הלייקר הגדול מכולם! / הגולש סער ברעם

מי היה הלייקר הגדול בכל הזמנים?

מאת סער ברעם

*****************************

סער ברעם הוא צעיר בן 24 מהוד השרון, מתמחה בשיווק מדיה חברתית

*****************************

התלבטתי במשך תקופה לא מבוטלת האם לכתוב על הלייקרים הגדולים ביותר בכל הזמנים. הרי אני איש צעיר (צנעה וענווה, ממש), לא יצא לי לראות את הגדולים של שנות ה-60 וה-70 משחקים, אלא אולי במספר קטעי היילייטס. לא הרחתי פרקט בארה"ב ולמען האמת – אני אפילו לא קרוב לדעת מתי זה יקרה. מה שבטוח, השאלה הזאת כל כך סקרנה אותי אז החלטתי לחקור אותה לעומק. הלייקרס הוא אחד הפרנצ'ייזים הנוצצים בליגה, אם לא הנוצץ בהם. מלווה אותו היסטוריה איכותית, תמיד מסקרן לגבי השפנים החדשים מהשרוול. נכון להיום, אני מתעניין יותר בהם מהסלטיקס או מהפרנצ'ייז בראשות הוד אווירותו.

צהוב-סגול, הוריי! בואו נתחיל.

זוכים אצלי לאזכור גדול של כבוד: שאקיל אוניל, קארים עבדול ג'באר, ווילט צ'מברליין.

שאק עם קארים וג'ורג' מיקאן. Feel Old Yet?

בהרבה דירוגים שנקלעתי לקרוא על "הלייקר הכי גדול בכל הזמנים" שאקיל אוניל וקארים עבדול-ג'באר מעטרים את המקומות הראשונים בגאווה (אל תדאגו, לא טופ 2) ואפילו הרבה מעל לשני הראשונים במועמדים שאדבר עליהם. מדוע דווקא השחקנים שנתנו כל-כך הרבה ללייקרס בחוץ? התשובה פשוטה: הם לא בילו את כל שנותיהם המקצועניות בעיר המלאכים. כן, שלושה מהשחקנים הדומיננטים יותר בהיסטוריה לא ייכנסו לרשימה שלי. אז עם כל הכבוד למילווקי, מיאמי, אורלנדו, פילדלפיה וכמובן הקבוצה הסופר-רלוונטית לכדורסל מקצועני, ה"הארלם גלובטרוטרס", אשאיר ברשותכם את המכובדים בחוץ.

אז מי נכנס?

מיסטר אינסייד – אלג'ין ביילור

למרות היותו מתויג בתור "לוזר", או הרבה פעמים מזכירים אותו בתור האיש שפרש ומיד אחריו הגיע רצף של 33 נצחונות כולל אליפות ביילור בילה את כל שנותיו במדי הלייקרס. בגובה 1.96 ובמשקל 102 ק"ג, היום סקנד גארד טיפוסי ב-NBA וסמול פורוורד אם אני הולך לקראתו, הוא זכה לכינוי מיסטר אינסייד. הוא היה מגיע לסל בדרכים מגוונות, מסיים ביצירתיות ולדעת רבים המציא את הכדורסל המודרני של היום. בעונותיו הראשונות, לפני הפציעות בברכיים, מדובר בחיה: משנת 60 ועד 63 קלע מעל 34 נקודות למשחק בממוצע והוריד מעל 14 ריבאונדים למשחק. ביילור גם זכה לכינוי "השחקן האנדרייטד בהיסטוריה", כאשר הספיק לעלות 8 פעמים לאליפות אבל לא לזכות בטבעת. אומרים הרבה על החטאות גורליות בכדורגל – “So Close Yet So Far”.

מיסטר אאוטסייד – ג'רי ווסט

זה השלים את מיסטר אינסייד, אלג'ין ביילור. בניגוד לביילור, ג'רי ווסט נחשב למר. קלאץ', לסמל לעקביות והדובדבן שבקצפת – הרי הוא האיש מאחורי הלוגו של ה-NBA. בנוסף, הוא גם זכה בטבעת אליפות ב72', מה שהופך אותו לכזה שהצליח לצאת מתווית מאוד לוזרית, שהקודם זכה לה. פרט קטן שלא כולם יודעים הוא שהיועץ של גולדן סטייט בימים אלה הוא מר קלאץ' בכבודו ובעצמו. ווסט נבחר בדראפט 60', מיד אחרי אוסקר רוברטסון, אבל הצליח לנצח את התדמית של סקנד פלייס. הוא שמר על עקביות באהדת הלייקרס – מעריץ מטורף של הסקיי-הוק המופלא של עבדול-ג'באר, שלדעתו הוא המהלך היעיל בכדורסל.

חוד השואו טיים לייקרס – ארווין "מג'יק" ג'ונסון

מה לא נאמר עליו? הוא החיוך הכי נוצץ שקשור ל-NBA עד היום, שיחק בכל עמדה ויכול היה לשמור על כל עמדה, פליימייקר בחסד. מג'יק היה בורג מאוד מרכזי בהפיכת ה-NBA של אז לקונצנזוס ספורטיבי. ביכולותיו הבולטות שיחק כדורסל מהיר, אהב את הפאסט-ברייק (והתקפות המעבר), ידע לנצל את יתרונותיו הפיזיים וגם החזיק באינטיליגנציית המשחק מהגבוהות במשחק אי-פעם. עד היום מג'יק הוא אייקון ספורט נחשב, למרות הידבקות בנגיף ה-HIV, שהיה אמור להכתים כביכול על "תדמית ספורטיבית". היה פעיל במסגרות טורנירי מכללות, הצטרפות לקבוצות משוודיה ודנמרק בשלהי שנות ה-90' ונחשב גם לשחקן אוף-קורט שמדבר NBA כל הזמן.

בלאק ממבה – קובי בראיינט: הבחירה שלי

כן, זה הכי קל להגיד ש"אתה מכיר באמת רק אותו אז הוא יהיה האיש שלך". לדעתי, היריבות בין קובי לשאקיל החזיקה את ה-NBA בחיים בתחילת שנות האלפיים. דטרויט וסאן אנטוניו לא היוו יריבות, רייטינג-וויז, ללייקרס הנוצצים משחקים כדורסל. אפשר לראות שאפילו במהלך הניצחון הידוע נגד פורטלנד, שאקיל רץ לחבק את הספסל ולא את בראיינט.

https://www.youtube.com/watch?v=NLOMEmRQ40U

לאחר מכן, עד הפיכת לברון ג'יימס לקונצנזוס, קובי החזיק את הליגה. בין אם זה 81 הנקודות שלו נגד הראפטורס, היריבות נגד הסלטיקס והמאבקים מלאי-המתח ביניהם. אני זוכר שכשראיתי את הלייקרס מנצחים את הסלטיקס 83-79 כמה רועדות לכולם הידיים וכמה הבלאק ממבה רוצה את הכדור. הוא היחידי שעמד בלחץ במשך 20 שנה, נתן את כל מה שהיה לו תמיד ופרש רק כאשר הפך ללא-רלוונטי. אני לא ראיתי את מג'יק פורש במשחקו האחרון עם 60 נקודות. למה הוא הבחירה שלי: קובי הוא הלייקר הכי כלכלי ששיחק הכי הרבה שנים במדים הסגול-זהב. אולי באמת הוא לא היה בוחר אותם, אם לא הייתה כל כך הרבה מורשת סביבם.

מנחם לס

הזקו והוותיק מכולם בצוות. מנסה לכתוב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 154 תגובות

  1. מצד אחד, קשה לי להבין איך אפשר שלא לבחור במג'יק כלייקר הגדול ביותר –
    גם הוא שיחק את כל הקריירה בלייקרס, גם הוא זכה ב-5 אליפויות, אבל למג'יק יש גם 3 MVP, ובעלות על הנהגת הקבוצה בתקופת השיא שלה: השואוטיים לייקרס.

    מצד שני, כאוהד הסאנס אני בהחלט יכול לכבד בחירה לא רציונלית –
    אם ישאלו אותי, מי הסאן הגדול ביותר, התשובה שלי תהיה KJ, ולא בארקלי.

    (דרך אגב, לשאלה "מי השחקן הגדול ביותר ששיחק בשורות הלייקרס?" יש תשובה פשוטה בהרבה – קארים. ללא תחרות.)

    1. למרות שלכארים יותר תארים. עדיין זה לא הופך אותו לטוב ממג'יק שהיה המנהיג הראשי של הלייקרס והקריירה שלו הייתה קצרה משמעותית בגלל נגיף האיידס. אך במכלול היכולות והתכונות מג'יק לא פחות טוב וכאמור הוא זה שהיה המנהיג המוביל.

    2. תשמע הסאן הגדול מכולם הוא נאש….אתה לא רציני, עם כל הכבוד לראש העיר ועם כל הכבוד לקובי מג'יק הוביל קבוצה גדולה יותר ונאבק ביריבה(יריבות) קשות יותר. בכלל לא בר השוואה בעיניי קובי ומג'יק, אחד זה חיקוי פחות מוצלח של מייקל והשני זה הרכז הגדול בכל הזמנים.

    3. אחד המשפטים האחרונים שלך מגדירים בדיוק את אוהדי קובי: (60 נקודות בפרישה). אני לא זוכר את מג'יק מסיים עונה (ואפשר גם להגיד 3) עם קבוצת לוטרי…

    4. נאש האהוב עלי ביותר אי פעם, אז בשבילי הוא הסאן הכי גדול.
      מסכים בנוגע לקארים (ואני , בניגוד לסער, משקלל גם את הישגיו במילווקי)

  2. ניתן להתווכח על מייקן, ג'רי ווסט (רק אליפויות לא היו לו מספיק, אבל בזמנו הוא היה דומיננטי ביותר), קרים, מג'יק, שאקיל, וקובי, ואף ויכוח לא יהיה נחות מהויכוח האחר.

      1. מג'יק היה כדורסלן גדול יותר עם גאונות משחק ברמה מעל קובי והפיכת השחקנים שסביבו לטובים יותר, יותר ממה שעשה זאת קובי, והיה מנהיג ווינר גדול יותר.

        גם כארים היה כדורסלן לא פחות גדול אם לא יותר עם חכמת משחק לא פחות טובה אם לא יותר והיה מנהיג ווינר גדול יותר.

        אם לא מתחשבים במספר השנים בקבוצה אז גם שאק ווילט גדולים יותר.

        לקובי היו רגעים רבים יותר שבהם ביצע מהלכים שפגעו בקבוצה וזרק זריקות לא חכמות ורעות שהלכו לאיבוד.

        למרות היתרון בתארים גם וסט היה כדורסלן גדול יותר ושלם יותר שהצטיין גם הוא בשני צדי המגרש אך היה שחקן חכם יותר וטוב. משמעותית בחטיפות וחסימות וגם במסירה.

        כך שאין מצב שקובי הוא הלייקרס הגדול ביותר..

        1. קודם כל שאלה: אתה במקרה מנתח עיניים?
          דבר שני, ניסיתי להתחשב בכמה שיותר דברים כדי ליצור את הדבר הכי קרוב להשוואה. מעבר לזה אני יודע שאי אפשר באמת לבחור וזה סובייקטיבי לחלוטין.

      2. למה בדיוק? כארים? שאק? ווילט? יוצא מזה ששחקן גבוה פחות נחשב ואני לא בטוח שזה נכון, לא רואה את הדיינסטי של הלייקרס ללא הסנטרים הגדולים האלה. לא סתם בלייקרס תמיד שאפו לצרף את הסנטר הטוב ביותר.

  3. לדעתי מג'יק צריך להכנס לפני קובי.
    במשך כל השנים של מג'יק הלייקרס היו קונטנדרים בטופ של הליגה. הרבה מזה בזכות האישיות וצורת המשחק שלו שמשכו שחקנים והחזיקו אותם בקבוצה. לעומת זאת קוסי הסתכסך עם שאקיל עד שהאחרון עזב, ואז העביר כמה שנים לא רלוונטיות עם המון נקודות אישיות ומעט הישגים.
    גם השנים האחרונות שלו משחקות תפקיד – קובי לא פרש כשהוא נהיה לא רלוונטי, אלא שלוש שנים לאחר מכן. ובשנים האלה הוא סתם את תקרת השכר, ולא הפסיק לזרוק גם כשהאחוזים נהיו מביכים וגם כשהיה ברור שזה מעכב את ההתקדמות של דור העתיד של הקבוצה.

  4. לדעתי, אם היינו עושים סקר רק עבור אוהדי לייקרס וסקר שאינו כולל את אוהדי לייקרס התוצאות היו די שונות. בעוד שבראשון יש סיכוי שקובי קרוב למג'יק ואולי אפילו עובר אותו, בשני, קובי, בגג, היה מקבל 10% (להערכתי כמובן).
    מג'יק שחקן טוב יותר, שחקן גדול יותר, הוביל את הלייקרס להישגים משמעותיים יותר (בדגש על התיבה "הוביל"), הגיע ליותר גמרים (אם כי ממערב חלש בהרבה), יותר MVP של העונה הרגילה, יותר MVP גמר, ובכלל השפעה הרבה יותר גדולה על הכדורסל והפופולריות שלו. כמו כן, כנזכר לגיל ע"י דרור, אצל מג'יק לייקרס היו קונטנדרים באופן יותר עקבי.
    אך כמו שגיא ציין, השחקן הגדול ביותר ששיחק בלייקרס, גם לדעתי, הוא קארים.

    1. לגבי הפופולריות של מג'יק לעומת קובי הרשה לי לחלוק עליך. לדוגמה, אבא שלי היה מזכיר את בירד הרבה מאוד. אתה רואה ילד שגדל בשנות ה2000 שלא זורק נייר לפח וצועק "קובי לשלוש"?

      1. לא כתבתי שמג'יק היה פופולרי יותר (למרות שלדעתי הוא כן, אבל זה לא העניין), אלא שהוא תרם יותר לפופולריות של הענף. קובי, במקרה הטוב, החזיק את הגחלת שנתיים או שלוש. מג'יק (יחד עם בירד) גרמו לזינוק אדיר במידת העניין.
        לא גדלתי בשנות ה-2000, אבל הרושם שלי הוא שבהחלט כן, המון ילדים שגדלו בשנות ה-2000 לא רואים בקובי את המודל לחיקוי. זו אשליה של אוהדי לייקרס.
        למה שילד יגיד "קובי לשלוש"? מה הוא רוצה להיות גארד שקולע לשלוש ב-34%? 😉

    2. מערב חלש יותר, למעט יוסטון שהדיחה אותם, אבל איזה יריבה בגמר. גם הפיסטונס היו אימתניים ולא לשכוח שהוא הגיע לגמר גם נגד מייקל ללא כארים.

  5. אני לא אוהד לייקרס ואומר בפה מלא רק קובי.

    לא חוכמה לקחת ל"א בתקופת שיא הדור , קובי הגיע ללייקרס יחד איתו הם הפכו לאלופים ואז היתה נפילה וקובי החזיר אותם חזרה לשפיץ ועוד צ'יפר עם רפיט.

  6. רפי הבנה כולכם. (שלא לדבר על השטויות של דרור שזה אפילו הרבה מעבר לזה אבל נניח לו להתבוסס בבורות שלו)

    כמו לבחור באנתוני פארקר כשחקן הכי גדול של מכבי ולא במיקי ברקוביץ'.

    פשוט חוסר הבנה טוטאלי של הדיון.

      1. מחילה דדי ומתן .
        לא הבנתי מה בעיה לבחור בפארקר כגדול שחקני מכבי.
        אני ( עם כל אהבת הכחול לבן שבי )
        מתלבט בכך רבות.
        וכשחקן נטו אין לי בכלל ספק שפארקר נמבר ואן .
        אלא שיש עוד כמה דברים מסביב…נכון …ובכל זאת לא מופרך בעיני שיום אחד דןוקא פארקר יתקבע כמספר אחד.

        1. אהרון, אין עם זה שום בעיה (למרות שאישית הוא לא הבחירה שלי). אני רק טעון שההשוואה בין מיקי-פארקר ומג'יק-קובי אינה במקומה. פארקר זה יותר שאק מהבחינה הזו (תקופה יותר קצרה ורק בשיא הקריירה).

    1. אני מבין איך אוהד לייקרס צעיר, כזה שגדל על, ועם, קובי, כותב שקובי הוא גדול הלייקרס.
      הטיעון של ברקוביץ'/פארקר הוא נכון לקארים. אבל למג'יק?

      אז אני אזכיר לכל מי שלא היו בסביבה באמצע שנות ה-80'.
      בסוף עונת 86', הקונצנזוס ב-NBA היה שהקבוצה הגדולה בליגה, ובהפרש, זו הסלטיקס.
      היה להם את הלגסי של הסלטיקס הגדולה של ראסל,
      היו להם האליפויות של קאונס והאבליצ'ק בשנות ה-70',
      וגם בשנות ה-80' הם היו 3 – 3 עם הלייקרס באליפויות, כאשר הם האלופה הטרייה, הקבוצה שקבעה את שיא ניצחונות הבית.

      מי ששינה את הפרדיגמה היה מג'יק.
      הוא היה המנוע שמאחורי אולי הקבוצה המלהיבה בהיסטוריה של הליגה, ה-"שואוטיים לייקרס". הוא הביל את הקבוצה ל-2 אליפויות רצופות, לראשונה מאז ראסל והסלטיקס, הוא שבר את השיוויון, ונתן ללייקרס את היוקרה שמשום מה נדבקה לקבוצה עד היום…

      1. בחיים לא לקחתי את זה ממנו. אבל בוא נסכים שאם לא קובי, הקבוצה של נאש-הווארד-גאסול בלייקרס לא הייתה חושבת על להתקיים. בגלל גידול האגו בקבוצה הזאת הם לא הצליחו…

    2. פארקר אוברייטד – הדוגמא הכי טובה זה הגמר האירופי השלישי (בלי שאראס) – בקושי קלע נקודות במחצית שניה (אם בכלל).
      שתי כפות בתחילת המשחק היו משתקות אותו לכל המשחק.

      1. כמו שמייקל אוברייטד …מהסיבה הפשוטה שפארקר זה במייקל של אירופה😊
        איני חושב שניתן לשפוט את פארקר על סמך משחק אחד גרוע ככל שיהיה.
        בנוסף אני חושב שדווקא העונה האחרונה הוכיחה איזה שחקן גדול הוא כשבלי שארס סחף את מכבי לגמר …

  7. מעיניים של אוהד, מה שאתה רואה כשאתה אומר לייקרס הוא מג'יק וקובי, כל אחד בתקופתו. קארים גדול יותר – אבל הם הפרצוף, הזהות, האייקון.

    1. כארים לא גדול יותר כי מג'יק היה המנהיג המוביל כשכארים בקבוצה ובכל מקרה הוא היה כדורסלן לא פחות גדול מכארים.

  8. ואני אהבתי את ביג גיים וורת׳י
    הלייקרס לאורך השנים הייתה משופעת בשחקנים שעשו קריירות ארוכות ויפות
    מייקל קופר , פישר כשמג׳יק ג'ונסון אומר עליך שאתה הלייקר הכי גדול אז אתה הלייקר הכי גדול – קובי ( תגובותו של מומי בהמשך היום הוא לא ער בשעות האלה )

    1. ואיך שכחת את אי .סי.גרין …כשמדברים על קריירות ארוכות ?
      הוא לא פספס משחק איזה עשור ☺
      איש הברזל הוא נקרא כמדומני.

  9. הלב אומר מג'יק
    הנשמה אומרת מג'יק
    ואת מומי לא צריך לשאול….

    אבל (וזה אבל גדול)
    הקריירה של מג'יק נקטעה
    ומתי ששיחק הוא שיחק עם הול אוף פיימרים
    קובי לקח את האליפות האחרונה שלו לבד (אה, כן, עם חבר שלו פאו) ובאופן כללי סחב את הלייקרס לרלבנטיות לבד.

    אז הפנים של הלייקרס זה ללא ספק מג'יק
    אבל הגדול מכולם הוא קובי

      1. הדיון הוא לחלוטין סובייקטיבי ואין כאן תשובה "נכונה".
        להגיד שקובי לקח אליפות לבד וסחב את הלייקרס לבדו לרבלנטיות זה עיוות רציני של המציאות.
        פאו גאסול הוא לא סתם "חבר שלו" מדובר כאן בשחקן HOF לעתיד. באיזה שנים בדיוק קובי סחב את הלייקרס לבד לרבלנטיות? בשלוש שלפני פאו או באילו שאחריו? קובי נתן עונות גדולות אבל גם הוא היה צריך עוד שחקן גדול לידו כדי להפוך את הלייקרס לקונטנדרים.

  10. מבחינתי אין שאלה בכלל זה רק מג'יק,,השחקן הראשון שאהבתי בNBA והשחקן שאני עדיין הכי אוהב ומניח יאהב אי פעם.עם כל הכבוד לקובי ויש הרבה כבוד.אני מסכים עם גיא שאיך שלא תהפכו את זה מג'יק הוא האיש ששינה את הנרטיב של הלייקרס ממועדון שמגיע לגמרים וכמעט תמיד מפסיד למועדון שלוקח אליפויות.
    רק לא הבנתי סער למה אתה פוסל את קארים,שאקיל.רק בגלל שהם שיחקו בקבוצה אחרת?
    אם תלך על פי המוטו הזה לא תמצא כמעט באף קבוצה שחקנים גדולים.
    ג'ורדן ופיפן שיחקו בקבוצות אחרות.
    קארל מלון שיחק בקבוצה אחרת.
    בארקלי שיחק בקבוצה אחרת ואפילו האקים.
    שורה תחתונה גם שאקיל ובטח קארים שאתה שואל אדם מהשורה שלא מכיר את ההיסטוריה של הNBA ותשאל אותם איפה הם שיחקו 98% יגידו לך לייקרס

    1. יניב, השאלה, היא כמובן, איך.
      מייקל רצה להראות שהוא עדיין שווה משהו אז הוא חזר לווייזארדס. אף אחד לא באמת לוקח בחשבון את התקופה הזאת אצלו.
      לגבי פיפן, גם הרבה אחרי השיא. גם מאלון.
      הרבה שחקנים מתפשרים על ההובלה שלהם בקבוצה בשביל אליפות – ראה ערך גארי פייטון. ברור שהוא היה ענק בסוניקס אבל לא היווה פקטור של ממש בסדרה חוץ מזריקת רוברט הורי מול דאלאס ב-2006.

      לגבי שאק – הוא שיחק 8 מתוך 19 עונות הלייקרס
      לגבי קארים – 6 עונות פנטסטיות במילווקי, המשיך את השיא ב-LA וכמה עונות הרשה לעצמו למתוח, בדומה לשאק.
      תוכל לראות בעצמך ש87-88-89 יש ירידה משמעותית ביכולת שלו.

      1. פיפן ממש לא היה מעבר לשיא והציפייה ממנו שהוא חבר ליוסטון ופורטלנד שהוא יצעיד אותם לאליפות.לגבי מאלון אז נכון שהוא כבר היה מבוגר אבל הוא בהחלט היה חלק מאוד מאוד חשוב בלייקרס ויש לא מעט שיגידו לך שהלייקרס הפסידו בעיקר בגלל הפציעה שלו.
        לגבי קארים אז הוא שיחק 20 עונות בליגה מתוכם 14 עונות בלייקרס הייתי אומר שזה קצת מוטה את הכף להיחשב כשחקן לייקרס.לגבי ה3 שנים האחרונות שלו לא הבנתי את הקשר.אם תשווה אותם לשלשו שנים האחרונות של קובי תראה שהנתונים שלו פנטסטים.
        לגבי שאקיל אז מודה שזה קצת יותר בעייתי אך עדיין את השנים הכי טובות שלו הוא נתן בלייקרס והוא עדיין יותר מזוהה עם הלייקרס מאשר כל מועדון אחר.

        1. יניב, אני בחרתי בקובי ואני יודע שיש לא מעט טובים במורשת של הלייקרס. אז אני כמובן מסכים איתך בהרבה מדבריך (:
          אתה לא יכול לפסול את זה שהעונות בהן קארים היה מס' 1 בקבוצתו היו ללא ספק במילווקי, ולאחר מכן התחלק עם מג'יק בשנות השמונים.
          מהרגע שהלייקרס החליטו לוותר על שאקיל – קובי היה השחקן הדומיננטי שלהם עד הפרישה שלו. אנחנו נחלוק על ההחלטה לא לתת לצעירים לשחק בעונה האחרונה ו"לתת לו כבוד אחרון" בפסטיבל אבסורדי מעט, אבל זה מה שקרה בפועל.

          1. זה לא עניין של מחלקות כי שלא יהיו אי הבנות אני מאוד אוהב את קובי וחושב שהוא שחקן ענק.לגבי קארים אז נתת את השלוש עונות האחרונות שלו כירידה ביכולת ואני סהכ רציתי להראות לך שגם אצל קובי זה היה.
            דרך אגב אני דווקא כן חושב שהחוזה שקובי קיבל בערוב ימיו ככדורסלן לא פגע בלייקרס וגם אם הוא היה מקבל חוזה נמוך התוצאות היו פחות או יותר זהות

          2. יכול להיות, מבחינת חוזה, הוא היה משתלם להם הרבה יותר מחוזה מקסימום והם היו עושים את העסקה הזו כל פעם מחדש.

            כמה משחקים עלו לסטייפלס סנטר בתקופת הפרידה? כמה המרצ'נדייז עלה? זו החלטה כלכלית נטו

  11. לא קראתי עדיין גם לא תגובות הלכתי ישר לשורה התחתונה….ואני מקנא בך על גילך☺
    לדעתי לפחות מג'יק לוקח בגדול.
    אני אישית יכול לדרג ממה שראיתי שזה בערך אמצע שנות ה 80 ועד היום.
    יש שלישייה מעל כולם שנכסת לדיון והיא מג'יק ,קארים וקובי.
    כל היתר כולל שאקיל לא בדיון.
    כמובן שלדיון היסטורי כללי נכנס גם צמברלין למשל.
    אבל לי קשה לדרג אותו שכן לא ראיתי אותו כלל ,התקופה אחרת לחלוטין וגם בניגוד לראסל הוא לא הצליח קבוצתית יותר מדי ( כמו גם ווסט למשל ).
    לכן זו השלישייה שלי…והרחק מאחור שאקיל ,גרין וורותי וגל היתר.
    אם הייתי צריך לבחור חמישיית ל.א משנות ה 80 ועד היום היא הייתה כזו .
    1. מג'יק
    2. קובי
    3. וורותי
    4. פאו גאסול
    5. קארים .

    1. תגיד אהרון אתה מודע לזה ששאק שיחק את השנים הטובות בקריירה שלו באל איי ???
      שאקיל לא הרחק מאחוריי אף אחד
      קרים לפניו בנקודות

      1. בוודאי שאני מודע.
        שאקיל בא לקח 3 אליפויות והיה טוב אבל היה לו תמיד את קובי …ומשך הזמן שלו היה רחוק מאד מהזמן שהיה שם קארים למשל.
        במצטבר נגיד זאת כך.
        מ'ג'יק קובי וקארים היו הרבה יותר זמן ממנו .
        והעמידו מורשת יותר גדולה ממנו.
        חוץ מזה על מה אתה בעצם חלוק ?
        האם לשיטתך הוא צריך להיות בשלישייה ?
        האם לדעתך הוא צריך להיות בחמישייה במקום קארים ?
        לכול היותר תוכל לטעון שהוא צריך להיות יותר קרוב לשלישייה

        1. כמובן הכוונה 3 אליפויות ברצף
          …שלא תחשוב שאיני מודע …
          דבר נוסף שאק בחיים לא היה לוקח את האליפות הראשונה אלמלא היו מצמידים לסאבוניס עבירה שישית בתחילת הרבע הרביעי של משחק 7 …כשהענק הליטאי יצא פורטלנד הייתה ב + 15 …עכשיו אתה מודע לכל שאני מודע ?….

          1. אהרון זה ממש לא נכון.
            סאבוניס היה על המגרש כשהריצה הזו התחילה והבלייזרס היו עסוקים בלשבוק. הוא יצא בגלל העבירה החמישית במשהו כמו 9 או 8 הפרש. הוא חזר לקראת הסיום ואז הדביקו לו את השישית.
            מעבר לזה שאק לא היה הפאקטור המשמעותי בקקאמבק הזה אלא קובי והשביקה של הבלייזרס שהחטיאו בלי הפסקה (בעיקר ראשיד).
            ההנחה שאם סאבוניס ללא יוצא הבלייזרס מנצחים היא משחק נחמד של "מה היה אם" שאין לו אחיזה אמיתית במציאות.

          2. עידו אני ראיתי את המשחק בלייב.
            כוכב המשחק הזה היה אחד והוא לא היה לא שאק ולא קובי הוא היה סאבוניס.
            עברו כבר 16 שנה אך אני זוכר בפירוש שפורטלנד היו +15 תחילת רבע אחרון…ייתכן ואני טועה וסאבוניס ירד לא ב + 15 אלא +10 כזה…בכל אופן המשחק הזה התחלק בפירוש ל 2
            חלק ראשון כל עוד סאבוניס במגרש.
            חלק שני כשהוא עזב.
            …כשאתה אומר שכל ההנחה היא משחק נחמד של מה היה קורה אילו אני מסכים …אך כך למעשה אני מתייחס לכל הטור החביב הזה או טורי דירוג דומים…כי כל מהותם הם סוג של מה היה קורה אילו (בצורה כזו או אחרת ).

          3. גם אני ראיתי את המשחק הזה בלייב וגם שוב.
            סאבוניס בפירוש לא היה הכוכב שלו אלא ראשיד. הסיבה להתרסקות הייתה שוואלאס התחיל להחמיץ בלי הפסקה . סאבוניס בהחלט עשה עבודה טובה על שאקיל, אבל גם כשהוא היה בחוץ שאקיל לא היה פאקטור משמעותי.
            אז נכון שכולם זוכרים את הדאנק של שאיקל שסגר את הסיפור אבל אתה מגזים לדעתי.

          4. אהרון
            אתה טועה ומטעה . עדו צודק
            ראשיד סיים עם 30 סאבוניס עם 6 לא יודע מאיפה הבאת את זה שסבאוניס היה כוכב המשחק
            אבי הקאמבק היה בכלל בריאן שואו , שאק היה בינוני במשחק אבל לא בזכות סבוניס

          5. לא יודע כמה קלע כל אחד ולא מתווכח .
            אבל שאקיל לא עשה כלום כל עוד סאבוניס היה במשטח…מזכיר מאד את מה שעשה סאבוניס לניקולה וויציץ ובאסטון בקרב על פיינל פור 04.
            הגבוהים הצהובים פחדו מעצמם…את שהענק קיבל חמישית ואז החלו לפרוח.
            האיש של פורטלנד באותו משחק בטח במאץ אפ מול שאקיל היה רק סאבוניס נקודה …לפחות לדעתי (ובאמת שאני מופתע שאף אחד לא זוכר זאת ).

          6. 10.28 דקות לסוף הרבע הרביעי.
            ל.א 60 פורטלנד 75 .
            השינוי היחידי היה חסרונו של סאבוניס שאפשר לל.א לרוץ פתאום ל 9-29 .
            כמעט כל מי שראה את המשחק לדעתי יגיד לכם שהשינוי היחידי היה עבירה מספר שש של הענק הליטאי.

          7. הסיבה ששאקיל התקשה במשחק הזה (וגם בזה שלפניו) היא שפורטלנד הביאו דאבל טים כמעט בכל פעם שהוא נגע בכדור. אני לא מבין למה אתה מציין דווקא את נקודת הזמן הזו. אף אחד לא מתווכח שהיה 15 הפרש אבל סאבוניס היה על המגרש גם אחרי נקודת הזמן הזו. הוא יצא בגלל הפאול החמישי שתיים שלוש דקות מאוחר יותר.
            אז נכון שמשהו כמו 8-9 הפרש נסגר כשהוא על הספסל אבל קשה להגיד שההפרש נסגר בגלל שהוא על הספסל. זה לא שפתאום שאקיל הפך לדומיננטי כי גם בחצי הראשון כשסאבוניס על הספסל שאקיל מאד התקשה עם הדאבל טים וגם לא הצליח לייצר נקודות.
            אני לא רואה שום ביסוס לטענה שלך מעבר ל: סאבוניס ירד לספסל והלייקרס סגרו פער (מה שבאמת קרה) אבל לא ממש היה פה קשר סיבתי. הבלייזרס הפסידו את המשחק בהתקפה כשלא הצליחו לקנות סל במשך יותר מחצי רבע.
            אם כבר התלונות של אוהדים על המשחק הזה נוגעות לטענות של טים דונהי שדיק בבטה שרק להמון פאולים על הבלייזרס בגלל שקיבל הוראה מלמעלה או משהו כזה.

          8. עידו בוא נסכים לא להסכים…☺
            כל מה שאמרתי הוא מהזיכרון
            …עברו כבר 16 שנה אז…כמו שאומרים הגששים לך תזכור…☺

          9. ועידן רק עוד נתון אחד….עד 10.5 דקות לסוף .
            ל.א קולעת 60 ב 37.5 דקות.
            בסוף 29. ב 10.5 .
            מ 1.7 נקודות לדקה ל 2.9 לדקה.

          10. סליחה נשלח לפני הזמן.
            מה שאומר של.א לא ניצחה דווקא בגלל החטאות של וולאס אלא בגלל שפתאום שמה נקודות על הלוח ….
            ולכן צריך לתת הסבר מה פתאום נכנסו הנקדות ….אם תראה לי סט' שפתאום קובי התחיל לקלוע מבחוץ ניחא….אבל למיטב זכרוני שחקני הפנים של ל.א פתאום השתחררו.
            …ומכאן למצטיין בהגדרה.
            התכווונתי לשחקן החשוב לאו דווקא לשחקן שקלע הכי הרבה.

          11. אהרון אתה יכול לצייר לך איזה תמונה שאתה רוצה בראש אבל בעקבות הדיון הלכתי לראות את המשחק שוב ובאמת שסאבוניס לא הצטיין במיוחד. כמו שציינתי הדאבל טים על שאקיל היה בעיקר מה שהשפיע עליו.
            מעבר לכך אתה נצמד לנקודת זמן לא רלבנטית כי סאבוניס נשאר על המגרש עוד שתי דקות אחריה.
            הוא יורד ב 66-75 שמונה וחצי לסיום כשהריצה של הלייקרס התחילה השוויון מגיע 4 דקות לסוף 75-75. כתוצאה משני סלי שלוש (היה עוד אחד בריצה שהגיע כסאבוניס היה על המגרש). בכל הזמן מהדקה הראשונה של הרבע בה פורטלנד עלתה ל-15 הפרש הם החטיאו 12 זריקות ברצף (עם ובלי סאבוניס).
            כאן סאבוניס חוזר רק כדי לקבל את העבירה השישית דקה מאוחר יותר (הספיק למסור לוואלאס אסיסט לסל ששבר את הבצורת).
            בקיצור אני לא רואה איך את מסובב את הסיפור אחרת מההחטאות של פורטלנד וכן הלייקרס קלעו גם מבחוץ.
            אחרי היציאה של סאבוניס שאק קולע סל אחד על גראנט ועוד את ההאליאופ בסיום כשכולם הלכו על קובי. בסך הכללי מתוך 5 הסלים ששאק קלע שלושה היו על סאבוניס (ועוד 4 נקודות מעבירות שלו). שאק התקשה עם הדאבל טים גם כששחקני פורטלנד האחרים שמרו עליו.
            בחצי הראשון הבלייזרס דווקא פתחו פער כשסאבוניס יצא עם העבירה השניה פער זה הצטמצם כשסאבוניס חזר ושאק קלע עליו 5 נקודות. בקיצור אני חושב שנשארה לך תמונה בראש שמאדירה את הליטאי יתר על המידה. ההעבירות שהדביקו לו לא היו הפקטור המכריע במשחק.

          12. עידו כל הכבוד שהלכת לראות את המשחק …מקווה שנהנית .
            איני יכול להגיב עד שאראה בעצמי.
            אהבתי מאד את התגובה שלך למיידן .
            בכל זאת לדעתי הדברים שלי היו הרבה יותר מצמד העבירות של סאבוניס 😊
            ואחרי כל הוויכוח אתה באמת חושב שאם סאבוניס בפארקט ל.א מנצחת ?

          13. מכל הסיבות שכבר ציינתי התשובה לדעתי היא כן. לא היה שינוי במשחק של הלייקרס או של הבלייזרס כשהוא יצא.

        2. אהרון התקופה של שאק בלייקרס הייתה אולי התקופה הכי טובה של שחקן אי פעם בליגה. הוא נראה באותן שנים כה שחקן הכי טוב בהיסטוריה אז איך הוא לא בגדולים של המועדון

          1. הוא היה דומיננטי מאוד, גם בתקופה באורלנדו וגם במיאמי. אם היה משלב את העונות האלה ובאמת משחק 12 עונות או יותר, כמו מג'יק, קובי או קארים יכול מאוד להיות שהייתי מכניס אותו לרשימה

          2. גור יקרי …..התקופה של שאק בל.א הייתה בדיוק אבל בדיוק אחרי התקופה של השחקן הכי טוב בהיסטוריה והיא זל מייקל בשיקגו .

      1. לגבי גאסול אז מבחינתי המבחן הוא עם מי גאסול יזוהה ובעוד שאקיל ובטח קארים קודם כל יזוהו עם הלייקרס לגבי גאסול אז אני חושב שקודם יזהו אותו עם ממפיס(למרות 2 האליפויות בלייקרס)

          1. יניב יש הבדל גדול.
            נוביצקי מזוהה עם דאלאס לא פחות ויש מצב שיותר מנבחרת גרמניה.
            פארקר מזוהה עם ס.א לא פחות וכן ג'ינובילי.
            שכן כל השלושה היו בקבוצה אחת בלבד בנ.ב.א.
            גאסול מטייל בין ממפיס ( השנים הטובות ביותר האישיות )
            לל.א ( השנים הטובות קבוצתיות ).
            ושיקגו ( שנות הקאמבק )
            ועכשיו ס.א ….
            לכן גאסול הוא קודם כל ספרד…..אחיו למשל יכול שיהיה מזוהה עם ממפיס לא פחות מנבחרת ספרד.

          2. יש בזה משהו. מסכים שאם נשחק את המשחק של מנחם מהמעורב וצריך לכתוב מילה אחת שקופצת לך לראש אז לגבי נוביצקי הרוב אם לא כולם ירשמו דאלאס,ולגבי גאסול אז זאת ספרד.
            לגבי פארקר אני לא בטוח למרות שהוא שיחק בס.א כל הקריירה.
            ולגבי מארק אז פאו הרבה יותר מזוהה עם הנבחרת מאשר מארק.

    2. אהרן, וסט היה שחקן שלם יותר מקובי וחכם יותר שהצטיין גם הוא בשני צדי המגרש אך היה טוב משמעותית במסירה וחטיפה וחס וכן היה וינר לא פחות גדול שאתרע מזלו לשחק ברוב שנותיו בעידן הסלטיקס של ראסל. וכן לקובי היו פעמים רבות יותר של מהלכים לא חכמים שפגעו בקבוצה וזריקות רעות שהכריח אותן והלכו לאיבוד.

      וגם כארים חייב להיות לפני קובי כי גם הוא היה וינר גדול יותר עם פחות משמעותית של פעולות שהכריח אותן שפגעו בקבוצה. ובוודאי שכארים צריך להיות לפני וורת'י שהיה השחקן השלישי בחשיבותו אחרי מג'יק וכארים.

      1. לכן השלישייה המובילה היא מג'יק וכארים וסט לפני קובי ואם לא מתחשבים במספר השנים אז גם וילט ושאק לפני קובי.

          1. כשמג'יק בסביבה ברור שכארים לא יהיה מספר אחד אך אתה לא מדייק כלל בכל מקרה כי בלייקרס בדיוק כמו במילווקי כארים זכה שלוש פעמים בתואר השחקן היעיל ביותר בעונה הסדירה ופעם אחת בגמר. ברוב עונותיו בלייקרס היה היה לא פחות טוב מאשר במילווקי והשגיו האישיים שווים לשנים במילווקי.

  12. צריך לזכור ששלושת האליפויות של הלייקרס בתחילת האלפיים רשומות על שאק. קובי השתדל לא להפריע.
    בתור מי שהיה נגדם באותן שנים, לא סבלתי את הקבוצה הזו, אני יכול להעיד ששאק היה בלתי ניתן לעצירה. רק לעשות עליו עבירה ולשלוח לקו. מקובי בכלל לא חששתי ואפילו העדפתי שהכדור יהיה אצלו, רק לא שאק. (ואז באו הורי והשופטים וכו' והרסו הכל..).
    כמובן ששאק התחפף (או חופף יותר נכון) מהלייקרס. קובי נשאר שם עד הפרישה.

    מה שכן, שתי האליפויות הרצופות אח"כ רשומות על קובי אף על פי שהוא הסריח את הפארקט במשחק 7 ונחנק לחלוטין. אין ספק שהפסד במשחק הזה היה משנה לו את הלגאסי. (ואז בא שלום עולמי ופאו והשופטים ולקחו לסלטיקס אליפות).

    ולכן מבחינתי-
    1. קארים
    2. מג'יק
    3. קובי
    4. שאק

    1. באליפות השלישית קובי כבר היה אחד משני הכוכבים המובילים. מה שאתה כותב זה באליפות הראשונה כשבשנייה היה הכוכב השני בחשיבותו ובשלישית כאמור אחד משני הכוכבים המובילים לצד שאקיל.

  13. השחקן שהכי הייתי רוצה לראות חוזר לשחק (חוץ מהחלום כמובן) – מג'יק האחד והיחיד. הגעגועים הם גדולים, לראות את הקסם מנהל את המשחק ביעילות ובכיף, עושה הכל מכל ועושה את כולם טובים יותר.
    עוד ברשימה של אלה שהייתי משלם הרבה כדי לראות חוזרים – ג'ון סטוקטון, לארי בירד ודיוויד רובינסון.
    מדרגה מתחת – בארקלי וקארים. לג'ורדן משום מה אני לא מתגעגע. גם לא לשאקיל

  14. אין מצב שקובי טוב ממג'יק שהיה גם מנהיג ווינר גדול יותר וגם עם חכמת משחק גדולה יותר וגאון כדורסל ברמה יותר מקובי והפך את השחקנים שסביבו לטובים יותר יותר ממה שעשה זאת קובי.

  15. בעוד 100 שנה אם ידברו על הלייקרס, הפנים של הלייקרס יהיו מג'יק יותר מקובי. מלבד העובדה שעם מג'יק אף פעם לא היתה כל בעייה. להיפך.

    1. לגמרי, ולא צריך לחכות עוד 100 שנה – גם עוד 10 שנים זו תהיה התשובה. יודע מה, גם עכשיו אצל רוב רובם.
      קובי, בראי ההסטוריה, אפילו לא יהיה טופ 10 ברשימות כל הזמנים, מלבד אצל רדודי הבנה (כמו דדי למעלה) או אנשים צעירים שכנראה לא ראו כדורסל לפני שנות ה2000 (כמו כותב הטור). קובי הסריח את הפרקט ביותר מידי עונות ויש לו על שמו אפילו שנים בלי פלייאוף. אצל מג'יק חיים של מומי זה לא היה קורה.

      1. שוב, לא דיברתי על הגדולים באמת, אלא רק על הלייקר הגדול – והוא זה שהחזיק את הקבוצה הרבה מאוד עונות לבד. לקארים ומג'יק היה אחד את השני כולל וורת'י וצוות של שחקנים מוכשרים מאוד.

        לקבוצה של 10 הגדולים לא בטוח שהייתי משייך אותו… אבל השחקן שתרם הכי הרבה ללייקרס, כן.

  16. אני באופן כללי חושב שכארים זה השחקן הכי גדול בהיסטוריה של המשחק, שימו אותו מול כל אחד כולל מייקל ותבחרו בהם בדראפט כשאתם יודעים מראש מה יצא מהקריירה שלהם אני הולך על כארים בכל מקרה. שחקן עצום, הסנטר המושלם ומביחנתי אלוהי הכדורסל וזכיתי רק להיות ילד קטן כשהוא היה בסוף ימיי הלייקרס.

  17. חוץ מזה…הנה הסבר למה מג'יק גדול מקובי, קחו את הקבוצה של קובי עם שאק ובמקום קובי תשימו את מג'יק בשיאו, מה דעתם הם לוקחים אליפות? לדעתי אין ספק בכלל ויש מצב שיותר אליפויות ממה שקובי ושאק לקחו, מה שבטוח שאק היה מבסוט ומחייך כל בוקר….עכשיו קחו את קובי בשיאו ותזרקו אותו לקבוצה של כארים….חוץ מזה שכארים יחנוק אותו בשנתו קובי יחרב כל קרקע שניתן לדרוך עליה וממש לא יצליח לגרור את הקבוצה הזאת לאליפויות מול הסלטיקס.

  18. השחקנים היחידים שנכנסים לדיון הם אלה ששיחקו את כל הקריירה בסגול צהוב. נקודה.

    ומבין השניים היחידים הראויים לתואר ושווים מבחינת גדולת כדורסל – כל אחד מסוגו –
    זה שהיה בקבוצה 20 שנה, באש ובמים, עד סוף היכולות של הגוף, הוא הלייקר הגדול ביותר, וההישגים הקבוצתיים של זה שהיה גדול כמוהו אבל גם נהנה לשחק עם שחקנים טובים יותר לאורך 12/13 השנים שלו בקבוצה ובליגה, בלי חוקי שכר דרקוניים ובלי פסילה של טרייד משנה פרנצ'ייז על ידי הליגה – לא מספיקים כדי לקחת את התואר הזה, ואפילו לא הספיקו ליותר אליפויות אלא רק ליותר הופעות בגמר.

  19. אני יודע שזה ישמע קצת טרנטה אך לאחרונה לא הייתי מעודכן בשיט. יש מצב לקבל רוסטר של הקבוצות כיום?
    ולמה שבכללי לא יהיה עמוד קבוצות קבוע באתר..?

    1. דווקא יש 🙂
      ראה את הלינק השמאלי בקטגוריות למעלה. הדפים מעודכנים אמנם לשנה שעברה אבל השלד של כל הקבוצות חוץ מאוקלהומה (ואולי הניקס והבולס) נשאר אותו הדבר.

  20. ועכשיו שני הפני שלי על הנושא, מזווית קצת אחרת כי לפני כתבו כמעט הכל.

    את הויכוח אי אפשר להכריע בצורה מתמטית, כי גם מג'יק, גם קארים וגם קובי הם השופרא דשופרא, וכל אחד מהם נתן למועדון 5 אליפויות. קובי אפילו טיפה אנדרייטד, עד שנזכרים שהוא שיחק בליגה שבה העצימות הפיזית והמאמץ גדולים יותר ממה שהיה בשנות השמונים.

    אז קארים הוא מלך הנקודות והריבאונדים, מג'יק גדול הרכזים ואיש השואו טיים, קובי נתן 19 שנה מדהימות…. איך עושים כאן משלוש יוצא אחד?

    ובכיין גבירותי – אני הולך על הפרצוף. באמת. מה ה"אטמוספירה" של כל אחד. ובמבחן זה התוצאה מתאימה לדעת הקהל הכללית: מג'יק בנוקאאוט. קארים היה גראמפי, קובי היה נאסטי. וכשחושבים על מג'יק עולה מחשבה אחת בלבד לראש – דני חייכני.

    אז לא אמרתי מילה אחת על כדורסל, אבל בכל זאת יצא לי פיתרון.

  21. כאוהד לייקרס מאמצע שנות ה- 80, אני חייב לומר שקובי הוא הגדול מכולם ללא מתחרים. לא נכנס להשוואות, תארים וכו'. קובי הוא היחיד בין המועמדים שעברתי איתו הכל – פסגות ושפלים, אהבה ושנאה, על-אנושי ובו בזמן אכול פראנויות ואגו…

    במטאפורה מהעולם של LA:
    אם קארים הוא קלאסיקה הוליוודית, אז מאג'יק הוא בלוקבאסטר, אבל קובי הוא כמו סדרה מעולה של כמה עונות שבסופו של דבר נותנת לך חוויה הרבה יותר עמוקה.

    1. יפה. הכי כיף זה לקרוא תגובה מנומקת של אוהד.

      אז –
      קארים – קינג קונג. (גדול מהחיים, בלתי נגיש)
      מג'יק – 48 שעות. (החיוך של אדי מרפי!)
      קובי – הסופרנוס…

      1. קובי ומג'יק (אדי מרפי של ה- 80) – פגעת בול למחשבות שלי. אבל, מבחינתי, קארים = "האיש ללא שם" של קלינט ולאונה. זאב בודד עם מוסריות מפוקפקת.

  22. 1,קארים עבדול ג'באר
    2,מג'יק ג'ונסון
    3, קובי
    4, שאקיל אוניל

    וכל הקטע שלא שחקו כל הקריירה , זה רק תרוץ להוציא אותם מהמשוואה …

  23. כל דירוג של גדולה כדורסלנית שלא שם את קארים תחת הספרה 1- הוא ויכוח מטופש. קארים הוא גדול שחקני הכדורסל אי פעם.

  24. וורתי כמובן כי הוא הגבר היחידי מהעיז לקרוא לריסון מיני
    של השחקנים החוגגים, סקס לוקח הרבה יותר אנרגיה משאתם
    מדמיינים, לא מדבר על סקס עם רגש אהבה או התחייבות לאישה.

  25. 1 קארים יצר את הלייקרס (טוב היו לפניו)
    2 מג'יק המשיך וקיים
    3 קובי ההורס
    זו המשלה לאלים מסוימים מהמזרח הרחוק, היוצר הממשיך וההורס.
    ושימו לב (גם לדתיים) הם התגלמות והשתקפות של אותו אחד
    זה לא מתנגש באמונה דתית, כולם אותו אחד אך מחולקים שנבין,
    למשל אל ההרס מאד יכול להרוס את כל הביקורת העצמית, את
    הכעס ההתמכרויות הפחד וכל דבר שמזיק לכם,

  26. אהבתי הרבהתגובות יפות גיא יניב מתן ברץ קפטן אפלטון (2 הקפטנים)
    ועוד,
    עגל לשאלתך השערה: הוא עובד בעגלות בארהב כנראה בלאס ואגס,
    לפי מה שהוא כתב ולא ציין זאת במפורש,
    כבאסטינר לשעבר ביפן זיהיתי בכתיבתו
    אני מאמין שקיי 700 מאיר אריאל ועוד מגיבים שנעלמו קוראים כאן,
    אני גם חושב להעלם אך לא יכול,
    ואם טעיתי אז מתנצל

להגיב על סער ברעם לבטל

סגירת תפריט