רוכבים על הגל (14) – מסיבת סיום / עידו גילרי

זהו, הגענו לסיומם של שלושה שבועות מפרכים ומרתקים. זה הזמן לסכם ולתת קרדיט לאלו שניצלו את הבמה הגדולה שהטור מעניק ועשו לנו את המירוץ.

לאורך כל הטור הצגנו רוכבים שונים בעלי מיומנויות מגוונות. אני לא יודע אם שמתם לב אבל כולם גם הגיעו ממדינות שונות. הטור לאורך השנים הפך לאירוע רב לאומי חובק עולם. השנה השתתפו בו רוכבים מ-34 מדינות שונות המתפרשות על פני כל היבשות. לפיכך את הסיכום של המירוץ נערוך על בסיס גיאוגרפי.

*

הממלכה המאוחדת:

אם יש משהו שמרתיח את הצרפתים יותר מכך שאחד משלהם לא מצליח לזכות במירוץ הביתי, היא העובדה שהיריבים המושבעים מהאי הסמוך השתלטו עליו. זה היה בולט מאד השנה עם שבעה ניצחונות של רוכבים בריטיים. בכלל לא רע עבור אומה ששלחה שמונה רוכבים למירוץ כששלושה מתוכם עובדים עבור האזרח מספר 1.

*

כריס פרום מקבוצת סקיי (מספר 1) – נתחיל, איך לא, מהאיש שזכה בפעם השלישית בתואר הנכסף ביותר של הענף. אמרו עליו שהוא נחלש. אמרו שהטור בנוי למטפסים והוא לא ישרוד. אז אמרו. פרום החליט לתקוף את יריביו מההתחלה במקומות בהם הם לא מצפים ובכך הצליח ליצור פער קטן ויתרון פסיכולוגי שנתן נוקאאוט לתחרות. זה התחיל בירידה לבנרס דה לושון בה הוא שלף שפן מהכובע והשאיר את כולם המומים בעוד הוא מגלה יכולות התגלגלות במורד שלא היו לו קודם. זה המשיך עם פריצה מפתיעה בכניסה למונפלייה שניצלה את הרוחות העזות שהיכו בדבוקה ואת פיטר סאגאן כדי לאסוף עוד כמה שניות.

כל זה הביא את פרום עם יתרון מינמלי של חצי דקה לחצי השני של המירוץ שהיה משובץ בעליות אכזריות ושני קטעי נג"ש יחסית הרריים. בניגוד לפרום המוכר לא ראינו בריחה שלו בהרים והוא למעשה כמעט לא הצליח לנער את מתחריו מעליו בעליות. הוא  ניצל את המקסימום מקטעי הנג"ש כדי להרחיב את יתרונו ונתן לקבוצה שלו לעשות את השאר בהרים. שום דבר לא עמד לעצור אותו. בשעת הצורך הוא ירוץ במעלה הוונטו או יסיים את הקטע על אופניו של חברו לקבוצה אבל הוא יגיע אל קו המטרה שסימן.

יש רק מילה אחת לתאר את מה שהוא עשה בטור הזה –אלוף.

לא יכולתי לעשות זאת בלעדיך.

*

מארק קאבנדיש מקבוצת דימנשן דאטה (מספר 101) – הנה עוד אחד שחשבו שכבר סיים את שלו. לפני תחילת הטור רבים תהו האם קאבנדיש המזדקן מסוגל עדיין לגנוב קטע מהסוסים הגרמנים הצעירים. חלק תלו תקוות באיחוד רכבת ההובלה שהייתה לו ב-HTC אבל השאלה המרכזית הייתה מתי הוא יפרוש כדי להתכונן לריו. כבר בקטע הראשון קאב שם את כולם במקום עם ניצחון  מזהיר ומשם הוא המשיך לעוד שלושה שגרמו לתסכול עצום אצל מרסל קיטל ושאר הספרינטרים. הקבוצה בהחלט עשתה את שלה כדי לעזור לו אבל קאבנדיש פשוט נתן מפגן לספרי הלימוד של איך מתזמנים את הספרינט לרגע הנכון כשהוא פעם אחר פעם רוכב על הרכבת של קבוצה אחרת לניצחון. כתוצאה מהניצחונות קאבנדיש עלה למקום השני ברשימת המנצחים בקטעי טור בהיסטוריה, שני רק לאדי מרקס האלמותי. מה יש עוד לומר – אגדה.

*

אדם ייטס מקבוצת אוריקה – בייק אקסצ'יינג (מספר 209) –  אדם ייטס נחשב לכישרון מבטיח בזכות יכולות הטיפוס המרשימות שלו שכבר הביאו לו ניצחון בקלאסיקה של סן סבסטיאן בשנה שעברה. אבל לא נראה שאף אחד ציפה שייטס ייצמד לחבורת המובילים לאורך כל ההרים ויהיה בדרך לפודים עד לימים האחרונים. הוא לא נשבר גם כתוצאה מהפתעות בלתי צפויות כמו התפנצ'רות הפלאם רוז' בדיוק כשהוא עובר שם. הוא גם לא נשבר מהשניות שהפסיד כתוצאה מכך או מעונש 10 השניות על העברת בקבוק לא חוקית שספג בקטע לפני האחרון. בסופו של דבר הוא לקח את החולצה הלבנה על גבו לאורך כל הטור עד לפריז תוך כדי הצגת יכולות נג"ש משופרות והוא עוד לא בן 24. נראה שמתפתח באי הבריטי יורש ראוי לכריס פרום.

[זה שאני ילד לא אומר שתעצרו אותי עם בלונים]

*

סטיב קאמינגס מקבוצת דימנשן דאטה (מספר 104) –  זה אולי קצת מצחיק להגיד אבל קאמינגס בסך הכל עשה את מה שציפו ממנו ועל הדרך גרם לי להראות כאילו אני מבין על מה אני מדבר. כאחד שפיתח חוש חד לניצחון של קטעים מתוך קבוצות בריחה, הוא בחר בקטע השביעי והשתמש בהתקפות של הרוכבים האחרים גם כדי לנער את שאר המתחרים אבל גם כקרש קפיצה להתקפת סולו שהפכה לסימן ההיכר שלו. ממש לפני הטיפוס על הקול ד'אספין הוא ברח לניבאלי ונאברו שיכלו עוד לסכן אותו כדי לתת לדימנשן דאטה ניצחון חמישי בטור. מי היה מאמין שהקבוצה הדרום אפריקאית הקטנה תהיה כה דומיננטית.

*

Back in the USSR:

בשנות המלחמה הקרה מדינות מזרח אירופה היו תחת חסותה של ברה"מ. היו לנו בטור השנה שתי קבוצות בבעלות רוסיות – קטיושה וטינקוף אבל רק רוכב רוסי אחד. כך שאמא רוסיה שוב פרשה את חסותה על המזרח אירופאים רק שהפעם היו לכך השלכות חיוביות.

*

פיטר סאגאן הסלובקי מקבוצת טינקוף (מספר 32) – מה עוד אפשר לומר על התופעה הזו? האיש שרק רוצה לתת לנו שואו. אחרי שנתיים של בצורת, בהן הצליח לסיים שני באינספור הזדמנויות  בטור, חזר הפנומן לנצח – ובסטייל. מתישהו לקראת סוף הטור סאגאן השלים את היום ה-100 שלו בטור בסה"כ. ב-80 מתוכם הוא לבש את החולצה הירוקה וב-50 הוא סיים בטופ 10. הוא ספרינטר נהדר שיכול גם לטפס על ההרים ולהיות אפקטיבי גם מתוואי לא מישורי. הוא מסוגל לתקוף את הדבוקה בכל רגע נתון  והוא גם יודע לגלוש במורדות בצורה נפלאה. אם זה לא מספיק, כשצריך הוא הופך לדומסטיק הכי טוב עבור המוביל שלו. בסך הכל סאגאן סיים את הטור עם שלושה ניצחונות, 9 פעמים בטופ 10, עוד חולצה ירוקה לאוסף (חמש סה"כ), פרס הקרביות וכמויות אינסופיות של בידור להמונים. רק תנו לנו עוד ממנו.

*

רפאל מייקה הפולני מקבוצת טינקוף (מספר 37) – כל סיפור טוב צריך רשע. כנראה שמייקה הוא זה של הטור. קשה לומר מה בדיוק בפולני עושה את זה.  אולי זו השחצנות שבאה בכמויות אולי יש דברים מאחורי הקלעים שאנחנו לא יודעים,  אבל קשה להתעלם מהעובדה שהרוכבים האחרים לא בדיוק מתים עליו. פרום מסתער על פסגה באמצע המסלול רק כדי לגנוב ממנו נקודות לתחרות מלך ההרים. יומיים אחר כך טומי ווקלר עושה בדיוק אותו דבר. כמו כל רשע מוצלח מייקה רק ניזון מהאנרגיות השליליות האלו ויוצא להתקפות כל פעם מחדש. הוא בילה יותר מכל רוכב אחר בטור בקבוצות הבריחה אך לא הצליח לנצח בסופו של דבר כשהוא נכנע פעם לדומולאן, פעם לפנטאנו ופעם לזאקרין. מאמציו אבל לא היו לשווא כשהוא זוכה בפעם השנייה בקריירה בחולצה המכוערת ביותר בטור הניתנת למלך ההרים. לפחות הצבעים תואמים את צבעי הלאום שלו.

*

ארצות השפלה:

לבלגיה, הולנד ולוקסמבורג יש מסורת ארוכה  של רכיבה על אופניים והדבר בא לידי ביטוי גם לאורך ההיסטורי ה של הטור. גם השנה ראינו תצוגה חזקה מהרוכבים של המדינות הנ"ל.

*

טום דומולאן ההולנדי מקבוצת ג'ייאנט אלפסין (מספר 114) – הוא מרחף בנג"ש כמו פרפר, עוקץ בהרים כמו דבורה, ו….רוכב בדבוקה כמו היפופוטם. הפרפר ממאסטריכט מסתמן כאחד האולארונדרים הכשרוניים ביותר בפלוטון והוא רק בן  25. בעלייה לאנדורה הוא הצליח לברוח במונסון ובברד למטפסים מוכחים כמו רוי קושטה, רפאל מייקה ודני נאבארו לניצחון הראשון שלו בטור. בכך השלים זכייה בקטע בכל אחד משלושת הטורים הגדולים (הזכרתי כבר שהוא רק בן 25?). זה לא הספיק לו והוא המשיך לרסק את כולם במירוץ נגד השעון כשרק פרום מצליח לשמור על דקה הפרש ממנו. גם קטע הנג"ש ההררי לא הרתיע את דומולואן ונראה היה שהוא בדרך לזכייה שלישית בקטע באותו טור. אך הפעם ידו של פרום הייתה על העליונה והוא הסתפק במקום השני.  אחרי כל התצוגות האלו דומולאן סיים את חלקו בטור בדרך כואבת אחרי מפגן של חוסר שליטה באופניים בתוך הדבוקה שהוביל למפרק כף יד שבור. כמה חבל.

https://www.youtube.com/watch?v=DdfC-GXcqgw

[זה כאב כשנפלת מגן עדן?]

*

תומאס דה גנט הבלגי מקבוצת לוטו-סודאל (מספר 163) – דה גנט כבר עשה לעצמו שם כאולראונדר שמסוגל לנצח במגוון סוגי קטעים. בקטע החמישי הוא יצא לבריחה אפקטיבית עם עוד בלגי שתיכף נדבר עליו אבל כנראה שקטעים סתמיים לא מדברים אליו והוא נשבר לקראת סיום. לדה גנט יש חיבה לסיומים המיתיים שמטילים אימה על מרבית הרוכבים. לפני ארבע שנים הוא ניצח את הקטע בג'ירו שהסתיים בסטלביו הנוראי. השנה הוא החליט לצאת למבצע דומה בטור והצליח לברוח לשותפיו לבריחה בעלייה לוונטו. כנראה לא הרבה יזכרו שבסיום היה זה הוא שניצח בזמן שכריס פרום היה עסוק בכישורי האתלטיקה שלו.

*

גרג ון-אוורמט הבלגי מקבוצת BMC (מספר 98) –  ון-אוורמט הוא רוכב המתמחה בקלאסיקות החד יומיות . לפיכך לפני הקטע החמישי מלימוז' ללה-ליוראן שהיה בעל פרופיל דומה למירוצים כאלה שמו הוזכר כמועמד לניצחון. הבלגי ניסה לשחק במשחק הפוקר של הנמכת ציפיות בטענה שהוא כבר ניצח קטע בשנה שעברה וזה כמעט בלתי אפשרי לחזור על זה שוב. כמובן שאף אחד לא הופתע כשון אוורמט נכנס לבריחה באותו יום ובהמשך הקטע ברח לשאר יחד עם דה גנט. בעלייה האחרונה הוא השאיר אבק גם לשותפו הבלגי כדי לזכות בניצחון ובחולצה הצהובה. הבלגי המשיך לרכוב אגרסיבי בהגנה על החולצה ובקטע השביעי אף הגדיל את יתרונו בהרים כשנכנס שוב לבריחה עד שבקטע השמיני הוא נאלץ לוותר על ההובלה.

*

הארץ דאון-אנדר:

האוזיס שלחו רק 9 רוכבים לטור אבל בהחלט השאירו את חותמם. זה הגיע בעיקר מכיוון  הקבוצה האוסטרלית אוריקה – בייק אקסצ'יינג. הקבוצה הציגה את הסנציה החדשה בדמות אדם ייטס הבריטי אבל גם הצליחה במהלך מבריק לשלוח 3 מרוכביה המיומנים ביותר לתוך קבוצת בריחה בקטע ה-10. יחד הם הצליחו להביס אפילו את פיטר סאגאן והביאו ניצחון אוסטרלי למייקל מתיוס. אבל אני רוצה לדבר דווקא על מישהו שלא זכה בכלום.

*

ריצ'י פורט מקבוצת BMC  (מספר91) – אמרו עליו שהוא לא יותר מדומסטיק מוכשר. חשבו שהוא לא בנוי להיות רוכב מוביל. אפילו הקבוצה שלו הגדירה אותו כשותף שווה ערך יחד עם טי ג'יי ון גרדרן.  הוא סבל מחוסר מזל משווע. פנצ'ר ברגע הכי גרוע בקטע השני, מפגש צמוד עם אופנוע בעליה לוונטו, כשל מכני בירידות בקטע ה-19 החלקלק. בקיצור היו לפורט הרבה הזדמנויות להישבר או להתלונן. למרות זאת אף אחד מהשניים לא קרה. הוא סיים אמנם חמישי אבל היה הרוכב האגרסיבי ביותר מכל צמרת מתמודדי הדירוג הכללי. זה עלה לו אמנם גם בזמן בסופו של דבר אבל לפחות היה רוכב אחד שהיה מוכן לסכן את המיקום שלו על מנת לנסות ולזכות (טוב אפשר להכניס גם את ארו למשבצת). בסופו של דבר פורט הוכיח שיש לו את היכולת להוביל ואולי יום אחד אף לזכות בגראנד טור. ברוך בואך לזירת המשחקים של הגדולים.

 

[ רק מכה קטנה בכנף]

*

מגלים את אמריקה:

היבשת שמעבר לאטלנטי שלחה רק 12 רוכבים לטור. ההתאיידות הטוטאלית של הרוכבים מארה"ב פינתה את הבמה לקולומביאנים. בעוד שנאירו קינטאנה איכזב ובגדול היה אחד שלקח את ההזדמנות בשתי רגליים.

*

יארלינסון פנטאנו מקבוצת  I AM (מספר 79) – המטפס הקולומביאני הצעיר ניצל את השבוע האחרון ההררי של הטור לרכיבה סופר אגרסיבית. בשלושה קטעים בתוואי השטח המשונן הוא נכנס לקבוצת הבריחה ותקף ללא הרף. הוא הצליח לסיים בין שלושת הראשונים בכל אחד מהמקרים ובקטע ה-15 אף הקדים את מייקה בספרינט לאחר הירידה מהגראן קולומבייה. הניצחון הזה הוא לא רק ההישג היוקרתי בקריירה שלו אלא גם מה שיביא לו חוזה לעונה הבאה.

*

ויוה לה פראנס:

גם השנה האומה המארחת לא זכתה להרבה נחת למרות ששלחה את המספר הגדול ביותר של נציגים למירוץ (38). תיבו פינו התפרק מוקדם מהצפוי  וג'וליאן אלפיליפ הצעיר האגרסיבי והמבטיח סבל מהרבה חוסר מזל. שאר הרוכבים הצרפתיים היו עסוקים בעיקר במשחקי מחבואים, או סתם במפגני התרסקות אלה-פייר רולאן. כולם חוץ מאחד.

*

רומאן בארדה  מקבוצת AG2R (מספר 41) – בארדה סומן כאחת התקוות הצרפתיות הגדולות כבר לפני שנתיים בגיל 23 אז סיים שישי בטור. בשנה שעברה הוא איכזב כשאיבד זמן יקר כבר בשלבים המוקדמים ויצא מעשית מהתחרות על הניצחון בקטע ההרים הראשון. הוא הצליח לתקן את הרושם עם ניצחון ראשון בקטע בטור והשתחלות לטופ 10 אבל השאיר הרבה סימני שאלה. השנה בארדה לא התכוון ללכת לשום מקום ונשאר צמוד לחבורה המובילה לכל אורך הדרך. גם בקטעי הנג"ש הוא הצליח למזער נזקים ונשאר בעמדת זינוק טובה. כך בקטע ה-19 הרטוב והחלקלק ניצל בארדה את הנפילות של רבים מן המובילים כדי לתקוף לקראת העלייה האחרונה. הוא צבר יתרון של כדקה ולא שמט אותו למרות הלחץ מאחור. יחד עם הניצחון הגיע בונוס נחמד בדמות קפיצה למקום השני על הפודיום, עליו שמר עד לפאריז. עכשיו צריך לחכות לשנה הבאה לראות האם הוא מסוגל לעשות את הצעד הדרוש כדי להפוך לאיום ממשי על התואר.

*

כמה מילים אישיות לסיום. אני מקווה שהצלחנו למשוך כמה סקרנים לתוך העולם של הספורט הנפלא הזה. אם לא אז אולי לפחות להעביר את המהות הכללית שלו לקהל הרחב. בכל מקרה אני מאד נהניתי להעביר סוף סוף טור שלם בחברת אנשים שמתלהבים מהאירוע כמוני. אין סיכוי שכל זה היה מתקרב אפילו ולצאת לפועל בלי היוזמה והארגון של דוד. אז תודה מכל הלב על שיתוף הפעולה המהנה והמפרה הזה. תודה גם לכל מי שתרם, התעניין, שיתף, שאל או חיווה את דעתו. בתקווה שזו תחילתה של מסורת (בלי נדר).

*

לסיום עוד משהו קטן לכבוד האירוע שייזכר יותר מכל מהטור הנוכחי (סתם בגלל שאני מת על השיר הזה):

לפוסט הזה יש 47 תגובות

  1. עידו – מעולה. גם הסיכום המצויין, וגם סדרת הפוסטים המופתית. לא חושב שהייתי כותב חצי מהפוסטים אם לא שיתוף הפעולה הזה.
    כמה הערות לפוסט:
    – ממש ממש חבל על דומולאן. כמה טפשי שזה היה. הבן אדם אולי המועמד העיקרי לקחת זהב בריו בנג"ש, ועכשיו לא בטוח שישתתף כלל.
    – גם פורט. היה אולי זה שהכי הגיע לו פודיום אחרי פרום. היה גם הרבה יותר עקבי בטור הזה יחסית למירוצים אחרים בהם התפרק באיזה שלב. מבארדה אני לא ממש מחזיק, סה"כ ניצל הזדמנות בצורה מושלמת.
    – מייקה רשע?? לאאאא. עכשיו הוא יילך לרכב בחושך בפינה.
    – ואן אוורמארט כנראה היה מנצח בכל מקרה את דה גנט בקטע ההוא, אבל כל הסימנים מראים שזה היה הסיכום בין שני הבלגים (דה גנט מלך ההרים, ואן אוורמארט לוקח את הקטע)

    1. גם אני לא תופס מבארדה יותר מדי אבל לפחות אפשר להגיד עליו שהוא לא תיבו פינו. מצד שני הוא עדיין מאד צעיר ויש לו לאן להתפתח.

      הסיכום בין הבלגים היה שרוכבים ביחד עבור ההחולצה המנוקדת לדה גנט והצהובה לון-אוורמט כשבסיום החזק מבין השניים ינצח. אני חושב שהמשמעות הייתה ברורה לשניהם.

      1. אם הזכרת את פינו, מסתבר שלהתפרקויות שלו יש קורלציה חזקה מאד עם הטמפרטורות – האיש מתפרק בקלות כשקצת מתחיל להיות חם. זה הופך את הדיווחים על זה שישתתף בוואלטה לפחות מובנים.

  2. עידו תודה רבה על הכל ועל הסיכום אותו קראתי בשקיקה.
    מקווה שנזכה לשמוע מכם בטור בם בשנים הבאות ( זה תמיד יוצא בזמן הפגרה בנ.ב.א…כך שהבמה כולה שלכם ☺).
    בכל אופן מה שתפס אותי במאמר זה דווקא הערה שולית .
    ציינת שבטור השתתפו 34 רוכבים.
    רק השנה.
    כמובן שאף אחד לא מישראל.
    אני יודע שלפני כמה שנים היה רוכב ישראלי באחת הקבוצות שהיה מעומד להשתתף אך נפצע כמשומני בגירו.
    אני גם יודע שלאחר יותר מ50 שנה ישתתף ישראלי באולימפידה ( חיימי ) גם רותם ישי רוכב לא רע.
    ושאלתי היא האם אתה רואה היתכנות של רוכב ישראלי בטור בשנים הקרובות ?

    1. יסלח לי עידו אם אענה כאן במקומו. הרוכב שאתה כנראה מתכוון אליו הוא רן מרגליות. הצטרף לפני שלוש שנים לקבוצת סקסו בנק (היום טינקוף), אבל לא רכב בגרנד טור ופרש משם אחרי זמן קצר יחסית.
      כדי שיהיה רוכב ישראלי בטור, נתחיל מזה שצריך קודם שיהיה אחד בקבוצה מקצוענית. לא ממש היו פה כאלה. בשנה שעברה זה התחיל להשתנות כשהקימו את הקבוצה המקצוענית סייקלינג אקדמי, הכוללת רוכבים מישראל ומשאר העולם. פטר סאגאן אגב עזר בהקמה של הקבוצה, ואף ביקר פה בארץ בשנה שעברה. זה צעד בכיוון הנכון, והחבר'ה מתחילים לראות ברכה בעמלם. עדיין הדרך מאד ארוכה – הבסיס של ענף הרכיבה מאד רחב, וכדי להגיע ליום נדרש הרבה מאד מאמץ וגם קצת מזל.

        1. בהחלט מתחרה. אפילו זכתה לפני חודש בקטע בטור של אזרביג׳ן (הרוכב הצ׳כי של הקבוצה זכה בקטע). דרור פקץ׳ מהפאנל של ערוץ הספורט בטור מאמן את הקבוצה.

          1. אותו רן מרגליות שהזכרתי היה זה שהקים את הקבוצה. גדול עליי לזכור את השמות של הרוכבים (הסגל גם השתנה מאז השנה שעברה). זוכר את אלוף ישראל גיא שגיב וסגנו אביב יחזקאל. באליפות ישראל האחרונה אגב הם תפסו את חמשת המקומות הראשונים. חוץ מזה כוללים רוכבים מכל העולם – צ׳כיה, פולין, קנדה (הספרינטר שלהם), נמיביה ועוד.בטעות כתבתי שהקטע מהטור של אזרביג׳אן הוא מלפני חודש – זה היה לפני שנה. הם זכו מאז גם בקטע בטור בקנדה ובניצחון קבוצתי בטור של הונגריה. התקדמות יפה מאד. שנה הבאה הם יקפצו מדרגה וכנראה יכנסו לדרג של פרו קונטיננטל (הדרג השני אחרי וורלד טור). אם יחזיקו שם זה יהיה ממש צעד ענק בכיוון של להיכנס לטורים יותר גדולים.

          2. תודה רבה.
            זה בהחלט מעודד.
            חבל שהם לא זוכים ליותר חשיפה בארץ (אבל אני מניח שזה קשור לידת הפופלריות של הספורט).

          3. פאקו תודה רבה.
            רן מרגלית רכב בקבוצה דרג ראשון או פחות מכך ?
            קראתי איפה שהוא על מישהו שהיה טופ 20 בתחרות רצינית (אולי הגירו ? ) לאחר שבוע ראשון …תוצאה שהייתה מקנה לו את האפשרות להשתתף בטור(מכאן אני מניח שרכב בקבוצה בכירה).
            אך פציעה בהמשך אילצה אותו לפרוש מאותה ההתחרות וממילא לא היה זכאי להשתתף בטור.
            זה נכון ?

          4. מרגליות הוא הרוכב שאתה מתכוון אליו. קבוצת סקסו-טינקוף בה רכב משתייכת לטופ של הדרג הראשון, אם כי תתפרק בסוף השנה לצערנו (כתבתי על זה בפוסט קודם). לא זוכר שהוא היה אמור לרכב בג׳ירו, אם כי אולי אני טועה. הסיבה שפרש הייתה תאונת דרכים עם רכב באחד מאימוני הקבוצה, דבר שלצערנו קורה לא מעט.

  3. תודה רבה עידו על סחכון נפלא, הממשיך את שאר הטורים המקצועיים.

    תודה גם על ההיענות המהירה בתגובות לשאלות של בורין כמוני. היה נהדר.

    מחכה לפוסט תזכורת באולימפיאדה ובוואלטה. אנו רואים כולנו כי יש לזה ביקוש רב

  4. תודה על המאמר! מכל טור יוצא לאור דברים חדשים כמו היכולת של סאגאן בתור דומסטיק או היכולת של דה ג'נט ופנטנו שעשו טור נהדר ובלטו בכל שלב.

  5. לצערי קצת התאהבתי מהטור למרות ההצלחה הקבוצתית של הקבוצה שאני אוהב טינקוף. לא זכינו לראות תקיפות מטורפות בהרים וזה טיפה הוריד מהתחרותיות. אבל זה היה טור בעיקר של השמות הקטנים יותר והרבה הפתעות.

        1. ייטס הפתעה ומולמה הפתעה.
          גם פולס מסריח הראה יכולת מפתיעה וגם סאגאן עם היכולות שלו לעזור לחברי קבוצתו

          1. מולמה הפתעה? זו המגמה שלו בכל טור בערך.
            פולס- עשה את אותה עבודה בדיוק בשנה שעברה.
            גם סאגאן לא הראה לנו שום דבר חדש (לא שהוא צריך).

          2. מולמה הפתעה רצינית לדעתי. עזוב את הימים האחרונים מאז הנפילה…. הוא היה מועמד רציני לפודיום – אף אחד לא מילה ממנו לזה.

          3. ממש לא מסכים. בשנה שעברה היה לו טור יחסית חלש מההתחלה אבל בקודמים הוא בדרך כלל החזיק יפה עם המובילים בהרים עד לשבוע האחרון. אני לא רואה בזה הפתעה בכלל במיוחד לאור חוסר האגרסיביות של הטוענים לכתר ושל פרום בהרים.

  6. תודה שוב לעידו על הכתיבה לכל אורך הטור וגם בפוסט הסיכום הזה.
    אם מייקה הוא כזה רשע שפרום ואחרים עשו לו דווקא כדי שלא יקח את מלך ההרים, אז איך זה שהוא בכל זאת הצליח?
    מחכה לטורים של שנה הבאה.

    1. הסיפור עם סקיי היה בפסגה ספציפית. היו הרבה מאד פסגות בטור, שאליהן הצליח להגיע ראשון או בין הראשונים (גם אם הפסיד באותם הקטעים). זה הספיק לו כדי לזכות בתואר מלך ההרים ואפילו בהפרש. גם הפרישה של תיבו פינו איפשהו באמצע המירוץ לא הזיקה לו.

        1. שאלה טובה. לכאורה כן, היות וסחב בהרים הגבוהים לאורך כל המירוץ. מצד שני, הוא רוב הזמן סחב בקצב די קבוע (גם אם גבוה), כאשר לפני שהגיע הזמן שלו לסחוב, חברי הקבוצה האחרים סחבו לפניו. כדי להגיע להיות מלך ההרים נדרש אופי רכיבה יותר סוליסטי-"פאנצ'רי", כזה שיאפשר לו לברוח עם קבוצה קטנה של רוכבים (כפי שעשה מייקה) ולתת התקפות בפסגות כדי לקחת את הנקודות. מאמין בכ"ז שהיה מסוגל לעשות זאת אם זה היה התפקיד שהיו מייעדים לו.

  7. תודה רבה על הכתיבה שהקפיצה את האתר
    לרמה גבוהה, לדעתי היה לנו טור מעולה עם המון דרמות ואני שמח שפרום קיבל יחס הרבה יותר טוב השנה מהקהל וגם מהרוכבים, נתראה בטור הבא🚲🚲

  8. תודה עידו על כתיבה משובחת במיחד לטעמי הסיקור היה משובח בהרבה מהתחרות …
    עכשיו בקרוב הולטה אספניה בספטמבר .
    נראה לי שלא אשתתף השנה… האמת תיכננתי לנסוע לאליפות אירופה במשהו דטמה נקרא קייט באגי יערך ב 24 באוגוסט בלה פראנקי צרפת .
    חבר טוב שלי כנויו קייט פרוקי הוא אלוף עולם לשעבר שעון ב עשרים וארבע שעות מירוץ סיבולת עבר בסביבות 720 קילומטר בזמן זה .
    מירוץ די דומה לאופניים מבחינת סיבולת הבחור חיה אמיתית .
    אז אם כבר אהיה בסביבה מה שכנראה לא יקרה השנה חבל אז אקפוץ. לראות את הולטה אם לא אז אעזור לכם מהכורסה כאן .
    בפברואר קרוב לודאי שאקפוץ דוב לבקירה לסקי ואולי אפגוש שם בפדרו דלגאדו שזהו אתר הבית שלו שנה שעברה היה שם שבוע בדיוק לפני .
    במידה ואפגוש בו מבטיח לכם ראיון להופס עם אחד מאבות הספורט בספרד הדמות השניה בחשיבותה בספורט האופניים הספרדי למיגל אינדוראיין .
    תלוי מתי יצא לי להיות דם השנה כי בדרך כלל התותחים מגיעים לשם פוריטן רוגריגז מתגורר באנדורה אז אותו לט אפגוש למרות שרק מאה קמ מפרידים בין טנדורה לבקירה אך המרחק המנטלי הרבה יותר גדול מזה הגיאוגרפי .
    שלוש מאות אולי ארבע מאות קמ משם נמצאת בורגוס שם מתגורר קרלוס פרוקי השנה אחרי שלוש שנים מאז הפעם הקודמת כנראה שאבקר גם שם בתנאי שהשלג שם יהיה רב תנאי שלא בטוח שיתקים בשל שנת לה ניניה הגוררת שלגים לצפון מזרח מבורגוס יותר בצרפת על חשבון ספרד בשנת אל נינין השנה להיפך אך השנה לא הגעתי לשם רחוק לנסיעה קצרה יחסית.
    בגדול אחזור להתמקד כל חלק מספרד או מצרפת הוא מעט שונה ממקומות אחרים מנטליות מעט שונה ופטריוטיות לוקאלית שונה לכל אזור יש את הגיבור המקומי שלו מה שמאד מוכר במירוצי האופניים הלוקאליים כשכולם יוצאים לעודד את הג

  9. את הגיבור המקומי יש בצפון ספאד הרבה ישובים. מתים כאלו בהם התושבים לא עושים כלום עבודה אין משבר כלכלי קשה סיודאד פנטאסמאט קוראים חזה ערי רוחות רפאים אז כשאיזה מירוץ לוקאלי או ארצי עובר בסביבה זו חגיגה גדולה לכולם צריך להיכנס לבארים הענקיים בהם יש מסך ענק ומקום לשלוש מאות איש ויש שם בצהריים בפועל אולי שני אנשים ….משבר .
    אז הנה ספטמבר יש למה לצפות ברוך שפטרנו מהשעמום הצרפתי הזה ….

להגיב על פאקו לבטל

סגירת תפריט