מנהרת הזמן – ג'ורדן בימינו אנו / יאיר זעפרני + MBK

הקיץ כמעט ונגמר ,בכל קיץ כשהיינו ילדים בילדותנו הדי עשוקה עם ערוץ אחד בלבד ותוכניות קיץ שרצו בלופ מגיל 3 ועד בואכה לשכת הגיוס.
מנהרת הזמן הייתה ה- תוכנית שגדלנו עלייה.
דאג וטוני ועלילותיהם ברחבי ההיסטוריה היו פוקדים את המרקע בכל קיץ וקיץ וגם ככה לא הייתה אופציה לזפזפ ( היו שיעורי דת בערוץ המזרח התיכון )
החלטנו להחזיר עטרה ליושנה ולהכניס את מיטב השחקנים למנהרת הזמן של הופס בכל שבוע סופרסטאר אחר מבלי לדעת האם יחזור לעבר או שמא ישוגר לעתיד
והפעם נכנס למעבדת בורוכוב – זעפרני רוח האלהים בכבודו ובעצמו מייקל ג'ורדן

זעפרני –

החיים שלנו מלאים בשאלות קיומיות ותהיות ספקולטיביות. כאלה שמתסכלות אחורה ושואלות "מה היה קורה אילו?". מה היה קורה אם הייתי בוחר ללמוד אינסטלציה ולא תקשורת? מה היה קורה אם לא הייתי זורק את החברה המיתולוגית מהתיכון? מה היה קורה אילו צ'מברלין היה עומד על רגליו האחוריות במינכן 1938? אמ-ים ואולי-יים מלווים את חיינו כל הזמן וקיץ מהביל שטומן בחובו פגרת כדורסל NBA ארוכה ומשעממת הוא בית גידול מכובד לשאלות כאלה.
לפני שבוע צוטט לברון ג'יימס כמי שאומר ש"מייקל ג'ורדן מקבל יותר מדי קרדיט". ג'יימס התכוון בדבריו לזה שלצד ג'ורדן עמדו שחקנים מאוד טובים והקרדיט לא מגיע רק להוד אווירותו בלבד אלא גם לחבורה המוכשרת שסבבה אותו. כל זה כמובן הזעיק מיד בראשי "מה היה קורה אם?" גדול מימדים – "מה היה קורה אם היינו לוקחים את מייקל ג'ורדן במכונת זמן, 20 שנה קדימה לעידן בו שולט בחור אחר, לברון ג'יימס?".
*
מייקל ג'פרי ג'ורדן נבחר בשנת 2004 בבחירה מספר 3 ע"י שיקאגו בולס, אחד מהמועדונים היותר נחשלים בתולדות הNBA. אז נכון, היו לבולס כמה שנים טובות בשנות ה-90' תחת הנהגתו של השחקן הורסטילי סקוטי פיפן, אבל ליותר מגמר מזרח מול אלופת המזרח הנצחית של שנות ה-90', הניו יורק ניקס, האף וחבריו לא הצליחו להוביל את השוורים.
ימיו של פיפן ההולך ודועך נגמרו בסוף שנות ה-90' ושיקגו נאלצה לבנות את עצמה מחדש דרך הדראפט. היא זכתה במקום הראשון ב-1999 ובחרה באלטון ברנד, נמלכה בדעתה אחרי שנתיים והביאה את טייסון צ'נדלר במקומו, פידחה בדראפט 2000 עם כוכבה לעתיד של מכבי אשדוד, מרקוס פייזר, סבלה ממזל רע עם הבחירה מספר 2 בדראפט 2002 ג'יי וויליאמס שנפצע בתאונה והפתיעה לטובה עם בחירה מספר 4 ב-2001, אדי קארי.
אבל למרות הרוח הצעירה ולמרות עונת פרישה של סקוטי פיפן שחזר אחרי שניסה לקטוף תארים במדי נובורישיות מערביות, הבולס סיימו את עונת 2003-04 בתחתית הליגה ושוב מצאו את עצמם כקבוצת לוטרי עם בחירה גבוהה, שאלוהים יודע מה יצא ממנה.
אז מסתבר שאלוהים אכן יצא מהבחירה הזו. הפעם לבולס היה מזל:  אורלנדו שזכתה בבחירה מספר 1, הייתה צריכה סנטר והלכה על דוויט האוורד ואם הבחירה של המג'יק עוד יכולה להישמע הגיונית אז מה תגידו על שארלוט בובקאטס, המצטרפת הטרייה לליגה, שהעדיפה על פני ג'ורדן את הבלו- אאוט המכונה, אמאקה אוקפור (הערת הכותב: זה היה שנתיים לפני שאלוף הNBA האגדי של שנות ה-90', צ'ארלס בארקלי רכש את הבובקאטס ושבר שיאים שליליים של ניהול גרוע וקבלת החלטות לקויה) .
לבולס לא נותר אלא לבחור בג'ורדן, אלוף מכללות טרי שיחד עם ריימונד פלטון ושון מאי הוביל את צפון קרוליינה לאליפות מפתיעה,יותר מ-20 שנה אחרי האחרונה בראשות ג'יימס וורת'י. הבולס רצו קלעי והאופציה הבאה אחרי ג'ורדן הייתה בן גורדון הרכרוכי. בחירה יותר פשוטה מזה לא הייתה מאז שיעקב אבינו היה צריך לבחור בין רחל היפה ולאה המכוערת.
הבולס ומאמנם השמנמן, סקוט סקיילס, שמו את המפתחות מיד בידיים של ג'ורדן. יחד עם קארי וצ'נדלר בפרונט, הרוקי המפתיע לואל דנג בסמול והרכז הלבנבן קירק הינריך, הייתה לשוורים קבוצה צעירה ומבטיחה להרבה שנים.
ג'ורדן חרך את הפרקט כבר בעונתו הראשונה עם ממוצע של 28.2 נק' למשחק והמאזן של הבולס באותה עונה השתפר ב-24 ניצחונות. הבולס הפכו להיות כוח מבטיח במזרח כאשר הפרשנים לא הפסיקו לדבר על התחרות העתידית של הליגה – מייקל ג'ורדן והבולס מול לברון ג'יימס והקאבס. זו הייתה התקופה בליגה של עידן הפוסט-לייקרס הגדולה של שאקובי. הוואקום שהביא איתו את האליפויות האפורות של דטרויט פיסטונס ב-2004 והספרס ב-2005 נראה כעומד להיסגר. השמיים נראו הגבול.
ההמשך כבר לקוח מהאגדות. ג'ורדן אמנם נפצע בעונתו השנייה והחמיץ את מרבית העונה אבל חזר לפליאוף רק בשביל לתפור 63 נקודות על הראש של מיאמי היט בסיבוב הראשון במזרח. ההיט אמנם ניצחו את הסדרה אבל המשפט של שאקיל אוניל "היום ראיתי את אלוהים מחופש למייקל ג'ורדן" הדהד עוד שנים רבות אח"כ לצד העקיצה האלגנטית של הקקטוס הגדול שהזכירה לעולם ש"עד היום אנשים השוו את מייקל ג'ורדן לקובי בראיינט. מהיום זה הולך להיות הפוך".

"היום ראיתי את אלוהים מחופש למייקל ג'ורדן"

בעונה השלישית שלו בליגה (2006-07) ג'ורדן כבר מצא את עצמו מוביל קבוצה ללמעלה מ-60 ניצחונות ולמקום ראשון במזרח. בגמר האזורי ג'ורדן ולברון כבר התחרו ראש בראש וג'ורדן, התחרותי והבלתי מתפשר, נתן ללברון סנוקרת מטאפורית עם ניצחון בחמישה משחקים. לברון טען אח"כ ש"זה לא חכמה, לג'ורדן יש צוות מסייע טוב בהרבה", אבל האמת הייתה שבכל מה שקשור לווינריות, ג'ורדן של אותם ימים היה דרגה בפני עצמה.
ווינריות לחוד וסן אנטוניו ספרס לחוד. בגמר, שיסו הדורבנות בג'ורדן את ברוס בואן והטריו דאנקן את גי'נובילי את פארקר היה גדול מדי על השוורים הצעירים. זה נגמר ב2-4 לספרס ותחושה שעוד יגיעו ימים שיחסי הכוחות יהיו הפוכים.
בשנה אח"כ המזרח הפך להיות תחרותי מאי-פעם. בבוסטון התכנסה שלישיה גדולה, הבולס והקאבס התבגרו וגם הפיסטונס לא אמרו את המילה האחרונה שלהם. בצד השני של המפה, הלייקרס עם קובי וגאסול נראו כמו הסרט "האימפריה מכה שנית". שיקגו לא כ"כ התרשמה וסיימה את העונה עם המאזן הטוב ביותר. בוסטון עשתה למייקל את העבודה ושלחה את לברון ג'יימס אבל ג'ורדן הגיע לגמר המזרח רק בשביל לגלות שהוא הבא בתור… נו, לפחות הוא נבחר לMVP לראשונה בחייו.
ג'ורדן ולברון המשיכו להיחנק בפליאוף. כוכב אחד בקבוצה זה כנראה לא מספיק וג'ורדן גילה את עצמו לבד יותר ויותר (וזה משונה איך בן אדם יכול להרגיש לבד כשבחמישייה משחק איתך הר אדם כמו אדי קארי, בן אדם שמסוגל להטיל צל גם בלילה). ב-2009 הלייקרס של קובי החזירה לעצמה את הגדולה ולברון ומייקל בתורם נחנקו מול הנוכחות של דוויט האוורד. ב-2010 בוסטון שוב דאגה לשלוח את שני הנסיכים הביתה, לפני שהפסידה בעצמה ללייקרס. קיץ 2010 עמד בסימן הקיץ של ההחלטה.
גם לברון וגם ג'ורדן החליטו לבחון את המסלול של הקריירה שלהם. גם לברון וגם ג'ורדן הבינו שלא בטוח שהקבוצות שלהם מספיק טובות לאליפות. גם לברון וגם ג'ורדן שאלו את עצמם "האם הם יצליחו אי-פעם להשיג את האליפות הנכספת?". אבל בעוד לברון לקח את הרגליים וחבר לשני סופר-סטארים אחרים במיאמי, ג'ורדן החליט לשנס מותניים ולהישאר.
אדי קארי נשלח לניקס תמורת דיויד לי ו-200,000$ (דולר על כל גרם עודף), קירק הינריך נשלח לאטלנטה תמורת רכז צעיר בשם ג'ף טיג ואת בחירה מספר 24 שלהם ניצלו הבולס בשביל לבחור בסנטר אלמוני בשם חסן וויטסייד. יחד עם המאמן החדש, טים ת'יבודו, שתמיד דחף להוציא משחקניו את המקסימום זה היה סגל מוכשר, חכם ויותר מכל – מנצח.
בשנים הבאות הבולס לקחו לא אליפות אחת, גם לא שתיים, אלא שלוש אליפויות רצופות. לברון? לא נותר לו אלא להוציא את העצבים על אריק ספולסטרה ולהנחית במקומו מאמן אלמוני מישראל בשם דיויד בלאט. הבולס נראתה כמו השושלת שכולם יזכרו לנצח אלא שאז ג'ורדן החליט לפרוש ולעבור לשחק בייסבול. אלוהים (שזה הוא עצמו) יודע למה.

על איגוואדלה זה הצליח לו

ללברון בכל מקרה גם הפרישה לא סייעה לקחת אליפות. הספרס קרקסו אותו בגמר 2014, ולמרות שחזר לקליבלנד (ובצורה אגבית, הודה שג'ורדן צדק כל הדרך) הווריירס דרכו עליו בגמר 2015. בקיצור זה שג'ורדן פרש לא עזר ואז ג'ורדן חזר. את העונה האחרונה הוא בילה צעיר מתמיד (לעומת לברון שנראה שחוק כמו מחק של תלמיד דיסקלקולי בבחינת הבגרות במתמטיקה) והוביל את שיקגו לאליפות רביעית. לי יש תחושה שיש עוד שתיים בדרך.
*
הקריירה של ג'ורדן עוד לא נגמרה אבל המסע בזמן הזה הביא אותנו להווה. אז מה אתם אומרים – אם מייקל ולברון היו מתחילים באותה נקודה כמעט – האם גם אז לברון היה רק מלך ואילו מייקל מלך מלכי המלכים?!

 

MBK

אחרי התיאור של יאיר נותרתי ללא מלים להוסיף. במנהרה שלי ג'ורדן משתלט על הליגה מוקדם הרבה יותר ורושם 10 הופעות רצופות בגמר ,שום קובי בריאנט לא עוצר אותו, ככה זה כשאתה קונצנזוס.

באחת השיחות שלי עם הדוק אמרתי לו שלדעתי אם פיפן וג'ורדן היו בג'אז ומלון וסטוקטון היו בבולס אני לא בטוח אם ג'ורדן היה יוצא מנצח.

הדוק חשב מעט וסיכם – "מייקל היה בן זונה גדול ומוצא את הדרך לנצח."

ג'ורדן  יחיד סגולה , אולי בדור שלנו הוא היה "נדפק" קצת עם שערוריות למכביר, אתם יודעים תיוג בפייסבוק לצד ז'יטונים באטלנטינק סיטי , איחור למשחק בריו 2016 בגלל שנשאר לשחק בלאק ג'ק על הספינה מי יודע אולי במקום המותג ג'ורדן הוא היה תת מותג של מג'יק בקונברס חברת הנעלים החזקה בעולם. יכול להיות שעולם הטוויטינג לא היה מתאים לרוחו אבל בדבר אחד אני בטוח ג'ורדן בכל דור ודור ( וזו לא אגדה של פסח ) היה מגיע לאן שהגיע. הדבר החיובי היחיד לו ג'ורדן היה נולד 20 שנה מאוחר יותר הוא שבארקלי, מלון וסטוקטון לא היו חברים באגודת נפגעיי מייק ומסתובבים עם טבעת אחת או יותר על האצבע.

ג'ורדן אתלט גדול , כדורסלן ענק , ווינר אולטימטיבי.

 

לפוסט הזה יש 103 תגובות

  1. עוד לא קראתי …אך איזו נוסטלגיה הייתה מנהרת הזמן .
    אני זוכר בסוף שנות ה 80 בואכה 90 …הייתה תןכנית הנקראית רואים 6/6 בהנחיית קובי מידן….והצופים הצעירים היו צריכים לבחור תוכנית מבין כמה….תמיד שמחתי שמנהרת הזמן נבחרה….בהמשך אקרא ואגיב למאמר עצמו …בל"נ.

    1. אהבתי את התוכנית הזו מאוד (רואים 6/6). מעניין שהיא מוזכרת במאמר שעניינו העיקרי הוא ג'ורדן…

      1. ☺ +6

  2. ענק! תודה.

  3. אחלה רעיון. רק יש דבר אחד לא הגיוני בפוסט והוא שלברון בחיים לא היה נשאר במזרח אם מייקל היה איתו בקונפרס. מיד הוא היה הולך למערב .
    לגבי הפוסט עצמו אז אני בעיקר מסכים שלא משנה באיזה עשור הוא היה משחק הוא היה מוצא את הדרך להיות הכי טוב שישוזה בא בעיקר כתשובה לברוך שכל הזמן מטיף לנו שכדורסלנים היום הרבה יותר טובים מכדורסלנים בעבר(עובדתית זה נכון) אבל מה שברוך וכל מי שחושב ככה לא לוקחים בחשבון שהכוכבים הגדולים של פעם היו מקבלים את אותם תנאים של היום ואותם יחידי סגולה באותם תנאים של היום היו הרבה יותר טובים.יש מישהו שחושב שג'ורדן בימינו לא היה זורק בפגרה מיליון שלשות עד שהוא היה הופך להיות קלעי שלשות טוב.

    1. 100+ ללברונולוג מס' 1 באתר

  4. פוסט יפה, אבל באותה מידה הוא יכול היה לסיים קריירה מלאת פציעות ואכזבות כמו של דריק רוז.
    חייב להודות שאני לא מאמין גדול בתיאוריית ה"היה מצליח לא משנה מה", כי לדעתי מלבד כישרון ואופי (שלג'ורדן היה בכמויות), ספורטאי (ובעצם כל אחד) חייב מזל/סיטואציה נכונה בשביל לממש את הפוטנציאל שבו, שלא לדבר על לעלות לגדולה.
    בפרק הבא של מה אם – מה אם קליבלנד היו בונים קבוצה תחרותית סביב לברון בקדנציה הראשונה…

  5. גדול, מידן התייחס לשאלה המשמעותית לדעתי (איך הוא היה מסתדר עם כל הקטע של ההימורים וכו' בעידן הסוציאל מדיה). החלק של יאיר היה נפלא גם הוא, אבל אי אפשר באמת לדעת מה היה קורה אם גם MJ וגם LJ היו נבחרים באותו דראפט.

    דרך אגב, אם הוא היה משחק היום, יכול להיות שהייתה לו קליעה הרבה יותר טובה מרחוק ממה שהיה לו רוב הקריירה (לא כולל הטריפיט השני בשיקגו).

  6. יאיר אני מתמוגג שוב מהכתיבה שלך, מקווה לקרוא ממך עוד הרבה בחודשים הקרובים 😉
    אני אגיד את זה ואכנס לבונקר- ג'ורדן אוברייטד.
    לא היה זוכה באליפות אחת עם אדי קרי ומי שלא הלבשתם עליו בעידן החדש.

    1. לא משנה איפה תתחבא אנחנו נמצא אותך….
      אתה מתכוון אדי קארי בניגוד ל…….. לוק לונגלי?

      1. מתכוון בניגוד לסקוטי פיפן, הוראס גראנט, טוני קוקוץ', דניס רודמן, ג'ו ג'ו אינגליש, ג'ון פקסון.
        לא בדיוק אדי קרי ואימאן שמפרט או וואטאבר.
        תמיד היו איתו לפחות שני סופרסטארים ברמה של הול אוף פיים, שהאגו שלהם אפשר להם לתת לג'ורדן את כל הזרקור

  7. הטור נחמד מאד אבל לא בטוח שמדוייק.
    יש בחור אחד ביוטיוב בשם מייק קורזמבה (mike korzemba) שמסביר את אותו דבר אבל לוקח בחשבון הרבה מאד אספקטים אחרים.
    אבל היה ממש נחמד לקרוא זה.

  8. כתוב נפלא!

    מנהרת הזמן, באמת תרגיל מחשבתי מעניין.
    לדוגמה –
    נגיד והיינו שולחים את רודמן לתקופה אחרת.
    (לתחושתי, המאה ה-23 תפורה עליו)
    אז הבולס היו מסתפקים בת'ריפיט הראשון,
    מאלון וסטוקטון היו נרשמים בדברי הימים שצמד שהשיג צמד (אליפויות),
    גם לשון קאמפ וגארי פייטון הייתה טבעת משותפת,
    ובעיקר –
    האגדה על ג'ורדן הייתה קצת פחות מיתולוגית.
    3 האליפויות היו פחות בהפרש מה-5 של מג'יק,
    והדבר שהיה הכי זכור לגביו – זה שהוא פרש מוקדם מדי.

  9. מצרף תגובה שלי מאתמול לפוסט אחר, אבל נראה מתאים:

    יש כמה תופעות ג'ורדן ייחודיות ומרתקות בעיני:
    1. ככל שהזמן עובר אגדת Mj מתעצמת, נראה לי שחברה צעירים בטוחים שמעולם לא היו לא משחקים רעים ואפילו איומים. היו לו, תאמינו לי, ראיתי. החיים זה לא הייליטס ביוטיוב.
    2. התעלמות מוחלטת מהעובדה שהייתה סביבו קבוצה מדהימה, ושהוא אומן על ידי המאמן המעוטר בהיסטוריה.. רק כדי להזכיר בשנות הבייסבול כמדומני, שיקגו הגיעו לחצי גמר המזרח או גמר המזרח ללא מייקל ג'ורדן.
    3. אמונה מוחלטת בהיותו הגדול מכולם ללא כל ערעור או פקפוק, בוא נשים את לברון בצד לרגע, האם לכארים אין Case להיחשב ל GOAT?
    4. אמונה מוחלטת בהיותו הגדול מכולם בכל סוג ספורט שהוא אישי או קבוצתי, בספורט קבוצתי האם הוא עולה על וויין גרצקי לדוגמא ואם כן, במה בדיוק? באישי האם הוא עולה על פלפס?
    5. אמנזיה מוחלטת וטוטאלית של כל מה שקרה לפני ה 6/6, של כל השנים לפני פיל ג'קסון, בהן שיקגו עפו בסיבובים הראשונים של הפליאוף.
    לגבי סוגיית לברון, השוואה בין דורית, בין תקופתית ובין תפקידית היא בעיני בלתי אפשרית – על אף שהיא מענגת מאוד. בתור מישהו שראה המון כדורסל משני השחקנים האלה אני חושב שזה פוטו פיניש.. לזכות לברון עומדות שתי הופעות גמר אפיות ובלתי נשכחות והעובדה שהוא שיחק כל הקרירה בקבוצות הנעות בין רעות למחורבנות – ההוכחה לזה נעוצה בעובדה שכאשר עזב את שתיהן, ללא עזיבה של שחקנים משמעותיים נוספים, הן אפילו לא חלמו על פליאוף גם בקונפרנס חלש עד גיחוך. עוד דבר הוא העובדה שהוא שיחק עם מאמנים הנעים בין גרועים במיוחד לממוצעים במקרה הטוב. אני אסיר תודה שיצא לי לראות שתי אגדות כאלה בימי חיי (אני מכניס לרשימה הזאת גם את קובי, שאק, אלאג'ואן ועוד כמה) , כדאי להנות מכל אחד מהם ולתת לו את הכבוד הראוי לו.. גם ככה בחיים לא תהיה תשובה מוחלטת לזה.

    1. אני רק שאלה למוש.
      לברון שיחק עד עכשיו 10 עונות בליגה.
      4 עונות בקדנציה הראשונה בקליבלנד.
      4עונות במיאמי
      2 עונות בקליבלנד
      בהנחה שאני מסכים איתך וב4 עונות הראשונות בקליבלנד הייתה לו קבוצה שנעה בין רעה למחורבנת.האם 4 עונות במיאמי הכוללים שחקנים כמו וייד,בוש,ריי אלן,באטייה נחשבת אצלך כקבוצה רעה או קבוצה מחורבנת.
      האם קבוצה הכוללת את קייקי אירווניג וקווין לאב ועוד קבוצה שמשלמת הכי הרבה ובפער גדול נחשבת גם כרעה או מחורבנת?

      1. דרך אגבבדיוק כמו שאתה טוען שמעוותים את המציאות בשביל להאדיר את מייקל אתה עושה את אותו הדבר בשביל להאדיר את לברון.

        1. יניב, התגעגעתי להתנצחויות איתך 😀, אני ציינתי עובדה פשוטה, כשמייקל עזב את הבולס הם הגיעו לחצי הגמר, כשלברון עזב את מיאמי וגם את קליבלנד הם לא הגיעו לפליאוף, זה בטח לא עושה מהן קבוצות טובות. לגבי הקבוצה הנוכחית, תבדוק את המאזן שלהם עם /בלי לברון ותגיד לי מה אתה חושב עליהם.

          1. אני חושב שהם עדייו קבוצה מעולה שתגיע לפחות לגמר המזרח,אם על ה7 עונות הראשונות ניתן להתווכח האם זאת קבוצת נגרים או לא.להגיד על מיאמי שהיא קבוצה מחורבנת או רעה זה ממש לא רציני.מאימי לא הגיעו לפליאוף כי בוש קיבל את הקריש דם ושאתה מוריד מהקבוצה את 2 השחקנים הכי טובים זה מה שתקבל.לגבי העובדה שלברון עוזב את הקבוצות הם מתפרקות ראה תגובה שלי לגיא בהמשך (11.1.1.2)

      2. יניב: 13 עונות. 7 ראשונות בקליבלנד. לא 4. ומתוכן, בעונה הרביעית שלו בליגה הביא קבוצה של נגרים לגמר, אחרי שהדיח בגמר המזרח פחות או יותר לבדו את דטרויט החזקה (פעם חמישית ברציפות בגמר המזרח) זו שהדיחה את האלופה היוצאת מיאמי, לנצחון 2-4 אחרי פיגור 2-0 בהתחלה.
        לעומת זאת מייקל רק היגיע לגמר בעונתו השביעית. שמה אנחנו כבר יודעים מה הוא עשה.

        1. בוא רק נציין שג׳ורדן שיחק מול בוסטון של בירד והבד-בויז 1 שהייתה קבוצה עמוסת כשרון
          בעוד לברון 6 פעם ניצח את המזרח כי פשוט לא היה שם מי שיעמוד מולו

        2. צביקה צריך גם לציין מי היו היריבות של מייקל בדרך לגמר. הסלטיקס הגדולים והפיסטונס שירשו אותם, ששתיהן זכו בארבע אליפויות בשמונה השנים הראשונות של מייקל בליגה, ויצגו את המזרח בכל השנים הללו.

        3. צביקה צריך גם לציין מי היו היריבות של מייקל בדרך לגמר. הסלטיקס הגדולים והפיסטונס שירשו אותם, ששתיהן זכו בארבע אליפויות בשמונה השנים הראשונות של מייקל בליגה, ויצגו את המזרח בכל השנים הללו. והסיבה היחידה שלא זכו ביותר אליפויות היא שמתקלו בלייקרס האדירים של מג'יק וקארים.

        4. צודק טעות שלי הוא היה 7 עונות אבל זה לא משנה את הקונספציה.

      3. כמה דיוקים ליניב – לברון היה בקליבלנד 7 שנים בקדנציה הראשונה ובכולן היתה לו קבוצה מביכה בחוסר הכישרון שלה. ביג 3 שבובי גיבסון נכלל בו? באמת?
        – בארבע השנים במיאמי היתה פאשלה אחת ממש גדולה שלו ב2011. ב2014 הוא נכנע לתצוגה קבוצתית מושלמת של קבוצה היסטורית.
        – ב2015 הוא הגיע לגמר עם קבוצה מחורבנת אחרי הפציעה של קיירי ולאב.
        סה"כ נראה לי שג'ורדן לא היה עושה המון יותר מזה עם אותו חומר שחקנים סביבו. אולי אליפות אחת יותר.

        1. דרור לא דיברתי על ההשוואה בכלל. דיברתי על כך שמוש טען שלברון כל החיים משחק עם קבוצות רעות ו או מחורבנות. סהכ הראי לו שחצי מהזמן הוא משחק בקבוצות מצויינות ומעולות.

    2. היו לו משחקים גרועים, אבל לא היו לו משחקים של מתחת לעשרים מקודות במשך כמעט כל הקריירה. היה דומיננטי גם במשחקים בהם היה חלש. כשלא הצליח לקלוע, לקח ריבאונדים. כשלא הצליח למסור, התרכז בחטיפות. היו לו פחות מ10 משחקים בקריירה בו הוא היה חסר תועלת או הזיק לקבוצה בצורה משמעותית.

      העובדה שסקוטי פיפן הוביל את הבולס יפה גם בלי ג'ורדן, היא גם בזכות תרבות האימון והדינמיקה הקבוצתית אותה הכתיב ג'ורדן והעביר לפיפן ולאחרים (לפי פיפן ואחרים, שהודו שבלי הדחיפה המנטלית הזו בה מתאמנים כל אימון כאילו מדובר במשחק פלייאוף הם לא היו מצליחים ככה).

      ובעונות שלפני האליפות הראשונה, אוהבים להגיד שעף בסיבובים הראשונים, כאילו הוא קיבל סוויפ כל סיבוב פלייאוף.

      בפועל – סיבוב ראשון מול קבוצה לא רעה של הבאקס, סיבוב ראשון מול בוסטון הגדולה, סיבוב ראשון שוב מול בוסטון, חצי גמר מזרח מול הבאד בויז, גמר המזרח מול הבאד בויז, ושוב גמר המזרח מול דטרויט.

      בקיצור, עד שלא הייתה לו קבוצה שהייתה טובה מספיק כדי לנצח שתיים מהקבוצות הגדולות בהיסטוריה, הוא אכן לא לקח אליפות. זוועה.

  10. אחרי הטקסט המרהיב של יאיר (שגם אמביגיי הבין שאין מה להתחרות בו), לא אכתוב מילה על כדורסל. אז נשארנו עם "מנהרת הזמן" 😉

    אני אקח את המדענית שכל תפקידה לעמוד לצד הגנרל מול שולחן ההייטק, לסובב כפתורים, להיות יפהפיה, ופעם בשלושה פרקים גם לומר משהו.

    1. היא יודעת להגיד רק "yes"', "no" ו-"fuck"
      ולעולם לא משתמשת ב-"no"

  11. אני, שראיתי את כולם מקרוב (לפעמים מ-5 מטרים) אגיד את דעתי ששמעתם מאה פעמים: מייקל היה השחקן הקבוצתי הדומיננטי ביותר אי פעם, שהיה כמעט בכל עליון (חוץ מקליעה מה-3 אם כי נגד פורטלנד בגמר הוא לא יכול היה להחטיא). לברון לא מגיע לקרסוליים שלו, בשום אספקט של המשחק. הוא גם היה האתלט הגדול מכולם בגובה 2 מטר ומעלה.
    שיקגו בולס ללא ג'ורדן היתה קבוצה כמו כל הקבוצות. מיאמי היט ללא לברון היתה טובה משיקגו בולס ללא ג'ורדן.

    1. אני מסכים שג'ורדן > לברון.
      אבל בכל הנוגע לקביעה שההיט ללא לברון < שיקגו ללא ג'ורדן,
      אז המציאות הוכיחה את ההפך.

      1. מה שכתבתי ממש לא ברור –
        ההיט אחרי שלברון עזב איבדה יותר מהבולס אחרי שג'ורדן עזב.

        1. כן. היא איבדה את השנים הבריאות של ווייד ובוש.

        2. שוב העובדה שלברון נוטשד את הקבוצות והקרבוצות מתפרקות אחריו וזה מוכיח את הגולה של לברון לדעתי לא מחזיקה מים ולא נכונה.עובדתית אולי היא נכונה אבל היא מתעלמת מדבר אחד חשוב וזה צורת המשחק וסגנון המשחק של לברון.בשביל שלברון יהיה יעיל הוא צריך את הכדור אצלו ואז הוא מחליט האם להיכנס לסל עד הסוף,האם למסור או האם לשחק דוקים,מה שחשוב זה שהכדור יהיה אצלו ושאר השחקנים צריכים להתמחות בדבר אחד ולעשות אותו טוב.אם זה לקחת ריבואנד התקפה,אם זה לקלוע שלשות חופשיות או כל דבר אחר.וברגע שקבוצה משחקת את המשחק הזה ואז פתאום הציר שסביבו הכל בנוי נוטש,אז מתרחש אחד מפלאי העולם והקבוצה מתרסקת וזה בכלל לא קשור עד כמה לברון גדול.
          דרך אגב תמיד מזלזלים בשיטת המשולש של ג'קסון.אני חושב שבזכות השיטה הזאת התלות של שיקגו פחתה וצורת המשחק של שיקגו שכולם נוגעים בכדור ומשתתפים בהתקפה עזרה רבות לעונות שג'ורדן היה בחוץ

          1. אף אחד לא מזלזל במשהו שאינו קיים 😉

        3. וגם שיין בטייה עזב

          1. וגם ריי אלן

    2. מנחם, לא צריך להגזים כדי לבסס את הנקודה. ג'ורדן גדול מלברון. כנראה שגם טוב ממנו (אבל זה צמוד). אבל לכתוב "לברון לא מגיע לקרסוליים שלו, בשום אספקט של המשחק." זה לא רציני. הרי ברור שלברון מנהל משחק טוב יותר, מוסר טוב יותר, יכול לשחק ולשמור 5 עמדות, קלע שלשות טוב יותר ועוד. כמובן שיש גם הרבה אספקטים בהם ג'ורדן עולה על לברון, על גם לא מעט הפוך. אני אגדיל ואומר שלברון יותר מגוון ולכן יש יותר אפסקטים בהם הוא מצוין לעומת ג'ורדן שהיה פחות מגוון, אבל בדברים בהם היה טוב היה נעלה על כל אחד אחר בהיסטוריה.
      וגם אם לא צתסכים עם הסיפא של דברי, די ברור שיש אספקטים שלברון עולה על ג'ורדן ובטח שיותר ממתקרב לקרסולים שלו.

      1. לברון לא עלה על ג'ורדן בשום דבר שאתה כותב, כולל מסירה.

  12. אגב, המשפט "היום ראיתי את אלוהים" היה של לארי בירד, כשג'ורדן, פצוע, קלע 63 נגד הסלטיקס בפלייאוף

    1. ברור דוק
      זה קרה כי ג'ורדן שוגר ל 2004 🙂

  13. אנשים חייבים להוציא מהראש שלהם את עניין הקליעה מה-3 של מייקל, זה מרגיז אותי כל פעם מחדש.
    אתם יודעים למה מייקל לא היה קלעי גדול מה-3? כי ככה הוא רצה!
    הוא גם נשאל על זה וענה ככה בדיוק, לא זוכר בדיוק מתי זה היה אבל עיתונאים חסרי מושג בזמנו היו כל הזמן משווים בינו לבין קלייד דרקסלר, לפני המחשק ביניהם מייקל נשאל על זה ועל כך שדרקסלר קולע יותר טוב ממנו מרחוק, מייקל ענה: הוא קולע יותר טוב רק בגלל שככה אני בוחר, אני בוחר לא לבסס את המשחק שלי על קליעה מרחוק.
    לא זוכר את הסטטיסטיקה המדוייקת אבל מייקל סיים את המשחק עם 6מ 6 מהשלוש או משהו דומה לזה ודרקסלר סיים עם אחוזים נוראיים.

  14. ללא ספק מייקל הגדול מכולם.
    בסדרת הגמר הראשונה נגד הלייקרס הוא כנראה החליט להראות למג'יק והעולם את יכולת המסירה שלו וסיים עם 11.4 אסיסטים בנוסף ל 31 נקודות

    1. ג'ורדן היה גדול מלברון בכל דבר, כולל מסירה.
      אילו רק בחר למסור.
      הוא היה הרבה יותר כשרוני בהכל.

  15. נהניתי מאוד! נפלא!

  16. רמה גבוהה ביותר (בטח יותר מידי לחלק מהקוראים) מהנה מאד,
    אהבתי את מייקל ג'ורדן שבכל פעם שירדו עליו,
    כמו מייקל מפחד להכנס לסל מאיזה מאמן, למחרת קיבל גשם של נקודות.
    ובכניסות לסל. אי אפשר ליהות יהיר מול מייקל,ישחט אותך במגרש.
    אהבתי את מנהרת הזמן הגדולה,
    פוסט לתפארת.

  17. רמה גבוהה מידי, (התכוונתי לאורחים ולרפה הבנה שכמותי ולא לתושבי ההופס) זו מחמאה גם לכותבים, אדי קארי מטיל צל בלילה חחח,
    תענוג צרוף

  18. מנהרת הזמן- הברקה נפלאה של יאיר ומידן.
    אחת מסדרות הילדות האהובות עלי ביותר בעיקר בגלל האירועים ההיסטוריים.
    קשה מאד לערוך השוואה בין תקופות וקבוצות, ולנסות לבחון באופן אמיתי את יחסי הכוחות, אבל גם אני שותף לדעה שג'ורדן היה מוצא את הדרך בכל תקופה להפוך לבלתי עציר. האם זה היה מספיק לאליפויות? זה כבר תלוי בהרבה משתנים שלא כולם תלויים בו, אבל קשה לי לחשוב על שחקן יותר תחרותי ממייקל, וקשה עוד יןתר לחשוב על שחקן שמסוגל לשפר יותר ממנו אלמנט מסוים במשחק שבו הוא היה צריך להשתפר כדי לגבור על יריב מסוים.
    אני לא ממעריצי ג'ורדן אבל לא היה מעולם שחקן ששלט כמוהו במשחק, והקטין למינימום את אלמנט המקריות במשחק, ואת הסיכוי של היריב לשלוט בגורלו.

  19. אגב מנהרת הזמן, אני לא יודע מה היה תקציב ההפקה של הסדרה, אבל לא מוזר שלדאג וטוני היה תמיד את אותם בגגים?

    1. תהיה במקומה!

      קראתי פעם ראיון עם ג'ורג' לוקאס שממש התייחס לסדרה הזו והדגים איך אפשר למקסם תקציב. הוא תיאר כיצד ההפקה השקיעה הון בצילומי סיקוונסים של המערה התת קרקעית, עם עשרות הקומות, המעברים התלויים והמעליות, והאנשים שהולכים מכאן לשם ונראים עסוקים. זה צולם פעם אחת, אך שימש כל פרק בסדרה. פשוט הקרינו לך כמה רגעים כאלה בהתחלת כל פרק, וקיבלת תחושה של משהו ענק מימדים.

      רוב הסצינות התרחשו באולם הכניסה למנהרה, שהיה זול למדי. שאר הכסף שנשאר בקופה הלך לצילומים ה"תקופתיים".

      עם זאת, נראה לי שההחלטה להשאיר את טוני ודאג באותו ביגוד לא נבעה מחיסכון אלא מרצון להציג אותם כביכול "במדים".

      1. קצת קשה לקרוא לקרוא לחולצת גולף ירוקה וחליפה חומה "מדים".
        בכל מקרה הדגש בסדרה הזו באמת היה על הזירה התקופתית ושם באמת למדתי המון על הטיטניק, מצודת אלאמו, התפרצות האי הגעשי קרקטואה, ההתקפה בפרל הרבור ועוד ועוד.
        אני מניח שלסדרה הזו ישחלק לא קטן בהיותי חובב היסטוריה.

  20. בגדים

  21. גדול !!!!
    כל הכבוד לכם

  22. גורדן עשה בליגה כשלו
    לברון עשה בווריורס כשלו

  23. ג׳ורדן היה ויהיה רק אחד ומשפט המפתח בכלל של הפוסט:
    ״הניקס שליטת המזרח הבלתי מעורערת״ , ככה מחקתם לדובי עשור שלם של סבל תחת הרודנות של מייקל

  24. אדיר! תודה.
    אומנם אני סמי לברון הייטר אבל לזקוף את הכשלון של ההיט אחרי לברון בקריש דם של בוש זה לחטוא למציאות. בוש שיחק חצי עונה עד הקריש וההיט היו בשיפולי הפלייאוף גם כששיחק. וזה בלי להזכיר שדראגיץ' הגיע בערך יום לפני שבוש סיים את העונה והיה אמור לחסות על חלק מהחיסרון של בוש.

    1. וזה בלי להזכיר את דנג שהחליף את לברון (לא מחליף מושלם אבל שחקן חמישיה לגיטימי) ומקרוברטס שהגיע אחרי עונה נהדרת בשארלוט.

  25. מנחם כתב על האשכנזים האלה שלא הולכים לשום משחק ורק עסוקים בלהתנצח ולהתנצח באופן מעצבן, אז כזה אני.

    אז עם כל הכבוד למנהרת הזמן שראיתי אותה ב- 70's על אמת וזכרתי אפילו לקנות ה- DVD לבנות שלי וישבתי איתן ותרגמתי להם סימולטנית (עונה שנייה מתחת לכל ביקורת).

    אז השחקן הטוב ביותר בכל הזמנים זה ביל ראסל: 11 טבעות מתוך 12 עונות. מייקל אולי הוא הכדורסלן המהמר הטוב בכל הזמנים, לא יותר.
    לברון? ה- SF השני בטיבו בהסטוריה.

    זה הכל עניין של כיסוי תקשורתי:
    בשנות ה- 60 לא היה כיסוי תקשורתי לכלום. רק שידורי רדיו וכתבות עיתונות.
    בשנות ה – 80 מייקל נכנס אל תוך המהפכה שהתחילה עם לארי ומג'יק והפיכת ה- NBA למוצר לכל המשפחה – זה חלק גדול מקסמו.
    הוא היה מספיק מפורסם שכל הודי או סיני ידעו מי הוא, אבל בלי חקירות העומק, החשיפות ושחיתת הפרות הקדושות.

    בשנים של לברון, הכיסוי התקשורתי מכסה כל שחרור של עכבר ברדיוס של 1000 מייל, כנ"ל לגבי בלוגר, מחשוף או סלפי.
    מכאן נדמה לנו מצד אחד שלברון בר השוואה, כי ההד התקשורתי שמעורר הדימוי התקשורתי שלו הרבה יותר גדול. מצד שני,, הוא מבוקר, נקטל ונשחט הרבה יותר.

    1. 1+

    2. דמגוג!!!
      11/13 🙂

  26. תודה על כתבה מעולה, במה שנראה כפרויקט מאוד מעניין.
    עם זאת, אני לא מסכים איתכם.

    עם כוחן העולה והגובר של הרשתות החברתיות, היו קוטלים את ג'ורדן כל כך הרבה, ומוציאים עליו כל כך הרבה דברים (ויש מה) לתקשורת, שלא ברור אם היה שורד את זה.

    תחשבו על כל השנים בהן שיקגו בכלל לא הגיעה לפלייאוף למרות שהוא קלע בטירוף. היו קוטלים אותו.
    היום יש מצב מצוין שהוא היה דורש טרייד אחרי כמה עונות, ומי יודע לאן היה מגיע.

    1. אם אני לא טועה
      ג'ורדן לא פספס פלייאוף בבולס מעולם

      1. מתנצל. טעות שלי. לא יודע למה כתבתי את זה.

        בכל מקרה, הייתי בטוח שב-7 שנים הראשונות שלו הוא עף סיבוב ראשון, ומבדיקה קצרה אני רואה שגם בזה טעיתי (רק ב-3 עונות הראשונות).

    2. כשאתה כותב כל השנים שהוא קלע בטירוף ושיקגו לא הגיעה לפלייאוף אתה מתכוון לא הצליחה בפלייאוף, אני מניח. מייקל לא פיספס פלייאוף בבולס אלא רק בשנתיים בוויזרדס. מה שכן, 3 הדחות ב3 השנים הראשונות בסיבוב הראשון.

    3. ג'ורדן לא החמיץ אף פלייאוף בבןלס.

      לאנשים אין פשוט מושג כמה עליון הוא היה בכל, כולל הגנה, כולל ריבאונד. בכל מה שהוא רצה – הוא הפך להכי טוב. אולי רק מה-3 הוא לא היה משהו מיוחד, אם כי כשרצה לתת שעור לדרקסלר – הוא נתן, כשלא החמיץ אף שלשה נגד פורטלנד.

      ובקשר להימורים שלו – זה כסף שלו, ומותר לו לעשות מה שהוא רוצה בכספו. עובדה שנשאר לו מספיק לקנות חלק גדול משרלוט (נדמה לי שהוא הבעלים הראשי)

  27. תחליפו את פיפן וקוקוץ' במו וויליאמס ודלונטה ווסט, הבולס לוקחים אליפות?
    עוד שאלה – האם ג'ורדן הוביל אי פעם שתי סדרות גמר רצופות בנקודות אסיסטים וריבאונדים? או אחת? ג'ורדן ענק. חד משמעית. וזה למרות שכמעט שלא זכיתי לראות אותו משחק. הוא גם הפך לווינר ענק משלב מסוים בקריירה. אבל איכשהו נדמה שהאגדה עליו כבר הרבה יותר גדולה ממה שהיה באמת, שהכשלונות נשכחים וההצלחות מובלטות, ושעם לברון קורה קצת להיפך.
    מחשבה נוספת- מה היה קורה עם מנהרת זמן הפוכה? אם לברון מגיע לשנות ה-90? יש מצב שהוא אוכל את הליגה בגלל היתרון האתלטי והפיזי העצום שיהיה יותר בולט אפילו מבשנות ה-2000

    1. האגדה עליו לא מספרת את כל האמת. הוא היה גדול יותר מהאגדה (אף על פי שאישית לא אהבתי אותו כי היה קשה ביותר לראיין או לשוחח איתו. הוא נתן הרגשה שהוא גדול מדי לבזבז את זמנו אתך; מג'יק היה בדיוק ההיפך)

    2. התחלנו עם שטויות? תחליף את פיפן וקוקוץ בבוש ו-ווייד, ג'ורדן מפסיד 2 גמרים מתוך 4?

  28. ב-13 עונות בבולס הוא היה בפלייאוף 13 פעמים וסיים 13 שנות פלייאוף עם 33.4 נק' למשחק (וכמובן 6 אליפויות)

  29. היחיד שניתן להשוותו לג'ורדן הוא קובי. כל דיון העוסק בהשוואה בין לברון למייקל הוא עקר וחסר משמעות.

    1. גם את קובי לא. אין שום שחקן כדורסל שניתן להשוות לג'ורדן. היחיד לטעמי שיכל לאיים על ג'ורדן זה לארי בירד, אילולי הוא שבר או ריסק או שניהם כל עצם בגוף והיה חסר אתלטיות

  30. גורדן קיבל לפחות שתי אליפויות מתנה משיפוט.
    לברון קיבל רק אחת וגם זו שערוריה.ם
    אבל אם משווים ביניהם לברון מכניס אחרים למשחק.
    את גורדן הקבוצה לא ענחנה אף פעם.
    לברון הוא שחקן כדורסל אם כי שחצן בלתי נסבל.
    גורדן רק בלתי נסבל.

    1. פומה, אולי באופניים אתה מבין. בכדורסל אין לך מושג, אז אני מציע לך שתישאר באופניים

  31. אחלה טור.
    מוחה בתוקף על קריאת שם מכוערת לאחת האימהות! בושה!!!

    1. תתמודד…

      1. אני לא מבין איך כתיבה כל כך מרשימה וידע ענק מתנגשת עם תיאור כל כך רדוד ואדיוטי! מה קשור "תתמודד" עדיף שתתנצל! מבחינתי זה זלזול משווע בהיסטוריה שלנו כעם הנובע מרמת ידע שמתבסס על הגננת ותו לא!

        1. למה שאני אתנצל? מי מינה אותך לדובר של לאה אימנו ומי אמר שהיא הייתה יפה כשהתורה מציינת את רחל כיפה ואותה ככזו שעיניה רכות שאם אני לא אהיה פרשן פוליטקלי קורקט אז אני אגיד שכנראה שהיא לא הייתה יפה.
          מה השלב הבא? שתיכנס לירות במערכת של הופס כי אמרנו על רחל כמו שהמוסלמים עשו לשארלי הבדו??
          כן אני יודע שקצת הזגמתי עם ההשוואה אבל מבחינתי זה הומור והוא מבוסס על התורה שהיא לא שלך ולא של אבא שלך.
          זלזול משווע בהיסטוריה של העם שלנו זה בעיקר איך רבנים ואנשי דת תופסים היום את היהדות ולא הערה סתמית בפוסט לא חשוב.

          1. רגע אז אם כל האמהות היו יפות זה אומר שכל האבות היו חתיכים?

          2. "מה השלב הבא? שתיכנס לירות במערכת של הופס כי אמרנו על רחל כמו שהמוסלמים עשו לשארלי הבדו??"

            נו באמת.

            לפעמים אני לא יודע לאיזה זעפרני להתייחס:
            לפנומנאלי מהחידון הופס או לזה שלא יודע לומר: MAY BAD.

          3. MJ2345, אני לא בא לדבר במקום זעפרני, אבל אם אתה חושב שהמשפט הזה מקורו בבורוּת, טעות בידך.

        2. כתבה של עוד שונא לברון,קשה לי ליקרוא לשיעמום הזה משהו שהוא ראוי להיות מרשים כשאפשר פשוט ליקרוא את התגובות של יואל,ידע רב זה לא אומר שהוא בהכרח ראוי ולא שגוי.

  32. מצויין

    1. להשתמש בלשון מכוערת על אחת מהאימהות נובע מבורות כללית באופן ההתייחסות לתורה בלי קשר ללאה ורחל והקלישאה הקבועה של "הרבנים — או אנשי דת—-גיוועלד" בכלל מראה על שטחיות אבל איני מעוניין להרחיב בדבר היות ויש לי המון חיבה לכתיבה של יאיר

      1. +100
        מעיד על הרמה של הכתבה והכותב.

  33. ולגופו של הופס:

    המאמר התחיל מעניין וחדשני אך מאמצעו ועד סופו היה צריך מחשבון…

    1. אין סדר מבולגן עם מלא שטויות וגם משעמם בנוסף לכל זה. אני מעדיף ליקרוא את התגובות הקצרות של יואל זה יותר מצחיק.

  34. מעולה.
    מחכה למנהרת הזמן על עודד קטש מגיע שנה מאוחר יותר ומשתלט על הליגה.
    סטף קארי מגיע לליגה לפני שהיו שלשות.
    סטף קארי מגיע לליגה עתידית עם קו 4 נקודות. (נקרא 4 step – על שמו).
    ווילט צ׳מברליין היום.

    1. קארי אכן ישוגר לעבר
      לא יכול להוסיף יותר מידיי פרטים אבל הוא יעבור בקבוצה צהובה סגולה בישראל 😉

      1. המחשבה על ציוות שלו עם ישראל אלימלך והאחים בלול מעבירה בי צמרמורות.
        ואם כבר מערבבים אז שמעון מזרחי כיו״ר פילדלפיה ׳עלית׳ 76. בתקופה של אייברסון.
        את אייברסון עצמו הייתי שולח לשנות השישים.

        1. עוד: ג׳יי אר סמית בדאלאס, כולל תקרית ירי במועדון שמעלה את השאלה הבלתי נמנעת…
          ג׳ון לנון נשאר בחיים, רוכש את הניקס ויוצא ביוזמת שלום חדשה יחד עם מטה וורלד פיס כמובן, בשם ׳שלוש עולמי׳ שנקטעת לאחר שהאחרון מרים יד על יוקו אונו. ׳היא כל הזמן אמרה לי שאני לא ארטסט כמוהם׳. במשחק הבא וורלד פיס מאבד את זה ותוקף אוהד בשם מרק צ׳פמן. צ׳פמן מחליט לנקום וכמה ימים לאחר מכן יורה לכיוונו של וורלד פיס מחוץ למדיסון סקוור גארדן. הוא מחטיא ופוגע בטעות בג׳ון לנון.

      2. קארי היתעורר מהסרט שלו בגמר האחרון,השחקן הזה לא קרוב להיות מנהיג בסדר הגדול של לברון ובטח לא אחד שינצח סידרת גמר.

    2. עצם זה שקארי לקחת אליפות זה נס וזה קרה רק ביגלל שהקבוצה של המלך ספגה פציעות של כל החמישייה בפלייאוף
      .

  35. כל זה בגלל שהדוש התחיל לעוף על עצמו בטירוף. ג'ורדן ספורטאי מהגדולים. אין צורך להתייחס

  36. כתיבה יפה אך קצרה מידי. בכל מקרה, ג'ורדן היה עם סט כישורים+אופי שכזה שבכל מצב ובכל קבוצה ובכל דור הוא היה הכי טוב. מדדו לו פאקינג 1.20 ניתור מהמקום. אפילו וינס קרטר לא קרוב לזה. קובי רואה את זה רק עם משקפת. מהיר מאד, כף יד ענקית, מוטת ידיים מרשימה. חזק, גבוה עם מוסר עבודה של חייל סצפאנז מוטרף. הבן אדם לא היה מסוגל לעכל הפסד בדוקים. מי יכול לנצח מטורף כזה?

  37. יש גם את הסרטון הזה https://youtu.be/KeRoFYwSCgc
    אישית אני חושב שמייקל היה מאוד שנוא אם הוא היה משחק היום

  38. תמונה של מייקל רוצה ללכת גבוה, זו השתקפות של הכיעור והיופי
    הפנימי של עם ישראל או בכלל המין האנושי,
    כיעור= שחיתות שהיתה אצל חלק מהעם (וגם היום בבני האנוש)
    אז יש פה מסר מצוין שחלקנו מושחתים ורעים,
    נראה אותך שתכתוב וכל מילה לא במקום יבקרו אותך,

    1. תמונה של לברון נותן בלוק בגמר זה הישתקפות של מושלמות ועליונות טבעית מעל כל האנושות.
      אם יש פה מסר חכם אז הוא שלחלקנו אין מושג ולכן צריכים להימנע מליכתוב שטויות שעוד יחזרו אלינו בעתיד.

  39. כתיבת זעפרני כל כך גאונית שבעצם האלוהי כותב דרכו,
    אז אולי זה מסר מסוים לאי יופי שלנו.
    אני קורא אותו שנים וכל פעם המום מחדש אז הגיוני שאיזה חלק
    או חלקיק אלוהי מרשים כותב מתוך ראשו וליבו של יאיר.

  40. מתי ג'ורדן חזר מפיגור 3-1 בסידרת גמר? לג'ורדן היה מאמן הול אוף פיים כמו פיל ג'קסון וגם שחקניי כדורסל אמיתיים מסביב שגרמו לרצף של האליפויות. וכן גם יריבה אמיתית לא הייתה לו בזמנו עם כל הנמושות בליגה.
    לברון היה צריך להיתמודד עם שחקנים בינוניים ומאמן ישראלי שבקרוב יהיה בדרושהפקה.

    1. אתה יודע מה חסר בתגובות המלומדות שלך? סיבה. הלמה. למה אנשים עשו מה שכביכול עשו.

      ודרך אגב, ביבי נתניהו הוא חיים הכט בפיאה סגולה.

  41. למה? עיוות דרכי החשיבה, המח מרמה אותנו כמעט 24/7,
    במשך כל החיים וכל החיימימים שלפני,
    מסתייגים, נסו לשבת 5 דק ולהתרכז בנקודה על הקיר
    רק נקודה על הקיר, (סוג של מדיטציה קלה)
    הצלחתם? אם לא סימן שצריך לחקור למה אינטילגנטים (ללא ציניות)
    לא מצליחים אפילו 5 דק לשלוט על המח.

  42. במשך 4 דק יתכן והמח ירמה אתכם ויגיד לכם הנה אני כן מרוכז,
    ובדקה נוספת תראו שאתם ממש לא מרוכזים.
    נותן לכם כן 20 שניות של ריכוז,
    כי אני לארג'
    באהבה.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט