היום לפני 64 שנה: אמיל זטופק בנצחון לפנתאון (וסיפור מהתיבה) / מנחם לס

זטופק: תמיד ראש מתנדנד; תמיד נראה סובל

אני יודע שהשם אמיל זאטופק לא אומר הרבה לרוב הצעירים באתר. אז הרשו לי ליידע אתכם שהוא היה רץ המרחקים הגדול בהסטוריה כי שליטתו בריצות הארוכות היא אגדה שלא תחזור.

אמיל זטופק הפך להיות  THE WONDER RUNNER OF THE AGES כשהיום לפני 64 שנה הוא ניכנס לאיצטדיון בהלסינקי 800 מטרים לפני הרץ אחריו, וניצח את המרתון בשיא עולמי של 2:23.3,2 שעות.

ורוצים עוד פרט קטן להישג האדיר הזה? היתה זו ריצת המרתון הראשונה בחייו. לא רק זאת, אלא שהוא החליט לרוץ בה ממש ברגע האחרון (הוא היה רשום כרץ, אבל הוא לא היה בטוח שאחרי ה-5,000 וה-10,000 הוא וכל לרוץ ם את המרתון. מה שהוא עשה היה "טוטאל בלתי-אנושי!".

זה קרה שלושה ימים אחרי שהוא ניצח את ה-5,000 מ' בשיא עולמי, ושבוע אחרי שהוא שבר את השיא העולמי ב-10,000 מ' כשהוא מנצח את המרוץ ב-42.6 שניות הפרש ממקום שני.

הצ'כי הזה, חייל בצבא הצ'כי, לקח את תואר הרץ הגדול בכל הזמנים מגאון הריצות הארוכות הפיני פאבו נורמי.

כשזטופק ניכנס לאיצטדיון 2.5 דקות לפני יריבו הבא, 70,000 פינים נעמדו על רגליהם – ביניהם הדוכס מאדינבורו – באקסטזה והתלהבות שרק הפינים מסוגלים לה בתחרות א"ק. בשנים ההם "אתלטיקה-קלה" היתה דת לפינים, והם ידעו בדיוק באיזו התעלות והתפעלות לקבל את האתלט שריסק כל מה שידענו עד אז בריצה, ואפילו שהגבור שהוא החליף כ-GOAT היה לא אחר מבן ארצם המהולל פאבו נורמי.

 

סיום המרתון בהלסינקי

 

מאז ועד היום לא היה אתלט אחר שניצח את ה-5,000, 10,000, והמרתון באולימפיאדה אחת.

כינויו היה "THE HUMAN LOCOMOTIVE".

זטופק היה הרץ הראשון kשבור 29 דקות ב-10,000 מ' (ב-1954)

 Runner's World Magazine selected him as the Greatest Runner of All Time in 1996.[3] He is the only person to win the 5,000 metres, 10,000 metres, and marathon in the same Olympic

ברור לי שלרוב הגולשים השמות הללו – נורמי וזאטופק – נשמעים משונים ומוזרים. אבל הם שלטו בזמנם בריצות למרחקים ארוכים כפי שאף אחד לא הצליח לשלוט בהן מאז. המוזר בריצתו של זטופק היתה העובדה שהיא היתה רועה מבחינה ביומכנית. הוא התנדנד וראשו נע ונד מצד לצד וחשבת שעוד שנייה הוא שובק. וככה, בסגנונו המכוער והכואב, הוא גמא קילומטר אחרי קילומטר, ואף פעם לא הפסיק!

הנה דוגמא לריצתו המכוערת של זטופק:

*

*

לצערי כל הוידיאו המקצועיים על זטופק מהלסינקי אסורים להעתקה (אין דרך להעתיקם), אז עלי להכניס וידיאו שמצאתי מצלמים חובבים:

 

זטופק מנצח את ה-5000:

*

*

זטופק מנצח את ה-10,000

*

******

זטופק, שהיה קצין בצבא הצ'כי, סרב להצטרף למפלה הקומוניסטית, וב-1968 הוא פוטר מהצבא ללא פנסיה, ודרגותיו הושלו ממנו. הוא וייב לעבוד במכרות אורניום מסוכנות. רק בשנת 1990 הוא זוכה מכל האשמות ע"י Václav Havel

lזטופק ניפטר מארוע מוחי בשנת 2000 מאירוע מוחי. אחרי שניפטר הוא זכה בפרס היקרתי ביותר שאתלט יכול לקבל באולימפיאדה, ורק מתי מעט זכו בו, Pierre de Coubertin medal

בשנת 2012 נוסד 'היכל התהילה העולמי' לא"ק, והוא היה בין 12 האתלטים הראשונים להיכנס להיכל.

ספור מהתיבה שקשור לאולימפיאדת הלסינקי, 1952

בכיתה י' הצטרפתי למחנה עבודה של "השומר הצעיר" בקיבוץ הראל, אז אחד הקיבוצים השמאלניים יותר בישראל (הכל בגלל אסתר אשכנזי!). תארו לכם בן "המכבי הצעיר" במקום כזה! זה היה בקיץ 1952, זמן האולימפיאדה בהלסינקי. בכל בוקר היו תולים את עיתון "על המשמר" בחדר האוכל וחצי קיבוץ בראשות בני אמדורסקי – שנים אחר כך כוכב "הדודאים" – היה מתווכח אתי וצוחק עלי, אז אוהד מכבי וקפיטליסט צעיר כמו כל הבת-גלימים, איך מעז אני לחשוב שהאמריקאים ידפקו בסופו של דבר את האדומים מבריה"מ כששישה ימים מסיום התחרויות הסובייטים מובילים ב-112 נקודות. בתקופה ההיא פרסמו העיתונים ניקוד שהתבסס על 7 נקודות למדליית זהב, 5 לכסף, 4 לארד, 3 למקום רביעי וכו'. בכל בוקר מיהרנו לקרוא את "על המשמר" הננעץ על לוח המודעות בחדר האוכל, עם ניקוד הקומוניסטים נגד הקפיטליסטים באותיות קידוש לבנה בעמוד הראשון.

"נו, מנחם, הגיע הזמן לחשוב בהיגיון…" אפילו אמרו לי ש"האולימפיאדה הזאת מראה את עליונות הסוציאליזם על הקפיטליזם…", ובמשך שלושה שבועות תמימים – "נו, מנחם, אתה עדיין מאמין שהיאנקים ינצחו?"

כן, אני מאמין, אמרתי לעצמי והתפללתי שהאמריקאים ינצחו. בני, ושאר הקיבוצניקים בראשות אחד ושמו שייקה, שהיה אחראי על שיבוצנו בעבודה (ואתו הייתה לי התערבות: "האדומים מנצחים – אני עובד בשבת; היאנקים מנצחים – הוא נותן לי יום חופש נוסף"), לא ידעו שהסובייטים מובילים כי אז קיימו את תחרויות השחייה והאתלטיקה הקלה בשבוע האחרון של המשחקים, כשהאדומים אוספים את נקודותיהם בהתעמלות, התאבקות, הרמת משקולות ושאר המקצועות שבהם הצטיינו בשבוע הראשון של התחרויות. אבל האם יצליחו האמריקאים להתגבר על הגירעון הגדול? ידעתי שהאמריקאים יפרצו בסוף קדימה, אבל האם הפריצה תספיק?

כל הלילה האחרון לתחרויות לא ישנתי. לאור הנר באוהל מחנה העבודה חישבתי וכלכלתי אפשרויות וסיכויים. איני זוכר עוד מאין אספתי את כל המידע בישראל של אז, אך העובדה היא שבהיותי בן 15 יכולתי לדקלם בעלפה כל שחיין או רץ אמריקאי בכל התחרויות שנשארו, כולל זמנו או זמנה. מסקנתי הייתה שהאמריקאים ינצחו ביתרון של בערך 10 נקודות, אך שמרתי אותה לעצמי. ביום התחרויות האחרון הפכו האמריקאים את ה-535-512 לחובתם לניצחון 545-551, אבל הדבר לא נודע לאיש עד שבשש בבוקר רצנו כולנו לחדר האוכל לקרוא את "על המשמר", שפתאום החביא את התוצאה הסופית של סיכום האולימפיאדה אי-שם בעמוד 6. אני שומע את אמדורסקי ממלמל, "אסון. אסון ממש!" ואני, "מנחם הקטן" כמו שקראו לי אז, מנסה להסתיר את חיוכי. שייקה נעלם כאילו בלעה אותו האדמה. לא ראיתיו שבוע שלם.

 

מנחם לס

הזקו והוותיק מכולם בצוות. מנסה לכתוב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 13 תגובות

  1. סיפור נהדר מנחם.
    פאבו נורמי הוא עד היום האתלט המעוטר ביותר עם 12 מדליות אולימפיות.
    זטופק עשה הישג שלא ידבר לעולם וספק אם יהיה מי שינסה לשחזר אותו.
    היחיד שניסה היה לאסה וירן הפיני הנפלא במינכן 72 כשזכה בדאבל ב5000 ו10000 אבל כוחו לא עמד לו והוא סיים חמישי במרתון.

  2. הקטר הצ'כי….
    הסגנון העקום שלו תמיד היה המוזה שלי בריצות ארוכות 🙂
    שאלתי בחור צעיר במשרד, לא שמע עליו.

    ותודה על הסיפור מהתיבה

  3. זאטופק היה ענק. בחוג האתלטיקה של עמק הירדן, במסלול הפחם הישן ליד בית בנדל, היה לנו אחד שרץ דומה לו, מעונה כזה ומתנדנד. קראנו לו הקטר הצ'כי.

  4. אם אני לא טועה, זטופאק סיפר פעם בראיון שמאחר והוא מעולם לא רץ מרתון לפני האולימפיאדה ולא ידע באיזה קצב לרוץ, הוא החליט בתור אסטרטגיה פשוט להצמד למוביל של הריצה ולהיות אחריו כל הזמן עד שהרגיש שהוא בשל לקחת את ההובלה. מדהים.

להגיב על עגל לבטל

סגירת תפריט