הפין שהציל את חייו של בילי פאנג / סיפור מקורי מהתיבה / מנחם לס

 

 

את הסיפור הזה – בגדול – שמעתי לפני כמה שנים טובות באחד מאולמות הבאולינג בממפיס שם בקרנו בני דודים של אשתי גייל. בסיום המשחק כשהלכנו להחזיר את נעלי הבאולינג, נתנו לנו כמזכרת מאמר קצר שניכתב על משחק שקרה באותו אולם כמה שנים קודם לכן. המאמר מאד עניין אותי ועשיתי קצת מחקר על מה קרה שם. אני מבסס את המאמר הזה על עובדות אמיתיות שקרו, אבל מוסיף צבע משלי, קצת 'פרטים' על פי מה שאני מתאר לעצמי שהלך שם, וכמובן הכתיבה שלי לסיפור מהתיבה הזה. אבל הסיפור – בגדול – הוא אמיתי לחלוטין בעובדותיו.

*******

כשבילי פאנג נעמד עם כדור הבאולינג שהיה הזריקה ה-36 שלו באותו ערב הוא פתאום הרגיש סחרחורת. הוא הרגיש שעיניו מתגלגלות. הוא איבד את שיווי משקלו והחל מתנדנד. חברו הטוב ברנרד אוקיפי ניגש אליו ואמר "רק עוד כדור אחד…עליך ללקט את כל עצביך, ולהתרכז רק בזווית הימנית של כדור מספר 1. בילי, הכדור חייב להיכנס 'לכיס'…זכור, 9.6 מעלות מימין,. 9.6, כפי שפרופסור סטיין חישב לך… זה המספר שלך. רק עוד כדור אחד ואתה ניכנס להסטוריה. HOOK IT אבל לא יותר מדי..המסלול איבד את השמן מצד ימין ואין צורך ב-'הוק' מוגזם…"

בילי אומר, מגמגם, מגיב לו: "החזק בי לרגע…אני מרגיש ערפל…אני לא רואה ברור…הפינים נעים ולא עומדים…מה קורה כאן?…מה קורה לי?…".

ברנרד: "זאת התרגשות. לא יותר. רק עוד כדור אחד…רק עוד כדור ואתה ניכנס להיסטוריה לעולמי עולמים…".

בילי פאנג מזיע. הוא מרגיש טיפות שתן מטפטפות על רגלו. הוא לא מצליח לעצור את השתן. הוא מרגיש שגרביו נרטבות…הוא מרגיש צורך להקיא… הוא עוצם עיניו ואומר לעצמו: "בילי, רק עוד כדור אחד…9.6 מעלות מימין מפין מס' 1". (כמה שנים לפני, פרופסור רוברט סטיין, פיזיקאי מאוניברסיטת ממפיס, חישב עבור בילי פאנג שהזווית האופטימלית עבור כדור הבאולינג ליצור סטרייק היא 'בכיס' בין הפין מס' 1 ומס' 3, 9.6 מעלות מימין לפין מס' 1)

בילי מכניס את  האגודל הרטוב שלו מזיעה לחור האגודל של כדור הבאולינג. את אצבעות האמה והקמיצה הוא מכניס לחוריהן. האצבעות כולן רטובות מזיעה…

הוא מתחיל את היציאה מהקו…שלושה צעדים קצרים, מהירים, ואז הצעד הרביעי הארוך יותר. מבטו מתרכז רק בפין מס' 1, ולראשונה בחייו הפין נע ונד, ומתהפך על ראשו. הוא יודע שהכל רק בראשו…הוא בקושי רואה את המטרה…

הוא משחרר את הכדור.

הכדור יוצא בחוזק הרגיל עם הסיבוב הרגיל…טיפונת ימינה, ואז מימין הכדור מתחיל להסתובב, וניכנס בעוצמה הרגילה מימין לפין הראשון, כ-10 מעלות מימין, בין הפין הראשון והשלישי. הכל נראה מושלם. זריקה מושלמת. 'הוק' מושלם. עוצמת הכדור מורגשת לו מצויין.

בילי מסתכל על מערבולת הפינים הנופלים עם הרעש האהוב כל כך בהתנפצות שקולה-רעשה כה ידוע לו שהוא מקשיב לו 20, 30, לפעמים 40 פעמים ביום. גם בלילות כשהוא לא יכול להירדם הוא יכול לשמוע את 'התפוצצות' הפינים הנופלים כאילו בהתקוטטות אחד עם השני, במין השתוללות הנראית לו תמיד כהתקוממות ומרידה בין עשרת הפינים.

הדבר האחרון שבילי רואה – או שהוא חושב שהוא רואה – הוא התנפצות הפינים כשרק פין אחד מתנדנד, מתנדנד…עומד ליפול…אך נשאר עומד. הוא אומר לעצמו "אני בטוח שזה פין מס' 10", ואז חושך.

**********

 

בילי חזה בהתנפצות הזאת ושמע את קולה אלפי פעמים. הוא פעם נשבע שהוא יכול לנחש אם היה 'סטרייק' או לא רק לפי רעש הפינים בהתנגשותם אחד בשני. "סטרייק נשמע אחרת מ-'ספייר' " (SPARE זה כשרק 9 פינים נופלים)" הוא אומר, "וספייר נשמע אחרת מספליט" (ספליט זה כש-8 פינים נופלים ורק שני הקיצונים, 7 ו-10 נשארים עומדים). הוא מכיר את ההתנפצות של הפינים כה טוב עד שהוא יכול במוחו 'לעצור' את ההתפוצצות הלוקחת אולי חצי שנייה, או אולי 0.6 שניות, ולהאיט אותה ל-SLOW MOTION, פריים אחד אחרי השני, FRAME-BY-FRAME ולראות את הפין הראשון והשלישי מכים ומפילים את פינים מספר 2,4,5 ו-6 ואז 7, 8, 9, ו-10, . הוא בעיקר אוהב לראות במוחו את הפין הששי 'הנשכב' לרוחבו והמפיל את ה-9 והעשירי.

'טראחחח…', ועוד 'טראחחטטטטאאאקקקק'. הקול של הפינים מסביר לו את צורת הפלתם, אחד אחרי השני, שניים יחד, או לפעמים 7 פינים כמעט במכה אחת.

הוא כבר לא זוכר אם למעשה ראה את כניסת הכדור בין הפין הראשון והשלישי כי באותו רגע, מרוב התרגשות, היפעמות, נסערות, ולהט, הוא איבד את הכרתו. אבל לפני שאיבד את הכרתו תמונה אחת של מצב הפינים חדרה למוחו מחוסר ההכרה, ומצאה משכן שם באחד התאים (או במספר תאים, תלוי מה הניאורולוג יגיד לנו): פין מס' 10 נשאר עומד!

**********

באותו יום מר ונימהר בילי עשה לראשונה בחייו משחק של 300. "משחק מושלם". באולם הבאולינג המפורסם הזה, SUMMIT BOWLING, קורה בערך אחת לשבעה-שמונה חודשים ששחקן זורק 12 פעמים, 10 כדורים בתורו, ואז עוד שני כדורים בנסיון העשירי כי הסטרייק האחרון נותן לך עוד שתי זריקות בונוס. זהו אולם מפורסם עם 112 'מסלולים' (LANES), ולשם מגיעים כל המי ומה המקומיים בספורט הזה. לפי הבאולינג אסוסיאשיון של ארה"ב ישנם במדינה 95 מיליון באולרים, ובממוצע 1.14 פעמים ביום – באיזה שהוא BOWLING ALLEY באמריקה – מישהו עושה 12 סטרייקים ל-300 נקודות.

(כיצד משיגים 300 נקודות בעשרה סיבובי זריקות? כי כל "STRIKE" נותן לך את מספר הפינים שהפלת (10) פלוס שתי הזריקות הבאות. אז בזריקה של הסיבוב הראשון השגת 10, פלוס ה-10 הבאות וה-10 הבאות, ס"ה 30, וכך בעשרה סיבובים מושלמים אתה משיג 300, כי הזריקה של הסיבוב העשירי נותנת לך בונוס של שתי זריקות נוספות, ואם גם הן מושלמות, אז הגעת ל-300)

אבל בילי עשה זאת  פ-ע-מ-י-י-ם רצופות ביום ההוא,  ועתה הוא עשה עוד 11 סטרייקים, ואם הכדור האחרון שלו שניכנס מצויין בין הפין הראשון והשלישי ועושה סטרייק, הוא עושה שלוש פעמים 300 רצופים, דבר שקרה רק 3 פעמים באופן 'רשמי' (תחרות, ליגה מקומית, או אפילו עדות של ארבעה אנשים, ואז המערך החשמלי האוטומטי של הפינים הוא 'ההוכחה' שהיו 12 סטרייקים רצופים) בכל ארה"ב ב-200 שנים של באולינג.

אם הוא יעשה 900 הערב, חייו ישתנו לחלוטין. הוא יהפוך מספר במספרה קטנה לסלבריטי. אולי הוא יוזמן אפילו ל'בית הלבן' לפגוש את הנשיא.

ודווקא ברגע הזה – כשפין מספר 10 מתנדנד אך לא נופל ונשאר עומד זקוף כמו שומר מלכה בריטי – הוא התעלף. המתח חיסל אותו.

 

*******

 

בילי היה בנם של סטפני וקו לינג פאנג, יתום שהגיע איכשהו לארה"ב בימי מלחמת וייטנאם, והפך למכונאי מוכשר שאסף דולאר לדולאר עד שהצליח לפתוח מוסך משלו בסילבר פארק, פרבר של ממפיס. סטפני היתה אחת משבעה ילדים של ברברה וסטנלי ברודרייגן, הורים שנישאו בגיל 15 ו-17 שביתם היה הרוס בעיקר  בגלל שתייה ו-ABUSE מיני ופיזי.

סטפני הוצאה מהבית בגיל 12 ובילתה כמה שנים במשפחות מאמצות. בגיל 16 היא פגשה את קו לינג פאנג בסטייט-פייר וניכנסה להריון. היא עברה לגור בדירת החדר שלו, ושניהם הפכו ל'עדי יהווה' (JEHOVAH WITNESSES) אדוקים. אחרי בילי נולדו להם עוד שני ילדים.

בילי גדל ילד ביישן, עיניים מעט מלוכסנות, אך די גדול בגופו עבור בן של וייטנאמי. הוא גדל להיות ספורטאי לא רע בתיכון, שיחק כדורסל בחמישיית בית הספר "ריברסייד היי" עם חלומות לקבל מילגת כדורסל. הוריו אמרו לו שזה הסיכוי היחיד שלו ללימודים אקדמאים כי אביו השתכר לא רע, אבל לא מספיק לשלם הוצאות לימודים אקדמאיים, אבל מצד שני ה-$50,000 היו יותר מדי עבור עזרה כספית ממשלתית.

האמת חייבת להיאמר שלבילי לימודים אקדמאים לא היוו מטרה חשובה. כשהיה בן 14 הוא גילה את משחק הבאולינג והיתה זו אהבה ממבט ראשון, ומשיכה אובססיבית. חלומו היה להפוך לשחקן באולינג מקצועי. משך כל שנות לימודיו בתיכון הוא אסף פרוטה לפרוטה בעבודות מזדמנות, ואת כל הכסף שהיה לו הוציא רק על באולינג. הוא קנה זוג נעלי באולינג יקרתיות של 'ווילסון' במחיר $125, ושלושה כדורי באולינג אישיים שחוריהם קודחו בהזמנה אישית לפי מידות אצבעותיו.

בילי הפך לבאולר הטוב ביותר באולם הבאולינג "פיץ' בול ליינס' לא רחוק מביתו, אולם באולינג מעל הממוצע בגודלו עם 54 LANES משובחים ביותר. הוא החל להתחרות בתחרויות מקומיות, ושמו החל להתפרסם בפרברי ממפיס.

כשחלומו למילגת כדורסל לא התממש (הוא הפסיק לשחק בשנת הסניור שלו), הוא הודיע להוריו  שהוא החליט ללכת לבית ספר לספרות, להפוך לספר, ולנסות לבנות קריירה כשחקן באולינג מקצועני. אביו אמר לו – "זה לא מה שחשבתי שתיגדל להיות. תצטרך לשלם את שכר הלימוד בעצמך, ומהחודש הבא עליך לשלם לאמך ולי $1,000 לחודש מגורים וכלכלה".

בילי מצא עבודה בפיציירה בצד השני של העיר, שכר דירת סטודיו קטנה, ותוך שנה הפך לספר.

משך כל השנים הוא לא הפסיק לשחק באולינג. הוא היה חבר בארבע ליגות, ופעם אחת אפילו הוזמן לתחרות "PRO-AM" עם כמה מקצוענים העוברים בטור מעיר לעיר ומשחקים נגד החובבים הטובים ביותר עבור כסף, עם 'הנדיקאפ' שקובעים (נניח החובב מתחיל עם 40 נקודות, או לחובב ניתן לזרוק 4 כדורים 'אקסטרה' באיזה מצב שהוא בוחר בזמן המשחק).

(בילי. עיניים מעט מלוכסנות. זריקת באולינג מלאת 'סטייל')

הנסיון היה טראגי ממש. בילי הוכה באולם הבאולינג כפי שלא הוכה אף פעם בחייו. הוא הבין שההבדל ברמה בינו לבין המקצוענים המשופשפים הוא הבדל של יום ולילה. חלום המקצוענות פרח-חלף לו, אבל בילי ידע שאיכשהו, מתי שהוא, הוא יצליח להפוך את הבאולינג לחלק ממחייתו, אולי כמאמן, מורה פרטי, או – אם ירצה השם – לבעל אולם באולינג..

בילי תמיד היה טיפוס ביישן ומסוגר בעצמו. רק באולם הבאולינג הוא הצליח לצאת משריון המגן שלו ולהפוך לשעתיים-שלוש לדברן, פטפטן, ואפילו קשקשן. בסיום המשחקים הוא לפעמים היה מתיישב בבאר של אולם באולינג זה או אחר, שותה בירה או שתיים עם שאר הבאולרים, ונעלם אל השחור.

היו לו 'חברים' – יותר נכון 'מכרים' – בכל הליגות ששיחק בהן, אבל 'חברים' שמלבד "היי בילי" באולם האולינג לא ידעו עליו דבר וחצי דבר. אפילו לא את מספר הטלפון שלו. הוא היה מופנם ומסתגר בצורה מוגזמת ואיש לא הרגיש נוח להתקרב אליו.

הוא, כפי שהסברנו, שיחק בארבע ליגות, והשתתף ב-20 עד 24 משחקים בשבוע. הוא היה מגיע ב-5:30 למשחקי ליגה שהתחילו ב-7:00. היה עובר רוטינה שלמה של חימום, תרגילי נשימה, ותרגילים שהוא כינה "תרגילי טיימינג". למראיין שפעם ראיין אותו הוא אמר: "זה הכל עניין של טיימינג; ההבדל היחיד בין באולרים כמוני והמקצוענים הטובים הוא 'טיימינג'. רק טיימינג. זה לא סתם ה-HOOK שבסיבוב הכדור…זה מתי הכדור מתחיל להסתובב, ובאיזו עוצמה".

הוא הסביר פעם: " כשהזרועות שלך, הרגליים, הירך, והגב, כולם נעים בריטמיות לכיוון מסלול הבאולינג, שיווי המשקל שלך משתפר ואיתו התזמון של הזריקה. כמובן שחורי האצבעות חייבים להיות בגודל האופטימלי לשיחרור כדור ללא כל מעצור או סטייה". הוא מוסיף: "כשאתה בשיווי משקל אופטימלי, גם ה-DECISION MAKING שלך משתפר כי ישנם כל כך הרבה דברים לחשוב עליהם שעליך ללמוד לעשות כמה שיותר מהם אוטומטית, ואז כל מה שנשאר לך לחשוב עליו זה שחרור הכדור, והמטרה".

הבאולינג הפך לאובססיה מחלטת. קומפלסיה שהפכה לדבר העיקרי בחייו. את הכסף למחייתו הוא עשה בתספורות לבאולרים ששמעו שהוא משמש כ'ספר לגברים'  בביתו במחיר זול. הוא קנה מושב/כסא ספרים משומש ב-$250 והשמועה עברה בין הבאולרים שבילי מספר בדירת הסטודיו שלו לפי הזמנה. כשלבעל הסטודיו בו הוא התגורר נודע על "המספרה" בביתו הוא נתן לבילי שבועיים לעזוב. לבילי היו מספיק חסכונות לשכור דירת חדר עם מטבח ושרותים, והוא שכר פינה אצל חייט לשים שם את כסא/מושב הספרים שלו, והחייט אפילו הסכים שישים שלט קטן "מספרה לגברים".

יום אחד הגיעה רוברטה עם בנה בן ה-5  שהיה זקוק לתספורת, ובינה לביל בילי התפתחה שיחה. הם קבעו להיפגש. כעבור חצי שנה הם נישאו. מספרת רוברטה: "ניקשרתי מאד לבילי. אהבתי את יחסו לבני דניאל, אבל הבאולינג CONSUMED HIM TOTALLY. לא היה דבר בחיינו שיכול היה להתחרות עם הבאולינג. ספרי באולינג, תחרויות באולינג, הוא דיבר, חשב, וחלם באולינג. לא דרשתי שיפסיק אלא רק שימצא מעט זמן למשפחה. זה היה בלתי אפשרי. לא היה באפשרותינו לפתח כל יחסים עם זוגות אחרים, ולא היה לו זמן לביקורים או לדינר מדי פעם. בקשתי, התחננתי, מאומה לא עזר".

I HAD NO CHANCE AGAINST HIS BOWLING”" היא אמרה. כעבור שנתיים הם התגרשו.

 

*********

 

מאז עברו 14 שנים. ביום שהוא  עשה את ה-300 הראשונים בקריירה שלו הוא כבר היה בן 42. באותו יום לא התחשק לו לקחת יותר מ-5-6 זריקות אימון. בד"כ הוא לוקח לפחות 10 זריקות אימון. הוא הרגיש כאב בכתף ולחץ מסויים בחזהו, והחליט לקחת הכל 'קל'.

הוא היה הקפטן של קבוצתו שנקראה "MAGNIFICENT 8". הוא בחר את השם '8' כי זהו מספר מזלי בוויאטנאם לפי ספורי אביו. לקבוצתו נתנו באותו ערב את מסלולי 37 ו-38. הוא הכיר כל מסלול בע"פ: "המסלול ה-37 מתעקם במקצת בשליש הדרך ולכן חייבים להיזהר עם ה-HOOK  עליו שמא הכדור יגיע ל-'כיס' (ה'כיס' הוא הרווח בין הפין הראשון והשלישי) בזווית גדולה מדי. "המסלול ה-38 הוא ישר לכל אורכו וכשהוא משומן כראוי 'הוק' רגיל הוא כל מה שעליך לעשות עליו" הוא אמר למראיינו. הוא מסביר שאין שני מסלולי באולינג שווים (IDENTICAL) בכל העולם. לכן כל שחקן מקצועני 'מנסה' כל נתיב באולינג עשרות פעמים לפני כל תחרות.

כרגיל, בהיותו הבאולר הטוב בקבוצה הוא היה הזורק האחרון. כל כדוריו הראשונים ניכנסו ישר ל-'SWEET SPOT' בין הפין הראשון והשלישי, והסטרייקים באו אחד אחרי השני. הזריקה הששית לא הרגישה טוב' כשהכדור יצא מידו והוא מיד זעק "OH NO" אבל הכדור ניכנס לכיס – אמנם לא ל-SWEET SPOT", והפין העשירי לא נפל יחד עם שאר התשעה. אבל הוא התנדנד, התנדנד, ואז נפל.

 

(כדור הניכנס ל-'SWEET SPOT' ביו הכדור מס' 1 וכדור מס' 3)

בזריקה השביעית והשמינית הוא ידע שהן סטרייקס בשעה שהכדור עזב את ידו. הוא הסתובב לפני שהכדור ניכנס ב'כיס', והקול של הפינים המתעופפים הספיק לו לדעת שישנם לו 8 סטרייקים צופים.

כשזה קורה, ותורך מגיע לזריקה מספר תשע, כולם משתתקים. עושים עצמם כלא מסתכלים, אבל כולם יודעים שבילי הולך על סטרייק תשיעי.

דבר מוזר מאד קרה לבילי: בכמעט 30 שנה של באולינג – 24 מהן כבוגר, לא היה לו אף פעם משחק מושלם של 300. היה לו 4 משחקים של 299, ושני משחקים של 298. אבל לא 300. לשחקן ברמתו, ועם כמות המשחקים שלו היה צריך כבר להיות משחק של 300, אבל ניגזר גורלו שלא יהיה לו. המספר "300" לא עזב את בילי מהרגע שפקח את עיניו בבוקר ועד שהלך לישון. אפילו בחלומותיו, הרבה יותר פעמים מאשר לא, הופיע המספר 300 היכן שהוא, איפה שהוא, בחלום.

התשיעי היה סטרייק מצויין אם כי בילי הרגיש שהוא זרק טיפונת חזק מדי. אבל רעש 'ההתפוצצות' של הפינים היה ערב לאוזנו.

לפני הזריקה העשירית הוא הרגיש "LOOSE AS A GOOSE", כפי שהוא ניזכר. בעוד שחבריו שותקים הוא קורא לשחקני הקבוצה היריבה "לראות את הסטרייק העשירי שלי". הוא לוקח את הכדור, מנגב אותו משמן המסלול, וללא הכנות רבות יוצא לדרך, משחרר את הכדור כשכל גופו מסובב בירכו לגרימת ההוק הדרוש, ועשרת הפינים מתעופפים ומתנפצים מעוצמת המומנטום.

 

ברמקול של אולם הכדורת מודיעים שבמסלולים 37 ו-38 קבע באולר 10 סטרייקים רצופים ועתה הוא הולך על הבונוס של הסטרייק העשירי – שתי זריקות נוספות.

 

באולם היו כ-100 באולרים וכולם מיהרו לחזות  בשני הכדורים האחרונים.

******************

הכדור ה-11 יצא לא טוב מידו ובילי חשב שזהו זה. אבל, למזלו, הכדור שנע בקשת גדולה מדי ימינה הגיע לחלק מהמסלול בו השמן התייבש או נימחק, עובדה שגרמה לכדור את השינוי הקטן שהיה צריך, והוא ניכנס ישר ל'סוויט-ספוט', ובום. סטרייק 11.

כאן עשה בילי מעשה מוזר ביותר. הוא לא רצה לחכות לכדורו שיחזור על הסרט הנע ממערכת ההנעה, ולקח כדור 'זר' שראה על מגש הכדורים, דבר שאף BOWLER המכבד את עצמו לא יעשה. זה כאילו שחקן גולף המכבד את עצמו ישתמש ב-'דרייבר' אחר ולא שלו לחבטה בכדור.

"BILLY”", נשמעו קולות חברי קבוצתו, "WHAT THE HELL ARE YOU DOING?"

אבל ברגע שהמערכת החשמלית העמידה את הפינים במקומם, הוא יצא לדרך עם כדור זר ולא מוכר, שאצבעותיו לא הרגישו בו נוח.

שגיאה חמורה. דבר שלא ייעשה!

(כל כדור באולינג הוא אחר. בגלל החורים לאצבעות, מרכז הכובד של הכדור אינו במרכזו ולכל כדור ישנו מרכז כובד אחר. המקצוענים מכירים ויודעים את כדורי הבאולינג שלהם טוב יותר מכף ידיהם. לכל כדור ה-HOOK שלו, הסיבוב שלו, וצורת ההתנהגות שלו)

בילי עצמו לא יכול היה להסביר את מעשהו כמה שבועות אחרי. "פשוט ראיתי כדור, והחלטתי לזרוק אותו. הייתי יותר מדי עצבני מכדי לחכות!", הוא הסביר את מעשהו.

הזריקה היתה מושלמת.

צעקות וצרחות, וכולם מגיעים לחבקו. הרמקול מודיע "זה עתה ניגמר משחק של 300 על מסלולי 37 – 38". (המקצוענים זורקים הכל על נתיב אחד; בתחרויות מקומיות משתמשים בשני נתיבים כדי לחסוך בזמן)

ה-300 הראשון של בילי.

*******************

אין לו הרבה זמן לחוות את חוויית חייו כי המשחק השני מתחיל.

לא ארבה בהסברים וסיפורים, רק אספר לכם שבילי עשה מיד אחרי ה-300 הראשונים שלו את ה-300 השני הרצוף, מעשה שפחות מ-100 באולרים עשו בכל תולדות הבאולינג של ארה"ב!!! הוא שיחק את המשחק השני מהר מאד, הרבה יותר מהר ממשחקו הראשון, כאילו מאומה כבר לא איכפת לו.

הפינים המשיכו ליפול, והסטרייקים קרו אחד אחרי השני בקצב מטורף, כשבילי במין אקסטזה כאילו הוא בעולם אחר. חודשים אח"כ הוא סיפר שמשך כל המשחק השני "הרגשתי כאילו אני משה הבוקע את ים סוף. כל כדור היה חץ בלב הפינים. הרגשתי כאילו אני נמצא בראש הר אוורסט. בטופ של העולם!".

 

(הפינים התנפצו בסטרייק אחרי סטרייק של בילי)

בעל האולם ניגש לבילי ואומר לו, "אף פעם לא ראיתי דבר כזה". בילי עונה, "גם אני לא, וגם לא שמעתי על דבר כזה".

אין יותר מדי זמן לחגיגות.

השעה כבר 10:30 וצריכים להתחיל את המשחק השלישי.

 

****************

 

בחיים לא קורה הרבה פעמים כשכל מה שאתה עושה נראה ומרגיש 'נכון'. החיים מסובכים , מפותלים, ועקלקלים מדי מכדי שהכל יילך ישר ונכון, כפי שאתה מצפה. החיים – כמו באולינג – מלאי הפתעות, ווריאציות, מודיפיקציות, הסבות, וסתירות.. מה שעובד היום לא NECESSARILY עובד מחר. זריקת כדור אחד שוויונית לזריקה אחרת תביא תוצאות שונות כי מספיק גרגר חול אחד על הנתיב, ו טיפת שמן מיותרת, וסטרייק אדיר הופך ל'ספליט' איום.

הוא ניזכר ביום בו הוא זרק במשחק הראשון 298, ובמשחק אחריו – מאומה לא השתנה, אותו בילי ואותו כדור באולינג – הוא עשה 169.

אבל לא הפעם.

סטרייק אחד בא אחרי סטרייק קודם. לא היה אדם אחד באולם שלא התאסף ליד נתיב מס' 37/38 ואיש לא הוציא הגה.  הנה הוא זורק את הסטרייק ה-30 הרצוף שלו…ואז הסטרייק ה-32 הרצוף שלו…עוד 4 סטרייקים וכל המדינה תדבר על כך מחר…הנשיא יזמינו לבית הלבן…אולי כל חייו ישתנו.

היו לו 33 סטרייקים כשהוא הגיע למשחקון העשירי במשחק השלישי. אם הוא זורק סטרייק, הוא מקבל עוד שני כדורי זריקה.

לפתע הוא מרגיש שהמג'יק נעלם ממנו. הוא מרגיש מין חולשה בזרועו, ומבטו לא מצליח ליצור פוקוס עם 'הכיס'. הוא יודע שמשהו רציני לא בסדר. כנראה עצבנות ומתח שמוחו וליבו לא יכולים להכיל. אבל הוא חייב לנסות להירגע. הוא  ח-י-י-ב!!!

שקט מוחלט.

הוא זורק את הכדור ה-34 ישר ללא כל HOOK. כאילו היה באולר מתחיל. כדור ישר ישר לעבר פין מס' 1??? מירמור בקהל…מה קרה? איזה כדור הוא מגלגל??? כשהכדור הישר כסרגל כבר יצא לדרך, בילי מנסה עם זרועו לעשות 'הוק' כאילו הכדור יישמע לו, אבל הכדור ממשיך להתגלגל ישר לעבר המטרה, סימן בדוק ל'ספליט'.

בילי מסוחרר כולו…הוא מנסה לראות מה קרה…כל הפינים נפלו מלבד אחד, פין מספר 9. הוא נשאר עומד לזמן שנראה לבילי כחיים שלמים, אבל אז שני פינים שהתגלגלו צדדית פוגעים במספר 9 והוא נופל שדור.

בילי היה מאד LUCKY.

הוא יודע זאת טוב יותר מכל אחד אחר, אבל עתה הוא מרגיש צורך להקיא.

עכשיו שני כדורי בונוס.

כשהכדור מגיע מהסרט הנע, הוא מחבקו, מנגבו, ובעוד ראשו סחרחר עליו הוא מדבר אל עצמו 'HOOK IT', 'הוק איט', והוא שולח את הכדור למטרה כשעיניו חצי עצומות והוא מנסה לשמור על שיווי משקל ולא ליפול.

הכדור מגיע נקי ל'כיס' וכל הפינים נופלים. לבילי ישנו עכשיו משחק של 290, ושלושה משחקים של 890, ועוד כדור אחד לזרוק.

בילי בקושי זוכר את זריקת הכדור האחרון. כל מה שהוא זוכר – או חושב שהוא זוכר – זה הפין מס' 10 עומד כחייל זקוף כשכל האחרים שוכבים, כל אחד בצד אחר של הנתיב.

כשהוא רואה את פין מספר 10 עומד יציב, הוא מאבד את הכרתו לחלוטין.

********************

 

בילי פוקח את עיניו. "היכן אני?"

הוא מיד מבין שהוא בבית חולים.

עם הכדור מס' 36 שיצא לדרך בילי נפל ללא הכרה. כולם היו בטוחים שהמתח והמעמד חיסלו אותו והוא התעלף. אבל כשהוא החל להקיא ולהתקשות בנשימתו, הוא הובהל מיד לבית החולים שלמזלו היה 5 דקות מה-BOWLING ALLEY.

התקף לב דרגה 5. הקשה והמסוכן ביותר. בקושי הצליחו להשאירו בחיים, ולמזלו הטיפול המהיר בחמצן ומסאז'ים לליבו הצילו אותו. לא רק שהצילו אותו, אלא שד"ר האנק שייר, ראש המחלקה לקרדיולוגיה, אמר לו שלמזלו הגדול הוא ניצל. ניתוח מעקפים מסובך וכו', אבל בילי בחיים.

"אתה יודע מה הציל אותך?", שואל ד"ר שייר.

בילי רק מסתכל עליו.

-"פין מספר 10 שנשאר עומד. ה-299 הצילו את חייך, או ה-899. אילו עשית 300 רצוף שלישי, המוח היה 'דוחה' את התקף הלב כדי לשמוח ולשתות בירה עם החברים, והיית חוטף אותו כמה שעות אחרי באמצע הלילה כשאתך לבד במיטתך. למזלך זה קרה כשהיית מוקף בחברים ותוך 10 דקות היית בבית החולים". (ד"ר שייר מסביר באותה צורה מדוע אין הרבה התקפי לב בזמן נהיגה למשל, כי המוח "מכריח" את מערכת הלב "לדחות" את ההתקף בכמה זמן)

"אז מה היה קורה אז?" בילי שואל את ד"ר שייר. "מה היה קורה לו עשיתי סטרייק בכדור האחרון?"

"מה שהיה קורה הוא שהיית הופך לאדם מס' 4 בתולדות הבאולינג עם 900 בשלושה משחקים. אבל לא היית יודע מזה. רק בספרי הבאולינג זה היה כתוב. עכשיו אתה עם 899, אבל אתה חי ליהנות מהידע הזה. פין מס' 10 הציל את חייך!"

*****************

בילי הפסיק את עבודתו כספר. העמידה משך כמה שעות ביום היתה אסורה עליו.. קפטן ה-"MAGNIFICENT EIGHT” ערך מגבית עבור בילי שהצליח לקנות עם כספי התרומות מקדחת כדורי באולינג משוכללת ביותר. לבילי היה כשרון מיוחד לבדוק את כף היד, אורך האצבעות, גמישותן, ואז לדעת בדיוק היכן ובאיזה קוטר לקדוח את החורים, ומומחיותו הפכה לאגדה. הסיפור ניכתב בעתונים, ושמו שהתפרסם כסלבריטי שכמעט עשה שלושה משחקי 300 רצופים התפרסם בכל מדינת טנסי, והחל להביא לו קליינטים ופטרונים מכל חלקי המדינה ואפילו מג'ורג'יה ודרום קרולינה. הם באים – כנראה עד היום – עם כדורים לקדיחה, ולשמוע שוב ושוב כיצד הפין שהיה עושה 300 שלישי רצוף אילו נפל – אבל נשאר עומד – הציל את חייו של בילי.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

מנחם לס

הזקו והוותיק מכולם בצוות. מנסה לכתוב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 41 תגובות

  1. תענוג צרוף!
    כתוב כל כך יפה, ובסגנון כל כך ייחודי, שאם הייתי קורא ללא לדעת מי הכותב – הניחוש הברור היה שזה של מנחם לס.

  2. דרך אגב, השיא האמריקני לסטרייקס רצופים הוא 47 .
    טומי גוליק מפנסלבניה התחיל את הערב שלו די בינוני.
    בזריקה הראשונה שלו הוא הפיל רק 6. בשנייה הוריד את 4 הנותרים.
    המשך המשחק היה 11 סטרייקים (279 נק').
    את -3 המשחקים הבאים הוא סיים עם 300 מושלמים כל אחד,
    ואת התחרות (התחרות כללה 4 משחקים לכל שחקן) עם 1,179 נק' מתוך 1,200 אפשריות.

  3. עדכון למנחם
    CLEVELAND — Tim Tebow, the Heisman Trophy winner, reality television star and former N.F.L. player who was supposed to be one of the biggest names to appear at the Republican National Convention, said Thursday that he would not speak after all.

  4. סיפור נחמד מאוד מנחם.

    וסתם אם כבר דנים בבאולינג- תגידו, זה לא חתיכת דילמה אם בכל פעם לנעול את הנעליים שנותנים לך בבאולינג(על כל האקזמות והפטריות שמגיעים איתם)..

    איפה זה מהמוסד שיפסוק.

    1. לי אין דילמה , מידה 50
      אין נעלים במידה שלי כשהייתי בן 17 לא נתנו לי לשחק מאז אני סוחב טראומה ולא מנסה לשחק …

להגיב על מנחם לס לבטל

סגירת תפריט