הדרך לשאנז אליזה (5) – על תאונות ושאר מרעין בישין / דוד "פאקו" סעדה

 

12 קטעים של הטור מאחורינו. הקטע של אתמול, אשר יועד ליום הבסטיליה, נבחר להיערך על הר ונטו, אחת הפסגות היותר מוכרות ואהובות בצרפת. הצרפתים אוהבים להשתמש ביום הזה במקומות סמליים, כאלו המותירים חותם בזיכרון. אולם אף אחד לא שיער בנפשו את הסיבה שבגללה הקטע הזה ייזכר לעד ולעולמי עולמים. אין צורך לתאר, הוידאו יעשה זאת הרבה יותר טוב.

https://youtu.be/UPqxUA70ulo

 

הסיום הביזארי של הקטע מעלה שוב, כמו בכל טור, לא מעט שאלות הקשורות למספר נושאים: בטיחותם של הרוכבים, נושא כלי הרכב המלווים, התייחסות לאיבודי הזמנים בעקבות מקרים כאלו, והצופים בצד המסלול. עדיין, המקרים ממשיכים להיערם. הטור הנוכחי דווקא היה יחסית רגוע מבחינה זו (למרות שמן הסתם אלברטו קונטדור יחלוק על קביעה זו). ועדיין, מספיק קטע אחד כמו היום כדי לשנות את התדמית. בכל זאת, כפי שרוכב עבר אחד אמר פעם: התרסקויות הן חלק בלתי נפרד מהמירוץ כפי שבכי הוא חלק בלתי נפרד מהאהבה.

הנה כמה דוגמאות מהעבר הקרוב והרחוק יותר.

ספרינטים היו מאז ומתמיד כר פורה לתאונות. עשרות רוכבים שועטים במהירות שיכולה להגיע לשמונים קמ"ש, נסיונות נואשים לפלס את הדרך לקו הסיום ואדרנלין מבעבע. מתכון בטוח לאסון.

דג'מולדין אבדוג'אפארוב היה ספרינטר אוזבקי נודע, שכונה ה"טרור הטשקנטי". הסרטון הבא אולי יסביר מדוע. עדיין, לאחר ההתרסקות בטור של 1991, הוא המשיך ברגל לקו הסיום כדי לזכות בחולצה הירוקה.

למרק קבנדיש, אחד הכוכבים של הטור הנוכחי, היה פחות מזל בטור של 2014 כאשר התרסק כבר בקטע הראשון באנגליה, ושבר את הכתף.

השילוב של קטע ספרינט עם שוטרים שעומדים בצד הדרך הוא לא דבר שיכול לבשר טובות. הנה אחת ההתרסקויות הידועות ביותר בטור של 1994, כאשר הקורבן כאן הוא הבלגי וילפריד נילסן.

 

השוטר שעמד בצד הדרך הוא רק דוגמא לאחת הבעיות היותר גדולות של הטור – הצופים. הם מוסיפים הרבה מאד צבע, ומביאים אווירה שאין כדוגמתה בשום ענף אחר, אבל הנזק שהם יכולים לגרום יכול להיות רב. הנה כמה דוגמאות:

האלפ דואז הוא אחד מהקטעים הקלאסיים ביותר של הטור. ג'וזפה גואריני היה בדרכו לנצח בקטע ב-1999, כאשר מעריץ נלהב מדי עם מצלמה החליט שהזוית הטובה ביותר לצילום היא על המסלול. גואריני השלים בסופו של דבר את המשימה.

עוד התרסקות נודעת מטרדנים בדרך, והפעם של סנדי קאסאר הצרפתי, כאשר המטרד הפעם הלך על ארבע.

אם את הרוב המכריע של המקרים אפשר לסווג כחוסר זהירות משווע של הצופים, אז היו לנו מקרים שגבלו בזדון של ממש. בטור של 2012, איזשהו חלאת אדם (אין דרך אחרת לקרוא לו) פיזר מסמרים לאורך מסלול של קטע טיפוס. הרבה רוכבים התפנצ'רו, כולל זוכה הטור הקודם קאדל אוונס שהתפנצ'ר מספר פעמים. בנס לא נגרם נזק רב יותר. הפלוטון בראשות ברדלי וויגינס המוביל החליט לכנס את כל הרוכבים ולהגיע לאט עד הסיום (פרט לפייר רולאן הבלתי מבריק, שעשה עצמו כלא שומע), מה שוודאי מנע תאונות רבות.

לא התרסקות, אבל הנה הפרעה של צופה שגררה תגובה מוצדקת מאלברטו קונטדור, גם כאן על האלפ דואז. המסלול הוא לא המקום למחאות נגד חומרים אסורים.

 

הקטע של אתמול הראה שוב את הבעייתיות הקשורה לכלי רכב על המסלול. יש עשרות כאלה – רכבי קבוצות, רכבי שיפוט, צוותי טלויזיה ורכבי סיוע של המארגנים. כולם נוסעים קרוב ככל האפשר לרוכבים, מה שמגדיל את ההסתברות למגע עם הרוכבים, שלא בטובתם. גרג ואן אוורמארט, שאחז בחולצה הצהובה בטור הנוכחי היה בדרכו לניצחון בקלאסיקה של סן סבסטיאן בשנה שעברה, כאשר אופנוע של צוות הטלויזיה התנגש בו וגמר לו את המירוץ. גם פטר סאגאן נאלץ לנטוש את הוואלטה של 2015 לאחר שהתנגש בו אופנוע של מארגני המירוץ. ואלם המקרה החמור ביותר קרה במירוץ גנט וובלגם (קלאסיקה חד יומית בבלגיה) של השנה, כאשר רוכב בשם אנטואן דמוטי נהרג לאחר שנדרס ע"י אחד האופנועים שליוו את המירוץ. ככל שמספר כלי הרכב על המסלול עולה, כך נראה שנדרשת רפורמה מקיפה בעניין.

אחד המקרים הזכורים ביותר של התנגשות רכב ברוכבים היה בטור של 2011, כאשר אחד מהנהגים של צוות טלויזיה סטה בפתאומיות ופגע בחואן "החץ" אנטוניו פלצ'ה הספרדי וג'וני הוגרלנד ההולנדי. האחרון הועף על גדר תיל, לא פחות.

מה שלא ייאמן כאן הוא ששני הרוכבים המשיכו לרכב וסיימו את הקטע (ואת כל המירוץ). פלצ'ה, שמשמש היום כפרשן של יורוספורט, עשה הקבלה בין התקרית הזו למה שקרה אתמול לפרום, בעיקר בעניין החזרת הזמן. לי, טען פלצ'ה, לא החזירו אפילו שנייה. החוקים בעניין מדברים רק על החזרת זמן לרוכבים כתוצאה מתאונה בשלושת הק"מ האחרונים של קטעי ספרינט. כך שאירועים יוצאי דופן, כמו זה של אתמול, נתונים לשיקול הדעת של השופטים.

הטור של 2011 הנ"ל היה אחד המרתקים ביותר אי פעם. הוא גם היה אחד העקובים ביותר מדם. יינץ ווייט, הרוכב הותיק והאהוב, התרסק שם לאחר איבוד שליטה.

בתאונה אחרת באותו הטור, שבר אלכסנדר וינוקורוב את רגלו, בהתרסקות קשה לתוך תעלה. גם קונטדור חובב ההתרסקויות נפל מס' פעמים אך המשיך במירוץ (די בדומה לטור הנוכחי). בטור של 2014 היה לספרדי פחות מזל, והוא שבר את רגלו לאחר שהתרסק. עדיין הוא המשיך לרכב עם רגל שבורה עד שאולץ לפרוש בהמשך הקטע. מראה אולי את ההבדל בין התגובות של רוכבי אופניים לפציעות לבין אלו של כדורגלנים – בעיקר מארצו של קונטדור.

 

איבוד שליטה של רוכבים בתוואי הדרך המסוכן יכול להיות מאד מפחיד. יוהן ברונל, רוכב עבר שהתפרסם גם כאשר אימן את לאנס ארמסטרונג וקבוצותיו, מראה זאת בטור של 1996, התרסקות שבמזל לא נגמרה הרבה יותר רע.

איבוד שליטה אחר, אמנם לא בטור דה פרנס, נגמר הרבה יותר רע. במהלך ג'ירו 2010, הרוכב הבלגי וואוטר ווילנדט איבד שליטה בירידה, כאשר הסתכל אחורה, והתרסק לתוך מעקה בטיחות. מעוצמת ההתנגשות נפצע ווילנדט אנושות ומת לאחר מכן מפצעיו. בטור דה פרנס של השנה שלאחר מכן, כאשר טיילר פאראר, חברו הטוב של ווילנדט, ניצח בקטע ספרינט, הוא סימן בסיום הקטע את האות W לזכרו.

ולבסוף, ההתרסקות האפית ביותר. הטור של 2003, חוסבה בלוקי מאבד שליטה בירידה ומתרסק (ושובר את האגן והמרפק, מה שבדיעבד מחסל לו את הקריירה). לאנס ארמסטרונג שאחריו מאלתר וחותך דרך הדשא.

 

 

אלה היו דוגמאות על קצה קצהו של המזלג. כל מי שעוקב אחרי הענף יכול לציין עוד לא מעט כאלה. המסקנה כאן היא בעיקר אחת – ספורט מירוצי אופניים הוא הספורט המסוכן ביותר שיש. שמרו נפשכם וצפייה נעימה.

פאקו

ממונה על איזור 51 בהופס.

לפוסט הזה יש 30 תגובות

  1. כואב הלב … הסרטון עם ארמסטרונג.
    אתמול זה היה ממש נורא מבחינת המארגנים… העומס הזה נבע גם מקיצור העלייה שכן יש פחות מקום לעמוד והעומס היה כבר למטה.

  2. תודה.
    כמובן שיש הבדל גדול בין התרסקות לתאונה עם רכב/אוהד. ויש הבדל בין 50 ק"מ לסיום לבין 2 ק"מ לסיום.
    אני חושב שאף אחד לא היה מאושר יותר מדי אם הניצחון הטור השנה היה בזמן מועט מזה שפרום הפסיד.
    אתמול אמרו בשידור (בהקדר אחר דווקא) שחוקת האופניים מכירה בקומן-סנס. אני חושב שפה זה הפעילו שיקול דעת ראוי.
    בנוסף, אאל"ט, אם לא מחזירים לפרום את הזמן, אזי שצריך לקחת בחשבון כל מה שאירע לאחר התאונה, לרבות הריצה האסורה (לדעתי מותר להתקדם בריצה, כל עוד האופניים איתך). הווה אומר שלכאורה, אם לא מחזירים לו את הזמן ואומרים שהוא בעצם רכב עם מולמה, אזי שצריך גם להעניש אותו בזמן על הריצה, וזה כבר להוסיף חטא על פשע.
    מה שכן, התאונה הזו הוציאה ממנו לא מעט כוחות פיזיים ומנטלים שמעניין איך יבואו לידי ביטוי בקטע היום, שאמור (על הנייר) להגדיל את היתרון שלו לקראת פוטנציאל ההיחלשות בטיפוסים האחרונים.

  3. תודה!

    איזה טירוף!
    יש לי תחושה שהם ממש לא מרוויחים מספיק.
    (אני רק יכול לדמיין את שיח ספורטאי האופניים על מבול השכר ב-NBA…)

  4. נהדר , פאקו.
    מדהים עד כמה זה באמת רק קצה המזלג מההתרסקויות בטור. זה חלק מאד גדול וכואב מכל תחרות. רכיבה.

  5. עוד התרסקות שזכורה לי היא של דיוויד סבריסקי. בטור של 2005 הוא "ניצח" (הניצחון נפסל בעקבות שימוש בחומרים אסורים) את הפרולוג ב-2 שניות לפני לאנס. המשיך להחזיק בצהובה בשני קטעי הספרינט (בהן בלט מיודענו הבלגי טום בונן) ואז הגיע הנג"ש הקבוצתי בו הוא התרסק ואיבד את הצהובה ללאנס.
    לאחר מכן ראסמוסן לקח את הצהובה ואת לאנס החזיר אותה.
    בנג"ש האחרון, לאנס "ניצח" וזה גם היה הקטע היחיד אותו "ניצח" באותו טור.
    אאל"ט, גם ראסמוסן התרסק באחד הנג"שים בשנים הבאות (2006?)

    1. זבריסקי גם התרסק באותה התרסקות שהזכרתי של וינוקורוב ב-2011, יחד עם יורגן ואן דן ברוק. גמר לשלטשתם את המירוץ.

  6. האירועים של אתמול בלילה בניס גורמים לי לחשוב יותר ויותר שהטור לא יוכל להמשיך להתקיים במתכונתו הנוכחית עוד הרבה זמן.

  7. וזה לפני שהתחלנו לדבר על דברים כמו דאעש. אתמול בכמה נקודות על המסלול כמה מטומטמים הרימו אבוקות עשן. היה יכול להיות בקלות משהו אחר.

  8. אולי צריך כדי למזער פגיעות לחייב את כל הרוכבים לשים מגנים במשקל מסויים.
    במצב שנוצר היום אף אחד לא שם משו רציני כדי לא לפגוע במהירות…

    1. לא מעשי כנראה. פרט לקסדה הבלתי נמנעת (שגם היא הוכנסה בשנים האחרונות), במהירויות עליהם אנו מדברים, מגינים כנראה לא יעזרו. פרט לשפשופים ("שניצלים" בעגת הרוכבים), הפגיעות הם ברמה של שברים בכל מיני מקומות שקשה להגן עליהם. שבר בעצם הבריח למשל הוא אחת הפציעות השכיחות בקרב הרוכבים. כדי להגן על זה צריך תלבושת של שחקני פוטבול. שוב – לא מעשי.

  9. התרסקויות?
    מה אשם רוכב האופנוע ….צריך היה לעצור את פורט על מהירות ….
    גור מה רצית שיסימו בעליה נגד רוח מיסטראל של 80 קשרים….
    האופנועים לא עולים שם..
    זה מהקורה בוונטו ביום של שקע מסינה ….ואפרופו טומי סימפסון שנת 1967 היתה גם כאן בארץ שנה מפורסמת בשל איזו מלחמה קצרה

להגיב על דינגו לבטל

סגירת תפריט