רוכבים על הגל (3) – הכל אני יכול / עידו גילרי

הפוקוס היום יהיה על אדוולד בואסן-האגן  מקבוצת דימנשן דאטה (מספר 103).

 

דיברנו כבר על הספרינטרים ועוד נדבר על המטפסים ורוכבי נג"ש. אבל מה לגבי כל אלו שלא נמצאים בטופ של אחת המיומנויות הנ"ל? מה קורה אם אתה טוב בספרינט אבל לא מצוין ואתה מסוגל לטפס לא רע אבל לא כשמגיעים לעליות הנוראיות של האלפים והפירנאיים. רוכבים מגוונים כאלו נקראים אולאראונדרים.  הדוגמא הכי טובה בימינו היא פיטר סאגאן הזוכה שנה אחר שנה בחולצה הירוקה אבל בשנתיים האחרונות לא מצליח לסיים ראשון בטור. לפניו היה לנו את פיליפ ז'ילבר הנפלא שזכה במרוצים קלאסים רבים אבל הצליח לזכות רק בקטע טור אחד. אני בחרתי להתמקד באחד הרוכבים האהובים עליי שלא זוכה לדעתי למספיק קרדיט – אדוולד בואסן-האגן הנורבגי.

*

רוכבים כמו בואסן-האגן לעולם לא יהיו מועמדים לזכייה בטור אבל המיומנויות שלהם מאפשרות להם להתמודד על הזכייה בקטע במגוון תוואי שטח. סט של מיומנויות רכיבה מגוונות הוא בדרך כלל מה שנדרש להתמודד על זכייה במרוצים חד יומיים קלאסיים שם צריך לדעת גם לעבור טיפוסים קשים אך בדרך כלל לא ארוכים במיוחד וגם לנצח בספרינט את הרוכבים ששרדו את הטיפוסים הנ"ל או לברוח מהשאר ולרכוב לבד במשך כמה עשרות ק"מ כמו בקטע נג"ש. הפרופיל של הקטע השני בטור השנה מאד מתאים למישהו בעל מיומנויות מגוונות שכאלו. 183 ק"מ ללא רצף מישורי עם המון עליות וירידות קטנות המסתיימים בעלייה קצרה אך תלולה של 2 ק"מ. האולאראונדרים מזילים ריר במחשבות על החולצה הצהובה.

בואסן האגן הביא את כישוריו המגוונים לידי ביטוי  מאד מוקדם בקריירה כשכבר ב-2009 בגיל 22 (זהו גיל מאד צעיר לרוכב אופניים) זכה במירוץ גנט-וויבלהאם הקלאסי. זהו אמנם מירוץ עם פרופיל שטוח יחסית אבל כדי לנצח הנורבגי היה צריך לתקוף באחת העליות המרושעות הזרועות אבני מרצפת 36 ק"מ לפני הסיום ואז לרכב בצמד ולשמור מרחק מהדבוקה הרודפת עד לספרינט האחרון בו ניצח היריב היחיד שנותר מולו.

כספרינטר בואסן-האגן הוכיח את יכולותיו כשסיים 6 גראנד טורים בין עשרת הראשונים בדירוג הנקודות למרות מיעוט של זכיות בקטעים (כאמור ספרינטר טוב אבל לא מספיק). הוא גם רוכב טוב נגד השעון שהיה אלוף נרובגיה במקצה 8 פעמים. את עיקר תהילתו קנה  בטור המרתק של 2011 (עוד נחזור אל הטור הזה בשלושת השבועות הקרובים). הוא רכב עבור קבוצת סקאיי בתחילת דרכה ובקטע השישי ניצל את העובדה שהספרינט הסופי היה בשיפוע, מה שהקשה על הספרינטרים הקלאסיים, כדי להביא לקבוצה ניצחון ראשון אי פעם בטור.  בקטע ה-16 של אותו הטור הוא הצליח להיכנס לקבוצת הבריחה ובמעלה ה- Col de Manse התקיף עם עוד שני רוכבים. משם הוא ניווט במיומנות מרשימה את הירידה מההר הכוללת את פינת בלוקי הידועה לשמצה אך בסיום הוא נכנע למהירות העדיפה של בן ארצו ת'ור הושווד.

האכזבה לאחר מאמץ כזה יכולה לשבור הרבה רוכבים אבל לא את בואסון האגן.  יום למחרת הוא שוב נכנס לקבוצת הבריחה והפעם הוא לא נתן לשום דבר לעמוד בדרכו. באחד מקטעי המעבר הסוערים  בהיסטוריה של הטור הוא ברח מהשאר באמצע העלייה האחרונה 11 ק"מ לסיום. הוא הראה את יכולות הרכיבה במדרון המרשימות שלו כאשר המשיך להגדיל את יתרונו בזמן שאלו שאחריו נופלים בירידה המסוכנת (כולל החולצה הצהובה). משם נותרו לו רק כמה ק"מ של רכיבה נגד השעון לשמור על יתרונו עד לקו הסיום:

[בואסן-האגן מציג את כל סט המיומנויות שלו בניצחון מזהיר (הקטע הרלבנטי בין הדקות 16 ל-32).]

מאז עונת 2011 בואסן-האגן קצת מאכזב לאחר הציפיות הגדולות שההצלחה שלו בטור ייצרה. מצד שני חשוב לזכור שהוא רכב די הרבה בשירות אחרים כדומסטיק מכיוון שלקבוצת סקאיי  היו שאיפות חשובות יותר לגבי הדירוג הכללי. העונה בקבוצת דימנשן דאטה הוא יהיה משוחרר ממחויבויות כאלו וייתכן ויהיה פנוי לעוד תצוגת תכלית. הקטע של היום נראה תפור למידותיו וניצחון בו יביא לו את החולצה הצהובה למספר ימים. יש רק בעיה אחת קטנה. בספרינט של אתמול, לאחר שעזר להביא את מארק קאבנדיש לעמדת ניצחון, בואסן-האגן היה מעורב בתאונה הגדולה בסיום כשהוא נחבט בעוצמה בקרקע במהירות של מעל 60 קמ"ש. עקרונית מהלומה שכזו אמורה להוציא אותו מתמונת המאבק על ניצחון היום אבל ההיסטוריה מראה לנו שהוא לא הטיפוס שייתן למכשולים בדרך לעמוד בדרכו.

זו רק שריטה. בואסן-האגן אחרי המפגש הצמוד עם האספלט בספרינט בסיום אתמול

לפוסט הזה יש 26 תגובות

          1. למות על קרלטון קירבי. אני אתמול ראיתי את זה בבית, אז ראינו בערוץ הספורט. הם יודעים את העבודה, אבל אתמול הם פספסו בגדול לפני ספרינט הסיום, כשחשבו שקאבנדיש בכלל השאיר את ההובלה לבואסון האגן.

  1. טור מעולה עידו. מאד אוהב את בואסון האגן. כשרוני מאד בהרבה תחומים, ומזכיר לי רוכב אחר בן ארצו שאותו אני מאד אוהב – תור הושובד. גם טיפוס מאד סימפטי.
    ותיקון, סאגאן כן לקח שלושה קטעים בטור של 2012 שם התפרסם בתנועות שעשה אחרי הנצחונות – הענק הירוק, פורסט גאמפ ווילי.

      1. הושובד ידע לקחת מירוצים וקטעים שלא היו בעלי אופי קלאסי (כמו אליפות העולם שלקח), אבל נכון – הוא היה בעל יכולות ספרינטריות יותר מובהקות מאשר בואסון האגן.

    1. לא הייתי אומר חוסם כי במקרה כזה היו פוסלים אותו. בנקודה הזו המהירות שלו כבר יותר גבוהה משל סאגאן אבל הוא בהחלט מוודא שלא יהיה נתיב לעבור דרכו.
      יש המון המון קרבות על מיקום ומסלול במהלך ספרינטים וזה גורם תמיד לחיכוכים ומריבות.

  2. עגל, בעקבות השאלה שלך אתמול ניסיתי לבדוק איך ידורגו הטיפוסים בארץ בהשוואה לטור. אז בהערכה גסה העליה לגולן באל חמה תהיה משהו כמו טיפוס מדרגה 2.
    הדבר הכי קשה שיכולתי לחשוב עליו היה העלייה לחרמון. אם מתחילים במפל סער ומסיימים באתר החרמון אז בסה"כ נקבל 20 ק"מ של טיפוס בעלייה של בערך 1200 מטר. כלומר 6% בממוצע. כשההתחלה יותר עדינה והחלק השני כבר עומד על 7.5%. זה כבר טיפוס מאד רציני שנמצא על התפר האפור בין דרגה 1 לחלק התחתון של טיפוסי HC.

    1. תודה!
      כמובן שה-20 ק"מ האלה הם רק קטע קצר יחסית מתוך מסלול של יום שלם שהם צריכים לעשות אז אם הם מתחילים איפשהו בעמק ורק אז מגיעים לעלייה הגדולה מכל זה כבר נותן יום יפה 🙂
      אפשר גם להתחיל מאל חמה ולגמור בחרמון, רק שתי עליות רציניות בדרך

להגיב על עגל לבטל

סגירת תפריט