לקראת האולימפיאדה: פרי או'בריאן ואלכסנדר ברישניקוב עם ויקטור אלכסייב, ממציאי טכניקות ה"גלייד" וה"ספין" בהדיפת כדור ברזל / מולי

הודף כדור ברזל
הודף כדור ברזל

תחרויות זריקה הן דבר נפוץ, כילד ערכתי תחרויות זריקת אבנים עם חבריי, לעתים נבחן הדיוק ולעתים רבות יותר נבחן המרחק: מי זורק רחוק יותר? לכל אחד מאיתנו היתה דרכו שלו לזרוק את האבן, זריקת רימון וזריקת מותן הן רק שתיים מן הטכניקות שעולות כעת בזיכרוני.

הומרוס, גדול משורריה של יוון העתיקה, מי שכתב את האיליאדה והאודיסיאה (מיוחסות למאה השמינית לפנה"ס) מזכיר תחרויות זריקת אבנים בקרב החיילים היוונים בזמן המצור שלהם על טרויה, אך האמת היא שאין לנו שום אזכור לגבי תחרויות שכאלו באולימפיאדה של יוון העתיקה.

ועדיין, כבר באולימפיאדה הראשונה בשנת 1896, היו תחרויות של הדיפת כדור ברזל. אז מהיכן בכלל הגיע הרעיון? הנרי השמיני, שמלך במאה ה- 16, היה ידוע ברבים ביכולתו בידויי פטיש, אך כנראה שהדיפת כדור הברזל באה לעולם אחרי המצאת כדורי התותח, ובמאה ה-19 ידוע על תחרויות יידוי כדורי תותח (עשויי ברזל) בסקוטלנד. בתחרויות האתלטיקה החובבניות של בריטניה  שנערכו בשנת 1866, זריקות כדורי הברזל כבר היו חלק מהארסנל – תרתי משמע.

מאחר ולא רבים מכירים את חוקי הדיפת כדור הברזל, אז הנה הם בקצרה:

יש לספורטאי ששים שניות לביצוע היידוי מאז קריאת שמו ועד תחילת היידוי (לרוב יש לכל אחד שלושה ניסיונות בכל שלב); כפפות אסורות; הכדור חייב להיות מונח צמוד לצוואר בתחילת הזריקה; היידוי חייב להשתחרר מעל גובה הכתף; היידוי חייב להיעשות באמצעות יד אחת בלבד; אסור לצאת מהמעגל או לגעת בשוליו עם אף חלק מהגוף מלבד ידיים או רגליים שרשאיות לעבור את שולי המעגל באוויר בלבד; הכדור חייב ליפול במגזר המותר (34.92°).  המיידה חייב לעזוב את המעגל רק אחרי שהכדור נפל,  והמיידה חייב לעזוב את מעגל הזריקה מצדו האחורי.

משקלו של כדור הברזל, אגב, שונה אצל גברים ונשים. אצל גברים הוא שוקל 7.260 ק"ג (16.01 ליברות), ואצל נשים כדור הברזל שוקל 4 ק"ג (8.8 ליברות).

החישובים הראו שמטרתו של כל זורק צריכה להיות לשחרר את כדור הברזל בזווית של 40 מעלות בדיוק וכל טכניקות היידוי השונות נועדו הן להגיע לזווית זו והן לשחרר את כדור הברזל בתאוצה המכסימלית.

בימינו נפוצים שני סגנונות זריקה, הגלייד והספין, והיום נעסוק בפרי או'בריאן ממציא הגלייד,  ובאלכסנדר ברישניקוב שמאמנו ויקטור אלכסייב המציא את סגנון הספין והוא היה הראשון שהציג אותו לעולם.

ויליאם פרי או'בריאן ( ‏28 בינואר 1932 – 21 באפריל 2007) או'בריאן נולד בסנטה מוניקה, קליפורניה.בתיכון הוא הצטיין בפוטבול וזכה לכן במלגת ספורט מטעם אוניברסיטת דרום קליפורניה ממנה קיבל תואר בהנדסה אזרחית ובנקאות.

או'בריאן היה פעמיים אלוף אולימפי בהדיפת כדור ברזל (הלסינקי 1952 ומלבורן 1956) וברומא 1960 זכה במדליית הכסף. הוא אף החזיק משך שבע שנים בשיא העולם בהדיפת כדור ברזל. יותר מכך, הוא היה ההודף הראשון בהיסטוריה שיידה למרחק של יותר מ- 18 מ', ומאוחר יותר  שוב הראשון שיידה את כדור הברזל למרחק של יותר מ-  19 מ'. שיאו האישי היה 19.69 מ'.

כאשר או'בריאן  התוודע לראשונה להדיפת כדור הברזל, הטכניקה המקובלת הייתה להישען  על הרגל האחורית כשהקדמית באוויר לאיזון (והפנים מופנות קדימה), ואז,  לדלג אל הרגל הקדמית  ולהטיל את הכדור קדימה.

או'בריאן  המציא במקום זאת בשנת 1951 את סגנון ה"גלייד", ה"ריחוף" ביידוי כדור ברזל. בסגנון זה המיידה מתחיל בתנוחה  בה  פניו מופנות ב- 180 מעלות אחורה כשהוא ממוקם בחלקו האחורי של המעגל. ואז הוא הסתובב קדימה כשהוא בועט בקרקע עם הרגל האחורית, ודוחף את הגוף ימינה בכוח (מדובר על הודף ביד ימין) , מפתל את האגן קדימה, הרגל הקדמית מהווה ציר, מושך את הזרוע שאינה זורקת אחורה, וזורק עם היד הימנית. והכול כדי לנצל את הסיבוב להשגת מומנטום חזק יותר.

מקור השם "גלייד", אגב,  נובע מכך שהמטרה היא לנוע במהירות הרבה היותר האפשרית במעגל כאשר יש את כמות האוויר הקטנה ביותר שניתן בין כפות הרגליים ובין האדמה.

אולף טימרמן מחזיק כעת בהישג השני בטיבו בהיסטוריה להדיפת כדור ברזל,  23.06 מ', שנעשה ביידוי טכניקת ה"גלייד".

השיא העולמי בהדיפת כדור ברזל נכון לעכשיו הוא 23.12 מ' ומחזיק בו ראנדי ברנס שיידה אותו באמצעות טכניקת הספין.

טכניקת הספין היא פרי רוחו של האתלט והמאמן הסובייטי ויקטור אלכסייב  (1914–1977)וההישג הראשון בה הוצג לעולם באליפות ברה"מ בשנת 1972 כאשר חניכו אלכסנדר בארישניקוב קבע שיא סובייטי בטכניקה זו, וארבע שנים מאוחר יותר, ב- 10/06/1976,  הוא אף קבע בעזרתה את שיא העולם דאז, 22.00 מ', ובכך הפך לראשון בהיסטוריה שיידה כדור ברזל למרחק של יותר מ- 22 מ'.

אלכסייב זכה בהמשך במדליית ארד באולימפיאדת מונטריאול 1976 ובמדליית כסף באולימפיאדת מוסקבה 1980.

טכניקת הספין שואבת את מקורותיה מזריקת הדיסקוס. למעשה המיידה מבצע בה שני סיבובים במעגל לפני הזריקה. בטכניקה זו מי שזורק ביד ימין עומד בחלקו האחורי של המעגל וגבו לכיוון הזריקה. עם תחילת הזריקה רגל שמאל שלו מהווה ציר ואז הרגל ימנית עוברת למרכז ומהווה את ציר לסיבוב נוסף שבסופו הזריקה מתבצעת בדומה לזריקת ה"גלייד".

בוידיאו זה (התמונה מסתדרת תוך כמה שניות) ניתן לראות תחרות הדיפת כדור ברזל עם זריקות של אולף טימרמן (טכניקת "גלייד") וראנדי ברנס (טכניקת "ספין"):

 

מעניין לציין ששתי הטכניקות עודן משמשות את המיידים במקביל. ה"ספין" נחשבת לטכניקה עם תוצאות טובות יותר, אך ה"גלייד" נחשב לטכניקה עם תוצאות יציבות יותר, וכך נוצר מצב שניתן לראות שימוש בשתי הטכניקות, לעתים אפילו אצל אותו אתלט.

לסיום, סתם כי לדעתי רבים יש שלא קראוה מעולם, הרשו נא לסיים במשפטים הראשונים של האיליאדה בתרגומו של שאול טשרניחובסקי מתוך פרויקט בן יהודה, פרויקט ברשת שבו מאגר של ספרות עברית שהפכה נחלת הכלל זה מכבר ויש בו ספרי מופת עבריים ומתורגמים.

שִׁירִי, בַּת-הָאֱלֹהִים, חֲרוֹן אַף אֲכִילֵס בֶּן-פֵּלֵס,

אַף הָאֲבַדּוֹן, שֶׁהֵמִיט מַתְּלָאוֹת בְּלִי-קֵץ עַל-אֲכַיִּים,

רַבּוֹת נְפָשׁוֹת עֲצוּמוֹת הִשְׁלִיךְ אֶל-יַרְכְּתֵי הָדֵס,

נַפְשׁוֹת גִּבּוֹרִים, וְאוֹתָם נָתַן טֶרֶף לִכְלָבִים

אַף לְצִפּוֹר כָּל-כָּנָף – עֲצָתוֹ שֶׁל-זֵאוּס הִיא קָמָה-

לְמִן-הַיּוֹם בּוֹ רִאשׁוֹנָה הִתְפָּרְדוּ בַּמְּרִיבָה בֶּן-אַטְרֵס

שַׁלִּיט עוֹצֵר בָּעָם – וַאֲכִילֵס הַגִּבּוֹר הַנֶּהְדָּר."

 

 

 

 

 

מולי

איש של מילים: כותב סדרתי, עורך, מתרגם ופילוסוף של ספורט. אפשר לראות חלק ממה שפרסמתי כולל "על ספורט ומהויותיו", "מסע בעקבות אוהדים", "ליקוטי ספורט" ו- "בלוז של תקוות ומורדות - סיפורי קבוצת הניו אורלינס פליקנס 2015-2017" באתר: https://bit.ly/2SdfhwD

לפוסט הזה יש 12 תגובות

    1. מה שמזכיר לי, ואני מצטט מויקיפדיה על יהדות סין:

      "יהודים הובחנו בעיני הסינים כ"מוסלמים בעלי כובע כחול" (צ'ינג חוויי-חוויי או "לאן חווי-חוויי"). זאת לעומת המוסלמים שחבשו כובע לבן. רק בימי שושלת יואן המונגולית מתחילים להבחין בהבדל הדתי בין היהודים למוסלמים בסין וקוראים להם "יו-טה" (התעתיק המקובל ליהודה). היהודים כונו גם "כת תולשי גיד הנשה" על שום מנהגי הכשרות שלהם."

    1. פשוט בחרתי תחרות בה ניתן לראות את שני הסגנונות, ועוד עם אנשים שהזכרתי.
      היה לי נחמד שגם שברו בה שיאים, אבל לא מעבר לזה.

  1. מולי תודה על הסדרה המצויינת.
    מדהים כמה גדולים האנשים האלה.
    יש לי שאלה: האם יש הבדל מהותי בין הדיפת כדור ברזל לזריקת דיסקוס או ידוי פטיש? כלומר האם יש מעבר של אתלטים בין הענפים הללו? בשלושתם נדרש כוח מתפרץ ומסה גדולה שתספק יציבות, מהירות, מוטת ידיים גדולה. לכאורה הייתי מצפה שנראה אולי כמו רצמ 100 ו200 אתלטים שיתחרו בשני ענפים.

    1. ההיגיון אומר שישנה חפיפה בין הצרכים הגופניים הנדרשים להדיפת כדור ברזל, זריקת דיסקוס וידוי פטיש. חושב שלכן הם גם בנויים פיזית בצורה דומה.

      עם זאת, בבדיקת הרמות הגבוהות ביותר, כלומר בדיקת הספורטאים שהתקבלו להיכל התהילה של התאחדות האתלטיקה העולמית, אתה מגלה שברמות הללו ישנה התמקצעות רבה ואין חפיפה, אך אין זה אומר שהם לא התאמנו במקביל גם וגם.

      אם כבר היכל התהילה, מעניין לציין שמלבד משתתפי קרב העשר ומשתתפות קרב החמש, היחידה שהגיעה להישגים במגוון מקצועות שונים, היתה אמילי דיקינסון שהצטיינה הן בריצות הקצרות, הן בקפיצה לגובה והן בזריקת הכידון.

  2. אחלה מאמר על מקצוע שנחבא אל הכלים.
    אבל מדליית זהב זו מדליית זהב 🙂

    שמתי לב שהמשקל לגברים הוא עגול בליברות והמשקל לנשים עגול בשיטה המטרית.
    הם בטח נקבעו בתקופות שונות….

  3. רשויות החוק והתקשורת במדינות מערב-אירופאיות מסוימות אימצו גישה של הסתרה וסילוף מידע בנוגע לאירועי טרור שהתרחשו על אדמתן באומרן שמפגע X שרצח וטבח בחפים מפשע הינו "לוקה בנפשו" במקום לומר שהלז משתייך לארגון הטרור דאע"ש בכדי לא ליצור פאניקה בציבור, לא חלילה כי איכפת להם מהפאניקה של הציבור, אלא כי איכפת להם ממה שפאניקה בקרב הציבור תגרום לכלכלה הגוועת שלהם.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט