ניו אורלינס פליקנס – "סאלאו" או סל? פריוויו אחרון לפני פתיחת העונה / מולי

ולפעמים החגיגה מתחילה, הדלקת אורות מעל שלל רצפות פרקט, אשמורת ראשונה של בוקר והנה, עידן הפריוויואים מגיע לסופו. העונה החדשה, עונת 2016-17, עומדת להתחיל ומבשר אותה היום הפריוויו האחרון של קדם-העונה, והפעם: הניו-אורלינס פליקנס.

בארט לארג'רנון שוטוויל* ישב לקראת חצות במשרדו הקטן בקומה השלישית בבניין האחרון שמיועד להריסה ברחוב בורבון שברובע הצרפתי של ניו אורלינס וצפה בהמולה שברחוב. הוא ישב כשצדו השמאלי מופנה לשולחן מלא ניירות מאובקים, כוס של נוזל אדמדם בלתי מזוהה ומחשב חדש דנדש. למרות שנראה היה כאילו הוא מתעסק בחידוד בלתי פוסק של עפרונות שחורים-זהובים, למעשה הוא חשב על כדורסל, וליתר דיוק על קבוצת הכדורסל של הניו אורלינס פליקנס שחזרה בימים האחרונים ממחנה האימונים שלה, מהמסע לסין וממשחקי המבחן.

(*הערה: למי שלא זוכר, בארט לארג'רנון שוטוויל הוזכר כבר בסיכום העונה שעברה של הפליקנס.)

הוא חייך לעצמו כשנזכר בכל נפתולי הקבוצה הזו: הניו אורלינס פליקנס החלה את דרכה ב-NBA בעיר שארלוט בעונת 1988-89 תחת השם "שארלוט הורנטס". בתחילת עונת 2002-2003 היא עברה לניו אורלינס בשל סכסוך של בעלי הקבוצה עם עיריית שארלוט בנוגע לבניית אצטדיון חדש לקבוצה, ומשנת 2002 היא שיחקה תחת השם "ניו אורלינס הורנטס (צרעות)". בשנת 2013 שינתה הקבוצה את שמה ל"ניו אורלינס פליקנס" (שקנאים) על שם הציפור הלאומית של מדינת לואיזיאנה בה נמצאת העיר ניו אורלינס שברובע הצרפתי שבה, בפאתי רחוב בורבון המפורסם, ישב כעת בארט לארג'רנון שוטוויל, חידד עפרונות שחורים-זהובים וחשב כדורסל.

בארט הושיט ידו לכוס שלצדו ולגם ממנה סמות'י דובדבנים ולימונדה ונזכר איך בחמישה בפברואר 2014 שונה שמו של האולם בו היא שיחקה קבוצת הפליקנס מ- "הארינה של ניו אורלינס" ל- "סמות'י-קינג סנטר", וזאת במסגרת חוזה לעשר שנים עם ה- NBA, וזה, אגב, היה בדיוק התאריך בו הוא התמכר לשתיית סמות'י הדובדבנים-לימונדה של סמות'י-קינג, רשת השייקים/משקאות הבריאות שיש לה 600 סניפים ברחבי ארה"ב וקוריאה.

["סמות'י", לאותם שמעולם לא טעמו שכמותו, נקרא בעברית מדוברת "שייק" ובעברית תקנית "קציף". ע"פ ויקיפדיה זהו "משקה קר מעורבב העשוי לרוב מפירות או ירקות בשילוב בסיס נוזלי. בנוסף לפירות וירקות, שייקים רבים מכילים קרח, ממתיקים כגון סוכר או דבש ורכיבי מזון נוספים". ויקיפדיה מוסיפה ומספרת למתעניינים כי "בסיסים נוזליים נפוצים הם מים, חלב, מיצי פירות, יוגורט וגלידה."]

בארט לארג'רנון שוטוויל, שמוחו היה מלא גם בפרטי טריוויה בלתי חשובים, נזכר בעודו לוגם שבאולם הסמות'י-קינג סנטר, ישנם 16,867 מקומות ושבעונת המשחקים הקודמת נמכרו 688,549 כרטיסים ל-41 משחקי הפליקנס, דהיינו 16,793 מקומות בממוצע למשחק (מקום 23 באן.בי.איי). בעונה שלפני, הוא המשיך ונזכר, הקבוצה מכרה 683,757  כרטיסים.

למרות הגידול במספר הכרטיסים שנמכרו, העונה שעברה של הפליקנס היתה במפורש זבל. היתה זו עונה מלאת ביש-מזל, גדושת פציעות ויש להודות על האמת שהייתה בה התפרקות כמעט מוחלטת של הקבוצה.  לא פלא שלקראת סופה הם שכרו את שירותיו של בארט. הוא חייך לעצמו כשנזכר איך דייב מרביץ, הדודן שני של פיט, וג'ורג' דנהאם הגיעו לפני מספר חודשים בחצות הלילה כנציגים לא רשמיים של טום בנסון (הבעלים של הפליקנס) ושכרו את שירותיו כדי לגלות מדוע הפליקנס כשלו ומה עוד אפשר לעשות כדי להשתפר. הם עשו זאת רק אחרי שהגיעו לבסוף למסקנה שעליהם להשתמש בשירותיו של בלש ספורט, ובארט הוא כידוע לכל בלש הכדורסל הטוב ביותר בניו אורלינס.

בארט חזר ונזכר בעונה הקודמת. כל העונה נראה היה כאילו הקבוצה חסרת כל אנרגיה, חסרת יכולת התמודדות עם משברים, ויודעים מה? אפילו יותר נראה היה כאילו ביש מזל גרם בה לכל הסחי, הזוועות והרוע להתעצם עוד יותר.

ואז הוא נזכר ב"הזקן והים", אולי ספרו המפורסם ביותר של ארנסט המינגוויי. ספר זה מספר את סיפורו של דייג קובני זקן המחליט יום אחד, ממש לפני פרישתו,  לצאת למסע הדיג האחרון שלו. והנה, כאשר בחכתו נתפס דג חרב ענק, הוא נאבק לשמור עליו. הדייג שבספר מייצג את הנאצל באדם, בעוד הדג מייצג את הנאצל בטבע. המאבק ביניהם מגלם במשמעותו את המאבק בין המין האנושי לבין איתני הטבע.

"האמת," חשב בארט, "אין כמו העיר ניו אורלינס, מוכת סופות ההוריקנים והצפות הים, לגלם את המאבק הזה. אין גם כמו קבוצת הכדורסל של הניו אורלינס פליקנס בעונה שהייתה, (והסתיימה תודה-לאל),  כדי להמחיש עד כמה עמוק המאבק בין שאיפתו של אדם, כלומר המצב הרצוי,  לבין מכלול הנסיבות המכתיבות את המציאות, כלומר המצב המצוי. הקבוצה חטפה מנה אחרי מנה של ביש-מזל שהתבטאו בשורת פציעות מתמשכת ובלתי-פוסקת שגרמו לכך שהיא הופיעה לא יותר מעשרה משחקים בכל העונה בהרכב החזק ביותר שלה".

ביש המזל הזה מזכיר לבארט את ה"סאלאו" המוזכר בשורות הראשונות של "הזקן והים". הוא קם ממקומו ניגש לארון התיקיות, פתח אותו תחת האות "ק" והוציא מקטגורית ה"קלאסיים" עותק משומש של "הזקן והים" והחל לקרוא את העמוד הראשון בו:

"הוא היה איש זקן שדג לבדו בסירת דיג קטנה במימי זרם הגולף, וכבר שמונים וארבעה ימים לא העלה בחכתו ולו דג אחד. בארבעים הימים הראשונים היה עמו נער, אך לאחר שחלפו ארבעים יום מבלי שידוג דבר אמרו הורי הנער שהזקן הוא בהחלט ובאופן סופי סאלאוֹ, שזה הכינוי הגרוע ביותר לביש מזל, והנער, בהוראתם, הלך לעבוד בסירה אחרת…"

"ולכן", חשב בארט, "אוהדי הפליקנס לא בדיוק נרגעו ולכן אינם חשים את השפעת 'תכלה שנה וקללותיה – ותחל שנה וברכותיה'.  במקום זאת,  אני והאוהדים האחרים מודים בלב שלם שאנו מפחדים מן הסאלאו גם העונה… ויודעים מה? לא בלי סיבה."

"מראש ידענו," הוא המשיך וחשב, "שטייריק אוונס  וקליף פונדקסטר פצועים עוד מהעונה שעברה. היה ברור לכולם ששניהם יחזרו לכל המוקדם בנובמבר 2016, אך יותר סביר שרק סביב ינואר 2017. התקווה של כולם, עם זאת, היתה שלא תיווצרנה שום בעיות חדשות…  נו, אז קיווינו…"

בארט לקח עוד לגימה מהסמות'י, נאנח עמוקות והמשיך להיזכר:

"כחודשיים  לפני שהעונה החלה, התחלנו שוב לחוש  בהשפעות ה"סאלאו" כשהתברר שלאשתו של ג'רו הולידיי גילו גידול שפיר בראש. מאחר והיא היתה בהריון, היו חייבים לחכות עד שהתינוק יוולד לפני שהיא תוכל לעבור ניתוח להסרת הגידול, וכך, ג'רו הולידיי עזב דה-פקטו [למעשה] את הקבוצה. הוא מטפל כעת במשפחתו עד החלמת אשתו מהניתוח ואיש אינו יודע מתי יחזור." וזה עוד לא הסוף… במשחק האימון הרביעי שנערך בבייג'ינג מול יוסטון, נקע דייוויס את קרסולו הימני. מה עוד יקרה לפני תחילת העונה שלא לדבר על משך העונה עצמה?

ואז הוא נזכר בהוריקן קתרינה, מה שנתן לו פרופורציות, והוא מצא עצמו ממלמל בקול רם:

""סאלאו", "סאלאו", אבל חייבים להודות שהבלגן בניו אורלינס פליקנס אינו רק תולדה של חוסר מזל."

הבעיה הראשונה בעונה שחלפה, כך הרי היה ברור לכולם, היתה שהקבוצה היתה קבוצה "יורמית" שנשברת בקלות רבה מדי. ואכן, השנה, אלווין ג'נטרי, המאמן, אמר בראיון ביום המדיה (23/9/2016) שהוא רוצה להחתים שחקנים שקודם-כל ומעבר לכל ימשיכו להילחם ולא משנה מה. בארט קיווה שהוא יצליח בכך, כי ברור לחלוטין שסף השבירה של הפליקנס בעונה הקודמת היה נמוך עד לא-קיים.

משמעות השבר שהיה והצורך להימנע ממנו העונה, כפי שהובא כבר בהמלצתו בשנה שעברה של בארט, היתה להיפטר מחלק מהשחקנים ולהביא כאלו שיענו על הדרישות.

בארט מנה במוחו את הסגל של הפליקנס העונה:

עזבו (תודה לאל):

ריאן אנדרסון, לוק באביט, טוני דאגלאס, ג'יימס אניס, אריק גורדון, קנדריק פרקינס, נוריס קול.

נפטר (בנסיבות טרגיות): בראיין דז'אן ג'ונס זכ"ל (זכר כדורסלן לברכה).

נותרו משנה קודמת:

אלכסיס אז'ינקה (סנטר), עומר אסיק (סנטר), דאנטה קאנינגהאם (פורווארד), אנטוני דייוויס (פורווארד-סנטר), טייריק אוונס (פצוע, גארד-פורווארד), ג'ורדן המילטון (גארד-פורווארד), ג'רו הולידיי (בעיות בבית, גארד), קווינסי פונדקסטר (פצוע, פורווארד-גארד)

הוחתמו-מחדש: טים פרייזר (גארד), אלונזו ג'יי (פורווארד).

הגיעו:

מהדראפט: באדי היילד (6), (גארד) ושאק דיאלו (פורווארד);

מהחתמת שחקנים חופשיים: סולומון היל (פורווארד), לנגסטון גאלאוויי (גארד), אטואן מור (גארד), טראנס ג'ונס (פורווארד), לאנס סטיבנסון (פורווארד גארד), קווינסי פורד (גארד-פורווארד).

עוד רשומים ונראה אם יוחתמו:

רוברט סקארה (סנטר), כריס קופלנד (פורווארד), ד'ארנל סטוקס (סנטר-פורווארד), קווין קוק (גארד), שון דאוסון (פורווארד).

"שון דאוסון? ישראלי? בפליקנס?" חשב בארט לעצמו, "האמת, לא מאמין שהישראלי הזה יצליח להתקבל מידית לשורות הפליקנס, במיוחד מאחר ולפליקנס יש כבר 16 שחקנים עם חוזה מובטח. הרבה יותר סביר שזה יקרה – אם בכלל – במהלך העונה, כפי שארע בשנה שעברה עם בראיין דז'אן-ג'ונס זכ"ל. אבל ראיתי אותו בליגת הקיץ ואני מאמין שהבעיה העיקרית שלו דווקא לא תהיה מקצועית אלא מנטלית: שון הרי, למרות מוצאו, הוא ישראלי ולא אמריקאי, ויהיה לו קשה להשתלב בקבוצה בעיקר בשל כך.

בארט נזכר בתחושת הניכור ואי הבנת הסביבה שחש כשביקר בישראל לפני חמש שנים וחשב לעצמו שהמשימה החשובה ביותר של דאוסן תהיה  ללמוד את המנטליות והקודים הפנימיים של חבריו לקבוצה.

הוא נזכר, (עם ההבנה שזה "רק" כדורסל) בדבריו של מהבוב עלי ברומן "קים" מאת רודיארד קיפלינג שקרא לפני שנים לראשונה ושוב לפני כמה ימים [אגב, "קים" יצא לאור מחדש בינואר 2015 בתרגום מוער (עם הערות) של מולי]:

"למה? הוא היה לבדו לפני שקיבל את חסותו של הקולונל. כאשר
הוא ייכנס ל'משחק הגדול', הוא יהיה חייב להיות לבדו, לבדו
כשסכנה מרחפת על ראשו. במקרה כזה, אם הוא יירק או יתעטש או
יתיישב באופן שונה מהדרך שבה עושים זאת האנשים שעליהם הוא
משגיח, הם עלולים לשחוט אותו. למה לעכב אותו כעת? זכור את
שאומרים הפרסים: 'את התן החי בערבות מאזאנדראן, יכולים לתפוס
רק כלבי הציד של מאזאנדראן' ".

אחרי שסיכם בראשו את רשימת השחקנים, בארט חש שבעונה הנוכחית, גם אם לא הוציאו המון כסף על רכש, גם אם שחררו מספר שחקנים ואפילו גם אם יחוו שוב רצף של פציעות וביש מזל, חובה על הפליקנס לספק את הסחורה ובזה על אלווין ג'נטרי – המאמן הראשי –  לשחק תפקיד ראשי. הוא נזכר באופטימיות שהייתה בקבוצה בתחילת העונה שעברה עם הגעתו של ג'נטרי, ובפיקחון שנפל בסוף העונה על האוהדים כשהם הבינו שג'נטרי אינו משיח, ולכן החל לדסקס עם עצמו את סוגיית המאמן.

"זו היא השנה השנייה של אלווין ג'נטרי בתפקיד המאמן הראשי, ואין עוררין שהשנה הראשונה לא יכולה להיות מוגדרת כ'מפתיעה לטובה', האמת: רחוק רחוק מכך!" הוא קבע, והמשיך ונזכר איך לפני כחודש וחצי הוא נכח בהצגת הבכורה של הסרט "סאלי: נס על ההדסון" בבימויו של קלינט איסטווד ובכיכובו של טום הנקס.

הסרט, הוא נזכר בחיוך, מספר על מטוס נוסעים שיוצא עמוס מנמל התעופה לה גארדייה  שבניו יורק, ובגובה של 800 מ' נתקל בלהקת ציפורים ומאבד בשל כך את שני מנועיו.  על הטייס להכריע מיידית מה לעשות, ולמרות שבטווח המיידי יש לפניו שלושה שדות תעופה, הוא מחליט להנחית את המטוס על נהר ההדסון. זהו, אגב, סיפור אמיתי שאכן ארע בינואר 2009 ובארט נזכר ברעש שהיה אז בכל אמצעי התקשורת.

מאחר ועל הקפטן להחליט תוך מספר שניות מה לעשות, והוא מסתמך בקבלת ההחלטה שלו על אינטואיציה שנובעת מארבעים שנות הטסת מטוסים מסוגים שונים. "הבעיה של ג'נטרי," חשב בארט, "היא שעליו למצוא פיתרון יצירתי ושונה לקבוצה, אך עליו לעשות זאת מבלי שעומדות לרשותו ארבעים שנות הניסיון. יותר מכך, אם יש משהו שהשנה הראשונה שלו בתפקיד לימדה אותנו, זוהי העובדה שהפליקנס פשוט לא טובים מספיק לכדורסל "נורמלי" או "מסורתי"."

בסרט יש לצדו של הטייס את טייס המשנה (משחק נפלא של אהרן אקהארט) ובהשוואה, לצדו של המאמן הראשי ג'נטרי יש את העוזר הבכיר דארן הרמן ואתו גם את עוזרי המאמן: רוברט פאק, פיל וובר, פרד ווינסון, קווין הנסון, ג'אמיל מקמילן ואלביס ולקרסל. מאמן הכושר, אגב, הוא דוויין ברוקס והוא לא הוחלף מהשנה הקודמת, מה שעלול לרמז על בעיות בריאות עתידיות למרות שרוב הפציעות שאירעו בשנה הקודמת היו תוצאה של התנגשויות שאינן ניתנות לצפייה-מראש.

"על ג'נטרי להמציא עם עוזריו," סיכם בארט לעצמו, "מעין 'מיש-מאש' חדש, מתחדש ומשלב. משהו בסגנון שארנון דה בוטון – טרומבוניסט, מלחין ומעבד מוסיקלי ​ הנמנה על להקת ה"ניו אורלינס פאנקשן"​ – כתב באתר שלו:"

"אני נזכר בחלומות הנערוּת האלה ואני שמח שבחרתי בדרך המוסיקלית משום שהיא מכריחה אותי כל פעם להמציא את הגלגל שלי האישי מחדש וליצור את הפרויקטים החדשים והמלהיבים, שמשלבים משהו חדש ומשהו מוכר. הפרויקט החדש, זה שברגעים אלה מתרחש וקורה, הוא החיבור של המוסיקה של ניו אורלינס לשירי מחזות הזמר הישראליים האהובים כל כך…"

נכון, יכול להיות שאנטוני "הגבה" דייוויס והחברים יספקו בסיס נפלא  ל"גאמבו הפליקנס", לתבשיל הקייג'ני המפורסם של לואיזיאנה וניו אורלינס, אך מי יודע – אולי ג'נטרי יבין שעליו להוסיף לתבשיל גם תבלינים אקזוטיים למשל בצורת "צהלול" (קולולולולו) ישראלי בדמותו של שון דאוסון? בארט חייך כשנזכר בגאמבו בשר התנינים שאכל אמש עם סופי, ידידתו מזה כמה חדשים, שכלל טעמים תיבול שהוא מעולם לא טעם לפני וחשב שהעולם הזה בהחלט יכול להפתיע – כל יום מחדש.

ברור שהמרכיב הראשוני ב"גאמבו" מבחינת ג'נטרי כמו גם מבחינת בארט, הוא בראש ובראשונה אנטוני דייוויס, חשב בארט, אך זה מביא אותנו לשאלה הבאה: אנטוני דייויס אמנם אושר לשחק ע"י הצוות הרפואי של הקבוצה והוא  אפילו אולי החלים, אך יותר ויותר נשמעים קולות הטוענים שאי אפשר לסמוך עליו בתפקיד ה"פרנצ'ייז פלייר", במיוחד מאחר והוא לא מצליח בתפקיד "האחד" שיצליח להרים את האחרים בקבוצה על גבו. רינון נוסף מתייחס למכת הפציעות שלו בעונות האחרונות מחד (רינון שהתחזק לאור פציעתו במשחק ההכנה הרביעי לפני תחילת העונה), ולעובדה שהסגל שעמד לצדו לא היה נוצץ במיוחד מאידך.

ראו כמה פציעות היו לו בארבע השנים האחרונות:

רשימת הפציעות של אנטוני דייוויס
רשימת הפציעות של אנטוני דייוויס

קישור לטוויט המקור על רשימת הפציעות של אנטוני דייוויס בליגה

בארט חשב לעצמו שהוא סקרן לראות כיצד תעבור על דייוויס העונה הקרובה, והאם תהא זו העונה בה דייוויס בריא יסחוף את חבריו להצלחה? הוא נזכר שבראיון ביום המדיה אמר אלווין ג'נטרי שהוא מתכוון להשתמש הרבה יותר בדייוויס בעמדת הסנטר אך גם שהוא עבד בפגרה (ועודנו עובד) עם דייוויס על מנהיגות במגרש ומחוצה לו. בארט ייחל לכך שבגיל 24 דייוויס יתחיל להיות המנהיג שכולם מקווים שיהיה, אך אפילו לפני הוא ייחל שדייוויס יהיה בריא.

"ואם דייוויס בריא יפליא לעשות," הוסיף בארט והרהר, "השאלה שתעמוד בפני ג'נטרי היא 'איך להעיר את  האחרים בקבוצה?'"  הוא חשב וחשב והגיע למסקנה שאולי ג'נטרי יוכל לקבל השראה דווקא מן העובדה  שניו אורלינס היתה הנמל הראשון שדרכו נכנס קפה לתוך ארצות הברית. ולכן, עליה להיות החלוץ שיעיר את כולם ויתווה את הדרך, ולשם-כך יכול בהחלט להיות שהיה צריך להחליף לפחות חלק משחקנים (לא את דייוויס!!!) בשחקנים אחרים שיהיו רעבים להצלחות, שיהיו מוכנים להקרבה ובמיוחד בשחקנים שיהיו עמידים מבחינה נפשית. "אולי 'הקפה החדש והחזק' ", הוא המשיך והרהר, "צריך להגיע בדמותה של רפורמה מוחלטת בסגל השחקנים. אך האם  זה אפשרי? האם קבוצה שממוקמת בניו אורלינס יכולה בכלל להיות תחרותית?"

"ניו אורלינס, הרי," המשיך בארט במחשבותיו תוך כדי חיוך שמרירות ושמחה התערבבו בו, "היא 'יקום שונה' משאר ארה"ב. תפישת העולם בה (בשל ההשפעה הצרפתית?)  היא הרבה יותר נינוחה והרבה פחות הישגית. לא לחינם המוטו של ניו אורלינס הוא " "Laissez les  bons temps rouler"   (תנו לחיים הטובים לשלוט)."

הוא נזכר במשהו שג'וש, חברו מילדות, סיפר לו שקרא בבלוג של מישהו בשם יונתן ובר שכתב  בבלוג באתר של עיתון ששמו "הארץ":

"…כי כל עוד ניו יורק תהיה ווינרית (חוץ מב-NBA) – ניו אורלינס תהיה האנדרדוג; כל עוד בוול סטריט ירדפו אחר שורת הרווח – ניו אורלינס תקדש את הנשמה; כל עוד מאונטיין וויו תכתוב אלגוריתם – ניו אורלינס תכתוב עוד מהלך גרובי של ג'אז; כל עוד הרווארד תעמיק בפרדיגמות – ניו אורלינס תשמור אמונים לבובות וודו; כל עוד בברוקלין יבנו שורות של בתי בראונסטון כיוון אוויר אחד – בניו אורלינס יחגגו על מרפסת רחבת ידיים עם רוח חמימה מהמיסיסיפי; כל עוד הוליווד תלך לשרינק – ניו אורלינס תלך להופעה."

בארט חייך חיוך רחב כשנזכר בכל ההופעות בהן בילה עם סופי בחודש האחרון, אך המשיך לחשוב על ג'נטרי והפליקנס: "בעיה נוספת של ג'נטרי," הוא חשב, "היא שלרוב הקבוצות שזכו באליפות בשנים האחרונות היה יותר משחקן-על אחד, ולא מעט פעמים גם יותר משניים. וכך, האתגר האמיתי שעומד בפני ההנהלה בראשות דל דמפס  היא להביא לקבוצה לפחות עוד שחקן-על אחד לצדו של דיוויס,  במיוחד כי טייריק אוונס לא בדיוק הוכיח את עצמו ככזה בפליקנס שלא לדבר על כך שהוא פצוע." בארט חייך לעצמו במרירות ותהה: " אך האם הם יכולים להרשות זאת לעצמם כספית? התשובה על כך היא כנראה שלא, כפי שכתב עומר מזיג במייל ששלח אל מולי שהתייעץ שלשום עם בארט על הנושא הכספי:

"צר לי לאכזב, אבל הפליקנס די תקועים. אם לנגסטון גאלאווי ודאנטה קאנינגהאם באמת יוצאים מאופציות של 5 ו- 3 מיליון בהתאמה בשנה הבאה (סביר מאוד), והם יוותרו על החתמה מחדש של אלונזו ג'י וטרנס ג'ונס (עוד יותר סביר), הפליקנס יהיה בדיוק בתקרת השכר.

הקטע הטריקי הוא שזה עדיין עם הcap hold של החוזים הנגמרים של טייריק והולידי (כמות הכסף שבה הם יושבים על התקרה עד שהם חותמים מחדש/משוחררים ע"י הפליקנס) – 15.3 ו- 17 בהתאמה. זה אומר שהפליקנס יכולים לשחרר באזור ה- 16/18 מיליון. מתחת לתקרה אם הם מוותרים על אחד מהם (לא מספיק לחוזה מקסימום אלא לעוד סלומון היל כזה), ו- 33 אם הם מוותרים על שניהם (בהחלט מספיק לחוזה מקסימום).

אני לא יודע להגיד מי סביר שילך ומי יישאר ביניהם (אתה אולי יכול), אבל אני כן יודע שככה או ככה (בהנחה שהפליקנס ממלאים בכל מקרה את הפער עד תקרת השכר בקיץ הזה) בשנה לאחר מכן לא יהיה להם כסף משמעותי לחלק (יותר מ- 6 מיליון), אלא רק ב- 2019."

בארט סיכם במוחו אז מה עשתה ההנהלה אחרי שבעונה הקודמת היא בעיקר הדביקה טלאים על סגל שנבנה בחיפזון וללא הרבה מדי מחשבה. הוא נזכר שהוא המליץ במכתב הסיכום שלו לבנסון, הבעלים, לפטר את דמפס, אך בנסון החליט במקום זאת "לחזק" את דמפס ביועץ. ביוני 2016 הצטרף דני פרי להנהלה כיועץ מיוחד. פרי, (מבוטא Ferry), יליד 1966,  שימש קודם לכן כנשיא לענייני כדורסל ומנכ"ל של אטלנטה הוקס, כסגן נשיא לענייני כדורסל בסן אנטוניו וכמנכ"ל קליבלנד.

בארט לא היה בטוח מה ההנהלה תחליט לעשות כעת עד סוף עונת ההעברות. הוא האמין שעל ההנהלה,  כולל דמפס ופרי, לחשוב בצורה יצירתית ושונה כדי לנסות ליצור יש מאין בשל התנאים שנוצרו בשוק האן.בי.איי. המשתנה. הוא חשב על השקנאים (הפליקנים) שהם כידוע עופות ים, ונזכר שאת עופות הים מאפיינת  מה שמכונה "רדיאציה אדפטיבית", כלומר דימיון פיזיולוגי ואנטומי לסביבה בשל התאמה לתנאי הסביבה והמזון המשתנים. הוא ידע בכל נימי נפשו שעל ההנהלה להתנהג כמו פליקנים ולהסתגל לתנאי השכר המשתנים בשוק, ובמיוחד שעל ההנהלה להבין שהשינוי חייב להתחיל כבר עכשיו, גם אם פירוש הדבר שינוי מהותי בסגל.

"יש לי תחושה," חשב בארט לעצמו, "שהסגל שהתחיל את משחקי קדם העונה לא יהיה הסגל שיתחיל את העונה ולא רק מאחר והוא יקוצץ." הוא המשיך וחשב: "יש לי תחושה (ותקווה) שעוד יתווספו לסגל שחקנים נוספים על חשבון אחרים שיעזבו".

בארט נזכר שרוברט פאק, עוזר המאמן, אמר בראיון עם תחילת מחנה האימונים של הקבוצה שהקבוצה ביקשה להביא שחקנים עם חוסן  גופני ונפשי תוך שימת דגש על שחקנים שיכולים לקלוע מרחוק, וכן להצטיין בשני צדי המגרש. פאק, אגב, טען שכעת כל השחקנים בריאים ובכושר, ומסתדרים זה-עם-זה. בארט חייך לעצמו למשמע משפט זה וחשב: "מה כבר ציפו שיאמר? שהם לא?"

הוא זכר גם שג'נטרי טען בראיון ביום המדיה (ובארט דווקא הסכים אתו) שהשנה הוא שואף לכך שהשנה הפליקנס יהיו שחקני "צווארון כחול נואשים".  ג'נטרי דיבר על נחישות ועבודה קשה בשני צדי המגרש, אך קודם כל בהגנה, וטען שמטרתו היא שהשחקנים יעבדו קשה בהגנה, יוותרו על אנוכיות בהתקפה ויישארו בריאים ובכושר. ג'נטרי גם הוסיף כי בכוונתו לשחק בקצב גבוה יותר מאשר בשנה הקודמת. בארט כאמור הסכים אתו שזה המצב הרצוי, ואפילו קיווה שג'נטרי יצליח בכך, אבל נותר סקפטי.

כשג'נטרי נשאל לגבי כל השחקנים החדשים שהגיעו למחנה האימונים, הוא ענה שהוא וסגל האימון ישפטו כל אחד בפני עצמו. בארט חשב שאם הוא היה השופט, הוא היה עושה רביזיה מוחלטת ומשאיר מהסגל ה"וותיק" אך ורק את אנטוני דייוויס ואולי גם חלק מן הצעירים.

מעומר אסיק, למשל, הוא היה נפטר ראשון שכן אסיק הוא במילה אחת "נטל" ובארבע מילים "נטל שיש להיפטר ממנו".

את אלכסיס אז'ינקה וקנדריק פרקינס הוא היה מותיר להתחרות ביניהם על משרת הסנטר השלישי והרביעי. במקומם הוא היה מנסה לגדל את שאק דיאלו לתפקיד הסנטר השני לצד דייוויס.

בארט האמין תמיד שיש לתת לשחקנים הצעירים לשחק כמה שיותר כדי שהקבוצה תוכל להגיע לתוצאות איתם, כי בלעדיהם, כך חשש, המצב לא יהיה טוב יותר מאשר בשנה שעברה.

"הבעיה האמיתית," חשב בארט  לעצמו כשהוא מגרד בצדי ראשו, "היא האם אלווין ג'נטרי מסוגל לכך?" הוא לא היה בטוח בכך כלל וכלל. "נכון," הוא חשב, "שחקנים אוהבים את ג'נטרי וכמעט כל השחקנים החדשים שהוחתמו השנה הזכירו בראיונותיהם את ג'נטרי כאחת מהסיבות העיקריות לכך שהם הצטרפו לפליקנס. מצד שני, אני עדיין לא ראיתי אותו מטפח מראש שחקנים. הוא מכסימום מאפשר להם להשתלב כתוצאה מחוסר-ברירה, כמו למשל במקרים של טים פרייזר ובראיין דז'אן ג'ונס." בארט גירד בצדי ראשו, "לכן אני סקרן במיוחד," הוא חשב," לגלות כיצד ג'נטרי יטפל, למשל,  בבאדי היילד, הגארד הכישרוני שנבחר ששי בדראפט האחרון, במיוחד לאור התחייבותו ביום המדיה לפתח אותו."

"כל משחקי קדם העונה," חשב בארט לעצמו, "היו תערובת של חסרונות ויתרונות. היתרון החשוב ביותר הוא שנראה שבאדי היילד הוא-הוא הדבר האמיתי: הוא משחק כאילו הוא שנים בליגה: מקבל החלטות טובות, קולע מכל טווח ועונג לצפות בו משחק. הוא ממש נראה כ"דבר האמיתי" למרות שיש לזכור שהוא רוקי ולכן סביר שלא ישמור על הצטיינות מעולה בכל משחקיו."

הוא המשיך והעביר בזיכרונו את משחקי קדם העונה השונים:

"גם פרייזר," חשב בארט, "משחק בצורה סבירה למדי: מחלק אסיסטים, שומר טוב יחסית על הכדור ויש לשער שהוא יהיה הרכז המשמעותי עד חזרתו של טייריק."

בארט לגם עוד לגימה, עיווה מעט את פניו והמשיך להרהר: "החיסרון הגדול ביותר, לעומת כל אלו, הוא שנראה שהשחקנים לא מתאמצים ממש בהגנה, מדהים לגלות שאין אף שחקן שקיבל תוצאה חיובית במדד הפלוס-מינוס בכל משחקי ההכנה. גם דיוויס לא נראה ממש טוב, אבל מצד שני שיתופו חשוב מאחר ויש כ"כ הרבה שחקנים חדשים, וחשוב שהוא ישותף כדי שהם ילמדו איך והיכן הוא מעדיף לקבל מהם כדורים."

משחק האימון הראשון היה ניצחון, אבל מאז רק הפסדים. במשחק האימון השלישי, זה שנערך בשנחאי מול יוסטון (שנתנה בו שלושים דקות ויותר לריאן אנדרסון ואריק גורדון – פליטי הפליקנס), ג'נטרי הראה, כך חשב בארט לעצמו, מי השחקנים שהוא באמת סומך עליהם: דייוויס,  היילד, סטפנסון, מור, אסיק, פרייזר, היל, גאלאוויי וקאנינגהאם.

"ואכן, הסטטיסטיקה מלמדת אותנו," הוא עיין בדפי הנתונים שהדפיס מאתר הפליקנס, "שבאדי היילד שיחק הכי הרבה במשחקי ההכנה. שני היה סולומן היל ואחריו טים פרייזר, טרנס ג'ונס ולאנס סטפנסון."

לאחר ניסיונות שונים בשני המשחקים הראשונים, נראה כי החמישייה שג'נטרי סומך עליה, ושפתחה בשני המשחקים בסין מול יוסטון, תורכב מדייוויס, אסיק, היל, מור ופרייזר. מה יהיה בעקבות הפציעה של דייוויס במשחק האימון הרביעי – עוד נותר לראות.

במשחק האימון החמישי, מול אטלנטה,הראשון ללא דייוויס הפצוע, ה"סאלאו" נמשך. הפעם הקורבן היה המאמן ג'נטרי עצמו שנותר חולה במיטתו, וכך מי שניהל את המשחק היה עוזר המאמן דארן הרמן. במשחק החמישי שותפו רק תרייסר שחקנים והחמישייה בו כללה את אסיק, קאנינגהאם, פרייזר, היילד והיל כשארבעת האחרונים קיבלו הכי הרבה דקות (כשלושים ומעלה) מתוך תרייסר השחקנים ששותפו במשחק.

קולות צהלה נשמעו מרחוק, מתקרבים אט אט.

"ואז הגיע המשחק הששי," נזכר בארט בחיוך מעט עגמומי. "האמת, זו היתה הפעם הראשונה שאלווין ממש הראה על מי הוא באמת סומך. שיחקו בו רק אחד עשר  שחקנים," הוא בחן היטב את הנתונים בדף הסטטיסטיקה: "דייוויס חזר וקיבל 37:27 דקות במשחק שהגיע להארכה, ואחריו לא אחר מטים פרייזר עם 35:56 דקות וסולומון היל עם 35:56 דקות. טרנס היל קיבל כ- 29 דקות, באדי היילד ועומר אסיק קיבלו כ- 25 דקות, אטואן מור ולאנס סטפנסון קיבלו כעשרים דקות, וגם אלגסיס אז'ינקה, לנגסטון גאלאוויי ואלונזו ג'י שותפו.". בארט נאנח ולא יכול היה להחליט אם הוא מרוצה או לא כשנזכר שהפליקנס הוליכו לכל אורך המשחק והגיעו אפילו להפרש של מעל לעשרים נקודות באמצע הרבע הרביעי בניצוחו של דייוויס שחזר. "אך אז," חשב לעצמו, "הפליקנס היו חייבים לבעוט בעיטת הרחקה יארד מקו הסיום במקום טאצ'דאון, ואפילו אותה הם החמיצו כאשר אורלנדו השוו, לראשונה במשחק, חצי דקה לפני סופו." בארט לקח לגימה אחרונה מכוס הסמות'י כדי להעביר את המרירות שחנקה את גרונו כשנזכר איך בהארכה נראה היה כאילו הפליקנס פשוט שכחו להופיע למשחק.

הקולות בחוץ התגברו כשעברה בחוץ תהלוכה שמחה של תזמורת חצוצרות של בני נוער…

"אז מה התחזית האופטימית ביותר שאפשר להגיע אליה?" חשב בארט למשמע המוסיקה הקצבית, "ניתן לקוות שהקבוצה תהיה בינונית, בעלת אופי חזק (הוא נאנח), ואז יש לה לטעמי סיכוי למאבק ממושך על מקום האחרון לפלייאוף. האמת, אני לא רואה אותה עוברת שלב בפלייאוף, אבל עדיין מקווה שננצח, שנגיע לפלייאוף ואז נתפלל שגם נעבור בו שלב… מה לעשות, ככה זה כשאתה אוהד… מה שכן, נחמה יכולה להיות מכך שהן דייוויס והן היילד יגיעו לאול-סטאר"

את מקום בני הנוער תפשה תהלוכת אבל, אנשי החצוצרות התקדמו צעד צעד בקצב המוסיקה ובארט חשב על הרע מכל.

"את התחזית הפחות טובה," הוא אמר לכוס הסמות'י הריקה שעל השולחן, "כבר חשנו על בשרנו בהכנות לעונה, ועוד יותר בעונה הקודמת: "סאלאו" בלתי פוסק, שרשרת פציעות מתמשכת, הפסדים על ימין ועל שמאל וסיום בתחתית המאוד לא נעימה של הליגה". הוא נאנח לעצמו כשנזכר בשנה שהייתה. "אם זה יקרה," הוא הרהר, "ייתכן שיגיעו פיטורים של המאמן בידי המנהל (ועוזרו), וסביר שמיד אחריהם פיטורים של המנהל (ועוזרו) מידי הבעלים, והבאת מנהל ומאמן שיכוונו לטנקינג בעונה זו ובבאה אחריה."

בארט ניער את ראשו מחשבות הבלע, לחץ על כפתור וברקע נשמע בקולי קולות השיר החדש של הראפר מאסטר פי. הוא חייך למשמע השיר והמשיך לחשוב נע לקצב המוסיקה:

"ומה הצפי המציאותי שלי?" חשב, "האמת היא שזה תלוי ב'סאלאו'. אם ביש המזל לא יבקר לעתים קרובות מדי והבריאות תישאר תקינה לשם שינוי, ובמיוחד אם גם באדי היילד יצטיין ויגיע אפילו לאול-סטאר, אז אני משער שכן נצליח להגיע לפלייאוף, סביר שמהמקום השמיני. אך אם ה- "סאלאו" ימשיך לבקר כפי שעשה בשנים האחרונות, אני מניח שנסיים את העונה המקום ה 11-12 מתוך 15."

בארט חייך לעצמו במרירות כשנזכר שאנשי ההימורים בווגאס הימרו בסוף ספטמבר שה"סאלאו" אכן יבוא לבקר, שכן הם  לא נתנו לפליקנס יותר מ- 36.5 ניצחונות בעוד ההגעה לפלייאוף במערב- לטענתם – דורשת לפחות 41 ניצחונות.

הוא מילא מחדש את כוס הסמות'י שלו והרים כוס לחיים אל זנב תהלוכת הלוויה המתרחקת…

@}—}— —{—{@

שוב, עונה שנייה ברציפות, כבוד הוא לי לכתוב את הסקירה האחרונה של קבוצות ה- NBA לקראת העונה הבאה עלינו לטובה.

ושוב, שלושים קבוצות עומדות כעת בתחילת הדרך למירוץ ארוך ומפרך (אך גם מענג) גם לשחקנים אך במיוחד לנו הצופים.

שוב לפנינו לילות ללא שינה, ומחשבים המחכים בכיליון עיניים לאותיות, למילים, לשורות ולפסקאות שייכתבו (ומקווה ומאחל שגם ייקראו) בהם על ליגת הכדורסל הטובה בעולם.

ושוב, אני מבקש להודות לכל אנשי הצוות שעסקו במלאכת ה"קדם-צפי" (הפריוויו), ובמיוחד למידן שלקח גם השנה את ארגון הפריוויואים על כתפיו העמוסות במילא. לא כולם מודעים לתרומתו מאחורי הקלעים, כמו גם לתרומת סגני העורכים האחרים, אז הרשו נא לי לקוד, בשמכם הקוראים ובשם שאר אנשי הצוות, קידת פליקן וירטואלית של הוקרת-תודה מכל הלב על המאמצים המושקעים מאחרורי הקלעים לאורך כל השנה לסגני העורכים: מידן, רועי, יאיר, רון וגיא וכמובן למנחם גם.

יישר כוח!

אז זהו, הליגה תיפתח ביום שלישי, 25 באוקטובר, בשעה 3:00 שעון ישראל במשחק בו קליבלנד תארח את ניו יורק.

יום אחרי הפליקנים יפרשו כנפיהם לראשונה העונה כשיארחו את הנאגטס מדנבר.

@}—}— —{—{@

אז לסיום הסיום, בתחילת החודש קבלתי מבארט לארג'רנון שוטוויל מייל ברכה לראש השנה. אחרי הברכות הרגילות לבריאות ואושר הוא כתב בו:

"וכך, שוב, כבכל שנה (ובניו אורלינס – כל השנה) נאחל שיתממש הפתגם "Laissez les bons temps rouler", נאחל שישלטו ברמה הזמנים הטובים, ונאחל שתחל לנו עונה בה הפליקנים ינסקו אל-על על-גבי רוחות הכדורסל הטובות, ויצליחו לתפוס הרבה-הרבה דגים שמנים בתוך הסל… "

פליקן בולע כדורסל
פליקן בולע כדורסל

מולי

איש של מילים: כותב סדרתי, עורך, מתרגם ופילוסוף של ספורט. אפשר לראות חלק ממה שפרסמתי כולל קישורים ליומן הקורונה ורשימת פרסומים כמו "על ספורט ומהויותיו", "מסע בעקבות אוהדים", "ליקוטי ספורט" ו- "בלוז של תקוות ומורדות - סיפורי קבוצת הניו אורלינס פליקנס 2015-2017" ורבים אחרים... באתר: https://hamuli4u.wixsite.com/muli4u

לפוסט הזה יש 68 תגובות

  1. נהדר,
    כתוב לעילא ולעילא!

    לדעתי, ההבדל בין התחזית האופטימית לפסימית מסתכם ב-3 נק' –
    1. ההתפתחות של באדי הילד.
    2. פציעות (או היעדרן).
    3. מיקום בחירת הלוטרי.

    אופטימי:
    באדי הילד = קליי תומפסון,
    הגבה בריא,
    הפליקנס עושים מעשה קליבלנד, ולמרות סיכוי של 0.5% , זוכים בבחירה הראשונה בדראפט.

    פסימי:
    באדי הילד = ג'ימר,
    הגבה משחק 30 משחקים בלבד,
    והפליקנס, למרות המאזן הרביעי הכי גרוע ב-NBA, נופלים למקום ה-7 בדראפט.

    ראלי:
    האמת בדרך כלל, מתגלה במיקום כלשהו באמצע.

  2. נהדר פשוט.

    מרענן ומעניין, והלוואי שסוף סוף נראה את הגבה מגלחת את הבעיות

    ותיקונון – הליגה אכן מתחילה בשלישי, אבל לפי שעון ישראל זה כבר רביעי כמובן.

  3. פריוויו מעולה. שאלה בעיקר לדדי או עומר. לא הבנתי את הקטע של הבונוס לדיווחים שנה שעברה שהוא הפסיד. איך זה מסתדר עם תקרת השכר? לתקרת השכר חושב הסכום כולל הבונוס וברגע שהוא לא עמד בתנאי הכסף משתחרר לטובת תקרת השכר?

  4. תענוג אמיתי

    אבל (הייתי חייב)
    אם בארט חושב שהקבוצה צריכה להיות בצלם העיר (ואני מסכים, שהרי נראה שהבעיה היא מנטאלית… או קשורה בוודו…) אז איך אפשר לבקש מהשחקנים להיות אנשי צווארון כחול נואשים ?
    זה מתאים לקבוצה מדטרויט.
    לקבוצה בלי שאיפות הכי מתאים לשחק ברוח ניו אורלינס – להינות מהמשחק.
    שיהנו, שישתפו צעירים, הקהל יבוא ותיווצר אווירה נהדרת. גם אם מלווה בהפסדים רבים.
    נראה שבכל מקרה יהיו הפסדים רבים, גם עם צווארון כחול בלה בלה בלה….
    חבל שלא מקשיבים לי ב NBA
    אולי בגלל זה אני מרגיש שם בבית 🙂

    מצטרף לקידה העמוקה
    להכרת התודה
    לסליחה עם עצבנתי
    או שקראתי ולא הגבתי
    זה האתר הראשון שאני בודק כל בוקר…. שותה בצמא כל מילה יחד עם הקפה.
    ידעו אבירי התוכן שהרוב השקט מאחוריהם
    וידע מנחם שהוא הרים פה משהו מיוחד שישאר עוד הרבה זמן
    כבודדדדד
    ותודה

  5. נראה מעניין אבל קשה לי עם הספרות על הבוקר….הצעת ייעול-לכתוב את הנתונים היבשים בנפרד ואת השאר בחלק אחר, מבלי להמעיט בערך הכתיבה של הפוסט שאקרא מאוחר יותר.

      1. עוד שנה בראשון וקיץ שיוכל להוכיח את עצמו בנבחרת לא יזיקו לו. אם יחליט לרדוף אחרי החלום עוד פעם ולנטוש את הנבחרת, האיגוד מאוד לא יאהב את זה ומעניין לראות מה יקרה עם זה. אם ישחק בארץ הפועל ירושלים תהיה הבחירה הטובה בשבילו. עם כל האהבה למכבי הוא לא יקבל את ההזדמנות שלו שם.

  6. מקווה לעונה בלי פציעות ודיוויס יראה מה שבאמת יש לו ןהולדי יחזור במהרה, בכללי הסגל שהוא בריא שווה פליאןף אבל יש כל כך הרבה "אם" בדרך שאפילו אני נהייתי פסימי …
    מקווה לעונה מרתקת עם כל הצעירים המעניינים פרוזינגיס אמביד טאונס דיוויס … וכל רודפי הסטטיסטיקה הארדן ווסטברוק, נראה לי תיהיה עונה פגז שרק נהנה ויאללה.פליקנס

  7. תודה על כל הפרויקט.

    אם להסתמך על התחזיות הריאליות של כל כותבי הפריביואים (תוך סנכרון והתאמות נדרשות), טבלאות הבתים ייראו בסוף העונה ככה:

    מזרח:
    1. קליבלנד
    2. טורונטו
    3. בוסטון
    4-5. דטרויט / אינדיאנה
    6-7. שיקגו / מילווקי
    8 ומתעקשות על פלייאוף: אטלנטה / שרלוט
    10. וושינגטון
    11-12. אורלנדו / מיאמי
    13. ברוקלין
    14. ניקס (דובי, אלא מה)
    15. פילדלפיה

    מערב:
    1. כאילו דא
    2. סן אנטוניו
    3. קליפרס
    4. פורטלנד
    5. אוקלהומה
    6. יוסטון
    7-8 וחושבות שהן 6: ממפיס / יוטה
    9-10 וחושבות שהן בפלייאוף: מינסוטה / דאלאס
    11. דנבר
    12. סקרמנטו
    13. ניו אורלינס
    14. פיניקס
    15. לייקרס

      1. חדמ"ש כן.
        אני אפילו אצור את מערכת המשוואות הבאה ואשמח לדעתו של סומסום:
        הסיכוי של ג"ס לראשות מערב > הסיכוי של ג"ס לגמר
        הסיכוי של קליבלנד לראשות מזרח < הסיכוי של קליבלנד לגמר לא אפול מהכסא אם קאבס יסיימו 2 במזרח. אפול ועוד איך אם ג"ס לא יסיימו עם המאזן הטוב בליגה.

    1. די מסכים עם הדירוג במערב סומסום אך ממשיך להתעקש שלדעתי יוסטון תמצא עצמה מחוץ לפלייאוף ודאלאס במידה כמובן שתשאר בריאה תהיה בפנים במקומה ולו בגלל ההגנה של יוסטון, קבוצה שקשה לי לראות אותה אפילו מספקת משחק הגנה בינוני (ההתקפה שלה לעומת זה תהיה מהירה ומוטרפת ,השילוב בין הסגנונות של דאנטוני והתפיסות של מורי)

      1. ניו אורלינס תתפוס לדעתי את מקומות 9-10 יחד עם הרוקטס ותמצא את עצמה בעוד עונה מאכזבת מבחינתה , סגל פגיע בשילוב יותר מדי שחקנים בינוניים סביב חד הגבה

  8. פריוויו לא שגרתי בעליל ופשוט נהדר.
    אטואן מור לדעתי יתגלה כ-x פקטור של הפליקנס. שחקן קשוח ומצוין שמתאים לשחק לצד דייויס. לא הייתי מתבאס יותר מדי ממשחקי ההכנה כי אכן היה הרבה 'סאלאו' ומסדר פצועים מסורתי.
    טרנס ג'ונס יכול להתברר כהחתמה עם העלות/תועלת הכי טובה בליגה. באדי הילד מוכן לליגה (למרות שאין מצב לאולסטאר. כרגע סולידי זה גם טוב לפליקנס) ודייויס בא רעב.
    הפליקנס יתנו עונה טובה מהמצופה, אני צופה 40 נצחונות שלא יספיקו לפלייאוף אבל יתנו תקווה לעתיד טוב יותר.

  9. פריוויו מהנה על קבוצת העיר השלישית האהובה עלי באמריקה ( אחרי זאת שממנה נגזר שמי , כמובן , וזאת מהצפון מערב ששדדו ממנה את הקבוצה לפני מספר שנים ).
    ולכבוד בירת הג'אז והג'מבלאיה , וארבעת הימים מערפלי החושים שביליתי בה לפני כ-25 שנה , קבלו את :

    https://www.youtube.com/watch?v=-4o86juvMEE

    https://www.youtube.com/watch?v=_ryDInILDjc

    1. רשימה יפה.
      בסן פרנסיסקו וניו אורלינס יש גם את האוכל הכי טעים בארה"ב
      (לצד השכנה של סיאטל, פורטלנד,
      ולצד יוסטון, שהפכה למרכז הקולינריה הדרום-מזרח אסייתית בארה"ב)

      1. בעניין המטבח על ניו אורלינס אני לא יכול להעיד אבל על סן פרנסיסקו מביקורים של מספר ימים בה לא נותר לי אלא להסכים, בעיקר גיא אם אתה חובב אוכל אסייתי על שלל צורותיו כמוני

        1. שנים, הצ'יינטאון של סן פרסיסקו היה המוצלח ביותר (קולינרית) בארה"ב.
          בעשור האחרון יוסטון הפכה למרכז אליו הגיעו הרבה מהגרים מדרום מזרח אסיה (בעיקר ויאטנם וקמבודיה) והצמיחו בעיר קולינריה אסייתית ענפה.

          כיום סן פרנסיסקו היא מרכז של פיוז'ן איכותי ששואב מהמרכיבים השונים של האוכלוסייה המרכיבה את העיר (מטבח יפני, סיני, מקסיקאי, אמריקאי)

      2. הלו הלו חיפאי פרובינציאלי אוהד ברונקוס
        מתי ביקרת פעם אחרונה באל איי? רק בדאון טאון המתחדשת יש איזה 100 מסעדות מכל הסגנונות והטעמים
        הגד לי איזה סוג אוכל ותבלין אתה רוצה ואמצא לך 20 אפשרויות סבירות פלוס בלה לה לנד
        נהיית מנחם? ייפסק הזלזול לאלתר!
        באתר

        1. גם את ניו יורק לא הכנסתי, ואני מת על ניו יורק.
          לא באתי לזלזל בל-L.A (שיש מי שיומרו שאפשר למצוא ברחובותיה אוכל מקסיקני טעים יותר מאשר במקסיקו עצמה)

          לניו אורלינס יש אופי מעוד מיוחד משל עצמה, עם מטבח אותנטי ייחודי,
          גם ב-L.A יודעים שסן פרנסיסקו היא עיר של "פודיס", שם ההתפלספות סביב איזה יין לשתות לצד איזו מנה היא המוגזמת ביותר (עבור כל מיי שנמצא מערבה מצרפת…)

          יוסטון ופורטלנד, הם תגליות חדשות. על יוסטון קצת הרחבתי,
          ופורטלנד זכתה לשלוב יוצא דופן של אוכלוסייה עמידה, ושל חבל ארץ שופע בצורה יוצאת דופן. השלוב של האוקיינוס הסמוך, נהרות, המון גשם, וחורף נוח (טמפרטורות שכמעט ולא צונחות מתחת ל-0) – הופכים את האזור לגן עדן למסעדנים (אותן הסיבות בדיוק שוקובר הפכה למרכז קולינרי)

  10. תודה על הפריוויו ועל הסיכום
    זה בלתי נתפס שניו אורלינס עשתה את הפלייאוף רק לפני 2 עונות
    קבוצה עם פוטנציאל שתלויה בדיווס מעל ומעבר

  11. מצוין. הפליקאנס חייבים בקיץ הבא להחתים לפחות שם אחד גדול כדי להיות בטופ. העונה הם לא יהיו בפלייאוף…

  12. כתוב נהדר ומשעשע. אבל עם כל הכבוד לבארט לארג'רנון שוטוויל (ויש כבוד!) – לא ממש צריך להיות בלש כדורסל בשביל להבין למה הפליקנס נכשלו. שחקנים פח + כוכב פצוע + מאמן בינוני = כשלון. סה טו.
    הסיפור של ג'רו הולידי טראגי אבל מקצועית לא משנה כלום. איתו או בלעדיו אין של קבוצה לפלייאוף.
    הדבר היחידי שיש להם לצפות/לקוות העונה הזאת זה לראות עם באדי הופך לשחקן משמעותי (כנראה שיהיה שחקן חביב בליגה אבל לא משהו לבנות עליו קבוצה). חוץ מיזה פשוט כלום. די דכאון להיות אוהד פליקנס העונה.

  13. מולי פועלך וכתיבתך בפרוויו הזה ובכלל הם מעל ומעבר
    לכל מה שציפינו.
    תודה גם על המוזיקה הרוחנית הטובה שהבאת וגם האבטיחים
    (מולי הביא למפגש ההופס בירושלים אבטיח בקיץ החם)
    תבורך מולי
    ותבורכו כל כותבי הפרוויואים הנהדרים.

  14. Berch או ברך או אברך
    הוא מגיב אנרייטד (מנסה ליצור בדיחונת)
    שמצחיק אותנו על בסיס יומי, כולל שירה חמשירים וחרוזים
    כל יום מחדש, שנינות וכתיבה יפייפיה,
    ברחך אתה נותן משהו ענק לאתר כל יום חכמה מתובלת
    בהומור מופלא וקורע.
    תבורך למרות שאתה כבר מבורך כל פי השם והכתיבה.
    1000 תודות לכל תגובותיך המרעננות.
    באהבה.

    1. 1.כנס ל- he.gravatar.com

      2.לחץ על הכפתור "להתחבר" שמופיע בשורה העליונה בצד ימין.
      3.לחץ על הכפתור Create an account שמופיע למטה

      4.צור חשבון, שחייב להיות עם כתובת המייל איתה אתה מגיב

      5.כנס לתיבת המייל ומאשר את המייל שהם שלחו לך (לוחץ על Activate Account)

      6.לחץ על Sign in to Gravater

      7.לחץ על העיגול שמופיע ליד כתובת המייל שלך.

      8.לחץ על Add an image

      9.לחץ על upload new

      10.העלה תמונה

      11.לחץ על Next

      12.לחץ על Crop and finish (אם אתה רוצה, אתה יכול לסדר את גבולות התמונה שתוצג).

      13.תלחץ על rated G.

      14.תוך מספר דקות תתעדכן התמונה.

  15. פריוויו מצויין ומעניין, מדהים גם כמה הוא עמוק!

    תודה רבה לכל צוות האתר שעבד על הפריוויוים, קראתי את כולם, וזה היה תענוג גדול שהעביר את הזמן לפני תחילת העונה!

  16. וואו מולי שוב אתה "מרביץ" בנו!
    אהבתי את הציטוט שחברך ג'ו הראה לך בעיתון הארץ (ההבדלים בין ניו אורלינס לבין ערים אחרות)

להגיב על הייט-אשברי לבטל

סגירת תפריט