מעורב אולימפי ליום שלישי / מנחם לס

 

(חולת 'קרוהן' ראשונה בהסטוריה מנצחת, ומצהירה הצהרה לרוסים)

1. "מבט המוות" של מייקל פלפס

הרבה דברים קרו למייקל פלפס מאז עבר טיפול גמילה. הוא למד את "12 הצעדים" של המסוממים והאלכוהוליסטים בהם הם מכירים ב-"כוח עליון" ומוכנים לתת לו את גופם ונפשם ולעקוב אחרי כל מה "שהכוח העליון" יורה להם לעשות.

הוא גם למד את הצעד השני ב-SOBRIETY (פיקחון): מדיטציה.

אז הנה הוא לפני משחה חצי הגמר ב-200 פרפר הלילה:

 

2. סאן יאנג, השחיין השנוא והארוגנטי מכולם בריו (הוא גם אלוף!)

 

 

הוא ארוגנטי. הוא יהיר. הוא רברבן. חצוף, עז פנים, ושחצן. לא מתאים לו להיות אתלט סיני. יותר מתאים לו להיות שחקן של הסן פרנציסקו ווריורס, וחבר אישי של סטפן קרי. ויש לו שיניים עקומות ומכוערות – שהוא יודע שהן מכוערות – ולכן הוא מבזיק פה פתוח לפני המצלמה בכל הזדמנות.
*
הוא בן זונה אמיתי שהאוסטרלי מק הורטון – שניצח את סאן יאנג ב-400 חתירה בסנטימטרים, קרא לו "DRUG CHEAT" והשניים כמעט הלכו מכות בחדר ההלבשה.
*
הערב הוא פיגר בחצי גוף אחרי האמריקאי קונור דוויאר כ-30 מטר מהסוף, ובפיניש מצויין ניצח את ה-200 מ' חתירה לפני צ'אד לה קלוס הדרום אפריקאי, ודוויאר.
*
ומה עשה אז? נעמד על מצוף המסלול כשמשון הגיבור, וניפנף לכל הקהל. אילו היה אמריקאי, הוא היה יודע שבמעמד זה מרימים אצבע אמצעית להשלים את ההצגה, או אוחזים את הצוואר בשתי הידיים כפי שעשה רג'י מילר לקהל הניקס.
אפילו הסינים שונאים אותו ונמנעים מלדבר איתו. הוא מין עוף בודד, מוזר, שלא שם זין על אף אחד, והערב הוא היה השחיין הטוב בעולם
ב-200 מ' חתירה, ואפילו 100 הורטונים לא יוכלו לקחת את זה ממנו.
הפעם הוא לא היה הפלא של השחייה כפי שהיה בלונדון כששרף את הבריכה ב-400 מ' וב-1,500 מ', והיום כולם יודעים שהוא היה אז תחת טיפול סטרואידים שלא הצליחו לגלות.
הוא ניתפס אח"כ והושעה.
הערב הוא חזר וניצח על אפינו ועל חמתינו.
ככה זה. גם שמוקים מנצחים באולימפיאדות.
Mens 200m Freestyle
Place Swimmer Country Time
1 Sun Yang CHN 1:44.65
2 Chad le Clos RSA 1:45.2
3 Conor Dwyer USA 1:45.23
4 James Guy GBR 1:45.49
5 Townley Haas USA 1:45.58
6 Paul Biedermann GER 1:45.84
7 Kosuke Hagino JPN 1:45.90
8 Aleksandr Krasnykh RUS 1:45.91

3. השחיינית הראשונה בעולם הסובלת ממחלת 'קרוהן' זוכה בזהב

 

מחלת קרוהן (Crohn's disease) היא מחלה השייכת לקבוצת מחלות הנקראות מחלות מעי דלקתיות ואשר כוללות גם את מחלת קוליטיס כיבית. שכיחותה של מחלת קרוהן נעה בין 3 ל-14 לכל 100,000 נפשות באוכלוסייה מדי שנה. ההופעה של המחלה מתרחשת בשתי קבוצות גיל: קבוצת הגיל הצעירה, משמע, גילאי 15–30 וקבוצת הגיל השנייה שנעה בין גיל 60 ל-80. המחלה נפוצה יותר אצל יהודים, בעיקר יהודים ממוצא אשכנזי, בדומה למחלת קוליטיס כיבית, ולרוב פוגעת מעט יותר בגברים. כמו כן המחלה שכיחה יותר אצל מעמדות סוציו-אקונומיים גבוהים, וכן באזורים מתועשים לעומת אזורים כפריים.

ההנחה בימינו היא, שמחלות מעי דלקתיות מתפרצות לאור סיבות שונות. אחת מהן היא מנגנון בקרה לא תקין במעיים, היוצר מצב כרוני שבו מוקוזת המעיים עצמה לא מתפקדת כהלכה ברמה החיסונית. כלומר, התפקוד החיסוני איננו מיטבי. מצב זה, יחד עם הפגמים הגנטיים שנמצאו במחלות מעי דלקתיות, קשורים למספר תהליכים שונים: יכולת פגומה של מערכת החיסון להגיב לחיידקים ולהכחידם, תפקוד פגום של בקרה על תאים מפרישים המעורבים בתגובה מול התוצרים המטבוליים של החיידקים, וכן פגמים שנמצאו בתהליך הקשור להתפתחות הדלקת ולרזולוציה שלה.

מחלת קרוהן יכולה לפגוע לכל אורך מערכת העיכול, מהפה ועד לפי הטבעת. בין 40% עד ל-55% מן החולים, סובלים ממחלה המערבת הן את המעי הדק והן את המעי הגס כאשר בין 30% ל-40% סובלים ממחלה המערבת את המעי הדק בלבד. מעורבות של המעי הגס בלבד שכיחה במידה נמוכה יותר ומתרחשת רק אצל 15% עד 25% מן החולים. לרוב, אין מעורבות של הרקטום במחלה, וזאת בשונה ממחלת קוליטיס כיבית. מעורבות של פי הטבעת הבאה לידי ביטוי בפיסטולה, פיסורה, אבצסים והיצרות של התעלה האנאלית קיימת אצל כשליש מחולי הקרוהן, בעיקר אלו אשר אצלם המחלה מערבת את המעי הגס.

 

(קינג בדרך לנצחון)

מחלת קרוהן מאופיינת בפגיעות סגמנטליות. כלומר, המחלה איננה מתבטאת באופן רציף לכל אורך המעי, אלא במקטעים חולים שביניהם יש רקמת מעי תקינה. מצב זה קרוי Skipped lesions. המקטעים החולים מאופיינים על ידי פגיעה המערבת את כל שכבות דופן המעי, פגיעה הקרויה פגיעה טראנס-מוראלית (transmural). מחלה קלה מתבטאת מבחינה אנדוסקופית בכיבים שטחיים ואפטות על פני שטח המעי, ואילו מחלה פעילה יותר מתבטאת באיחוד של מספר כיבים לאורך ולרוחב הנצפים לצד רקמה בריאה, מראה המתואר כ-"cobblestone appearance" ("רחוב מרוצף אבנים").

מטופלים עם מחלת קרוהן יכולים להציג קשת רחבה של תסמינים קליניים, החל ממחלה קלה ועד מחלה קשה המחייבת ניתוחים חוזרים.

קרוהן היא מחלה המערבת מערכות נוספות מלבד מערכת העיכול, עד כשליש מהחולים סובלים ממחלה נוספת במערכת אחרת מלבד המחלה העיקרית במערכת העיכול.

  • הפרעות עוריות: אצל עד כ-15% מחולי הקרוהן יש אריתמה נודוסום (Erythema nodosum), זהו נגע כואב, אדום וחם, שגודלו בין 1–5 ס"מ. הוא נמצא בעיקר ברגליים, על פני המשטח הקדמי של השוקיים, הירכיים והקרסוליים ולעתים האמות. התקפים של אריתמה נודוסום לרוב מתרחשים בקורלציה עם המחלה במעי או לאחריה. נגעים עוריים אחרים כוללים פיודרמה גנגרונוסום (יותר שכיח בקוליטיס כיבית) פיודרמה ווגטנס, פסוריאזיס (שאינו קשור למצב הדלקתי במעיים) וכן אפטות בפה.
  • עיניים: בעיקר מצבים כגון דלקת הלחמית, אובאיטיס ודלקת של האישון כמו גם אפיסקלריטיס. התלונות קשורות לכאב בעין, פוטופוביה, ראיה מעורפלת וכן כאבי ראש.
  • מעורבות מפרקים ומחלות ראומטולוגיות: כאבי מפרקים קיימים אצל כ-15% עד 20% מחולי קרוהן, ומאופיינים בכך שאינם סימטריים, נודדים וכוללים מספר מפרקים. לרוב, יש מעורבות של מפרקים גדולים יחסית, והכאב מוחמר כשיש החרפה במחלת המעיים עצמה. מחלה נוספת המתרחשת אצל כ-10% מחולי קרוהן היא אנקילוזינג ספונדיליטיס. זוהי מחלה שאינה קשורה למחלת המעיים עצמה, ופוגעת בעמוד השדרה ובאגן, מביאה לכאבי גב תחתונים, קשיון בוקר וכאב בעכוז. טיפול באינפליקסימאב יכול להוריד את רמות הדלקת ולשפר את איכות החיים.
  • מחלות הקשורות לכבד ולדרכי המרה: אצל כמחצית מן החולים במחלות מעי דלקתיות יש כבד שומני הנובע משילוב של מחלה כרונית, טיפול בסטרואידים ותת-תזונה. אבנים בדרכי המרה קיימות גם הן בשכיחות גבוהה יחסית לאור הפרעות ספיגה של מלחי מרה. מחלת כבד כרונית חסימתית (Primary sclerosing cholangitis ובראשי תיבות PSC), היא מחלה המאופיינת על ידי דלקות ופיברוזיס של דרכי המרה. מחלה זו קיימת יותר אצל חולי קוליטיס כיבית אם כי מופיעה גם אצל חולי קרוהן.
  • הפרעות אורולוגיות: אצל חולי קרוהן יש שכיחות גבוהה יחסית של אבנים בדרכי השתן, בעיקר לאחר כריתה חלקית של המעי הדק. האבנים הן אבני קלציום אוקסלט, המתפתחות באופן משני כתוצאה מעודף אוקסלט בשתן. באופן רגיל, סידן נקשר לאוקסלט במעיים ותרכובת זו הופכת להיות לא מסיסה ומופרשת בצואה. אצל חולים הסובלים מאי תפקוד של המעי הדק הסופי, האילאום, אין ספיגה של חומצות שומן, והן נקשרות לסידן ומותירות את האוקסלט אשר עובר ספיגה מחדש במעי הגס וכתוצאה מכך עולות רמותיו בשתן.

****************

אני מכיר את המחלה. בנו של בן-דודי סובל ממנה. ישנן לו תקופות יותר טובות ותקופות יותר גרועות. תקופות טובות אין לו אף פעם. כשהוא מרגיש רע הוא מסול להקיא 24 שעות רצופות, אפילו שאין דבר להקיא.

לילי קינג האמריקאית היא חולת קרוהן. רואים זאת על עור פניה שניפגע מהמחלה.

היא עמדה על מסלול מס' 4. לשמאלה, על מסלול 5, הרוסיה השנואה אולי יותר מכל אתלט אחר מלבד בסיני סו בריו יוליה אפימובה, שהואשמה (ונמצאה אשמה) פעמיים בלקיחת חומרים אסורים, הושעתה פעמיים, והורשתה משום מה לחזור לשחות באולימפיאדה.

הפקה-פקה בין השתיים הגיע לרמות. הפקה-פקה הפך למילים קשות.

המשחה ל-100 חזה הפך לאחד המדוברים, המצופים, והחמים באולימפיאדה.

קינג ניצחה את הרוסיה כשהיא קובעת זמן של 1:04.93 דק', ביותר מחצי שנייה לפני הרוסיה. קייטי מיילי סיימה שלישית.

כשהרוסיה ניצחה את חצי הגמר הראשון  היא נידנדה את אצבעה עם סימון "אני מס' 1". קינג נידנדה את אצבעה מימין לשמאל – סימן ל-"לא ולא".

משך כל ההמולה אחרי נצחונה של קינג, כולל נגינת ההמנון האמריקאי, קינג נמנעה מללחוץ את ידה של אפימובה או אפילו להודות בקיומה. הקהל שרק לרוסיה 'בוז' בדרכה לחדר ההלבשה.

חשבתי באותם רגעים  שלפעמים לקיחת חומרים אסורים לא שווה את  היתרון שהם מעניקים – אם הם בכלל מעניקים.

ועתה הנקודה העיקרית של הסיפור: ישנם קורטיזונים  – ובעיקר מרואנה –  המשמשים להקטנת הכאבים והבחילות של המחלה והם אסורים לשימוש. קינג סובלת את הכאבים ולא משתמשת בתרופות האסורות שיכולות מאד לעזור לה כדי שתוכל לשחות ולהתחרות.

 

4. וונצואלה כמעט הפתיעה את ארה"ב

 

…ברבע הראשון.

זה נגמר 69-113

אבל ברבע הראשון לא ידעת מי הם המולטימיליונרים ומי הם שחקני הדרג הנמוך.

הוונצואלים HUNG TOUGH עם השחקנים הטובים בעולם וזה היה ממש רבע של "EVEN FOOTING" בין הידועים לבין האלמונים.

חשבתי: אם הם יכולים לעשות זאת רבע אחד, למה הם לא יכולים לעשות אותו דבר ארבעה רבעים, ולגרום להפתעה העולמית הגדולה ביותר בתולדות הספורט? הרבע ניגמר 18-18, וונצואלה היתה בברור יותר משכנעת. היו רגעים רבים בהם האמריקאים עשו שטויות שחשבתי שהם כבר מעל להן.

אבל פתאום, משום מקום, האמריקאים בורחים ומנצחים. למה הוונצואלים פתאום נשברים? למה כולם פתאום נשברים נגד האמריקאים?

זאת שאלה לפסיכולוגים, פיזיולוגים, ואולי אפילו אנשי דת.

ברבע השני בא באראז' של 8-30 לאמריקאים, וזה היה הסוף. ללא רבע דפוק אחד, היה הערב הפסד מקובל של 25 נקודות או משהו כזה. זה כאילו כל קבוצה מצפה שיבור בראז' של נקודות באיזה שהוא שלב במשחק, והשבירה הזאת עושה מכל הפרש הגיוני, הפרש מוגזם.

*היו רגעים רבים במשחק שהאמריקאים לא שיחקו טוב יותר מהוונצואלים!

*היו רגעים רבים במשחק בהם האמריקאים נראו כשקבוצה שניתן לנצח אותה בלי להצטרך להיות טובים כמוהם ב-'אחד-על-אחד'.

*היו רגעים רבים במשחק כשהאמריקאים לא נראו לי כ-"דרים טים" כלל וכלל אלא סתם כעוד קבוצה טובה.

אגיד לכם מה: אם מהיום עד יום רביעי לא תיכנס מעט חוכמה למוחם, ומעט דיוק לידם מה-3, הם עלולים להפסיד לאוסטרלים, ואני לא אופתע ביותר. אפ הם לא ישתפרו – ואנא תשכחו מה-44 הפרש, רצף 19 הנצחונות שלהם באולימפיאדה עלול לחטוף 'איקס' גדול מאד.

מה שכן היה בקבוצה האמריקאית היה שיווי משקל בחיצים: פול ג'ורג' שם 20; קווין דוראנט קבר 16; ג'ימי באטלר ירה 17; ואנטוני כרמלו קלע  14 – כמו דיאדרה ג'ורדן שגם קטף 9 –  ועבר את אלוהים כקלעי השלישי 'אול-טיים' בנקודות כשהגיע ל-258. אבל כרמלו שיחק בארבעה אולימפיאדות בעוד מייקל רק בשתיים.

אבל אגיד לכם מה: הוונצואלים האלה הם הרבה יותר טובים משאתם חושבים. מהירים ביותר עם הרבה בשר תחת הסל, כש-7 מהם שיחקו קולג' בול בארה"ב במכללות דיביזיון וואן.

5. זה לא בייג'ינג או לונדון. כאן זה בראזיל!

 

לא חשוב להם בבראזיל אם זה טניס או טניס שולחן, קשת וחץ או התעמלות נשים על קורה – מקצועות ספורט שהאטיקה קובעת שמה שהקהל חייב לעשות זה להסתכל ולשתוק.

 

פה זה בראזיליה, הקהל אומר, ובברזיליה הקהל זה קהל של סמבה, קוזה נוסטה, חצוצרות, תופים, וצעקות.

הם צועקים בטניס והם צועקים בטניס שולחן. הם שורקים בקפיצות למים ובהליכה על הקורה.

הברזילאים זה עם שמח, ועם שאוהב לרעוש.

האתלטים והשופטים יכולים להתלחנן לשקט. זה לא יעזור.

הנה מה שאמרה גליה דבורק מספרד, שחקנית טניס שולחן:

“We are not used to this in table tennis,” said Galia Dvorak of Spain, who acknowledged that she had been shocked and unnerved by jeers from Brazilian fans during her match. She added, “It was just weird.”

בשחיית 100 מ' פרפר השתתפו שני ברזילאים, Daiene Dias and Daynara de Paula. הקהל שרק וצעק וצרח, והמזניק פעמיים ביקש שקט, ושקט לא היה. הקריין באולם הזהיר את הקהל, ורק אז הזינוק החל בשקט יחסי.

הם צורחים ושורקים בכדורעף חופים, בג'ודו, בכל דבר שזז.

מה שזה מכניס זה "חיים" לאולימפיאדה, ו-EXCITEMENT.

כאן, יותר מבכל מקום אחר, אתה מרגיש את העם. עם כל הבעיות והעוני אתה מרגיש את שמחת החיים של העם הזה, אפילו כשזה רק דרך הטיווי.

רק בכדורגל כולם נאלמו דום. הם פוחדים פחד מוות שלא יעלו לשלב הבא, וגרונם ניחר.

 

6. יוסיין בולט רוקד סמבה ומבקר ב-SHANTY TOWN (סלאם קשה בריו)

 

אחרי ביקור ב-'בארה-בארה' וריקוד עם החשפניות, הוא ביקר בסלאם קשה בריו ובילה זמן עם ילדי הגיטו, ולעתונאים הוא אמר: "כאן זה העולם האמיתי. גם בקינגסטאון יש לנו סלאמים כאלה. אנשים מבזבזים ביליונים על אולימפיאדות, בזמן שיכלו לתרום את הכסף לשפר את החיים של תושבי השכונות האלה!"

 

 

7. "אין אתלט נקי אחד בכל הרמת המשקולות"

דייויד אשבורן, מאמן הרמת משקולות לשעבר בנבחרת בריטניה, אמר ל'גרדיאן' (הוצאה אמריקאית) שאין אפילו מרים מדשקלות אחד שלא משתמש בסטרואידים. "אין אפשרות לנצח כאן ללא אנבוליק סטרואידס". הוא הוסיף:

"כל מרימי המשקולות מודעים לתופעות הלוואי המיניות, כולל עקרות. אמנם לרוב זה זמני, אבל לא תמיד וישנם סכונים אחרים. אבל זה חלק מהמקצוע. לאתלטים הללו לא היו יכולים להיות שרירים כאלה אחרת, וזאת ההצגה שכולם רוצים לראות. הדבר ההגיוני היחידי לעשות זה להתיר שימוש בסטרואידים, לפחות במקצוע הרמת משקולות, כי כולם משתמשים ממילא!"

מנחם לס

בעל האתר, הבוס הראשי, וכותב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 31 תגובות

    1. בתור אחד שמכיר את המחלה מקרוב מאוד (אני סובל מקרוהן)אין קשר אחד לשני (קרוהן היא מחלה כרונית) יש ימים שלמים שהגוף לא מסוגל לעכל שום דבר, ימים שלמים של הקאות ושלשולים ירידות דרסטיות במשקל, הפיתרון שיש פרט לניתוח (עברתי פעמיים) הינו זריקות ביולגיות אך הדבר איננו מאושר באולמפיאדה, אך עם זאת חשוב לציין שהמחלה מתקיפה אותך אחת לתקופה שיכולה להימשך חודש ויותר אך יש תקופות תקינות שבהם הגוף מתפקד כראוי.
      חוץ מזה מנחם מעורב מופלא, וללא ספק הנושא החשוב בעיני פה הוא יוסיין בולט מחד הוא מבקר בשכונות קשות ומתלונן על האולמפיאדה ומצד שני משתתף בה (לדעתי היה חייב להחרים את האולמפיאדה). לא הגיוני שמדינה ענייה כמו ברזיל תארח מונדיאל ואולמפיאדה בפרק זמן של שנתיים.
      7. טמטום מוחלט לאשר כזה דבר .

  1. מנחם, מעבר לתחושת אי הנוחות הכללית בעקבות התיאור המקיף של המחלה, עשית קצת סלט.
    לילי קינג למזלה לא חולה במחלה אבל קתלין בייקר כן. אז נכון שהיא זכתה רק בכסף, אבל בכל זאת מרשים.

  2. תודה על טור מעניין, ובמיוחד תודה על הסרטון של פלפס – נראה שהוא מצטרף ל-DARK SIDE OF THE FORCE.

    תודה גם על זה שהצלחת לכתוב טור שלם על האולימפיאדה בלי לצרף תמונות עירום או להתייחס למידת האטרקטיביות של ספורטאיות.

  3. תודה על המעורב.

    ממה שאני יודע חולי קרוהן יכולים לקבל אישור למריחואנה רפואית וזה מאד עוזר להם ברמת היום יום.
    יש לי חבר שיש לו ואהוא מצליח לחיות סביר עם זה.

    מה עם מריחואנה באולימפיאדה באמת ?
    מתייחסים אליה כמו אל אלכוהול או שזה סם אסור ?

    מה יעשו אתלטים מאורווגואי או מקולוראדו (שחשופים גם לעישון פאסיבי) ?

  4. חסרה לי מ-אוד התייחסות להתעמלות. הנשים עם סימון בייליס (אנשים בישראל רואים אותה לראשונה ונתקע להם האוכל בגרון מרוב הלם), והגברים, אמש היה ערב מדהים עם יפן הנהדרת.

    ובקקשר לכדורסל – נו באמת, מנחם. פערי הרמה והעומק בין ארה"ב לכל נבחרת אחרת הם בלתי נתפסים. בעיקר האינטנסיביות בהגנה. דיפנס שכל שחקן אנ.בי.איי עושה מתוך שינה, חונקת את היריבה ברגע שהם יבחרו.

    וזה ההבדל בין משחק של 40 דקות לשניה אחת בג'ודו, כמו ההבדל בין סדרה של 7 משחקים לגמר מונדיאל – יש יותר מדי זמן לתקן ליקויים ולמנוע אפסט. להחזיק 40 דקות נגד האמריקאים בסל? כמעט בלתי אפשרי. אגב, גם נגד הנשים, נבחרת לא פחות אבסורדית מהגברים.

    1. מסכים לגבי ההתעמלות,צפיתי אתמול בגמר הגברים והיפנים באמת היו מדהימים.למרות שהכי נפעמתי מתרגיל של מתעמל אמריקאי בקרש קפיצה שנחת בלי להזיז ציפורן,פשוט נחיתה מושלמת

  5. מנחם תודה רבה על הפוסט .
    מכיוון שיש לי שני בנים קטנים חובבי ספורט עם סכרת נעורים אשמח לקבל מידע למי שיודע על ספורטאים גדולים עם סכרת נעורים (בדגש על אלופים אולימפיים ..אך לא רק).
    אשר לסיני והרוסייה .
    אצלי כל מדליסט שנתפס הוא עם כוכבית.
    כמו בתלמה את האמון לא ניתן להחזיר .
    אם נתפסת פעם אחת אתה רמאי ושקרן שכנראה תעשה כל מה שתוכל בכדי לרמות עוד פעם (מבלי לסתור את העובדה שיש מספיק רמאים מבין אלו שלא נתפסו).
    ובשולי העניין ידוע ששומרים את הבדיקות.
    ראיתי סרט תיעודי שאומר שגם היום ניתן לפרסם בדיקות של אולימפיאדות שנות ה 80 ולא עושים כן …נרמז שזה ירעיד את אמות הסיפים.
    לדעתי כולם באחוז מטורף היו מסומים ולכן לא רוצים להרוג את האתלטיקה ולכן לא מפרסמים.

  6. מעורב משובח (אם כי למדיתי קצת יותר מדי על מחלות מעיים)
    יוסאיין בולט ענק, הג'מייקנים יודעים לרקוד בכל סגנון. אני בטוח שגם בריקודים סלוניים הוא לא רע

  7. מנחם תודה על המעורב הנהדר
    תיאור מצויין של מחלת הקרוהן זה משהו שאפשר לקבל רק בהופס או באפליקציה של כללית 😉

  8. לבת הזוג שלי (הגננת משדה יעקב) יש קרוהן.
    עם זאת, מאז שהכרנו היא בריאה מתמיד (הקיאה רק כשקליבלנד לקחה אליפות ושלשלה כשדוראנט עבר לג"ס), וזאת בזכות 2 אלמנטים חשובים בזוגיות שלנו – מין נהדר ומשטר קפדני של הרחת הנאדים החומציים שלי, אשר מחסלים מייד כל אפשרות לקיום חיי בקטריות – החל מהאף וכלה ממש עד לפי-הטבעת (כל הזכויות על הביטוי שמורות לדוק).

  9. מנחם תודה על המעורב, אבל בקשר לסון יאנג אתה טועה לגמרי הוא מהספורטאים הכי אהובים ואהודים בסין וה"סמים" שהוא נתפס עליהם היו תרופה שהוא השתמש בשביל הבעיות בליבו שנוספה 3 חודשים לפני שהוא נתפס לרשימת החומרים האסורים. הוא כבר לא כ"כ צעיר כמו שהוא היה בשנגחאי ולונדון ובגלל זה הסיבולת שלו אינה אותו דבר אבל להגיד שהוא היה מסומם בלונדון זה להתעלם מכל התוצאות המדהימות שהוא קבע בתקופה בין 2009-2012.

  10. הבן של גייל הגיע במפתיע מקולורדו עם חברה חדשה (בן שהו בן 60…) וקשה לי ללהצטרך אליכם משך היום, אבל אני מסתכל ורואה הכל, ובלילה חופשי לכתוב.

  11. 2. אתה כותב על שחיין סיני ושם תמונה של שחיין אמריקאי… תרשום שהתמונה להמחשה בלבד…
    4. האמריקאים היו מנומנמים משהו (כמו כל אתלט שיודע שמולו יריב נחות מאוד), אבל בסופו של יום פערי האיכות כל כך גדולים שגם ברבע הילוך נגמר כמו שנגמר.
    6. בולט הוא הצגה של איש אחד, הבנאדם חי את החיים לפי המוטו שלו. הוא הופעה פנומנלית שגם מביאה תוצאות.

  12. מעורב יפה מאד מעורבים יפים, הביקורת על הנבחרת האמריקאית
    מוצדקת, במיוחד הפיספוס לביפגש עם ספורטאים פשוטים.
    תודה מנחם.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט