בייסבול 501 למתקדמים – חלק ב' / אור בן יעקב (מנחם לס נותן ציון A+!)

בייסבול 501 למתקדמים – חלק ב'

אחרי שבחלק הראשון התמקדנו יותר בחוקים ובמהלך המשחק ברמה הבסיסית עכשיו זה הזמן לדבר על מה שבאמת הופך את המשחק הזה לכל כך מעניין (לפחות בעיניי)

משחק השחמט בין המגיש לחובט:

קודם כל צריך לנסות להיכנס קצת לראש של השחקנים.

חובט שמצליח לחבוט ב-30 אחוז מההזדמנויות שלו נחשב לחובט נהדר. בעונה האחרונה היו רק 25 חובטים שהצליחו להגיע לממוצע של 30 אחוז הצלחה ומעלה. הסטטיסטיקה הזאת מתייחסת לכל סוגי החבטות והפסילות, אבל לא מחשיבה הולכות. תחשבו על האתגר המנטאלי בלעלות פעם אחרי פעם לחבוט בידיעה שיש כמעט 70 אחוז שתיכשל – וזה אם אתה חובט מצוין. סטף קארי קולע מהחצי ואנדרה דראמונד קולע עונשין באחוזים גבוהים יותר מהחובט עם הממוצע הכי טוב העונה בMLB.

מגיש פותח זורק בערך 100 כדורים במשחק, והוא פוגש את החובטים היריבים מספר פעמים וכל פעם צריך להפתיע אותם מחדש. בנוסף – אנחנו מדברים על 100 הגשות במהירות שיכולה להגיע ל-160 קמ"ש – מדובר כאן בכוח מתפרץ ברמות הגבוהות ביותר – כפול 100 פעמים במשחק.

מגיש מחליף יכול להיכנס  למשחק בשביל לפגוש חובט אחד – וכשהוא מצליח לפסול אותו אף אחד לא מתרגש, אבל כשהוא נכשל? יזכרו לו את זה לנצח.

המגיש:

 

השילוש הקדוש של המגישים: Movement, Velocity, Deception (תנועה, מהירות, הטעייה).

Deception:  לכל מגיש תנועת הגשה ייחודית שמטרתה ליצור הטעיה ולמנוע מהחובט להבין בדיוק מתי הכדור יגיע אליו. עם זאת בשביל להיות אפקטיבי המגיש חייב לשמור על RELEASE-POINT (נקודת שחרור הכדור מהיד) מדויק ואחיד – אחרת הכדורים יתחילו לברוח לו.

לרוב המגישים יש 2 תנועות הגשה בסיסיות :

Wind-up- תנועה איטית ומדויקת יותר, שמשתמשים בה כשאין רצים על הבסיסים שיכולים לגנוב.

Stretch – תנועה קצר ומהירה יותר אך פחות מדויקת, שמשתמשים בה כשיש רץ על הבסיס שעשוי לגנוב – המטרה היא לקצר את הזמן שיש לרץ לנסות לגנוב.

 

Velocity: אין יותר מדי מה להרחיב. ככל שהכדור יותר מהיר לחובט יהיה פחות זמן לקלוט אותו ולחבוט בו.

 

Movement: זו כבר תורה שלמה. יש מגוון עצום של סוגי הגשות ותנועה – והתנועה גם משתנה בהתאם לאחיזה של הכדור, תנועה של המגיש, הזווית שממנה נזרק הכדור, המיקום שאליו הוא מכוון  וכן הלאה – בסוף זה לא שיעור פיזיקה..

למגיש פותח בדרך כלל יהיו לפחות 4 סוגי הגשות שהוא משתמש בהן ולפעמים גם 6 או 7, למגיש מחליף לפעמים יהיו רק 2 או 3. הסיבה לכך היא שמגיש פותח צריך לפגוש את אותם חובטים פעמיים או שלוש במשחק בעוד מגיש מחליף בדרך כלל נכנס לאינינג אחד או שניים מקסימום. כמובן שזה לא חוק מחייב ויש גם מגישים מחליפים עם רפרטואר רחב של 5 הגשות. אתמקד כאן בהגשות היותר נפוצות בMLB היום:

Fastballs – כדורים מהירים:

4Seam Fastball: כדור מהיר. ההגשה הקלאסית – נמצאת ברפרטואר כמעט אצל כל מגיש בליגה. הגשה זו מתבססת על מהירות ועל דיוק כיוון שהכדור יחסית ישר ולא זז יותר מדי.   מהירות של כדור כזה תהיה בדרך כלל בין 140 ל-160 קמ"ש

Sinker : מכונה גם 2Seam fastball למרות שהם לא לגמרי זהים. כדור דומה לכדור מהיר, אבל מבצע תנועה כלפי מטה ובניגוד לכיוון ההגשה. הגשה זאת מייצרת אחוז גבוה של GROUND-BALLS. מהירות הכדור תהיה דומה לכדור המהיר. דוגמאות לשחקנים שמשתמים בסינקר: ג'ייסון מרקיז, שמגיש עבור נבחרת ישראל, רוי הלאדיי שהיה אחד הגדולים בהיסטוריה, והיום אפשר להסתכל על דאלאס קייקל מיוסטון אסטרוס.

Cutter: עוד סוג של כדור מהיר, כדור זה מבצע תנועה עם כיוון ההגשה רגע לפני שמגיע לחובט. גם כדור זה יהיה במהירות דומה לכדור המהיר – בדרך כלל יהיה מעט יותר איטי.  מריאנו ריברה שנחשב לאחד מגדולי הקלוזרים במשחק היה אמן בהגשה זאת. היום אפשר לראות את מדיסון בומגרנר מסן פרנסיסקו שמשתמש בה הרבה.

Breaking ball – כדורים "נשברים":

Slider: כדור שנע עם כיוון הגשה וכלפי מטה. מהירות: 125 עד 140 קמ"ש פחות או יותר. מומחי סליידר ידועים: רנדי ג'ונסון שהיה אחד הגדולים. היום ניתן לראות את זאק גרנקי מאריזונה וכריס סייל משיקגו וויט-סוקס.

Curve-ball: כדור "מעוקל" שמבצע תנועה חדה כלפי מטה לפני שמגיע לחובט. התנועה יכולה להיות בזווית של 12 ל-6 (ממש 180 מעלות כלפי מטה) או בזווית קצת יותר רחבה כשהוא נע גם עם כיוון ההגשה וגם כלפי מטה. מהירותו בדרך כלל איטית יותר ועומדת על כ-110 עד 130 קמ"ש. שחקנים ידועים: קלייטון קרשאו מהדודג'רס, ובעבר סנדי קופקס הגדול.

Change-ups: מתייחס למספר סוגי הגשות שהן בעצם "דמויי-כדור מהיר". בעצם כדור שיוצא מהיד במהירות ובתנועה דומה לזו של הכדור המהיר אבל באמצע הדרך מאט את התנועה שלו ובדרך כלל גם זז מעט כלפי מטה. פדרו מרטינז השתמש בהצלחה רבה ב-Straight Changup. מרקו אסטרדה מטורונטו משתמש ב-Circle changeup   נהדר. הצ'יינג-אפ יהיה בדרך כלל איטי יותר מהכדור המהיר ב-10-25 קמ"ש.

וות
הנה תמונת שמציג בבירור את התנועות של ההגשות השונות:

 

 

 

זאת אחזקת הכדור ל-CHANGE UP:

 

כל אחזקת כדור יוצרת זריקה אחרת בגלל האוירודינמיקה מסביב הכדור שאינו עגול חלק:

 

 

סטטיסטיקות הגשה בסיסיות:

ERA- Earned run average – ממוצע ריצות שנרשמו על המגיש ל-9 אינינגים. ככל שהמספר נמוך יותר המגיש כנראה טוב יותר. מגישים מצוינים מחזיקים בERA מתחת ל-3. מגישים לא טובים מחזיקים בERA מעל 4.

BAA – Batting average against – אחוז חבטות נגד המגיש. מספר זה בעצם מציג את אחוזי ההצלחה בחבטה של היריבים של אותו מגיש. גם כאן – ככל שהמספר נמוך המגיש יותר טוב. מגיש מצוין מחזיק בממוצע באזור ה-20%. מגיש רע מחזיק בממוצע מעל 25%. אגבזה ירשם כ: .200  ולא כ-20%.

WHIP – Walk & hits per inning – ממוצע הולכות + חבטות לאינינג. זה בעצם מדד לכמה חובטים המגיש מאפשר להגיע לבסיס באינינג. ממוצע באזור ה-1 הוא מצוין. ממוצע מעל 1.5 מהווה סיבה לדאגה…

 

החובט

באופן כללי ניתן לחלק את החובטים בליגה ל-3:

חובטי ממוצע – חובטים שמשיגים כמות גדולה של חבטות ובדרך כלל גם הולכות. הם לא נפסלים בקלות מצד אחד, אך לרוב לא משיגים יותר מסינגל או דאבל.

חובטי כוח – חובטים שמתמחים בחבטות חזקות ורועשות. בדרך כלל חובטים אלו יותר חופשיים ומרשים לעצמם לרדוף אחרי כדורים מחוץ לסטרייק-זון, הממוצע שלהם יהיה נמוך יותר מזה של חובטי הממוצע אבל הם ישיגו יותר Home-runs וחבטות ליותר מבסיס אחד.

שחקני הגנה – שחקנים שמתמחים בצד ההגנתי של המשחק וחובטים פחות טוב.

סדר החובטים (Line-up) של קבוצה בדרך כלל יהיה מסודר כך:

1-2 – חובטי ממוצע – בדרך כלל בעמדות הללו ישימו גם חובטים מהירים שיודעים לגנוב בסיסים.

3-5 – חובטי כוח – חובטים שיהיו מסוגלים לחבוט להום-ראן בתקווה שאחד השחקנים הראשונים הצליח להגיע לבסיס.

6-8 – החובטים הפחות טובים בסגל – שיותר מתמחים בהגנה.

9 – המגיש. בNL המגיש חייב לחבוט. בAL יש לקבוצה אפשרות להשתמש בשחקן שלא ישחק בהגנה אלא רק יחבוט במקום המגיש והוא נקרא DH  (Designated-hitter). המגישים בדרך כלל הם לא חובטים טובים ולכן שמים אותם בסוף הליין-אפ.

מספר סיטואציות חבטה שצריך להכיר:

Ahead/Behind in the count- חובט תמיד רוצה להיות במצב שבו יש יותר Balls מ-Strikes. במצב כזה הוא יכול להשתמש במלוא הכוח שלו כיוון שהוא יודע שיש סיכוי טוב שהמגיש יזרוק את הכדור הבא לתוך הסטרייק-זון במטרה להימנע ממצב של הולכה. במצב שהחובט מוביל בספירה (למשל 2 Balls ו-0 Strikes) הוא יתכונן להגשה ספציפית במיקום נוח (בדרך כלל מרכז הסטרייק-זון) ואם המגיש יזרוק כדור אחר הוא בדרך כלל פשוט יוותר עליו ויחכה לכדור הבא. המגיש במצב כזה ינסה להגיש לפינות של הסטרייק-זון בשביל להרוויח סטרייק ולהשאיר סיכוי קטן שהחובט יצליח לחבוט.

לעומת זאת במצב של 2 Strikes החובט ינסה לקצר את תנועת המחבט בשביל להשיג יותר דיוק ופחות כוח בחבטה. המטרה של החובט במצב כזה תהיה להצליח לחבוט בכדור – או לFOUL או לתוך המגרש. המגיש במצב כזה ינסה להגיש כדורים מחוץ לסטרייק-זון בשביל לגרום לחובט לרדוף אחריהם ולהיפסל.

ועוד דבר חשוב – לחובט ימני יהיה יותר קל לחבוט מול מגיש שמאלי ולהיפך. לכן הרבה פעמים ניתן לראות חילופים במהלך המשחק בשביל להתאים את החובטים/המגישים לסיטואציה.

סטטיסטיקות חבטה בסיסיות:

BA – Batting average – ממוצע חבטות. כאמור חובט מצוין מגיע ל-30% או .300

OBP – On base percentage – אחוז הפעמים שהחובט הצליח להגיע לבסיס בכל דרך אפשרית  – לא רק דרך חבטה, אלא גם הולכה, נפגע מכדור שהמגיש זרק ועוד.

SLG – Slugging percentage – מדד הכוח של החובט. מייחס בעצם את אחוז הבסיסים שהחובט הגיע אליהם בכל ניסיון חבטה (בניגוד לBA שלא ניתן לראות בו הבדל בין סינגל להום-ראן).

RBI –Runs batted in – מספר הריצות שהחובט הכניס באמצעות חבטה – הכוונה למהלך שביצע החובט שבזכותו נכנסו ריצות לקבוצה (למשל חובט שהשיג סינגל בזמן שהיה שחקן בבסיס השלישי שהתקדם לבסיס הבית והשיג ריצה – החובט שהשיג את הסינגל יזכה בRBI).

 

בחלק הבא והאחרון – קצת על מבנה הליגה וליגות הפיתוח, ההבדלים בין המגרשים וקצת על הגנות.

 

סרטונים מעניינים:

הגשות משוגעות:

הום ראן של השנה:

וקצת מכות (הקרבות הגדולים)

 

 

:

 

 

מנחם לס

בעל האתר, הבוס הראשי, וכותב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 30 תגובות

  1. יופי.

    רק לציין למען הסדר את הפיצ' הכי פאנקי, שאיש כמעט כבר לא משתמש בו – הנאקלבול. כדור איטי מאוד ו"עקום", בלי ספין, שלא רק לחובט – גם לקאצ'ר וגם לפיצ'ר עצמו, אין מושג מה בדיוק ייצא ממנו.

      1. כדור שנזרק תוך "נעיצת הציפורניים", בלי לגעת בתפרים, כדי לא לייצר ספין בכלל. כמו להטיל ביצה בזהירות. לכן הוא חשוף מאוד לרוח המתעתעת. את כולם.
        זה באמת עולם הולך ונעלם, צ'ארלי האף-פאף, ווייקפילד, אר.איי דיקי. ציינתי רק עבור הנוסטלגיה.

  2. מצוין אור, זה מאד יעזור למי שרוצה להיכנס לעניינים.
    מהבחינה הזו אני חושב שבכל מה שקשור לפיצ'רים חייבים להזכיר את הסטטיסטיקה הכי בסיסית שמזכירים תמיד שהיא מאזן הניצחונות/הפסדים לגבי פותחים. מה שעוד צריך התייחסות הוא הקלוזרים שנמדדים בעיקר על פי מספר/אחוז ההצלות שלהם.

  3. שאלה לגבי החבטה.
    בביסבול החבטה היא בקהנד 2 ידיים בעוד שבטניס אנחנו יודעים שבקהנד יד אחת ופורהנד הם חבטות מדוייקות יותר ולא פחות עוצמתיות.
    פורהאנד היא חבטה הרבה יותר טבעית וגם חזקה יותר.
    והרי גם בגולף הסווינג של החבטה הוא פורהאנד (2 ידיים) . מדוע הבייסבול מקדש את הבקהנד??

    1. למה.
      לחלוטין פורהאנד.
      חובט ימני ייגש לתיבת החובט משמאל לקאצ'ר ויחבוט פורהאנד.
      חובט שמאלי ייגש לתיבת החובט מימין לקאצ'ר ויחבוט כנ"ל.
      וסוויצ'-היטר ישנה את המיקום בהתאם למגיש שמולו – ובכל פעם הוא יחבוט פורהאנד.

    2. הבנתי, אתה קורא "בקהאנד" לחבטה בשתי הידיים גם יחד, ולא ביד אחת.
      אבל בבייסבול פשוט צריך עוצמה של שתי הידיים לחבוט בכדור הסילון שעף אליך. שום סיכוי ביד אחת.

    3. סתם מבחינה הגיונית, כדור טניס הוא קל וחלול, כך שבמגע הכי קל עם הרקטה (או המחבט) הוא ניתז באותה עוצמה (פחות או יותר) של החבטה אותה הוא מחזיר, כשגם המיתרים הגמישים עוזרים לספיגה והחזרה.
      במחבט שהוא הרבה יותר כבד, מול כדור יותר כבד ועוצמת הקבלה היא ישירה ולא נספגת ברכות, נסיון לפגוע ביד אחת ישבור את המרפק בכל פעם, מה גם שהשליטה על המחבט ביד אחת היא הרבה פחות מדויקת

  4. ועוד קצת על קשר בין בייסבול וטניס…

    הזריקה ומכת ההגשה הם מאותה האסכולה. לאחרונה נסיתי לשנות את ההגשה שלי לנחש והספגטי של המגישים מהבייסבול (גם ראפא מגיש בלי עמדת הנצחון) וזה הרבה פחות מעייף אבל פחות מהיר .

    מדוע הבייסבול לא משתמש יותר בעמדת הנצחון מהטניס כהכנה לזריקה?

    1. יש 2 הבדלים מאוד מהותיים:
      הזריקה בבייסבול נעשית מהיד – אין מחבט שעוזר לך לצבור תנופה וחיכוך.
      בטניס אתה מנסה לייצר כמה שיותר תנופה עם המחבט ולחבוט מלמעלה למטה בשביל לעבור את הרשת וליצור זווית להנחתה. בבייסבול אין בעצם אלמנט של הנחתה כי הכדור לא ניתז מהקרקע.
      יש מגישים אגב שמגישים HIGH OVERHEAD – שבעצם הזווית של ההגשה מגיעה מעל לראש אבל אומרים שזה פחות אפקטיבי וגם מכביד יותר על המרפק והכתף הזורקת.

  5. איזה יופי. אתעמק בהמשך היום.
    סרטון הקטטות נהדר. קטטות חביבות בהחלט, רק לא הבנתי מה רצו מהחובט שעשה הום ראן בקליפ הראשון, למה כולם התעצבנו עליו??

    1. כמו ב-NBA, הקטטות של הניינטיז והאייטיז הכי מהנות.

      לשמוע את השדר אומר Oh, an ugly brawl בקול שלא יכול להסתיר את החדווה והעליצות.

        1. משום מה יש בקטטות הבייסבול מימד מהנה.
          בתור אחד שלא הלך מכות בחייו (להוציא כמה בלתי מזיקות בגן ובכיתות א,ב) אני מצחקק כמו נערה כשאני רואה קטטות ספורט כאלו..

כתיבת תגובה

סגירת תפריט