זה כל הקסם – פריוויו לעונת 2016/17 – אורלנדו מג'יק / נדב הלפרין

גילוי נאות: לכתוב על אורלנדו זו בשבילי, קודם כל, חוויה נוסטלגית, חזרה לראשית שנות האלפיים העליזות, אריאל שרון ראש הממשלה, נייט האפמן המנוח הוא הסנטר הפותח של מכבי, ואני מגלה לראשונה את הליגה הטובה בעולם כפי שהיא השתקפה בדמותו של שחקן אחד ויחיד – טרייסי מגריידי, ששלט הטלוויזיה חשף אותי במקרה למשחק שבו הוא טיווח את היריבה באכזריות מכל בלטה בפרקט. ובכן, בטרם מלאו לי עשר שנים, לא ממש התעניינתי בכדורסל יעיל, חכם, קבוצתי, או אפילו בשאלה אם אני צופה במשחק פלייאוף או במשחק חסר משמעות בסוף העונה הסדירה (אחרי הכל, אף אחת משתי הקבוצות היא לא מכבי). מה שעניין אותי הוא לראות את טרייסי דופק לשחקנים שהחולצה שלהם לא תכולה-כסופה דאנקים על הראש.

למן היום ההוא, הייתי אוהד מג'יק בעיני עצמי. מה שנקרא, מג'יק חיים של נדב. וגם כשטרייסי כבר נדד למחוזות זרים ורחוקים ופצע את הקריירה שלו אל סופה, נשארתי עם הפסים הכסופים והשם ההו כה אייטיזי. אכן, זו אינה אהדה שרופה, כזו שיש בה חיבור מלא בין האוהד לקבוצתו, ולא אהדה המבוססת על הערצה לסגנון משחק מסוים או לאסופת שחקנים מסוימת. זוהי אהדה שראשיתה בזיכרון המתוק והמאיר של גילוי הכדורסל הלועז, ואולי דווקא בשל כך, היא קסומה לא פחות מאהדות אחרות.

ועכשיו לעניינו, הקסם הזה לא יקרה מעצמו:

אולם ביתי: Amway סנטר, מרכז אורלנדו, רח' הכנסייה המערבית 400 ליתר דיוק, אם מתחשק לכם להיות בין 18,846 האוהדים שביכולתו לארח, בתפוסה מכובדת מאוד של יותר מתשעים אחוזים בעונה החולפת..

amway_center-1277
אמווי סנטר. 91.7% תפוסה.

מאמן: פרנק ווגל. ווגל הוא בלי ספק הרכש המעניין ביותר של התכולים כסופים לעונה החדשה. הוא מביא עימו שש שנות ניסיון כמאמן אינדיאנה, שבסיכומן השיג 58 אחוזי הצלחה, ובשנתיים הקסומות  2012-2014 הפך אותה לקבוצת ההגנה הטובה בליגה רק כדי להפסיד פעמיים בגמר המזרח להיט של לברון. אכן, השנתיים האחרונות העיבו מעט על מורשתו האינדיאנית של ווגל, אך מוכרחים להודות שהקומבינציה של פול ג'ורג' בריא, דייויד ווסט נמרץ, לאנס סטיבנסון בסוג של שפיות ורוי היברט שחקן כדורסל היא נדירה ויקרת המציאות. אם אני לארי בירד, הוא עדיין עובד אצלי. מצד שני, אם אני לארי בירד, אני כנראה לא כותב כאם עכשיו.

larry1
לארי בירד. אני לא הוא.

העונה שהייתה: מאזן של 35 ניצחונות ו-47 ושבעה הפסדים, מקום 11 במזרח ואחרון בבית הדרום מזרחי – הוא איך לומר, לא לבלוע ולא להקיא, במיוחד כשהוא מגיע מאסופה לא מאוד מגובשת של צעירים. ניקולה ווצ'ויץ', הציר המרכזי ברבה מובנים, נתן עונה טובה מאוד אך היה בה מן הדריכה במקום. ויקטור אולאדיפו אמנם השתפר בפן ההגנתי אך לא הראה ניצוצות רבים מדי בהתקפה. אלפרד פייטון עדיין לא מימש את הפוטנציאל כרכז מוסר אתלטי. אלא שהיו גם שתי נקודות אור משמעותיות: לאחת קוראים ארון גורדון ולשניה איוון פורנייה – גורדון, שמתהווה כמי שעם עבודה נכונה יכול להתפתח לסוג מסוים של בלייק גריפין, ואוון פורנייה, שהתגלה כצלף מדופלם וספק נקודות אמין.

עזבו: ויקטור אולאדיפו, ארסן אילייסובה, ברנדון ג'נינגס, טוביאס האריס, דויין דדמון, דוון מרבל, שבאז נאפייר, אנדרו ניקולוסון, ג'ייסון סמית'.

באו: סרג' איבקה, ביסמק ביומבו, ג'ף גרין, דיג'יי אוגוסטין, ג'ודי מיקס, קליף אלכסנדר, ברנדן דאוסון, ניק ג'ונסון, קווין מרפי, ארינזה אונואקו (כן כן, הזר הטוב בתולדות הצהובים), דמיאן רודז, סי.ג'יי וילקוקס, סטפן צימרמן

חמישייה: אלפרד פייטון, איוון פורנייה, ג'ף גרין (ארון גורדון?), סרג' איבקה, ניקולה ווצ'ויץ'

שחקנים בולטים בספסל: ארון גורדון, ביסמק ביומבו, דיג'יי אוגוסטין, מריו הזוניה

___magic-introduce-serge-ibaka-presser-dummy_20160701015918678_5173117_ver1-0_640_360
איבקה וווגל. הברקה?

שאלות לעונה שתהיה: העונה שתהייה היא כולה שאלה אחת גדולה. אפשר לומר שמג'יק היא אוי הקבוצה הקשה ביותר ליחזוי בעונה הזו. סימן השאלה הראשון והכביר הוא הטרייד ששלח את אולאדיפו לאוקלהומה. האמת, אני לא מחסידיו הגדולים של אולאדיפו – ולא אהבתי את סוג המשחק שנכפה בשל מוגבלותו המסוימת בהתקפה. העניין הוא כזה – איבקה חייב להפוך לשחקן מוביל בשני צידי המגרש כדי שהטרייד הזה ירשם כסיפור הצלחה, וממש לא בטוח שזה יקרה, במיוחד כשאיבקה רגיל לתפקד כרול פלייר כל עוד הוא לא משחק ביורוליג.

שאלה שנייה – כיצד תתפקד שלישיית המגדלים שמאכלסת את הצבע הקסום – ווצ'ויץ', איבקה, וביומבו – מחד, יש כאן בהחלט מרכיבים למתכון של צבע אימתני, מסוגר בהגנה וכוחני בהתקפה, קוטף ריבאונדים לתיאבון וחוסם להכעיס. מאידך, לא ברור כיצד יסתדר ווצ'ויץ' עם עוד ענק בצבע, בייחוד ביומבו, לאחר שהתרגל לפעול שם ביתר חופשיות. בכלל, לא ברור האם יש לביומבו מה לתת בפן ההתקפי מלבד הבלחות, והאם הפלייאוף שנתן אינו אלא הבלחה בפני עצמו. ואיבקה? עליו כבר דיברנו (את הרוקי, שגם הוא מגדל, נזכיר תכף).

שאלה שלישית – התפתחות הצעירים. עד כמה יגוון וישכלל ארון גורדון את משחקו, האם סופסוף יפתח קליעה? האם אוון פורנייה יצליח להעלות את הפרבולה ההתקפית שלו? האם פייטון יחצה את הרוביקון? מה עם מריו הזוניה – אולי יתחיל בגירוד תווית ההבטחה?

השאלה הרביעית מתייחסת לשחקן אחד ויחיד – ג'ף גרין, אכן שחקן הגנה טוב, כיאה לקבוצה של ווגל, אבל נראה שהווטרן  הוא לא הפורוורד שממנו תבוא הישועה ושמגמת הירידה ביכולתו הלא מופלאה גם כך, כבר החלה, האם לא מוטב לתת לגורדון את המפתחות לחמישייה?

שאלה חמישית וגדולה מכולן – ווגל. די ברור שהמאמן המוכשר מנסה לבנות בפלורידה קבוצה הגנתית לתפארת. הוא ודאי הביט בנתוני קבוצתו בעונה שעברה וראה התקפה בינונית ביותר, והגנה בינונית עוד יותר. המהלכים של קבוצתו בחלון ההעברות מוכיחים כי היא חושבת הגנה וחולמת הגנה. אבל כידוע, ניצחונות מתחילים בהגנה, ומסתיימים בהתקפה. בכלל, יש לו סל מלא במוצרים מסקרנים אך קצת אקלקטיים – ביומבו, איבקה, פורנייה, אוגוסטין, גורדון, גרין, ווצ'ויץ'. אפילו הטאוויל סטפן צימרמן, שחולק שם משפחה עם בוב דילן, ונתן מספרים לא רעים בכלל ב-UNLV. – עכשיו שיבשל מזה משהו אכיל, ואפילו טעים.

2016406-18
אונואקו. יקלע זריקת עונשין?

תחזית אופטימית: איבקה נותן את העונה הטובה בקריירה. ווצ'ויץ' ממשיך להשתפר והופך לאולסטאר של ממש, סוף סוף. פורנייה מעלה את הממוצעים. גורדון ממשיך את היכולת מהמשחקים שאחרי פגרת האולסטאר וכוכבו דורך. ביסמאק לא זוכר שהפלייאוף נגמר. אונואקו קולע זריקת עונשין. ואיכשהו מר ווגל מנצח על תזמורת הגנתית אימתנית בדרך למקום שמיני במזרח ופלייאוף שמסתיים בסיבוב הראשון. הודיני.

תחזית פסימית: איבקה ממשיך לתת הופעות פושרות של שחקן משלים, גורדון מוכיח שהוא בכל זאת מוגבל מדי. ג'ף גרין הוא ג'ף גרין. פייטון מראה שרכז גדול כבר לא יצא ממנו. ביסמק ביומבו. אונאקו הוא שחקן מרכזי ברוטציה, חושב שהוא סקורר ובאופן כללי העסק של ווגל מפוזר מדי מן היסוד. מקום 14. דורוני מקרוני.

תחזית ריאלית: איבקה אכן הופך לציר מרכזי בהתקפה ומהווה כוח  מחץ בהגנה. ווצ'ויץ' ממשיך עם היציבות של השנתיים האחרונות על אף שדקותיו יצטמצמו מעט. גורדון ממשיך במגמת שיפור אך עדיין לא קרוב להבשלה, מה שככל הנראה יקרה גם עם פייטון.
פורנייה משדרג גם הוא את מספריו, לאט אבל בטוח, אבל עדיין לא מנפק מספרים של סקורר שיסחוב את קבוצתו על הגב. ביסמק ביומבו נותן עבודה יפה בהגנה, פחות יפה בהתקפה, אם כי ודאי לא מכוערת. אונאקו לא קם מהספסל לעולם. לחבורה של ווגל יש דרך, אך חסרים לה עוד כמה חלקים ועוד כמה שנים. מקום 10. צ'יקו ודיקו.

 

לפוסט הזה יש 74 תגובות

  1. פריוויו משובח
    אם היית בנניטיז היית עורג לקבוצה של שאק את פני
    המזרח קשה אבל אורלנדו מסוגלת להפתיע
    אני ממתין לקפיצת (מדרגה)של אהרון גורדון , שיוכיח שהוא בחירה גבוהה לגיטימית ולא רק דאנקיסט על

  2. פריוויו נהדר.
    אם אורלנדו משתחלים לפלייאוף זו הצלחה כבירה ונסיון חשוב מאוד לצעירים. אחת הקבוצות שברור שהסגל לא ישאר הרבה זמן בצורה הזאת.

  3. מה שקרה באורלנדו לא קרה הרבה פעמים ב-NBA כשכמעט 12 עוזבים ו-12 חדשים באים. כמובן שהגרעין נשאר, אבל בכמות האנשים זוהי קבוצה חדשה.
    לפוגל יש את חומר הגלם ליצור קבוצה טובה.
    כפי שכבר כתבתי, לא יקשיבו לתרוצים. במג'יק רוצים "לראות את הכסף" כבר העונה.
    לדעתי לאארון גורדון סכוי ל-MIP

    פריוויו מעולה!

  4. ניק ג'ונסון מבזבז את זמנו בין ספסלי הנבא לדי ליג
    שחקן מעולה, שחקן השנה בפאק 12 עם אריזונה
    חייב להגיע לכמה עונות באירופה- הוא מתאים לאירופה

  5. קבוצה מעניינת, שזכתה למאמן מעולה (שבדיוק יש כתבה עליו באתר).

    אני חושב שהם יפתחו את העונה חלש, ייתנו לווגל לעשות שינוי כלשהו בסגל, ואז יתחילו להצליח.

  6. מאוד מסקרן אותי לראות אם ווסטברוק ודוראנט גרמו לאיבאקה להיראות טוב יותר ממה שהוא יכול להיות או גרוע יותר. היות שאיבאקה עד עכשיו חי ממבטים פנויים אני הייתי הולך על האופציה השנייה אבל אולי ווגל לא יגיד לאיבאקה כל הזמן לעמוד על קשת השלוש ובעקבות כך ינצל את יתרונות הריבאונד שלו יותר. איבאקה עד עכשיו לא היה צריך ליצור כלום כשווסטברוק ודוראנט יצרו הכול בשבילו. יהיה מעניין לראות אותו לוקח קצת יותר אחריות עליו.

    הקבוצה עצמה לא מאוזנת בלשון המעטה. אני לא מאמין גדול בגורדון ב3 ואני לא מאמין שווצ'ביץ' וביומבו יכולים לשחק ביחד וגם פייטון הוא רכז עם הרבה מגרעות שצריך להשתפר הרבה מאוד בתחום הקליעה. מסכים עם התחזית, מקום 10 במזרח וטרייד כלשהוא שהכרחי שיהיה בגזרת הגבוהים.

  7. יופי של פוסט!

    עוד אחת מהקבוצות שיכולות לסייםבמקום ה-4 או ה-10,
    בשלב הזה של קדם העונה – הכל יכול להיות.

    הזכרת קצת נוסטלגיה, אז נוסיך על מה שמידן כתב –
    אורלנדו של פני ושאק הייתה אחת מ-2 קבוצות (השנייה הבאד בויס) בלבד שהצליחו לנצח סדרת פלייאוף נגד הבולס עם ג'ורדן ופיפן בהרכב.
    (לג'ורדן + פיפן יש 6 אליפויות, 3 הפסדים לפיסטונס, הפסד לאורלנדו)

    1. אוף-טופיק, למי יש הכי הרבה נצחונות של סדרות פלייאוף?
      לא הצלחתי למצוא נתון כזה. סתם לצורך הדוגמא, מייקל עומד על 7-25, לברון על 8-29.
      גם יחס של נצחונות/ הפסדים של משחקי פלייאוף לא מצאתי – אולי אלה נתוני בייסבול שכאלה, לא בבית ספרנו 🙂

      1. דאנקן עם 34 ניצחונות ו-13 הפסדים בסדרות פלייאוף בקריירה והוא ראשון לדעתי, כי זאת פונקציה של הישגיות ואורך קריירה. מאוד לא סביר שזה מישהו שהיה באמצע הקריירה/אחריה ב-1984 כי אז הוסיפו את הסיבוב הראשון.

        היחיד שאולי לפני דאנקן זה דריק פישר (הכי הרבה משחקים בפלייאוף, 259), אבל לא סביר לדעתי.

      2. היחס ניצחונות – הפסדים הכי גבוה :
        ביל ראסל (27 – 2)

        הכי הרבה ניצחונות בסדרות:
        דרק פישר (40 – 11)
        רוברט הורי (39 – 9)
        טים דנקן (35 – 13)

        נתוני סדרות נותנים תמונה קצת מעוותת בגלל שהסלטיקס של שנות ה-60' נזקקו לנצח 2 סדרות כל פעם בשביל לזכות באליפות.
        אז מצד אחד הדרך לטבעת קצרה יותר,
        מצד שני – יש הרבה פחות סדרות, הרבה פחות משחקי פלייאוף.

        1. אז דרק פישר ראשון בהיסטוריה בנתוני שחקן.
          חבל שאי אפשר לקחת מזה קצת ולהעביר למקום אחר, שלא יהיה המאמן הגרוע ביותר שיש.
          פלגמט מטומטם עם כריזמה של עציץ גרניום.

          1. 1+ לדובי

            פישר והורי הם 2 השמות שרציתי לבדוק, לא היה לי גישה להכל (רק בדקתי את הסטט' של טימי). תודה גיא.

          2. הורי לפחות לא חזר לספסל של הניקס שנייה אחרי שהתקלח מהמשחק האחרון שלו. פישר הרג אותנו הכלב בן חולדה הזה.

          1. לא מדויק ומגמתי.
            אם לוקחים בחשבון את העונה המקוצרת, אז התשובה היא –
            קבוצות של לברון הדיחו 11 קבוצות עם 60% הצלחה.

            יותר מבירד, ובקרוב יותר ממג'יק.

            אבל אם נשאל את זה אחרת –
            ,כמה קבוצות של 60 ניצחונות הדיחו שאר הכוכבים?
            ללברון יש 3 כאלו.

            למג'יק 2,

            ואת קבוצת ה-60+ היחידה שקובי היה שותף להדחתה (סקרמנטו, 2002), הוא "הדיח" בזכות השופטים, וגם אז זה היה כאשר רכב על כתפיו של שאק.

            משעשע עד כמה מספרים יכולים הכל רגע נתון להראות את החלק מהאמת שנוח לנו להראות…

            (אבל גם לתעתועים יש מגבלות, לדוגמה אין דרך אפשרית להראות איך קובי שחקן טוב מלברון.)

          2. in dadi we trust
            הרסת למומי את היום עם הפרצוף מלפפון חמוץ של לברון
            הפלופר משחק בקונפרנס של קבוצות אשפה

  8. יופי של פריוויו נדב. קשה לי לראות אותם עושים פלייאוף, אבל עם ווגל זה אפשרי. יותר סביר שנראה פתיחה מגמגמת ואז טרייד של ווצביץ/איבקה. ולא יכול להיות שב-2017 הרכז שלך לא יקלע משלוש. אם פייטון לא משפר את הקליעה, אין מה לדבר על פלייאוף.

  9. פריוויו מעולה. לדעתי השאלה הגדולה היא מה הם ישיגו על ווצ'ביץ', שעושה להם פקק בצבע, והאם אלפריד פייטון שווה את כל ההייפ של הניגן עליו. לדעתי לא.

    חבל שלא יגיעו לפלייאוף, פרנצ'ייז מאוד חביב למרות קיץ מזעזע (בעיקר עם ג'ף גרין).

    1. אין שום דבר מזעזע בהחתמה של ג'ף גרין.

      הם לא יכלו להחתים אף אחד ליותר מעונה אחת אם רצו לשמור על האופציה לחוזה מקסימום בקיץ הבא למקרה שאיבקה יחליט לעזוב.
      אז הוא נותן להם גמישות מושלמת לקיץ הבא בנקודה הכי חשובה, גם אין להם שום בעיה להחתים את גרין מחדש בכל תסריט ריאלי אם ירצו בזה, הוא נכס מצויין לטרייד העונה (וברור שזה סגל שזועק לטרייד והסיכוי שהם יסיימו את העונה בלי טרייד משמעותי הוא קלוש), ואפילו נכס אפשרי לסיין אנד טרייד בקיץ הבא אם יווצרו נסיבות מתאימות.

      זו לו החתמה "אידיאלית", אבל לקרוא להחתמה הזאת מזעזעת זה מגוחך.

      1. דווקא גקין פחות מפריע לי והחתמה די הגיונית אך את ההחתמה של ביומבו לא הבנתי במיוחד שניתנה לו הבטחה לפתוח בחמישיה, הוא שחקן שפשוט לא מתאים לקבוצה (ביוסטון הוא היה פורח לצד הארדן) ואת הטרייד המטומטם שעל איבקה (ברור שהוא הבטיח להם שהוא ימשיך אצלם אך להסתמך על מילה של שחקן זה לא אידאלי כיום). גורדון שחקן מדהים שאיבד שנתיים קריטיות לליטוש ממאמנים שפשוט לא נתנו לו תרגילים ולא השתמשו בו נכון (ובכל זאת סיים לדעתי עם סטיסטיקה מצויינת) אני לא רואה אותו עובר לעמדה 3 כמו שווגל מתכנן.

  10. כיף לקרוא
    גרין יתחיל, אולי, בהתמודדות מול גורדון על החמישיה, ימשיך להתמודד מול הזוניה על שחקן שישי, וימשיך להידחק ככל שהשנה תתקדם.

  11. קבוצה משעממת ממש , במקום לחפש שחקנים עם כשרון לפרנצייז פלייר משאירים שחקנים בינונים עם אפ סייד נמוך, אורלנדו היו צריכים לנסות טרייד על בחירות 3-8 במקום הטריייד של איבקה , הבחירה בסאבונניס דוקא הייתה נכונה , אורלנדו ניהיו שארלוט 2.0 קבוצה משעממת בלי עתיד

    1. לא בטוח משעממת. יש פוטנציאל לקבוצה צעירה ומגניבה עם קצב טוב ואטרקטיביות. אולי לא יהיו בטופ, אבל יכולים להיות מאוד מהנים לצפייה.

  12. ביומבו ואיבאקה זה אותו שחקן….חבל שהביאו את שניהם עדיף לעשות טרייד ולהביא מישהו אחר בעמדה חלשה יותר. מה קרה להם בדראפט???

  13. הייתי באורלנדו לפני שנה וקפצנו באחד הערבים (בתקופת הקיץ, אן משחקים) לראות את האולם.
    נחרדתי לגלות שבשעות הערב המקום שורץ הומלסים ואנשים מפוקפקים לרוב (משאיר לכם את הדימיון). וכל זה ממש בכניסה לאולם וצמוד לחנות המזכרות.
    אני ואשתי קיבלנו חלחלה וברחנו מהמקום.

    לשם השוואה היינו גם במיאמי והאיצטדיון נמצא במקום הכי יפה בעיר, ממש על המפרץ, מטופח ונקי גם בשעות וימים שאין משחקים ואנשים באים להצטלם שם גם כשהמשחק הקרוב רחוק 4 חודשים קדימה.

          1. חזק.
            אני מקווה שאת הלקח של דטרויט ידעו להפיק (בדגש על הארץ)
            בכירי התעשייה שקרסה לא נפגעו כלל.
            וזה למרות שקרייזלר פשטה את הרגל ונמכרה במחיר הפסד לאיטלקים, ולמרות ש- GM שרדו את משבר התקלות בזכות הממשל הפדרלי.
            רק פורד החזיקו את עצמם לבד (והעבירו את רוב פסי הייצור למקסיקו).

          2. זו אמורה להיות ההשקעה הכי נבונה של צעירים, אבל בתנאי שיש לך הרבה אוויר וסבלנות. אבל הרבה. כמו שהתמונות מראות, עיר פאר שהפכה לחורבה מושחתת ומסוכנת לאללה, בפשיטת רגל קולוסאלית.

  14. מעולה נדב, תודה. כמו שכתבת, בעיקר סימני שאלה. מעניין יהיה לראות אם גורדון בכלל יצליח לתפקד כ-3 כי עד עכשיו הוא שיחק ב-4 והוא עדיין לא הוכיח שיש לו קליעה מבחוץ. הקו הקדמי הוא כמובן הכי מעניין וצריך לראות מה יקרה אם ביומבו לא יעמוד בציפיות, אולי יעבור בטרייד באולסטאר ולא ווצ'וויץ' כמו שכולם חושבים. מריו הזוניה לדעתי יתן עונה גדולה וגם יפתח בחמישייה, אפילו אם לא בתחילת העונה.

  15. המשכיות זו לא מילא גסה…
    קשה לנבא מה יהיה כשרוב הסגל משתנה.
    קשה לי להאמין שווגל יצליח להנחיל הגנת ברזל בשילוב עם ריצה מהירה. נראה לי קשה מדי….

    1. דטרויט ראתה בריחה של 60% מהתושבים שלה (נחש מי) מאז הפיפטיז, העיר הגדולה העניה באמריקה, מחזיקת שיאי הרצח והמקום המסוכן במדינה, אחד מכל שלושה מובטל, 75 אחוז מבתי הספר נסגרו, פשיטת רגל חסרת תקדים של למעלה מ-18 מיליארד דולר, קרוב למאה אלף הצתות בשנה, מחירי דירות ירדו בממוצע בשליש בתחילת העשור, שחיתות והיעדר אכיפת חוק אול-אובר – עולם שלישי לכל דבר, בלב ארצות הברית.

      זו עדיין דטרויט, מתחת קבורה אימפריה. ומספרים שיש מגמת עליה והגעת צעירים. רק יצטרכו המון עבודה. בוא נראה.

      1. זה מדהים. האוכלוסיה של העיר נחתכה ביותר ממיליון איש תוך 50 שנה והפכה לעיר שחורה לחלוטין.
        הם יכולים ללמוד אבל מפיטסבורג שעברה משבר דומה עם קריסת תעשיית הפלדה והפכה כיום למרכז הייטק.

      2. קראתי באיזשהו מקום כתבה ארוכה ומעודדת על התארגנויות של התושבים עצמם שהחליטו לקחת את השכונה שלהם בידיים. ושיש חזרה ועליה איטית בשנים האחרונות.
        הערים הנטושות בעולם צריכות לשמש לנו כאן בישראל השאננית נורת אזהרה מסנוורת במיוחד.

  16. תלויים ביכולת של הקבוצה לארגן משהו התקפי סביר מחבורת המוגבלים שיתקוממו על הפרקט (ולצידו). ווגל יצטרך להפנות קצת סטטיסטיקות לכיוון ההתקפה, פורנייה ללמוד לקחת יותר על עצמו, פייטון (אין קשר משפחתי. חבל) צריך ללמוד מה לעשות, גרין יצטרך ללמוד, גורדון יצטרך להבין איך משחקים כששני ענקיים תופסים לך את המקום בצבע, איבקה יצטרך ללמוד איך משחקים כשלא רוכבים על צ׳יטה (שנוהמת עליך כל פעם שאתה מבקש את הכדור, ו-ווייצ׳ביץ׳ יצטרך להבין איך שומרים על המקום בהרכב.

    ולארי בירד יצטרך לגדל את השפם בחזרה. זה הדבר היחיד שהחזיק את כל הפרצוף שלו ביחד.

  17. כמה חבל שלהורים של גורדון לא היה את החזון ההיסטורי לקבוע את השם השני של בנם כדיוויד. או בשמו המלא:
    אהרון דוד גורדון, הלא הוא א. ד. גורדון.

      1. כן, אבל כשכבר יש אחד עם שם פרטי אהרון – זה כבר בזבוז שלא הלכו עם זה עד הסוף. האיש יכול היה להיות יקיר ההתיישבות העובדת, ובערוב ימיו לעשות מעשה סטודמאייר ולהגיע לחזק (ולהתחזק) בעמק יזרעאל או גליל עליון

    1. בדיוק עכשיו הייתה לי שיחה עם הילדים שלי על למה מגיע לדילן פרס נובל לספרות, על כוחה של המילה הכתובה, ועל כוחו של המשורר.
      כיום, על רקע גלי המחאה בספורט המקצועני בארה"ב (גם על זה דיברנו לא מעט, בעיקר בהקשר ל-"נאום האוטובוסים"), שיר כמו 'הוריקן' מקבל משנה תוקף.
      וזה מעבר לעובדה שאין תרוץ רע להשמיע בוב דילן…

      אחלה גיבור, בחרתם!

  18. פוסט מעולה!
    התחברתי במיוחד לפתיחה, כי מה שקרה לך עם הקבוצה של שנות ה-2000 קרה לי עם הקבוצה של שאק ופני. ומאז אני אוהד ועוקב אחרי המג'יק.
    מקווה שסוף סוף נחווה אווירה של פלייאוף!

  19. פוסט נהדר!
    לצערי אני לא רואה הצלחה בסגל הקיים וחמור מזה, חוסר התקדמות של הצעירים שלהם שקיבלו שחקנים בכירים יחסית על העמדות שלהם.
    אולי טריידים במהלך העונה ישנו את התמונה. לא יעשו פלייאוף לדעתי.

להגיב על עידו גילרי לבטל

סגירת תפריט