פינת הגולש הצעיר: חורבן בית שלישי – 9 שנים להריסת אוסישקין / אורי ספיר (13)

"חורבן בית שלישי" – 9 שנים להריסת אוסישקין

אורי ספיר, בן 13 מירושלים

(אחיו של איש הצוות איל, בן ה-16)

(צילום: ויקיפדיה)

אחד הדברים החשובים ביותר בליגה שלנו הוא הקהל. קהל "טוב" הוא קהל רועש שתולה שלטים, ממציא הרבה שירים  וזורק קונפטי.  בקיצור, קהל טוב הוא קהל פעיל. אחד הדברים שהכי חשובים לקהל הוא האולם ואחד האולמות המפורסמים היה אוסישקין, אולמה או אולי עולמה לשעבר של הפועל תל-אביב.

מעולם לא הייתי באוסישקין. הוא נחרב כשהייתי בן ארבע ואני מכיר אותו בעיקר מכתבות שקראתי או אגדות ששמעתי עליו. הכתבה הזאת תעסוק בהפועל תל-אביב ובחשיבות של האולם לקהל.

הייתי בשני אולמות כדורסל בחיים שלי, מלחה והארנה. אמנם שני האולמות שייכים לאותה קבוצה (הפועל ירושלים) אבל השוני ביניהם הוא ענק. כשאני חושב על מלחה אני חושב על אולם די קטן שמלא כמעט בכל משחק. על יציע אלעד שהוא אמנם די קטן אבל מלא באוהדים שלא יפסיקו לשיר; אני חושב על אולם שכל קבוצה שמגיע משתינה במכנסיים רק  מלראות את האוהדים.

כשאני חושב על הארנה אני חושב על אולם גדול ומפואר אבל החיסרון הגדול ביותר שלו לעומת מלחה, הוא הביתיות. קומץ האוהדים ביציע אחד (יציע העמידה) אחראי על העידוד. כל שאר היציעים לא תמיד מלאים עד אפס מקום ולא תמיד ממלאים את האולם באדום.

אוסישקין לפי דעתי היה יותר כמו מלחה, הוא היה אולם קטן ומתפורר. בעקרון היו באולם 2,500 מקומות אבל בשביל הקבוצות שהתארחו שם הוא נראה כאילו יש בו מיליון אוהדים צועקים, שרים, יוצרים, פעילים ולצערי גם כמה  אלימים.

הקהל לא משתנה מאולם לאולם אבל האולם בהחלט משפיע וכשהתקבלה ההחלטה על הריסת אוסישקין כל האוהדים הצועקים, שרים, אלימים וכו' החליטו להירתם למאבק נגד העירייה שבראשה רון חולדאי. במשך כמה חודשים נלחמו האוהדים על הבית העלוב שלהם, על האולם שיש בו פחות מחצי מכמות המושבים באולם של מכבי, היריבה העירונית. הם ארגנו צעדות וצעקו יום ולילה מתחת לבית העירייה, תלו כרזות ומה לא! השיא היה כאשר כמה אוהדים שכמו שכבר אמרתי היו קצת אלימים רססו גרפיטי על הקברים של הוריו של רון חולדאי (המעשה גונה גם בקרב רוב אוהדי הפועל). הכל הם עשו בשביל להגן על הבית – על אוסישקין.

אבל בסוף הגיע היום הגורלי 25 ליולי 2007 שנה אותה רובינו זוכרים בסימן מאיר טפירו או סמי בכר או בכללי שנה עצובה מאוד בשביל כל אוהד הפועל. הפועל תל אביב לא נרשמה לליגה באותה שנה נוראה וסיימה במקום האחרון בליגה הלאומית ולכן ירדה לליגה הארצית. הפועל הייתה אז קרובה מאוד לפירוק אבל בסוף החליטו האוהדים לקחת בעלות על הקבוצה ולשנות את שמה להפועל "אוסישקין" תל-אביב.

(צילום: ויקיפדיה)

לפוסט הזה יש 38 תגובות

  1. הכותרת מוגזמת לגמרי. חורבן בית שלישי ?? לא חורבן ולא נעליים, היה אולם נחמד, טוב שנהרס, זה לא היה מקום ראוי לשחק בו כדורסל. העולם צריך להתקדם למתקנים חדשים וראויים ולא להישאר במשתנות ענקיות.

    חולדאי שהם כל כך ירדו עליו בנה להם בונבוניירה של איצטדיון חדש.

    ועצה טובה לאורי ספיר, למרות שאתה רק בן 13 אתה מפגין יכולות כתיבה מרשימות, פעם הבאה אל תבחר נושא נדוש כזה ומיותר כזה.

    1. מיותר בשבילך. אני חושב שהטור הזה מעניין כי כשנחרב להם הבית הפועל כמעט התפרקה, ובעיקר כי הטור מציג את הנושא בפן מאוד אחר משאר המקורות בארץ

  2. ישנם אולמות ומגרשים שהם גדולים בהרבה ממיקומם ומנוחיותם. כזה היה אוסישין, וכזה היה המגרש של בני יהודה בשכונת התקווה.

    טור ראשון עולה לנער צעיר כמוך!

    תודה

  3. היו חייבים לפרק את האולם הזה שנים קודם.
    לא היה ראוי לשחק בו כדורסל, החדרי הלבשה נראו כמו תאי שירותים בפארק הירקון, לא היה בו מיזוג אוויר והיציעים היו מתפרקים ככה שהחווית צפייה הייתה לצופה הנטרלי לא פחות מסיוט.
    חוץ מהרומנטיקה אין שום סיבה להמשיך לשחק בו כדורסל ואם רוצים ספורט מיקצועני רומנטיקה זה לא מספיק.
    בתור אחד שגר שנה באזור אוסישקין אני יכול לספר לך שהוא היה סיוט לתושבי השכונה, מפגע תבאורתי של ממש, רון חולדאי? המחדל שלו שהוא לא פירק את הקן חולדות הזה שנים קודם, ראש עיר צריך לדאוג קודם כל לתושבים וההיכל הזה הפך את החיים בשכונה לסיוט מתמשך.
    אתה אומר שלא ראית את האולם אז אני אומר שלא יבלבלו לך את המוח, האולם הזה היה בושה לכדורסל בישראל

    1. כנראה שזה נכון (לא הייתי שם מעולם), אבל זה כמו להרוס את כיכר דיזינגוף בגלל שיש שם הומלסים לפעמים, ואז להתחיל לריב מי, מתי ואם בכלל לבנות משהו חדש במקום ובינתיים להשאיר צומת מרכזית בעיר בהריסות, עם כל האבנים ושאריות מזרקה זרוקים.

  4. פוסט טוב , כותרת לא במקום
    אושיסקין היה דיר חזירים
    להרוס אותו היה הגיוני אבל הייתה חובה לדאוג לאולם חלופי מראש

  5. פוסט מצוין, מעניין וכתוב טוב
    לא הבנתי מה הבעיה בכותרת
    לפי מיטב זכרוני הייתי שם במשחק אחד. אפשר היה לטעום את הזיעה מהשחקנים. אני מאוד אוהב אולמות ביתיים כאלה, כמו אולם הפחים בחולון.
    המון אווירה וזה אולמות ביתיים באמת שנותנים חתיכת בוסט לקבוצה.
    אירח סדרות נפלאות בשנות ה-90 פרישמן, זלוטיקמן, ת'רדקיל, דובראש והשאר…

    1. להשוות חורבן של אולם שהיה הרוס גם ככה לחורבנות של בית המקדש זה טו מאץ
      נניח שקבוצת הכדורגל של ניס תובס בבייתה ומישהו יפרסם כותרת – הדריסה 2
      נראה לי קצת חסר טעם

  6. ממש לא כותרת מוגזמת, אפילו הייתי אומר כותרת בול פגיעה.
    תפקידה של כותרת היא דבר ראשון למשוך את הקורא לקרוא את המאמר/סיפור. התפקיד השני הוא לתאר במילים בודדות את נושא הכתוב.
    בשביל אוהד הפועל שרוף שבשבילו אוסישקין היה בית ההריסה היתה לא פחות מחורבן הבית. פשוטה כמשמעה. הריסת בית שהובילה לחורבן מועדון ותקומה מחדש בשם הבית הישן.
    אין קשר בכלל אם היה צריך להרוס או לא ואם היו חולדות בשירותים או לא.
    (אגב מזכיר מאוד את הסיפורים על הגארדן בבוסטון שאף אחד לא יכול להגיד עליו שהוא לא פחות מחורבה אבל בגלל המעמד המיתי שלו אף אחד לא יעיז לפרק אותו אלא ישפצו אותו קטעים קטעים).
    סיפור נהדר על נושא שכמעט ולא מדובר עליו.
    כל הכבוד לאח של איל!

  7. אורי תודה! אתה כותב טוב מאוד. התפוח נפל קרוב לעץ…
    אוסישקין היה אולם מיתולוגי וחשוב אבל הוא לא מתאים לתקופהת האדישה ונטולת הזהות שאנו חיים בה. גםהפועל ת"א השתנתה בהתאם….

  8. כתבה יפה אורי.
    אהבתי את הסולידריות בין אוהדי הפועל. השנאה בין שני המועדונים (הפועל ירושלים והפועל תל אביב) תמיד מרגישה לי מזוייפת ומיותרת.

    1. אייל אתה צעיר מכדי להבין. בתור בוגר המאבקים המרים של שנות ה-90 כשהפועל ת"א הייתה המכשול הקבוע בין ירושלים לגמר מול מכבי, אני יכול לומר שה-יריבה של ירושלים הייתה הפועל ת"א!
      לא הייתה קבוצה שנואה יותר בירושלים.
      ת'רדקיל, שטיינהאור, עמי נאווי ובעיקר שמעון אמסלם היו אישיות לא רצויה בירושלים, ולא הינ גבר יותר משמח מלתקוע להם אצבע בעין.

      אני זוכר את סדרות הפלייאוף בעונת 93 כשביד אליהו ובכפר בלום ישב לו קהל קונצרטים בסדרה בין גליל עליון למכבי ת"א, כשבמלחה ובאוסישקין הייתה מלחמת עולם עם קהל מוטרף לחלוטין. קשה להסביר את עצמת היריבות שהייתה אז בין המועדונים.

        1. הרבה יותר!!!!!
          אני לא רוצה לחזור על השירים שהמציאו על שמעון אמסלם שהיום אני מעריך מאד כאדם. אבל לנצח את הפועל ת"א היה יותר חשוב מגביע.
          מה שעידן את היריבות הייתה ההתפרקות של הפועל ת"א שהלכה והידרדרה וירדה ליגה בסופו של דבר.

  9. כתבה יפה . בטח לכתבה ראשונה . ככל אוהד הנוסטלגיה והאגדות מזינות את המיטוס . לאוהדי תל אביב ללא ספק .דובר בחורבן בית . תמשיך לכתוב .אני נהנהתי

  10. תודה רבה אורי, יופי של פוסט בכורה!
    מעניין אותי לדעת איך שחקני הקבוצות היריבות מרגישים להגיע לארנה אחרי שנים במלחה, למשל פניני והאם הבוסט של הקהל במלחה באמת היה שווה יותר מאשר הארנה כשהוא מפוצץ.
    אני לא חושב שיש אוהד מכבי חיפה אחד שהיה מוותר על סמי עופר (אבי רן בשביל מתן) בשביל להישאר בקריית אליעזר שהיה מתמלא הרבה יותר בקלות.
    עם כל הנוסטלגיה, מה שהתאים לפני 30 שנה לא מתאים כיום והספורט הפך לבידור לכל המשפחה, לא רק למיעוט הפנטי והגרעין הקשה.

    1. לא תמיד. הרבה מאוד אוהדי בית"ר היו חוזרים לימק"א, ואפילו לעונת האליפות הראשונה (בבלומפילד), ולא ליציע המזרחי בטדי על כל מה שנלווה אליו. כדורגל בירושלים הוא בכלל סיפור עצוב – מצד אחד הכהניסטים ולה פמיליה, ומהאין-צד שני הפועל, שבתכלס לא באמת קיימת, ואין יותר תחרות בריאה.

    2. מלחה היה שווה 10 נקודות עוד לפני שהמשחק התחיל. האקוסטיקה שם והקרבה של הקהל לפרקט, נתנה לקהל אפקט עצום. שלא לדבר על הקהל עצמו שעוד לפני תחילת המשחק הטריף את השחקנים.
      הארנה היכל כדורסל נהדר ומודרני וטוב שהוא הוקם, אבל זה שונה מהאווירה האינטימית שהייתה במלחה.
      באוסישקין יצא לי להיות פעם אחת במשחק פתיחת העונה של עונת 94/5 כשעדי גורדון ודורון שפע חזרו לירושלים, ואני בעיקר זוכר את הלחות האיומה באולם הטחוב הזה, אבל אני יכול להבין את הנוסטלגיה והגעגוע.

  11. תודה על התזכורת, הייתי באוסישקין מספר פעמים קטן , חלקן גם על המשטח. היה אולם נחמד מאוד עם הרבה מאוד היסטוריה ונוסטלגיה – אבל זמנו חלף עבר והואולם החדש בדרייב אין הרבה הרבה הרבה יותר טוב

  12. האמת שבתור אוהד מבין אותך לגמרי…
    אבל זה גם תלוי בתקופות.
    בq ארנה היית? של הקאבס…
    בתקופה שאחרי לברון הקהל היה מדוכא פשוט זאת הייתה האווירה שם.
    עכשיו למה שהולך שם אני קורא שמחה. בparty watch של the big game 7 היה טירוף, ולא שיחקו שם אפילו. היה כיף פשוט.
    כל דבר ממצה את עצמו בסופו של דבר, ואם הוא קשור בהפועל אז פעמיים כי טוב..

  13. בתור אוהד הפועל ת״א שחווה את אוסישקין כמה וכמה פעמים תמיד תשמר לי בו פינה חמה ונוסטלגית בלב על אף שאני מסכים שהוא לא הרגיש כמו אולם כדורסל ברמה אבל לי כאוהד הוא ריכז בתוכו כל כך הרבה שמחה ועצב, שיעורים חינם על אהדת קבוצת ספורט וכו׳…
    אחד הדברים הטובים שיצאו מהמאבק שברובו התנהל בדרך ראויה הוא שלאחריו האוהדים לקחו אחריות על הקבוצה והקימו קבוצת אוהדים,
    האקט הזה החזיר את הקבוצה לחיים ולמקום בו היא נמצאת היום ובעיקר גאל את האוהדים מלהיות תלויים בעסקנים דרג ז׳ ובראשם שאול אייזנברג שחירב בקבוצה כל חלקת אדמה טובה.

  14. אכן מתקן לא ראוי טוב שנהרס, כנזכר לעיל.
    האוהדים לא השתלטו על הקבוצה, אלא הקייו קבוצה חדשה, בליגה ב'. הקבוצה המקורית התפרקה ואז הם עברו לשם וניכסו לעצמם (בצדק לטעמי) את ההיסטוריה והמוניטין.

  15. אכן מדויק מתן, בעצם במקביל להתקדמות של קבוצת האוהדים במעלה הליגות הפועל ת״א המקורית דעכה במורד הליגות עד שהפסיקה להתקיים וקבוצת האוהדים קבלה את הזכות להשתמש בשם המקורי ואכן גם לקחה לעצמה את הישגי העבר.

  16. אגב אורי כל הכבוד על הכתיבה הבוגרת. אני מקווה שתמשיך לכתוב כי יש לך יכולת ביטוי טובה ואני בטוח שתלך ותשתבח

  17. תודה על הכתבה. הסיפור של אוסישקין הוא חשוב, ואפשר להוציא ממנו
    הרבה.
    אני, בתור אוהד הפועל, הייתי באולם הזה לא מעט (בעיקר בעונות בהן הפועל כבר הייתה אחרי עונות השיא של שנות ה-90, ועלתה מלאומית ב' ללאומית א'). האווירה באולם ברוב המשחקים שהייתי הייתה מחשמלת – גם כשהפועל שיחקה בלאומית ב'. אני נהניתי מכל רגע שהייתי שם.
    יש פה עניין עקרוני שעד היום נשאר לא ברור בעיני: באים והורסים מקום
    שמאגד קהילה של עשרות אלפי אנשים, ש-90% מהם רוצים לשמר את המקום, ועוד אומרים להם שזה לטובתם. אם המועדון (הנהלה ואוהדים) רוצים לשמור על המקום שמכיל בתוכו בשבילם כל כך הרבה, למה צריך
    לבוא ולהגיד להם "אנחנו יודעים מה טוב בשבילכם?". המאבק של האוהדים באותה תקופה לא היה סתם כדי לצעוק. אוהדים אמיתיים
    מרגישים קשר רגשי לקבוצה, לשחקנים ולמועדון באופן כללי, והחיבור
    הזה עובר באופן ישיר דרך המקום בו הם חוו את החוויות שעיצבו את הקשר הזה.
    אם היו שואלים אותנו כאוהדים מה אנחנו רוצים, והייתה מתקבלת החלטה להחליף את האולם, אז לא הייתה שום בעיה. מה שקרה עם אוסישקין זה שבעצם הממסד השתמש בכוח שלו לרעה, וכפה על קהילה משהו שלא באמת התאים לה. קשה לי להבין אנשים שלא רואים את זה ככה.
    אפשר ללמוד מהסיפור הזה ולהגביר את המודעות שלנו כ"אנשים הקטנים". אתמול זה היה אוסישקין, אבל מחר זה יכול להיות הפארק ליד
    הבית שלנו שילדים מתגלשים במגלשות שלו, שיהפכו אותו למגרש חנייה,
    או החוף שאנחנו הולכים אליו קבוע כבר שנים בשבתות, שיבנו עליו מלון… זאת הסיבה העיקרית שעד היום אני מתעצבן כשאני חושב על ההריסה של אוסישקין.

  18. טור מצויין,כל הכבוד. באופן כללי אני נדהם כל פּעם מחדש לקרוא פּה ילדים שנולדו כשאני הייתי כבר בחלק העצל של השירות הצבאי שלי עם יכולות כתיבה כאלו.כל הכבוד גם למנחם וצוות האתר שמטפּחים אותם .

כתיבת תגובה

סגירת תפריט