רוכבים על הגל (5) – אומנות הבריחה / עידו גילרי

סטיב קאמינגס קבוצת דימנשן דאטה (מספר 104).

 

כל טור מתחיל עם 198 רוכבים. שמם של רבים לא יוזכר בכלל במהלכו וזה של חלק גדול יעלה רק כבדרך אגב. בסוף התחרות יש רק מנצח אחד ועוד 3 זוכים בפרסים של תחרויות המשנה. האם המשמעות היא שמרבית הרוכבים נמצאים שם רק כדי לסמן וי על השתתפות באירוע הגדול ביותר של הענף? ברור שלא. צריך לזכור שהטור הוא למעשה 21 תחרויות רצופות המאוגדות יחד. ניצחון בקטע טור הוא אחד מההישגים הנכספים להם יכול לייחל רוכב מקצועני. הבעיה היא שמרבית התהילה שמורה לספרינטרים ולמטפסים המצטיינים המנצחים ברוב הקטעים. הדרך היחידה של רוכב מן השורה לזכות בתהילת עולם היא דרך קבוצת הבריחה.

כדי לזכות בתהילה הרוכב צריך להשתחרר מכבלי הדבוקה.

מדי יום נראה קבוצה של רוכבים המתאמצת ומצליחה לברוח מהדבוקה. בצעד זה הרוכבים בקבוצת הבריחה שמים את עצמם בעמדת יתרון אך גם נאלצים להשקיע הרבה יותר מאמץ כתוצאה מהרכיבה בקבוצה קטנה. הם צריכים לבלות יותר תורות מקדימה כדי לחסום את התנגדות האוויר לשאר חבריהם ביחס לזמן מקדימה של הרוכבים בדבוקה וכך הם מתעייפים הרבה יותר. התוצאה הכמעט ודאית היא שברגע שהדבוקה מגבירה את הקצב היא תופסת אותם לפני הסיום. אז למה הם עושים את זה? שואלים אותי הרבה פעמים. הסיבה היא שאחת לכמה קטעים נראה את האינטרסים הפנימים בדבוקה מאפשרים לבורחים להישאר בראש עד הסיום וכך יכול רוכב מן השורה לקנות את עולמו ברגע. קיבלנו לכך המחשה נהדרת לפני יומיים כאשר גרג ון אוורמט נכנס לקבוצת הבריחה והצליח לזכות בקטע ובחולצה בצהובה כשהקבוצות בפלוטון החליטו לא לרדוף אחר הבורחים.

כמעט בכל יום קבוצת הבריחה תכלול מספר רוכבים וסיכוייה ישתפרו ככל שתהיה גדולה יותר. אבל זה מקטין את הסיכוי של מי שנמצא בבריחה כי יש לו יותר מתחרים. אז איך הופכים את הבריחה לטקטיקה מנצחת, ואיך יש כאלו שמצליחים לחזור על הטריק הזה?  גישה אחת היא פשוט להיכנס כמה שיותר לקבוצת הבריחה. בהיסטוריה היו לנו משוגעים כאלו כמו ג'קי דוראנד או ינס וויט שלא הייתה קבוצת בריחה בלעדיהם. בסופו של דבר זה השתלם כאשר כמה מהבריחות האלו הפכו לניצחונות.  על הדרך הם גם צברו הרבה כבוד ויוקרה בציבור האוהדים והרוכבים כאחד כתוצאה מהאומץ והאגרסיביות.

ג'קי דוראנד – ההודיני המקורי של הפלוטון בעמדת תקיפה.

דרך אחרת להפוך בריחה לאפקטיבית היא זו של הרוכב שלנו להיום סטיב קאמינגס. כמו רבים מרוכבי הכביש הבריטיים גם סטיבן קאמינגס התחיל את דרכו כרוכב מסלול ואף זכה במדליית כסף במקצה המרדף  הקבוצתי באולימפיאדת אתונה ב-2004.  היכולות שהביא מהרכיבה במסלול הפכו אותו לדומסטיק יעיל.  גם בטור הנוכחי הוא עושה עבודה נהדרת, עבור קבוצת דימנשן דאטה, בסגירת קבוצות הבריחה כדי להביא את מארק קאבנדיש כל פעם לעמדת ניצחון.

עבודתו של קאמינגס כדומסטיק אינה מפריעה לו לבחור לעצמו קטע הנראה לו מתאים להיכנס לקבוצת הבריחה ומשם לתקוף להמשיך לניצחון. על הבמה הגדולה הוא עשה זאת לראשונה בוואלטה של 2012 בקבוצת BMC. בקטע ה-13 הרווי בכבישים מתפתלים בין גבעות קטנות קאמינגס הצליח להשתלב בקבוצת בריחה של 7 רוכבים. קבוצות הספרינטרים החזיקו אותם על רצועה קצרה וצמצמו בהדרגה את ההפרש לקראת הסיום. 5 ק"מ לסיום כשהדבוקה מאיימת מאחור הוא תקף את חבריו לבריחה, ניצל את כישוריו מימי הרכיבה במסלול והמשיך לניצחון:

החותמת  הרשמית של קאמינגס כאומן בריחה הגיעה בטור בעונה שעברה. היה זה ניצחון שייזכר הרבה זמן בצרפת  מסיבות שמיד נבין. הקטע ה-14 היה מסוג קטעי המעבר שתפור לקבוצת בריחה גדולה. כשזו נוצרה היו בה לצד קאמינגס גם לא מעט שמות גדולים שכבר איבדו את סיכויי הניצחון שלהם בטור ושמו את כל הפוקוס על זכייה בקטע במקום. בטיפוס האחרון למנדה (דרגה 2) קאמינגס נשאר מאחור כשצמד הנסיכים הצרפתיים רומאן בארדה ות'יבו פינו פותחים פער ממנו ומשאר הבורחים בזמן שמאחוריהם מתחולל לו הקרב על הדירוג הכללי בין פרום לקינטנה. קאמינגס המשיך לרכוב בקצב קבוע בזמן שהשניים מקדימה כבר חושבים על המאבק על הניצחון. בירידה אל הסיום, כשפינו ובארדט משחקים בחתול ועכבר, קאמינגס הגיח מאחור והשאיר לשניהם אבק בדרך לניצחון אדיר. היה זה ניצחון חשוב לא רק עבורו אלא גם עבור קבוצתו הדרום אפריקאית. קבוצת מאונטין קוובקה (היום דימנשן דאטה) היא הקבוצה האפריקאית המקצוענית הראשונה אי פעם ולכן קיבלה כרטיס חופשי מהמארגנים לטור. הקטע עצמו התקיים ביום נלסון מנדלה ואפשר לקבוצה לרשום ניצחון סימבולי בנוסף לתקיעת יתד בין הקבוצות הגדולות.

[קאמינגס עושה בית ספר לצרפתים הצעירים]

 

איך קאמינגס מצליח גם להיות דומסטיק יעיל עבור קבוצתו וגם לצאת לבריחות מוצלחות? הרבה מהעניין זה התזמון בבחירת הקטע או הרגע בו הוא בורח. אבל כדי שיהיה לו מספיק כח קאמינגס פשוט "נח על המגרש" בהרבה רגעים. הוא לא חושב על הדירוג הכללי וכשהוא מסיים את תפקידו הוא רוכב בניחותא במקום להתאמץ להישאר בדבוקה. כבר עכשיו ניתן למצוא אותו בתחתית הדירוג שמיני מהסוף, כמעט שלושת רבעי שעה מאחורי החולצה הצהובה.

הערמומיות של קאמינגס בביצוע מופעי ההימלטות שלו עלתה שלב השנה כשהוא כבר ניצח קטעים בטיראנו-אדריאטיקו ובטור של חבל הבאסקים בשתי בריחות סולו בקילומטרים האחרונים. בדופינה, המהווה הקדמה לטור דה פראנס, קמינגס הביא עוד ניצחון מרשים מתוך קבוצת הבריחה. בקטע האחרון הוא הצטרף לבורחים ו-50 ק"מ לסיום יצא למתקפת סולו עוצמתית אותה המשיך באופן מדהים עד לסיום.

 

אפשר רק לקוות שאומן ההימלטות הזה שומר עוד טריק אחד בשרוול גם לטור הנוכחי. הקטע הראשון בהרים הגבוהים היום יכול לשמש כתפאורה מתאימה.

לפוסט הזה יש 28 תגובות

  1. מעולה עידו. קאמינגס רוכב "נשמה". ביורוספורט כל הזמן מהמרים על מתי יבואו התקיפות שלו. הקטע הזה שלו שהזכרת מהטור בהחלט זכור. הוא גם יכול לתת דוגמא טובה לתרחיש הזה שקורה לפעמים של "שניים רבים ושלישי לוקח" כחלק ממשחק הפוקר הזה של הרכיבה.

  2. מרתק.
    הדינמיקה של הטור שונה כל כך מכל ענף אחר.

    באיזה עוד ענף עדיף לנצח קטע, ולסיים במקום ה-190 מ-198, על לסיים במקום ה-20 הכללי (להיות בטופ 10% שתחרות החשובה ביותר בענף), ללא ניצחון בקטע.
    (אני מקווה שהבנתי נכון)

    1. הבנת מצוין. אף אחד לא ירשום ברזומה מקום -20 בטור. לעומת זאת ניצחון בקטע זה כבר משהו שלא כל אחד יכול לנפנף בו.
      זו תחרות עם המון תחרויות בתוך התחרות (גם על ההרים גל על הנקודות) מה שהופך אותה למאד בלתי צפויה.

  3. לגמרי לא תכננתי את זה אבל יצא שכמעט כל השבוע הראשון הוקדש לרוכבי קבוצת דימנשן דאטה. כמו שאמרתי זה לגמרי במקרה ואני מבטיח לעבור לרוכבים מקבוצות אחרות בהמשך. לפחות כך יצא לנו להתמקד באלו שעזרו לקאבנדיש להגיע לשלושת הניצחונות שלו השבוע.

  4. מי שעוקב בודאי שם לב שמדי פעם אני מנסה לדחוף קצת מור"ק כדי להצית את הדמיון. אז אם מישהו מעוניין בהרחבות או הבהרות אל תתבישו לשאול.
    קצת לגבי הטור של היום:
    1. ההר שבירידה ממנו ניצח סטיבן קאמינגס את פינו ובארדה היה גם הזירה לאחד מהניצחונת הצרפתים המפורסמים ביותר. ביום הבסטיליה ב-1995 לורן ז'אלבר האגדי יצא למתקפה מוקדמת שברגעים מסוימים ממנה כבר העבירה לו את החולצה הצהובה ממיגל אינדוראין. בעלייה האחרונה ממנדה הוא תקף ונתן לאוהדים הצרפתים את הדבר שרק ניצחון בטור מתעלה עליו. מאז ההר הזה קרוי על שמו.
    2. ג'קי דוראנד היה מפורסם בבריחות יחיד הארוכות שלו (רובן כמובן לא הצליחו) אבל על שמו רשומה אחת מהבריחות המוצלחות המרשימות אי פעם. בטור דה פלנדרס (אחת מקלאסיקות האביב) של 1992 הוא ניצח לאחר שאת 220 הק"מ האחרונים (מתוך 260) עשה לבדו.

  5. כתבה מצוינת, עידו בחרת טיפוסים מאוד מעניינים.
    הקאמינגס הזה כנראה בחור חכם אם הוא מנצל את הקילומטרים האחרונים למנוחה, אחרי שהפלוטון כבר פורץ קדימה

    1. זה לא מספיק.
      הרבה עושים את זה. גם לקרוא לזה מנןחה הוא סוג של שקר לבן שבחרתי כדי להדגיש את זה שהוא לא מבזבז את כל הכוחות שלו.
      הקטע המרכזי זה הלדעת מתי להתקיף ומתי אתה בכושר מתאים. את זה הוא עושה נהדר.

  6. עוקב אחרי הטור דרך הפוסטים שלכם. פשוט תענוג.
    כל הזמן אני שומע קבנדיש קבנדיש, אבל אף אחד אפילו לא מזכיר אותו כמועמד לזכייה.
    ,What gives??

    1. הוא לא רוכב של עליות. הוא נטו רוכב של זכייה בשלבים במישורים. בשביל להילחם על זכייה בטור צריך להיות עם מבנה גוף מאוד מסוים וחזק מאוד בעליות אבל הוא ספרינטר טבעי

  7. כשמדברים על בריחות אי אפשר לא להזכיר את חואן אנוונין החץ פלצה .
    אי אפשר בלי הבריחה המטורפת של יאן אולריך בטור בו זכה ב 97 .
    אי אפשר בלי להזכיר את הקבוצה של ריס בטור2004 ששלחה יום יום רוכבים לבריחות בדד של עשרות קילומטרים .
    ואי אפשר בלי הבריחה בגירו למיטב זכרוני 2003 של דמיאנו קוניגו שניצח ומאז נעלם .

    1. בקטע בוואלטה קאמינגס ניצח את החץ בכבודו ובעצמו.
      הבריחה הכי זכורה לי היא של סדריק ואסר שסולו של 150 ק"מ נתן לו את החולצה הצהובה.

  8. שיחקת אותה עם הםגיעה הזו היום .

    קאמינגס ניצח את הקטע .
    יש הרבה לומרנעל בריחות בכלל בריחות שמנצחות קטע בריחות שמנצחות טור .
    ובריחה שתוזמנה לא נכון למיטב זכרוני גירו 2005 דנילו דה לוקה בדרכו לפיסגה היה המוביל הוירטואלי יום לפני הסוף למיטב זכרוני פאולו סבולדלי איל פאלקו לא הגיב בפיסגה כולם הבינו למה.
    לדנילו נצפסו השרירים פאולו גלש לו בשקט לניצחון דנילו איבד לא רק את המקום השני אלא את הפודיום בכלל.
    לעומת זאת לבריחה של קונטאדור 50 קצ לסיום בתחילת השבוע השלישי יום לאחר יום המנוחה פוריטו רודריגז המוביל עם פועל העל שלו דני מורינו לא הגיבו וכן לא לבריחה ההמשך של ולטרדה ןשות 17 קמ לסיום.
    חשוב שיהיה. בקבוצה מתזמן על שמכיר את יכולות הרוכבים .

להגיב על עידו גילרי לבטל

סגירת תפריט