בייסבול 101 למתחילים / אור בן-יעקב (מאמר ראשון)

לאור עליית נבחרת ישראל לבייסבול לאליפות העולם במרץ, וכן הפלייאוף המתקיימים עתה (3 מ-5), ואז משחקי ה-" PENNANT" (4 מ-7) – אליפויות שתי הליגות ה-AL וה-NL – בשבוע הבא, ולבסוף הגמר בין שתי הליגות ה-AL וה-NL הידוע בשם "וורלד סרייס" (4 מ-7) עוד שבועיים, והעניין הגדל והולך בבייסבול, החלטנו להכניס סידרת מאמרים על חוקי הבייסבול, מהלך המשחק, ומונחים לאלה המעוניינים.

בייסבול 101 למתחילים

מאת אור (שלמד את הבייסבול שלו בסן פרנציסקו)

 

קצת היסטוריה:

בייסבול הוא אחד מענפי הספורט הפופולאריים והעתיקים ביותר בארצות הברית. משחקי הבייסבול הראשונים התקיימו ככל הידוע בסוף המאה ה-17. המשחק פופולרי היום מאוד גם ביפן, קוריאה, קובה, הרפובליקה הדומיניקאנית ועוד.

 

שיטת המשחק:

משחק הבייסבול מתחלק ל-9 חלקים הנקראים Innings  (בעברית: אינינג אחד – תשעה אינינגים). בכל אינינג לכל קבוצה יש הזדמנות לחבוט ולהגיש.

ברגע שהקבוצה המגישה תגרום ל-3 פסילות של חובטי הקבוצה היריבה הקבוצות יתחלפו בתפקידים ולקבוצה שהגישה תהיה הזדמנות לחבוט.

הקבוצה החובטת תנסה לקדם את שחקניה על הבסיסים בכל דרך אפשרית עד שיקיפו את ארבעת הבסיסים – הקפה כזאת נקראת ריצה (Run) והיא המקבילה של נקודה, או שער בענפי ספורט אחרים.

הקבוצה המגישה בעצם משחקת הגנה ותנסה למנוע מהקבוצה החובטת להשיג ריצות.

המשחק יסתיים לאחר 9 אינינגים בניצחון של אחת הקבוצות. במידה ולא תהיה הכרעה בסיום האינינג ה-9 ממשיכים לשחק Extra-innings עד שמגיעים להכרעה.

 

מהלך המשחק:

המגיש צריך להגיש את הכדורים לתוך ריבוע דמיוני הנמתח מהברכיים ועד לחזה של החובט, ולרוחב הצלחת שמהווה את בסיס הבית. אזור זה מכונה Strike-zone והגבולות המדויקים שלו נקבעים על ידי השופט.  תמונה של הסטרייק-זון:

 

הגשה בתוך האזור הזה מבלי שהחובט מצליח לחבוט תזכה את המגיש בסטרייק. 3 סטרייקים יהוו פסילה לשחקן החובט (Strike-out).

במידה והמגיש לא מצליח להגיש לתוך הסטרייק-זון החובט יזכה בBall – 4 BALLS יקדמו את החובט לבסיס הראשון – מצב שכזה נקרא "הולכה" (Walk).

הגשה מחוץ לסטרייק-זון, ופה זה נהיה קצת יותר מסובך, תהיה Ball – רק במידה והחובט לא ניסה לחבוט (Swing). במידה והחובט הניף את המחבט ופספס את הכדור שנזרק מחוץ לסטרייק-זון – זה יהיה סטרייק לחובתו.

הספירה בדרך כלל רשומה בלוח התוצאות בצורה הבאה: 3-2 – הספרה מצד ימין מייצגת את כמות הסטרייקים שיש נגד החובט, והספירה מצד שמאל מייצגת את כמות הBalls שיש כנגד המגיש. הנה דוגמא:

 

כל מה שנרשם להלן רלוונטי במידה והחובט לא יצר מגע עם הכדור.

מה קורה כשהחובט יוצר מגע?

אם הכדור נחת בתוך תחומי המגרש החובט רשאי לרוץ – הוא יכול לרוץ לכמה בסיסים שירצה כל עוד הקבוצה היריבה לא תפסול אותו. חבטה שתקדם שחקן לבסיס הראשון תיקרא SINGLE, לבסיס השני – Double לשלישי – Triple, ואם הוא מגיע לבסיס הבית – Home-run, עליו אפרט בהמשך.

אם הכדור נחת מחוץ לתחומי המגרש הוא יוכרז "Foul" וירשם כסטרייק לחובת החובט. אם לחובט כבר היו 2 סטרייקים חבטה כזו לא תחשב כסטרייק שלישי ופסילה אלא תינתן לו עוד הזדמנות לחבוט מאותה ספירה.

אם הכדור נתפס באוויר לפני שפגע בקרקע על ידי שחקן הגנה – החובט יהיה פסול. מהלך זה נקרא Fly-out, או Pop-out.

אם הכדור פגע בקרקע להגנה יש שתי דרכים לפסול את החובט:

  1. שחקן ההגנה שמחזיק בכדור נוגע (Tag) בחובט בזמן שהוא לא דורך על אחד הבסיסים.
  2. שחקן הגנה שעומד על הבסיס הראשון ומחזיק בכדור (מהלך זה נקרא Ground-out).

 

מבנה המגרש ומיקום השחקנים:

בכל קבוצה משחקים בזמן נתון 9 שחקנים – אותם 9 שחקנים משמשים כחובטים וכשחקני הגנה. סדר החובטים נקבע מראש לפני המשחק ולא ניתן לשנות אותו (אפשר להחליף שחקן פותח בשחקן ספסל – אבל אי אפשר להחליף מיקום בין שחקנים פותחים תוך כדי המשחק).

בהגנה לעומת  זאת אין בעיה להחליף מיקומים ולהזיז שחקנים ממקום למקום.

שחקן פותח שהוחלף לא יכול לחזור למשחק- בדיוק כמו בכדורגל. עם זאת אין הגבלה על כמות החילופים שניתן לבצע במשחק.

קבוצה יכולה במהלך העונה להחזיק עד 25 שחקנים בסגל. בחודש ספטמבר בלבד לקבוצות יש אפשרות להרחיב את הסגל ל-40 שחקנים.

פירוט קצר לגבי העמדות:

מספר 1- מגיש (Pitcher) – כל קבוצה מחזיקה בדרך כלל 5 מגישים פותחים שכל אחד מגיש אחת ל-5 משחקים, ועוד 7-8 מגישים מחליפים. המגיש עומד על הגבעה ותפקידו להגיש את הכדורים אל עבר החובטים של היריב. מהירות ההגשות נעה בין 120 ל-160 קמ"ש פחות או יותר/

מספר 2-  תופס (Catcher) – חברו הטוב ביותר של המגיש. יש סיפורים מפה עד סוף העולם על הקשר המיוחד בין המגיש לתופס, ויש מגישים בליגה שמאוד חשוב להם לשחק תמיד עם אותו תופס. התופס עומד מאחורי החובטים ותפקידו לתפוס את הכדורים שהחובט מפספס/מוותר עליהם. התופס מסמן למגיש באיזה סוג הגשה להשתמש ולאן לכוון והתיאום ביניהם חייב להיות מושלם – אחרת כדורים מתחילים לברוח לתופס והיריבים מתחילים לרוץ.

שחקנים 3 עד 6 – Infielders – האזור של הבסיסים (היהלום) נקרא Infield. השחקנים שמגנים בו צריכים אינסטינקטים טובים ויכולת גבוהה לתפוס את הכדור, כיוון שהכדורים מגיעים אליהם מאוד מהר (חבטה טובה יכולה לצאת מהמחבט ב-150 קמ"ש).

שחקנים 7-9 –Outfielders – האזור שמעבר ליהלום נקרא Outfield. השחקנים שמגנים בו בדרך כלל יהיו מהירים יותר (כיוון שהם צריכים לכסות שטח הרבה יותר גדול) ובעלי יד חזקה מאוד (כיוון שהמרחק שהם צריכים לזרוק את הכדור ארוך יותר).

 

עוד מספר מושגים חשובים:

Hit by pitch  – במידה והמגיש זרק כדור שפגע בחובט – החובט באופן אוטומטי יתקדם לבסיס הראשון. אם כבר יש שחקן התקפה בבסיס הראשון (להלן: רץ) הוא יתקדם לבסיס השני, וכן הלאה (אותו עקרון במצב של הולכה).

Double play –  ההגנה יכולה לפסול יותר משחקן אחד במהלך. במידה ויש רצים בבסיסים והחובט פגע בכדור ההגנה יכולה לפסול כמה שחקנים שהיא תספיק. מהלך שבו שני שחקנים נפסלים נקרא Double-play – מהלך שבו 3 נפסלים נקרא Triple-play  והוא די נדיר.

DOUBLE PLAY:

*

 

 

TRIPPLE PLAY:

*

גניבת בסיס (Steal) – שחקן שנמצא בבסיס יכול לנסות להתקדם לבסיס הבא בכל רגע נתון. בדרך כלל הוא ינסה לתזמן את הרגע שבו המגיש מתחיל את תנועת ההגשה ואז ינסה לרוץ בשיא המהירות לבסיס הבא. המגיש והתופס ינסו לזרוק מהר את הכדור לבסיס הבא כדי לתפוס את הגנב.

 

גניבת בסיס:

*

*

והנה דוגמא לשחקן שנתפס: 

*

Home runבמידה וחובט מצליח להעיף את הכדור מעבר לגדר החיצונית (באזור שנמצא בין שני העמודים הצהובים) הוא זוכה Home-run- וכל שחקני ההתקפה שהיו בבסיסים (כולל החובט עצמו) רצים לבסיס הבית. הום-ראן במצב של בסיסים מלאים נקרא "גראנד-סלאם" והוא חלום רטוב של כל חובט.

Tag-up – במידה והחובט חובט לFly-out הרצים לא יכולים להתקדם עד שהכדור לא נתפס על-ידי ההגנה. כשהכדור נתפס הם יכולים לנסות להתקדם לבסיס הבא. במידה ורץ עזב את הבסיס לפני שהכדור נתפס הקבוצה היריבה יכולה לפסול אותו באמצעות זריקת הכדור אל אותו בסיס לפני שהרץ מספיק לחזור אליו.

סרטון הדגמה:*

*

וזה מה שקורה כשהרץ עוזב את הבסיס מוקדם מדי:

Challengeלמנג'ר יש אפשרות לערער על החלטות השופטים. במידה והוא מחליט לערער ההחלטה מתקבלת ב"מרכז הריפלייז" בניו יורק על ידי אנשים שאף אחד לא יודע מי הם…

Buntמצב שבו חובט מנסה לפגוע "בקטנה" בכדור בשביל שיתגלגל על הרצפה ולנסות לרוץ מהר לבסיס לפני שההגנה מספיקה להגיב. מצב זה יכול להיקרא גם Sacrifice-bunt – – מצב שבו החובט מקריב את עצמו באמצעות BUNT מתוך הבנה שהוא יפסל בשביל לקדם רץ אחר שנמצא בבסיס.

דוגמא:

Wild pitch/Pass-ballבמקרה שהמגיש זורק כדור שבורח לתופס ומתחיל להתגלגל בחלק האחורי של המגרש. במצב זה הרצים בבסיסים בדרך כלל ינסו להתקדם. במידה והאשמה היא על המגיש המהלך יקרא WILD-PITCH. במידה והתופס אחראי – PASS-BALL.

No-hitter: מצב שבו המגיש מצליח למנוע מהקבוצה היריבה להשיג אפילו חבטה אחת במשך כל המשחק.

Perfect-game: מצב שבו המגיש לא אפשר לאף שחקן מהקבוצה היריבה להגיע לבסיס בכל דרך שהיא (לא בחבטה, הולכה או בכל דרך אחרת), במשך משחק שלם. משחק מושלם נחשב אולי להישג הכי מרשים בבייסבול. בהיסטוריה של הMLB הושגו רק 23 משחקים מושלמים, האחרון שבהם היה ב-2012.

 

בחלק הבא: בייסבול למתקדמים – קצת על סטטיסטיקות, המגרשים, סוגי הגשות ועוד.

מנחם לס

הזקו והוותיק מכולם בצוות. מנסה לכתוב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 23 תגובות

  1. וואו, הסברים מצויינים. תודה.

    שאלה-
    נניח ונשרף החובט הראשון והחובט השני נמצא בבסיס הראשון, מה מונע מהמגיש לבצע הולכה לחובט השלישי? במקרה כזה החובט עובר לבסיס הראשון והשני מקודם לבסיס השני, אבל ללא נקודות..

    1. אני לא בטוח שהבנתי נכון את השאלה, אבל אם הבנתי נכון:
      לכל קבוצה יש שלוש פסילות באינינג, לא שלושה חובטים.
      זאת אומרת שאם המגיש יוליך את החובט השני – הוא פשוט ימצא את עצמו במצב של 2 רצים על הבסיסים עם שחקן אחד פסול – ויצטרך למצוא דרך לפסול עוד שני שחקנים.

      1. אה או.קיי נרגעתי.
        (הבנת היטב את השאלה שעכשיו אני מבין שהיא שוות ערך לשאלה בכדורסל "למה שפשוט קבוצה תחזיק את הכדור אצלה כל המשחק").

  2. יופי.

    עוד דבר אחד שכדאי לדעת, בכללי הבסיס של המשחק:

    הקבוצה הביתית תמיד חובטת שניה. יש לה "תור סיום". לכן סיומי משחקים צמודים ייראו ככה:

    מגיע אינינג 9. קבוצת החוץ חובטת. קבוצת הבית מגנה, כלומר מנסה לשרוף 3 חובטים. אם יהיה יתרון לקבוצת הבית – נניח 2:3 – המשחק נגמר. אין צורך בסוף האינינג.

    אם התור של קבוצת החוץ מסתיים בשוויון או יתרון שלה, קבוצת הבית חייבת לנסות להשוות או לנצח בחלק האינינג שלה שנשאר. לא הצליחה? הפסד? עשתה מהפך? הצליחה נניח להכניס 2 ריצות, ולהפוך מ-2:3 ל-4:3 – בום! המשחק נגמר באותו רגע! "מוות פתאומי", או כמו שזה נקרא בבייסבול, "ווק-אוף". "שער זהב" שגומר את המשחק. ואז בד"כ תראו את הקבוצה כולה קופצת למגרש, ומחכה עם מקלחת של גטורייד לחובט שלה, שהכניס הביתה את הריצה המנצחת.

    בייסבול משחק מאוד-מאוד צמוד מטבעו (ההפרשים בין חובטים מעולים לבינוניים הם קטנים מאוד). התוצאות הנפוצות ביותר בהיסטוריה של המשחק הן 3:4, 4:5 ו-2:3. כמעט שני שליש מהמשחקים נגמרים בהפרש ריצה-שתיים. כלומר – המון המון דרמות של הרגע האחרון, וב"וואן סווינג אוף דה באט" הכל יכול להתהפך.

  3. לא הבנתי למה רצים בבסיסים לא מתחילים להתקדם כשיש כדור גבוה ורחוק.
    האם במידה והכדור נתפס, הם פסולים ביחד עם החובט? אם לא אז אין סיבה שלא ינסו לרוץ מיד.

    1. לא. כי במקרה והכדור נתפס הם חייבים לחזור לבסיס ממנו יצאו אחרת יוכלו לפסול אותם. בגלל זה למשל כשיש שני אאוטים תראה את מי שבסיסיים רצים אוטומטית.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט