Free No More 2016 – אנדרה דראמונד / עומר מזיג

אנדרה דראמונד נשאר בדטרויט – 127,171,313$ לחמש שנים – 25.4$ מיליון לעונה – אופציית שחקן בשנה האחרונה

נירמול משכורת לעונת 2015-16 – 17.0 מיליון דולר. שחקנים שהרוויחו קרוב לכך בעונה שעברה:

חוזה מקסימום סטנדרטי. גם בליגה שהולכת נמוך יותר, אני לא חושב שלמישהו יש ספק שדראמונד שחקן מקסימום – בטח כשמדובר על המקסימום של ה25% (לשחקנים עם ותק של 6 שנים ומטה).

דראמונד הוא התבנית לסנטר היחיד שיכול להצליח בליגה של היום בלי קליעה מבחוץ – אתלט אדיר, שמצטיין ב:

  • שליטה בריבאונד
  • הגנה על הצבע
  • חסימות לגארדים
  • סיום באחוזים קליעה גבוהים בטבעת
  • קפיצות לאלי-אופים

אז בנוגע לשליטה בריבאונד אין הרבה מה לדבר – מדובר באחד הריבאונדרים הטובים בעולם, שבלי ריבאונדר משמעותי לידו בחמישייה, הצליח להפוך את דטרויט לקבוצת הריבאונד השנייה בטיבה בליגה אחרי OKC.

היום קיימים הרבה מדדים לריבאונדים, אבל האהוב עליי הוא הAdjusted REB Chance%. זה מדד המגדיר כל ריבאונד שנופל במרחק של 3.5 feet מהשחקן כChance שלו לריבאונד, ומודד על איזה אחוז מהChances האלה הוא השתלט או "הסיט" לחבר קבוצה בהצלחה.

המדד הזה מנטרל את היתרון שיש לסנטרים הקלאסיים (כמו דראמונד) במדדים הסטנדרטים – והוא שיש להם הרבה יותר הזדמנויות לריבאונדים, כיוון שהם תמיד ליד הסל. לפי המדד הזה, לברון ודוראנט הם הריבאונדרים הטובים בליגה בפער גדול, כשגם מלו ווסטברוק מצליחים להשתחל לטופ 10.

דראמונד אמנם מדורג רק תשיעי ברשימה הנ"ל עם 74.5%, אבל חשוב להסתכל גם על כמה מהריבאונדים שלו היו Contested – כלומר כאלה שהיה גם שחקן יריב שהיה לו Chance לקחת אותם. אצל אנדרה מדובר על 43%, מספר חריג בגובהו והכי גבוה בטופ 25 של הרשימה הזו.

 

ההגנה שלו לעומת זאת קצת יותר מוטלת בספק. הוא לא רע – 1.4 חסימות ובעיקר 1.5 חטיפות למשחק הם מספרים יפים לסנטר. הוא גם מדורג די גבוה ברשימת הDRPM של ESPN – שמציגה נתוני +/- משוכללים ביחס לחברי החמישייה שעל המגרש.

אבל כמעט כל זה נובע מהיכולת האתלטית שלו – כמו שקואץ' ניק מסביר בקטע הזה:

הוא מאפשר 52.3% קליעה בטבעת בזמן שהוא מגן עליה – מספר שממקם אותו במקום רע מאוד בין הסנטרים בליגה. יש לו גם נטייה מעצבנת לא לשים לב איפה השחקן שלו נמצא במשחק הריצה, מה שמאפשר המון סלים קלים ליריבות:

https://www.youtube.com/watch?v=SSUcJGBK0L4

הוא אמור להיות הרבה יותר טוב. מדובר באתלט פסיכי – ויש לו בדיוק את סוג האתלטיות שאמורה להפוך שחקן למגן מעולה:

ואם הפיסטונס רוצים להסתדר הגנתית עם סטרץ' 4ים כמו טוביאס האריס וג'ון לואר לדקות ארוכות, הוא יצטרך להיות הרבה יותר טוב בצד הזה של המגרש.

 

ההשוואה המתבקשת לדראמונד היא כמובן האוורד באורלנדו של סוף העשור הקודם. גם הוא נכנס לליגה בגיל צעיר מאוד, וגם אותו סטן ואן גאנדי הקיף בקלעים מכל כיוון, ובנה את המשחק על פיק & רולים איתו או הכנסת כדור אליו והוצאה לקלעים כשהדאבל טים מגיע.

וכדי ששיטה כזו תעבוד, דראמונד חייב להראות טאץ' ליד הסל ויכולת התקפית גבוהה, כמו שהאוורד הראה בזמנו. ובעונה האחרונה הוא הראה לראשונה סימנים לכך, עם כמה פוסט-אפ יפים ואפילו Go-To-Move לא רע – הג'אמפ הוק ביד ימין:

זה לא מושלם – מספרי היעילות עדיין לא טובים, ומי שימשיך קצת בוידאו יראה כמה רע זה נראה כשזה לא מצליח, אבל זה הרבה יותר טכני ממה שהיה להאוורד בגיל 23. הוא גם מהווה איום עצום בפיק & רול עם רג'י ג'קסון, וזה מהלך שכמעט בלתי אפשרי להתמודד איתו בלי מגן שלישי שבא לעזרה.

 

עוד משהו שלא היה להאוורד בגיל 23 ויש לדראמונד הוא בעיית העונשין. לא הרבה זוכרים, אבל דוויט היה קלעי של 60% מהקו ב7 השנים הראשונות שלו בליגה – לא להיט אבל גם לא מטרה להאק. דראמונד קלע העונה בשיא קריירה שלילי – ושיא NBA היסטורי עבור שחקן עם יותר מ300 זריקות מהקו בעונה – של 35.5% מקו העונשין.

וגרוע מכך – קבוצות התחילו להבין שקל מאוד לעצור אותו בעבירות, ושלחו אותו לקו יותר מ7 פעמים בממוצע למשחק השנה, לעומת 4.5 בשנה שעברה – ולעיתים בצורות מגוחכות למדי:

https://www.youtube.com/watch?v=YJix5voSkac

זה חסר תקדים – אף פעם לא ראינו קלעי כל כך גרוע מקו העונשין. כתבתי לפני שנה כתבה שלמה על החסרונות והיתרונות של שיטת ההאק, אבל בקצרה – היא מאוד משתלמת עבור קלעי עונשין של 35%, כיוון שהיא נותנת פוזשן הגנתי של קצת יותר מ0.7 נקודות בממוצע, בעוד פוזשן ממוצע בליגה נותן קצת מעל לנקודה.

משהו שחשוב לזכור לגבי דראמונד – הוא בן 23 (השחקן הראשון בדירוג שצעיר ממני 🙁 ), ויש לו מספיק זמן לשפר את כל הדברים האלה (אולי שמישהו ינסה כבר קליעת ריק בארי מהקו??? עמדתי שבוע שעבר ועשיתי ככה 6 מ10 בלי להתאמץ בכלל). הוא גם מראה דוראביליות מרשימה מאוד לשלב הזה בקריירה שלו, ובשלוש השנים האחרונות רק דיאנדרה שיחק יותר דקות ממנו בעמדת הסנטר:

עוד שדרוג שעשה השנה הוא בתחום העבירות האישיות. לאחר שנתיים שבהם הוביל את הליגה, הוא ירד מ3.4 ו3.5 עבירות בממוצע למשחק ל3.0 העונה. זה עדיין לא מושלם, אבל מאפשר להשאיר אותו על המגרש להרבה יותר זמן – שזה סופר משמעותי בהתחשב בבעיית העונשין.

 

השאלה הלא פתורה היחידה (שלי לפחות) לפני הקיץ הייתה האם דראמונד לא ירצה ללכת על חוזה קצר יותר לשלוש שנים, ואז לחתום על מקסימום חדש כשהוא יהיה זכאי ל30% מתקרה של 109 מיליון דולר – הבדל כספי משמעותי מאוד.

אבל דראמונד כנראה לא רצה לקחת את הסיכון (למרות כל האמור למעלה – הרבה יכול לקרות ב3 שנים), ודטרויט הצליחה לנעול אותו ל5 שנים כמו שרצתה והייתה צריכה לעשות. אני מאוד אוהב שהשחקן החותם מתאים לשיטת המשחק של הקבוצה וזו דוגמא מושלמת. עכשיו רק נותר לגלות אם השיטה של ואן גאנדי יכולה להצליח ב2016 כמו שהיא הצליחה ב2006.

FAR=10

 

תעקבו

לפוסט הזה יש 35 תגובות

  1. (לא כל כך קשור, אבל הופתעתי לראות את כריס בוש ברשימת השחקנים ששיחקו הכי הרבה דקות בסנטר כשבשנתיים האחרונות היה את וויטסייד וצמד קרישי דם).

    כתבה טובה, אבל לדעתי יש משהו שלא הזכרת וזה השיפור של דרומונד מעונה לעונה. הוא נותן קפיצה משנה לשנה, בעיקר באיכויות ההתקפיות שלו: מספר הנקודות והזריקות פר 36 דקות גדל באופן משמעותי.

    אם השנה הוא יעבוד על הזריקות מהקו, אפילו ברמה שתהפוך אותו לשחקן של 45% (ובהמשך למשהו של 50%), זה יהיה מאוד אפקטיבי עבור דטרויט. הוא הולך לקו, בממוצע, פעם אחת פר 1.8 זריקות מהשדה, וזה הרבה.

    הוא רק בן 23. אם זה מה שהוא שווה אחרי 4 שנים, אול-סטאר של 16-15 למשחק, מפחיד לחשוב איזה שחקן הוא יהיה בגיל 29. לכן FAR 10

    1. מה שאותי מפחיד הוא שאחרי 4 שנים הוא עדיין לא מסוגל לעבור את ה-40% בעונשין. מבחינה טקטית זה פשע לא לעשות עליו האק-א-דראם. למזלנו רוב הקבוצות עדיין לא עושות זאת. בלי להשתפר לסביבות ה-50% הוא לא יוכל להיות פקטור אמיתי.

      1. קליעות עונשין זה משהו שאפשר לשפר. גם שאק בשנה הרביעית שלו היה שחקן עונשין רע (48.7%) ובשנה שאחרי הטריפיט עם הלייקרס קלע ב-62.2% סבילים מהקו.

        אני מקווה שהפיסטונס שכרו מאמן קליעה מיוחד בשבילו. או מישהו שישכנע אותו לזרוק underhand (שם מכובס לזריקת סבתא).

        1. רועי, אתה לא יכול להציג תנודות סטטיסטיות כמגמה. שאקיל אף פעם לא השתפר מהעונשין. היו לו עונות טובות יותר וטובות פחות. זה לא נדיר לקלעי עונשין גרועים לחוות תנודות גדולות יחסית סביב הממוצע. גם לווילט היו עונות מעל 60% וגם כאלו מתחת ל-40%.בסופו של דבר 50% זה עוד נסבל עבור גבוה דומיננטי אבל דראמונד מסתובב כבר 4 שנים סביב 40% זה משהו שקשה מאד לשפר (ואני לא מדבר על עונה בודדת). יש מעט מאד מקרים הזכרוים לי של שיפור מהותי בדיוק מהעונשין לאורך הקריירה. קארל מאלון הוא דוגמא אחת אסל קשה לי לחשוב על אחרות. אם הוא ישאר כמו בן וואלאס זה יפגע אנושות בקריירה שלו (וגם יכריח את הליגה לחוקק חוק אנטי-האק).

  2. אתלטיות מטורפת אבל לא נראה שהוא יודע מה לעשות איתה.
    עוד משהו חשוב לגביו – הוא פשוט מפלצת של ריבאונד התקפה. עם טריסטאן תומפסון לדוגמא עושה זאת על ידי חניה מתחת לסל וניצול הזדמנויות פה ושם דראמונד מנצל אחוז עצום מההזדמנויות לקחת ריבאונד ליד הסל של היריבה.

  3. פה אני נותן 8.

    שחקנים על חוזי רוקי לא מסרבים לחוזי מקסימום.
    אף פעם.
    בכל ההסטוריה של הליגה.

    הוא לא יכל לעזוב לשום מקום העונה
    לא היתה לו סיבה לעזוב
    והוא רצה להבטיח את עצמו כלכלית לכל החיים.

    ובסיטואציה כזו זה "סתם" FAR 9 פורמלי ושגרתי לשחקן שאין חולק על כך שהוא שווה מקס אחרי חוזה רוקי.

    אבל דטרויט אפילו לא הצליחו לנעול את דראמונד ל 5 שנים מלאות.

    8.

    1. אני מריח את הויכוח הראשון שלנו להשנה 😆

      דטרויט עבדו תחת הנחת עבודה של תקרה של 108 מיליון. אני לא מול מחשב עכשיו, אבל אני חושב שמקסימום מלא של 5 שנים היה משלם לדראמונד כמעט כמו QO השנה ומקסימום של 4 שנים בקבוצה אחרת.שנה הבאה. הוא פשוט לא היה מסכים.

        1. אתה אומר שדטרויט היו צריכים לנעול אותו ל5 שנים מובטחות ולא ל4 (כי אתה מניח בצדק שהוא יצא מהאופציה בשנה החמישית). אני אומר שהוא לא היה מסכים לזה כי יש לו מינוף של לקחת QO ואז 4 שנים בקבוצה אחרת, וכלכלית זה יוצא לו כמעט אותו דבר.

          1. אז למה אף שחקן אחרי חוזה רוקי מעולם לא סרב להצעת מקסימום כמו שכתבתי ?
            כי הם בחוזה הגדול הראשון שלהם. העיקר הוא להבטיח את הכסף עכשיו.

            זה שבסיכום 5 שנים הסכומים יהיו זהים או קרובים זה כמעט תמיד נכון.
            אבל ההבדל ה"קטן" הוא בין 127 מיליון דולר מובטחים כבר עכשיו, או 7 מיליון.
            לי זה נשמע כמו די הרבה מינוף גם מהצד של דטרויט…

            שורה תחתונה – כששחקן ששווה מקסימום מסיים חוזה רוקי, הדבר היחיד שעומד למשא ומתן אמיתי היא אותה אופציית שחקן על השנה החמישית.

            ובמשא ומתן הזה הפיסטונז הפסידו היכן שקבוצות אחרות (לא כולן ואפילו לא הרוב) ניצחו באותה סיטואציה.

            התוצאה הסופית = המינימום שקבוצה שמציעה מקסימום לרוקי יכולה להשיג, שזה לא כישלון, אבל בטח לא הצלחה מלאה.

          2. ההבדל הוא שהשנה האופציה של הQO הרבה יותר משתלמת בגלל העלייה של התקרה, ושדראמונד זה שחקן שלא נפצע כמעט אף פעם וגם אם יפסיד עכשיו חצי עונה מישהי תיתן לו מקסימום בשנה הבאה. וזה לא בלתי נתפס – עשו את זה איזה עשרה שחקנים בהיסטוריה (מונרו הבולט שבהם), וחלק מהסיבה שיותר לא עושים את זה זה כי עצם האיום הזה משכנע קבוצות לתת חוזים כמו שדטרויט נתנה לדראמונד.

    1. אף שחקן לא עשה את זה כשהציעו לו מקסימום של 5 שנים, גם לא מונרו, ויש לזה סיבה.
      אפילו אם הסכומים זהים, אין שום הגיון עבור דראמונד לא לקחת את כל ה 127 מיליון עכשיו בקבוצה שאין לו סיבה לעזוב.

      בחוזה הזה דטרויט השיגו את המינימום שהיה מובטח להם היכן שכבר הוכח שניתן להשיג יותר.

  4. Far Out!

    דראמונד היה מפלצת בחצי הראשון של העונה. אח"כ נחלש, אבל זה הראה את הפוטנציאל.
    חייב לפתור את בעיית העונשין שלו. אחרת יהיה שחקן מפוספס.
    דטרויט לא לקחה סיכונים ויש לו 2 מחליפים טובים עם ידיים טובות מהעונשין – בובאן וביינס (שממש הפך לסנטר סולידי משובח).

    זרוק כבר סבתא ילד! תראה לעולם מאיפה משתין הדג (דובי פעם הסביר לי אבל שכחתי).

  5. נו-בריינר עבור הפיסטונז, כך שאין אפילו טעם לדרג.
    דרה מה שנקרא "טיפוס מיוחד", ניסוח קצת מכובס לבחור ילדותי עדיין, ילד טוב ורגשן של אמא, כזה שלמשל לא מתאפק ונכנס לוויכוחי טוויטר אבודים עם טרולים שמנסים לפגוע בו. חוץ מעניין זריקות העונשין, שהוא באמת-באמת אקוטי עבור הקבוצה כולה, אני אומר – תנו לו זמן להתבגר.
    תכלס השנה האחרונה היתה הראשונה שהוא היה במקום הנכון, בלי שמישהו ידרוך לו על הרגליים, עוגן מרכזי שתוכנית המשחק סביבו, מאמן-אבא, ועכשיו גם יש לו ניסיון פלייאוף. בן 23, הכל עוד לפניו, והסגל של דטרויט נותר ללא פגע, רק עם עוד כמה שיפורים. אידאלי להמשך צמיחה בדרכנו לפיסגת המזרח, כשהסייבורג יתקלקל.

    דראמונד גם צריך להעז יותר ולזרוק מחוץ לפרימטר. של דטרויט:
    https://www.youtube.com/watch?v=-s6hIQ2ME_w

  6. תודה רבה עומר.
    אין ספק שהפיסטונס סגרו את הפינה הכי חשובה לקיץ.
    הופתעתי לראות שדראמונד חוסם רק 1.4 למשחק, מפלצת אתלטית כמוהו צריכה לנפק כמות כפולה. אולי זה מעיד על קריאת משחק קצת בעיתית אבל הוא עדיין צעיר ואני מאמין שהעונה כבר יתקרב ל2 חסימות למשחק ויהפוך למגן רחבה טוב יותר.

  7. יש עוד נקודת השוואה עם הווארד. שני הענקים הילדותיים האלה, עם האתלטיקה העילאית, נאבקים (אצל הווארד זה יותר מאבק שנגמר. הוא הפסיד) להתבגר, נפשית וכדורסלנית, לפני שהגוף שלהם מתחיל לבגוד בהם. הנפילה באתלטיקה של דראמונד תגיע, ולפי מקרי העבר לשחקנים בגודלו, בתוך טווח החוזה החדש. אנדראמונד יצטרך ללמוד לא רק איך לנצל עוד יותר את הפיזיות שלו, אלא גם איך לחיות בלעדיה.

  8. אין ספק שהוא שווה מקסימום, בטח מבחינת היכולות, הפוטנציאל והשיטה של ואן-גנדי שפשוט ממקסמת את זה, ודטרויט החתימו את השחקן הכי טוב והכי חשוב שלהם לעתיד הפרצ'ייז.
    אני מניח שהוא רק יהפוך דומיננטי יותר, שנה שעברה הוא פתח בצורה מטורפת והתעייף, אבל משהו כמו 20+ בנקודות ו-13+ בריבאונד ואיזה 2+ חסימות זה בהחלט הגיוני מצידו, בנוסף לנוכחות הגנתית כמו האוורד באורלנדו.
    אני מקווה שלהבדיל מהאוורד הוא יקשיב לואן-גנדי (ושיראה איך האוורד נפל כשעזב את השיטה של ואן-גנדי).
    דטרויט השנה יהיו טובים יותר עם הסגל שואן-גנדי בנה מאמצע העונה, אני עדיין חושב שרג'י ג'קסון הוא לא ה-PG לאיים איתו על תואר.

  9. בכל ההשוואות (ההגיוניות בסה"כ) להווארד צריך לזכור שהאישיות של דראמונד, גם ברמה המנטלית ביחס למשחק וגם ביחס למקצוענות, בנוסף לחדר ההלבשה והאינטלגנציה (גם הרגשית) כפי שעולה מהראיונות וההתייחסויות שלו וניכר ביחס למשחק עצמו עולים בכמה דרגות מעל אלו של הווארד.

  10. כל עוד דראמונד לא ישפר את זריקות העונשין הוא לא יוכל להיות שחקן מוביל ולא יהיה שווה מקסימום, נקודה. אם לפני חמש עשרה שנים היו מחליקים לשחקן כאלה אחוזים היום המאמנים חושפים את החולשה הזאת מיד. נראה לי יש גבול כמה הליגה תהיה מוכנה ללכת לקראת הנגרים.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט