היום לפני 66 שנה: ההפתעה הגדולה (והדרמטית) ביותר בתולדות הספורט! / מנחם לס

(השער של סקיאפנו)

 

היום לפני 66 שנה: אורוגוואי מנצחת את בראזיל 1-2 במרקנה

היום, לפני 66 שנים, קרתה ההפתעה הגדולה ביותר בתולדות הכדורגל. אורוגוואי יצחה במר המונדיאול את בראזיל שהיתה כל כך עליונה, שהתאחדות הכדורגל יצקה מדליות זהב עם שמות שחקני בראזיל ל-פ-נ-י התחיל המשחק.

כמובן שהיו הפתעות גדולות אחרות, כגון נצחון נבחרת ההוקי האמריקאית – מרכבת רובה ככולה משחקני מכללות נגד המכונה הסובייטית המקצוענית – אבל אלף, זה לא היה משחק הגמר של אולימפיאדת החורף, ובית, מה שקובע את גודל ההפתעה היא גם חשיבות המשחק.

גם לא היה מאורע אחר בתולדות הספורט שסופו היה כה טראגי לאוהדים – במקרה זה אומה שלמה – שכל כך הרבה מאזרחיה לקחו את ההפסד כה קשה עד שהתאבדות נשארה דרכם היחידה להתמודד עם הכאב. כמובן שהמתאבדים הם חלקיק קטן ביותר מהאוכלוסיה – אבל עצם העובדה שהיו מתאבדים בגלל הפסד במשחק כדורגל מראה את הטראגיות שהיתה מלווה להפסד הכדורגל הזה.

אני זוכר את ההפסד. הייתי אז ילד בן 13 שגר בטבעון, ונסע לאימוני כדורגל בקבוצת הנערים של מכבי חיפה. בזמנים ההם הזכרת את המילה 'בראזיל' ובמוחך הצטיירה תמונה של אשפי כדורגל שאין להם יריב בעולם. כשהשמועה הגיעה לחדרי ההלבשה שלנו שבראזיל הפסידה לאורוגוואי, היינו בשוק. זה נחשב אז לדבר בלתי אפשרי.

באותו יום מר ונימהר אורוגאוויי גברה על בראזיל ב"גמר" של מונדיאל  1950 לעיני כ-225,000 צופים (המספר המדוייק לא ידוע. המספר הרשמי שניתן היה 173,800, אבל יודעי דבר מדווחים על הרבה יותר בכרטיסי עמידה, וכמה אלפים שניכנסו במשך המשחק בכמה פריצות לאיצטדיון).

למה ה'גמר' במרכאות? המשחק התקיים ב-16 ליולי ב-Estádio do Maracanã  אבל שלא כיום, זה לא היה "משחק גמר" כמו שמוכר לנו היום, אלא המשחק האחרון בליגה בין ארבעת המנצחות האחרונות, כשלבראזיל היה מספיק תיקו כדי לנצח את המונדיאול, בעוד שאורוגאווי היתה חייבת לנצח.

בראזיל כבשה שער ראשון מיד אחרי ההפסקה ע"י פריאקה, אבל חואן אלברטו סקיאפינו הישווה אחרי 15 דקות. אלסידס גיגייה כבש את שער הנצחון לאורוגאווי 11 דקות לפני סיום המשחק שגרם לשוק, זעזוע, והלם שהמדינה לא ידעה כמוהם מעולם לפני כן. המשחק נודע עד היום כ-"MARACANAZO” "- בפורטוגיז "ההלם של המרקנה".

אלסידס גיגייה – כובש שער הנצחון – נשאר השריד היחידי מהמשחק עד לפני שנה, והוא עצמו ניפטר בגיל 88 בדיוק לפני שנה, ה-16 ליולי, 2015, 65 שנה אחרי 'ההלם'.

בראזיל היתה מלכת הכדורגל בימים ההם ללא מתחרה רצינית, והעובדה שהמשחקים נערכו בביתה, ובאיצטדיון המרקנה הגדול בעולם שניבנה במיוחד למונדיאול הזה, עשו מבראזיל מועמדת יחידה לנצחון בטוח.

המדיה העולמית, וכמובן הברזילאית, עשו מבראזיל אלופה שבועות לפני הטורניר.

נצחונות ב'קופה אמריקה' של 0-7 על פראגווי בגמר, ו-1-5 על אורוגוואיי בחצי המר (ו—9 על בוליביה ברבע הגמר), ולפני כן נצחונות במשחקי מבחן של 0-5 על שבדיה, 1-4 על ספרד, ו-0-3 על אנגליה לא הותירו ספק שישנה רק קבוצה אחת בעולם לנצח את המונדיאול, ושמה בראזיל.

במשחקי המונדיאול הראשונים בראזיל גברה על שבדיה 1-7 ועל ספרד 1-6 .  בראזיל היתה פשוט טובה מדי. עתוני בריטניה כתבו אז ש-"בראזיל היא הקבוצה הדומיננטית ביותר בכדורגל במאה הזאת"

יומיים לפני המשחק בין בראזיל לאורוגאווי כבר הוצקו 22 מדליות זהב עם שמות השחקנים על כל מדליה.

 

 

(רבע מיליון איש במרקנה באותו יום מר ונימהר)

הנה מה שכתב ה'גרדיאן' של מנצ'סטר על יציקת המדליות:

 Twenty two (22) fourteen carat (14C) gold medals were made with each Brazilian football player's name on it. The Mayor of Rio got into the act and delivered a speech with the words "You, players, who in less than a few hours will be hailed as champions by millions of compatriots! You, who have no rivals in the entire hemisphere! You, who will overcome any other competitor! You, who I already salute as victors!" A victory song, "Brazil The Victors", was composed, practiced and ready to be played after the final.

ראש העיר ריו החליט להקדים את הקרניבל שנערך יום לפני המשחק, ובבוקר המשחק עתון העיר החשוב O MUNDO יצא בכותרת ראשית "לשחקני בראזיל, שהיום יוכרזו כאלופי העולם, באהבה" מנהל הנבחרת האורוגאווית מונדז אלברז קנה 30 עתונים, ציווה על כל שחקניו לרדת לחצר בית המלון בו הם שהו, ולקריאה "UNO, DOS, TRES", כולם כאחד החלו להשתין על העתון כשעדשות עשרות מצלמות מדיה מצלמות את הטוסיקים המבהיקים של 22 שחקני הקבוצה. למחרת המשחק, לראשונה אי פעם בהסטוריה של הניו יורק טיימס, הופיעה ידיעה על כדורגל בעמוד הראשון, ובאותיות קידוש לבנה:

The Greatest, Most Dramatic, Far-Reaching, Resonant Football Match Ever Played

באיצטדיון 6,000 שוטרים. זיקוקין די-נור, מוסיקה, סמבה, 225,000 ברזילאים יושבים/עומדים על מושבי בטון. גלילי נייר טואלט, בקבוקי בירה, פצצות עשן.

היסטריה ברזילאית במיטבה. אתה לא יודע אם אתה בגן עדן או בגיהנום. היום ידוע שלפחות 8 אנשים נפחו נשמתם מחום, לחץ, דחיפות, ונפילות מהמושבים שלא היו אלא מדרגות בטון שרק שנים אח"כ בנו עליהם מושבי עץ (וזה עוד לפני ההתאבדויות אחרי המשחק). לפתע הרעש והמהומה הופכים לטרוף של בהלה, תוהו ובוהו, ברדק, ובלבולייה כשהתותח הראשון יורה פגז לאוויר שזיעזע את כל האיצטדיון.

איש לא הוזהר שהצבא הברזילאי עומד לירות 21 פגזים מהתותחים בעלי הקוטר הגדול ביותר ברשותם. (תמיד צריכים להיות מוכנים למלחמה נגד ארגנטינה, לא?). התותחים היו לא יותר מ-200 מטר משערי האיצטדיון במגרש חנייה גדול שסידרו עבור 'מאורע' ההפגזות, ו-225,000 חוגגים סתמו אוזניהם מפחד לקרוע את עורי התוף, כשילדים בני 5 ו-10 צורחים בבהלה ופותחים בצרחות זוועה ופחד. ככה חוגגים בבראזיל.

וזה עוד לפני שהמשחק החל.

תארו לכם מה מכינים לקהל כשהכל ייגמר. סמבה שהעולם עדיין לא ראה.

 

(ישו בכבודו ובעצמו סוכך ושומר על נבחרת בראזיל כשהמרקנה לרגליו)

 

הלונדון טיימס כתב שהגמר היה משחק עם חשיבות תנכ"ית. משחק שצריכים את שייקספיר לתאר את מה שקדם לו ומה שקרה כשהמשחק ניגמר:

And then there’s the final, the greatest story the World Cup has ever told, its circumstance a perfect storm of biblical proportion, the eventual outcome a sporting tragedy worthy of Shakespeare.

 

כפי שכבר הסברתי, המשחק – טכנית – לא היה "משחק גמר" אלא המשחק האחרון ב-ROUND ROBIN בין 4 קבוצות, אבל זה היה המשחק שבו המנצחת היא אלופת העולם, כשלבראזיל מספיק תיקו כדי להיות אלופת המונדיאל. אורוגאווי, לעומת בראזיל, התקשתה מאד במשחקים המוקדמים, אבל איכשהו ניצלה.

הדיעה הכללית היתה שהיא ניכנסת בגמר לגוב אריות, ואנשים דיברו על אפשרות של 0-10, אולי 0-12, ואולי אפילו אסון אורוגאווי גדול יותר שישבור כל שיאי מונדיאל קודמים.

"GOOD LUCK POOR LADS" כתב הגרדיאן' של מנצ'סטר.

"BE READY FOR A SLAUGHTER" (היו מוכנים לשחיטה) כתב הדיילי מירור של לונדון.

לפי הכתוב בעתונים אחרי המשחק היו באיצטדיון כ-225,000 ברזילאים, ו-100 אורוגוואים שממש התחבאו ולא העיזו להשמיע ציוץ.

נשיא בראזיל הודיע ברדיו לפני המשחק:

: "You, players, who in less than a few hours will be hailed as champions by millions of compatriots! You who have no rivals in the entire hemisphere! You who will overcome any other competitor! You, who I already salute as victors!"

ואז נשמעה שריקת הפתיחה.

 

(נבחרת בראזיל, לפני משחק הגמר)

 

עוד לפני שניגמרו 180 שניות היו כבר שלוש בעיטות חזקות לשער אורוגוואיי. הברזילאים פרצו ככרישים המריחים דם ורצו להכריע את היריב ככה שיכרע על ברכיו ויבקש רחמים עם דגל כניעה לבן עוד לפני שעברו 5 דקות. זיזיניו היה זה שפרץ כממוטה ובקושי מגן אורוגוואי הוציא לקרן. הכדור מהקרן הגיע לאדמיר שכמעט כבש. שוער אורוגוואי ראוק מספולי לא ידע לאיזה צד להשתטח קודם. הכדורים הגיעו כאילו ממכונת כדורים.

בדקה ה-2:39 בעיטה חופשית של זאיר (JAIR) החמיצה את הקורה בסנטימטרים. היה ברור שיהיה כאן עוד מקרה של 1-6 נגד ספרד, 1-7 נגד שבדיה, או 1-5 נגד אורוגוואי בקופה אמריקה.

נצחון של אורוגוואי על בראזיל ב-1949 בשעור 3-4 נישכח, ואיש לא הזכיר אותו אפילו. משהו חריג ולא חשוב. קורה, נכון? איך אומרים? הכדור עגול.

אבל לא היום. היום זה בראזיל ALL THE WAY.

(זיזיניו הברזילאי בפריצה טיפוסית)

 

כשירדו להפסקה 0-0 הרגישו 225,000 ברזילאים באיצטדיון, וכל המדינה כולה שהיתה צמודה למקלטי רדיו, לא בנוח, אבל אחרי הכל שוער אורוגוואי עצר 17 כדורים, כמה מהם עם כתובת 'חצי שער' עליהם, ו-חמישה שרק הצלה נהדרת של השוער מספולי מנעה. אחת – של אדמיר – נראתה ממש על קו השער כשמספולי הדף לקרן. מצד שני שוער בראזיל כמעט יכול היה לחטוף תנומה מלבד שני מקרים, אבל, וכמובן שזה האבל הגדול, "אבל בראזיל לא כבשה והתוצאה היא אפס-אפס".

למה רק 'כמעט תנומה' לשוער הברזילאי? כי דווקא האורוגוואי עומר מיגואז היה זה שפגזו השמאלי היכה בקורה, קיפץ על קו השער, ויצא החוצה, ועשר דקות קודם לכן רובן מורן – במשחקו הראשון כרוקי בנבחרת אורוגוואי – החמיץ כדור לשער ברזילאי ריק כי עשרה שחקנים היו עסוקים מדי ליד שער אורוגוואי.

225,000 ברזילאים ידעו גם ידעו שהאורוגוואים לא באו להיכנע ללא קרב..

הברזילאים פתחו את השני באותה תאווה של הראשון. הרעב שלהם לשער הפך לתשוקת שגיון ושגעון. הלהט לשער אחד שיחתום עניין – אל תשכחו, תיקו היה מספיק להם – הפך למאניה שהחלה גובלת בהתפרקות טוטאלית על המגרש. זיניניו מנסה לכבוש תוך 20 שניות מהפתיחה של החצי השני  מ-30 מטרים, ומספולי רק מחייך לעברו.

אבל תוך שתי דקות הדיבוק והטרוף לשער ראשון נשא תוצאתו: אדמיר גילה בחלקו הימני של הפארק את פריאקה הפורץ מימין, והוא שולח לו מסירה מסתובבת כבננה. הכדור מגיע לפריאקה מבלי שייאבד צעד, ונסיונו הנואש של רודריגז אנדריידה המגן השמאלי לעצור את פריאקה ניכשל, וכדורו הנראה בר-עצירה ע"י השוער שהיה נפלא עד אותו רגע ניכשל, והכדור נראה מפרפר ברשת.

כל בראזיל יוצאת מדעתה באותה שנייה כאילו מצופר עצום שנשמע מריו ועד פוטלזה, ומשם עד MANAUS, ועד גבול פרו. איזו הקלה!!! האורוגוואים שלמשעשה איימו פעמיים ברצינות רבה ביותר הם עתה בחור עמוק מאד נגד הקבוצה הטובה בעולם. עתה יש שער יתרון, ותיקו יספיק. איזו הקלה לכל האומה!!!

(מספולי מעביר כדור מעל החומה)

 

עתה אורוגוואי צריכה להבקיע שני שערים, דבר שהוא ממש בלתי ייתכן.

אבל האורוגוואים לא איבדו שנייה בלנסות. שיאפינו בעט פגז ששוער בראזיל בקושי הציל, וכמה דקות אירי חואן קרלוס פרץ, הוכשל, ובכל מקרה אחר היה פנדל לאורוגוואי שהשופט האנגלי סימן בידו להמשיך לשחק. אפילו הרדיו הברזילאי הודה ש-"היה זה טאקל קשה מאד, אבל כמובן ליגלי וחוקי לחלוטין".

בדקה ה-63 זאיר שלח בעיטה חופשית גבוהה מעל הקורה, ולא היה אדם אחד בכל האיצטדיון האדיר הזה שחשב (או ידע) באותו רגע שזאת תהיה ההתקפה האחרונה בעלת איזו שהיא משמעות של בראזיל עד שכל האטמוספירה באיצטדיון תשתנה ובראזיל תהיה חייבת להתקיף כאילו חייה תלויים בכך.

בהפסקה מאמן בראזיל קוסטה הורה לשחקניו "לא להסתגר בהגנה, אבל גם לא להגזים בהתקפות פרועות", והוא אמר להם עוד דבר: "נא לא להקניט ולהתבדח על חשבון האורוגוואים. הם יותר טובים משאתם חושבים. להשתעשע מעט עם הכדור? כן. לעשות 'צחוק'? לא. בשום אופן לא!"

אחרי שער היתרון הוא שלח מסר נוסף: "לשחק בזהירות, לא למהר,  ולזכור שכל שנייה היא שנייה קרובה יותר לנצחון".

ואז באה הדקה ה-66. וורלה דחף מסירה לגיגייה ששלח את ביגודה לכיוון הרחבה ומשם שלח ספק נסיון להבקעה-ספק מסירה, ששיאפינו לא עמד להחליט אם היא זה או זה, והוא הגיע לכדור לפני המגן הברזילני  ג'ובינל, והכדור התעופף מתחת לגג השער, מתחת לקורה השמאלית שהשוער ברבוסה יכול היה רק להסתכל עליו, אבל לא לעשות מאומה בנידון.

התחלה של פניקה מינורית במרקנה. 1-1….עדיין טוב לבראזיל…אבל ניצוצות של בהלה ואימה מתחילים להיראות ביציעים, ומשם החשש עובר לשחקנים כאילו ב-RADIATION מ-225,000 איש ואשה שלחץ דמם מתחיל לעלות וליבם לדפוק בקצב מתגבר. השפתיים מתייבשות, ואין זכר לסמבה או פצצות עשן.

רצינות וכובד ראש מחליפים תופים וחצוצרות. וכל איצטדין רוצה דבר אחד, ודבר אחד בלבד: שהשעון הענקי בגובה שתי קומות יגיע לסיפרה המסמנת 90 דקות.

לראשונה במשחק סימני שאלה קטנטנים החלו לחדור לראשי כמעט רבע מיליון איש. הקהל העצום – רועש וצוהל לפני הדקה ה-66 הפך לפתע לקהל עצור ולחוץ, מרותק למה הולך על המגרש, אבל עתה עם דאגה ורטט עם כל מסירה, במקום צהלה וששון וקריאות "OLE'" עם כל PASS.

בראזיל היא עתה קרובה לגביע עוד דקה, ועוד דקה, אבל למה לעזאזל כל דקה כאילו נמשכת עשר דקות?

משהו פתאום השתבש במשחק הברזילאים. זה ברור לכל חוזה במשחק. השחקנים החלו למהר יותר מדי, להאיץ במסירות, ולהגזים בכל דבר שעשו. המסירות היו קצרות מדי, ארוכות מדי, מוקדמות מדי, או מאוחרות מדי.

היה ברור שהקבוצה המופלאה הזאת, זאת שרקדה 'סמבה' עם כל יריבותיה באירופה ובאמריקה, הפכה לקפיץ מכווץ מרוב מתח ופחד.

גיגייה רוקד שוב מול ביגודה, עובר אותו, מוסר לסקיאפינו, אך הראשייה שלו מחטיאה מהצד הימני. ביגודה, שבמחצית הראשונה החזיק את גיגייה כבצבת הפך לצל של עצמו. בדקה ה-79 הברזילאים ניסו התקפה אחת שיש להתגאות בה מאז השוויון של סקיאפינו, אבל דניאלו – שניסה למסור לזאיר – איבד את הכדור לחוליו פרז שהשתעשע לשנייה או שתיים עם המגן מיגואז, ואז 'אחת-שתים' – GIVE AND GO – עם גיגייה שפרץ מימין לעבר ברבוסה.

השוער ברבוסה חייב להחליט:  להתקיף את גיגייה, או להישאר בשער כי בזווית עינו הוא ראה את סקיאפינו פורץ משמאל.

אי ההחלטה היתה פטאלית. במקום לתקוף את הבועט הוא נישאר לעמוד חמישה מטרים מהשער רק לראות את גיגייה בועט כדור שטוח המרעיד את הרשת..

(השער השני של אורוגוואי)

 

המרקנה הפך באותה שנייה לבית קברות של רבע מיליון אנשים.

לבראזיל היו עשר דקות לצאת מהבור העמוק ביותר בעולם.

זיזיניו, זאיר, אדמיר. כולם מתקיפים בשצף קצף אבל כל ההתקפות ניקטעות לפני שהפכו למסוכנות.  וורלה עצר שתי התקפות ברגליו הארוכות,  ומספולי קטף שני כדורים גבוהים באלגנטיות מרשימה. זיזיניו צורח: "תנו לי כדור. אני אכדרר את כולם. אני אכדרר את כולם. תנו לי כדור. תנו לי כדור!" אדמיר אמר כמה שבועות אחרי המשחק שהוא בטוח שזיזיניו איבד את צלמו והשתגע. זיזיניו נישבע שהוא לא זוכר שהוא צעק "אני אכדרר את כולם". הוא אמר כמה וכמה פעמים משך השנים: "כנראה שניכנסתי לשוק מנטלי".

אבל הדרמה לא ניגמרה אפילו כשהשעון הראה 90 דקות. פריאקה, השחקן הברזילאי היחידי שבעשר הדקות האחרונות סיכן ממש את האורוגוואים הכריח קרן בצד ימין, ומתוך חשש שהשופט האנגלי יסיים את המשחק, לא חיכה ומיד לקח את בעיטת הקרן בעצמו. "חשבתי לבעוט גבוה ישר לפני השער. קיויתי שבערבובייה יקרה משהו", הוא הסביר אחרי המשחק.

זאיר התקיף את השוער מספולי במרכז השער לקראת הכדור הגבוה.  הכדור הגיע לקורה השמאלית היכן שזיזיניו, דנילו, ואדמיר חיכו לו.

לפתע המגן האורוגוואי שומברט גמבטה דוחף את כולם ולוקח את הכדור בשתי ידיו!!!

"מטורף!!! משוגע!!! פסיכי!!! מה אתה עושה???"צורח אליו המגן השני רודריגז אנדרייד.

גמבטה רק מחייך אל רודריגז, מחבקו.  ואומר: "אחי, IT IS ALL OVER! WE ARE THE CHAMPIONS”!

גמבטה היה היחיד מהמתקהלים לפני שער אורוגוואי ששמע את שריקתו של השופט האנגלי פול ריידר לסיום המשחק.

(האורוגוואים אחרי הנצחון)

 

שחקני בראזיל השתטחו על הדשא, מתייפחים. שוטרים פורצים בבכי, לא יכולים לעצור את ההמונים המתחילים לקפוץ מהיציעים, מבולבלים, לא יודעים לאן הם קופצים. מבוכה, בלבול, אבדן עצות ביציעים. אנשים פורצים למשטח הדשא, מתייפחים, בועטים, צורחים "לא! לא! מפח נפש שרק לטינים מסוגלים להראות כשהם לא יודעים אם הכל הוא בלבול אחד גדול, טרלול  תוהה ומתהה, שיבוש לא אמיתי, או באמת דבר איום שקרה להם.

צופים מראשי היציעים צורחים לשוטרים להגיע למעלה, מהר, "כי אנשים מתחילים לקפוץ למטה, לרחבה". מספר המתאבדים שקפצו מראש האיצטדיון אל מותם ברחבה למטה – גובה של לפחות 40 מטרים – לא ידוע. קראתי על 7, קראתי על 12, וקראתי פעם על 27. אני לא יודע אם ההתאבדויות כוללות גם התאבדויות של אנשים בביתם שהתאבדו עם שריקת הסיום בשידור הרדיו.

Final round

Team Pld W D L GF GA Pts
 Uruguay 3 2 1 0 7 5 5
 Brazil 3 2 0 1 14 4 4
 Sweden 3 1 0 2 6 11 2
 Spain 3 0 1 2 4 11 1

 

האומה הברזילאית כולה ניכנסה לתקופה של אבל. העתונים של ריו וסן פאולו כתבו ש"בראזיל לעולם לא תנצח את הגביע העולמי אם לא יכולה היתה לנצח את הגביע הזה".

הלונדון טיימס כתב 

. The world of football would never be the same again.

 

 

מנחם לס

הזקו והוותיק מכולם בצוות. מנסה לכתוב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 46 תגובות

  1. תודה מנחם.
    במשחקיה הראשונים במונדיאל ברזיל ניצחה 0:4 את מקסיקו, סיימה בתיקו 2:2 עם שוויץ וניצחה 0:2 את יוגוסלביה. המשחקים אותם תיארת התקיימו בבית הגמר (שבדיה וספרד).
    ד"א, המשחק התקיים ב-16 ביולי.
    יופי של מאמר.

  2. מאמר יפה . אבל אני חולק על "ההפתעה הגדולה מכולם " , והיא אפילו לא כזאת מתחום הכדורגל בלבד .
    זו היתה דרמת ענק בגלל שברזיל היתה הביתית , לא זכתה עדיין בגביע , והטירוף שאחז במדינה שלמה לקראת המשחק . אבל לאורוגוואי היתה נבחרת שאינה קוטלת קנים , והיא כבר זכתה פעם אחת קודמת בגביע העולם .

    ההפתעה הגדולה ביותר בשדה הכדורגל שייכת למשחק המדהים באותו טורניר במוקדמות בו הפתיעה בבלו-הוריזונטה ארה"ב את אנגליה 1 :0 . האמריקאים בקושי ידעו מה זה כדורגל , והנבחרת הורכבה מחובבים ששיחקו כדורגל בזמנם החופשי. הם הפסידו את 7 משחקיהם האחרונים קודם למשחק הזה , וביחס שערים שלילי של 45 לעומת 2 כיבושים בלבד , כולל הפסדים 7:1 לאיטליה , 11 : 0 לנורבגיה ו- 5 : 0 לצפון אירלנד .
    האנגלים לעומת זאת , שנחשבו לבלתי מנוצחים , ניצחו במשחקי הכנה לקראת הטורניר את איטליה , פעמיים אלופת עולם עד אז , 4 :0 , ואת פורטוגל 10 :0 .
    האנגלים עד כדי כך זילזלו , שהם לא טרחו להעלות למשחק את סטנלי מתיוס הגדול , והחליטו לשמור אותו למשחקים חשובים יותר בהמשך . הסוף ידוע .

    https://en.wikipedia.org/wiki/United_States_v_England_(1950_FIFA_World_Cup)

    1. אגב , בין 11 האנגלים שהיו על כר הדשא באותו יום נמהר לכדורגל האנגלי , היה המגן הימני אלף רמזי , 16 שנים מאוחר יותר המאמן הזוכה עם אנגליה בגביע העולמי היחיד בתולדותיה .

    2. דווקא הויתור על מתיוס היה הגיוני כי גם בעדיו אנגליה נבחרת טובה בדי הרבה מארה"ב.
      זאת לעומת הוויתור השערורייתי של ברזיל על ליאונידס בחצי גמר נגד איטליה במשחקי הגביע העולמי ב-1938. אמנם ברזיל הייתה הנבחרת הטובה יותר, אך איטליה גם הייתה מצוינת ובלי ליאונידס היה ביכולתה לנצח את ברזיל גם אם ברזיל עדיין נחשבה לטובה יותר גם בלעדיו. היתרון הגדול של ברזיל אז על כל שאר הנבחרות המשובחות היה לאונידס.

    3. מתיוס אצלי הוא בנבחרת כל הזמנים שהרכבה אצלי בשני מערכים:
      4-4-2: יאשין; קלאודיו ג'נטילה (מגן ששיחק באיטליה בשנים 75'-84), בקנבאואר, גאטאנו שיראה (הבלם של איטליה בין השנים 75'-86'), קרלוס אלברטו (מכוכבי ברזיל ב-1970); מאראדונה, קרויף, גארינצ'ה (מכוכבי ברזיל בגביעי העולם של 58' ו-62'), מת'יוס; פלה, ליאונידס.

      3-4-3: יאשין; בקנבאואר, שיראה, בארזי; מאראדונה, קרויף, גארינצ'ה, מת'יוס; פלה, ליאונידס, פושקאש (מכוכבי נבחרת הפלא ההונגרית בשנות ה-50' שהייתה מועמדת בטוחה לזכייה בגביע העולמי ב-54' אך הפסידה בגמר לגרמניה 2-3 בזכייתה הראשונה (פושקאש שסחב פציעה מהמשחק נגד הגרמנים בשלב הבתים שבו ניצחה הוגריה 3-8 הבקיע שער שיוויון חוקי שנפסל בידי השופט.

      1. במקום ג'נטילה אני מכניס את ג'אצ'ינטו פקֶטִי (מגן שמאלי ששיחק בנבחרת איטליה בשנים 63'-78'). גם רורטו דונאדוני הוא אפשרות טובה לעמדה זו (שיחק בחלק מהקריירה כבלם).

  3. ואחרי המרקאנאזו, הגיע ב-2014 המינייראזו –

    ברזיל חוטפת 4 שערים ב-6 דקות, בדרך ל-7:1 בחצי הגמר גביע העולם, מול גרמניה, בבית.

    4 שערים ב-6 דקות! זה דבר שלא קורה בשום מסגרת, בשום מקום. אפילו להחזיר את הכדור לאמצע או לעצור את המשחק לכמה דקות היה לוקח יותר זמן.

    4 שערים ב-6 דקות זו התמוטטות עצבים מוחלטת, נוק אאוט מוחלט – הפעם של נבחרת שלמה, כולל המאמן. הנה כאן, החל ב-3:46:

    https://www.youtube.com/watch?v=IttBaD4lGq4&t=3m46s

  4. זו אכן הפתעה היסטורית, אבל במשחק אחד – הרבה יכול לקרות. באותה מידה אפשר לציין את המיראקל און אייס של ארה"ב.

    ויכול להיות שאנחנו קרובים מדי, אבל השנה חווינו את ההפתעה הכי גדולה בספורט? לא מתכוון לקאבס על הווריורז (זה גם אפסט מטורף, החזרה מ-3:1 נגד הקבוצה עם ה-73 וכו'), אלא לסטר. עונה שלמה, לא משחק אחד. ולעבור בדרך לא פייבוריטית אחת – אלא לפחות 10. מתקשה למצוא לזה מקבילה.

    1. יש אחת שמבחינות מסויימות לא פחותה – גם היא בכדורגל האנגלי .
      איפבסוויץ' טאון , קבוצה שולית ממזרח אנגליה , שנוסדה כמועדון מקצועני והתקבלה לליגה השלישית ב- 1936 בלבד . אם נוריד את שנות מלחמה"ע השניה , הקבוצה שיחקה פחות מ-20 שנה , כולן בליגה השלישית , עד שהגיע אליה אלף ראמזי כמאמן . הוא העלה אותה לליגה השניה לקראת סוף שנות החמישים , שם היא שיחקה 3 עונות . ב- 1959/60 היא עלתה לליגה הראשונה ( שהיום נקראת פרימייר ליג ) , ובשנתה הרשואנה בליגה העליונה , כשהיא מוזכרת כמועמדת ודאית לירידה , זכתה בעונת 1961/62 באליפות הראשונה והיחידה עד היום בתולדותיה !
      אגב , קרוב ל-20 שניה מאוחר יותר , חזרה נוטינגהאם פורסט על ההישג וזכתה באליפות אנגליה בשנתה הראשונה לאחר שעלתה לליגה העליונה ( תחת בריאן קלאף , המאמן האגדי ) . היא אף הגדילה לעשות , ובשנה שלאחר מכן זכתה בגביע אירופה לאלופות . תוך שנתיים מהליגה השניה לפיסגת אירופה.
      אנקדוטה אישית – חייתי בדיוק אז , שנת 1979 , חצי שנה בנוטיגהאם , ובפסח של אותה שנה ( יצא בדיוק על ליל הסדר , ולמגינת ליבם של מארחי העדפתי להיות במשחק ) נכחתי בחצי הגמר בסיטי גראונד בו סיימו נוטינגהאם ופ.צ. קלן בתיקו 3:3 בלתי נשכח . בגומלין בגרמניה ניצחה פורסט 1 : 0 , עלתה לגמר וזכתה בגביע מול מאלמו השוודית .

        1. אכן – אם כי הקורבים שלי כבר שנים רבות לא בנוטיגהאם .
          יצא לי פעם לראות משחק בבייסבול גראונד הישן של דרבי ( את אוורטון משחקת מול בעלת הבית . נגמר 0: 0 משעמם ).
          אם לסגור את המעגל , דרבי זכתה באליפות היחידה שלה 6 שנים לפני נוטיגהאם , גם כן תחת בריאן קלאף .

      1. אז הכדורגל האנגלי היה בשיאו וזכה בכמה וכמה זכיות רצופות ובין 77'-84' זכו בשבעה גביעי אלופות מהם שישה ברציפות וארבעה מהזכיות היו של ליברפול, ואסול הייזל עצר זאת ובלי האסון הזה האנגליות היו ביתרון משמעותי על הספרדיות והאיטלקיות והגרמניות בזכיות בגביעים אירופאיים ובעיקר באלופות גם היום.

  5. סיפור ענק
    מדהים איך ברזיל שזכתה להניף את גביע העולם 5 פעמים לא זכתה לעשות זאת כמארחת
    פלה תמיד התייחס להפסד ב 1950 כארוע שהשפיע עליו וגרם לו לרצות למחוק את החרפה
    גם לפני מונדיאל 2014 הוא אמר – הגיע הזמן למחוק את חרפת 1950
    הם עשו זאת בסטייל כשהוסיפו את חרפת 2014 עם ההפסד 1-7 לגרמניה

  6. המשחק הכי גדול בתולדול המונדיאלים הוא ה – 7:1 של גרמניה, עורגוטאי במקום השני ואיטליה של רוסי ב-85 נגד ברזיל המדהימה של אז. הכל נגד ברזיל

    1. ב-82' כמובן ולא 85' שבה לא התקיים טורניר גביע העולם. ב-86' התקיים הטורניר שבו הוביל מאראדונה את ארגנטינה לזכייה בגביע העולם באחת ההופעות הגדולות של שחקן בודד וגם שער היד לא משנה זאת.

      1. בכל זאת הגמר שבו ניצחה ברזיל את איטליה בגמר 1970 יותר גדול גם בגלל המעמד וגם בגלל איכות הנבחרת המנצחת וגם בו הובקע אחד השערים הגדולים בגביע העולמי בבעיטה מרחוק של קרלוס אלברטו, המגן הימני הטוב בכל הזמנים.
        יש עוד משחקים יותר גדולים עם יותר שערים או באותה תוצאה ניצחונה של ברזיל על הולנד 2:3 ברבע גמר גביע העולם 94'. וכן נצחונה של של הולנד על ארגנטינה 1:2 בגביע העולם 98' עם שער ניצחון מרהיב של ברגקאמפ היה לא פחות גדול כמשחק מארגנטינה-אנגליה ב-86'.
        אין זה סותר ששערו של מאראדונה היה אולי גדול השערים בגביעי העולם, אך אין זה הופף את המשחק הזה שהיה נהדר למשחק הגדול ביותר ושער היד הוא נקודה לרעת המשחק הזה וטעות השופט שלא פסל את השער.

        1. תראה זה עניין סוביקטיבי,לגבי הגמר ב1970 אז לא ראיתי בלייב ואני לא יכול להגיד לך,לגבי שאר המשחקים אז כן הם היו טובים ואולי אפילו חלקם טובים יותר מארגנטינה-אנגליה אבל האימפקט של המשחק וההיסטריה וההיסטוריה שהוא עשה וכן השער ביד העלה את המעמד שלו למעמד היסטורי.ובעייני (אולי כי הייתי ילד והכל נראה אחרת) המשחק הזה הכי חקוק לי בזיכרון.
          דרך אגב גם הגמר בין ארגנטינה-גרמניה באותו מונדיאל היה עצום.ארגנטינה הובילה 2-0 הגרמנים כמו הגרמנים הישוו ל2-2 ואז מסירת אומן של מראדונה לבורצ'אגה ונגמר 3-2

          1. המשחק איטליה-גרמינה בחצי גמר 70' שהסתיים בתוצאה 3:4 לאיטליה גם הוא יותר גדול לדעתי כמשחק. ומשחקים נוספים שיכולים להיות יותר גדולים מבחינת איכות המשחק:
            רומניה – ארגנטינה 2:3, שמינית הגמר 1994
            ברזיל – שבדיה 2:5, גמר 1958 (פלה בן ה-17 הוביל את ברזיל לזכייתה הראשונה עם שני שערים)
            מערב גרמניה – צרפת 3:3 (4:5 בפנדלים), חצי הגמר 1982
            אנגליה-מערב גרמניה 2:4 (אחרי הארכה) , גמר 1966
            ברזיל-צרפת 1:1 (4:3 בפנדלים), רבע הגמר 1986
            ברזיל – איטליה 3:2, שלב הבתים השני 1982

            לפי הבנתי שער כמו שער ביד הוא לא חוקי פוגע בהתייחסות למשחק ארגנטינה-אנגליה ב-86' כמשחק הטוב ביותר. אך יש כאלו החושבים אחרת כמו במקור זה המביא תיאור קצר של כל אחד מהשמחקים הנ"ל:
            http://m.pplus.ynet.co.il/Article.aspx?id=3257110

  7. אני מסכים עם הייט ההגדרה היותר מתאימה זאת האכזבה הכי גדולה בתולדות הספורט.
    לעניות דעתי נראה לי שהניצחון של גרמניה על הונגריה 4 שנים אחרי היה יותר סנציוני.אחרי שבשלב המוקדם ההונגרים ניצחו את הגרמנים בתוצאה 8-3!!! הם הצליחו להפסיד לאותה קבוצה בגמר

    1. פושקאש נפצע באותו משחק וסחב פציעה עד הגמר והיה מן הסתם פחות טוב מהרגלו ולכן הונגריה הייתה פחות טובה וללא פציעתו הייתה יותר שולטת במשחק וסיכו טוב שהייתה מבקיעה יותר שערים. בכל מקרה בדקות הסיום פושקאש הבקיע שער משווה חוקי שהשופט פסל, כך שללא טעות שיפוט זו היה סיכוי לא רע להונגריה לזכות בכל זאת בגביע.
      בכל מקרה הטעות קרתה וגרמניה ניצחה וזכתה בתוארה הראשון והונגריה לא זכתה עד היום בתואר כלשהו באליפות העולם או אירופה. בגביע העולם השני שלה זכתה גרמניה בדיוק 20 שנים מאוחר יותר על חשבון נבחרת פלא אחרת, הולנד של קרויף, שגם היא לא זכתה בגביע העולם עד היום (באליפות אירופה זכתה פעם אחת ב-88' בגרמניה עם ניצחון בחצי הגמר על המאחר שנקמה בה בשמינית הגמר בגביע העולם ב-90' והמשיכה לזכייה השלישית שלה בגביע העולם).

      1. עדיין לנצח את אותה נבחרת 8-3 בבית המוקדם ואחר כך להפסיד לה בגמר זה לדעתי הפתעה גמורה.לגבי מהלך המשחק אז אני מאמין למה שאתה אומר כי לא ראיתי ולא הייתי בזמן אמת.
        שוב אני מבחינתי העובדה שהם הביסו בתוצאה של 8-3 ואחר כך הפסידו ולכן זה לדעתי יותר גדול ממה שהגרמנים עשו ב1974.
        לגבי הולנד ב88 זה השער השני הכי חשוב ויפה שראיתי במהלך חיי(אחרי מראדונה כמובן)

        1. ה-שער של האליפות זה בחצי גמר. ואן באסטן בדקה ה-88, הולנד מנצחת את גרמניה 1:2 וסוגרת את מעגל הכאב. הגמר היה כבר פיקניק. הטראומה נגמרה.
          וגדול משחקי המונדיאל הוא 3:4 איטליה על גרמניה בחצי גמר 70. משחק מטורף והארכה מטורפת.

          1. אך גרמניה נקמה בגביע העולם בשמינית הגמר והמשיכה לזכייה וזה הטורניר החשוב יותר אז הטראומה ממשיכה!

כתיבת תגובה

סגירת תפריט