רוכבים על הגל (6) – החיל האלמוני / עידו גילרי

היום ניתן את תשומת הלב הראויה לשני רוכבים: מייקל מורקוב מקבוצת קטיושה (מספר 146) וסם בנט מקבוצת בורה – ארגון 18 (מספר 135).

סיימנו שבוע ראשון של תחרות כאשר מתוך 198 רוכבים שיצאו לדרך נותרו 198. זה מאורע יוצא דופן שאין לו תקדים בטור. הימים הראשונים בדרך כלל זרועים בתאונות שמובילות לפרישות של רוכבים כמו גם שינויי מזג האוויר המובילים למחלות. הטור הזה ראינו יותר זהירות של הדבוקה ומיעוט של התרסקויות. כמו כן גם מזג האוויר היה נוח יחסית. אבל כל זה לא אומר שצריך לזלזל בכך שכל מי שהתחיל את המירוץ עדיין נמצא בו.

הטור דה פרנס הוא תחרות מאתגרת וקשה שההגעה לקו הסיום שלה היא הישג בפני עצמו. הרוכבים לא נוטים לוותר על ההישג הזה בקלות גם כשהם אינם במיטבם. בכלל ספורט הרכיבה הוא ענף סיזיפי הדורש ממשתתפיו שעות אימון רבות על הכביש. רק לשם המחשה, תלמיד שלי לשעבר שהיה בנבחרת ישראל היה קם כל יום ב3:30 לרכוב ומגיע בדיוק בזמן לתחילת יום לימודים. את היום הוא מסיים ב-20:30 במיטה, כדי להיות מוכן לאימון של יום המחרת. סגנון החיים הזה מכשיר רוכבים להתמודדות עם סבל וכאב גם במקרה של מחלה או תאונה ופעמים רבות נראה רוכבים מסיימים את הטור עם חבלות חמורת ואפילו עצמות שבורות.

הזרקור שלנו מופנה היום לשני רוכבים: מייקל מורקוב הדני מקבוצת קטיושה וסם בנט האירי מקבוצת בורה – ארגון 18.  זה לא הטור הראשון של שניהם אך לא עומד לזכותם אף הישג ראוי לאזכור. גם בטור הזה סביר שלא נראה אותם על המסך. הם גם לא צפויים להוות איום על איזה קטע או תחרות משנה כלשהי. הסיבה העיקרית לכך היא מה שהתחולל בסיום הקטע הראשון על חופי נורמנדי:

https://www.youtube.com/watch?v=7Viey81Lg90

מורקוב שהיה עסוק בפילוס דרך לאלכסנדר קריסטוף – הספרינטר של קבוצת קטיושה נתקל במעקה הבטיחות או בסתם חפץ שאוהד החזיק ועף בעוצמה על הקרקע . סם בנט שהיה הספרינטר המיועד של קבוצתו היה אחד הנפגעים הראשיים והוטח גם הוא בקרקע. את היום סיימו שניהם עם חבלות רציניות בבית החולים. לאחר שהבדיקות הראו ששום דבר משמעותי לא נשבר השניים חזרו אל הדבוקה בתחילת היום השני.  למרות הנחישות ניכרים בשניים אותות התאונה שלאחריה בקושי יכלו ללכת. כתוצאה מכך הם לא מצליחים לשמור על הקצב עם הפלטון ונאלצים להשתרך בבדידות מאחור. ניתן לחשוב שהם יכולים לרכוב ברוגע עד הסיום אבל אין הדבר כך כאשר יש לכל יום הגבלת זמן בה הם צריכים לעמוד. את הדרך הזו הם צריכים לעשות לבד הרחק מאור הזרקורים,  ללא עזרה מחבריהם לקבוצה כשכל חלק מגופם זועק מכאב.

ההלם שאחרי

למה הם ממשיכים? הרי הם לא במצב להועיל לעצמם או לקבוצתם. כפי שצוין רוכבי אופניים הם מסוג הספורטאים העקשניים ביותר שיש. תמיד יש בליבם את התקווה שהגוף ימצא דרך לרפא את הפצעים בזמן ולאפשר להם לחזור לכושר תחרותי. מעבר לכך תמיד נמצא האתגר של לסיים בכל מחיר. לא סתם הפך התואר "לנטרן רוז' "  המוצמד לרוכב האחרון בדירוג לאות של כבוד על אומץ ונחישות (המשמעות היא "פנס אדום"  לזכר הפנסים שהיו מוצמדים לקרון האחרון ברכבת ואפשרו לדעת שאף קרון לא ניתק בדרך). לפיכך גם רוכבים פצועים או חולים ימשיכו להילחם עד שתיגמר להם כל התחמושת וירו את הכדור האחרון שנשאר במחסנית.

המירוץ האמיתי מתחיל היום עם קטע הרים קלאסי בפירנאים. הקטע מהקשים ביותר בטור, אמור להבדיל בין המתמודדים האמיתיים על הניצחון בדירוג הכללי לבין כל השאר. סביר מאד שזו תהיה גם הפרידה משני  הרוכבים האמיצים הנ"ל. נכון להיום מורקוב במקום האחרון מפגר אחרי החולצה הצהובה בשעה ו-38 דקות בעוד שבנט שנמצא מקום אחד לפניו מפגר בשעה ו-20 דקות. אנחנו לא נראה את זה קורה אבל בשלב כלשהו הכאב יכריע אותם והם יאלצו לעצור בצד  ולהיכנס לרכב הקבוצתי. יכול להיות שסף הכאב שלהם יהיה מספיק גבוה והם אף יסיימו את הקטע רק כדי לגלות שנשארו מחוץ לגבול הזמן המותר. אבל תמיד קיים גם הסיכוי הקטנטן שלאט לאט הגוף שלהם יתחיל להתאושש וכל יום שעובר רק יקרב אותם על עבר הסיום הנכסף בפריס. למקרה שזה לא יתרחש בואו ניתן להם את הבמה הראויה רגע לפני שהם נעלמים להם חרש באלמוניות.

לפוסט הזה יש 14 תגובות

  1. השם של הפוסט – 'החייל האלמוני', מרגיש מתאים במיוחד,
    לאור העובדה שהתיאור המאבק של ה-2 מזכיר הרבה יותר מסע כומתה – מאשר ענף ספורט תחרותי.

  2. מצויין עידו. מדובר בלוחמים של ממש. מורקוב דווקא התמודד על החולצה המנוקדת לפני שלוש שנים (נראה לי שאפילו לבש אותה איזה יום), אבל בסופו של דבר הפסיד במאבק הזה לטומי ווקלר. יש איזה תמונה שלו מהטור הנוכחי בו הוא רוכב ממש לפני רכב המטאטא (הרכב שמציין את מגבלת הזמן שמעבר לה הרוכבים נפסלים).

  3. הולך ומשתבח והתחלת להזכיר רוכבים שאינם מוכרים לי סימן שלא עקבתי כמה שנים .

    וכעת אני נזכר ברוכבי קלמה שנת 2004 שעקב פרשת חזוס מנצאנו לכאורה לא הגיעו לטור.
    קלמה נהגה לשלוח במירוצי קטעים רוכבים לבריחות התאבדות
    בדרך כלל הזבורחים היו פלזה ובלנקו רובן ודוד בהתאמה .
    תפקידם היה למשוך את. ולורדה לניצחון בקטע אך לאחר שתי בריחות רצופות אחד הבורחים לפחות נאלץ לפרוש.
    יתכן שהשנה היתה 2003 בכל מקרה הניקרון זהה.

    1. הפוך המנצח מחלק את הכסף בכל קטע וכן בטור לחברים .
      הוא למעשה מרויח מהחוזה ומהפירסום למיטב ידיעתי המנצח נשאר. בלי כלום מכספי. הזכיה במירוץ אך לא מזה הוא מתפרנס.

  4. מצוין!
    האם הם לא פורשים גם בגלל מה שדיברו למעלה, כלומר שמרגע שפרשו הם לא זכאים להתחלק בכספי הזכיה של הקבוצה?

    1. לא ממש לא. זה עניין של הלב והכבוד של הספורטאים האלו שלא נותן להם לפרוש.
      דרך אגב כצפוי מורקוב הגיע היום לקצה גבול הסבל שלו.

להגיב על עגל לבטל

סגירת תפריט