן שאני יכול בקלות להתחבר אליו. מקצוען אמיתי, שחקן קשוח, אכפתי, לוחם עם סכין השיניים, אדם שיודע את מקומו ובחור צנוע. את הודעת הפרישה שלו, למשל, הוא פרסם בשקט, בפייסבוק, בלי לעורר יותר מדי תשומת לב.

אולי בגלל הפרישה השקטה ואולי בגלל שיהוא אורלנד הוא בעיניי מודל לחיקוי שראוי להפגיש אותו עם קהל הקוראים הצעיר באתר (וגם עם המבוגרים יותר) ובטח בגלל שלמי שחווה 17 שנים בליגת העל שלנו יש פרספקטיבה מאוד מעניינת על הכדורסל שלנו – החלטתי , גם אם באיחור מה, להזמין את יהוא אורלנד לראיון פרישה. הוא כמובן, נענה ברצון. את התוצאות ואת נקודת המבט המיוחדת שלו, אתם מוזמנים לקרוא בשורות הבאות.

*

"האהבה שלי לכדורסל היא אהבה מטורפת"

אז איך זה להיות אחרי כל זה?

"יש לך בעיקר זיכרונות. שלא נעשה את זה טרגדיה – אף אחד לא מת וכולם בריאים אבל אחרי שזה נגמר יש בעיקר זיכרונות ורובם טובים. זה לא שהיו קשיים בדרך אבל אני מסתכל על חוויות מגיל 18, על לעזוב את הבית של ההורים בשביל כדורסל, כשכולם הולכים לצבא ומטיילים בדרום אמריקה ואני הלכתי לכדורסל ועשיתי מזה איזשהו מפעל חיים".

כל שחקן נוער חולם להיות שחקן כדורסל מקצועי. מעטים מצליחים ובהם אתה. מה מיוחד בך?

"אני חושב שהחלטתי שזה מה שאני רוצה לעשות. תמיד אני שואל את השחקנים הצעירים – 'כמה אתה רוצה להיות שחקן כדורסל מ1 עד 10?', לרוב כולם עונים: '10' ואז אני שואל 'מה אתה מוכן לעשות בשביל זה?', חלק מתחילים לגמגם וחלק אומרים 'הכול' ואז אני מפרט ואומר 'שזה אומר לא לראות את המשפחה ואת החברה ולא לצאת לחופש ולא להיות עם החברים ולאכול בריא' ופתאום 50% אומרים שזה לא מתאים להם. אני חושב שלי זה התאים כל הסיפור הזה של לחיות סביב הכדורסל ובאמת לחיות כדורסל".

מי היה האיידול שלך בתור ילד?

"דורון ג'מצי. כמובן. ולצידו גם אמיר כץ ודורון שפר. ועוד בן אדם מאוד מיוחד ושחקן מאוד מיוחד, ארז חזן שבתור ילד עקבתי אחריו, הכרתי ולא הכרתי ואז הוא הגיע לגליל לשתי עונות פרישה ואני בתור נער עליתי מדי פעם להתאמן עם הבוגרים והוא נתן לי פוש לקריירה והבנתי ממנו איך ומה צריך לעשות".

אני מסתכל על הקבוצה הראשונה שלך בגליל, היו שם שחקנים כמו שרון ששון, יואב ספר, שמוליק ברנר, אלון שטיין, כולם נעלמו מאוד מהר, מה השאיר אותך 17 שנים בכדורסל?

"אני חושב שהאהבה שלי לכדורסל. אהבה מטורפת. עד כדי כך הייתי אומר שהייתי מכור לזה. נגמרת עונה אחרי 10 חודשים שכולם מחכים ללכת לים ואני גם בגיל 27, 28 חיכיתי שתיגמר העונה שאוכל לפתח עוד משהו ולבוא איתו לעונה הבאה. הקליעה שצריך לשפר אותה ולעבוד עליה ועוד כל מיני דברים בדרך. ההתמכרות לעבודה הקשה ולסגנון החיים הזה השאירה אותי הרבה שנים בליגת העל".

מה השתנה במשחק שלך ב-17 שנים האחרונות?

"בתור ילד צעיר אין לך את הקשיחות של גיל 30, בגיל 30 בשנים של ראשון, נתניה, נחשבתי לאחד השחקנים הקשוחים בליגה. זה דבר שהשתנה ובא עם הגיל. בנוסף, תמיד קלעתי טוב אבל את הקליעה הבאתי למצוינות בטווח של גיל 26 עד 32. וכמובן רמת המנהיגות, שבאה עם הגיל. שאתה שחקן ותיק יותר פשוט להעיר לשחקנים אחרים".

מומחיות לקליעה זה משהו שהיה לך אוריינטציה אליו תמיד או שפיתחת אותו כי הבנת שזה היתרון היחסי שלך?

"בגילאים צעירים עוד שיחקתי רכז, כמה שזה נשמע מוזר לאור מה שנהייתי בהמשך. הבנתי שאם לא אביא משהו מיוחד יהיה לי קשה להיות שחקן בליגת העל ולהחזיק שם שנים ולכן נגעתי בנושא הקליעה יותר".

כמה מתוך הצלחה של שחקן היא אופי וכמה זה כשרון?

"אם אתה מוכשר יתר על המידה, זאת אומרת ליאור אליהו או עמרי כספי סטייל אז אתה יכול להיות שחקן לגיטימי בליגת העל עם חלוקה של 50/50 בין אופי וכשרון. אם אתה לא – אז האופי תופס 90% וכישרון 10%. אני לוקח כדוגמא אפילו את דרור חג'ג' וליאור ליפשיץ שעשו קריירות יפות במכבי ת"א והפועל ירושלים והראו שאופי זה הדבר הכי חשוב. לעבוד הכי קשה והכי נכון ולא להישבר".

ושחקנים גדולים הם כאלה שיש להם גם אופי וגם כשרון?

"בדיוק. לברון ג'יימס, למשל, רואים שהוא חי ונושם כדורסל. הוא לא חושב על כדורסל 24/7 אלא 28/7. אני בשביל להגיע לרמה של שחקן קבוע בליגת העל צריך לחיות סביב הכדורסל כל הזמן, זה אומר לאכול נכון ולנוח כמו שצריך ובשבת במקום להיות עם הילדים להכין את עצמי לאימון ערב ולעבוד על הקליעה שוב ושוב. יש אנשים שהקליעה באה להם בקלות, אז הם יכולים פה ושם לזייף, אני הייתי צריך להתאמן ולזרוק עשרת אלפים זריקות בחצי שנה בשביל להגיע לרמה שהגעתי אליה".

*

"רק האופי יכול לקחת אותך קדימה"

ואורלנד אכן נחשב אחד ממומחי הקליעה, בדגש על שלשות, של הליגה שלנו. למעשה, בקריירה שלו, שנמשכה על פני 17 עונות, 409 משחקי ליגה (מקום תשיעי ברשימת ההופעות של כל הזמנים בליגה הראשונה), 37 משחקי פליאוף ויחד עם אירופה וגביע המדינה כ-500 משחקים רשמיים, הוא קלע, על פי אתר ספסל, 617 שלשות (בכל המסגרות. 550 מתוכן בליגה, דבר שמציב אותו במקום השני בכל הזמנים אחרי דורון ג'מצי). כמעט פי שלוש שלשות מאשר סלים מטווח שתי נקודות בכל הקריירה ובאחוזים שהתיישרו בסופה של קריירה על 38.4%.

אורלנד בן ה-35 נולד וגדל בקיבוץ משגב עם והתחיל את הקריירה שלו בנוער של הפועל גליל עליון, עמה הוא זכה בגביע המדינה לנוער לעונת 1998/99. עונה לאחר מכן הוא עלה לראשונה לבוגרים של הקבוצה, שם בילה שתי עונות בקבוצה הגדולה שכללה את למונט ג'ונס, דימטריוס אלכסנדר, רימאס קאוקינאס, יואב ספר, עידו קוז'יקרו, שרון ששון ואותה אימן ארז אדלשטיין. הוא המשיך משם לעונה אחת ברעננה ועוד עונה בודדת במכבי רמת גן, נדד לאשקלון בה שיחק שלוש שנים ושימש לראשונה כקפטן, חזר לשחק אצל דני פרנקו, (עוזר המאמן שלו בגליל וברמת-גן) בעפולה ואחרי עונה בבירת העמק, נדד לבירת ישראל ולהפועל ירושלים.

בירושלים, לא הירבה אורלנד לשחק אבל זכה בתואר הראשון שלו בתור שחקן – גביע המדינה בכדורסל 2007/08 (משחק הקאמבק המפורסם של הירושלמים בראשות דרור חג'ג' מול מכבי ת"א), עונה לאחר מכן הוא שוב איחד כוחות עם דני פרנקו בהפועל חולון ויחד הם זכו בגביע המדינה השני שלו אחרי ניצחון בגמר על מכבי חיפה. משם, המשיך אורלנד לראשון-לציון, כאשר בעונתו השנייה בקבוצה הוא מגיע בפעם היחידה בקריירה למעמד הפיינל-פור הישראלי כשהוא משמש כקפטן הקבוצה. את שלוש העונות הבאות העביר אורלנד בנתניה (שנתיים מהן תחת דני פרנקו) במהלכן זכה בתואר השחקן השישי המצטיין של הליגה לעונת 2012/13 ומשם עבר דרומה לשמש כקפטן מכבי אשדוד, בה סיים את הקריירה אחרי שנתיים והופעה נוספת בגמר גביע המדינה, בעקבות פציעה בברך.

עברת 10 קבוצות בקריירה, שזה די הרבה קבוצות לעבור. יש איזה מקום שהוא בית בשבילך?

"הבית זה הפועל גליל עליון הנוסטלגית – כפר בלום. כיום משחקת בליגה שנייה וחבל אבל אין מה לעשות העולם שלנו נהיה כלכלי ולא פשוט להעמיד קבוצה בליגת העל במקום שאין עיר גדולה והכל מושבים וקיבוצים. אבל בהחלט גם הפועל חולון בה ביקרתי שנה אחת, שם הייתי שותף לחוויה נעימה וטובה עם גביע המדינה ביד. היו עוד שנים יפות, פיינל פור בראשון לציון, כמעט פיינל פור בנתניה עם קבוצה קטנה ואיכותית. הבית תמיד יישאר גליל אבל יש הרבה זיכרונות טובים מהרבה מקומות".

איך התחושה להחליף בית / קבוצה כל שלוש שנים?

"זה לא פשוט, אני חושב שצריך אופי מיוחד. אני לא רוצה להעיד על עצמי שיש לי אופי שלאחרים אין אבל צריך גם להתחבר למקום. אתה רואה לפעמים זרים שמגיעים למקום ובאמצע השנה מתחלפים ועוברים קבוצה ואווירה, אני מרגע שחתמתי על חוזה במקום מסוים, מיד הייתי יוצר קשרים עם אנשים סביב המועדון, עם האוהדים, עם העיר בכלל. זה לא פשוט אבל יש בזה אתגר ולי כבן אדם חברותי זה היה גם כיף".

איך זה לשחק בקבוצה שיש לה מעט אוהדים?

"כיף מאוד לבוא למשחק כשאתה משחק בפועל חולון או בהפועל ירושלים. במקרים כאלה אז במשחקי בית אתה לא צריך להתכונן מנטלית. בקבוצה שיש פחות קהל כמו אשדוד או נתניה, אתה רוצה לנצח, כי אם אתה מנצח יבוא יותר קהל אבל זה הרבה פחות כיף".

אפרופו חולון, ספר קצת על הגביע ההוא של חולון בעונת 2008/09.

"אני חושב שמהרגע הראשון ידענו שאנחנו קבוצה מיוחדת. היו זרים וישראלים מחוברים מאוד מאוד. הייתה קבוצה מאוזנת עם צעירים וותיקים ושחקנים בשלב ביניים. אתה לא יכול שבקבוצה כולם ירצו להגיע לNBA,   אתה צריך שחלק מהשחקנים יאהבו איפה שהם נמצאים, חלק מהשחקנים יעריכו איפה הם נמצאים וחלק ירצו לשאוף קדימה ובקבוצה ההיא היה את האיזון הזה כשדני פרנקו ניהל אותו נכון והקהל היה גם הוא קהל מאוד מיוחד.

כשאתם מגיעים לגמר גביע אתם יודעים שאתם לוקחים אותו?

"אני חושב שזה הפתיע אותנו שניצחנו בשנייה האחרונה. זה ישמע אולי יהיר ושחצני אבל אני אומר את זה מהמקום שהרגשנו קבוצה בלתי מנוצחת. זה שמכבי חיפה, בלי דרון פרקינס שנפצע שבועיים לפני הגמר בכלל הצליחו להגיע למשחק צמוד הפתיע אותנו מאוד. היינו בטוחים שאנחנו מנצחים 20 הפרש".

"כשטולברט קולע את השלשה זה היה אושר עילאי. כמו שמישהו בונה חברת סטרטאפ ופתאום מוכר אותה בשמונים מיליון שקל. הרגע הזה זה האושר העילאי שאין דומה לו. אני נותן לך דוגמא על כסף אבל פה אין כסף זה רק עבודה קשה של 20 אנשים (יחד עם ההנהלה וצוות האימון. י.ז) שנפגשו חמישה – שישה חודשים לפני כן ועבדו קשה והתחברו ועשו משהו יוצא דופן".

עברת הרבה מאמנים בקריירה כמעט את כל השורה הראשונה של המאמנים פה ובהם בולט השם של  דני פרנקו שהיה איתך בחמש תחנות שונות. מה לקחת ממנו?

"קודם כל את האהבה שלו למשחק, האהבה והקרבה שלו לקבוצה אותה הוא מאמן היא אינסופית. דני הוא מקצוען בכל רמ"ח אבריו, חי כדורסל, נושם כדורסל, רוצה ללמוד וללמד, והשקפת החיים שלו היא משהו שאתה רוצה ללמוד אותה".

ומאמנים אחרים שהותירו עליך רושם?

"ללא ספק שרון דרוקר, למרות שעבדתי איתו רק שנה אחת כשעוד הייתי ילד. השקט שלו, החשיבה שלו על המשחק, הדרך שבה הוא מאמן ומלמד והדרך שבה הקבוצות שלו משחקות. בתור שחקן בן 30, כשמאמן היה מתייעץ איתי, הייתי מביא דוגמאות שלמדתי משרון דרוקר בגיל 19 וזה עבד לא רע. שרון הוא בן אדם מיוחד וללא ספק השאיר בי חותם. ארז אדלשטיין גם, הדרישה שלו למקצוענות, הדרישה שלו שדברים יעשו בדרך שלו ראויה להערכה. סה"כ היה לי הרבה מזל עם מאמנים, עבדתי בסוף הקריירה גם עם צביקה שרף שאת המחויבות שלו רואים בהתפרצויות למגרש אבל זה בא מאהבה אדירה למשחק".

ברמת השחקנים מי השחקן שהשפיע עליך?

"יש כמה וכמה שחקנים. יש כמה שנשארתי בחברויות איתם. אני מאוד אוהב את גיא פניני וניצן חנוכי, אני חושב שהם הוציאו מהכישרון שלהם 100%, גיא אולי אפילו יותר".

את זה אפשר להגיד גם עליך, לא?

"כן. בגלל זה התחברתי אליהם. לא הכי הכי הכי מוכשרים אבל עבודה קשה ומסירות ואהבה למשחק, אני חושב שזה אולי חיבר אותי איתם".

מה היית עושה אחרת בקריירה שלך?

"אני לא יודע אם הייתי עושה אחרת. הגעתי לרמה הגבוהה שאליה כיוונתי אבל בתקופה ההיא שחתמתי בהפועל ירושלים, הם היו קבוצה מספר 2 בארץ והרגשתי שלא הבאתי את היכולות שלי לידי ביטוי, דבר שהיה מקפיץ את הקריירה שלי עוד שלב קדימה וזה לא קרה. הסיטואציה אליה הגעתי – קבוצה שהבסיס שלה והמאמן שלה שלקחו גביע בשנה הקודמת  נשארו שנה נוספת ובגלל זה המאמן הלך עם אותו בסיס שהביא אותו עד הלום – גרמה לזה, לא בגללי, אבל על זה קצת חורה לי. וגם על נבחרת ישראל, בה לא הייתי ובה לא הייתי שותף לחוויה, לא בקדטים, לא בעתודה ולא בבוגרים ולמרות כמה הבלחות בטורנירים כאלה או אחרים, משחקים רשמיים לא שיחקתי".

אולי זה מה שעושה את הקריירה שלך עוד יותר סיפור הצלחה? למרות זאת עשית קריירה ארוכה.

"כן, עוד פעם, האהבה למשחק והעובדה שלא נשברתי ורציתי תמיד להוכיח, כל אימון, כל משחק, כל אימון כושר, לסיים ראשון, לא רק לעבור, לא להיות באמצע, לי לא היה את זה, אני תמיד רציתי לסיים ראשון".

הרצון שלך להוכיח הוא לעצמך או החוצה?

"גם וגם".

קרה שאנשים לא האמינו בך ואתה רצית להראות להם שהנה, אתה מסוגל?

"קודם כל אני אגיד לך ולכל מי שרק רוצה לשמוע – כל ילד צעיר לא מאמינים בו. מעטים השחקנים שבגיל 18 או 19 אומרים עליהם 'הוא יהיה שחקן גדול'. על ליאור אליהו אולי או עמרי כספי, אמרו שהנתונים שלהם הם מעל כולם אבל כל השחקנים הממוצעים בליגה אף אחד לא האמין בהם ותמיד יש את הרצון להוכיח ולהראות להם שהם טועים ואני יכול וזה גם דבר נכון כלפי עצמך".

קרה לך שנשברת?

"ברור. לכל אחד יש רגעים שהוא נשבר. השאלה היא כמה מהר אתה מרים את עצמך כי אם אתה נשבר לשלושה חודשים זה יכול להיות הסוף".

"אני אתן לך כמה דוגמאות: כששיחקתי בהפועל עפולה מצאתי את עצמי במשחק מול הפועל ירושלים כשאני עם 0 מ-7 מה-3. רגע שבירה ללא ספק, אתה יכול להוריד את הראש ולהגיד זה לא היום שלי ולסיים את המשחק ולתת לירושלים לנצח 20 הפרש או להיות חזק בראש ולא להישבר. סיימתי את המשחק עם 8 מ-15 מה-3 והפסדנו רק בחמש נקודות (אורלנד קלע באותו משחק 7 שלשות ברבע האחרון – שיא ליגה שמחזיק עד היום. י.ז). זה רגע שאני תמיד נותן את כדוגמא כשצעירים או אוהדים שואלים אותי 'מה עושים אחרי שמחטיאים את הזריקה השלישית, רביעית, חמישית?', אני אומר להם 'הנה, אני החטאתי שבע!'. האמונה הזאת בעצמך היא מאוד חשובה".

"רגע משבר גדול מאוד אחר שאני זוכר היה באליצור אשקלון. אני שנה שלישית בקבוצה, עם אותו מאמן, אריאל בית הלחמי, שמכיר אותי ויודע מה אני יכול לתת, אנחנו משחקים נגד הפועל ירושלים אני קולע 7 מ-7 מה-3 כולל סל ניצחון בשנייה האחרונה, שבוע אחרי זה אנחנו נוסעים למשחק חוץ בראשון לציון  ואני משחק 4 דקות. לא איבדתי כדורים, לא החטאתי, לא הספקתי לעשות כלום. אתה מסיים את המשחק ואתה שבור מנטלית. מרוסק, איך יכול להיות ששבוע שעבר אותו שחקן, לא פצוע, שיחק 30 דקות ושבוע אחרי זה 4 דקות? ואתה מרים את עצמך כי אין ברירה. אבל יש עוד הרבה רגעים שנשברתי גם בתור שחקן יותר צעיר, הגילאי נוער ונערים עד רגעים שאתה מגיע להפועל ירושלים אחרי שעשית 12, 13 נקודות ממוצע למשחק והקבוצה לא טובה וכשאתה משחק אתה משחק טוב, ועדיין מוצא את עצמך משחק 7 דקות, 8 דקות, לפעמים באימונים אתה מחוץ לעשירייה ואתה נשבר לחמש דקות ומרים את עצמך ומעודד את עצמך ושנה אחרי זה אתה חותם בהפועל חולון ולוקח גביע ונותן להפועל ירושלים בראש… (חולון הדיחה את ירושלים בחצי גמר הגביע, י.ז) וזה רגעים שאתה מבין שאין מה לעשות – רק האופי יכול לקחת אותך קדימה".

*

"לא יהיה עוד מאיר טפירו בכדורסל הישראלי"

הרבה דברים השתנו מהיום בו יהוא אורלנד הפך להיות חלק מהכדורסל הישראלי בעונת 1999/2000 ועד הודעת הפרישה שלו בראשית הקיץ האחרון. מכבי ת"א שהתרגלה להפסיד אליפות אחת בשלושים שנה, מצאה את עצמה מאז 5 פעמים ללא הצלחת הנכספת, מעמד השחקן הישראלי בקבוצות השתנה בעקבות אינפלציית הזרים שנחתה עלינו, קבוצות קמו ונעלמו, אולמות נהרסו ונבנו, מבנה הליגה השתנה כמה וכמה פעמים וגם הנוסטלגיה, היא כבר לא מה שהייתה פעם.

מה קרה לכדורסל הישראלי ב-17 השנים האחרונות?

"הכול השתנה. התנאים הרבה יותר טובים, אולמות חדשים, מוסר התשלומים השתפר מאוד. הרבה יותר מקצועני כל מה שקורה סביב הכדורסל. אם פעם מאמן כושר היה דמות שהייתה פוגש פעם בשבועיים, היום לכל קבוצה יש מאמן כושר. תנאי האימון יותר טובים. הכדורסל שלנו הלך קדימה, יחד עם הכדורסל של כל העולם, כמובן, ובגלל זה לא עשינו קפיצה מטורפת אבל אני חושב שהשחקנים הצעירים שמשחקים עכשיו חווים חוויה יותר טובה ממה שאני חוויתי בגיל 19, כשהלכתי לשחק בצפת, באולם של 250 איש, בינואר, בקור אימים, ללא חימום, יושבים על ספסלים שבורים, בלי מים חמים וכשמותר לעשן באולם. זה דברים שאין היום. גם חווית הצפייה עבור האוהדים וגם חוויית המשחק עבור השחקנים השתפרה".

מה התדרדר?

"אני אגיד את זה ככה: החשיבות של השחקן הישראלי בקבוצה הידרדרה מאוד. אם פעם, היו שני זרים והחשיבות של השחקן הישראלי בקבוצה הייתה מאוד משמעותית, אפילו בחלוקת הזריקות, במספר הזריקות, אז בנקודה הזו לצערי הלכנו אחורה. זה קורה בכל אירופה, לא רק בישראל, גם השחקנים הטורקים משחקים פחות, גם הגרמנים וגם האיטלקים. השחקנים האמריקאים, עם הנתונים הפיזיים שלהם, די שולטים בכדורסל".

לי זה נראה הרבה פחות אותנטי. נורא קשה להתחבר בתור אוהד. השחקנים היום מתחלפים כל הזמן, אין זהות של שחקן עם קבוצה, אתה רואה קבוצה כמו אשדוד, בה סיימת את הקריירה, מחליפה משנה לשנה את כל הסגל שלה. משהו הרבה יותר מלאכותי.

"מסכים לגמרי מצד אחד אבל מצד שני – אין מה לעשות עם זה. הנושא הכלכלי נהייה הדבר הכי חשוב היום ושחקן שיש לו אפשרות לחמש את המשכורת שלו, הולך ועושה את זה. ומצד שני, גם הקבוצה שמשלמת הרבה כסף אין לה סבלנות. מחתימים שחקן לשלוש שנים, אחרי שנה הוא לא טוב ואומרים לו בהצלחה בקבוצה הבאה".

"זה פחות אותנטי אבל מצד שני כששיחקתי בגליל עליון, עשינו חצי גמר פליאוף וחצי גמר גביע וכולם הצליחו בקבוצה הזו ושנה אחר-כך, אתה יכול לגגל את זה, חוץ משרון ששון ודני פרנקו, שהיה עוזר מאמן, אף אחד לא נשאר. אפילו המנהל האגדי, עמית גל, התחלף. כולם התקדמו. זה קרה לי גם בהפועל עפולה כשסיימנו חמישי ואף אחד לא נשאר כמעט. זה הכדורסל וזה מה שקורה שהכסף מעורב".

זה נכון שאין יותר פיור שוטרס כמו שהיו פעם? אנחנו גדלנו על אמיר כץ, על דורון ג'מצי, לא מייצרים יותר כאלה…

"זה נכון אבל קודם כל הכדורסל השתנה. פחות רצים שוטר-פליי על שחקנים, למרות שברצלונה וריאל עושים את זה מדהים. הכדורסל קצת השתנה וקצת שכחו את זה. אני מקווה שבישראל שיש בה היום תכנית לפתח גבוהים ולהרים את הנוער, יכניסו משהו בנוגע לקליעה ויחזירו את הקלעים כי סה"כ מי שאין לו גובה או אתלטיות של זרים, זה מה שחשוב שיפתח. אני חושב שהיום אולי למעט עמית שמחון, אין הרבה קלעים טהורים וחבל".

"חוויה נעימה וטובה עם גביע המדינה ביד". אורלנד במדי הפועל חולון (צילום מאתר מינהלת הליגה)

אתה יודע עם כמה זרים שיחקת במהלך הקריירה?

"בוא נעשה ממוצע. 5 בכל קבוצה, והיו גם כאלה שחזרו. בוא נגיד 85".

התשובה היא 91. וזה בלי כאלה שחזרו על עצמם. זה המון!

"זה המון ואני רוצה להגיד לך שלא היה אחד שלא התחבר אליי באופן אישי. אני זוכר את כולם אולי למעט כאלה שהיו איתי שבועיים או שלושה. אבל אני רוצה להגיד לך שהרבה פעמים זה לא קשור לרמה של הזר. זה אולי הסקאוטינג שלא היה מספיק טוב ואולי תכונה מסוימת שהשחקן הזר היה צריך להביא אבל הייתה חסרה לו. בסוף, הכימיה הקבוצתית וההתאמה של השחקן לקבוצה היא הדבר החשוב ואת זה לא תמיד אפשר לחזות. הרבה פנים לפני שזרים עזבו באמצע העונה הייתי תופס איתם ואומר להם שייקחו בחשבון שזה לא אומר שהם לא מספיק טובים אלא שפשוט בסיטואציה המסוימת הזו הם לא התאימו".

מה אתה אומר על היחס בין זרים לישראלים?

"היחס הזה הוא לא פשוט. אנחנו פה בארץ עם התרבות והמנהגים שלנו צרכים לקבל לתוכנו חבורה של זרים לחלוטין שב85% מהמקרים גם יותר טובים מאתנו במה שהם באו לעשות, במה שאנחנו עושים ביחד וזה יוצר איזושהי אינטגרציה לא פשוטה. אני חושב שהדבר שיבנה קבוצה טובה זה ההערכה ההדדית בין זרים לישראלים. דבר שלא נוצר בכל קבוצה. בקבוצות שלי, בדרך כלל לא נתתי לזה לקרות אבל מדיבורים עם שחקנים ישראלים אחרים בקבוצות שונות, לפעמים נוצרת חוסר הערכה, אינטגרציה לא טובה שמתחילה במאמן שלא דורש מהזרים מה שהוא דורש מהשחקן הישראלי ואז זה יוצר הרבה קשיים ודברים בין אישיים".

הזרים הם הרבה יותר ארעיים, זורקים אותם אחרי חצי שנה, מביאים אותם לחודש-חודשיים. זה לא קורה עם ישראלים. לישראלים יש מעמד מסוים.

"נכון. אבל למרות שלישראלים יש  מעמד מסוים ולא זורקים אותם באמצע העונה בדרך כלל לפעמים אתה נתקל במאמן שאומר לישראלי 'אתה תנקה את הרצפה' ולזרים הוא אומר לשים כתר את הראש ו'בוא תשב, ננקה לך את הכיסא'. זה יוצר דברים לא טובים בקבוצה. דרך אגב, גם אם יבוא ישראלי מוביל לא צריך לתת לו את הכתר הזה . כולם חשובים להצלחת הקבוצה. אבל אם נחזור לנושא הזרים – אז דבר ראשון להיות זר זה דבר מאוד קשה, זה לא פשוט, זה מצריך תעצומות נפש אחרות מאשר של ישראלי וזה גם מצריך סבלנות".

אבל אם לפי מה שאתה אומר, הצלחה של שחקן תלויה מאוד באופי, אז מן הסתם לזר שמגיע לסביבה חדשה ולתרבות אחרת קשה להביא את היכולות שלו לידי ביטוי כ"כ מהר.

"אני יכול להגיד לך ממה שראיתי  שבמקרים בהם זרים באים הנה ולא עסוקים בשטויות ובאים לשחק כדורסל ולהתחבר למקום אליו הם באים, יחד עם ההצלחה האישית שלהם, הם גם נשארים פה יותר משנה אחת ובטח בכל השנה. ואילו זרים שבאים אחרי קולג', שרוצים רק NBA ולא מעניינת אותם הצלחת הקבוצה הם הזרים שבסופו של דבר הולכים הביתה לפני סוף השנה".

יש איזשהו מיתוס בחוגי הכדורסל בישראל שהצלחה של קבוצה תלויה בישראלים שלה, אתה מסכים?

"אני לגמרי לא מסכים. אני חושב על הקבוצה שלי בהפועל חולון, הישראלים שלנו היו אני ואורי קוקיה, וליאור ליפשיץ וליאור שגב וכריס ווטסון, לא חבורה רעה, אבל לא היינו שחקנים שקולעים הרבה ומי שנתן את הטון באותה שנה זה הזרים. אני אקח את מה שאמרת ואגיד שהצלחת הקבוצה תלויה באיך הישראלים מקבלים את המקום שלהם בקבוצה. זאת אומרת אם יבוא ישראלי ויגיד אני יכול להביא תוצרת כמו הזרים והוא לא יכול לעשות את זה – זה יכול לפגוע בקבוצה. הישראלים צריכים מצד אחד לקבל את המעמד שלהם ומצד שני לקבל את הזרים בחוויה הבין אישית. אם תקרא לזה 'תלויה בישראלים' אז כן, ההצלחה תלויה בישראלים, אבל מהמקום הזה ולאו דווקא ממספר הנקודות".

אם אתה מתמנה מחר לג'נרל מנג'ר לקבוצה בסדר גודל של מכבי אשדוד, מה העקרונות שלך בשביל להצליח?

"קודם כל אני מביא זרים שאני חושב שהם יכולים להיות מחויבים. קשה לי עם זרים שהרגע יצאו מהקולג' והחלום שלהם זה NBA. אני אביא זרים מנוסים באירופה. אני אנסה ליצור איזון בקבוצה בתווך הגילאים. אני אקח שחקנים ישראליים שיהיו מחויבים למערכת. המחויבות היא דבר שיוצר הצלחה בקבוצה. ברגע שאתה מחתים שחקן על הדרך שיבוא לתחנת מעבר, זה לא נכון לבנות ככה קבוצה. אותו דבר גם עם המאמן, מאמן שיהיה מחויב להצלחה של הקבוצה שלו. אחד הדברים שלדעתי גרמו להפועל ירושלים לא להצליח כל השנים היה זה שלמרות שהיא הייתה אלטרנטיבה למכבי היא הייתה תחנת מעבר לשחקנים , ישראלים וזרים, שראו בה קבוצה שמשלמת הרבה, מקפצה אבל לא המקום שאני רוצה להיות בו. היום זה כבר לא ככה. אני אנסה לבחור שחקנים שלא יראו בקבוצה רק תחנת מעבר. זה לא רע ששחקנים רוצים להתקדם אבל אתה צריך ליצור איזושהי מחויבות בקבוצה ואחרי זה שחקן יתקדם יחד עם המחויבות הזו".

איך הכדורסל שלנו יראה בעוד 10 שנים?

"הכדורסל יתפתח. ימשיכו להגיע לכאן זרים איכותיים שאחרי זה יצאו לקבוצות שמשלמות קצת יותר באירופה. השחקן הישראלי ימשיך להתפתח, ימשיך לתת תחרות מצד אחד אבל מצד שני זה לא שבעוד שבעוד 10 שנים אנחנו נראה פה בטופ סקורינג של הליגה עשרה שחקנים ישראלים ברשימת עשרים הראשונים".

אילו דברים היית משפר בכדורסל שלנו?

"הייתי מנסה למצוא דרך שהשחקן הישראלי יהיה יותר משמעותי אבל אני לא חושב שאפשר לעשות את זה אלא אם כן כל אירופה תחליט שהיא עושה את זה. אנחנו לא יכולים להיות שונים באירופה. אתה לא יכול להחליט שהשחקן הישראלי הוא הדבר החשוב. אני שומע אנשים שאומרים כל הזמן 'זו הליגה הישראלית, שיהיו פה רק שני זרים'. אני מאוד רוצה שהשחקן הישראלי יצליח ויהיה משמעותי אבל הבעיה היא שפעם היו פה שני זרים כמו בכל אירופה והיום באירופה ובארץ יש הרבה יותר. מאיר טפירו לא היה גדל להיות מאיר טפירו אם היו לו ארבעה זרים בקבוצה. הוא אולי היה חווה יותר ולומד יותר אבל לא היו לו הזדמנויות כמו שהוא קיבל אז".

אז המסקנה היא שלא יהיה יותר מאיר טפירו?

"לדעתי לא".

*

אחרי כמעט שעתיים בהם ביליתי בשיחה עם יהוא אורלנד, עליו, על הכדורסל הישראלי, עליי ועל החיים בכלל, אני בהחלט מבין טוב יותר איך שחקן, אולי לא הכי מוכשר בנמצא, מצליח לתקוע יתד כל-כך משמעותית בכדורסל שלנו בעזרת מקצוענות יוצאת דופן, עבודה קשה ואופי בלתי מתפשר.

ממקומי ביציע, כאוהד כדורסל ישראלי, אני מסכים עם יהוא אורלנד – מאיר טפירו כנראה לא יגדל פה שוב. ועם זאת אני מקווה ומייחל, בשביל אוהדים כמוני ובשביל הכדורסל הישראלי בכלל, שייצמחו פה עוד הרבה שחקנים כמו יהוא אורלנד.

Tags:

44 תגובות ל - “מיוחד להופס: יהוא אורלנד – ריאיון פרישה / יאיר זעפרני”

  1. אהרון שדה

    23. אוק, 2016
    06:07

    רעיון ענק ושאלות מרתקות.

    ….עוד לא קראתי את התשובות….
    היה צריך לשאול אותו מה קרה למכבי…😊

    Reply to this comment
  2. עידן

    23. אוק, 2016
    06:14

    גיי גיי רדיק הישראלי.תודה על הראיון

    Reply to this comment
  3. דובי

    23. אוק, 2016
    06:22

    תענוג של ריאיון. תודה רבה לשניכם.

    Reply to this comment
  4. חיים כ

    23. אוק, 2016
    07:53

    תודה על זה!

    היה מאוד אהוב בראשון, אדם ושחקן.

    Reply to this comment
  5. מתן גילור

    23. אוק, 2016
    07:59

    כל הכבוד יאיר. ראיון מעולה. אהבתי מאד את דרך ההגשה. אורלנד הוא כנראה אחרון הפיור שוטרים הישראלים בליגה.

    Reply to this comment
  6. המשגיח

    23. אוק, 2016
    08:32

    מעולה מעולה מעולה.
    תודה יאיר, ותודה לך יהוא.

    Reply to this comment
  7. ולדי קוגן

    23. אוק, 2016
    08:40

    ראיון מעמיק מאוד. מרגיש שהוא נתן תשובות אמיתיות ולא ירה קלישאות. חבל שפרש בגיל 34, היה יכול בכיף לתת עוד כמה עונות.

    Reply to this comment
    • כריסטופר מולטיסנטי

      23. אוק, 2016
      11:41

      אני חושב שבגלל פציעה

      Reply to this comment
  8. אלעד אייל

    23. אוק, 2016
    08:40

    נהדר יאיר. בהחלט ראיון מרתק עם אחד השחקנים המתמידים בכדורסל למרות שהוא אף פעם לא יצר כותרות, אבל בשקט בשקט קנה מקום של כבוד בהיסטוריה של הכדורסל.
    היה מעניין לראות את הכדורסל המקומי מהזווית של שחקן וותיק שעבר בקבוצות רבות וחווה רבות.
    יאיר שאפו גדול על היוזמה והביצוע

    Reply to this comment
  9. מולי

    23. אוק, 2016
    09:02

    יאיר ויהוא,
    זה אולי הראיון הטוב ביותר שקראתי, הן ברמת השאלות והן ברמת התשובות.

    המון תודה על עונג ששי בבוקר.

    Reply to this comment
  10. אפלטון

    23. אוק, 2016
    09:11

    נהדר!! ראיון מרתק עם שחקן מיוחד.
    אני זוכר אותו כילד בכפר בלום, היה ברור גם בגיל 13 שהוא יהיה מקצוען. בתור יליד האזור היה מעניין אותי לשאול אותו מה צריך לעשות כדי להחזיר את הגליל למרכז העניינים ומה הוא חושב על גניבת השם של גלבוע.

    Reply to this comment
  11. משיח

    23. אוק, 2016
    09:29

    יאיר ויהוא,
    זה אולי הראיון הטוב ביותר שקראתי, הן ברמת השאלות והן ברמת התשובות.
    המון תודה על עונג ראשון בבוקר.

    תודה על כל השנים במגרש והניצחונות עם גליל. הרבה בהצלחה בהמשך

    Reply to this comment
  12. Mbk

    23. אוק, 2016
    09:33

    לא מעט נקודות וחומר למחשבה
    תודה

    Reply to this comment
  13. פאקו

    23. אוק, 2016
    09:59

    ראיון מעולה עם אחד השחקנים הישראלים הטובים שהיו כאן. יאיר. כל הכבוד.
    לא שוכח את הגביע הזה של חולון, מייד אחרי עונת האליפות. אורלנד מספר על השחקנים שהיו שם. חוץ מווטסון, לדעתי אף אחד לא נשאר מעונת האליפות. גם מעיד משהו על הכדורסל כאן.

    Reply to this comment
  14. asi

    23. אוק, 2016
    10:10

    מרתק, יאיר זה ראיון בסגנון רפי רשף…

    Reply to this comment
  15. עידו גילרי

    23. אוק, 2016
    10:17

    תודה יאיר ותודה ליהוא על כל השנים ועל נקודת המבט של שחקן הנמצא כל כך הרבה שנים בליגה.

    Reply to this comment
  16. yamani1000

    23. אוק, 2016
    10:22

    תודה רבה!

    Reply to this comment
  17. Berch

    23. אוק, 2016
    10:23

    איזה תענוג
    טיפוס מיוחד. כן ירבו.
    הקטע על חולון ריגש (אותי)
    הוכחה שאתה יכול לאהוב את מי שאוהב את אהובתך 🙂

    Reply to this comment
  18. יניב

    23. אוק, 2016
    10:27

    מעולה גם המראיין וגם התשובות של המרואיין. כל הכבוד לשניכם

    Reply to this comment
  19. סער ברעם

    23. אוק, 2016
    10:34

    נהניתי לקרוא, תודה רבה!

    Reply to this comment
  20. ת'אנדר

    23. אוק, 2016
    10:51

    גאווה להופס שמשיגה ראיון מעניין ובלעדי עם שחקן גדול. תודה רבה יאיר!

    Reply to this comment
  21. ת'אנדר

    23. אוק, 2016
    10:54

    אני חושב שהחוק הרוסי פוגע בשחקנים הישראליים כי הוא אומר לקבוצות תחתימו הרבה שחקנים זרים כי אתם יכולים לשתף את כולם.
    צריך להחזיר את ההגבלה לשניים/שלושה זרים ואם למכבי או ירושלים זה לא טוב הם יכולות לשחק רק באירופה.
    (ביחוד היום שהיורוליג כמעט הכפיל את כמות המשחקים שלו)

    Reply to this comment
  22. עידן עופר

    23. אוק, 2016
    11:09

    ענק יאיר, תודה רבה!

    Reply to this comment
  23. רועי ויינברג

    23. אוק, 2016
    11:19

    ראיון מעולה עם אחד השחקנים הישראליים הפחות מוערכים שעברו פה.

    Reply to this comment
  24. Smiley

    23. אוק, 2016
    12:13

    אחלה ראיון!!! כל הכבוד!!!

    Reply to this comment
  25. אחד העם

    23. אוק, 2016
    12:58

    יופי של שאלות ויופי של תשובות ( ₩מעמיקות ומרתקות)
    סחטין!

    Reply to this comment
  26. רביד אראל

    23. אוק, 2016
    13:14

    ראיון מעולה וגאווה גדולה לאתר שהשיג ראיון מאוד מעניין ובלעדי עם השחקן הזה.
    אותי מאוד עניין גם לשמוע את הסיפור של יהוא אורלנד כי כמו שציינת בהקדמה לראיון, הפרישה שלו עברה מתחת לראדר

    Reply to this comment
  27. Dror2

    23. אוק, 2016
    13:19

    מצטרף למחמאות… כל הכבוד על הראיון! כן ירבו (גם ראיונות כאלה וגם שחקנים כמו יהוא)

    Reply to this comment
  28. פומה

    23. אוק, 2016
    13:43

    מעולה יאיר .
    אחת הכתבות המעולות שלך אתה מעלה את הרף כל פעם מחדש.
    נושא השחקנים הזרים הוא הענין כי כבר אין בארץ כדורסל.
    לשמוע זאת מילד בן 34 זה הכי ברור שיש.
    כילד הגעתי לאולם הפתוח של הפועל חיפה היה אש במשחקים באולם הזה בחיים לא חשבתי להחמיץ משחק.
    אחרי צבא הלכתי פעם לרוממה כי חבר שחקן עבר בהפועל חיפה ונבחרת ישראל שי שרף שיחק שם .
    בחיים לא חשבתי ללכת שוב מה יש שם לראות…וזה אני זה שרכב באופניים מחיפה לעין המפרץ כדי לראות בנעמן את כל המשחקים של הסברס…. קבוצה ישראלית אמריקאית בשנות השבעים .
    על הכבוד על הראיון וחבל שהקבוצת ביוב התל אביבית מסיטה אנשים מהעיקר בו אתה מתעסק לטפל בו הם מתעסקים איך לברוח מאחריות …
    התשובה אין דרך לברוח !
    נראה מתאים למאמן נשמה בקביצה קטנה השחקן החביב הזה.

    Reply to this comment
    • פומה

      23. אוק, 2016
      17:03

      במקום לטפל בו …נפלאות העריכה בנייד …

      Reply to this comment
  29. גוגליוטה

    23. אוק, 2016
    14:03

    מרתק. תודה רבה לשניכם

    Reply to this comment
  30. איתי

    23. אוק, 2016
    14:09

    יופי של ראיון כן ירבו ובהחלט חסרים כאלו ראיונות מעמיקים בנוף הישראלי! באשר ליהוא אכן מיצה מעל ומעבר ליכולותיו וראוי לכל הערכה

    Reply to this comment
  31. איל

    23. אוק, 2016
    15:06

    ריאיון נהדר. כל הכבוד ליאיר ותודה ליהוא על ההשתתפות.
    מנקודת המבט שלי, התאכזבתי לגלות שיהוא לא זוכר את התקופה בהפועל לטובה. האמת היא שלא זכרתי שהוא מיעט לשחק. בראש שלי הוא היה שחקן מרכזי.

    Reply to this comment
  32. איתן בן דוד

    23. אוק, 2016
    17:00

    פשוט מעולה, תודה רבה!

    Reply to this comment
  33. מנחם לס

    23. אוק, 2016
    18:24

    נעים לקרוא שחקן אינטיניגנט

    Reply to this comment
  34. דטלף

    23. אוק, 2016
    21:18

    ראיון פשוט נהדר, של שחקן אינטלגנטי. צריך עוד ראיונות ברמה כזאת.

    Reply to this comment
  35. no funny shtuff

    23. אוק, 2016
    23:20

    תודה על הראיון. נהניתי לקרוא.
    עוד קיבוצניקים שהיו והינם בליגה-
    גוני יזרעאלי, אבישי גורדון, דגן יבזורי, ברק פלג.
    וכמובן בועז ינאי, אור גורן, שמי זסלבסקי ושות'.

    Reply to this comment
  36. ליאור

    23. אוק, 2016
    23:59

    שחקן ענק ויהיה מאמן ענק.

    Reply to this comment
  37. דורון

    24. אוק, 2016
    20:04

    ששני אנשים צנועים מוכשרים וכישרוניים נפגשים
    יוצא ראיון הספורט הטוב ביותר שקראתי.
    ראיון מלמד מאד לחיים, על צניעות ונחישות,
    עקב הצניעות, האיגו מתפקד פחות
    ואז האדם מתחבר לחלק הטהור שבו ומצליח ומשגשג
    וחוסך הרבה בעיות.
    תודה וברכות לשניים הנהדרים יאיר ויהוא.

    Reply to this comment
  38. דורון

    24. אוק, 2016
    20:11

    זו קרמה טובה ליהוא ליהות ישראלי מצליח ולא יותר מידי סלב.
    ליהות שחקן יותר מידי ידוע כמו לברון זו קרמה לא תמיד קלה
    חלק ממה שתאמר יהפכו בתקשורת לעוין, יעוותו וימררו את חייך.
    מה מקור הנחישות אני מאמין שזה ידע שנצבר בהרבה גילגולי
    חיים קודמים.
    (גם עם יהיו עוד 10 מפגשי ראיונות בין השניים אקרא בשקיקה)
    (הלוואי)
    ראיון הספורט הטוב ביותר שקראתי

    Reply to this comment
  39. צביקה

    25. אוק, 2016
    08:44

    אחלה ראיון. הייתה אינטלגציה לשני הצדדים בראיון וזה נראה ככה. לפחות ממה שעולה מהראיון נראה שיהוא יוכל להתפתח להיות מאמן מצויין.

    Reply to this comment
  40. ינון יבור

    26. אוק, 2016
    15:09

    ראיון נהדר ומעניין.
    מה הוא מתכוון לעשות בחיים עכשיו? זה גם נושא חשוב לשחקנים שפורשים.

    Reply to this comment

הגיבו