הנבחרת הישראלית – דרושה עליית מדרגה / סער ברעם

אחרי שאהרון שדה התייחס לנבחרת הישראלית לקראת יורובאסקט 2017, סער ברעם נותן לנו את הזווית שלו:

אז דווקא בשנים האחרונות, כשמעמד השחקן הישראלי בנסיקה, חשבתי לעצמי שאולי כדאי לראות ולבחון – במה אנחנו צריכים עוד להשתפר בשביל להיות פקטור אמיתי ביורובאסקט הקרוב?

אפשר לראות את השחקנים שהצליחו בגדול (יחסית): עומרי כספי, שכבר נכנס לעונתו השביעית ב-NBA, גל מקל שהופיע בניו אורלינס ובדאלאס, וכמובן עכשיו – שון דאוסן המעניק לנו ניצוצות תקווה לעתיד.

קודם כל, אפשר להגיד שאת שלב העלייה וההזדמנות האחרונה המעייפים והמייגעים חסכנו לעצמנו הפעם. בתור אחת מהנבחרות המארחות, בצוותא עם פינלנד, רומניה וטורקיה, נכנסו לטורניר באופן אוטומטי.

כספי. גם בטורניר הקרוב ישראל תקום ותיפול על היכולת שלו.

במהלך השנים היו כמה שיאני הופעות בנבחרת. במקרה שניים מהם גם מהחביבים עליי ביותר – עידו קוז'יקרו ויניב גרין, מקום 3 ו-1 בהתאמה. מה היה מיוחד בהם?

לישראל קשה לייצר סנטרים ברמה פיזית טובה: בין אם זה הגובה, האתלטיות, או חוסר היכולת לשחק בעומס. אפשר לראות איך מספר ההופעות של קוז'יקרו וגרין מדגיש את הבעיה שתמיד הייתה לישראל.

לכן נלך ליורובאסקט 2015 ונראה את החולשה המוכרת שלנו: הריבאונד בכלל ובפרט ריבאונד ההתקפה של היריבה. ישראל דורגה במקום ה-20 מתוך 24 בריבאונד, כשעומרי כספי הוא הריבאונדר המוביל שלנו עם 7.2 למשחק. כשהפורוורד והשחקן המוביל בקבוצה מוביל גם בריבאונדים, הזעקה נשמעת: צריך ביגמן איכותי!

39:29 לרוסיה בריבאונדים, 12 בהתקפה.

42:35 לישראל בריבאונדים, אבל 11 קרשים לפינלנד בהתקפה.

42:31 לבוסניה והרצגובינה בריבאונד, 19 (!) ריבאונד התקפה.

גם נבחרת חלשה כמו פולין ניצחה אותנו בהפרש של 5 בריבאונד ולקחה 9 כדורים חוזרים מתחת לסל הישראלי. 46:29 לצרפת, לא במפתיע, אבל חגיגה של 17 ריבאונדים בהתקפה. אבל העתודה שלנו ניצחו אתכם 86:66, אז למי יש עתיד ורוד יותר? בתבוסה מול איטליה גם נוצחנו בכ"ח 46:36, 13 מהם מתחת לסל שלנו.

בממוצע מפסידים ב-7.7 ריבאונדים בכללי וב-7.2 (!) ריבאונד התקפה למשחק. בהתחשב שבדרך כלל ריבאונד ההתקפה ייפול קרוב לסל, הסיכויים לסל מהזדמנות שנייה יחסית גבוהים. האופנסיב ריבאונד מקנה ליריבה הזדמנות שנייה – ומעבר לפגיעה במורל, מסתיים בזמן שלא התקפת יחד עם זריקה נוספת של היריב. בעצם מדובר בהתקפה חדשה. עוד נקודה שכדאי לקחת בחשבון היא המחויבות בהגנה, כשבטורניר הקודם ישראל דורגה במקום ה-17 מ-24 בכמות הנקודות שקלעו עליה למשחק.

מכל טורניר לוקחים המון לטורניר הבא. בפער של שנתיים כל אחד ממשנהו, כדאי באמת להרים את המאמץ ההגנתי. אדלשטיין הצליח לרתום את השחקנים שלו ליותר מחויבות בהגנה במשך המשחקים והיה ניתן לראות זאת.

ישראל בדרך כלל הייתה ראשונה לכדורים אבודים, השחקנים (בפרט מקל ואוחיון) ראו הרבה מאוד פרקט מקרוב וכרגע אנחנו במצב של חוסר בביגמנים. אז מה הדרך שבה נוכל להיות יעילים בהגנה בצורה מפתיעה?

אם במילא עומרי כספי הוביל את נבחרת ישראל בריבאונדים, אפשר להשתמש בו להגנה ושלשות, כלומר – במילא הוא מוביל אותנו בריבאונדים, אז כדי לרוץ ולהשאר "קלים", אפשר לצרף אליו את אלישי כדיר\ליאור אליהו. בעוד שכדיר ייתן יותר הגנה וקליעה חצי מרחק, אליהו יכול להיות השחקן היוצר של הנבחרת, רק במקרה שלא מצליחים לאזרח ביג מן ברמה גבוהה. שון דאוסן יכול ויהיה פקטור משמעותי יותר באליפות הבאה.

דאוסון. בונים עליו.

בעיה נוספת היא העונשין. מדובר באחד מהסודות הישראלים הידועים, כשלא ברור מה גרם לכך שלשחקנים קשה לקלוע מהקו. אליהו עם 39% מהעונשין בעונה האחרונה לאחר ירידה במשך הקריירה, כספי עם 68% ב-NBA מהקו, לא מדהים בשביל קלעי כמוהו, ויוגב אוחיון, הרכז של הנבחרת, עם 60%. לא מעודד במיוחד.

בעיה אחרונה היא המחסור בשחקנים יוצרים ברמה גבוהה. אני מעריך מאוד את השחקנים בנבחרת ישראל וחושב שהם באמת נתנו הכל בטורניר שעבר, אבל אם נרים את הרמה טיפה:

גל מקל יכול ליצור ברמה גבוהה. הרבה פעמים הוא עובר את השומר שלו ויש לו את הפיזיות לסיים את המהלכים ברמה טובה. ההחלטה יכולה להיות בידיו – אם יחליט לשחק מהר, עם פחות תכנון ולהתנהג כמו שחקן יוצר, הרבה בעיות יכולות להיפתר. יוגב אוחיון יכול ליצור ברמה גבוהה גם כן. עם הצעד הראשון שלו לשמאל, מה שרבים לא מכירים, יש לו יכולת לעבור הרבה מאוד שומרים ולכווץ את ההגנה. בצוותא עם התפקיד ה"נחות" לעתים (ורק לעתים!) שנתתי לכספי בסעיף הקודם, זה ניסיון ששווה לבדוק.

ליאור אליהו הוא עוד שחקן יוצר ברמה גבוהה שכבר יצא לנו להכיר אותו במהלך השנים. שחקן מעולה נוסף שצריך לקבל יותר דקות ואחריות מאדלשטיין הוא שון דאוסן. דאוסן אתלטי, יכול לעזור בריבאונד, יודע לתת הגנה וגם, בסופו של דבר – ליצור בהתקפה.

רועי ויינברג

סגן עורך הופס. אוהב את מיאמי וגבוהים שמוסרים מעל 4 אסיסטים במשחק.

לפוסט הזה יש 38 תגובות

  1. אחלה מאמר. לדעתי הפתרון לבעיית הריבאונד (וההגנה) הוא מתאזרח שיגן על הטבעת ויתן ריבאונד, איזה אנדרו בוגוט כחול-לבן. אני לא חושב שיש שחקן בליגת העל שלנו שיכול לספק את זה כרגע לצערי, אבל זה הכרחי.

    מבחינת החמישייה, לדעתי אחד הפתרונות הוא לשחק עם שחקן יוצר אחד (בין אם זה הלפרין/דאוסן ליד אוחיון או מקל ליד אוחיון/יבזורי). אולי בחלק מהזמן שווה לשחק עם אליהו כיוצר שני, אבל הפתרון הוא לתת לו את המפתחות ולהשתמש באחרים בעיקר כשחקנים שניזונים ממנו. יכול להיות שככה ינצלו את כספי הכי טוב.

  2. הבעיה העיקרית שבישראל לא עושים דבר לגדל שחקנים צעירים. בלתי אפשרי לסמוך אל יכולת של שחקנים וותיקים שחוץ מכספי ומקל כל השאר בינוניים אבל אין אופציה אחרת. יש 3 שחקנים במקרה הטוב השנה מתחת לגיל 25.

  3. מאמר מעניין, אך אני חולק על נקודת המוצא .
    הכדורסלן הישראלי בנסיקה? אני לא רואה את זה בא לידי ביטוי. המצב במכבי הוא המשקף הטוב ביותר לזה- גל מקל הוא הישראלי הבכיר, ועל אף הנחישות שלו, באירופה הוא לא פקטור רציני מדי. על אחרים בכלל אין מה לדבר.
    ריבאונד וגבוהים מאז ומתמיד היו נקודת החולשה של הנבחרת. גם בשנת ה-90 שבהם היו לא מעט כישרונות, הסנטר המוביל היה שטיינהאור, שחקן נחמד ולא רע, אך ממש לא מעבר לזה. הסנטר המחליף היה עופר פליישר- גם לא שחקן מדהים (לעומת עמדות הגארדים שבהן המצב היה טוב יותר).
    בעיניי הבעיה נובעת מזה שאין היון מספיק שחקנים ישראלים שיכולים להוביל את הקבוצה שלהם. אני מקווה שהשנה המצב קצת ישתנה עם בר טימור בהפועל ירושלים ועם הדקות הנוספות שיהיו לישראלים בקבוצות באירופה, אבל הרושם שלי הוא שמצב הנבחרת לא בהכרח מעיד על מצב הכדורסל שלנו. הטורניר האחרון היה די טוב (חוץ מהתבוסה לאיטלקים), על אף שמצב הכדורסל הישראלי עגום למדי.

    1. בשנים האחרונות הגיעו 3 ישראלים ל-NBA. אחד רול פלייר לגיטימי שנבחר וקיבל חוזה מובטח. המעמד של הישראלי נמצא בעלייה, גם אם קשה להאמין בזה.

      כרגע אנחנו צריכים אנדרו בוגוט כזה, סנטר נייד שיודע להיות אחלה רים פרוטקטור ולקחת ריבאונדים. מסכים איתך לגבי הטורניר האחרון – ראינו אמונה של השחקנים שלנו בדרך. הם באמת שיחקו עם כל הלב.

  4. How about our friend Amare?😉

    1. לדעתי לא יכול לשחק כי כבר שיחק עם האמריקאים

    2. אמרה גל לא יוכל לשחק כי הוא לא נחשב ישראלי וגם כי שיחק בנבחרת ארה״ב אבל מעבר לזה הוא פשוט לא כזה טוב כרגע

      1. כולכם צודקים. הוא גם לא רים פרוטקטור כזה טוב.

  5. אלטיט וזלמנסון הם שני חבר'ה עם עתיד אבל הם חייבים לקבל יותר דקות משחק כדי להתחשל (וזה רחוק מלקרות). בנוסף יש את ג'ייק כהן שנראה יכולות יפות (לדעתי על תקן מתאזרח)

  6. אנחנו היהודים לא עם גבוה. לא יעזור שום דבר. אם ישנם בישראל נניח 30 בגובה 14 2+ כמה מהם בעלי קואורדינציה ושיחקונכדורסל? 4-5? ואז כמה מהם טובים לרמת נבחרת? שואף לאפס.
    ישראל צריכה ללמוד לשחק סמול בול, ואם תוך כמה שנים צןמח בפורסקס איסה ענק טוב – סחטן. אבל אסור "לחפש אותם" ובמקום לבחור שחקני 2 מטרים המסוגלים לנתר, לפתוס מקום, ולהיות מהירים בניתור לריבאונד

    1. ישראל נמצאת בדיוק בממוצע האירופאי.
      מה שכן, חסרים לנו גבוהים על סף ענקים. אם בארצות הברית כולה, לפי ספורטס אילוסטרייטד, יש רק כ-70 אנשים בגיל המתאים בגובה ׳7 ומעלה, מהם המספרים בישראל הקטנטונת?

      הכי מצחיק – שיחקנו בישראל סמול בול במשך שנים. כלומר כשכל העולם חגג את הביד בול, אנחנו כיכבנו עם המשחק הנמוך. ועכשיו, כשהעולם עובר לכדורסל שדורש כשרונות של נמוכים, כאן מנסים להקדים את הגלגל עם משחק גבוה, אבל עם שחקנים נמוכים.

  7. סער הבעיה מספר 1של הנבחרת הוא מחסור בקליעה
    אם אני זוכר נכון היו בטופ 3 מהסוף בכמות שלשות למשחק ( למרות שנקלעו באחוזים טובים )
    אליפות אירופה של 24 נבחרות קצת מרמה , בסופו של יום המקום הטבעי של הנבחרת הוא במקומות 9-12

    1. קצת יותר נמוך.13-16

    2. מידן צודק. הבעיה היא בקליעה, ביסודות, בסגירה נכונה לריבאונד ופעולות קטנות שדורשות הרבה עבודה

    3. הקליעה, סך הכל, ברמה הגיונית. ולדעתי אנחנו באמת במקומות 9-12.

  8. צריך לשלוח סקאוטים של הסוכנות לאפריקה והולנד. זה מה שצריך !!!

    🙂

    1. ואיך זה יעזור??? בכל מקרה מותר רק מתאזרח אחד………….

  9. מסכים עם ינון (כמה מפתיע…)

    הבעיה העיקרית, שסער קורא לה מחסור בשחקנים יוצרים, הוא שם אחר למחסור בישראלים מובילים בקבוצותיהם. פעם היו הרבה ישראלים שיכולת לתת להם כדור ביד והיה יוצא משהו טוב (ג'מצ'י, אמיר כץ, אמישה, גודס, חזן, שפע, דניאל, ועוד רבים).
    היום, אנחנו בעיקר מגדלים דורות של רול פליירס, שחקני משנה. אני חושב שזה נובע הרבה מכך שהכדורסל הפך לאתלטי הרבה יותר, מה שמדגיש את יתרונות הזריזות של האמריקאים. זה הופך את הנבחרת לחסרה את אותו שחקן יוצר/מוביל, ולכן גם מדברים כל כך הרבה על סילבן, כי יכול להיכנס בדיוק למשבצת הזו.

    1. זה נובע מכך שיש הרבה יותר זרים…בזמנו היו שניים. צריך לחזור לזה, לא צריך 700 זרים בכל קבוצה.

    2. שלומי הרוש, באחד המשחקים שראיתי אותו, הפתיע אותי לטובה. אבל יש אמת בדבריך.
      לגבי שמייקל – זה ירים את הדקות של הישראלים אבל לא בטוח שאת הרמה, כי הם ישחקו אחד מול השני.

  10. אני מאמין בצ'וברביץ' ובשגב, שניים שיכולים לשדרג את הנבחרת מבחינת משחק הפנים, אלכס לא קיבל מעולם צ'אינס ובתכלס מגיע לו ושגב שחקן קשוח ואגרסיבי.

    1. שגב בטוח. אני חושב שהוא ראוי. לגבי צ'וברביץ', אני בספק.
      ראיתי את שגב משחק ואמרתי לעצמי שיש לו פיזיות וקשיחות שיכולה להתאים באירופה מאוד ובמיוחד בנבחרת.

  11. הקטע עם העונשין באמת הזוי. אולי הכי הזוי מכל הנתונים שהבאת.
    אני חושב שדווקא ליגת התיכונים התחרותית היא הגורם הבעייתי שמפריע להתפתחות העבודה על יסודות.
    מאמנים לא חושבים על עתיד הילד אלא על מה טוב להם לעכשיו כדי להיראות טוב.

    1. בימינו, ליגת בתי הספר נגמרת בדצמבר ינואר, ואז מתחילה הליגה לנוער (של האיגוד). זה כבר לא במקביל כמו פעם.

    2. מאמנים בתיכונים רוצים הצלחה מיידית ולכן לא עובדים על יסודות טובים?
      אם נלך ל-NBA, אני חושב שהליגה הולכת לכיוון שה"עונשין לא משנה" ו-"משעמם", ולכן רוצים להוציא את אופציית ההאק מהספר.
      בכל מקרה – אם תוכל להסביר לי קצת יותר על הנתונים המחפירים שלנו מהעונשין לעומק, אשמח!

      1. כן, לדוגמא שחקן בן 15 שיש לו יתרון אתלטי עצום על היריבים באותו גיל (יוגב אוחיון לדוגמא) פשוט ישחקו על היתרונות שלו פעם אחר פעם כדי לנצח, במקום לעבוד על החסרונות שלו (מכניקת קליעה שגויה, שנשארה אותו דבר מהתיכון). עונשין הוא דוגמא נהדרת כי כאן אין שום קשר לגובה, אתלטיות או כישרון. זה פשוט עניין של עבודה סיזיפית ומשעממת מגיל צעיר. אין שום מצב שגארד ירשה לעצמו להיות כזה חלש מהעונשין.
        ברמות מסוימות היתרון האתלטי שהיה מהתיכון נעלם ואז נשארנו עם יסודות לקויים ושחקן שלא מצליח למצות את הפוטנציאל שלו.
        לשחקנים שיש להורים שלהם כסף, ישכירו מאמן אישי, אבל זה כמעט לא קיים בארץ. היחיד שאני מכיר שההורים שלו השקיעו בו כל כך הרבה מבחינת התפתחות אישית הוא כספי. (ואולי מקל) ולא בכדי שניהם גם הגיעו לרמות הכי גבוהות.

        1. מקרה קלאסי של מה שאנחנו רואים באוחיון ואליהו, לדוגמה. יפה.
          אולי הפיתרון זה סוג של קולג'? או שכולם פה רק מחפשים לנצח לדעתך?

          1. אני חושב שיש או היה נסיון לפתח משהו בסגנון 'אקדמיית כדורסל' שתרכז את כל הכישרונות ותעבוד עליהם עם מחשבה לעתיד.
            לא יודע אם זה יצא לפועל ובכלל אם זה אפשרי כי צריך שהם יגורו בתנאי פנימייה בווינגייט מגיל צעיר. זה לא מתאים לכל אחד ומצריך השקעה כספית גדולה בתנאים ובמאמנים טובים.
            מעניין אם יש מישהו שמעניינים שיודע אם זה יצא לפועל ואיך זה עובד

          2. *שבעניינים

          3. הייתה אקדמיה, לא הצליחה, נסגרה.
            ינון, ליגת התיכונים מתקיימת במקביל לליגות הנוער.

          4. יפה, העיקר שחושבים לטווח רחוק ולא מוותרים. 🙂

  12. גבוהים לעולם לא היינו ולא נהיה,צריך לעבוד עם מה שיש.
    על היכולת או יותר נכון האי יכולת בקליעה לשלוש,על זה צריך לדבר.
    אין כמעט קלעים טבעיים בסגל וגם עם יש הם שחקני נישה רק של זה.
    זה נטו מעבודה לא נכונה בנוער וחוסר היכולת של השחקנים לעבוד על זה.
    לא יכול להיות ששני הרכזים המובילים שלנו יוגב ומקל עם שלושים אחוזים מהשלוש,גם בעמדה 2 המצב לא טוב במיוחד,הלפרין קלעי מצויין אבל לא לוקח מספיק,דאוסון לא יציב בתחום (וגם כספי לא) ובכלל אולי חוץ מפניני שבודאות יהיה בסגל אין אף קלעי טהור.

    1. 1.6 שלשות למשחק ב-40.9% ב-NBA זה יותר ממספיק. המקום השמיני ב-NBA בין כל השחקנים שזרקו יותר משלשה וחצי למשחק באחוזים מרחוק.

      1. בקבוצה הוא כינור רביעי-חמישי ופנוי ברוב הזריקות שהוא לוקח,
        בנבחרת רוב הזמן הוא זה שצריך ליצור וזה נראה אחרת לגמרי.

        1. קובי, אין ספק, אבל היכולת קליעה שלו לא מוטלת בספק כלל.

  13. חכו כמה שנים ותראו דור של קלעים. עמית עבו, עידן אלבר, ועוד כמה מהמרכז שברח לי השם שלהם

כתיבת תגובה

סגירת תפריט