היום לפני 44 שנים: הטבח במינכן / מנחם לס

September 5, 1972 MUNICH, West Germany

 

11 ישראלים ו-4 טרוריסטים ערבים נהרגו בדרמה בת 23 שעות שהתחילה עם פלישה לכפר האולימפי של הטוריסטים, הטבח של האתלטים הישראלים, והסתיימה בקרב יריות בשדה התעופה, לשם היו פני הטרוריסטים מועדות עם בני הערובה הישראלים כשהכוונה היתה לטוס עם בני הערובה לקהיר.
שני הישראלים הראשוים נהרגו כשהטרוריסטים פלשו למגורים של הישראלים בכפר, ולקחו 9 בני ערובה.  הישראלים נהרגו בקרב היריות בשדה התעופה בין המשטרה הגרמנית והטרוריסטים הערביים. בנוסף לישראלים ולארבעת הערבים, גם שוטר גרמני נהרג.

יו"ר הוועד האולימפי אברי ברנדג', אמריקאי אנטישמי ידוע, הצהיר "המשחקים חייבים להימשך והם יימשכו".

והם נימשכו 34 שעות אחרי הטבח כאילו מאומה לא קרה.

מנחם לס

הזקו והוותיק מכולם בצוות. מנסה לכתוב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 19 תגובות

  1. לפי הסרט התיעודי על הסיפור, יותר מתסכל מהכל היה הטיפול של המשטרה הגרמנית, הביאו חבורה של חובבנים שלא ירו ברובה אי פעם לנהל את הקרב עם המחבלים במקום לתת לישראלים לסגור את הסיפור בלי אף הרוג משלנו.

  2. יהי זכרם ברוך, וחשוב מאוד שינציחו אותם כמו שצריך גם באולימפיאדות

    אבל בחייאת, אשמח אם לא תשים עוד תמונות מהסאן. עיתון צהוב שמלבה שנאה אפילו אם היא חסר. כל קשר למציאות (ע"ע מה שעשו אחרי אסון הילסבורו)

  3. יהי זכרם ברוך.
    הציניות והצביעות נמשכה ונמשכת עד היום.
    כשהייתי ילד הייתה סדרה בשם חרב גדעון שסיפרה את הסיפור של שליחי המוסד שחיסלו את המחבלים מארגון ספטמבר השחור" שביצעו את הטבח זו הייתה סדרה אמריקאית ולא ברור מה רמת האמינות של הסדרה, אבל הסיפור עצמו נחרת היטב בזיכרון למרות שקרה לפני שנולדתי.

    1. זוכר היטב את הסדרה. הייתה למעשה סדרה קנדית (עם סטיבן באואר הזכור לטוב מ"פני צלקת"). גם היא וגם הסרט "מינכן" של ספילברג מלפני עשור היו מבוססים על הספר "נקמה", שהקשר בינו לבין המציאות כנראה די חלקי. הייתה מדיניות שהתחילה אצל גולדה על חיסול מחבלים (ובכללם אלו של ספטמבר השחור), אבל לא ברור אם מהלך העניינים היה קרוב למה שתואר בסדרה ואח"כ בסרט.

    1. טקס שלא היה פתוח לקהל ולתקשורת, בעיניי זה עלוב. מראה כמה עלובים הם בועד האולימפי וכמה הם מלקקי ישבנים של הערבים כשהם מפחדים שזה יקבל הד תקשורתי בעולם.

  4. למרות שהמשחקים הופסקו כשהמחבלים החזיקו את בני הערובה בבניין הישראלי היה חשוב יותר לוועד האולימפי הבינ"ל ולגרמנים לסיים עם העניין כמה שיותר מהר וזה היה חשוב להם יותר מחיי אדם.

  5. אחד הסיפורים הקשים והמזעזעים ביותר בתולדות הספורט ובכלל.
    במיוחד בשל התגובה הרפה, הפחדנית וההתעלמות של גרמניה, שאר מדינות העולם והועד האולימפי.
    בקשר לגרמנים, תמיד יש הדילמה הזאת עד כמה אתה רוצה שהמשטרה שלהם לא תהיה אימפוטנטית. כי כולנו זוכרים מה קרה כשהם היו יעילים.
    אני יודע שהמשחקים הופסקו ליום אבל שזה המינימום שניתן היה לעשות.
    הפסקת המשחקים היתה ניצחון לטרור שמטרתו ליצור אווירת פחד ואימה. במובן הזה, אולי היו"ר היה אנטישמי, אבל צדק בהחלטה להמשיך.

    הרעיון האולימפי הוכתם לעד בשל האירוע הזה. יהי זכרם ברוך.

  6. הוא היה רק אנטישמי אלא גזען. הוא היה אחראי לפסילת ג'ימי תורפ ושלילת המדליות ממנו בגלל שהיה ממוצא אינדיאני, ולאפלייה של אתלטים אפרו אמריקאים ויהודים. הוא גם העלים עין מהתעמולה הנאצית במשחקי ברלין 36, בקיצור טיפוס דוחה.
    לכן כל החלטה של איש כזה בעיני היא מפוקפקת בגלל שהמניעים שלו עקומים מיסודם גם אם בראיה אובייקטיבית הייתה ההחלטה יכולה להיות נכונה, ובעיני היא מראה בדיוק את הצביעות והאדישות העולמית לחיי אדם.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט