פסקל – יחידת השראה / סער ברעם

כבר שנתיים שאני מכיר את פסקל ברקוביץ' בדרך היכרות טיפה משונה – החבר הטוב ביותר של אחי הגדול עבד עם בעלה בבניית קיר טיפוס בתל אביב. לאחר שהשניים התיידדו קמעה, הלך הרוח הוביל להחלטה של אחי הגדול ושלי לתת לה יד עם עזרה לוגיסיטית בהתנדבות. אז יצא לשנינו, ועוד פחות לי, זמן יקר איתה בדרכים להרצאות על סיפור חייה בכל הארץ. כשהכרתי את פסקל לא ידעתי למה לצפות, אבל הכרתי אישה סופר-סימפטית, ציונית, אוהבת ומעריצה את ישראל ותושביה.

פסקל ברקוביץ' חגגה לפני שבועיים את יום ההולדת ה-49 שלה. לא יצא לי להיות באירוע, אבל מההיכרות שלי איתה, לדעתי הייתה שמחה כמו שבחיים לא הייתה. בכל אירוע אפשר למצוא אותה ראשונה מחייכת, ראשונה מתעניינת ונעימה וראשונה בלגעת בכל אדם שמצליח לבסס איתה היכרות שטחית. היא מעבירה הרצאות בהן היא מספרת את סיפור חייה, בעיקר בצעירותה, וגורמת לך להבין שהכל אפשרי. אם היא הצליחה, לעבור את אותה חוויה מנטלית המרסקת את המציאות הקיימת, כל אחד יכול להיות מה שהוא באמת רוצה.

ההרצאות שלה מרתקות. יצא לי לשמוע את ההרצאה על סיפור חייה מספר פעמים, וכל פעם היא מצליחה לעניין מחדש בפרט אחר ואני מסתכל על המאזינים קשובים לחלוטין. עם ההיכרות איתה
הבנתי דברים חדשים. היא מצליחה לגרום לקהל להבין כמה, לפעמים, התודעה עוצרת אותנו מלהיות מה שאנחנו באמת. להיות ספורטאית, להיות אשת קריירה ואמא בו-זמנית. בזה ההרצאות עוסקות. איך להצליח בראי עצמך ופסקל נותנת לקהל כלים פרקטיים לעשות זאת ולהראות שכל אחד ואחת באמת יכולים.

פסקל מתעטרת במדליות מאליפויות עולם, אליפויות אירופה ותחרויות רבות על הגלובוס ועדיין שומרת על צניעות של "אדם רגיל", גם בתוך הז'קט הסמכותי כביכול של נבחרת ישראל. יש פעמים מועטות בהם רואים תודעה גדולה בתוך אדם שהגוף שלו הוא רק כלי. היא מצליחה, כל יום, להראות למגוון גדול של אוכלוסייה שהמגבלות הפיזיות הן רק מכשול קטן בדרך לחוזקה מנטלית ותודעתית, ומכאן להצלחה. אני זוכר את השמחה הטהורה שלה כשהיא אמרה לי, באחת הפעמים הראשונות שנפגשנו, שהיא הולכת להדליק משואה. התרגשות אמיתית.

יצא לי לשאול אותה פעם, וזו שאלה קבועה בהרצאות שלה: "היית מעדיפה לא לחוות את אירוע הרכבת?"
ויש לה תשובה קבועה: "בכלל לא. אני כל יום אומרת תודה על מה שקיבלתי ועל מה שיש לי".

מדי-פעם אנחנו מוצאים את עצמנו לא יודעים מה אנחנו רוצים. ההיכרות שלי עם פסקל גרמה לי לשנות הרבה אצלי: לשאול את עצמך שאלות לגבי הרצונות האישיים שלך ולהסתער עליהם. בהרצאה שלה היא מספרת בקלות מפתיעה ביותר על רצונה להיות אמא והתגשמות החלום במהרה.

הכל אפשרי ואני מאחל לה המון בהצלחה בריו.

רועי ויינברג

עורך הופס. אוהב את מיאמי וגבוהים שמוסרים מעל 4 אסיסטים במשחק.

לפוסט הזה יש 28 תגובות

  1. אחלה פוסט ודוגמא לאנשים שיודעים לעשות לימונדה ממצב חמוץ (באנגלית זה נשמע יותר טוב).
    באמת זוהי חבורת אנשים מעוררי השראה שלכל אחד ואחת מהן מגיע פוסט משלה

  2. הדבר שלא מובן לי זה המשפט . "אני כל יום אומרת תודה על מה שקיבלתי ועל מה שיש לי"
    זה מסוג "אשרי יתום אני".
    אני מבין לא לרחם על עצמך. אבל אני לא מבין אדם שהתעוור האומר "אני מאושר על מה שרה לי" (אני מכיר אחד כזה).

    1. אני יכול לחשוב על שני כיוונים:
      1) ברמת הפשט כמו שאומרים: אם אתה מרוצה מהחיים הנוכחיים שלך וכל מה שעברת הוא תוצאה של המקרים שקרו לך, לא משנה כמה קשים, אז גם על המקרים האלה צריך להגיד תודה ולקבל באהבה.

      2) לפעמים דווקא קושי נוראי גורם לך לאבד את הפחדים, ולחיות בלי פחד זו המתנה הכי גדולה שיש. נראה שהבחורה הזו, שבחיים אחרים יכלה לחיות חיים אפרוריים ומשעממים עם שתי רגליים, מצליחה לחיות חיים מעוררי השראה ומלאים בחוויות בלי הרגליים. אז גם זה מתנה.

  3. מדהימה .
    מאד מעריך אותה ומאד שמח שעברה לקייקים .
    ספורט שאישית אני משתגע עליו אם כי מצר משהו שאני לא טוב בו
    לאטוב כפי שרציתי להיות אך הסיבה בגדול לא פיסית פשוט לא התאמנתי נכון
    ספורט שאם לא לומדים נכון מסוכן לכתפיים וזו בדיוק הסיבה שלא המשכתי למרות הרבה שנים בתחום .
    הרצון וההתמדה שלה מעוררים הערצה בדיוק בשל הסיבה הזו .

  4. נראית אישה חביבה ביותר וחיובית.

    חיובית מדי. גם אני לא מבין את הקטע כמו מנחם.
    ומייד בהתחלה, כשקראתי את המשפט:
    "אוהבת ומעריצה את ישראל ותושביה"
    איך אומרים? פה חשדתי

  5. בהחלט השראה מדהימה! האמת כמו כל אחד ואחת מהספורטאים והספורטאיות הפראלימפים שמגיעים לאן שמגיעים על אף המגבלות ועם המגבלות שלא עוצרות אותם.

      1. נכון, אבל הרפרנס לעולם המדעי ראוי לציון – זה לא חייב להיות מדויק (בכל זאת, אנחנו מהנדסים, "בקירוב טוב" זה לחם חוקנו)
        (-:

  6. היא באמת משהו מיוחד. קשה לדמיין איך אנחנו היינו מתנהגים במצבה. היא סוג של שיכורה ולא מיין, ואני לא אומר זאת בנימה שלילית, פשוט אף פעם (לשמחתי) לא הייתה במצבה.
    היא מעלה מחשבות על רוח האדם ועד כמה היא גדולה לעומת זו של חיות אחרות

כתיבת תגובה

סגירת תפריט